Part 12: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

שוברו של הגאון בית אפרים

כבר הוזכר לעיל יסודו הברור והתקיף של הבית אפרים: ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים"- וכל מה שטרח הגאון בית אפרים בתשובתו הארוכה לא טרח אלא בשביל ידידו החכם השלם הגאון בעל משכנות יעקב, כי "הנה זה בא וקרא ערעור[145] על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך על דיעה זו שרשות-הרבים לא מקרי בפחות מס' רבוא שהוא דעת רוב הפוסקים. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא"...!

ולא עוד - טוען הבית אפרים - הרי כבר קבע התומים: ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים..., כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים".

ואכן רוה"ק הופיע בבית מדרשו, כי בימינו נתגלו עוד הרבה ראשונים העומדים בצד המקילין, שעודם היו בכתובים בזמנו של המשכנות יעקב,[146] המחייבים ס' רבוא לרשות-הרבים, והרי מנין רשימתם המלאה:

א. הלכות גדולות (בה"ג)[147] ב. רב עמרם גאון[148] ג. רב שר שלום גאון[149] ד. גאון המובא בספר העתים[150] ה. רש"י[151] ו. תוספות[152] ז. האשכול[153] ח. המנהיג[154] ט. ספר התרומה[155] י.סמ"ג[156] יא. ספר העיתים[157] יב. ראב"ן[158] יג. פסקי הרי"ד[159] יד. רוקח[160] טו. ראבי"ה[161] טז. ריא"ז[162] יז. אגודה[163] יח. ריבב"ן[164] יט. האגור[165] כ. מהרמ"ק[166] כא. רבינו ירוחם [167]כב. אור זרוע[168] כג.פסקי מהר"ח או"ז [169]כד. מהר"ם מרוטנבורג[170] כה. סמ"ק[171] כו. צידה לדרך[172] כז. מחזור ויטרי [173] כח. העיטור[174] כט.רא"ש[175] ל. הגהות אשר"י [176]לא. ספר הנייר[177] לב. הגהות מיימונית[178] לג. מרדכי[179] לד. אורחות חיים[180] לה. טור[181] (ובנוסף יש עוד גאון וכמה ראשונים שכתבו דלית לן רשות-הרבים בזמן הזה: לו. רב פלטוי גאון[182] לז. שבלי הלקט[183] לח. תניא רבתי [184]לט. ריקאנטי[185] מ. מהרי"ל[186] מא. לקט יושר[187] מב. תוס' ישנים.[188])

והשתא, אם המשכנות יעקב שראה לנכון לקרא תגר נגד מנהגן של ישראל, על סמך שמצא רוב ראשונים מחמירים שמפרשי השו"ע לא ראו אותם בזמנם,[189] א"כ לשיטתו כ"ש להיפך, שבאם המצא ימצאו עוד ועוד ראשונים אחרים, עד שרוב מנין ובנין יתהפך לצד המקילין, ודאי דיחול חובה לחזק ולקיים מנהג ותיקין אשר נתייסד ע"פ גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז שממיהם אנו שותים...

וה"ה די"ל כן גם לדעת המשנה ברורה, שכתב[190] דרוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא רשות-הרבים-דאורייתא כמבואר במשכנות יעקב שהאריך בזה, והיינו מטעם דס"ל דלא בעינן ס' רבוא לרשות-הרבים, וכן מה שכתב[191] דרוב הפוסקים העתיקו כרבי יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. דהנה עתה שנתברר בימינו שמנין רוב הראשונים נהפך לצד המקילין, דבעינן ס' רבוא לרשות-הרבים ולית לן רשות-הרבים דאורייתא. ומאידך גם ניתוספו הרבה מאד ראשונים שהמשנה ברורה לא ראה אותם,[192] ונתהפך מנין רוב הראשונים לצד הסוברים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא,[193] ומעתה תו לא קשה מידי על מנהג העולם שמסתפקין בצורת-הפתח, כי לא נותר שום מקום להחמיר אף לבעל נפש.[194]

____________________________

[145] וז"ל: "על דבר המנהג אשר בזמנינו להתיר לטלטל בכל העיירות ע"י צורת-הפתח... אי שפיר עבדי או לא. תשובה. נראה ברור דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת. ולדעתם זו (של י"ד הראשונים אשר מנה מצד המחמירים נגד ח' ראשונים מצד המקילים) המטלטל ברחובות שלנו ע"י צורת-הפתח מחלל ש"ק מדאורייתא וחייב חטאת. ונראה ברור שדעה זו עיקר להלכה שהם מחמירין בשל תורה, ועוד שהם רוב מנין ובנין... ולפי שראיתי שהרב בעל ט"ז כתב שדעת רוב הפוסקים להקל... ובאמת לא בא לחשבון יפה... ויראה המעיין כי אדרבה רובא דרובא פוסקים הם מחמירים", עכ"ל המשכנות יעקב סימן ק"כ.

[146] ואף בדורם של הערוך השלחן והמשנה ברורה, עדיין היו בכתובים ולא נדפסו.

[147] דעת הגאון בעל "הלכות גדולות" (בה"ג) כבר מובא בתוספות (עירובין ו ע"א) וז"ל: "וכן יש ב'הלכות גדולות' דבעינן דריסת ס' רבוא". וברמב"ן (עירובין נט ע"א) וז"ל: "בכמה מקומות פירש [רש"י] שאין רשות-הרבים גמורה אלא בעיר שיש שם ס' רבוא, ולא ידענא מנין לו לרש"י כן... אבל ב'הלכות גדולות' נמצא כן". ובחידושי הר"ן (שבת ו ע"א.) וז"ל: דפירש רש"י ז"ל ובה"ג דלא הוי רשות-הרבים אלא שיש ששים רבוא". ובמהר"ם מרוטנבורג (פסקים עירובין אות ט) "ובה"ג פירש נמי דבעינן ס' רבוא", ובתוס' הרא"ש (עירובין ו ע"ב) וז"ל: "וכן מפורש בה"ג דבעינן דריסה של ס' רבוא".

אך המשכנות יעקב (סימן קכא) סבר דמכיון דלא מצא זאת בדברי הבה"ג עצמו ע"כ דעתו לא נחשב, וז"ל בתשובתו השנית להגאון בית אפרים: "אינני רואה בזה שום טעות כלל ח"ו ועיינתי בחושבנאי, לכן ראיתי לשוב כו' להתחיל על סדר בה"ג בזה אשר לא נמצא בהן מה שכ' התוס' בשמן דבעי ס' רבוא", ושוב חזר ע"ז בתשובתו שם וז"ל: "והרי הר"ן והריטב"א והריב"ש וכל הפוסקים הביאו בשם רש"י ולא הזכירו שכן דעת 'הלכות גדולות' שדבריו דברי קבלה ואין נוחין לדחות בקל, אלא ודאי משמע שלא מצא הדברי בה"ג", עכ"ל המשכנות יעקב.

כידוע נמשך אחריו המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) וז"ל: "ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו המג"א והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א, הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקצור נמרץ את עקרי השיטות, דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה, אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה: ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו]", עכ"ל. אכן הקרה ה' לפנינו שבדורות האחרונים נמצאו ב' כתבי-יד של הבה"ג: א) כת"י Biblioteca Apostolica ebr. 142 הנדפס בשנת תרנ"ב בבערלין בעמוד 131: "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר". ב) כת"י Biblioteca Apostolica ebr. 304: "רשות הרבים דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפי גברי ביומא כדגלי מדבר" (וזהו ממש לשון ספר העיתים אות ר"ט בשם גאון), והם הם ה"דברי קבלה" של רבינו הבה"ג המובא בראשונים הנ"ל, וכבר כתב התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סימן כה ס"ק ב) וז"ל: וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".

[148] וז"ל רבינו עמרם גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים, סימן ע): "מי שנפסקה לו ציצית בדרך בשבת, אם רשות הרבים היא, מקום שיש שם ס' רבוא בני אדם, אסור לטלטלה עד שתצא שבת".

[149] וז"ל רבינו שר שלום גאון (חמדה גנוזה סימן ע ושערי תשובה סימן רט): "מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא, או יש בהם ששים רבוא ויש בהם חומה ודלתותיהן ננעלות בלילה, אין נעשות רשות הרבים ואין חייבין כרת וסקילה, מאי טעמא, דבעינן כדגלי מדבר". (נדפס גם בתשובות רב שר שלום גאון סימן לז ומובא גם בספר העתים אות צב בשם גאון).

[150] וז"ל ספר העתים (אות רו): "ובתשובות לגאון ד' רשויות לשבת מאי פירושה, כך אמרו חכמים ... ואיזו הוא רה"ר גמורה הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... סרטיא שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רובא ... ושנו חכמים המוציא מחנות לפלטיא ומבואות המפולשין לרה"ר והם מקום שיש בו ס' רובא".

[151] עירובין ו ע"א, ו ע"ב, מז ע"א, נט ע"א

[152] שבת ו ע"ב, סד ע"ב, עירובין ו ע"א, כו ע"א, נט ע"א.

[153] הלכות ציצית אות ל"א, הלכות עירובין אות ס"ד.

[154] דף פ"א אות קל"ח (בהלכות שבת הצריכות) וז"ל: "ורבינו יעקב פסק כר' ענני בר ששון כו' לפי שרשות הרבים שלנו דינו ככרמלית וכחצר שאינו מעורבת שאינו דומה לדגלי מדבר, שאין בו שש עשרה אמה ואין עוברין עליו בכל יום ששים רבוא, ואין שערי העיר מכוונות זו כנגד זו".

[155] דף ס"ד אות רי"ד, דף ע"ב אות רל"ט. ודבריו הובאו בחידושי הר"ן עמ"ס שבת דף סד ע"ב, ובתוספות שבת שם, ובסמ"ג הל' שבת דף יח, ובאור זרוע הל' שבת סימן טז, ובהגמי"י שבת פרק יט אות ח ואות י, וברמב"ן עמ"ס שבת דף נז, ובמרדכי עמ"ס שבת פרק כל כתבי שצד, ובטור או"ח סימן ש"ג.

[156] הלכות שבת דף יז ע"א.

[157] אות צ"ב, ר"ו, ר"ט.

[158] שבת שמ"ט. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנות יעקב) מונה את הראב"ן בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הראב"ן הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש וז"ל: "דהראשונים לא מיחו בנשים שלנו משום דסברי דעיירות שלנו כיון דאין רשות-הרבים שבהן דומה לדגלי מדבר שאינו רחב ט"ז אמה... וגם אין בהם דריסת ששים רבוא כדגלי מדבר". וכנראה הרגיש בזה המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הראב"ן במנין הראשונים האוסרים אשר נמנו במנין המשכנות יעקב.

[159] עירובין ו ע"א, נט ע"א, פסחים סט ע"א.

[160] הלכות שבת קע"ה

[161] הלכות עירובין שע"ט, שצ"א, והובא בהגהות מרדכי שבת פרק יח.

[162] עירובין פרק א אות ה, פרק ה הלכה ה. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנות יעקב) מונה את הריא"ז בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הריא"ז הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש (בפרק א אות ה) וז"ל: "מבואות של כרכין המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה, והן רחבין ט"ז אמה, והם מעבר לששים רבוא כדרך כרכין שכל באי העולם עוברים שם, הרי המבואות הללו רשות-הרבים גמורה". וכנראה הרגיש בזה המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הריא"ז במנין הראשונים האוסרים אשר מנה המשכנות יעקב.

[163] עירובין פרק ה אות נ"ו.

[164] עירובין ו ע"ב, נט ע"א.

[165] סימן תקל"ז.

[166] שבת ו ע"א, והובא בהגהות אשר"י עירובין ו ע"ב, כ ע"ב.

[167] תולדות אדם וחוה, נתיב שנים עשר חלק ד, ונתיב שנים עשר חלק י"ז.

[168] הלכות שבת סימן ט"ז, הלכות עירובין סימן קכ"ט.

[169] עירובין פרק ב אות נ"ז.

[170] פסקים עירובין אות ט, י.

[171] מצוות התלויות בשבת יום השביעי עמוד רצ"ו, רצ"ט.

[172] מאמר רביעי כלל הראשון פרק מ"ב, מ"ו.

[173] פרק במה אשה אות ל"א, ל"ב.

[174] הלכות ציצית שער שלישי שער אדם חלק א.

[175] עירובין ו ע"א, ביצה כד ע"א.

[176] עירובין ו ע"ב, כ ע"ב.

[177] הלכות עירובין.

[178] הלכות שבת פרק ה אות ב, ד.

[179] שבת ס"ד ע"ב רמז שנ"ה. ובמשנה ברורה (סימן שמה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) מונה את המרדכי בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת המרדכי הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש בפרק הזורק וז"ל: "דאין לנו רשות-הרבים וכל רחובות שלנו כרמלית הן, דלא מיקרי רשות-הרבים אלא א"כ רחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער וס' רבוא בוקעין בו".

[180] הלכות שבת אות רפ"ד.

[181] אורח חיים סימן שמ"ה, שס"ד, שצ"ב.

[182] הלכות פסוקות סימן קמ"ד.

[183] שבת ק"ו, ק"ז.

[184] י"ט אות י"ז.

[185] שבת אות צ"א.

[186] הל' שבת דף כט ע"ב, שו"ת אות קל"ח, שו"ת החדשות סימן ל"ח, סימן מ' סעיף א' וב', וסימן מ"א.

[187] עמוד 66.

[188] שבת יט ע"א.

[189] ראה לעיל הערה 17.

[190] בביאו"ה סימן שס"ד ד"ה ואחר שעשה.

[191] שם.

[192] וכדכתב הערוך השלחן הטעם שהמשכנות יעקב הרעיש העולם על שמצא ראשונים שלא ראו אותם מפרשי השו"ע כי לא נדפסו בימיהם, ראה לעיל הערה 17.

[193] ואלו הם: א. התוס' (כמ"ש הבית אפרים דף ל"ט ע"ב, אבני נזר סימן רע"ו). ב. רבינו חננאל (עיין בראבי"ה עמוד 321 שהעתיק את לשון הר"ח דלית הלכתא כר' יהודה כלל). ג. הרמב"ם (הל' שבת פרק י"ז הלכה י, ל"ג, פירוש המשניות עירובין פרק ב משנה ד) ד. המגיד משנה (שם). ה. הגהות מיימוניות (שם בתרא אות ט). ו. הראבי"ה (עמוד 270). ז. האשכול (עמוד 163). ח. ספר הבתים (פרק י"ג). ט. התוס' ישנים (שבת דף ו ע"ב). י. האו"ז (עירובין קכ"ט דף לג ע"ב). יא. פסקי מהר"ח או"ז (עירובין פרק ב אות נ"ז). יב. הרמ"ק (בהגהות אשרי עירובין כ ע"ב). י"ג. רבינו חננאל בן שמואל (עירובין כ"ב). יד. הריבב"ן (עירובין כ"ב). טו. הרי"ד (עירובין כ"ב). טז. פסקי ריא"ז (פ"ב הלכה א אות ו). יז. ספר המאורות (ריש עושין פסין). ואגב יש להוסיף, דרוב מנין ובנין (למעלה מחמשים) גדולי האחרונים פסקו להדיא כחכמים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא.

וכמה נפלא לראות האיך הופיע רוח הקודש בבית מדרשו של הבית אפרים (והחזון איש שנמשך אחריו), דאף שהוא לא ראה את דברי הראשונים הרשב"א והר"ן והראב"ד והמאירי שנדפסו בזמנינו, הסיק דרוב הפוסקים ס"ל כחכמים, ורק הריטב"א הוא שפוסק להדיא כר' יהודה אפילו בעומד מרובה. דהרי הראב"ד המובא ברשב"א (דף כ"ב) ובמאירי (דף כ) כתב דבעומד מרובה על הפרוץ מודה ר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא, ולא פליג אלא בפרוץ מרובה על העומד. וכן כתב רבינו יונתן להדיא. וכן הר"ן (דף כ"ב) שהביא את דברי הראב"ד, משמע דס"ל כוותיה. וכן כתב להדיא הגאון-יעקב (דף ו) דלהרמב"ן דוקא בפרוץ מרובה ס"ל אתי רבים וכו' אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי מחיצתא. א"כ כמה צדקו דברי הבית אפרים דאכן לא נשאר מרבותינו הראשונים מי שפוסק כר' יהודה אפילו בעומד מרובה, אלא רק הריטב"א בלבד.

[194] והדברים ק"ו, דהרי כבר פסק המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאור הלכה ד"ה וי"א) כהאלי' רבא, דבמקום שיש "צד להקל" אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על ס' רבוא, א"כ כ"ש וק"ו הכא שאינו רק "צד" אלא שובר ממש בהוכחת צדקת טענותיו החזקים של הבית אפרים נגד המשכנות יעקב ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים, כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים", וכפי שאכן נתברר בזמנינו שהגאונים ורוב הראשונים ס"ל דבעינן ס' רבוא לרשות-הרבים, ולית לן רשות-הרבים-דאורייתא בזמן הזה (יעויין עוד בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן ל"ג עמוד נ"ו), וכ"ש וק"ו לאחר שנתברר בזמנינו דגם רוב הראשונים ס"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ואגב, כבר הזכרנו לעיל הערה 53 שגם בלא"ה עדיין יש יסוד חזק להקל אף לבעל נפש.