The New Dibros Moshe on Eruvin

In the new Dibros Moshe on Eruvin, they published for the first time in any of Rav Moshe Feinstein zt”l’s seforim an important letter in the section titled Igros Moshe (page 576; this is one of the only two letters that are new to this volume, and I will write about the other letter shortly). However, this letter has been published previously in HaPardes, 33rd year, vol. 9 (1959; it was also mentioned in Kuntres Tikkun Eruvin Manhattan p. 161, and Divrei Menachem, O.C. vol. 2, siman 4). From the original publication in HaPardes, we see that they omitted a few details in the new Dibros Moshe. To begin with, they omitted that Rav Moshe wrote this letter to Rav Moshe Bunim Pirutinsky zt”l. They also left out the beginning and end of this letter. Furthermore, they left out the name of the rav who established the original Manhattan eruv, Rav Seigel zt”l. There is no doubt that the original letter as published in HaPardes was the full letter as it was circulated at the time of the controversy and was never contested. [In fact, Rav Moshe wrote a similar letter in 1960 (Igros Moshe, O.C. 4:89) to Rav Eli Jung.] It is not plausible that the copy of the letter that Rav Moshe retained was missing these details. I will leave it to the reader to judge if some of or all of these omissions were purposeful or not (pay particular attention to the omitted beginning and end of the letter).

The first letter that follows is from the new Dibros Moshe; the second is the complete letter from the HaPardes. For the reader’s edification, I bolded the discrepancies in the second letter.  

ספר דברות משה עם ליקוטי אגרות משה - מועד חלק ראשון - עירובין שקלים ראש השנה - עמוד תקעו

בעצם איני רואה תועלת גדול וצורך לעשות תקון לטלטל בכאן של"ד לעירות שביוראפ שהי' הצורך גדול ממש לחיי נפש שלא היה אפשר להכין מים לבהמות וכדומה מחיי הנפש אף לעצמן אבל שבכאן יש הכל בבית ואף בבית כנסיות יש סדורים וחומשים עד להרבה, ורק לאלו הפושעים שעוברים על כל איסורי התורה לסלק מהן איסור הוצאה, שכנגד זה הרי יצא קלקול לאלו יראי ה' שלא היו רוצים לסמוך על המתירין אם היו יודעים גם טעמי המחמירים וגם לאחר שיתקלקל איזה מהמחיצות לפי רוב השינוים המתהוים בכאן כמעט בשנים קרובות וכמו שאחרי שנתבטל טעמו של רב אחד שלא פסקו מלטלטל, ולכן איני רואה שיהיה חיוב לתקן במאנהטן אף אם היה ההיתר ברור.

 הפרדס: שנה ל"ג - סיון, תשי"ט - חוברת ט' - עמוד 13

לדעתי בעניותי בארתי בערוך שודאי יש טעמים גדולים להתיר לתקן במאנהעטן אבל כיון שיש גם טעמים להחמיר כפי שבארתי שלא מבורר מנהג נגדם, ומצד החשש שלא יתירו במקומות שא"א לתקן כדהוכחתי מירושלים איני רוצה להצטרף להמתירים, אף שאיני מוחה בהמתירין מאחר שהטעמים להתיר מרובין ומצד החשש שהוכחתי מירושלים בדיעבד בשיערבו הרי יהיה מותר, וכיון שהם סוברים להתיר אף אחר שראו מה שכתבתי (באגרות משה סי' קל"ט) ודאי הרשות בידם לעשות כמו שהם סוברים, ובעלי נפש יראי ה' שיחושו להטעמים להחמיר שכתבתי לא יטלטלו. אבל בעצם איני רואה תועלת גדול וצורך לעשות תקון לטלטל בכאן של"ד לעירות שביוראפ שהי' הצורך גדול ממש לחיי נפש שלא היה אפשר להכין מים לבהמות וכדומה מחיי הנפש אף לעצמן אבל שבכאן יש הכל בבית ואף בבית כנסיות יש סדורים וחומשים עד להרבה, ורק לאלו הפושעים שעוברים על כל איסורי התורה לסלק מהן איסור הוצאה, שכנגד זה הרי יצא קלקול לאלו יראי ה' שלא היו רוצים לסמוך על המתירין אם היו יודעים גם טעמי המחמירים וגם לאחר שיתקלקל איזה מהמחיצות לפי רוב השינוים המתהוים בכאן כמעט בשנים קרובות וכמו שאחרי שנתבטל טעמו של הגר"י סיגעל שלא פסקו מלטלטל, ולכן איני רואה שיהיה חיוב לתקן במאנהטן אף אם היה ההיתר ברור. אבל אם אחר כ"ז סוברים המתירין שהוא צורך בשביל התינוקות ובשביל השוגגין איני מוחה אבל איני מצטרף.