Friday, September 02, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 4


או"ק ד

 וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
 אם צריכים שישים רבוא ברחוב או בעיר: והנה יש שבאו לדקדק בלשון המחבר (או״ח סי׳ שמה סעי׳ ז), שכתב שם ״שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום, אינו רה״ר״, והיינו שצריכים שיעברו בכל יום באותו רחוב ס״ר, וכזה רחוב לא יימצא בזמנינו, וע״כ אין לחוש אם בכל העיר גרים ס״ר.

במחילת כ"ת דבריו אינם נכונים:
כי פשטות דברי השו"ע הם כדברי כ"ת על ה"יש שבאו לדקדק" נכונה בלשון המחבר "שצריכים שיעברו באותו רחוב ס' רבוא", כדכתב האג"מ (או"ח א' סימן קל"ט ענף ה) שזהו פשטות השו"ע (ואכן עד כתיבת תשובתו זו סבר האג"מ דהתנאי של ס"ר תליא ברחוב עי' שם סימן ק"ט). וע"כ אלו שאינם מדקדקים כן בלשון המחבר והבינו שהתנאי של ס"ר תליא בעיר, זהו דבר חדש, כדכתב האג"מ עצמו (שם סי' קלט) וז"ל: "בענין הס"ר נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר".  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ולא ידעו ולא ראו שכבר כתב המשנ״ב שם (ס״ק כד, ועי״ש בשעה״צ אות כה) ״חיפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא מצאתי נזכר בדבריהם תנאי זה, רק שיהיו מצויים שם ששים רבוא״.

מבהיל על הרעיון!:
תצילנה אוזן כל שומעת, לחשוד על אלו "שיש שבאו לדקדק" שהמה לא ידעו ולא ראו דברי המשנ"ב (שם) דבעינן שיהיו מצויין שם ס"ר, בו בזמן שכ"ת עצמו לא ראה את "דיבור המתחיל" (בס"ק כ"ד): "בכל יום", שהרי ע"ז כתב המשנ"ב שחיפש בכל הראשונים כו' ולא מצא נזכר בדבריהם התנאי שיהיו מצויים ס' רבוא "בכל יום".
ומה שציין כ"ת לעיין בשעה"צ אות כה, לא רק דכאמור שאין משם ראיה לדברי כ"ת, אלא ראיה ברורה להיפך, שהס"ר תליא ברחוב דוקא ולא בעיר, מדכתב בשעה"צ ד"אין הכרח שיהיה צריך להס"ר שיעברו בכל יום דרך המבוי המפולש". הרי מבואר במשנ"ב דלא סגי אם רק יהיו מצויין ס"ר בעיר.
[אגב, יש לתמוה דהרי כמה וכמה ראשונים שהזכיר המ"ב (בביאו"ה ד"ה שאין ס' רבוא) דלא קיימי בשיטת רש"י, עכ"ז כשהזכירו שיטתו כתבו מפורש דהס"ר עוברים "בכל יום", ה"ה הרמב"ן, הריטב"א, הר"ן והמאירי. וביותר פלא שהמ"ב כאשר מונה את הראשונים דקיימי בשיטת רש"י,  וביניהם את רבינו ירוחם, והלא רבינו ירוחם כותב מפורש דבעינן שהס"ר יעברו  "בכל יום" דייקא. ועתה לאחר שנתגלה בתקופתינו כת"י אספמיא של הבה"ג, שהוא המקור של שיטת ס"ר, הרי זה לשון הבה"ג: "רשות הרבים, דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גברין בכל יומא כדגלי מדבר". וכהנה ישנם עוד ראשונים (שהמ"ב לא ראום, כגון ספר המנהיג, ורבינו פרץ ועוד) שהזכירו "בכל יום" בהתנאי של ס' רבוא.]

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ומלבד שהצעה זו קשה להולמה משתי פנים. ראשית כל שיטה זו דבעינן ס׳ ריבוא כדי להקרא רשות הרבים, מקורה מרש״י וספר הלכות גדולות המובאים יחד בתוס׳ (עירובין ו ע״א ד״ה כיצד), ז״ל: ״כיצד מערבין דרך רה״ר - פי׳ הקונטרס, רשות הרבים רחב י״ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער, ומצויין בה ששים רבוא. וכן יש בה״ג דבעינן דריסת ס׳ רבוא״. והאוכולוסיא המדובר קאי על כל תושבי העיר וכלשונו של רש״י (שם נט ע״א): ״עיר של יחיד - שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר״.

מריה דאברהם, תלי תניא בדלא תניא?!:
כ"ת הבין מדברי התוס' שהואיל והתוס' הביא את דברי רש"י יחד עם הבה"ג, א"כ מוכרח ששיטת הבה"ג צריך לכופפו שיתאים עם שיטת רש"י – וכפי שהבין כ"ת  בשיטת רש"י, שהתנאי של ס"ר תלוי באוכלוסי העיר, ולא ברחובה של עיר.
ובאמת צודק כ"ת בזה ששיטת רש"י והבה"ג ראויים להיות תואמים, אבל להיפך ממש"כ כ"ת, דהיינו רש"י כהבה"ג ולא הבה"ג כרש"י.
אך כפי הנראה בדברי כ"ת, דברי הבה"ג קשים עבורו להולמם. וז"ל הבה"ג: "רשות הרבים, דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גברין בכל יומא כדגלי מדבר". הרי דהבה"ג מיירי מרה"ר עצמו ולא מן אוכלוסי העיר.  
ולתשומת לב כ"ת, התוס' שהביא יחד שיטת רש"י עם הבה"ג, לא הזכיר התוס' בשיטת רש"י תיבת "עיר" כלל וכלל, שלדברי כ"ת זהו העיקר (עיר) והוא חסר מן הספר, אתמהה.
ואל יעלה על דעת כ"ת שהתוס' הוא יחיד בהשמטה תיבת "עיר" משיטת רש"י,  כי חבורה גדולה של רבותינו הראשונים שהעתיקו לשון רש"י, לא הזכירו כלל תיבת "עיר", והלא דבר הוא (ה"ה תוס' רבינו פרץ עירובין ו' ע"א, הרא"ש שם סימן ח', הריטב"א שבת ו' ע"א, המאירי שם ע"ב, הר"ן עירובין ו' ע"א).
ומעתה מובן מאד מה שכ"ת הבחין שהתוס' כרך את שיטת רש״י עם הבה"ג יחדיו. אבל בדיוק להיפך ממה שהבין כ"ת, דהיינו מש"כ התוס' "פי' הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמה ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ס' רבוא", אין כוונת התוס' בפי' רש"י על אוכלוסי העיר אלא על  "רחובה של עיר" וכלשון הבה"ג "דוכתא דדשין בה.
ומה שכ"ת רצה להוכיח מדברי רש"י (בדף נ"ט ע"א) "עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם", אין מדברי רש"י אלו שום הוכחה שהס"ר תליא באוכלוסי העיר, כי רש"י עצמו מבאר להלן (שם עמוד ב' ד"ה לאורכה) מהות ודרך העיירות בימי חז"ל וז"ל: "דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם, ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה... והני דרסי בהך רה"ר... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה". הרי ש"עיר" (שהזכיר רש"י לעיל בעמוד א') אינו אלא היכי תימצי שיימצא רה"ר במבואותיה, כפי שהיה דרך המבואות מסודרים בעיר בזמן הש"ס, ורה"ר זו היא  ה"רחובה של עיר" המוזכר בש"ס בכמה דוכתי.
וכמו כן תואם לשון רש"י (שם ו' ע"ב) גבי ירושלים, וז"ל: "רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ויש בה דריסת ששים רבוא". הרי שכתב בלשון יחיד רשות הרבים שלה, ולא כתב רשויות הרבים, משום דאיירי על "רחובה של עיר" שהיתה הרה"ר בתוך העיר.
 וכן פירש התוס' רי"ד (שם נ"ט ע"ב) וז"ל: "דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".
וכן נראה מדברי הסמ"ג (ריש הל' עירובין) וז"ל: "וכן בתוך העיר ימצא רה"ר, כגון שרחוב שלה רחב שש עשרה אמה וכו' ומפולש משער לשער ובוקעין בו ס' רבוא". הרי דהכוונה על רחובה של עיר, שהיא רחבה ט"ז אמה ויש בה ס' רבוא, וזהו רה"ר של עיר.
וכן מבואר בפסקי הריא"ז (פרק כיצד מערבין הלכה ה' אות ד) וז"ל: וכן אם בא לערב כל מבוי ומבוי לעצמו, הרי אוסר כל מבוי על מבוי שכנגדו וכו', ורחוב העיר, המהלך באורך כל העיר, מפסיק ביניהם, ורחוב העיר אוסרן שרשות כולם שולטת בו".
הרי דרחובה של עיר לאורכה, היא ה"דוכתא" דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא" שהזכיר רבינו הבה"ג מתקופת הגאונים.
לאור דברי הראשונים הנ"ל יובן היטב תיאורו של הגאון בעל "ערוך השלחן" (סימן שמ"ה סעיף ך') כיצד היתה מציאות רה"ר בימי קדם, וז"ל: "ענין רה"ר כן הוא, דאין להיות בעיר רק רה"ר אחד לשני צדדי העיר מזרח ומערב, וכן רה"ר אחד לצפון ודרום, וכשמו כן הוא שזה המקום הוא רשות שכל הרבים השוכנים בהמקום פונים לשם ולא למקום אחר, כמו אצלם  שכל הערים היו עשויים מבואות מבואות ובתוך המבואות היו הרבה חצרים ובכל חצר הרבה בתים והיו המבואות סגורים מג' רוחות. אך באמצע העיר היתה סרטיא גדולה שכל המבואות פתוחות לה והיתה מפולשת משני הצדדים, וכל מי שהיה צריך לילך לעיר אחרת, בהכרח שהיה יוצא דרך סרטיא זו ומקום אחר לא היה לו כמובן. וכן היתה פלטיא גדולה שבשם כולם מתקבצים לסחורה, וזהו ששנינו בברייתא איזהו רה"ר, כלומר המקום האחד שהרבים פונים לשם סרטיא ופלטיא. אבל אם העיר אינה עשויה מבואות מבואות, אלא כל הרחובות מפולשים לארבע רוחות העולם, ומי שדר ברחוב זה יצא לעיר אחרת דרך רחוב זו, ומי שדר ברחוב אחרת יצא דרך רחוב שלו, וכן כל הרחובות, וא"כ אין מקום שיקרא עליו רה"ר מפני שאין שם מקום שכולם מתקבצים שם, עכ"ל הבהיר של הערוך השלחן המסייעים להבנת דברי רש"י והראשונים הנ"ל.
ובר מן דין, תמוהים מאד דברי כ"ת בהבנתו בדעת רש"י שהתנאי של ס"ר תליא באוכלסי העיר. דאם כנים דברי כ"ת, הרי יצטרכו לצרף גם האנשים הנמצאים בביתם כי גם הם נמצאים בעיר, וזה לא יעלה על הדעת לשום אדם דמצרפים את היושבים בביתם למספר ס' רבוא, כדכתב הגאון בעל אג"מ (או"ח ח"א סימן קלט ענף ה, וח"ד סימן פ"ז) וז"ל: "דאין להחשיב בכלל הס' ריבוא אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם במחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס' ריבוא".
ועוד יקשה על כ"ת המשך דברי האג"מ (שם) דהואיל ו"נמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהם עירובין, משמע שהקילו בזה". הרי דנהגו מאז ומקדם לערב אף בכרכים גדולים של ס' רבוא. ובשלמא לדעת האג"מ דהס"ר תליא ב"רחובות העיר", לא החשיבו את הדיירים שבבתים, אלא רק את הבוקעין ברחובות העיר, ולכן נהגו לתקן עירובין בכרכים הגדולים שיש בהם ס"ר דיורין. אך לדברי כ"ת דהס"ר תליא באוכלוסי העיר, איך תיקנו עירובין בכרכים גדולים אלו שהזכיר האג"מ.
ומה עוד, דהרי השו"ע בהביאו שיטת הי"א כתב "שכל שאין ששים רבוא עוברים בו", ואיך כ"ת מצרף גם את הדיירים הנמצאים בביתם, אתמהה!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וכן בכל מקום שהובאה דעה זו לא קאי המספר של ס״ר רק על תושבי העיר בכללה ולא על העוברים ברחוב אחד או באיזה מבוי מפולש שג״כ דינו כרה״ר. והאיך אפשר להמציא דעה חדשה שאין לה שורש בדברי הראשונים.

פלאי פלאים! מי כאן, מלבד כ"ת, ממציא דעות חדשות שאין להם שורש בדברי הראשונים?:
דהנה לא די ברשימה הנכבדה הנ"ל של גדולי הראשונים, שלדעתם התנאי של ס' רבוא אין לו שום קשר לדיירי העיר, ודבריהם ברור מללו שהס"ר תליא בדריסה על "רחובה של עיר" ("דוכתא דדשין בה"), הנה יש עוד רשימה ארוכה של רוב הראשונים דקיימי בשיטת ס' רבוא, שלא הזכירו "עיר" כלל וכלל (הלא הם: רבינו עמרם גאון, העתים בשם גאון, האשכול, העתים, ספר התרומה, מחזור ויטרי, המנהיג, סמ"ג, רוקח, ריא"ז, אגור, מהרמ"ק, או"ז, מהר"ח או"ז, הגהות אשרי, רבינו ירוחם, מהר"ם מרוטנבורג, סמ"ק, מרדכי, צידה לדרך, ספר הנייר). וא"כ  הרי "בכל מקום שהובאה דעה זו, לא קאי כלל המספר של ס"ר על תושבי העיר בכללה, אלא רק על העוברים ברחוב אחד, או באיזה מבוי מפולש"!
ושוב, מי כאן הממציא דעות חדשות שאין להם שורש בדברי הראשונים?

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
שנית, והוא יותר יסודי ויתד בל ימוט הוא לכל עניני דעה והשכל, שא״א להמציא דעה ושיטה שאינה דבר מציאותי ולומר שלזה כיונו חז״ל בדעתם הברורה שזהו רה״ר המדוברת בכל מקום. והנה אין רחוב בעולם שיעברו בו ששים ריבוא בנ״א ביום אחד לא היום ולא בעבר ולא יהיה דבר זה לעתיד. והאיך יתכן להעמיס בדעת ציבור בעלי מוחות יהודיים שדין רשות הרבים המפורסם בש״ס מוגבל למציאות שאינה קיימת. והנה ממשמעות הש״ס חזינן שהיו בישראל רשויות הרבים לאין מספר כגון בירושלים אחרי שפרצו בה פרצות ובמחוזא ובנהרדעא ועוד ועוד בכל רחבת ישראל בלתי גבול, פוק חזי כמה סוגיות בש״ס מרוכזים אך ורק לדיני הוצאה ובגזירות המסתעפות מהן, והרי יש קרוב למאתים דפי גמ׳ העוסקים בעיקר בהנ״ל במס׳ שבת עירובין ביצה סוכה ר״ה פסחים, וגם בב״ק ובכתובות ועוד ועוד,

על מי בא להתקיף? אם לא על רבותינו הראשונים והפוסקים!:
רבותינו הראשונים דנקטי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, הלא הם: ספר התרומה, הסמ"ג, הרוקח, האגודה, האור זרוע המהר"ם מרוטנבורג והרא"ש. וכן פסק הרמ"א להלכה (או"ח סי' שמ"ו סעי' ג', ועוד) ד"כל רשויות שלנו הם כרמלית", הרי דבימים הקדמונים (בימי חז"ל) היה רה"ר גמורה, והשתא הוא דלית לן. והאיך לא קשיא ליה לבעל שולחן הלוי החדש על גדולי הראשונים הנ"ל והרמ"א ז"ל שכתבו דהשתא הוא דלית לן, הלא איפכא מסתברא, דהרי מספר האוכלוסין בעולם אינם מתמעטים אלא הולכים ונתוספים. והאיך פתאום נתמעטו בימי הראשונים והפוסקים?
אך לדידן לא קשה מידי, כדהזכרנו לעיל דהמציאות היא ש"דרך העיירות" נשתנו מכפי שהיו בתקופת חז"ל, כדביאר לנו רש"י להדיא (עירובין נט ע"ב), שתושבי העיר היו יוצאים ונכנסים רק דרך הרחוב המרכזי שהיא ה"רחובה של העיר", ולכן הי' מצוי בה דריסת ס' רבוא, משא"כ בתקופת רבותינו הראשונים כבר נשתנה המציאות של "דרך העיירות" שהיו כמה רחובות שדרכם יכלו לצאת ולהכנס לעיר (כדכתב בערוך השלחן), וע"כ כבר לא היה מצוי התנאי לרה"ר של בקיעת ס' רבוא. ובאמת חזינן דהמשנה ברורה נמי ס"ל הכי, דבכתב (בשעה"צ סי' שמ"ה סוס"ק כ"ה) דבעינן שהס"ר יעברו "דרך המבוי המפולש", ובזה מובן מש"כ להלן (בסימן שס"ד ס"ק ח) בשם הפמ"ג ד"זה אינו מצוי" יותר. ולדברי בעל שלחן הלוי החדש, דדי בס"ר אוכלוסין בעיר מבלי שיעברו דרך הרחוב המפולש, כיצד יסביר ד"השתא" לית לן רה"ר, כאשר מספר האוכלוסין בעולם הולכים ומתרבים ולא להיפך.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואילו היה איזה מקום לההגבלות החדשות שחידשו בה המחדשים המודרניים היו בטלים כל דיני הוצאה מתחילת ברייתם, ולא היו מדברים עליהם כלל וכלל,

מי כאן המחדשים המודרניים?:
וכי הראשונים והפוסקים דנקטו שהשתא לית רה"ר בזה"ז באו למחוק קרוב למאתים דפי גמ׳ העוסקים בעיקר בהנ״ל במס׳ שבת עירובין ביצה סוכה ר״ה פסחים, וגם בב״ק ובכתובות ועוד ועוד?  
שומו שמים! וכי הגאון הגדול מלומזא בעל "דברי מלכיאל" נחשב אצל כ"ת כמחדש מודרני, שהתיר את העיר הגדולה אודסה בתשובתו (ח"ד סימן ג), וז"ל: "נהגו לערב בכרכים גדולים מאד, ולא חששו למה שיש ס' רבוא, כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס' רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד". וכן התיר הגאון בעל "נשמת חיים" ברלין (סימן כ"ט) את העיר הגדולה אודסה הנ"ל, אף שהיא עיר של רבים. האם גם הגאון הגדול הנ"ל היה מהמחדשים המודרניים?
כבוד בעל שלחן הלוי החדש, צר לנו מאד להודיעו, שיש רשימה ארוכה של גדולי הדורות, שלדבריו המה נחשבים כ"מחדשים מודרניים" (ר"ל), כי הלא דבריהם ברור מללו דהס"ר תליא ברחוב ולא באוכלוסי העיר (ועכ"פ ס"ל דבעינן ס"ר בוקעין בצוה"פ).
ואלו הם:
מים רבים (סימן ל"ד); פני יהושע (שבת ה ע"ב בסוף ד"ה אמנם); מור וקציעה להיעב"ץ (סי' שס"ג ד"ה ותמוה); בית מאיר (שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא); הגר"א (כדהוכיח במנחה עריבה סימן ז או"ק ע"ז:ו); שו"ע הרב (סימן שס"ג סעיף מד); יד דוד (עירובין נ"ה ע"ב); בית יעקב (עירובין ו ע"א); נחלת יעקב להחוו"ד (עירובין ו ע"ב); בית אפרים (סימן כ"ו דף מג ע"ב ודף מד ע"א וע"ב, ודף מו ע"א); הגר"ש קלוגער (ובחרת בחיים סימן קי"ח); משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכו ד"ה ומה שפירש וד"ה וכבר); אשל אברהם (סימן שמ"ה ד"ה שהוא מקורה); שו"ת בית שלמה (סימן מ"ג); חידושי הרי"ם (סימן ד); ישועות מלכו (סימן כ"ז); מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה); שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג); מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד ד"ה עוד ראיתי); משנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש"); מהרש"ג (ח"ב סוף סימן כו); תירוש ויצהר (סימן ע"ג או"ק ה); אזני יהושע (סוף סימן יח ד"ה ועכ"פ); בית אב (ח"ב סימן ה או"ק ב); ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו'); מהר"י שטייף (סימן סח ד"ה ואחשוב); אבן ישראל (או"ח ח"ח סימן ל"ו); קנין תורה (ח"ד סימן מ אות ה); ויען יוסף (סימן קלא אות א וסימן קנה אות א וסימן קצה אות ב), שבט הלוי (ח"ו סוף סימן מא) ד"אם אין ס"ר בוקעים א"כ אין מה לדבר", ועוד ועוד.
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
דמלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וכמ״ש לעיל.

כבר הזכרנו לעיל שקושייתו זו היא על רבותינו הראשונים דנקטו שאין לנו רה"ר. אך לאור דברינו לעיל אין זו קושיא כלל, כי "דרך העיירות" נשתנו מכפי שהיו בתקופת חז"ל, שאז הי' מצוי רה"ר ולכן גזרו מה שגזרו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואגב אזכיר פה מה שהראו לי קטע ממאמר מאחד מן המחדשים שהקשה על המצאתו דבעי ס׳ ריבוא בכל רחוב ורחוב. והקשה דהאיך יתכן זה בשעה שהראשונים דיברו על עיר לא על רחוב. וכתב דממאמר המחבר בסימן שמ״ה וז״ל ״י״א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה״ר״, מוכיח מאיזה דיוק (שזה בל׳ זכר ולא נקבה) דקאי על רחוב ולא על עיר, וא״כ גילה המחבר דעתו דפליג בזה על רש״י ובה״ג וסבירא ליה דדין ס׳ רבוא קאי על רחוב דלא כוותייהו, והרי כלל גדול יש לנו בפסקי ההלכות דלעולם עבדינן כבתראה וממילא בהא דחה מחבר השו״ע לרש״י ובה״ג אף דהוא עצמו פליג על דעה זו וסבירא ליה דלא בעי ס׳ ריבוא (ודי ברחב ט״ז להחשיבו רה״ר), והמשיך בפטפוטי דברים אלו.

לא ראינו את הקטע, ואיננו יודעים מיהו בעל המאמר:
אך מתוך דברי כ"ת נראים הדברים שיש כאן עירוב פרשיות ופטפוטי דברים בעלמא. ובין השורות הזכיר דיוק בלשון השו"ע (זכר ולא נקבה) שממנו משמע דקאי על רחוב, וכנראה מדכתב השו"ע בוקעין "בו" ולא "בה". ומאד נפלינו למה יגרע הדיוק של בעל המאמר הנ"ל שהוא נגד כ"ת מן הדיוק שהשמיע כ"ת עצמו בשיעורו שצ"ל "בהן" ולא "בו" הואיל דהרחובות ושווקים הם לשון רבים. ובאמת אין להאריך בזה כי הלשון יחיד "בו" שכתב השו"ע (בוקעין בו) מתאים לדברינו דקאי על "רחוב" העיר, ולא על כללות רחובותיה.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
והיותר מתמיה, דלא קם ולא זע אף אחד לדחות דברי חילול שבת אלה מתוך הקהל ויש גם אשר שבחו דבריו ד׳ ירחם עלינו ודי למבין.

אתמהה, וכי לא קם ולא זע אף אחד?:
הרי רוב אוכלוסי שכונת בארא פארק, אנשים נשים וטף, נתכבדו כמה וכמה פעמים בברכותיו של בלעם "מחלליה מות יומת"...

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
והנה יש הרוצים להוכיח מכך שהרשות הממונה על התנועה, בדקה ומצאה שאין ששים רבוא אנשים עוברים ברחוב הגדול הידוע ׳אושין פארקוויי׳. וכבר הדפיס כן רב אחד בקונטרסו להוכיח שאין זו רה״ר, וממילא מותר לערב שם. אבל כמה לא חלי ולא מרגיש שאין זו אלא ראיה לסתור! שכל הנחתם מבוססת על ההשערה שכדי שייחשב לרה״ר צריך שיעברו ס׳׳ר באותו רחוב בכל יום. והנה הרחוב היותר גדול בכל העולם הוא ׳אושין פארקוויי׳, והוא ארוך הרבה מיילים, וישנם שם בנינים גדולים וגבוהים שכל אחד מהם הוא פי מאה מכל בנין שהוא בימי חז״ל, קומות על גבי קומות, אנשים לאין מספר עוברים ושבים בתנועה העוברת מקצה אל קצה,

מי גילה לו רז זה שאוישן פארקוועי הוא הרחוב היותר גדול בכל העולם?:
הלא ידוע שישנם כמה וכמה רחובות הרבה יותר גדולים הן במדינה זו והן בעולם, וכאלו שמספר העוברים ושבים הם פי עשרה מאוישן פארקוועי.
ובכלל, כל זה אינו נוגע לדידן בברוקלין, כדהזכרנו לעיל שבימי חז"ל הי' נהוג בכל הערים "רחובה של עיר" (המוזכר בש"ס בכמה דוכתי) שכל מבואות העיר היו מפולשין אל רחוב המרכזי הזה, וכדפירש רש"י (עירובין נ"ט ע"ב), וע"כ היה שייך בימיהם שיהיו ס"ר מצויין ברחוב המרכזי, כי לא היה להם דרך אחרת לבוא ולצאת מן העיר, ובפרט בעיירות הגדולות שהיו מוקפין חומה. משא"כ בזה"ז שרחובות העיר מפורזין, וחלק מהאוכלסין יוצאין מחוץ לעיר דרך רחוב אחד וחלק יוצאין דרך רחובות אחרים, נמצא דבזמנינו שכמעט לא מצוי שהס' רבוא ישתמשו ברחוב אחד. אך מ"מ הי' מקום לרבותינו האחרונים לסבור, שעדיין ישנם רחובות מרכזיים בעיירות גדולות שס"ר דורסין בהם, והרי כמה דוגמאות לכך:
א) מהרב השואל בשו"ת חכם צבי לגבי אינגלטריה (ענגלאנד) שאכן סבר כן וכדכתב שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא".
ב) מור וקציעה להיעב"ץ (סי' שס"ג ד"ה ותמוה) וז"ל, "שהים במקום הנמל שספינות רבות עוברות שם, כגון אמשטרדם ולונדון שאפשר ששים רבוא בוקעים בנמליהם, יהא לו דין רשות הרבים".
ג) שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) בהבנת דברי הבית אפרים וז"ל, "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". עי' מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ח ד"ה ובגוף הדבר). וכ"כ המנחת יצחק (ח"ח סי' ל"ב סוף או"ק א) בהבנת הבית אפרים לגבי התנאי של ס' רבוא התלוי ברחוב.
ד) שו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג אות ה') לגבי ניו יארק וז"ל, "ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש".
ה) שו"ת מהר"י שטייף (סי' ס"ח) וז"ל, "בקל יש לתקן העיר מאנהעטן וכ"ש בעיר ברוקלין [כונתו לשכונות החרדים עי"ש] שאין כאן ס"ר בוקעין בו וע"י תיקון זה יהא אותן השווקים מובדלת מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהיה פרוצים להם".
ו) שו"ת תפארת נפתלי (סימן כ"ה אות ד') וז"ל, "ועכ"פ בבראדוויי ששים רבוא בוקעין בו בכל יום".
ז) שו"ת ויען יוסף (סימן קצ"ה) וז"ל, "אולי בעיר גדולה כנוא יארק איכא רחובות גדולות שס' רבוא עוברין בו, אבל יפה העירו דבעי שיהא השערים מכונים זה כנגד זה". וכ"כ בסימן קנ"ה "גם בעיר גדולה כנוא יארק אין רשות הרבים גמורה מן התורה אף דאומרים דששים רבוא עוברים בכל יום בשווקים גדולים".
ח) שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "יש להקל בזמנינו זה ואף במקומות שיש רה"ר גמורה כמו לונדון ופאריז ודאי דאין זה אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר, לא במקומות הדיירים ומכ"ש בשכונות היהודים שבודאי רק שם נזהרין לעשות הכשר עירוב, ודאי דאין שם ס' רבוא בוקעים בכל יום ואינו אלא כרמלית".
הרי דכל דברי רבותינו הברורים הנ"ל נשתנו בדורות המאוחרים. וכשם שהלכו ונתרבו מספר האוכלוסין בעיירות והוכרחו להתרחב ולפרוץ חומותיהם, כך הלך ונתמעט המציאות של "רחובה של עיר" שהיו דורסין בה הס' רבוא מכל המבואות המפולשין אליה, כדי לבוא ולצאת מן העיר, וכדפירשו רש"י ותוס' רי"ד כנזכר לעיל, אבל עדיין יתכן דאיכא מציאות של רחוב כזה בעולם שדורסין בו ס' רבוא, אבל המציאות בברוקלין אפילו "הרחוב היותר גדול בעולם" רחוק מאד מס' רבוא עוברין בו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואחר כל זאת כל המודדים הגיעו למסקנה שאין ס״ר אנשים באותו הרחוב - הרי זה מוכיח באופן היותר ברור שכשקבעו חז״ל שיעור זה של ״שישים רבוא״ לא נתכוונו לרחוב אחד, מפני שאין רחוב בעולם שיש לו שישים רבוא. ועל כרחך שהדין של ׳שישים רבוא׳ הוא כמו שכתבו הראשונים וכל הפוסקים דבעינן שבעיר יהיו שישים רבוא.

כבר השיב גאון ישראל על סברתו זו:
זה לשון "ספר החיים" לגאון ישראל הגר"ש קלוגער ז"ל (סי' שמ"ה סעי' ז) שהשיב לחכם אחד שהקשהו מיבמות (קי"ג ע"ב) דר' יצחק אתאביד לי' מפתחי ברה"ר, הרי מוכח דאף בזה"ז יש רה"ר, והשיב: "אבל הבל יפצה, דאטו לא משכחת לה בימי הש"ס לאחר החורבן שהיה מקום שעוברין בו ס' רבוא... והרי דעת רש"י הוא זה דאין בזה"ז רה"ר, אלא ודאי דבימי חכמי הש"ס היה שכיח מקומות שיהיה נחשב רה"ר שהיה בו ס' רבוא, וזה פשוט". דברי קדשו אלו נאמרו בזמן שעדיין היו עיירות גדולות כמו לונדון ופאריז שהיו בהם יותר מס"ר אוכלוסין ואעפ"כ כתב דבזה"ז אין רה"ר, והוא כדכתב בספרו "ובחרת בחיים" (סימן קי"ח) וז"ל, "להיות דין רה"ר בעינן שיהא ס' רבוא ביחד" וכאמור דהשתא בזה"ז אינו מצוי.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה א:
ועי׳ מש״כ בשו״ת אחיעזר, ח״ד סי׳ ח (וכ' שם שכותב הדברים אחר שבא בדברים עם בעל החזון איש): ״והנה בודאי נראה שפריז היא רה״ר גמורה מה״ת שיש בה ששים רבוא בוקעים, אע״פ שאין בה בכל רחוב ס׳ רבוא, מכ״מ מקרי רה׳׳ר דגם בירושלים ומחוזא לא היו ס׳ רבוא בכל רחוב״, עי״ש.

כ"ת לא דייק שפיר בדברי האחיעזר:
אין שום הוכחה בדברי האחיעזר דס"ר תליא בעיר. דכוונתו דהואיל ובעיר הגדולה פאריז יש בה לפחות רחוב אחד שס"ר רבוא בוקעים בה, עי"ז נעשים כל הרחובות המפולשין אליה, רה"ר. וזהו מדויק מלשונו שהדגיש ב' פעמים שאין בה 'בכל רחוב' ששים רבוא (ולא כתב שאין 'בשום' רחוב, או שאין ברחוב אחד), כי הרי די בכך שיש רחוב אחד שיש בה ס"ר כדי שכל העיר תהוי רה"ר.
ועל כרחך דזהו כוונת האחיעזר, דאל"כ מה ראיה מירושלים וממחוזא, דאי נימא דס"ל להאחיעזר דמצרפים כל הרחובות לס' רבוא, מנ"ל דבירושלים ומחוזא היו כל רחובותיהם רה"ר דילמא רק רחוב אחד. וכמוכח מרש"י (עירובין ו' ע"ב) "ירושלים, רשות הרבים שלה מכוון משער לשער", הרי דמיירי מרחוב אחד שבירושלים. וכן מוכח ממחוזא, דהרי שם בגמ' לא נאמר על כללות העיר מחוזא, אלא על אבילי דמחוזא הוי רה"ר, דהיינו הרחוב הראשי שמפולש לכל אורך העיר משער לשער. וה"ה לעיר פאריז דדי שהיה מצוי שיהיו ס"ר ברחוב מרכזי אחד כדי שכל שאר הרחובות המפולשין אליה יהיו רה"ר, וכמ"ש בתשו' מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) וז"ל "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "ופאריז ודאי דאין זה (רה"ר) אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר". לאור הנ"ל ברורים היטב דברי האחיעזר, דבעיר הגדולה פאריז הרי יש בה רחוב שס"ר רבוא בוקעים בה, ועל ידה נעשית כל רחובותיה המפולשין אליה, רשות הרבים (כי לא יכלו להקים שם צורת הפתחים כדי להבדיל ולסגור את הרחובות המפולשין אליה, וכל מה שהיה בכוחם הוא רק ההשתמשות במחיצות סביב העיר; עי' דברי מנחם או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן עמוד לט הערה 2).
ומש"כ כ"ת בהסוגר שהאחיעזר כתב שם שדבריו נכתבו לאחר שבא בדברים עם החזון איש, ומטרתו לרמז לנו בזה שהבנת שדברי האחיעזר מתואמים עם החזו"א, שדעתו שהס"ר תליא בעיר ולא ברחוב. הנה דבריו תמוהין מאד, א) הרי החזו"א כתב מפורש (בסימן ק"ז או"ק ו) דבעינן דהס"ר עוברין בתוך הרחוב דליהוי רה"ר, וז"ל, "והני מילי בשתיהן רחבות ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכן, ואז לא מהני להו צוה"פ ובעינן דלתות, אבל אם אחת מהן אינה רחבה ט"ז אמה, או שאין שיעור רה"ר עוברין בתוכה, מתקן אותה בצוה"פ וניתרת גם שני', שהיא רחבה ט"ז אמה וס' רבוא בוקעין בה, בצוה"פ, שהיא רשות היחיד גמורה מה"ת בלי שום תיקון", עכ"ל החזו"א. וכן מוכח נמי בדעת החזו"א דתליא ברחוב ממש"כ (שם או"ק ז) לגבי רחובות ושווקים שאלמלא היו מוקפים בד' מחיצות ודאי הי' רה"ר מחמת רוחבם ט"ז אמה וס"ר בוקעין בתוכם, וז"ל, "ויצא לנו מזה דבזה"ז כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מה"ת, דכלן תמצא בהן אחת מוקפת ג' מחיצות והיא רשות היחיד".
ב) הרי ס"ל להחזו"א (או"ח סי' ק"ח או"ק י"ב) כדעת המג"א (ועמו יותר מחמישים פוסקים דנקטו כוותיה) שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהיו רבים (ס"ר) בוקעין בצוה"פ בפועל ממש.
ועל כולם, מדוע מעלים כ"ת את תורף תשובת האחיעזר, שלמרות שפאריז היה רה"ר של ס"ר, מ"מ הורו שני גדולי עולם אלו לתקן עירוב בפאריז.
אך התירוץ הוא פשוט, והוא דהוראת האחיעזר והחזו"א להתיר תיקון העירוב היא מטעם שפאריז מוקפת מג' מחיצות. והואיל ובמחיצות הללו היו בהם פרצות של יותר מי' (ואפילו יותר מט"ז) אמות, ואם חלילה יתפרסמו דברים אלו, אזי יקשו העולם, למה יגרע ברוקלין מפאריז...   
ומעתה  יתורץ קושייתנו הגדולה, דהואיל וחזינן שכ"ת הבין לאשורו את התשובה המפורסמת של האחיעזר (המתואמת עם החזו"א) מדוע לא הזכיר באו"ק ג' את שיטתם של הני גדולי הדור שפירצות עשר אינם אוסרים מה"ת, וכאמור דהתירוץ הוא פשוט ואין צורך בהסברים נוספים.

וכדי לסיים או"ק ד' בכי טוב ואין טוב אלא תורה, הרינו להודיע שיטתם הברורה של ג' ראשונים שעדיין לא נתפרסמו דבריהם לגבי שיטת הבה"ג ורש"י, א) ספר המנהיג (דף פ"א אות קל"ח) וז"ל, "ורבינו יעקב פסק כר' ענני בר ששון וכו' לפי שרשות הרבים שלנו דינו ככרמלית וכחצר שאינו מעורבת שאינו דומה לדגלי מדבר, שאין בו שש עשרה אמה ואין עוברין עליו בכל יום ששים רבוא, ואין שערי העיר מכוונת זו כנגד זו עכ"ל. הרי ברור דלא קאי על כללות העיר. ב) פסקי אור זרוע (לרבינו חיים מווינא עירובין פ"ב אות נז) "כל היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא, אפילו רחב שש עשרה אמה ובקעי בה ששים רבוא, לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא". הרי דבקיעת הס' רבוא קאי על הרחוב הרחב ט"ז אמה. ג) ספר הנייר (הל' עירובין) וז"ל, "ומן התורה אינו נקרא ר"ה אלא שוק גדול ורחב שש עשרה אמה, וששים רבוא בני אדם עוברים בה בכל יום, ומפולש משער לשער, ופחות מכאן נקרא כרמלית". הרי ברור דהס"ר קאי על רחובה של עיר, מקום המסחר דייקא, ולא על כללות העיר.
והרינו לזכות את קוראינו בפרפרת נפלאה, מאירת עינים, מתוס' מפורש לחיזוק דעת כל הפוסקים שהבינו כן בשיטת רש"י, והוא בעירובין (דף כ"ב ע"א ד"ה חייבין עלייהו משום ר"ה), על הא דא"ר יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, דביארו שם התוס' "דירושלים היתה מפולשת מד' צדדין, וחייבין עליה משום רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצא", עכ"ל התוס'. הרי דאף דרה"ר היתה רק על מקום קטן באמצע הרחוב המפולש, מ"מ לא נמנעו התוס' מלפרש מאמר ר' יוחנן ד"ירושלים כו' חייבין עליה משום רשות הרבים", ומכאן עוד ראיה ברורה דמלת "עיר" אין בה שום הכרח שכוונתה על כללות העיר, אלא רק על רחובה בלבד, ודו"ק.
עד"ז שמענו עוד ראיה נפלאה מאחד מחברינו על הא דתנינן במתניתין (תענית כ"ו ע"א) "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן", דאין הכוונה לכללות העיר, אלא ל"רחובה" של העיר, כמבואר ברש"י (מגילה כ"ו ע"א) ד"ה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות, וז"ל "אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם, והיה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו, הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה", עכ"ל רש"י וה"ה דאין שום הכרח בפירושו "ועיר שמצויין בה ס' רבוא" דכוונתו על אוכלסי העיר, אלא על דריסתם ברחובה, וכנ"ל. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ד'.