Tuesday, October 20, 2020

Part 4: Rebuttal to the Laws of an Eruv - Hebrew Section

פרק ז'

סתירת הדבר דבחו"ל נוהגין שאין מצרפין שני חלקי מחיצות

עוד ראיתי דבר התמוה מאד בקונטרס הנ"ל עמוד 331, וז"ל: "והנה לפי דעת החזו"א נמצא דכמעט כל עיר ניתן להתיר ע"י עומ"ר שהרי ברוב ערים נמצא שורות של בתים הגודרות את העיר ואף שאינן עומדות בקו ישר הלא לא איכפת לן בזה לדעתו וכו', אכן אף שזהו המנהג בא"י אבל בחו"ל התנגדו הגר"מ פיינשטיין ועוד כמה מגדולי הפוסקים לעשיית עירובין בערים שם וסברי דאין הדבר בנקל כ"כ לעשות עומ"ר, ולבוא על בירור של נדון זה דיברתי עם כמה מגדולי הפוסקים שבמדינתינו ומהם שמענו שיש דרכים אחרים בדין עומ"ר כמו שאבאר" עכ"ל. והוא מבאר שם דלפי דעתו צריך העומד להיות בקו ישר ואין מצרפין חלקי מחיצה המרוחקין זה מזה, וזהו הטעם שבחו"ל נקטינן דלא מהני עומ"ר.

ודברים אלו מרפסין איגרא. הלא אלו שהתנגדו לעשיית עירובין, הלא המה בעל אגרות משה והגאון ר' אהרן קוטלר ז"ל, הרי ביארו היטב בתשובותיהם למה אין הם רוצים להסתמך על מחיצות שנעשו ע"י שורות הבתים. עיין בתשובת משנת ר' אהרן (או"ח סימן ו') ועיין בתשובת אגרות משה (ח"ח סימן כ"ח אות ג') שדיברו מזה וכתבו טעמים משלהם למה אין הם רוצים לסמוך על מחיצות הבתים, ולא הזכירו שום רמז ורמיזא שהבתים צריכים להיות בקו ישר כדי שידונו בהם דין עומד מרובה על הפרוץ. והקונטרס העמיס בדעתם דברים שלא הזכירו ולא עלתה על לבם.

לברר דמחיצה דינית אף שאינו מחיצות מציאותי יכול להתיר את הפירצה מחמת דין פתח

עוד ראיתי בקונטרס הנ"ל עמוד 324, לגבי חידוש החזו"א הידוע בסימן ס"ה ס"ק מ"ה אות א' ב' וסימן ע"ב ס"ק ב', דרשות היחיד יכולה לשמש כמחיצה, ורשות שמקצתה נפרצה לרה"י ומקצתה נפרצה לחוץ נידון כסתום, מאחר שלא נפרצה במילואו. כתב הקונטרס דהחזו"א אזיל בזה לשיטתו, שא"צ שהפירצה תידון כפתח, אבל להגר"ח, שהרוב העומד בהכותל מורה אל האוירים שהן פתחים, קשה לומר שקו תאורטי (theoretical) יכול להורות על האוירים שבצדו שהם פתחים.

ולענ"ד זה אינו, דהחזו"א דן רק לענין דאורייתא, אבל הוא מודה דמדרבנן צריכה להיות הכניסה כפתח, כמו דאמר בגמ' פיתחא בקרן זיות לא עבדי אינשי. ועיין בחזו"א סימן ע"ב ס"ק י' שכתב להדיא דאם הפתח נראה כפירצה ולא כדעבדי אינשי לא מהני עומד מרובה. וגם אמרינן בגמ' דחכמים ילפי מפתחו של היכל ור' יהודה מפתחו של אולם, הרי דמדרבנן ודאי צריכה הכניסה להיות כפתח, ומה"ט אסור פירצה יותר מעשר אמות. וע"כ דהבין החזו"א דגם קו תאורטי יכול להורות על האוירים שבצדו שהם פתחים. או י"ל דבאמת אפי' כשהיא נפרצה במילואה נידונת הכניסה לפתח, דהרי חזינן דגם כשנכשר המבוי בקורה נידונת הכניסה כפתח, דהרי לא מהני קורה כשהמבוי רחב יותר מעשר אמות. נמצא דלא המחיצה שבצדדין עושה את האויר כפתח, אלא כיון שהדין הוא שהוא גדור כדין רה"י, זהו מורה על הכניסה שהיא כפתח, וא"כ שפיר י"ל כן גם כשמושכין קו תאורטי.

והדבר מפורש בכמה מקומות דגם כשמושכין קו תאורטי נחשבת הפירצה כפתח, דתנן גג גדול הסמוך לקטן הגדול והקטן אסור והגדול מותר משום דאמרינן גוד אסיק משני הצדדים, וממילא שבמקום שהגגין מחוברין נחשב כפתח, אף שליכא מחיצה במציאות בהצדדין. ובאמת בדף פ"ט ע"ב סבר ר' יוסף למימר דצריך מחיצה ממש, ופירש"י דאם ליכא מחיצה ממש אלא ע"י גוד אסיק לא הוי גיפופי לשויא פיתחא, דפתחא דמינכר בעינן וכה"ג לא עבדי אינשי. אבל להלכה לא קי"ל כן ונחשב פתחא בין הגגין ע"י מחיצות גוד אסיק שבצדדין. ויתירא מזו אשכחן בסימן שע"ג בשני גזוזטראות זו כנגד זו אם אינם סמוכין זה לזה במילואן רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים משום דחשוב כפתח, כמבואר במ"ב שם ס"ק ו', אף דליכא שום מחיצה מהצדדין אלא כיון שהוא מוגדר מן הצדדין נחשב האמצע כפתח.

ביאור דברי החזו"א דמקום שפרוץ מקצתו לרה"י ומקצתו לכרמלית נעשה הפירצה כפתח

עוד ראיתי שם בקונטרס הנ"ל עמוד 334, דהא דס"ל להחזו"א דרה"י נידון כמחיצה יש בזה ב' חידושים: א. שהרה"י עצמו נידון כסתומה. ב. שאפשר לבחור כל מקום שהוא ברשות ולמתוח ממנו קו ע"פ כל הרשות לדונו כעומד כדי להתיר הפרוץ שאצלו מדין עומד מרובה. ובעמוד 324 כתב שדבר זה מבואר בדברי החזו"א סימן ח' ס"ק ב' דחצר שהיא גדולה י' אמות על י' אמות ונפרצה בקרן זוית והעמיד לחי בכותל הדרומי הותרו שניהם דהוי כאילו חוט מתוח מסוף כותל דרום עד כותל צפון ביושר וכחוט מתוח מסוף כותל מזרח מזרח עד כותל מערב ביושר כזה (ה) (ובחזו"א ציור קכ"ג) עי"ש. וכתב בקונטרס דחידוש הראשון מסתבר אבל החידוש השני אינו דבר פשוט שנוכל לומר כן.

ולענ"ד הוא לא עמד על שורש דברי החזו"א, דמה שמשך החזו"א קו מסוף כותל מזרח עד כותל מערב בציור (קכג) הוא רק משום שכונתו לציין שעד הקו ההוא יש לנו ג' מחיצות שלימות במקצוע הצפוני שהולך ממזרח ומערב. וממילא, חלק מקצוע הצפוני שאין לו את המחיצה הד' מ"מ הרי מקצתו פרוץ לרה"י, שנחשב כמחיצה, וא"כ היא לא נפרצה במילואו למקום האסור, דהרי חלק מן הרוח הד' של מקצוע הצפוני פרוץ לרה"י. אבל לא היה צריך החזו"א כלל לבחור מקום ברה"י ולמתוך ממנו קו, דא"צ כלל לעשות קו באמצע הרה"י כדי שחלק הפרוץ יהא נחשב כפתח, והחלק שהוא בתוך הרה"י הולך הרה"י להלאה עד הדופן שכנגדו, וליכא שום קו או סתימה באמצע הרה"י, ומה שהוא יכול לסתום חלק הפרוץ יתבאר לקמן הסברן של הדברים. וא"כ מה שמתפלא בהקונטרס שאפשר לבחור כל מקום שהוא ברשות ולמתוח ממנו קו, אין דבריו נכונים.

עוד ראיתי בקונטרס הנ"ל שדן בכמה ציורים שאפשר לומר דהוי פיתחא בקרן זוית. ותימא שלא ביאר דהיכא דתיקן את הפירצה בצוה"פ לא שייך כלל הא דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי, וא"כ כשמתקנין מבואות העיר וכל מקומות הפרוצים בצוה"פ לא שייך כלל חשש זה.

לברר דלא נמצא בשום מקום באיזה אופן צריך להיות הציור של המחיצות כדי לדונו בדין עומד מרובה על הפרוץ

עוד ראיתי בקונטרס הנ"ל עמוד 337 דבציור כזה (ו) יש לפקפק אם נידון כעומד מרובה דמנ"ל לדון את הכותל כעקום, אדרבה לימא דהקו אינו נידון כחלק ממחיצות החצר כלל, וקשה להקל היכא שאינו ניכר מצורת ההיקף שהקו הוא חלק מעיקר החצר.

הנה, כבר נתעורר החזו"א במכתב בזה ונדפס בשו"ת חזו"א סימן תפח (ד"ה צורה) לענין אמצע הפילוש, וז"ל: "שהאמצע אינו נידון בפנ"ע דלעולם האמצע מקיפו אויר ולא מחיצות וכל נקודה שאנו עומדים עליה אם הוא מוגדרת ומובדלת מרקע הכללי של הארץ או היא משותפת עם הרקע הכללי עלינו להרחיב את הנקודה כמה שאפשר אולי נמצא לה גדרים ומחיצות בסופה וכל שהרחבנוה ומצאנו מחיצות המעכבות לפנינו להרחיבה עוד הן הן מחיצותיה, "וכל התמונות כשירות בה", וכיון שהנקודה האמצעית מצאנו בעלת רצועות יוצאות לכל ד' רוחות העולם ומצאנוה סתומה בסוף כל ד' רוחות הן הן מחיצותיה, וב' מחיצות לר"י אינו לא לחש ולא קמיע אלא הגנת ב' מחיצות זו כנגד זו והמוקף יש לו עומד מרובה נעשה חטיבה מיוחדת ודינו רה"י מובדל מרקע הכללי וזו מחיצות במענה לשון המשמש במילים וענינו רק מושג שכלי" עכ"ל.

כלל הדבר אם נתמלא התנאי שאמרה התורה גדור רובא לא שייך לומר סברות מעצמינו דאעפ"כ לא מהני אם לא ניכר מצורת ההיקף דהמחיצה זו שייך לההיקף, כיון דליכא רמז ורמיזא מש"ס או הפוסקים לומר כן מהכ"ת לחדש כן מעצמינו.

אבל אפי' לפי דברי הקונטרס תמוהין דבריו, דהרי בעיר שמתקנין כל הפירצות עם צוה"פ, ודאי דע"י צוה"פ ניכר שקו ההוא הוא חלק מצורת ההיקף.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...