Monday, February 20, 2006

Part 1a: Various Issues Regarding Eruvin


פרק א


תיקון עירובין - מצוה [1]


מקורות בגמרא וראשונים ומדרש:


שבת יד ע"א ועירובין כא ע"ב: אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר,'[2] ופירש רש"י: שלמה תיקן עירובי חצירות, וגזר [3] שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו, לעשות סייג והרחבה לאיסור תורה, שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד, והיינו דכתיב 'ואיזן וחקר תיקן משלים' שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם. וידים, נטילת ידים, לעשות סייג לטהרות.


עירובין סח ע"א: אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי "מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן (-כגון אתה ורבה דדייריתו ביה) לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף?", אמר ליה מאי נעביד, מר לאו אורחיה (-רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף), אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי (-שאר בני מבוי לא משגחי). ואי אקני להו פיתא בסלא (-אקני להו משלי ריפתא בסלא בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף), כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו בטיל שיתוף (-אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני, אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף).


וכתב הריטב"א שם: לא מיבעי ליה לצורבא מדרבנן למידר במבוי וחצר שאינם מעורבין (הובא בכף החיים סימן שסו אות קכה). ועיין בתשובות גאוני מזרח ומערב סימן כו, שרב נטוראי גאון תמה על עיר שלא עשו עירוב, והביא גמרא הנ"ל.


ביצה טז: תנו רבנן יום טוב שחל להיות בערב שבת וכו', רבי אומר מערבין ערובי חצרות וכו'. תא שמע, דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל, ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא, אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא, אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא. כיון דמקלקלי בה רבים (ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב - רש"י) היינו קלקולא (אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר - רש"י).


ובשיטה מקובצת שם: מצוה לערב עירובי חצירות ושתופי מבואות כדי לשמור הרבים מקלקול, וכל שכן אם הורגלו בדבר.


תוספתא עירובין פרק ב הלכה ח: "אמר רבי מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצות."


תוספתא עירובין פרק ה הלכה ו: "מצוה על אדם לבטל רשות."


מדרש שכל טוב פרשת בשלח (טז,י בסופו עמוד ריד) וזה לשונו: ורבותינו דרשו, 'והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו' (שמות טז,ה), 'את אשר יאכלו' לא נאמר אלא 'את אשר יביאו', כלומר יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחי'ים וקורות וצורות פתחים ועירובים ושיתופים, להתיר להם את אשר יביאו ביום השבת מרשות לרשות. וכ"כ במדרש לקח טוב פרשת בשלח: 'את אשר יביאו' מכאן לעירובי חצירות מן התורה, שיערב אדם בשבת בפת או בשום מאכל כדי שיטלטל מבית לבית ומחצר לחצר. וזהו כוונת הילקוט שמעוני פרשת בשלח רמז רנח שכתב: 'והיה ביום הששי והכינו, מכאן שיערב אדם מערב שבת לשבת', וכמו שפירש שם המגן אברהם בפירושו זית רענן אות פט. [4]


וז"ל הלכות גדולות לר"י גאון הל' עירובין פרק הדר: וצריכא מתא למיעבד לה עירוב [5] הדר הודרנא (-סחור סחור) בחבלים או בצורות הפתח.[6]


וז"ל שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: "והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם, והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך, ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת.
______________________


[1]
ואף לתיקון מחיצות, עיין לקמן בשם הלכות גדולות ומש"כ שם בהערה.
[2]
בדרך צחות יש לפרש שייכות ב' פסוקים אלו לתקנת עירובין, דאנו רואים בכל מקום שמייסדים עירוב יש שועלים המחבלים את הכרמים, כרם ה' צבאות, שרוצים ח"ו לבטל העירוב (ולפעמים מעשה שטן הצליח ומשכו אתם אנשים חשובים בתמימותם), וע"כ צריך לתיקון עירובין "חכם" שיוכל לקיים 'ואשיבה חורפי דבר', וד"ל.
[3]
עיין בשו"ת חת"ס או"ח סימן צט וז"ל: כשעשה סייג לשמירת שבת, וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז 'ישמח לבי גם אני', עכ"ל. ועיין אום אני חומה סימן פ עמוד שסט, וסימן פא, וסימן קא אות א.
[4]
והוסיף הגאון המפורסם מוה"ר פישל הערשקאוויטש שליט"א שמהנ"ל מוכח שעשיית עירוב הוא מצוה חיובית, וגם שייך בה מצות חינוך לקטנים כדאיתא בתוספתא עירובין פרק ב הנ"ל. ושזהו כונת המדרש רבה באסתר ז: "את סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת, לא נתתי לך אלא לטובתך". וזהו כונת המשנה בשבת דף לד 'עשרתם ערבתם הדליקו את הנר', שכולם משום עונג שבת וכמ"ש היראים סימן תכט. (ועיין פרי מגדים בפתיחה כוללת לאו"ח ח"א סימן יט על פי שו"ת צמח צדק סימן כח דעונג שבת הוי דאורייתא. ועיין רב נסים גאון ריש ברכות דהוי הלל"מ, ועיין תוספות בשבת קכב. ד"ה מעמיד בשם המכילתא).
[5]
אל יפלא בעיני הקורא למה עניני מחיצות וצורת הפתח נקראו בפוסקים בשם 'עירוב', הלא שם עירוב בפשטות קאי על רק שיתוף הפת דמערב הכל יחד, דחזינן בגמרא (עירובין ו. 'כיצד מערבין' ועוד) דאף ענין תיקון המחיצות קוראים לו 'עירוב'. (וע"כ סוברים הרבה פוסקים דהלכה כדברי המיקל 'בעירוב' קאי גם על עניני מחיצות). שוב מצאתי כן מפורש בפסקי רי"ד (ומאירי) שבת ו. ד"ה חצירות וז"ל: האי 'עירבו' משמע שיתופי מבואות, ומשמע נמי תיקונו בלחי או קורה, שגם הוא יקרא עירוב, כדתנן 'אין מערבין רשות הרבים בכך'.
[6]
כנראה מקורו ממדרש שכל טוב הנ"ל "יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחיים וקורות וצורות פתחים". וכן הוא מסברא, דכיון שמצוה לחזור אחר עירובי חצירות ושיתופי מבואות, ממילא צריך לתקן המחיצות שיהיה יכול לערב. וכ"כ בנתיבות השבת פרק כו הערה ו וז"ל: "ופשוט ומבואר בפוסקים דלאו דוקא בענין עשיית העירוב (מצוה לחזור אחריו), אלא גם ענין תיקון המחיצות בכלל זה, דאי לא הא לא קיימא הא". ובאמת מבואר כן בשו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח וז"ל: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח. ובשו"ת חת"ס או"ח סימן צט המובא לקמן בשלימותו כתב בתחלתו וז"ל: "שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתיקונים צורת הפתח או שארי תיקונים כיוצא בו, כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש", וע"ז סובב כל תשובתו שם. וכן נהגו מעולם בכל העיירות, ועיין בסוף ספר כל בו על עירובין שהראה מקום לכמו ד' מאות עיירות ששאלותיהם בעניני עירובין נידונו בספרי השו"ת, ורוב הנידונים הם בעניני תיקון מחיצות. (ומשום זה נתעורר דיון המשכנות יעקב ע"ד צוה"פ בעיירות, וכן בפרי מגדים ובית מאיר וערוך השולחן וביאור הלכה וכו').
ועיין בסמ"ג ריש הלכות עירובין שכתב בשם רב האי גאון (ומובא בב"ח ריש סימן שסו), שלכך לא נתקנו עירובין ונטילת ידים עד שלמה המלך ע"ה, מפני שהיו כל הימים במלחמה עד שלמה המלך ע"ה, שבימיו נתן הקב"ה שלום בארץ, עכ"ל. ותשובתו של רב האי גאון נדפס בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן מג, וכתב שם "שלא היה פנאי לתקן המבואות ולהניח עירובין", הרי דתקנת שלמה המלך היה ג"כ לתקן המבואות.