Part 9: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

גם הגאון הגדול רבי יוסף אלי' הענקין זצ"ל, הי' מגדולי התומכים והפעילים למען תיקון העירוב במאנהעטען.[105]

ברם הגאון בעל אגרות משה זצ"ל, כאמור, לא הצטרף לדעת הרבנים הגדולים הנ"ל, מחמת חומרותיו המבוססים על חידושיו[106] בהלכות עירובין.

והואיל וחידושיו הם נגד פשטות השו"ע[107] וכל הפוסקים.[108] הדבר פשוט, שכל אלו הסרים למשמעתם של הרבנים הנוקטים כדעת רוב הפוסקים מאז ומקדם, לא עלה על דעתו הגדולה להחשיבם חלילה כמחללי שבת ר"ל,[109] כדמוכח בתשובותיו לגבי מאנהאטען, דאף שלא הסכים לצרף עצמו להרבנים המתירים,[110] הקפיד להדגיש שהוא מכיר בדעתם והרשות בידם[111] לתקן העירוב:כי טעמי ההיתר הם מרובים ויש להם על מה שיסמוכו,ואינו מוחה בהמתירים[112]. וכן כתב מפורש בתשובתו לגבי ברוקלין.ואדרבה כל הסיבה שנזדקק לברר דעתו בחידושיו להחמיר, הוא רק מחמת זה שפרסמו בשמו שהוא ג"כ סובר כהרבנים המתירין, לכן הי' מוכרח לבא בזה לברר מה שהוא בעצמו סובר.[113] ועכ"ז לא החשיב את סברתו לפס"ד ברור.[114]

מה עוד, שכבר נתברר בשנים האחרונות ע"י ג' כתות של רבנים חשובים,[115] אשר טרחו לסובב סביב העיר ברוקלין מג' צדדיו, ומצאו שיותר מ-99 אחוז מהעיר מוקף בג' מחיצות גמורות, והחלק הפרוץ הוא פחות מאחוז אחד, ואף שם ה"עומד מרובה על הפרוץ", וא"כ הוי רשות היחיד מן התורה,[116] אף לדעת בעל אגרות משה זצ"ל.[117]

____________________________

[105] כמבואר במכתבו האחרון מיום כ"ח תמוז תשכ"א וז"ל: "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין מנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים... הועד צריך להשיג קרן קבוע כדי שיוכלו לשלם שכר של שני משגיחים ת"ח מפורסמים שישגיחו על העירוב, ולזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).

[106] כפי שכתב בעצמו וז"ל בתחילת ענף ה (או"ח ח"א סימן קל"ט): בענין הס' רבוא נלע"ד דבר חדש. ואכן כמה מחידושי האגרות משה לחומרא הם נגד מה שנקטו להלכה שאר הפוסקים שלפניו. ולדוגמא בדין ס' רבוא שנקטו הפוסקים להצריך את הס' רבוא להיות בוקעין ב"רחוב" עצמו (עי' רשימת הפוסקים להלן בהערה 108), ואילו בשו"ת אגרות משה חידש (להחמיר) שמצרפין ס' רבוא מכל הרחובות יחדיו שהם על שטח של י"ב על י"ב מיל (כגודל שטח מחנה ישראל במדבר), ובאמת הגר"מ פיינשטיין עצמו פסק קודם כדעת רוב הפוסקים הנ"ל, כמוכח מתשובתו (שם סימן ק"ט) שכתב ג' חדשים קודם, וז"ל: "וגם הא דנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רשות-הרבים-דאורייתא, שהולכין שם ס' רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף המחיצות לבד הגשרים, מ"מ בברוקלין אפשר יש מקומות שהם רשות-הרבים".

והנה לאחר חידושיו הנ"ל, נזקק האגרות משה להוסיף עוד דבר חידוש, שאת הס' רבוא שברחובות העיר מחשבין עפ"י אומדנא שרק א' מתוך ה' מתושבי העיר נמצאים ברחובות, וכדי שיהיו ס' רבוא ברחובות צריך שיהיו פי ה' פעמים אוכלוסין בכלליות העיר, דהיינו כג' מיליון תושבים (או"ח ה' סימן כ"ח או"ק ה ובסימן כ"ט). הכרחו של האגרות משה לחדש שיעורו זה של ג' מיליון, הוא משום שהיו ערים גדולות באירופא, כמו ווארשא, שתיקנו בה צורת-הפתח אע"פ שהיו בה ששים רבוא תושבים, וכדנימק זאת בתשובתו (או"ח ד סימן פ"ז) וז"ל: "ואף שנסתפקתי שם דאולי סגי ביש בעיר ס' ריבוא ביחד עם הנמצאים בבתים, יותר מסתבר דאין להחשיב בכלל הס' רבוא אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם בהמחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס' רבוא, שלכן מכיון שנמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהן עירובין, משמע שהקלו בזה" (ראה להלן הערה 192). ודברי אגרות משה אלו הם פירכא עצומה לאלו הטוענים דמחמת שמתגוררים בעיר ס' רבוא תושבים הוי רשות-הרבים דאורייתא ולא יהני צורת-הפתח, וזהו ודאי נגד מנהגן של ישראל.

[107] וכפי שהגר"מ פיינשטיין עצמו מודה שאין זה פשטות לשון השו"ע (באגרות משה או"ח ח"א סימן קל"ט ענף ה ד"ה ולכן אני אומר) וז"ל: "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים".

[108] כפשטות השו"ע דכל שהס' רבוא אינו ברחוב אחד, אלא בהצטרפות מכל העיר אינו נחשב לרשות הרבים, כמבואר בשו"ת בית אפרים (סימן כ"ו ד"ה ואמנם בדף מה ע"ב כמוכח ממה שהביא מתשו' הח"צ לענין אינגלטיריא שהס' רבוא דשו בסרטיות ופלטיות, וכן ממה שכתב לעיל דף מד ע"ב ד"ה הנה ערכתי, דהס' רבוא של שיירות הולכי המדבריות צריכין להיות מצויין שם כל שעה), וכן מבואר גם בשו"ת משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכה), ובאשל אברהם (סימן שמ"ה) ובשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה) ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג) ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד וכפי שנתבאר בארוכה בתשובת נכדו כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א). וכן מדוקדק בלשון המשנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש". וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן כ"ה), ובחזון איש (סימן ק"ז ס"ק ו, וראה להלן סוף הערה 141), ובשו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג), ובשו"ת בית אב (ח"ב סימן ה או"ק ב), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן ל"ב), ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן ל"ו). ובשו"ת אבן ישראל (או"ח ח"ח סימן ל"ו). ועי"ע בס' תפארת יעקב (ח"ב פרק ל"ט או"ק ל"ג) שהוכיח מפורש כן משו"ע הרב עי"ש. ועיי"ע להלן בכוונת דברי רש"י (המובא בהערה 195) בפירושו "ועיר שמצויין בה ס' רבוא", דדרך העיירות היה דכל מבואות העיר היו דורסין על המבוי האמצעי, ורה"ר זו מחברתם.

(ואגב, ישנם הרוצים לדקדק מלשון הבית אפרים דלא בעינן ס' רבוא ממש ברחוב, אלא סגי שהרחוב עלול ואפשר שיעברו בו ס' רבוא, אע"פ שבמציאות אין עוברים בו ס' רבוא כלל. אך זה אינו, דהרי כתב הבית אפרים מפורש (שם דף מד ע"ב) וז"ל: "אם [אין] שם במקומו וסביב לה כמספר הזה וגם אינה רוכלת העמים אשר אלי' יבואו מאפסי ארץ ס' רבוא, אף שהוא לרבים הוכן לעבור שמה כשיבואו, השתא מיהא ליתנייהו כו' אף שהוא דרך סלולה ומעבר לרבים מ"מ הזמנה לאו מילתא". וכן כתב להלן (דף מו ע"א) "ופשיטא דמצויין ממש בעינן, והיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה רבינו כו', שיהא דרך סלולה לס' רבוא המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שם בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא", עכ"ל הבית אפרים. ועי"ע במהרש"ם, ובמנח"א ובמנח"י (המוזכרים לעיל) שהבינו כן בפשטות בדברי הבית אפרים דמצויין ממש בעינן, ועכ"פ לפרקים).

[109] וכבר פרסם תלמידו הגר"א בלומנקראנץ (שליט"א) [זצ"ל] מכתב מחאה נגד הצועקים "חילול שבת" על המטלטלין בעירוב, וז"ל: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך... ותדעו שבדורות שלפנינו כגון בעיר ווילנא, שהעירוב נעשה בפקודת האחיעזר, הקורות של הצורת-הפתח היו מן הצד והאחיעזר התיר צורת-הפתח כזה אף שרוב גדולי ישראל לא התירו והרבה לא נשאו בתוך העירוב, אבל ח"ו אף אחד לא הוציא המילים מחלל שבת על אף אחד מישראל. וכן אף שהמשנה ברורה כתב (בסימן שמ"ה) שיש להחמיר כהמשכנות יעקב בנוגע לס' ריבוא, מ"מ בראדין היה עירוב מטעם הרב, והחפץ חיים לא מחה ולא קרא לאף אחד מחלל שבת. (וטוב לדעת שהמשכנות יעקב הוא חומרא, אבל למעשה עמא דבר שבכל התקופות לא החמירו כהמשכנות יעקב). וכן בטאראנטא קאנאדא הי' ויש שם עירוב אף בשעה שהגר"י קאמענעצקי זצ"ל היה שם רב, ואף שהיה ידוע שלו לא היה ניחא לי' בהקמת עירובין בעיירות גדולות, ומ"מ לא יצא ח"ו בגידופין נגד עם ד' שכן השתמשו בהעירוב. וכן היה במאנסי שהעמידו עירוב בהסכמת מרן מורי ורבי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ואף שם הגר"י קאמענעצקי זצ"ל לא היה ניחא ליה בעירוב ואמר לידידיו שלא להשתמש בהעירוב, ומ"מ לא שמענו מאף אחד שום זלזול או התדברות לא נכונה על אף אחד שכן השתמש בעירוב" - וסיים מכתבו - "שאנו אין לנו אלא לציית כל אחד ואחד להוראת מרא דאתרא שלו או להוראת חכם שאצלו הוא שואל את שאר שאלותיו הקלות והחמורות. וע"ז באתי על החתום היום יום חמישי בשבת י"ג יום לחדש שבט לסדר 'פקד יפקד אלקים אתכם' שנת ה'תש"ס פה פאר-ראקאוויי נ.י. נאום אברהם בן הרב חיים מנחם בן ציון בלומנקראנץ".

[110] ה"ה הרבנים הגאונים ראשי "ועד העירוב דמאנהעטען" לאחר שהתייעצו עם שני גאוני התורה וגדולי ההוראה הגרים במאנהעטען, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והגרי"א הענקין זצ"ל ע"פ התנאים המפורטים בקונטרסיהם, ע"כ באו לידי החלטה לתקן העירוב בפועל ע"י אותם התנאים (ראה דברי מנחם או"ח ב עמודים טז-יז), ובאו על החתום ביום כ"ט אייר תשכ"ב. תאריך זה היה י"ח ימים קודם יציאת הכרוז שכנגד מטעם אגודת הרבנים המוזכר להלן בהערה 112.

[111] "ביארתי באורך שודאי יש טעמים גדולים להתיר לתקן במאנהעטען, אבל כיון שיש גם טעמים להחמיר כפי שביארתי שלא מבורר מנהג נגדם ומצד החשש שלא יתירו במקומות שא"א לתקן כדהוכחתי מירושלים, איני רוצה להצטרף להמתירים, אף שאיני מוחה בהמתירים, מאחר שהטעמים להתיר מרובים. ומצד החשש שהוכחתי מירושלים, בדיעבד בשיערבו הרי יהי' מותר. וכיון שהם סוברים להתיר אף אחר שראו מה שכתבתי באגרות משה סימן קל"ט, בודאי הרשות בידם לעשות כמו שהם סוברים, ובעלי נפש יראי ה' שיחושו להטעמים להחמיר שכתבתי לא יטלטלו" (הפרדס, שנה ל"ג חוברת ט, תשי"ט).

"כבר אמרתי שאין בידינו למחות ביד המקילין, וכשיתקנו הרי יהי' מותר לאיזה שיטות. גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן, והם ראויים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה... אבל רבנים הסוברים שיש לתקן, רשאים לעשות כמו שהם סוברים" (אגרות משה או"ח ד סימן פ"ט).

"...שכתבתי שאני אוסר, כדביארתי באריכות בספרי (אגרות משה ח"א דאו"ח סימן קל"ט) אבל אין בידי למחות כשנמצאו רבנים שראויים להוראה שאף שראו מה שכתבתי אם מ"מ הם מקילין" (אגרות משה יו"ד ג סימן קס"ב).

[112] וע"כ רבים תמהים על הסתירה שבין שיטתו לבין חתימתו המופיעה על הכרוז שנתפרסם ע"י אגודת הרבנים וזו לשונה: "במושב אגודת הרבנים שהתקיים ביום ד' פ' בהעלותך ח"י סיון תשכ"ב, הוחלט להודיע ברבים את ההוראה שיצאה מאגוה"ר זה כבר, שאי אפשר בשום אופן לתקן עירוב במאנהאטען, ואסור לטלטל במאנהאטען אף אחר התיקונים שעשו, או שיעשו, איזה רבנים. וכל מי שיסמוך על עירוב במאנהאטען יחשב למחלל שבת" עכ"ל. כרוז זה נתפרסם בחתימת הגר"א קוטלר והגר"מ פיינשטיין זצ"ל ועוד. ועל כך מקשין העולם, הרי תוכן כרוז הנ"ל סותר את שיטתו שחזר עליה האגרות משה בכמה מתשובותיו. דבשלמא חתימת הגר"א קוטלר זצ"ל תואמת עם שיטתו המבוססת על ה"חוששני לחטאת" של המשכנות יעקב, וכדמודפס בספרו "משנת רבי אהרן" (ראה לעיל הערה 81), אך הגר"מ פיינשטיין הרי כתב מפורש שאין דעתו כן. ובאמת הגר"מ פיינשטיין מתייחס בתשובתו לכרוז זה באופן המעורר תשומת לב, וז"ל (באגרות משה ח"ו בהשמטה על יו"ד ח"ג סימן קס"ב ד"ה הנה התשובה): "בי"ח סיון תשכ"ב נתאספו הרבנים באגוה"ר בראשותו של הגאון הגר"א קוטלר ז"ל וראשי הישיבות והודיעו ברבים שא"א בשו"א לתקן עירוב במאנהעטען ואסור לטלטל אף אחר כל תיקונים שעשו ושיעשו איזה רבנים", עכ"ל. הרי שהעתיק מילה במילה את נוסח הכרוז הנ"ל מבלי שום זכר להמילים ד"המטלטל יחשב למחלל שבת". מה עוד, שהרי כ"ג שנים אח"כ כתב הגר"מ פיינשטיין מפורש במכתבו להרב שלום יהודה בערמאן וז"ל: "באתי בזה למלא בקשתו של כת"ר ולהודיע באופן רשמי שהרה"ג מוהר"ר שמעון איידער שליט"א מורשה לנהוג כפי רצונו בדבר הסדרת עירובין, ואינו שליח שלי לתקן עירובין ואינו משועבד לילך רק למקומות שאני בעצמי מסכים לעשות עירוב, ואם לדעתו של הרה"ג מוהר"ר שמעון איידער שליט"א יש אפשרות לעזור לכת"ר הרשות בידו לנהוג כפי חוות דעתו". מכתבו האחרון הלזה שנכתב בתאריך ז' טבת תשמ"ה כחודשיים לפני פטירתו לחיי העוה"ב, סותר מכל כל דהמטלטל יחשב למחלל שבת ר"ל.

[113] הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה, כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות וספרי הש"ע מצויים. אבל מאחר שיצא קול שאני מתיר בעצם מצד לשון זה שאמרתי, מוכרח אני לבא בזה לברר בקיצור מה שאני בעצמי סובר" (אגרות משה או"ח ד סימן פ"ז).

[114] "עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה... אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור. אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר, שהוא בעצם נגד מה שכתבתי ונגד מה שאני סובר כן לדינא, הוכרחתי לכתוב מכתבי זה" (אגרות משה שם). הנה דבריו הברורים המפורשים הללו שנכתבו בעצם כי"ק, הם סתירה משוועת לדברי הכרוז משנת תשל"ט בו הדפיסו: "וכן כבר פרסם מרן הגאון ר' משה פיינשטיין שליט"א פס"ד להלכה למעשה בספרו הגדול אגרות משה, ובמכתבים לשואלים בנידון הנ"ל, לאסור תיקון עירובין בניו יארק וברוקלין, ולכן באנו להודיע בשער בת רבים שאסור לתקן עירוב באיזו שכונה בניו יארק וברוקלין בלי שום הוראת היתר כלל, ואפילו אם יתקנו בה עירוב, ג"כ אסור לטלטל בו". הרי דעל כרחך כרוז הנ"ל מזוייף מתוכו. וה"ה לגבי הכרוז משנת תשמ"א. גם מה שכללו בכרוז של שנת תשל"ט את לשון הכרוז משנת תשכ"ב, שכאילו ברוקלין הוא חלק מהאיסור על ניו יארק, הוא זיוף מוחלט, כי בהכרוז המקורי הנ"ל (תשכ"ב) מפורש דקאי על העיר מאנהעטען, ולא על ניו יארק רבתי. הזיוף השלישי בכרוז של תשל"ט היא השתלת שמו של הגרי"א הענקין בדפוס, כאילו גם הוא הי' בין החותמים על הכרוז של תשכ"ב, בזמן שעל הכרוז המקורי אין זכר לחתימתו, ולא עוד, אלא ד' שנים אח"כ כאשר חזרו לפרסם לשון כרוז תשכ"ב בתאריך כ"ג ניסן תשכ"ו ב"הפרדס" (שנה מ חוברת ח) גם שם לא הופיע שמו בין שאר החותמים, וכאמור לעיל (בהערה 105) שהגרי"א הענקין זצ"ל היה מגדולי תומכי ומזרזי תיקון העירוב כמפורש בכתביו. וכן נראה שנעשה זיוף גם בכרוז תשמ"א, כפי שיבחין המתבונן בשינוי גודל האותיות המודפסות תחת החתימה, שהם קטנים משאר האותיות שבכרוז הנ"ל (שבמכונת-כתיבה דאז לא היה מציאות כזאת), ועל כרחך שהחתימה עם האותיות המודפסות תחתיה נעתק והודבק מתוך אחד הכרוזים במשרד אגודת הרבנים.

[115] ה"ה בית דינו של הגר"י ראטה שליט"א אבד"ק קארלסבורג, רבני כולל "עמק הלכה" בשליחות הגאון רבי טוביה גאלדשטיין זצ"ל, הגר"ש הכהן גראס שליט"א דומ"ץ דק"ק בעלזא.

[116] ואף שהמשכנות יעקב והגר"א קוטלר ס"ל דפירצה יותר מי' אמות מבטל דין מחיצה, הרי דעת רוב הפוסקים דזה רק מדרבנן, ובזה גם הגר"מ פיינשטיין קאי כדעת רוב הפוסקים (עי' אגרות משה או"ח ח"ב סימן פ"ט-צ) וע"כ פשוט דמהני תיקון צורת-הפתח על פירצות שהם יותר מי' אמות.

[117] הגם שהגאון בעל אגרות משה זצ"ל אסר את מאנהעטען אע"פ שהיא מוקפת במחיצות, הנה ג' חידושי יסודי חומרותיו אינם ענין לעירוב של צוה"פ בברוקלין, וכדלהלן:

א. מה שהצריך האגרות משה דלתות בגשרים של מאנהעטען, לא הצריכם אלא לצורך סתימת הפרצות בגשרים, הואיל והפירצות נמצאו מחוץ למחיצות, משא"כ במקום שצוה"פ נמצא בתוך שטח המוקף מחיצות, לא בעי דלתות כי הוא רה"י מה"ת דסגי צוה"פ כמבואר בתשובתו (או"ח ח"א סימן קל"ט סוף ענף ג בד"ה אבל להר"י) וז"ל: "אין להצריך דלתות אף שבקעי שם רבים דס' רבוא, כיון דהוא רק תקון הרה"י... אבל כשהוא כבר רה"י אף שבקעי רבים רק שנאסר בפרצה, אין למילף שגם בזה החמירו שלא יועיל צוה"פ לתקן הפרצה, וממילא יש לנו לומר דמועיל צוה"פ כדינו, ככל מקום שהיא מחיצה",עכ"ל. ולפי"ז שכונות ברוקלין שנתברר שהם נמצאים בשטח המוקף במחיצות, ודאי דמהני בהו תיקון צוה"פ.

ב. גם מה שחשש האגרות משה לשיטת הרשב"א דלפלטיא לא מהני מחיצות, הרי לדעת האגרות משה במקום שחסר אחד מתנאי רה"ר, אין לחוש יותר לשיטת הרשב"א, כדמוכח מדבריו בתשובתו להגאון מוהר"צ אייזנשטאט (או"ח ח"א סי' ק"מ) דאף דלשיטתו (של הגאון מוהר"צ א"ש) יש למאנהעטען דין רה"י מחמת שרחובותיה אינם מפולשין, מ"מ לדעתו (של האגרות משה) עדיין צריך דלתות בגשרים אע"פ שיש להם דין כרמלית. והנה בחלק ה (או"ח סי' כ"ח או"ק ז) הסיק האגרות משה דהתנאי של מפולשין ומכוונין הוא דין בעיר שיש לה חומה, דאם רחובותיה אינם מפולשים ומכוונים הוי רה"י. א"כ עתה דנתברר דברוקלין מוקפת חומה במחיצותיה, הואיל ורחובות העיר ברוקלין אינם מפולשין ומכוונין, הוי ברוקלין רה"י לדעת האגרות משה, ומחיצותיה יועילו לפלטיא אף לשיטת הרשב"א.

ואף אם ירצה מאן דהו לדחות אחד מסברתינו אלה בפירוש דבריו, הרי האגרות משה עצמו כתב (בסוף סימן קל"ט ד"ה היוצא מזה לדינא) שהחמיר רק בצירוף קיום ב' חששות הנ"ל יחדיו.

ג. ומה שחשש האגרות משה מהא דלא עירבו בירושלים, כבר הוכחנו בבירור שאינו נוגע לברוקלין (ראה לעיל סוף הערה 100).