Sunday, August 14, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 2

 
או"ק ג
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
מתי אפשר להחשיב גדר כדבר המקיף ומתיר: ושמעתי שאומרים המתירים שבדקו ומצאו חומה שלימה סביבות עיר ברוקלין, 

אכן אינו דומה שמיעה לראיה:
כי אין לחכם אלא מה שעיניו רואות, ודייקא מהאי טעמא יצאו ג' כתות רבנים בעלי הוראה להקיף את שפת הים סביב כל העיר ברוקלין מג' צדדיו, וקבעו דאיכא ג' מחיצות ועוד, שלכן עיר ברוקלין דינה כרשות היחיד מן התורה.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ובשאילת פיהם היכן נמצאת החומה ההיא, אמרו שיש לצרף חתיכות חתיכות גדרות שנמצאו סמוך למים עם עוד חלקי גדרות במקומות אחרים, ובין כולם יש הצטרפות להקיף רובו של איזה מקום בברוקלין, ואע״פ שמובדלים זה מזה בפרצות רחבות, מ״מ אם נצרף כל חלקי הגדרות מכל המינים והסוגים ולעשות מכולם קו אחד ארוך בעיקש ופתלתול יצטרפו כל החלקים העומדים ויתרבו על החלקים הפרוצים ויצא מכולם מקום גדור בגדר שיש בו עומד מרובה על הפרוץ וע״י זה נעשה ככרמלית מדרבנן ולרה״י מן התורה, כי כבר בטל מאותו מקום דין רה״ר דבעי לו דלתות ומספיק בצורת הפתח. וכן פירסמו בקונטרסים עם תמונות המדמות ממרחק כדבר שיש בו ממש. אבל המעיין יראה שאין בכל זה שורש, לא בהלכה ולא במציאות כמו שנוכיח בע״ה מכמה טעמים.

האיך יכול החי להכחיש את החיים?:
ג' כתות הרבנים אשר טרחו בעצמם להקיף את העיר ולברר את מציאות הגדרים הבנויים על שפת הים, ואת המחיצות הסמוכים לים, הלוא הם: א) הרבנים חברי הביד"צ בית תלמוד להוראה בראשות הגר"י ראטה שליט"א אבד"ק קארלסבורג, ב) ראש כולל "עמק הלכה" של הגאון הגדול רבי טובי' גולדשטיין זצ"ל עם צוות מחברי הכולל. ג) הגר"ש גראס שליט"א דומ"ץ דקהל מחזיקי הדת יחד עם צוות ת"ח, העלה בכתב את מציאות הדברים והלכתן. בירור מצב המחיצות והגדרים הנ"ל לקח לכל צוות הרבנים, לפחות ג' ימים. ולא רק שמעולם לא "אמרו שיש לצרף חתיכות חתיכות... בעיקש ופתלתול", אלא אדרבה בשאילת פיהם השיבו כולם פה אחד, שיותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates) אצל הים, הן בהלכה והן במציאות, לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות, וכן ישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו (הנמשכים לתוך קווינס) שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ראשית, כל אלה החתיכות והבתים והבנינים שלהם מובדלים זה מזה בפרצות יתרות מעשר אמות, שכל אחת מהן מבטלת את המחיצה מכל וכל.

אחר המחילה:
ראשית, עלינו לסדר דברים כהווייתן, כי כ"ת עירבב כאן ג' סוגי מחיצות שונים, שמבטלים דין רה"ר דאורייתא. א) מחיצות הבתים בתוך העיר שעפ"י הלכה אפשר לצרפם לד' מחיצות. ב) ג' מחיצות שעל חוף הים עצמו סביב העיר ברוקלין (הנמשכים לתוך קווינס) שנבנו בידי אדם אצל הים, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ. ג) יותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates), הן בהלכה והן במציאות, שעליהם מתייחס כ"ת, שהם לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות של יותר מעשר אמות.
ומעתה, תמיה גדולה ועצומה האיך מעלים ומסתיר דעת רוב מנין ובנין של הפוסקים (14 נגד 3) דפרצות עשר אינו אלא מדרבנן (וביניהם הפוסקים שכ"ת עצמו הזכירם בתשובתו זו) ה"ה א. המבי"ט (בקרית ספר), ב. זרע אמת (ח"א סימן י"ז), ג. פני יהושע (שבת ו), ד. בית מאיר (סימן שס"ד) ה. פמ"ג (סימן שס"ג), ו. בית אפרים (סימן כ"ו), ז. קרן אורה (ריש עושה פסין), ח. מהר"י מסלוצק (סימן י"א), ט. אבני נזר (סימן רס"ה או"ק יג, כה), י. ערוך השולחן (סימן שס"ב סעי' כ"ו), יא. האחיעזר (חלק ד' סימן ח), יב. החזו"א (סימן קז או"ק ה-ח), יג. חבצלת השרון (סימן י"ט). יד. האג"מ (או"ח ב סימן פ"ט וצ'). ועל גביהם ג' ראשונים מפורשים ה"ה התוספות הרא"ש (ריש פרק עושה פסין). האשכול (עמוד 167). ההשלמה (עירובין דף ה ד"ה רב אשי). וכל הראשונים והפוסקים הנ"ל סותרים דעת המשכנ"י והגאון יעקב והגר"א קוטלר שנמשך אחריהם דפרצות עשר הוא דאורייתא, והראשונים שהזכירו לא בפירוש איתמר אלא ממשמעות, ואין כאן המקום להרחיב בזה, ובפרט לאחר שכ"ת ע"פ רוב סומך על סברות מבלי להביא ראיות והוכחות לדבריו.
ולא עוד, דהמשכנ"י ודעימיה מודים דאפילו בפרצת עשר, כל זמן שאין רבים בוקעים בפרצה, יכולים לסגור הפרצה ע"י צורת הפתח, עי' היטב במשכנ"י (סימן קכ"ב דף קמ"ד) ודו"ק.
ומעתה, במחיצות שעליהם מתייחס כ"ת, ה"ה המחיצות המקיפות את העיר ברוקלין, שאפשר שיש בהם ג' פרצות יותר מעשר, מ"מ הרי אין רבים בוקעין באלו הפרצות, ובזה גם המשכנ"י מודה דסגי לסתום הפרצות ע"י צוה"פ בלבד.    

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ולא רק שהן יותר מעשר אמות, אלא רובן ככולן יתירות מי״ג אמות ושליש, שהוא שיעור פרצה לרבי יהודה (עירובין יט ע״ב),

במחילת כ"ת נפלט טעות מקולמוסו:
הרי עסקינן הכא במחיצות של עומד מרובה על הפרוץ, והאיך מזכיר כאן פרצה של י"ג ושליש שהוא שיעור פרצה רק בפסי ביראות. והרי לדעת כל הפוסקים הנזכרים לעיל דס"ל דפרצות עשר במחיצות של עומד מרובה הוא רק מדרבנן, לא חמירי לדידהו פרצות של י"ג ושליש למיהוי דאורייתא, כי י"ג ושליש אינו שיעור חדש כלל במחיצות של עומד מרובה.       

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וגם יתר מט״ז אמה שיש בו שיעור לרה״ר.

אכן, אבל מה שייכות שיעור לרה"ר לעניננו:
הרי ט"ז אמה אינו שיעור פרצה כלל במחיצה. וז"ל המשכנ"י (סימן קכ"ב דף קמ"ד) "הדבר פשוט ומבואר דלרבנן אין חילוק לענין שנאמר אתו רבים ומבטלי מחיצה בין רוחב י"ו אמה או פחות, ואדרבה אנכי תקעתי בזה יתד במקום נאמן מדברי ריטב"א וכמה פוסקים דאין לחלק כלל בענין זה". [אגב, החזו"א כתב (במכתבו המודפס בספר שערי לימוד עמוד כ"ט) שט"ז אמה נקראת פרצה אינו אלא "פליטת קולמוס" של המשכנ"י בתשובתו הקודמת בסימן קכ"א]. ועיין באבנ"ז (סימן רס"ה אות כ"ה וסימן רע"ו אות א') כלל גדול בענין פרצות, וז"ל והפסין י"ג ושליש ג"כ מדרבנן, כמו שכתבו התוס' דף כ"ב דאף בט"ז אמה וה"ה יותר דאיזה שיעור תתן, עכ"ל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וגם יש ביניהם פרצות המרחיקים מחיצותיהן זו מזו כאלפיים אמה שהוא שיעור לתחום שבת.

מה ענין שמיטה אצל הר סיני:
עירוב תחומין יש כאן, היכן מצינו קשר בין שיעור תחום שבת לשיעור פרצה במחיצות? ואגב, אין כלל פרצות הקרובים לאלפיים אמה במחיצות גמורות המקיפות את ברוקלין.  


 וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועי׳ ברמב״ם (הל׳ שבת פט״ז הל׳ טז-יח), אחרי שמנה וביאר ג׳ שיעורים הנוגעים להל׳ מחיצה בשבת, הא׳ שיעור גובה מחיצה שהוא עשרה טפחים, והב׳, שיעור למה שנקרא לבוד שהוא פחות מג׳ טפחים, והג', דין יותר מעשר אמות שיש לו דין פרצה המבטלת מחיצה. ולאחמ״כ כתב (בהל׳ יח) לשון זה: ״וכל השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן״. ואין ספק שתיבות ״כל השיעורין האלו״, קאי על כל הג׳ שיעורין שמנה לעיל מזה, כולל זה שפרצה היתירה על י׳ אמות שמבטלת מחיצה, ותו לא מידי.

כבר הקדימו החזו"א בהבנת דברי הרמב"ם הנ"ל:
אך ממש להיפך מהבנת כ"ת, וז"ל החזו"א במכתבו (שם עמוד כ"ו) "וכן מבואר בר"מ שסיים אבל י' אמות הרי הוא כפתח, ואם עתיד לסיים דכן הוא הלמ"מ דפרצה יתר מי' אוסרת, א"צ כאן סמך של פתח כשם שא"צ להסביר עומד מרובה ולבוד, אלא בשביל שיתר מעשר אינו אלא משום סמך של פתח שאמרו ריש עירובין, רמזה הר"מ תוך דבריו שאינה בכלל שיעורין אלא בשביל שאין אנו מתירין רק בשם פתח, ואין מקום לומר דיתר מעשר דאורייתא, אלא אם נימא דהא דאמרו ריש עירובין הוא דאורייתא בג' מחיצות, ומדרבנן ברוח רביעית", עכ"ל. הרי שהבנת החזו"א בדעת הרמב"ם הנ"ל דפרצה יותר מי' אינה אלא מדרבנן.
ועוד ראיה עצומה מדברי הרמב"ם עצמו נגד הבנת כ"ת:
דכיון דהרמב"ם לא מיירי דהפרצה הוא בקרנות דוקא, ועכ"ח דהרמב"ם כולל בדבריו בין אם הפרצה היא באמצע ובין אם הפרצה בקרנות, וכשהפרצה באמצע הוי כמו פסי ביראות דפסק הרמב"ם דשיעור הפרצה הוא י"ג אמה ושליש. וא"כ האיך יתכן דמש"כ הרמב"ם דפרצה יותר מעשר אמות מבטלת מחיצה מדאורייתא, והלא איכא כמה גווני דשיעור הפרצה צריך להיות י"ג אמה אפי' לדעת המשכנ"י וסייעתו. ועכ"ח צ"ל דשיעור הפתח שכתב הרמב"ם אינו אלא מדרבנן, ומה דמסיים דכל השיעורין האלו הלמ"מ היינו ממה דאמר בגמ' מחיצות הלכה למשה מסיני, מיירי משיעור מחיצות ולא משיעור פרצות.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וכבר יסד הרמב״ם (בהקדמתו לפיהמ״ש) שדבר שהוא הלכה למשה מסיני לא יפול בו מחלוקת - ועל מי סמכו?

אמת ויציב ונכון, אבל:
כבר כתבנו לעיל שאין שום הוכחה מהרמב"ם שפרצות עשר הוא הלמ"מ, ואדרבה כבר כתב החזו"א דהרמב"ם ס"ל דפרצה יותר מי' אינה אלא מדרבנן. ועל דבר שאלתו "על מי סמכו?". ב"ה לא אלמן ישראל. אנן סמכינן על דעת רוב מנין ורוב בנין של גדולי הפוסקים מוסדי דור ודור, ועל המנהג מאז ומקדם בעיירות הגדולות.

המשך