Saturday, December 05, 2009

Part 11: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

והשתא, לאור נימוקי הרבנים הגאונים זצ"ל במכתביהם הנ"ל, לא נותר בעת ובעונה הזאת (תש"ס לפ"ק) ובפרט בעיר ברוקלין, שום טעם וסיבה ע"פ דין ודת תוה"ק לעכב ולמנוע תיקון עירובין של צורת-הפתחים,[131] שנהגו בה פרושים מאז ומקדם.

ומעתה, שמצד ההלכה אין שום עיכוב מלקיים ה"מצוה לחזור אחר תיקון עירובין", חלילה לנו להמציא גזירות[132] וחששות שונות[133] ומשונות[134] שלא שערום אבותינו, כי הם דברי הדיוטות או מינות[135] נגד עיקר תקנת חז"ל.

ואכן תורה אחת לכולנו, ואין בין אוכלסי בארא פארק החרדית לאוכלסי עיה"ק ירושלים[136] ת"ו, שיש בה הרבה יותר מס' רבוא תושבים כ"י, ואף-על-פי-כן נוהגים רוב ציבור היראים והחרדים לטלטל בעירובין דשם, על יסוד: א.דהרחובות אינם מפולשין ומכוונים, כמבואר בשו"ת "קנין תורה"[137] לגאב"ד שטארסבורק זצ"ל חבר הבד"ץ דהעדה החרדית בעיה"ק ירושלם ת"ו. ב.דכל שהס' רבוא אינו ברחוב אחד, אלא בהצטרפות מכל העיר אינו נחשב לרשות הרבים.[138] ג.פסקו של החזו"א[139] כמבואר בשו"ת אבן ישראל[140] לראב"ד עדה החרדית הגאון רבי ישראל יעקב פישער זצ"ל.

וכן אין "שתי תורות" ח"ו בינינו ובין עיר התורה "בני-ברק",[141] שרוב ציבור היראים והחרדים סומכין ומטלטלין ברחובותיה, למרות שהעיר בני-ברק מחוברת ברציפות עם כמה וכמה ערים יחדיו במרכז ארץ ישראל כגוש גדול, הנקרא "גוש דן", ומספר תושביהן יחדיו עולים למעלה מכפליים מיוצאי מצרים,[142] כן ירבו.

וכ"ש וק"ו במקומנו יכול כל בעל-נפש לענג את השבת כהלכתו,[143] בשלום ובשלוה בהשקט ובטח, לבלתי 'יהיו ידיו אסורות' מלהוציא ולהכניס, כי מלבד כל החומרות שנעשו בתיקוני צורת-הפתחים בעירנו, העירוב דידן הוא בתכלית הכשרות וההידור, הרבה יותר מהעירובין שהיו בערי מגורי אבותינו בארצות אירופא.[144]

____________________________

[131] חוץ מ"מרבני ליטא" דנקטי ואזלי בשיטת המשכנות יעקב, שלדידם (לכאורה) אין הבדל בין מאנהעטען לברוקלין, וביוזמתם נשתרבב "ברוקלין" לכרוז של שנת תשל"ט כחלק מ"ניו יארק-רבתי", בעוד שבכרוז המקורי משנת תשכ"ב נזכר רק העיר "מאנהעטען" בלבד. וראה עוד לעיל הערה 114. ואלו החוששים לחומרותיו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ימצאו מרגוע לנפשם בהערות 114-111 לבל יעצבו ואל יחר אפם בשב"ק בראותם את שכניהם מטלטלים בצוה"פ ע"פ הוראות "הרבנים הגדולים שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן, והם ראויים להוראה". ובאמת, גם לדעת המשכנות יעקב שייך לתקן צוה"פ בברוקלין, הואיל והמשכנות יעקב מודה דמועיל צוה"פ בפרצת עשר אם אין רבים בוקעים בו (עי' היטב במשכנות יעקב או"ח סימן קכ"ב דף קמד ד"ה והפליג מעכ"ת), והכי נמי בפרצות דידן בג' המחיצות המקיפין את ברוקלין, אין רבים בוקעין בהם כלל וכלל.

[132] ידועים דברי הרא"ש (פ"ב דשבת סימן טו) דאי אפשר לגזור גזירות חדשות אחר סתימת התלמוד. ורק "תקנות" לסייג ולגדר יכולים לתקן למקום, ולזמן קצר, בלבד (עי' אגרות משה או"ח ח"ד סימן מט). ולא עוד שהרי רבינו הרא"ש עצמו (בתשובותיו כלל כ"א או"ק ח) יצא בחרב ובחנית נגד אחד מרבני ספרד שאסר תיקון צוה"פ בעירו, וז"ל הרא"ש: "...אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא, כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גלויות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בצורת-פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש, וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש. והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ואתה מכשיל את הרבים בחילול שבת. לכן אני גוזר עליך, אחר שינתן לך כתב זה בעדים, שתתקן המבואות המפולשין לרה"ר בצורת-פתח, תוך שבועיים אחר שתראה כתב זה. ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין, היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה... לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה...". ובתשובה שאחריה רבינו הרא"ש כבר אינו מכנהו יותר בתואר רבי, אלא בשמו יעקב בלבד, ומורה לנדותו בכל קהלות ספרד, ודינו כזקן ממרא, "כי אנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבינו... נאום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל".

ראוי לציין כאן מש"כ הגאון בעל בית אב (ח"ב בקונטרס כרם אב ענף ח סוף או"ק כד), וז"ל: "ר' יעקב ב"ר משה דאסר לקהל פריריש לתקן מבואותיהן המפולשין לרה"ר של כותים בצוה"פ, הנה מצאנו לו חבר העומד בשיטתו, הוא מהר"ח או"ז, ואפשר דגם ר"ח ורב האי גאון ז"ל ועוד מהראשונים דס"ל דצוה"פ אינה מחיצה גמורה מה"ת יעמדו לימינו, ואולם לאשר ר' יעקב ב"ר משה עמד על דעתו ואסר לקהל פריריש הנה הרא"ש ז"ל שפך עליו כל חיצי זעמו, נדהו ודנהו כזקן ממרא ולא הניחו להחמיר במקום שיש מכשול לרבים בחילול שבת, דבכהאי גוונא לכו"ע אסור להחמיר דהוי כמו בק"ש לרמ"א וט"ז וכל שכן היכא דאומר דהדין כן אפילו במקום דליכא מכשול אסור כמ"ש הט"ז שם בסימן תקנ"א, וכל שכן..." (המשך בהערה הבאה).

[133] כמו שבעוה"ר פרסמו מנגדי העירוב בעיתון הגדול ביותר במדינה New York Times שי"ל בעש"ק במדבר תש"ס (p. B1 June 2, 2000) שהעירוב מוריד את ערך השבת, כי במקום שיש עירוב נראית השבת כיום חול, ר"ל, ואצ"ל שאלו הם דברי מינות ואפיקורסות ממש היוצאים מפומייהו של צדוקי זמנינו שאינם מודים בעירוב. ועי' בשו"ת בית אב (שם) וז"ל: "...דאין להחמיר ח"ו שלא לתקן עירובין מצד יראת שמים בסברות בדויות וכוזבות לומר דזה יגרום זילותא לקדושת השבת ושמא יטלטלו דברים המוקצים וכדומה, ונאמנים דברי התשב"ץ (מובא להלן בהערה 185) שאמר כי אם אינו הדיוט הנה מינות נזרקה בו, כי הוא חולק על התלמוד והפוסקים המתירים סתמא ולא חשו להני סברות בדויות".

[134] כגון שאם יהיה עירוב בעיר, אזי תושבי בארא פארק יקנו פיצה בשב"ק, או יקנו עיתונים, וילכו ברחוב עם מטריה (שירעם) בשב"ק, ויהיה פריצות בחומת הצניעות ר"ל. כדאי להעתיק פה מש"כ כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א בשלהי תשובתו (מכתב לאנ"ש) וז"ל: "ולסיום הדברים באתי לעורר על מה ששמעתי שיש אנשים שמנבאים שעתיד העירוב לפרוץ את חומות הצניעות ח"ו, ולדעתי הם דברים שאסור לשומעם וכ"ש לאומרם, כי הם דברים נגד תקנת חז"ל. ואינו דומה למי שדעתו לאיסור הן מצד דין רה"ר מה"ת הן משאר חומרא הנראית לו עפ"י דין... ורב א' טען ואמר לי שחז"ל שתקנו לעשות עירוב לא הכירו את אמריקה. ואמרתי לו שהם דברי כפירה ר"ל ושכך אומרים הרפורמים מעולם. ובודאי שאם היה מי שחשש לתקלות או מכשולות, לא היתה כוונתו על פירצה בחומת הצניעות, אלא לפירצה בעירוב ומהלכות עירובין, שלזה ודאי צריך זהירות יתירה... ככל שאר ענינים החמורים של השגחה על המקוואות והשחיטה ... אבל לחשוש שאר חששות שיצאו מן העירוב, אין להם מקום כלל. ואולי לכן אמרו חז"ל (שבת יד ע"ב) שבשעה שתיקן שלמה עירובין יצתה בת קול ואמרה (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, כי רק החכם רואה את הנולד, ולא אחר. ואנן נאמנים עלינו דברי אבותינו ורבותינו הקדושים שלא יצא שום מכשול ח"ו ע"י האמונה בדברי חז"ל ובדרכי הצדיקים מוסדי דור ודור... זאת ועוד, דבר פשוט הוא, שמה שכותב רבן של ישראל החתם סופר ז"ל (או"ח סי' צ"ט) שאי-אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור שבת כהלכתו ולשמור בני-ביתם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת, הנה הוא שקול כנגד כל החששות כולם. ואיך נחשוש על העתיד בחששות הבדויים מן הלב, במקום שהחתם סופר מעיד, ומוכיח כן מהש"ס, שבלי עירוב א"א לשמור שבת כבר עכשיו בהוה, מידי שבת בשבתו. ולדעת החוששים לרה"ר מה"ת, כ"ש שצריכים להזהר בשמירת שבת אלף פעמים ככה".

[135] כמבואר בתשב"ץ (ח"ב סימן ל"ז) וז"ל: (שאלה) "אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות לתלמיד חכם? (תשובה) חס ושלום! אבל הזריז בזה הרי זה משובח. אדרבה, הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן. דאמרינן בפרק הדר (עירובין ס"ח.) אמר ליה רבא בר חנן לאביי, מבואה דדיירין בה תרי גברי רברבי כרבנן, לא ליהוי ליה לא עירוב ולא שתוף? אמר ליה, מאי אעבוד, מר לאו ארחיה, אנא טרידנא בגרסאי, אינהו לא משגחי. ונראה מכאן, שאלמלא טרדת הגרסא, דרך ת"ח הוא לתקן. ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא, או מינות נזרקה בו! וזכות גדולה היא למתקן. ובפרק ב' דביצה (טז ע"ב) גבי מערבין עירובי חצרות ביו"ט, אמרינן התם במאן דאורי לאיסורא, הויא הוראה לקלקולא, משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב", עכ"ל וראה לעיל סוף הערה 6.

[136] ראה להלן מאמר מיוחד אודות השתלשלות תיקון העירוב בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[137] חלק ד סימן מ, וכדפסקו להדיא רוב הפוסקים כהמג"א שדין זה אחד מתנאי רשות-הרבים שהרחובות המפולשין מקצה לקצה, צריכים להיות מכוונים ביושר ולא בעיקום, כמפורש להדיא במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק כ. ועי"ע במשנה ברורה סימן שס"ד ס"ק ח ובביאו"ה ד"ה ואחר שעשה, דכתב דבריו על מנהג העולם ב"עיירות שלנו" שהרחובות מפולשין ומכוונים אף שאין בהם חומה. וכן פסק בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סימן ג להתיר עיר הגדולה אדעסא כיון דרחובותיה אינם מפולשין, וכן כתב הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל לענין ווארשא במכתבו (לרבני פאריז המודפס בהפרדס ובדברי מנחם או"ח ח"ב עמוד מב) המועתק לעיל בהערה 53.

[138] שם, כפשטות השו"ע וכהבנת רוב הפוסקים המנויים לעיל בהערה 108.

[139] בסימן ק"ז ס"ק ה-ז, ד"בזמן הזה כל השווקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות-היחיד גמורה מה"ת כו', וכיון שכן הן ניתרות בצורת-הפתח כו', ולהאמור ההיתר מחוור ומרווח לכרכים שלנו". אך בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ה סימן כ"ח או"ק ג( כתב בהשיגו על החזון איש, שהוא "כתב בעצמו שבמשנה ברורה כתב שלא כדבריו, ודברי המשנה ברורה היא שיטת כל ישראל בפשיטות" עכ"ל. וקצת פלא על דבריו אלו, כי אף שהאגרות משה פוסק להדיא דהמנהג כרש"י )ובכל תשובותיו אינו מזכיר את שיטת המשכנות יעקב( מ"מ חידושיו הגדולים (שמצרפין כל הרחובות לס' רבוא בשטח של י"ב מיל, ג' מיליאן, מפולשין ולא מכוונים(, הם בודאי שלא כהמשנה ברורה, וכידוע לכל המורים דחידושיו אלו המה נגד פשיטות ההוראה הנהוגה בישראל, וכמבואר בהערות 107-106.

[140] או"ח חלק ח סימן ל"ו, ובקנין תורה שם.

[141] ואגב, כאן המקום לציין מדוע החמיר החזון איש בשעתו שלא לסמוך לטלטל בעירוב של בני ברק, והסיבה היא, כי אז בשנים הראשונות לא הי' להעירוב של בני ברק שום חזקת כשרות כלל, באשר לאחר שב"ק תמיד נמצאו הלחי'ים מקולקלים לרגלי השכנים החילוניים דשם, כמבואר בספר "תשובות וכתבים" (סימן פ"ה הערה ע"א) וז"ל: "והיה )החזון איש( רגיל לומר שבכל פעם שהלך לראות את העירובין תמיד מצאם שהם פסולים". ועי"ע שם (סימן פ"ה) וז"ל: "הנידון בענין תיקון עירובין שנבדק כל ערב שבת, ומחמת שרבו המקומות לבדוק, מבקרים בהרבה מקומות ביום ה' מבלי לבדוק שוב בע"ש, וכמה פעמים מזדמן שאחר שב"ק נמצאים הלחי'ים מקולקלים לרגלי האנשים העוברים שמה, והגאון מטשעבין זצ"ל (בשו"ת דובב מישרים ח"ב בהוספות סימן כח) התיר לטלטל בשבת על סמך בדיקת העירוב ביום ה' ובעש"ק.

ומה שיש טוענים שהחזון איש סובר דלא בעינן ס' רבוא ממש ברחוב אלא סגי שהרחוב עלול שיעברו בו ס' רבוא, זה אינו: א. דהרי מוכח מדבריו דבעינן ס' רבוא בוקעין ברחוב עצמו (עי' עירובין סימן ק"ז ס"ק ו, כמובא לעיל בהערה 108). ב. אין בטענה זו שום נפ"מ למעשה, כי הרי החזון איש כתב מפורש שכדי לבטל מחיצה צריך דריסת של ס' רבוא בוקעין בו ממש (עי' עירובין סימן ק"ח ס"ק יב).

[142] ואל יחשוב הקורא שתופעה זו היא מציאות חדשה שלא היתה מאז ומקדם, כי כבר הזכרנו לעיל בהערה 3 שנהגו לערב בכרכים גדולים מאוד והיה מצוי כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא, שהיו בו ס' ריבוא, כרכים גדולים אשר המה רוכלי העמים ומרובה באוכלסין מאוד. וכגון עיר ווארשא שלאחר שנפרצה בה החומה בשנת תרל"ז, תיקנו בה עירוב של צוה"פ (שו"ת שערי ציון סימן ג). ובשנת תר"ס אף שכבר התגוררו יותר מס' רבוא תושבים בווארשא בלבד (מבלי לצרף את את חלק "פראגא" שהיתה בצד השני של נהר ווייכסל (Rocznik Statystyczny Warszawy 1921 i 1922, 1924 p. 14). ועכ"ז לא ביטלו רבני העיר הגדולה את העירוב. ואגב, על סמך מציאות זו, ראה האגרות משה בזה מנהג ישראל (שיש להתחשב בו) לתקן עירובין בכרכים גדולים, ולכן חידש (באו"ח ד סימן פ"ז) שס' רבוא היינו עיר שיש בה ג' מיליאן תושבים (ראה הערה 106), וכדכתב זאת מפורש (באו"ח ה סימן כ"ח או"ק ה) וז"ל: "ומווארשא שעשו שם עירובין, אף שהיה כרך גדול ידוע לפי חשיבות כרכים גדולים שברוסלאנד ופולין, לא היו בה ס' רבוא ברחובות שהוא רק בעיר שדרים בה ערך קרוב לשלושת מיליאן נפשות. ובווארשא לא היו שם כ"כ אינשי ואף המחצה מזה לא היו שם". אבל רביע מזה, דהיינו יותר מס' רבוא תושבים ודאי היה בווארשא. וכן בעיר הגדולה לאדז' בשנת תרצ"א היו בה ס' רבוא תושבים (Encyclopedia Judaica, 1996 vol. 11 p. 426) ועכ"ז היה מתוקן בה עירוב של צוה"פ (ראה "משמרת שלום" סימן כד או"ק י). וכן בעיר אודעסא שהיו בה לערך ס' רבוא תושבים (ראה שו"ת "דברי מלכיאל" ח"ד סוף סימן ג, ושו"ת "נשמת חיים" להג"ר חיים בערלין סימן כ"ט, ובקונטרס "תיו יהושע"). וכן בעיר פאריז שהיו בה קרוב לג' מיליאן תושבים (Encyclopedia Britannica, 1968 vol. 17 p. 355) כשהגאונים בעל אחיעזר והחזון איש, זצ"ל, התעסקו לתקן שם עירוב בשנת תרצ"ח (שו"ת "אחיעזר" ח"ד סימן ח).

[143] כמבואר לעיל בהערה 8.

[144] כי רוב העירובין בארצות מגורי אבותינו, ובפרט בעיירות הקטנות, הלחי'ים של צורת-הפתחים היו רחוקים זמ"ז יותר מי' אמות, והיו מבעלי-נפש שחששו להחמיר כשיטת הרמב"ם שפוסל (ראה לעיל הערה 56), אך רוב הצבור סמכו בזה על רוה"פ שהכשירו אפילו בפרצה יתירה מעשר אמות. משא"כ העירוב בעירנו שצורת-הפתחים סותמים את הפרצות שבין הבתים – העומדים מרובים על הפרוץ בכל רוחותיהם – מהני צוה"פ דידן אף לשיטת הרמב"ם (כמבואר בשו"ע או"ח סימן שס"ב סעיף י). מה עוד, שהעיר ברוקלין מוקפת בג' מחיצות עומדים מרובים על הפרוץ, שמטעם זה לבד הוי העירוב דידן כשיטת הרמב"ם (עיין כף-החיים סימן שס"ב או"ק צ"ב).