Tuesday, June 20, 2006

Part 4: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo


ב. וי"א שאם אין שם בקירוב מקום ששים רבוא, העוברים ושבים שמה בכל עת, שדרכם לצאת ולבא באותו דרך, עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא, אינו רשות הרבים.[17]
_____________________

[17] שו"ת בית אפרים סי' כ"ו דף מ"ו, והנה מ"ש הב"א "עד שאפשר שיעברו ס"ר ביום אחד," יל"ע בכוונתו, אי ר"ל דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו בהדרך ס"ר, או דסגי באפשריות בעלמא, היינו בזה שאפשרי במציאות שיעברו שם ס"ר, סגי בהכי שיהא נחשב רה"ר, וכדי לברר הדבר נעתיק מקודם לשון הב"א ואח"כ דברי האחרונים שדנו בכוונת דבריו.
וז"ל הב"א שם: "ומה שהאריך [המשכנ"י] בדברי רש"י עפ"י דברי הריטב"א שכתב דאינו מצריך שיתיישבו בעיר ס"ר כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה כו' והנה ידידי החכם נ"י האריך בהרצאת דברים להעמיס בכוונת רש"י שכל שהדרך מופקר והוא מעביר לס"ר אף שאין באין לתוכה ס"ר כיון שמתוקן ומוכן ומופקר לבא לתוכה אנשים מכל הארץ כו' ואומר אני אף שירבה כל היום מוכן ומופקר ומתוקן אין שומעין לו להוציא דברי רש"י מפשטן, שכתב עיר של יחיד שלא היו נכנסים בה תמיד ס"ר של ב"א, וכן כתב בדף ו' ועיר שמצויין בה ס"ר ואין בה חומה שהי' רה"ר שלה מפולש משעל"ש, כו' ופשיטא דמצויין ממש בעינן, והיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה רבינו, וכן אמרינן עגלות תחתיהן וביניהן רה"ר, ופי' ר"י לפי שהי' דרכם לבוא באותו דרך, והיינו כדברי ריטב"א כו' ובסו"ד שם סיים אך לרש"י בעינן שיהא דרך סלולה לס"ר המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שם בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא, ועי' גם לעיל דף מ"ד ע"ב, וז"ל: דודאי גם בדגלי מדבר לא היו עוברים בין העגלות ותחתיהן כל שעה רק כיון שהיו חונים סביב לה ס"ר ודרכם הי' לצאת ולבוא באותו דרך כמוש"כ התוס' בעירובין, אבל אם [אין] שם במקומו וסביב לה כמספר הזה וגם אינה רוכלת העמים אשר אלי' יבואו מאפסי ארץ ס"ר אף שהוא לרבים הוכן לעבור שמה כשיבואו השתא מיהא ליתנייהו ואולי במספר שנים לא יעלה למספר הזה אף שהוא דרך סלולה ומעבר לרבים מ"מ הזמנה לאו מילתא עכ"ל.

ועי' מאירי בריש מס' עירובין שמשמע כהב"א, וז"ל : "רה"ר הוא דרך שיש ברחבה ט"ז אמה כו', וכן הצריכו בו גדולי הרבנים שיהא בו דריסת רגל לס"ר, ולא שיהא ס"ר יכולים לעבור שם ביחד, אלא שיהא דרך מצוי לס"ר ורגילים לעבור בו, ומשמע דקאי כשיטת הריטב"א שיהא דרך מצוי לס"ר, ואמנם הוסיף דבעינן "ורגילים לעבור בו" ולפי המשכנ"י הלא די בזה לחוד דהוי דרך מצוי לס"ר, ומוכח כהב"א.

והנה המשכנ"י בתשובתו השנית להב"א (דף קכ"ו בד"ה ומה) נתקשה בכוונת דברי הב"א במה שכתב "עד שאפשר שביום אחד יעברו" וז"ל: "גם מה "האפשר" הזה שכתב מעכ"ת, ואם הכוונה שאף שמעולם לא יעברו כיון שאפשר כו', מנא לי' למר הא לדעת המפרשים בדעת רש"י ז"ל וכמה פוסקים כתבו בפירוש דבעינן שיהי' ס"ר בוקעין בכל יום כמש"ל מזה, והיינו זה נכנס וזה יוצא כו' אבל מחנה ישראל לא הי' דריסת רגלם מצוי' תמיד אלו לאלו, לכן לא הוי רה"ר לדעתם, אף שאפשר לס"ר שבקירוב מקום לעבור אין זה כלום לדעתם, ואם הכוונה שעכ"פ באיזה יום יעברו כולם מה גבול יש בדבר אם יום או יומים לשנה, ואין לנו פשרה בזה אלא או דבעינן ס"ר בוקעים בכל יום כדעת המפרשים בדעת רש"י, או דלא בעינן רק שתהא דריסת רגל ס"ר מצוים שם אף בימים רבים, כיון שעכ"פ רגלם מצויים שם הוי רה"ר, וזו דעת ריטב"א וריא"ז בדעת רש"י עכ"ל.

ואמנם עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח שתפס בפשיטות בכוונת הב"א דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו ס"ר ביום אחד, וכתב וז"ל: דכיון שהדגלים היו סמוכים מסביבות העגלות הי' מצוי שיבואו אלה מפה ואלה מפה, והי' שכיח שיעברו ביום א' ס"ר כו' וכל עיר שאין מצוי שיעברו בה ס"ר ביום אחד אין לה דין רה"ר עכ"ל, והנה המהרש"ם מיירי הכא מדגלי מדבר, שהי' עיר של ס"ר, והי' הס"ר בקירוב מקום, ומ"מ כתב הטעם שהי' רה"ר משום שהי' שכיח שיעברו ס"ר ביום אחד אלה מפה ואלה מפה, הא לאו הכי אף שיש שם בקירוב מקום ס"ר, ואפשרי המציאות שיבואו לא מהני זה כלל, ונראה בעליל שהמהרש"ם פי' מ"ש הב"א "אפשר" "ועלול" שיעברו ס"ר ביום אחד, הכוונה שהוא שכיח ומצוי שיהי' כן ודו"ק, ולא רק אפשריות בעלמא.

וכן מוכח בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד' הביאו האדמו"ר ממונקאטש שליט"א בתשובתו אודות היתר טילטול) שכתב לענין עיירות הגדולות, שיש בהם ס"ר, שרחובות הגדולים מקום המסחר ביותר, שם הוא רה"ר, דבודאי בוקעין בו ס"ר ביום, ומשמע להדיא אבל בשאר רחובות אינן רה"ר, ובהמשך דברי המנח"א שם כתב להדיא שדבריו בזה הם עפ"י "הב"א אשר העמיק הרחיב בזה בארוכה", ומבואר שהבין המנח"א בדעת הב"א שרק אותן הרחובות ששכיח בהן ס"ר הם רה"ר ולא שאר הרחובות העיר, ואע"ג שנמצאים ס"ר בקירוב מקום לכל הרחובות, והרי "אפשר" במציאות שיבואו שם ס"ר, אלא מוכח דבעינן דרך דשכיח שיעברו בו ס"ר, ולא מהני אפשריות בעלמא, וכמוש"כ מהרש"ם.

ונראה שהביאן לפרש כן בדברי הב"א, כי מאחר שכתב הב"א דבעינן שיהא "הס"ר מצויין שם בקירוב מקום", וגם הצריך שיהא הס"ר "עוברים ושבים שמה בכל עת", מה הי' חסר שהוצרך להוסיף עוד "עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא", הלא בודאי אם הם שם בקירוב מקום, וגם עוברים ושבים בהדרך, הא ממילא גם אפשרי במציאות שיעברו שם ביום אחד, וכי איזה מניעה יש בדבר, וכן לעיל הדגיש "והיינו שהוא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה", ומזה משמע שכוונת הב"א להוסיף ולפרש שיעור בה"עוברים ושבים שמה בכל עת", והיינו דבעינן שיהא דרכם של הס"ר לצאת ולבא בהדרך ברגילות ובתמידות כל כך, עד שאפשר מתוך זה הרגילות, שיזדמן שיבואו ס"ר בהדרך ביום אחד, (ורק בכה"ג נחשב שרשות הס"ר שולטים שם) ולאפוקי אם נמצאים שם בקירוב ס"ר, ומשתמשים באותו דרך באופן שלפי השתמשות הרגילה לא יזדמן כלל שילכו כולם ביום אחד (דאז לא נחשב שהס"ר שולטים על הדרך ההוא).

ודבר זה אפשר לבחון אם שכיח ומצוי שעוברים שם ס"ר ביום אחד, דאם אינו שכיח שיעברו הס"ר ביום אחד, מוכח דאינם משתמשים הס"ר בהדרך כ"כ, וזהו ביאור מ"ש מהרש"ם דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו שם ס"ר ביום אחד, ונראה ברור לפי המהרש"ם והמנח"א, אפילו אם יתברר שבאיזה ימים בשנה עוברים שם ס"ר, מחמת סיבה צדדית, לא מהני זה על כל השנה שיהי' רה"ר בעבור זה, דאנן בעינן שיהא עוברים ושבים כל עת כ"כ עד שבכל יום יהי' אפשר לספוקי דילמא יהי' עוברים שם ס"ר.

ונראה שכן מדויק נמי בלשון הב"א בדף מ"ה ע"ב וז"ל: לפי שהי' מצוי שם כמה עיירות גדולות במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא שהי' בו ס"ר כגון עיר גדולה פאריז לונדון ווינא פפד"מ ועוד רבים כהנה כרכים גדולים אשר המה רוכלי העמים ומרובה באוכלסון מאד והיו בו גם ישראל הרבה דרים שם ועי' בשו"ת ח"צ סי' ס"ז לענין אינגלטירא שכתב איך יתכן כו' ויש בה כמה סרטיות ופלטיות דדשו בה רבים ואולי ס"ר כו', עכ"ל, ומשמע להדיא שגם בעיירות הגדולות ההם שהי' בהם ס"ר, עיקר הנידון בהם הוא רק סרטיות ופלטיות שבהם דדשו בי' רבים ואולי ס"ר, אבל הרחובות שבעיר שלא דשו בו רבים, אינם רה"ר.

וכן מוכח עוד בדברי הב"א בדף מ"ד ע"ב במה שכתב לפרש הא דאיתא במס' שבת דף ו' ע"א, לענין מדבר בזה"ז שאינו רה"ר, וכתב וז"ל: "דודאי לאו במדבר שמם לגמרי מיירי, רק איכא שיירתא טובא דאזלי ואתו כו' מ"מ כיון שהרבים אינם מצויין שם כל שעה, אע"ג דלפי רוב ההולכים שם לפרקים, יעלו למנין ששים רבוא לא איכפת לן, כיון שאין מצויין שם כל שעה עכ"ל, וכן ביאר מזה עוד להלן מ"ו ע"א וז"ל: "ומה שכתב מדברי רש"י בשבת שפי' כאן בזה"ז דהולכי מדבריות לא שכיחי, כבר כתבתי בזה לעיל דכוונתו דאע"ג דאיכא שיירתא טובא דפרשי בהברא ומאן מפיס אם לא יעלו לחשבון ס"ר, מ"מ כיון דעכ"פ לא שכיח כולי האי, ואנן בעינן שיהי' מצויין ס"ר עכ"ל, הרי כתב להדיא, דאע"ג שיש באמת ס"ר המשתמשים והולכים בהמדבר לפרקים, "ומאן מפיס אם לא יעלו לס"ר" מ"מ אינו רה"ר בשביל כך, והטעם בזה כתב "דעכ"פ לא שכיח כולי האי ואנן בעינן שיהי' מצויין ס"ר", ומזה נראה ברור בכוונת הב"א דלא מהני אפשריות בעלמא, אלא בעינן שכיח שם ומצוי ס"ר עוברים, וכמוש"כ המהרש"ם והמנח"א.

ואמנם עי' שו"ת אחיעזר ח"ד סי' ח' שכתב אודות פאריז שכיון שיש בה ס"ר הוי רה"ר, אע"פ שאין בכל רחוב ורחוב ס"ר, מכ"מ מקרי רה"ר, ועיי"ש שסיים וז"ל:" שו"ר בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' כ"ו כו' ושם חשיב לה פריז רה"ר מה"ת עכ"ל, ולפום ריהטא משמע לכאו' שמוכיח מהב"א לכל מ"ש לעיל היינו דלא בעינן ס"ר בכל רחוב ורחוב, ולפי"ז ע"כ צ"ל דס"ל להאחיעזר דכוונת הב"א דסגי באפשריות בעלמא, ודלא כמהרש"ם והמנח"א.

אלא דאיכא למידק קצת בדברי האחיעזר, במ"ש דחשיב לה הב"א לפאריז רה"ר מה"ת, דקשה לכאו' דהא הב"א כתב להדיא להיפך, וז"ל: "ואמנם עיירות שבמדינות אלו (פאריז לונדון ווינא ופפד"מ, שכתב שם שיש בהנך עיירות ס"ר) רחובותי' קצרים ואין בהם רוחב ט"ז אמה" עיי"ש, הרי להדיא כתב דאינם רה"ר, וע"כ צ"ל כוונת האחיעזר, דמשמעות הב"א שלולי זאת שרחובותי' קצרים וכו' הי' רה"ר מצד שיש בהם ס"ר, אלא דעכ"ז עדיין אין הכרח בדברי הב"א דהי' כל העיר רה"ר, ואדרבה הרי מדיוק לשונו משמע שלא דן אלא לענין פלטיות שבה, שדשו בו ס"ר וכמושכ בשם הח"צ וכנ"ל, ויותר נראה שעיקר כוונת האחיעזר במה שציין להב"א אינו אלא שהב"א ג"כ כתב שיש בפאריז ס"ר ושמצד זה צ"ל שם רה"ר, אבל לא להוכיח מהב"א לענין מ"ש דלא בעינן בכל רחוב ורחוב ס"ר, שלזה אין משמעות כלל בהב"א, (וראיתי בספר אחד שהרחיק לכת באמרו שמסתבר לו שמעתיק התשובה השמיט מלה אחת "לא", וצ"ל שבב"א "לא" חשיב לי' פריז רה"ר, ודבריו אינם אלא דברי תימה) ובגוף דברי האחיעזר במ"ש דלא בעינן בכל רחוב ורחוב ס"ר ג"כ לא ברירא כוונתו כולא האי, אי ר"ל כשיטת האג"מ המבואר להלן סעי' ג' או סעי' ח' עיי"ש, או דילמא ר"ל כשיטת הא"א המובא להלן סעי' ז', דעכ"פ בעינן רחוב א' שהולכים בו ס"ר ואז ממילא כל רחובות הנמשכים ממנו הוי רה"ר, ואפשר שזה כוונתו במ"ש דלא בעינן "כל רחוב ורחוב" רק עכ"פ רחוב א' שפיר בעינן.

והמורם מכל האמור, שהמהרש"ם והמנח"א תפסו בכוונת הב"א דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיהא ס"ר עוברים בהדרך, ולא מהני כלל מה שהם בקירוב מקום והוא אפשרי במציאות שיבואו, וכן מוכח באמת בדברי הב"א, ובכוונת האחיעזר אין הכרע לכאו'.

ומן הראוי להדגיש, אשר כל עיקר דברי הבית אפרים האלו, אינן אמורים אלא בביאור שיטת הריטב"א אליבא דרש"י, וכמו שהזכיר כמה פעמים במפורש עי' לשונו לעיל , אבל אין הכרח כלל בכוונתו אם זה גם שיטת הטור והמחבר בשיטת רש"י, שהרי כתבו להדיא דבעינן ס"ר עוברים כל יום, ולא סגי במצויין בקירוב מקום ואפשר וכו', וכמוש"כ המשכנ"י דפליגי הראשונים בשיטת רש"י, ושמוכרח כן בריטב"א עיי"ש, ובשו"ת מהרש"ם שם, הביא מהרב השואל האבדק"ק חיראב, שהי' רוצה לפרש דברי המחבר מ"ש עוברים שם כל יום שאין הכוונה עוברים ממש אלא ראוי לעבור, וכעין שיטת המשכנ"י, והמהרש"ם האריך לדחות פי' זו, דא"א לפרש הכי בכוונת המחבר, בפרט שכתב הלשון כל יום, אלא הפירוש הוא כפשוטו דבעינן שיהא ס"ר עוברים בו כל יום עיי"ש, ובאמת שכן פי' נמי המשכנ"י בכוונת המחבר, וא"כ מהיכי תיתי שהב"א חולק על זה, דהא זהו פשטות לשון המחבר, אלא ודאי שכל דברי הב"א אינם אמורים אלא בביאור שיטת הריטב"א, ובזה י"ל דסגי בשכיח שיעברו ס"ר ביום אחד, אבל לפי המחבר בעינן שיעברו ס"ר במציאות כל יום.

ועי' ב"א דף מ"ו שכתב לחלוק על המשכנ"י וז"ל: "ועליו המשא הזה להוציא דברי רש"י ופוסקים ראשונים מפשוטן, דאנא מצא שצריך שיהי' ס"ר בוקעין כאחד, שגם במדבר לא היו בוקעין כאחד במחנה לוי' רק זה נכנס וזה יוצא", הרי מבואר כוונתו להדיא שעיקר דבריו לחלוק על מה שהבין בכוונת המשכנ"י דמצריך שיהא הס"ר בוקעין כאחד, ועל זה השיג שזה ודאי אינו, אלא סגי בזה נכנס וזה יוצא, (ובאמת גם המשכנ"י בתשובתו השנית הדגיש שבודאי מודה דסגי בס"ר עוברים ביום אחד, זה נכנס וזה יוצא, ולא בעינן ס"ר כאחד, עי' לשון המשכנ"י לעיל), אבל על עיקר דברי המשכנ"י אשר מוכח בריטב"א שיש כאן מחלוקת ראשונים בביאור שיטת רש"י, הנה על זה לא פליג הב"א כלל, ונראה עוד כי מה שהאריך הב"א בשיטת הריטב"א, אינו הכרח דס"ל דהכי קיי"ל, אלא ר"ל שגם עפ"י הריטב"א שהוא חומרא בשיטת רש"י, מ"מ לא שכיח רה"ר בזה"ז, אבל אין ר"ל דקיי"ל להלכה כהריטב"א נגד הכרעת הטור והשו"ע.

ואמנם יתכן לפי מ"ש מהרש"ם והמנח"א, דבעינן שיהא שכיח ס"ר עוברים, אפשר הגדר שכיח הוא הרבה פעמים וכמעט כל יום, וא"כ אפשר שזהו גם הפירוש בדברי המחבר, וכמוש"כ המנח"א עי' לשונו להלן הערה כ"א, דבודאי לא בעינן כל יום ממש ואם יחסר יום א' אינו רה"ר, רק הרבה פעמים בתמידות, וממילא לפי"ז יתכן שהכל עולה בקנה אחד, ואין כאן אלא שיטה אחת בדעת רש"י והוא דבעינן ס"ר עוברים ברגילות, וכמעט כל יום, עד שבכל יום איכא לאיסתפוקי אפשר היום עברו ס"ר.

שו"ר בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ל"ב שכ"כ להדיא, שדברי הב"א אמורים גם בדעת המחבר, וכן מוכח להדיא מתוך דבריו דס"ל דלהב"א בעינן שיעברו הס"ר בתמידות וברגילות ולא סגי כלל באפשריות בעלמא, ועיי"ש שמדייק כן ממה שהביא הב"א תחילה את דברי רבינו ירוחם, (בדף מ"ד ע"א בד"ה ועתה נדבר), שכתב ג"כ כלשון המחבר דבעינן ס"ר עוברים בכל יום, ואח"כ (בדף מ"ד ע"ב) כותב פירושו בדברי הריטב"א בדעת רש"י, "והמשמעות דכתב שם גם לדברי רבינו ירוחם דהזכיר הלשון בכל יום, ואף דהלשון בכל יום משמע בכל יום דוקא, מ"מ ס"ל לדבריו דלא הוי דוקא, א"כ בודאי אין לעשות קולא ממה שיש יום אחד שאין עוברים בו ס"ר" עכ"ל המנח"י, ושתי דברים למדנו מדבריו, הא' דס"ל שלהב"א אין כאן מחלוקת כלל בביאור שיטת רש"י, ושיטת הריטב"א ושיטת הטור והמחבר הכל עולה בקנה אחד, והב' דס"ל דלהב"א בעינן שיעברו הס"ר ברגילות ובתמידות, שהרי לא כתב רק שאין לעשות קולא מצד זה שיש יום אחד שאין עוברים בו ס"ר, אבל בודאי דבעינן שיעברו שם הס"ר לפועל וכמעט בכל יום, ולא סגי באפשריות בעלמא, דאל"ה טפי הו"ל לאשמועינן, דלא בעינן כלל שיעברו הס"ר לפועל, וסגי באפשריות בעלמא, אלא ברור שלא בא לאפוקי רק דלא בעינן כל יום ממש ואי חסר יום אחד יהי' נפקע בכך דין רה"ר, ודברי המנח"י הם ממש כדברי המנח"א הנ"ל.

ואמנם נראה דאע"ג שהמנח"י מדייק כן בהב"א ממה שהביא מתחילה את דברי רבינו ירוחם, מ"מ לא יתכן פירושו רק לשיטתו (והוא גם שיטת מהרש"ם ומנח"א וכנ"ל) דלהב"א בעינן שיעברו בתמידות וכנ"ל, אבל אם נפרש את דברי האחיעזר, דס"ל שכוונת הב"א הוא דסגי באפשרי במציאות בעלמא, בודאי שאין זה הפי' בהמחבר, וכמוש"כ מהרש"ם הנ"ל שדוחק לפרש כן בכוונת המחבר, אלא צ"ל כנ"ל שהב"א לא אמר אלא לפרש דברי הריטב"א, ומה שהביא מתחילה את דברי רבינו ירוחם אין בזה כדי הכרע להוציא את דברי המחבר מפשוטו, ודו"ק.

והנה עפ"י כל מה שנתבאר בב' סעיפים אלו יוצא לנו ב' דרכים בהבנת כל הראשונים שמשמעות דבריהם ששיעור ס"ר נאמרה בהעיר, הא' הוא שיטת המשכנ"י בביאור הריטב"א, והב' הוא שיטת הב"א, ולשניהם אין זה דין מיוחד לעיר דוקא, דלהמשכנ"י כך לי עיר וכך לי חוץ לעיר, העיקר תלוי שאם נעשה עבור ס"ר הוי רה"ר, וכן להב"א העיקר תלוי בזה שהס"ר הם בקירוב מקום ודרכם לבוא וכו', וכך לי בקירוב מקום תוך העיר כמו מחוץ לעיר, כל שדרכם של הס"ר לבא בתמידות וברגילות באותו הדרך הוי רה"ר, ולפי המהרש"ם והמנח"א, אפילו יש ס"ר דרים בתוך העיר כל שאין דרכם לבא בהדרך ההוא אינו רה"ר וכשנ"ת, ובין לפי דברי המשכנ"י ובין לפי הב"א, ליכא שום עדיפותא בעיר, מבחוץ לעיר, ופשוט שכמו שפירשו דעת הריטב"א בשיטת רש"י כן יפרשו כל הראשונים שכתבו הלשון מצויין בעיר וכדו'.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...