Eruvin in the News: St Ives, Australia 3

North Shore Eruv Plans Ignite Anti-Semitism

By Joshua Levi

A proposal to erect an eruv in Sydney’s North Shore has led to anti-Zionist and anti-Semitic outbursts from members of the local community.

The Northern Eruv committee has submitted its plans to put up 27 poles, which are needed to complete the circuit of wires, to Ku-ring-gai Council. Read on...

The Malbim’s Appearance in Court to Defend the Eruv

הופעת המלבי"ם בבית המשפט להגנת העירוב

מאמצים רבים הקדיש המלבי"ם להתקין עירוב בבוקרשט כדי להציל את יהודיה מאיסור טלטול בשבת. הוא התייצב לפני מושל העיר,גוי, והסביר לו בלשון למודים את חשיבות הדבר מבחינה דתית יהודית, עד שהעניק לו הרשאה חוקית כדרוש לבצע את סידורי העירוב בכל רובעי היהודים.

לימים הוסיפו בעיר שכונה יהודית חדשה, אשר בתיה גבלו עם ארמונו של אחד משרי המלוכה, שונא ישראל, והלה שכר אנשי בליעל לנתק באישון-לילה את חוטי העירוב. הדבר נודע לטובי-הקהל אחרי מארב ממושך, הענין נמסר למשטרה, אך זו חששה מלהסתבך עם השר ולא פעלה כלום בנדון זה.

כתגובה על כך הוחלט באוכלוסיה היהודית, להחרים חרם פאסיבי את תוצרתו של שר זה, שהיה מגדולי הייצרנים של קדרות וכלי מטבח, ורוב לקוחותיו היו מישראל.

כיון שקרב הפסח, והשר, בהיותו מורגל בעונה זו לקבל הזמנות מלקוחותיו היהודים, הרגיש עכשיו כי החרימוהו, פנה לערכאות ודרש לדון בפלילים את רב הקהילה, המלבי"ם, אשר עושה דין לעצמו ומחרים את תוצרתו ללא שום סמכות. הרב, ללא מורך, הופיע בעצמו בבית-המשפט הרומני, ללא סניגור. הוא טען להגנתו, שזוהי לגביו חובה מצפונית שאסור להתחמק ממנה, התפקיד שלו מחייבו להורות לבני-הקהילה באלו כלים מותר או אסור ליהודים להשתמש בחג הפסח כמצוות דתם.

לשאלת הקטיגור, מה יסוד יש להטיל דופי בתוצרתו של השר, השיב באומץ: "אדם המסוגל כמותו להסב נזק וסבל לזולת, לקלקל את חוטי העירובין שמאפשרים לאוכלוסיה היהודית לטלטל בשבתות, איננו יכולים לרחוש לו אימון כלשהו בעניני כשרות"!*

השופטים, אכן, קיבלו את נימוקי המלבי"ם בהבנה מלאה, וזיכו אותו לחלוטין.

("בסופה ובסערה" לר' אהרן סורסקי, בני ברק תש"ס)
______________________

*בספר המלבי"ם ומאבקו ברפורמים (לוד תש"ס) מביא סיפור זה בשם הרב חיים רבינוביץ במאמרו "דרכי נוד של המלבי"ם" שנדפס בהצופה כ"א שבט תש"ם. ושם כותב, שעל שאלת השופט "מה טעמך לאיסור זה", השיב הרב: "אמרתי ליהודים שיש חשש, שהשר הניח חמץ בקדרות". על כך תמה השופט ושאל: "ומדוע יעשה השר דבר שכזה, שאין בו שום רווח?", השיב הרב בשאלה: "ומדוע ניתק השר את העירוב?", והרב יצא זכאי!

Eruv Stories: A Burning Issue, Follow-Up

In Eruv Stories: A Burning Issue, I mention a story regarding Harav Mordechai Benet zt”l and the eruv in Nikolsburg. The Christian butcher Topolanski stubbornly refused to allow the [eruv] chain to be set up. This was due not so much to his own scruples, but rather because of his neighbors, who objected to the presence of this symbol of an alien belief in their proximity. It was Harav Benet who convinced Topolanski to allow the erection of a tzuras hapesach on his house by blessing him that his house would always be protected from fire.

A similar story is cited in Die Juden Und Judengemeinden Mahrens In Vergangenheit Und Gegenwart by Hugo Gold, published in 1929 (see facsimile of p. 443 below). However, the issue mentioned was not about erecting chains but only regarding eruvei techumin. He states that the neighbors objected to the sign above Topolanski’s doorway which stated in Hebrew, “Bais HaEruv”. This sign indicated that herein lay the eruv techumin and that this was the boundaries of the town. From this point onwards would begin the 2000 amos (see Pe’er Mordechai, p. 174 who cites Hugo Gold).

This version of the story is suspect. The story, as I originally posted it, was mentioned prior to 1929 in both Kovetz Kerem Shlomo (the letter was written in 1874) and Hickl's illustrierter Jüdischer Volkskalendar (1926/27). Both maintain that the story was regarding erecting a tzuras hapesach. More so, the story published in Kovetz Kerem Shlomo was written by Harav Moshe Lieb Cohen zt”l who, since he was a Dayan in Nikolsburg not long after the passing of Harav Benet, probably had more intimate knowledge of the story than the other citations. Additionally, it is more probable that Topolanski’s neighbors would object to a tzuras hapesach (which actually was a very contentious issue between Christens and Jews) then just some Hebrew words above the doorway.

However, there is a possibility that Topolanski’s house was the site of both the eruv techumin and a lechi since it was on the outskirts of the town.

Facsimile of Die Juden Und Judengemeinden Mahrens In Vergangenheit Und Gegenwart, p. 443, that mentions the story regarding the eruv in Nikolsburg.

Eruv Stories: In the Merit of Meseches Eruvin

The Chazon Ish was once asked why miracles are not openly performed in our own generation, as they were in previous eras. The Chazon Ish answered that even today Hashem constantly performs miracles to protect His nation. He related the following miracle that he himself experienced during his youth.

In Russia, during the time of the First World War, anyone who was caught without the proper identification papers was suspected of being a spy, and was subject to interrogation, imprisonment, or worse. On the day the Chazon Ish completed his commentary on Meseches Eruvin, he was sitting in the shul in Minsk when suddenly someone entered and announced that a group of soldiers had gathered on the outskirts of the city, and were preparing to make a search for all those who did not have their papers in order. Since the Chazon Ish did not have the necessary papers, he fled to the forests outside the city to hide until the soldiers completed their search and left. When he reached the edge of the forest, he realized that he had walked right into the soldiers’ camp where they were preparing to enter the city. Since he was already in clear view of the solders, he could not turn around and run. He had no choice but to walk straight through their camp, trying to appear as innocent as possible. Amazingly, the soldiers took no notice of him at all, and he walked safely through the forest.

The Chazon Ish concluded that Hashem had preformed this great miracle for him in the merit of his studies in Meseches Eruvin.

(Translated from Toldos Yaakov, p. 108, by Meorot HaDaf Ha Yomi, vol. 347; see also Hamodia Magazine, August 30 2006, p. 10, for a slightly different version of the story)

Eruv Stories: An Act of Espionage?

עלילות שוא ושקר נגד קדושת העירוב

"בשנת תרע"ד כשפרצה המלחמה העולמית, וקודם ר"ה עברו החיילים של רוסיא לגבול גאליציע, היה בית וועד של המיניסטארין בעירי עיר קארוב סמוך לגבול גאליציע, והשר ניקאלי ניקאלעוויטץ היה היו"ר.

וכאשר דרכי היה תמיד להשגיח בכל עש"ק שהעירובין יהיו מסודרים - ואף שתקנתי גם דלתות להיתר עירובין עכ"ז לא סמכתי על זה (הדלתות) רק בדיעבד כשנתקלקל העירוב - וגם אז בשעת המלחמה בעש"ק השגחתי ותקנתי העירובין.

וביום ש"ק בא אלי שר גדול מפעטערבורג ופס"ד בידו איך שעשיתי בעש"ק עם העירוב טעלעפאן להשונא והנני מהמרגלים, והדבר היה נוגע לסכנת נפשות. והסברתי לו באריכות שהעירוב הזה הוא רק עפ"י דיני ישראל שיהיה מותר לטלטל בשבת, ואין לו שום שייכות לדברים כאלה, ובעזה"י מתוך נס גדול נצלתי מעונש החמור.

ובעת הזאת יצא קול רע בממשלת רוסיא שכל ישראל נחשד בחטא מרגל להשונא, ואז בא הרה"ג מהר"י צירלסאן מקעשינוב ז"ל להשר הנ"ל, והוא היה מכובד מאוד אצלו יען כי שניהם למדו יחד בעת שהיו ילדים בבית ספר אחד. והרב הנ"ל רצה להשפיע על השר הנ"ל שלא יאמין לדברים הללו והיה מכחיש לו אלו הדברים לגמרי, ואמר לו שהוא יכול להיות ערב בעד כל ישראל שאינם ח"ו מרגלים והוא שקר ועלילות. ואז שאל לו השר א"כ לפי דבריך מהיכן יצא קול על הכלל ישראל, והשיב לו הרב הנ"ל הלא למדת עמדי ביחד תורה, ונאמר אצל השבטים כשבאו למצרים לשבר אוכל ואמר להם אחיהם יוסף הצדיק "מרגלים אתם", ואף שהוא היה מכיר אותם שהם צדיקים עכ"ז יען שאמר להם בלשון זה "מרגלים", קבלה יש לנו שבאם צדיק הדור אומר איזה דיבור צריך אמירה זו להיות מקויים, לכן מאמירה זו יצא כעת הקול של מרגלים והיה השר משבח את דבריו".

)לשון הגה"צ ר' ארי' מרדכי רבינוביץ זצ"ל בספר "שערי אריה"(

Eruv Stories: An Issue of Respect?

In Halichos Shlomo (Hilchos Tefillin, siman 31:95), Rav Shlomo Zalman Auerbach zt”l is cited as stating that if, after learning a topic well, an individual still feels there is reason to be stringent, at that point he has a right to be stringent. However, if someone has a propensity to be stringent without understanding the reasoning behind the issue, he will end up being stringent in trivial issues and lenient in important ones. This is illustrated by the following story. One Shabbos, Rav Shlomo Zalman saw a father and son in the street. The father was carrying a chair but the son was empty-handed. This bothered Rav Shlomo Zalman a great deal and he commented on how someone who was obviously being stringent in hilchos eruvin by not carrying was at the same time diminishing the mitzvah of kibbud av.

Eruv Stories: The Mesiras Nefesh for Eruvin of the Nefesh Chayah

סיפור המסירות-נפש

של הגה"ק בעל "נפש חיה" זצוק"ל

למען תיקון עירובין בפולין

"...כידוע, אחת הסיבות (או "אמתלאות" בפי המתבוללים) לפרעות הידועות ביהודי קאליש בשנת תרל"ח – היתה העירוב שתיקן הרב הגאון הגדול רבי חיים אלעזר וואקס זצ"ל [בעל שו"ת 'נפש חיה']. המתבוללים בשנאתם כי רבה, הסיתו נגד הרב השכם והערב בעיתונות הפולנית המקומית, נגד שקדנותו לחזק ולבצר את מוסדות הדת בעיר. התוצאה לא איחרה לבוא, השלטונות אסרו את תיקון העירוב. ולא זו בלבד, השלטונות הוציאו צו בכל רחבי פולין לאסור תיקון עירובין. כמובן שדעתו של ה'נפש חיה' חלשה עליו, כי לא די שלא הצליח לתקן את עירו, עוד נגרם מזה מכשול לכל ערי מדינת פולין...

כל קשריו שהפעיל הרב למען ביטול הגזירה, נתקלו בקיר אטום. השתדלנים שפעלו בשמו לא יכלו להועיל שום דבר, כי הצו יצא מ"גבוה מעל גבוה" – הלא הוא סגן המושל הכללי הממונה על כל המדינה. כל הנסיונות לשחד אותו עלו בתוהו, כי לשום איש לא היתה גישה אליו. מודיעיו של הרב הודיעו שהמושל הנ"ל הינו מתבודד מן החברה, והעיקר ש"אינו לוקח". כל החקירות והדרישות אחריו לא גילו שום פירצה באישיותו, שדרכו יוכלו להתקרב אליו. הפקידים ידעו רק שהוא מזרע המלוכה, וכי הגיע לווארשא מטיפליס שבגרוזיה.

בכדי לגלות פרטים אודותיו, שלח ה'נפש חיה' משלחת לטיפליס, אולם למגינת לבו חזרה המשלחת ריקם. גם בטיפליס לא ידעו לספר עליו הרבה, מלבד שהיה שתקן ואיש צנוע שאינו מעורב בין הבריות.

ברם פרט אחד נתגלה להם בטיפליס, כי לשם הוא הגיע מראדום שבפולין. ה'נפש חיה' הזמין בדחיפות את ידידו ר' מענדל דאנציגר (בן אחיו של הצדיק רבי פייבל'ה מגריצה מייסד שושלת חסידות אלכסנדר) על מנת לברר על טיבו ומהותו של המושל. ר' מענדל הופתע ביותר בשומעו את שמו של המושל, כי הוא היה נמנה על ידידיו המעטים, וכן היה גר עמו – בהיותו מושל בראדום – תחת גג אחד, ואתו עמו היה ביחסי ידידות הדוקים, וגמלו זה לזה הרבה טובות בהזדמנויות שונות.

ר' מענדל התנדב מיד לנסוע עם ה'נפש חיה' לווארשא. לא היה לו קשה לעקוב אחרי המושל, מכיון שהוא נהג ללכת רגלי למשרדו. כאשר התברר לר' מענדל שזה הוא האיש המבוקש, מיהר מיד לאכסנייתו של ה'נפש חיה' לבשר לו על כך. לאחר ששניהם טכסו עצה כיצד לגשת לענין, הוחלט שראשית יגש ר' מענדל לדירת המושל בעת העדרו מן הבית, לגשש אצל אשתו אודות בעלה.

אשת המושל הכירה מיד את ר' מענדל והביעה את שמחתה מביקורו, ולאחר שנתוודע לו ממנה הרגלי הליכות בעלה, המתין לו ר' מענדיל בשעה שחזר לביתו, וכאילו באופן מקרי נקרה לו בדרכו. המושל המופתע חיבק את ידידו משכבר הימים ושאל לשלומו ועל מטרת בואו לווארשא.

ר' מענדל, כשארשת כאב משתפכת על פניו, תינה לפני המושל את כל הצרות הניתכות על ראשי אחיו היהודים, וכי רק בו תלוי הדבר. המושל קבע לו ראיון למחרת היום בביתו הוא.

ה'נפש חיה' הכין את ר' מענדל איך להכנס עמו בדברים ולגשת לענין – כי חלילה כל צעד בלתי מחושב, או מלה מיותרת, עלולים להכשיל את כל הענין. היה איפוא עליהם להסביר למושל מה זה עירובין, וכי לא נשקפת מזה שום סכנה לאיפריה הרוסית.

ר' מענדל שהיה מחונן בכשרון דיבור ושכנוע ובעל נימוסים יפים, הצליח להסביר למושל, שמצד אחד ישנו דין בתורה המגביל את התנועה בשבת (מרשות לרשות), אולם מצד שני, במקרה של חשש פיקוח נפש, לא זו בלבד שמותר להוציא ולהביא, אלא שזה ממש חובה. אבל היות ויש בינינו הדיוטות שאינם יודעים להבחין מתי מותר ומתי אסור, וכתוצאה מכך עלולים להגיע לידי סכנת נפשות, כגון חולה כי יחלה ולא יביאו לו את התרופה בזמן, או מגיפה כי תפרוץ ויהססו להביא חומרי חיטוי, לכן תיקנו חכמינו עירובין, דהיינו שכל הרשות המגודרת דינה כרשות אחת, כך שהתיקון הזה הוא רק טובת האנושות ולא נשקפת מזה כל סכנה לשום בריה בעולם.

ההסבר מצא אוזן קשבת אצל המושל, ובו במקום הבטיח לבטל את הגזירה. ואכן אחר זמן קצר נתפרסמה הודעה מטעם שלטונות הממשלה בכל רחבי פולין שמותר ליהודים לתקן עירובין.

(ספר "שם ושארית לנפש חיה" ירושלים תשכ"א בחלק התולדות עמוד 22)

Eruv Stories: The Secret Benefactor

סיפור תיקון צורת הפתחים בירושלים החדשה

שסיפר הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

"שמעתי מפי ר' בן ציון יאדלר זצ"ל,[1] שלאחר שהגאון בעל האדר"ת זצ"ל [2] עלה לא"י,[3] ביוזמת הגאון הישיש הרב שמואל סאלאנט זצ"ל,[4] קרא הרב האדרת לר' בן ציון יאדלר [5] ואמר לו בלחישא, שהיות וחושש שמא במשך ימי רבנותו בליטא נהנה מאיזה כספים שלא כדין, לכן רוצה לעשות ממעותיו איזה תיקון לצרכי רבים, וע"כ מבקש ממנו לתקן עירוב על חשבונו. אחר שעשו החשבון כמה ממון יצטרכו עבור עשיית העירוב והחזקתו, נתייסד העירוב בירושלים החדשה (נחלת שבעה, בית ישראל וכו').

ויהי אחר ג' שנים נסתלק הגאון בעל האדר"ת זצ"ל לבית עולמו,[6] ולמחרת נכנס ר' בן ציון יאדלר אל הגאון ר' שמואל סאלאנט, וסיפר לו מי החזיק את העירוב עד עתה, ומכאן ואילך אם רוצים להמשיך בו צריך ממון להחזקתו. נענה הגר"ש סאלאנט ושאל, אמנם עירוב הוא דבר גדול, אך מדוע הסתיר ממנו עד כה מי החזיקו? ע"ז השיב ר' בן ציון, כי הרב האדר"ת התנה עמו להחזיק הדבר בסוד כל ימי חייו.[7]

אמר לו הגר"ש סאלאנט, הבא ונלך יחד אל הראשל"צ הגאון ר' יעקב שאול אלישר זצ"ל, כדי לקבל מקופת העדה הספרדית מחצית ההוצאות. כשנכנסו אליו בהצעת הענין, הסכים תומ"י שיש להתחלק בהוצאות בין הקהילה האשכנזית והספרדית, אבל מיניה וביה חזר בו וטען, למה עלינו לשלם בשבילכם האשכנזים, הרי אנן נקטינן כהדעה הראשונה של מרן הב"י,[8] ולא הסכים שקהילתו תשתתף בהוצאות העירוב,[9] ועי"ז נפל כל העול על הגרש"ס והקהילה האשכנזית בלבד."

לאחר שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל גמר את הסיפור ב"עד כאן שמעתי מפי ר' בן ציון יאדלר" הוסיף ואמר, ודאי רוצים אתם לדעת מה הי' התוצאה? ובכן מרוב הקהילה העיראקית הנ"ל, יצאו בניהם לתרבות רעה ר"ל ולא נשארו מהם הרבה שומרי שבת (שלא כשאר בני הקהילה המארוקנית והחלאבית), ומהם נהיו אח"כ ראשי ומנהיגי ההסתדרות החילונית שהסיתו והדיחו לחילול שבת בפרהסיא ר"ל, ע"כ.[10]

_______________________________________________

[1] שהיה מגיד מישרים דעיה"ק ירושלים הנקרא בפי כל "המגיד הירושלמי".
[2] רבי אליה דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל.
[3] בשנת תר"ס.
[4] בהגיעו לגיל שמונים, להיות לו לעזר בהנהגת העיר כאב"ד ור"מ ולעמוד בראש הכוללים אשכנזים פרושים, ולאחר אריכות ימיו ימלא האדרת את מקומו.
[5] שהי' הממונה לפקח על העירובין בעיה"ק ירושלים במשך כל ימי חייו, וכן על המשקולות, ותרומות ומעשרות.
[6] בשנת תרס"ה, ד' שנים קודם הסתלקות הגרש"ס זצ"ל.
[7] מעניין לקרוא אותו סיפור באופן מורחב מדברי בעל השמועה ה"ה רבי בן ציון יאדלר עצמו, ואלו תורף דבריו בשנת תש"ח: "לפני כחמישים שנה היה כל הישוב בירושלים העתיקה. העיר העתיקה לא היתה צריכה עירוב, מפני שהיא מוקפת חומה. (בעת שביקר המלך הגרמני וילהלם בירושלים, נפרצה החומה לכבודו אצל שער יפו, ומאז צריכה תיקון). באותו הזמן שלטה ממשלת טורקיא בא"י, ובזמנה היה מעמד השלטון החרדי בתוקף על שמירת התורה והמצות. לזה היה נהוג שבכל יום השבת מבוקר ועד ערב היו שומרי משמרת הקודש מעמידים שומרים על יד "שער יפו", שלא יטלטלו מחוץ לעיר העתיקה, כי מחוצה לה לא היה עירוב.
בין השומרים היה גם הרב משה סמניצער ז"ל ועל ידו "קאוואס" (שומר-ראשו של החכם-באשי – הרשל"צ לעדת הספרדים, והיה בידו שלטון כמו למושל העיר), ועל ידם היה שוטר טורקי, וכל מי שיצא מהעיר היו בודקין בכליו אם הוא מטלטל דבר מה. וכשנמצא דבר היו מוציאים הימנו ומניחים אותו על יד השער, ורק כשחזר ונכנס היו מקבלו חזרה.
בשנת תרס"א, כשנתמנה הרב האדר"ת זצ"ל כרב בירושלים, וראה שהישוב מתרחב מחוץ לעיר, וההשגחה על יד השער קשה מאד, השתדל ועשה עירובין מחוץ לעיר, כדי שנוכל לטלטל גם מחוץ לעיר העתיקה, והוא בעצמו סידר את העירובין בהקפדה, שיהא עשוי רק בקורות וחוטים, בלי שום צירוף של חוטי טלפון וכדומה. וכשנגמר העירוב נתפרסמו מודעות בשם "בשורה טובה לתושבי ירושלים.
העירוב היה מתנהל הכל על חשבונו הפרטי של האדר"ת, וכששאלו הרב אשר זוסמן ז"ל (גזבר כולל מינסק), "הלא יוכל למסור את חשבון הוצאות העירוב לוועד הכללי", ענה לו האדר"ת: "חז"ל הזהירו אותנו "רובן בגזל", רוב בני אדם נכשלים בעוון זה, וכשגזל ואינו יודע למי גזל, יעשה צרכי רבים, ואין לך צרכי צבור יותר מזה כשעושין עירוב והצבור יכול לטלטל, וממילא נהנה מזה הנגזל או בנו, וזה נקרא 'השבה" (מתוך "בטוב ירושלים" פרק עשירי). ועיין עוד ב"סדר אליהו" עמוד 67 אודות השתדלות האדר"ת לתיקון עירוב בעיר זימל דליטא.
[8] מתוך השאלה המודפסת בשו"ת "שמחה לאיש" (או"ח סי' ג) להגרי"ש אלישר ז"ל מיום ה' לך לך תרמ"א, מוכח שאז התחיל הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער ז"ל (בעל לב העברי) לתקן צוה"פ בשכונת "נחלת אבן ישראל" בירושלים החדשה. והרה"ג רבי יצחק מפראג ס"ט ז"ל הרעיש נגדו דאחינו הספרדים אסורים בהוצאה והכנסה עפ"י הכלל המסור בידינו כשמרן הב"י הביא סברא בסתם וסברת החולקים בשם י"א, הלכה כסתם דלא בעינן ס"ר לרה"ר. וע"כ דרש מהרשל"צ הגרי"ש אלישר למחות ולהסיר המכשלה.
והשיב לו הגרי"ש אלישר דשפיר חזי להרב מהריט"ץ אודות צוה"פ שתיקנו בעיר צפת לאחר שנפרצו חומותיה, דהואיל ורש"י והתוס' והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס"ר, וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ע אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל. הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל היה בדורו של מרן ז"ל, אשר נתבקש לישיבה ש"מ בשנת של"ה, ותשו' מהריט"ץ (בסי' לא ולג) היא משנת ש"מ, וכתב בסוף התשובה שהרצה תשובתו לפני הרב מהר"ם אלשיך ז"ל, והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעיה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר, ואחריו גם נמשך הרב מים רבים, וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון, באיזה כח נוכל למחות, ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר הרמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם, מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל. הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה וכמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים, כי חכמים המה בעיניהם, ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל.
ע"כ לאור שאין בידנו כח למחות, וכמו שכתב מרן בסי' ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו', וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי, מוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כדעת רש"י והרא"ש ז"ל, יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהרמב"ם והרמב"ן ז"ל, וכמו שיראה הרואה בטור שמנה אותם, וגם הרב מג"א ז"ל כתב דדעת רוב הפוסקים להקל. ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בשו"ע או"ח סי' רס"ח סעי' ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף וכו' וסיים והכי נקטינן, והרב ב"ח כתב בעד מרן ב"י דדעתו כסברת הי"א שכתב לבסוף, חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה, ועוד שהם רבים. כו'. הראת לדעת הרב יד מלאכי דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים, ולא כסברא ראשונה.
ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל שאסף וקבץ להקת הפוסקים העומדים בשיטת רש"י ז"ל בה"ג והתוס' ור"ת [לפי סברתו] וראב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבלי לקט ומהר"מ ריקנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל, וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו, ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכתב נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו, ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואכמ"ל. כו', והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים כו' אחר שכבר עשוהו ובדיעבד יתקרי. אחרי כתבי זאת מצאתי לה' או"ז (הנד"מ בדף כא ע"א) שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל ודוקא לרה"ר אסור כו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל כו' והר"ב ב' יצחק כתב כו' ודוקא להו, אבל לדידן דלית לן רה"ר שרי. כו' הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט.
[9] אף שלמעשה פסק להתיר לספרדים, עכ"ז תקילא ליה מילתא, כמבואר בסוף תשובה ו' סוף ד"ה וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה, ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים, יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן, ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת, ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ש"ר בוקעים גם מחוץ לעיר כו', ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רה"ר בזה"ז, ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו, ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אפילו באיסורא דאורייתא (וסיים שם:) "ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה, לא! חלילה חלילה!", עכ"ל. וכנראה מתוך מודעה (המצו"ב) שנתפרסמה לאחר יובל שנים בחוצות ירושלים העתיקה והחדשה, שהרה"ג ר' בן ציון יאדלר ז"ל כבר היה ממונה לפקח על העירובין גם מהרבנים הגאונים הספרדים ז"ל.
[10] נדפס בגליון ב' של "וצונו על מצות עירוב", זאת חנוכה תש"ס.

Eruv Stories: “Sticks”… and Stones

The following story is about a pogrom in the town of Kalish, Poland in 1878. The rav of the town of Kalish at that time was Harav Chaim Elazar Wachs zt”l (1822-1889), the world renowned author of the Nefesh Chayah. He had been the rav of Tarnogrod from 1842 to 1862 and then was rav in Kalish until 1881; he then served as rav in Pietrkow in 1884. The account of the pogrom below appeared in Dos Kalisher Leben 2, July 29, 1927 (see facsimile below). This translation is from The Kalish Book, 1968. For further reading on Harav Chaim Elazar Wachs see Shem V’She'eris LeNefesh Chayah, 1961.

_________________________________________________

The Jubilee of the Eruv

The Story of a Pogrom

The eruv we have in our town is now all that it should be according to Jewish law and practice; and it is almost always in proper order. This is due to the watchful activities of three or four people who constitute a Committee for the purpose. But in the past the eruv led to bitter quarrel between Jews and Christians. On the Jubilee of the eruv, let us record what happened then.

Fifty years ago the Rabbi of Kalish was the scholarly gaon Reb Chaiam Elazar Wachs, who was honored and esteemed by all. One of the matters to which he devoted himself was the establishment of the eruv in town. Dozens of meetings were held in connection with this. Everybody wanted to help the Rabbi somehow in his holy task, but the poverty of the community caused the matter to be deferred for a very long time. However, at last the actual construction of the eruv began. The Rabbi himself supervised the execution. When no more pillars were available, the Rabbi called on the wood merchants who responded favorably.

Work continued for months. The eruv was stretched round the urban area as it then existed: From the “Rogatka” as it was then called, beside the Christian Hospital as far as the Bridges across the Stawiszin and Turek Streets. It was completed about Midsummer 1878.

In those days the Russian Authorities tried to frighten the Poles away from politics. Those, after all, were the years following the Second Polish Revolt. So they decided to exploit the eruv for their own base purposes.

Within a few days the rumor spread among the Polish population that the eruv was a piece of witchcraft. The rumor was spread by Russian agents. Reb Chaim Elazar Wachs, they claimed, had surrounded the whole city with an iron wire so as to bring the entire Christian population within the field of operation of the witchcraft. Oil was poured onto this fire of incitement against the Jews by the evidence of the wife of the Christian physician Remarkevitz, who claimed that she had seen Jews throwing stones at a passing Christen woman. The doctor’s wife was telling the truth, but this was a Russian provocation. The supposed Jew was a disguised Russian provocateur.

On Sunday, July 3rd, 1878, when the Christens went to Church, the priests delivered sermons of incitement against the Jews, particularly the Rabbi, and the eruv served as the excuse. When the Christens left the Church they proceeded to the Jewish Quarter in masses and began rioting.

They began thrashing every Jew who came their way; they pillaged Jewish property and wrought destruction in the Synagogue and Jewish Hospital. When they finished all this they gathered around the home of the Rabbi. Here, however, they met with the effective resistance of the House of Study students, headed by Tratel Green the Butcher. The crowds had to withdraw.

Three Jewish children were killed in these riots, while many grown-ups were injured defending life, limb and property. It was estimated that goods to a value of more than 100,000 rubles were looted and stolen.

The Russian Authorities in Kalish, who had planned and executed this fine piece of work, were very satisfied at the results, but concealed the whole incident from the knowledge of the Colonel of Hussars, who was a liberal and would undoubtedly have protested against the whole proceeding. And sure enough, as soon as he learned about the Pogrom he came to the town at the head of his Regiment and put an end to the dreadful game. At his order the Hussars placed many cheder children on their saddles to save them from the crazed crowds and fetch them to their homes.

Against their will the Russian Authorities had to approve of his actions and follow through in his humane measures. They imposed a fine of 120,000 rubles on the Christian population of Kalish and the vicinity.

However, the late Reb Chaim Elazar had to resign his rabbinical office in Kalish an account of the incident [note - this is incorrect, see below]. That was the beginning and the end of the Eruv Pogrom in Kalish fifty years ago.

_________________________________________________

Harav Chaim Elazar Wachs zt”l did not leave Kalish because of the pogrom, but about a year later. [The reason that he left Kalish is mentioned in Shem V’She'eris LeNefesh Chayah, p. 26.] This factual error in the jubilee article in the Dos Kalisher Leben is understandable since this misinformation was already published in the enlightened Jewish newspapers at the time such as the Allgemeine Zeitung des Judenthums, Berlin (July 16, 1878 number 29 p. 458) and HaMelitz (August 21, 1878 p. 124). The Maskilem took advantage of this opportunity to ridicule the Jewish custom of eruvin (more about this in a future post). News of the pogrom spread like wildfire and European newspaper accounts reached American shores. Inevitably, erroneous information was just repeated.

While Rabbi Samuel Myer Isaacs (1804-1878) founded the New York Jewish Messenger (1857-1902) to further the cause of traditional Judaism, his son Abram Samuel Isaacs (1853-1920) who was editor (from 1878 until 1902) at the time of our story was not so inclined (see for instance Halevanon, July 19, 1878 number 49 p. 389), and repeated this denigrating information about Harav Chaim Elazar Wachs zt”l in the Jewish Messenger August 2, 1878 (see below).

l

Eruv Stories: A Burning Issue

The history of city eruvin has many fascinating aspects to it. What follows is a truly amazing story about Harav Mordechai Benet zt"l (1753-1829), a world renowned posek who was Chief Rabbi of Moravia from 1790 until his passing. Harav Mordechai Benet authored many seforim including Gedulas Mordechai, Mharam Benet, Magen Avos, and Parshas Mordechai. For further reading on Harav Mordechai Benet see Pe’er Mordechai by Ruven Faerber, 1951.

Der Eruw

A Cabalistic Legend from Nikolsburg

By Dr. Berthold Huller

[The German original, here translated by Mark Tritsch, appeared in Hickl's illustrierter Jüdischer Volkskalendar, 1926/27, Brünn, a few years after the last great fire in Nikolsburg]

As the centuries old roofs of Nikolsburg burned like dry tinder during the fire catastrophe still all too fresh in everyone's memory, there was one house, covered with wooden tiles like all the others, that remained quite unaffected. It really seemed like a miracle, and people could only shake their heads in wonder...

Now, that house stood in the Quergasse, at the point where people used to pass from the Jewish into the Christian town, and there is a wonderful legend connected with it which deserves to be brought back out of the mists of time and reawakened to new life. It involves none other than the famous Cabalist Mordechai Benett, who was Moravian Chief Rabbi at the time of which this story tells, and whose memory is garlanded with many charming tales and legends. He must have been a quite extraordinary man, part scholar and part mystic. He died in Lichtenstadt near Karlsbad where he was taking the waters, and lies buried in Nikolsburg. A massive gravestone there reminds later generations of his fame.

Once upon a time, the Jewish community decided that it wanted to set up an eruw at the house on the Quergasse which is the subject of this tale. An eruw was a special chain, intended to remind the pious of how far they were permitted to go abroad on a Saturday without infringing the law of the Sabbath. However, the plan could not be carried out because the owner of the house, the honorable master butcher Topolanski, a Christian, stubbornly refused to allow the chain to be set up. This was not so much due to any scruples of his own as because of his neighbors, who objected to the presence of this symbol of an alien belief in their proximity.

The governor of the town, to whom both parties appealed for arbitration, decided in favor of the house owner. After that, there was only one person who could still help, and that was Mordechai Benett, who was the object of almost idolizing veneration by both Jews and Christians and whose judgment was accepted unconditionally by all.

As a deputation of the community elders entered his study, Benett sat bent over an enormous folio deep in thought. Becoming aware of their presence, he asked curtly in his usual manner what they wanted. Hearing the litany of complaints which now poured forth over the villainy of Master Topolanski, he answered again in the same taciturn way, assuring his listeners that he would soon attend to solving the problem...

And indeed the next day saw this tall, patriarchal figure making his lonely way through the streets and alleys of Jewish Nikolsburg, on his head the imposing bearskin hat, in his hand the staff of ivory.

Master Topolanski was sitting in front of his house relaxing and smoking his pipe, after completing the day's work. As he saw the Rabbi coming, he rose and went a few steps towards him. After all, it was a great distinction when this famous man paid him the honor of a visit! Mordechai Benett explained in his brief manner the reason for his coming. Master Topolanski responded with a bewildered shaking of his head and a torrent of objections: he himself was "not an enemy of the Jews", but "the wicked neighbors will complain" and he "wanted to live in peace with all". And anyway, the authorities had decided against the whole thing, he added.

The Rabbi listened quietly then replied: "As the authorities have decided in your favor, no-one can make any complaint against you or force you to comply with any wish of mine. But pay heed to the words of a man who has already seen eighty years sweep over this wretched earth. The justice of men is a fairground comedy. Enthroned above us all there is a supreme judge, for whom these childish games are at most the cause of a weary smile. Indeed all the different religious confessions, which divide pitiable humans against each other and fill them with blind hatred for one another, are his children, all equally dear and valued in his fatherly heart. And so you need not be afraid of complying with my request. Your God will not be angry as a result. And furthermore, you and your descendants will be richly rewarded: I shall utter a blessing on your house which will for all time protect it from fire". The deep earnest with which Mordechai spoke and his flashing eyes made the greatest impression upon the Master. He had heard too many wondrous things of the Rabbi, not to believe him now...

After a moment's silence he agreed to comply with the request and some days later the eruw was set up. And what Benett had promised came true. When a terrible fire destroyed much of Nikolsburg in the 1830s, that house was protected from the flames. Time and again since then fire has broken out and destroyed part of the ancient town! In the year 1866, as the Prussians occupied Nikolsburg and Bismarck negotiated peace with Austria there... In the seventies and eighties of the nineteenth century... And so on decade after decade! In the confusion of flames, smoke and rubble that so often fell on Nikolsburg, that house always remained unaffected. And once again during the last fire, the biggest ever in Nikolsburg, the flames seemed to be brought to a halt before they reached that house, as if by some unimaginable sorcery.

Today, people come from far and wide to see this great wonder with their own eyes. For the calm rationalist it may be just a case of so many coincidences, but for one trembling before the mysteries of life it seems to be one more proof that much more lies between heaven and earth than can be dreamt of in our dry school wisdom...

l

This photograph of the house in the preceding story was printed in Hickl's illustrierter Jüdischer Volkskalendar, 1926/27. According to Mark Tritsch the house was demolished during the communist era. In a related vein, after a fire consumed a house in Siget the Yatev Lev of Siget declared that the cause was because there was no eruv there. He then went on to guarantee that those who establish an eruv would be protected from all harm (Gedulas Yehoshua; see Pinini HaMaor, 3 p. 273 regarding the Chasam Sofer).

_________________________________________________

The following letter by the Dayan of Nikolsburg Harav Moshe Lieb Cohen zt”l (niftar 1890) is another mention of the Nikolsburg story and was published in Kovetz Kerem Shlomo, 1998.

ברכת צדיק עושה רושם

ניקלשבורג שנת תרל"ד לפ"ק

בעזה"י ניקאלסבורג יום א' י"ב מרחשון תרל"ד

ת"ר מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, ותגזר אומר ויקם לך, אתה גזרת מלמטה והקב"ה מקיים מאמריך מלמעלה (תענית כ"ג ע"א).

על דברי אמת במאמר הזה נתעוררנו, בראותנו פה עדתינו מעשי ה' ונפלאותיו. – שלשום בנטות צללי ערב, ובא העת הגיע היום שבת קודש לה', והנה פתע פתאום גדלה צעקת אנשי העיר גם רבה, כי אש אלקים נפלה משמים ותבער בית איש נוצרי ברחוב היהודים.בעזרת ה' עושה גדולות ונפלאות, טרם בא הכנסת כלה, כבר אש אבדון כלה, ונאום האדון ה' צבאות למשרתיו אש לוהט: עד פה תבא ולא תוסיף.

אכן כל עין רואה כן יתמה וישתומם על המראה ואין מבין, כי קרוב הבית מאוד אל בית שכנו הנוצרי עד אפס מקום, וחצר א' לשניהם, והנה כידודי אש יתמלטו מפה ומפה, וגדרות צאן של שכנו מחופות בתבן ובחציר יבש, נצבות מבלי נזק מאומה, הלא זה אוד מצל מאש. – וכולם פה אחד השיבו מלים: אין זה כי אם ברכת צדיק וטוב עליו תבא, ולא לבד מאחינו בני ישראל נשמע כן, אף גם בגוים אומרים ככה.

והמעשה אשר נעשה, היא ממעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי. – בעת אשר האיש מרדכי גדול ליהודים הי' רועה עדתנו, ה"ה אמ"ו הרב הגאון קדוש ישראל מ' מרדכי בנעט זצוק"ל זי"ע, קרה כי הנוצרי (אדון הבית הניצל) לא אבה להציג מוטה העירוב אצל חומת ביתו, ולדברים רבים דברים טובים ונכוחים, אזניו הכביד משמוע, ונתן כתף סוררת, לכל לשון מדברת, עד כי נקרא אל מורנו הרב הגאון הנ"ל, והוא הבטיחו על משענת הקנה אם יסמך אל ביתו, ישא ברכה מאת ה', כי לא תשלוט בו אש להבה. וכשמוע את הברכה הזאת חרד לבו והטה אזנו לשמוע בקול דברי איש האלקים הזה, ועד היום הזה מוצב ארצה.

והנה אנכי יודע ועד, כי לא א' ולא פעמים שמעתי מאדון הבית הזה קמוט בכלחו משבח ומפאר עצמו בברכה הזאת, כי תצא אש ונאכל הגדיש, תמיד תהלתו בפיו לאמר: "איך פירכטע ניכט, איך האבע פאן דעם הייליגען מאנן איינען זעגען בעקאממען" (אני לא אירא רע, יען הברכה היא לי מאת איש אלקים הקדוש), וגדול הי' כבוד הבית הזה גם בפעם הזאת בעיני כל רואיו, באמרם כאשר גזר הצדיק והקדוש, כן קם הבית הזה לבעליו, ועל זה נאמר מן החכם שבחכמים, "זכר צדיק לברכה" – ואנכי אומר "אמן כן יעשה וכן יקום ה' לנצח"...

משה ליב כהן דיין דק"ק הנ"ל

(הובא בקובץ כרם שלמה שנה כ"א קונט' ו' אייר-סיון תשנ"ח)