Tuesday, March 03, 2009

Part 7: Sechiras Reshus According to the Rivash

ח

ובענין שכירות מגזבר המלך ראיתי בחכמת הלב שלא ירד לשרשן של דברים במח"כ. הנה בפרק ו' סעיף ל' שכתב דאפשר לשכור רק מגזבר שהוא שלוחו מעין פעולות אלו, היינו לסלק מן בתים או להניח כלים, וכתב שם בדרכי שלום אות ק"י דאם עבר הגזבר מתפקידו אך עדיין כל זמן שעובד באיזה תפקיד לדעת הרמ"א מהני השכירות ממנו, אבל הבה"ל סעיף י"ד (ד"ה ועדיין) הקשה על הרמ"א, והעלה דמהני רק שלא יתבטל השכירות הראשונה, זת"ד. הנה טעה בזה טעות גדול דהמעיין בבה"ל יראה דלא הקשה על הרמ"א אלא כשנסתלק לגמרי ואין לו עוד שום תפקיד מן המלך אלא שאוכל פרס, וז"ל ולפי"ז דין הגה צ"ע למעשה דהא אין לו שום רשות על העיר, וגם אין לו שירות מן המלך עכ"ל. מבואר מזה דאם יש לו שירות מן המלך ודאי מהני לשכור ממנו, כיון שהוא גזבר המלך, ואין צריך שיהיה דוקא גזבר לפעול הנחת כלים, והקשה רק על גזבר שנסתלק לגמרי. והחילוק בין גזבר לשו"ל הוא שגזבר ממונה על עניני המדינה משו"ה חשוב כיש לו רשות בבתי העיר בשליחותו של המלך כמ"ש הריב"ש, אבל שו"ל הוא משמשו של המלך רק בביתו הפרטי, ולא על עניני המדינה, ובזה ס"ל להמ"ב שצריך להיות דוקא בביתו של המלך. וכן ביאר בשו"ת זרע אמת ח"ג לסימן שפ"ב דמה שכתב הרשב"א דשוכרין מגזבר המלך או משכירו ולקיטו, דנתכוין לומר דאפי' שכירו דאינו שליח המלך לכל עניני המלך כמו הגזבר, אפ"ה השכירות קיים, ודייק כן גם מדברי מהרי"ט וז"ל דכל שיש לו תפיסה בהבתים יכול הוא להשכיר או שלוחו, אף שכירו של המלך המקבל פרס ממנו, וכ"כ הריב"ש וכו' משמע דלא בעי שיהא בו כח להושיב מאליו עי"ש. וכן כתב בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן כ"ט דהרשות נשכר מן המלך ע"י שכירו ולקיטו או אחד מיועציו כנהוג וכן נהגו מעולם משנים קדמוניות עי"ש. וכ"כ בתשובת נודע ביהודא מהדו"ת סימן ל"ב שצריך לשכור רשות מאחד מפקידי הקיסר או משכירו ולקיטו עי"ש והם ודאי אין להם רשות בבתי העיר וגם אינם ממונים על דבר זה.

ומה שהביא הבה"ל שם לסייע דברי הח"א שמבואר בפוסקים דענין שו"ל שיכולין לשכור ממנו הוא מפני שיש לו רשות בבית ובחצר אדונו, אין כוונתו דגם גזבר המלך צריך שיהיה לו רשות בבית אדונו, דודאי גזבר המלך מהני מטעם שהוא שלוחו של המלך, דאם המלך רוצה ליתן כלים וכדומה הוא יכול ליתנו ע"י גזברו, אף שעדיין לא נתמנה לדבר זה, מ"מ ביד המלך למנות אותו, משו"ה גם השתא חשוב שלוחו של המלך. וכן ביארו המהרי"ט והבית שלמה סימן נ"ה ושנות חיים סימן י"ג ושאר האחרונים את דברי הריב"ש, אלא דהח"א מחמיר שלא לשכור מפקידי החיל כיון שהם אין ממונים כלל על עניני העיר, אלא על המלחמות שאין להם שום שייכות עם הנהגת העיר, א"כ אינם בכלל גזבר המלך על עניני המדינה. וכן שאר הממונים מן המלך שאינם להנהגת העיר. והקשה הבה"ל עליו הלא מ"מ הם שו"ל של המלך, דסו"ס הם עובדים להמלך, וע"ז תירץ דמבואר בכמה מקומות דשו"ל צריך להיות בבית אדונו, אבל גזבר המלך ודאי אין צריך להיות בבית אדונו, וזה כוונתו להקשות על הרמ"א שכתב דגזבר שנסתלק לגמרי מן המלך עדיין נחשב כשו"ל, וע"ז הקשה דשו"ל צריך להיות בבית אדונו, ומחמת דין גזבר הרי כבר נסתלק.

אמנם נראה דהבה"ל ס"ל כהח"א ולאו מטעמיה, דבנשמת אדם הרי מביא ראיה לדין שלו מדברי מהרי"ט, ובמהרי"ט מבואר להדיא דא"צ שיהיה להשו"ל תפיסה בבית אדונו, אלא יש לפרש דעת הח"א, כמ"ש הזרע אמת ח"ג שכתב לפרש דברי הח"צ, דמשו"ה בעובדא של הח"צ לא היה שר העיר כשכירו ולקיטו של בני העיר, כיון שלא היה ממונה אלא לגבות מס ולשפוט משפטיהם, ושאר כל צרכי העיר נעשה ע"פ יועצי המדינה, א"כ אין השר מקבל פרס מבני העיר, אלא על מינוי פרטי שלו ואין לו עסק כלל על שאר עניני העיר עי"ש. מבואר מדבריו דאף שכתב לעיל דשוכרין משו"ל של המלך אף שאינו שליחו לכל עניני המלך, מ"מ כיון שאינו מיוחד לענין פרטי דוקא, אלא הוא משמשו הכללי עכ"פ על עניני ביתו, משו"ה שוכרין ממנו. אבל מי שהוא מקבל פרס רק על דבר אחד, לא הוי שו"ל, וגם גזבר לא הוי כיון שאינו על שאר עניני העיר. וזה גם דעת הח"א דדוקא מהפאליציי שהוא על כללות עניני העיר הוי כשו"ל או כגזבר, אבל הממונה על החיילים לא הוי רק על דבר זה הפרטי לא מהני. והבה"ל ס"ל דאף מי שהוא ממונה על דברי פרטי הוי שו"ל, ומ"מ שו"ל צריך להיות בביתו של האדון, וגזבר א"צ להיות בבית האדון אבל צריך שיהיה ממונה על עניני העיר.

וזה גם דעת הערוך השלחן דבסימן שפ"ב סעיף כ"ה כתב כהב"י דשוכרין מגזבר שנסתלק כיון שעדיין אוכל פרס מן המלך דעדיין מיקרי שו"ל, וכתב שם דבמקומות שדרכן לשכור מן שר העיר אם יש לישראל איזה שירות בשם נחשב כשו"ל, ושוכרין ממנו רשות העיר משמע להדיא דא"צ שיהיה לו שום כח בבתי בני העיר. ובסימן שצ"א כתב ולפי"ז עכשיו שיש בכל עיר ועיר פקודות שמעיינין בעניני העיר, וע"פ פקודתם נעשה בניני הבתים והחצירות וכו' יכולין לשכור מהראש של פקודות העיר או משו"ל, אבל לבתי המשפט או לבתי השוטרים אין שייך ענין זה עכ"ל. וטעמו כיון שממונה רק על ענין פרטי בלבד ואינו בביתו של השר לא הוי שו"ל וזה גם דעת הח"א.

וכן מפורש בעצי אלמוגים שם דדוקא שו"ל צריך להיות בבית אדונו, אבל גזבר המלך אין לו שום רשות בבית המלך, ואפ"ה מהני השכירות ממנו, וכתב הטעם משום שאוכל פרס מהמלך, ודימה אותו לקבלת פרס המבואר במרדכי פרק הדר ובש"ע סימן ש"ע סעיף ה' דכיון דע"י קבלת פרס אין אוסרים זה על זה, משו"ה חשוב כא' וכשו"ל להשכיר רשות המלך, וזה דבר נפלא וע"פ דבריו נתיישב היטב קושית הביאור הלכה על הב"י והרמ"א, דודאי בקבלת פרס א"צ שיהיה לו רשות בבית אדונו. שוב ראיתי בהוצאה חדשה לש"ע הרב בהגהות שם שביארו כן דעת ש"ע הרב דס"ל כהב"י דגזבר שעדיין אוכל פרס מן המלך שוכרין ממנו, ואף שהש"ע הרב ס"ל דהשו"ל צריך להיות בביתו של המלך, מ"מ אם אוכל פרס דומה למש"כ בשו"ע סימן ש"ע דבנים האוכלין פרס אצל אביהם עירוב אחד לכולן, וממילא שנחשב כשו"ל לענין שנוכל לשכור ממנו. והביא ראיה מדברי מהר"ם המובא במרדכי ובתשב"ץ דאין יכול לשכור מן שר העיר רשותם של בני העיר מאחר שאינם אוכלין פרס מן השר. מבואר מזה להדיא דאם אוכלין פרס מן השר יכול לשכור מן השר רשותם של בני העיר, אף שאין להשר שום תפיסה בבתי בני העיר, וע"כ דכיון שנחשב כבני ביתו יכול לשכור את רשותם, א"כ ה"ה הם יכולים לשכור רשות של השר, דבני ביתו לא גרע משו"ל. נמצינו למידין להעצי אלמוגים וש"ע הרב, דכל שר מן המדינה שמקבל פרס מן המדינה יכולים לשכור ממנו בשליחות שרי המדינה.

וכן מפורש בעצי אלמוגים סימן שצ"א על דברי הרדב"ז וז"ל שם שאין כוונתו דבעינן שכירות מן המלך עצמו או שר הארץ בעצמו, דא"כ נפל פיתא בבירא כי מי יבא אחרי המלך לשכור ממנו בעצמו, א"ו דגם הרדב"ז מודה דכל משרתי המלך שממנה במדינתו ואוכלים פרס ממנו ידם כיד המלך עכ"ל. ובאמת העצי אלמוגים לא ראה את תשובת הרדב"ז בפנים רק מה דהביא הגו"ר, אבל המעיין בשו"ת הרדב"ז חלק א' סימן ע"ד, יראה שהצריך לשכור מהשר בעצמו, אבל טעמו הוא מפני שס"ל דלא מהני לשכירו משכירו דשכירו, אבל מוכח להדיא מדבריו דשו"ל של הבעה"ב עצמו א"צ שיהיה לו תפיסה בהבתים וז"ל, מיהו אין דעתי לשכור מהשובשי וכו' שאם אתה אומר לשכור מהשובשי, א"כ נשכור מכל אחד מעבדי המלך דהוי כשכירו ולקיטו או מכל אחד שאוכל פרס מן המלך, וכזה לא שמענו שאם הקילו לשכור מן שר העיר לא הקילו לשכור משו"ל של שר העיר וכו' והמלך בעצמו דין שר העיר יש לו, ואם אתה סובר שהמלך יש לו דין בעה"ב יפה עשו לשכור מהשובשי או מא' מעבדי המלך עכ"ל. מבואר מדבריו דהיכא שהמלך נחשב כבעה"ב יכולים לשכור מכל א' מעבדיו או אפי' ממי שמקבל פרס מן המלך, אף שאין לעבדיו או מקבל פרס שום רשות בהבתים, מ"מ הם טפלים אל המלך בביתו, אלא שס"ל דהמלך אינו אלא שו"ל ולא מהני שכירו של שכירו, אבל באמת הב"י סימן שצ"א הביא בשם דודו ונדפס ג"כ בתשובת אבקת רוכל סימן מ"ז, שהמלך יש לו דין בעה"ב ולא שו"ל, וכוונתו כיון שאינו צריך ליקח רשות להנחת כלים מן בני המדינה וזהו הטעם דמהני שכירו דשכירו, עכ"פ מבואר מדברי הרדב"ז כהעצי אלמוגים דע"י קבלת פרס נעשה כשו"ל, וכן משמע מדברי מהרי"ט סימן צ"ד דשו"ל מהני מטעם שמקבל פרס מן המלך עי"ש. וזה גם כוונת הב"י סימן שפ"ב.

וכן פסק בתשובת דברי חיים ח"א יו"ד סימן מ"ב דכל שר שאוכל פרס מהמלך, אף שאין לו שום כח בהבתים יכולים לשכור ממנו, וכן מבואר בשו"ת ספר יהושע סימן ז' שע"י קבלת פרס נעשה כשו"ל של המלך ויכולים לשכור ממנו, וכן כתב הבית שלמה סימן נ"ה שמשמע מכמה פוסקים דע"י אכילת פרס נעשה כשו"ל של המלך ויכולים לשכור ממנו, והוא הקיל יותר אם עובד עבודתו אף שאינו אוכל פרס. אבל זה פשיטא לכו"ע דאין לגזבר המלך תפיסה בבית המלך, וכ"ש בשאר בתים של המדינה. וכן מבואר מדברי המשכנות יעקב סימן קכ"ה שכתב שבמקומות שעומדים תמיד הרבה מחיילות המלך, ורבים מהשרים ואין לישראל בהם שום תפיסת יד וכו', ואם באנו להצריך קניית רשות יצטרכו לקנות מכל א' וא' שאין לא' יכולת על השני להוציא מן הבית או שום תפיסת יד, וגם אינם כשכירו ולקיטו, שכלם מקבלים פרס המלך עכ"ל. ר"ל דאם שר א' היה מקבל פרס מן שר השני, היה הוא נחשב לשו"ל של השני, אבל מאחר שכלם מקבלים פרס מן מלך ולא מן השרים, נחשב רק כשו"ל של מלך ולא של השרים, מבואר מזה דאף שאין להשו"ל שום רשות בבית שמשכיר, אפ"ה מהני השכירות. [ומ"מ דבריו צ"ע למה לא מהני מחמת דהוי שו"ל של המלך להשכירו בשליחותו של המלך, וצ"ל דבעובדא שלו המלך לא היה לו תפיסה בהבתים האלו דמה שהשרים היה יכולים ליכנס בתוך הבתים האלו, לא היו לצרכו של המלך, אלא לצורך העצמי של השרים, משו"ה לא היה אפשר לשכור אלא משו"ל של השרים.]

וע"פ מה שנתבאר גם מה שכתב החכמת הלב שם סעיף י"ד, שצריך שיהיה להשו"ל זכות באותו בית שהוא משכיר להישראל, אבל אם יש לו זכות בבית אחר של האדון אין שוכרים ממנו אותו הבית שאין לו זכות בו, וציין שם באות מ' דברי הח"א הנ"ל דא"א לשכור מפקידי החיל והמ"ב סימן שצ"א ס"ק י"ח שהביאו, והוא עירבב ובילבל שני דברים נפרדים, דהח"א והמ"ב הרי מיירי מגזבר ולא משו"ל, וס"ל דפקידי החיל אינם מכונים בשם גזבר המלך, מטעם שאינם ממונים על צרכי העיר, ומצד דין שו"ל הרי אינם משתשמים בשום בית מבית המלך, אבל שו"ל שמשתמש בבית אדונו בבית שהאדון דר שם ונעשה טפל אליו שם, שוב ודאי מהני לשכור ממנו גם שאר בתים של האדון, וכן מפורש בש"ע הרב סימן שפ"ב סעיף י"ז וז"ל וה"ה כל עבד מעבדי המלך הקטנים שבביתו שוכרין מהן כמו ששוכרין משכירו ולקיטו עכ"ל, הרי דלא צריך שעבדי המלך הקטנים שיהיו לו רשות בביתן של כל בני המדינה, אלא סגי במה שהוא בבית המלך שהוא דר שם, וגם המ"ב ס"ק מ"ז לא חלק על המ"א דכל עבד מעבדיו הקטנים מהני השכירות ממנו, אלא שהוא מפרשו כמ"ש בש"ע הרב דכוונתו על עבדיו שבביתו והוי כשו"ל, אף שאין להם רשות בבתים של כל המדינה. וכן מבואר מדברי עצי אלמוגים שדימה אותו לקבלת פרס המבואר בסימן ש"ע, והרי זה רק שביתו של הגזבר נטפל לביתו של השר והוי כדר עמו ביחד, אבל אין להגזבר כח כלל בכל בתי העיר, וע"כ דסגי במה שיש להשו"ל רשות בבית אדונו, משו"ה מהני לשכור כל הבתים של המלך.

וכן מפורש בתשובת הרשב"א שהביא בב"י סימן שפ"ב דמהני שכירות מגזבר המלך או משכירו ולקיטו. וכן פסק בש"ע סימן שצ"א וז"ל ודאי שהשכירות מהשר או משכירו ולקיטו מהני, ופשיטא שהשו"ל של השר אינו גזבר המלך ואין לו שום התמנות מהמלך להנחת כלים וכדומה, ואין לו שום תפיסה בהבתים של בני המדינה, אלא הוא עבד מעבדיו, ופשיטא שלא יעלה על הדעת שיחלק המ"ב על הלכה פסוקה בתשובת הרשב"א והש"ע, אלא ודאי דסגי מה שיש להשו"ל תפיסה בבית המלך, ועי"ז נעשה טפל אליו ומשכיר בשליחתו כל הבתים של המלך, והטעם נלענ"ד ושוב מצאתי כן בספר יהושע סימן ז' דלא מבעיא לדעת הב"ח שחולק על הב"י וס"ל דאין צריך שהשו"ל יהיה לו תפיסה בכל הבית ומהני אף שיחד לו מקום בביתו, אם גם הבעה"ב יכול להשתמש במקום שיחד לו או שיכול לסלקו, והסכימו להב"ח כל האחרונים, והמ"ב ס"ק מ"ג ע"כ די במה שיש להשו"ל של המלך תפיסה בביתו של המלך, אלא אף לדעת הב"י דצריך שיהיה לו תפיסה בכל הבית, מ"מ הרי כתב דדוקא כשיחד לו בפירוש פינה מיוחדת ואמר לו בפירוש זה המקום אני משאיל לך ולא שאר הבית אבל בסתמא לא חשוב יחוד מקום א"כ גם המלך מסתמא לא יחד מקום לשו"ל שלו, ואם רוצה הרי יכול להעמידו בשאר בתי העיר, משו"ה הוי כשו"ל בכל הבתים, אף שהדבר רחוק שיעשה כן, מ"מ לדעת הב"י בעירוב הקילו חכמים בזה קולא מיוחדת, דאם יש לו תפיסה במקצתו חשוב כיש לו תפיסה בכל הבתים, כ"ז שלא מנעו בפירוש משאר הבתים.

ומה שהביא ראיה לדבריו משו"ת שואל ומשיב מהדו"ת חלק ב' סימן ס"ב שכתב חשש לשכור מאיש יהודי הממונה על פקודי החיל דאף אם ישאר על עבודתו, רק שיהיה במקום אחר אין לו רשות במקום הזה עי"ש. הרי לא מיירי כלל שדר בבית אדונו אלא מדין גזבר המלך, וס"ל דצריך להיות גזבר על עיר זה, אבל אם יסלקו אותו לעיר אחר אינו שליחו של המלך על עיר זה, [וכן כתב במקור חיים להחות יאיר סימן שפב סעיף יד עי"ש]. אבל לא דיבר כלל משו"ל שדר בבית אדונו או שיש לו תפיסה שם, דבזה כיון שהוא במקום המלך ונטפל שם להמלך, וכמו שהמלך יש לו כח על כל המקומות שתחת ממשלתו, ה"ה שו"ל שם, וא"צ שיהיה לשו"ל תפיסה בכל המקומות, וכן מוכח מדבריו במהדורה תליתאי ח"א סימן ר"ג שכתב וז"ל, ואף שכעת הועמד משרי הקירה ונלקח הכח מהאדון העיר, עכ"פ היא [ר"ל המלך] ושר המלך יש לו כח בכל בתי העיר, וא"כ הרי המלך הרשה לעשות עירוב ושוב סגי ליקח מאדון העיר השכירות. וע"כ כוונתו דהאדון הוי שו"ל של המלך אף שאין לו שום כח על הבתים, מ"מ כיון שהוא ממונה על העיר זו מהני.

ומה שכתב החכמת הלב דבשו"ת ספר יהושע מבואר כדבריו, תמהני עליו שבשו"ת ספר יהושע מבואר להדיא להיפך מדבריו, שכתב להסתפק רק בשכירו של שכירו, כיון דאין לשכיר השני הכח ברשות הבעה"ב שיש להשכיר הראשון ויש לו כח רק ברשותו הפרטי של השו"ל הראשון, וכתב שם דמה שכתב הרמ"א דמהני שכירו של שכירו הוא מטעם דיכול להושיבם במקומו אף שעדיין לא הושיב אותו כלל, וסיים שם דאנו צריכין לשכור ממשרתי המלך דהוי כשו"ל של הבעה"ב הנכרים, והיינו משום שיכול להשיבם שם, וציין להב"י סימן שצ"א וכונתו למש"כ הריב"ש דיכול הממונה להעמיד כלים מטעם המלך. ומבואר מדבריו שם דבכה"ג יכולים לשכור מכל מקבלי פרס שלו. והוצרך לכ"ז בשכירו דשכירו, אבל בשו"ל עצמו כתב להדיא דכ"א מאתנו הוי כשו"ל של המלך מאחר שיש לו חלק בבתים שלנו, ואנו ג"כ יכולים להשתמש בחלק שלו, א"כ אנחנו שו"ל של המלך ומה שלא מהני לשכור מאתנו הוא משום דתינח רשותו של השר נוכל להשכיר בעצמינו, אבל מי ישכיר לנו רשות שאר הנכרים שבעיר עי"ש בארוכה. מבואר מזה דאף שאין לנו שום תפיסה ורשות בביתו של השר, מ"מ נוכל להשכיר את ביתו מאחר שאנו שו"ל שלו עכ"פ בבתינו. ומהני מטעם שכתב הב"ח והמ"א ס"ק ט' שאין צריך להיות שו"ל בכל הרשות. אך ברשות שאר הנכרים אנו רק שכירו דשכירו, משו"ה לא מהני. ולפי"ז זה דוקא כשהמלך הוא רק שו"ל בבתי הנכרים מטעם הנחת כלים, נמצא דאנן שכירו דשכירו, אבל כשהמלך בעה"ב בבתי הנכרים מטעם יכול לסלקו, ס"ל לספר יהושע דכל מי שיש לו תפיסה באיזה בית של המלך יכול להשכיר כל בתי העיר.

ומה שהביא החכה"ל ראיה לדבריו משו"ת מהר"ם בריסק סימן קי"ח דלא סגי מה שהוא שו"ל כיון שמבואר בטור ובתוס' דאם יחד לו מקום לשו"ל לא מהני עירובו כיון שאינו שלוחו בכל הבית. אבל דבריו צ"ע שהרי כל האחרונים חולקים על הב"י, וס"ל דאם הבעה"ב יכול להשתמש שם אין צריך שיהיה לו תפיסה בכל הבית, וכמו שהבאתי משו"ת ספר יהושע לעיל, ותימא על החכמה"ל שלא הרגיש שדבריו אינו עולה לפי ההלכה, גם מה שהביא ראיה מדברי הריב"ש כבר כתב מהרי"ט והבית שלמה דכוונת הריב"ש מאחר דהשר יכול להושיב כלים ע"י הממונה שלו אף שעדיין לא מינהו על זה. וצ"ע על מהר"ם בריסק שמביא ראיה להח"א נגד המהרי"ט מדברי הריב"ש, במקום שמהרי"ט עצמו מביא את דברי הריב"ש ומפרשו באופן אחר, כמו שכתבו כל האחרונים, ומביא ראיה להחיי אדם נגד מהרי"ט, במקום שהח"א בנה כל יסודו על דברי מהרי"ט, וע"כ כוונת הח"א כמו שביארתי לעיל.

ומה שהביא ראיה לדבריו מהחזו"א סימן י"ח ס"ק ט' ששו"ל ששוכרין ממנו היינו דוקא בדר בחצר זו ולא בדר בחצר אחרת, לא א"ש דהרי מבואר מדברי החזו"א טעמו משום שכתבו התוס' דאם יחד מקום להשו"ל לא מהני לשכור שאר המקומות, דהשו"ל אינו יכול להשכיר אלא חלקו שיש לו תפיסה שם. משמע שנמשך אחר דברי הב"י דיחוד מקום לא מהני אף אם הבעה"ב יכול להשתמש בחלקו, דאם מיירי דאין הבעה"ב יכול להשתמש בחלקו הרי אינו שו"ל כלל, ואיך מביא ראיה על מקום שהוא שו"ל, וע"כ דמיירי דהבעה"ב יכול להשתמש שם, ואפ"ה לא מהני דס"ל כהב"י. וכן בס"ק ל"ד כתב דלא מהני שו"ל של המלך על כל בתי העכו"ם מטעם זה אבל לדעת הב"ח וכל האחרונים לא יתכנו דבריו, דכיון דהוי שו"ל על מקום אחד, ואף הבעה"ב יכול להשתמש בחלקו, שוב משכיר את כל הרשות. ומה שכתב החזו"א בס"ק ט' הטעם דלא מהני דשו"ל אינו כשליח בעה"ב אלא שמשכיר את חלקו, זה נגד הטור שכתב דלא מהני כשמיחד לו מקום כיון שאינו שליחו בכל הבית, מבואר מזה דשו"ל הוא מטעם שהוי שליחו של בעה"ב אלא אם הוא מסולק ממנו אינו כשליחו רק במקום הזה, אבל אם אינו מסולק ממנו הוי כשליחו בכל הבית אף במקום שאין לו תפיסה שם.

ובאמת גם החזו"א לא חלק על המבואר בתשובת הרשב"א וש"ע דשוכרין מגזבר המלך או משו"ל אלא שכתב בס"ק ל"ד שהוא מטעם דמסתמא המלך מתרצה במעשיו, וכתב שם שכמדומה שיש מקומות שא"א כלל לומר שהפקיד הוא שליח של המלך, ונראה טעמו דס"ל דוקא שו"ל או גזבר שהמלך מכיר אותו וקרוב אליו, ע"כ מתרצה במה שעושה בשמו, ולא באיש זר שהמלך אינו יודע אותו כלל לא שייך לומר דמסתמא מתרצה במה שעשה. אבל החזו"א הוא ממש יחיד בדבר הזה שכל האחרונים ס"ל דמהני מדין שו"ל וכן מוכח בריב"ש שהוצרך לומר דהממונה יכול להשיב כלים של האדון בשליחתו, ולא כתב בפשיטות משום דמתרצה במה שעושה המלך במה שמשכיר בשמו. וכן מוכח מדברי הב"י סימן שפ"ב שמפרש דמה שהוצרך הרשב"א לומר דהוי כשוכר מן המלך זה רק באופן שמתחלף הגזבר, שכתב להקשות ואיכא למידק בשכירות דידן שאינו נופל לכיס המלך, שהדבר פשוט שהגזבר לוקחו לעצמו, א"כ נאמר שכשנתחלף לא יועיל השכירות, ותירץ שם שני תירוצים עי"ש. מבואר מזה דכשעדיין לא נתחלף יכולים לשכור מן הגזבר עצמו, אף שאינו נופל לכיס המלך ואינו צריך לעשות בשליחות המלך, דהשכירות הוא מחמת דין שו"ל ולא מחמת ריצוי המלך. ואף שאין לשו"ל והגזבר כח בהבתים של המדינה, דא"צ לזה כמו שביארנו.

היוצא לנו מזה דיש בזה ג' חילוקים, בגזבר המלך הממונה על עניני המלוכה א"צ שיהיה לו רשות בבית המלך או בבתי בני העיר לדעת כל הפוסקים, והטעם הוא להעצי אלמוגים משום שאוכל פרס מן המלך, וכן משמע מכמה פוסקים דסגי בקבלת פרס, וכן מבואר בש"ע הרב וכן ס"ל להב"י, ולהביאור הלכה וכמה פוסקים הטעם בגזבר משום שהמלך יכול למנותו להשיב כלים בהבתים, ומהני אף שעדיין לא מינוהו על זה, כן מבואר בבית שלמה ומהרי"ט ועוד, וגבי שו"ל של המלך ואינו ממונה על עניני העיר, דעת הביאור הלכה ועצי אלמוגים וש"ע הרב שצריך שיהיה לו רשות בבית המלך, אבל א"צ רשות בבתי בני העיר, ודעת התוספות בכל עיר ועיר פקודות ת שבת והבית שלמה והמנחת פיתים והישועות מלכו סימן ל"א ומהרי"ט דאף שו"ל שאינו ממונה על עניני העיר א"צ שיהיה לו רשות בבית המלך ולא בבתי העיר וסגי במה שיש להמלך רשות בהבתים.