Monday, February 13, 2006

Part 1b: Various Issues Regarding Eruvin

פרק א

תיקון עירובין - מצוה

שו"ע ואחרונים:

טור אורח חיים (סימן שצה): מצוה לחזר בין אחר עירובי חצירות בין אחר שיתופי מבואות.
[7]

וכתב הבית יוסף שם: כן כתב המרדכי בפרק הדר )סי' תקטו( והביא ראיה מדאמר) עירובין סח.("מבואה דדיירי בה תרי גברי כרבנן ליהוי בלא עירוב?"[8], וטעמא רבה איכא דלא ליתו לידי איסור לאפוקי ולעיולי באיסור, וכן כתב בהגהות בפרק א' מהלכות עירובין )אות א(, עכ"ל.

וכ"כ הב"ח שם וז"ל: 'מצוה לחזור', כלומר אע"ג דעירובי חצירות ושיתופי מבואות מערבין אפילו לדבר הרשות, מ"מ מצוה לחזור אחריהם כדי שלא יגיעו לידי איסור טילטול בחצר ובמבוי. וכ"כ בט"ז )שם ס"ק א( ובאחרונים.

ובפרישה שם סק"א כתב: לצורך הנאתו כדי לטייל [9] או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש 'וקראת לשבת עונג'. ובפרמ"ג )א"א סימן רס סק"ג( כתב: "משום כבוד מצות שבת שלא יהיו ידיו אסורות מלהוציא ולהכניס [10] התירו בין השמשות." וכבר כתב כן הכוזרי )מאמר ג סימן נא (עי"ש.

ובאמת הוא גמרא מפורשת דישראל אינו רוצה לדור במקום שאין עירוב. עיין עירובין דף סב. דחז"ל לא רצו שידורו ישראל יחדיו עם גוים, דשמא ילמדו ממעשיהם, ועל כן גזרו שלא יועיל עירוב או ביטול רשות בגוי, רק יצטרכו להשכיר רשותו, והגוי לא ירצה להשכיר רשותו משום דחייש לכשפים )ע"ש ברש"י ד"ה ועכו"ם, או שהגוי ירצה דמים יקרים - עיין ברש"י שם ד"ה אלא, ועיין בלבוש(, והישראל לא ירצה לדור במקום שאין עירוב ואסור בטלטול, וממילא יצא הישראל משם. דבר זה מובא בטור וב"י ושו"ע ונו"כ או"ח ריש סימן שפב ) וע"ש בלבוש וט"ז ושו"ע הרב וערוה"ש וחיי אדם ריש כלל עה ועוד(. הרי לנו מחז"ל והפוסקים דמשום חסרון עירוב יוצאים ישראל ממקום מגוריהם והולכין לדור במקום שיכולים לערב.

ובשולחן ערוך אורח חיים )סימן שסו סעיף יג (כתב: מצוה [11] לחזור אחר עירובי חצרות. ובסימן שצה כתב: מצוה לחזר אחר שיתופי מבואות.

ועיין בסוף ספר מצות השם, דעירובי חצירות הוא אחת משבע מצות דרבנן. ובסמ"ק) סימן רפב( כתב וז"ל: "ואלו מצות דרבנן, 'לערב עירובין', שלמה תיקן לערב בחצירות" וכו'. וכ"כ הרמב"ם בספר המצות בשורש הראשון דף יא [12] ובהל' ברכות פי"א הל' ב-ג ויד. ובלשון השל"ה הקדוש )ריש מסכת שבת ד"ה עירובי( "עירובי חצירות מצוה גדולה", וע"ש דהברכה אינה מעכב המצוה. ועיין בספר מור וקציעה סימן שצג שכתב בפשיטות שהוא מצוה, ונוסח הברכה "על מצות עירוב" מוכיח כן, ותמה שם על הב"י. וז"ל הערוך השולחן )חו"מ ריש סימן קסב(: בני מבוי כופין זה את זה וכו' "ועשיית עירוב הוא מצוה".


החתם סופר והאחרונים בענין תיקון עירובין להציל ממכשול:

תשובה זו מרשכבה"ג החתם סופר זצוק"ל הוא יסוד גדול בענין החיוב לתקן עירובין בכל העיירות, ומלהיב הלבבות למצוה רבה זו, על כן העתקתי כל דבריו בלשונו הקדוש:

בשו"ת חתם סופר או"ח סימן צט כתב וזה לשונו: שאל ממני ידידי הרב נ"י לברר לו בראיות מדברי חז"ל שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתיקונים צורת הפתח או שארי תיקונים כיוצא בו, כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש.

דבר זה אינו צריך לפנים ולראיה, והוא מן השכל, ומן המבואר להדיא בדברי חז"ל. השכל מחייב, באשר ידוע ששמירת יום שבת קודש מעשות כל חפץ הוא אצלנו ממצות הראשיות, ומי שאינו משמר כהלכתו הרי הוא ככופר ומומר בכל התורה כולה כמבואר בעירובין ס"ט ע"א, ואיסור הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד או בהיפוך הוא אחד מאותן המלאכות שהעובר עליהם הוא מומר לכל התורה כולה, וזה מבואר שם בעירובין ס"ט דההוא גברא נפיק בחומרתא דמדושא, פירש"י שהוא טבעת שבאצבע, ודנוהו כדין כופר בכל התורה וכמי שיצא מדת ישראל, וכל כך חמור הדבר עד שאפילו באונס דליקה ח"ו לא התירו להציל לחצר שאינה מעורבת עיין שו"ע או"ח סי' של"ד סעיף יו"ד ובמג"א שם סקי"ד ונ"ל דשלא כדרך מלבוש אפילו מלבוש אסור וכו' ע"ש, ואנו מצווין על הקטנים שלא להרגילם בחילולי שבת כמבואר בשו"ע או"ח סימן שמ"ג סעיף א', וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפי' בדברים שהם משום שבות, ומבואר שם דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך שהוא כבן ד' וה' שנים, אבל כשהוא בן שש כבר הגיע לחנוך כמבואר שם בש"ע סימן תי"ז ובמג"א סק"ב שם.

וא"כ כל בר דעת ישפוט בשכלו שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם קטנים כאלו, וגם לא נשותיהם וחלושי דעת, לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת וקטנים ופתם בידם, וכמה צער ודוחק יסבלו הגדולים הנזהרים, ובפרט בענין תפלה בבהכ"נ ביום שבת קודש בהבאת הסידורים להתפלל מתוכו וטליתים וכדומה עיין ט"ז סימן שמ"ו סק"ו, א"כ השכל הפשוט גוזר שראוי ומחוייב לתקן החצרים והמבואות בעירוב המתיר טלטול.

ואמנם על כן מצינו לחז"ל במסכת ביצה ט"ז סוף ע"ב דההוא מרבנן שהיה אוסר לערב ערובי חצרות בי"ט שחל להיות בערב שבת ואמרו עליו שהוראתו לקלקולא, ופריך הש"ס מאי קלקולא הרי החמיר, ומתרץ כיון דמקלקלי ביה רבים היינו קלקולא, פירש רש"י, דמקלקלי ביה רבים ששוכחים ומטלטלים בלא עירוב, היינו קלקולא אם היה מותר לערב אתמול והוא אוסרו עכ"ל. א"כ ק"ו, השתא ומה התם אינו אלא לשבת אחד ונקל יכולים להזהר בטלטול שבת אחד, ומה גם דהמורה ההוא עשה כן משום חומרת יו"ט שלא לערב בע"ש שהוא י"ט, קרי ליה קלקולא, מכ"ש שאין להתעצל מלתקן המבואות לשמור העם מקלקולי שבתות כל השנה כולו.

והדבר מוטל על הרב התלמיד חכם שבעיר לתקן המבואות, ואם לאו מכשול וקולר העם על צווארו
, כדאמרינן בעירובין ס"ח ע"א א"ל רבב"ח לאביי מבואה דאית ביה גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף, והוצרך אביי שם להתנצל על המכשלה שתחת ידו יע"ש.[13]

ועיין עירובין כ"א ע"ב בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה בת קול ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני, והקשה תוספות הא גם שניות תיקן.

וי"ל לפי הנ"ל, במה שהוסיף חומרא לאיסור שניות, אע"ג שהוא מצוה לעשות סייג לתורה, מ"מ לא שייך ישמח לבי כי אולי יכשלו בזה בני אדם שאינם הגונים, אבל כשעשה סייג לשמירת שבת וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו היינו שיערבו עירובין אז ישמח לבי גם אני, וגם כשהוסיף סיג לקודש לגזור טומאה על הידים לא שמח לבו אלא יען למד תיקון לטומאה בנטילת ידים אז ישמח לבי גם אני.

ובשו"ע סימן שס"ו סעיף י"ג וי"ד "מצוה לחזור אחר עירובי חצרות, מברך על מצות עירוב", והנה אין כוונת הברכה על אשר קדשנו ואסר לנו ההוצאה וטלטול בשבת, חדא דלא שייך וציונו על המניעה, דה"ל למימר 'ואסר לנו הוצאה מרשות לרשות בשבת' כמו שמברכים בחופה 'ואסר לנו הארוסות', ומ"ש 'וציונו על העריות' כבר כתב שם הר"ן )כתובות ז:( בזה ע"ש, ועוד מאי שנא דמברכינן על איסור הוצאה בפרוטרוט טפי משאר מלאכות שבת, שהכל נכלל בברכה שאנו מברכים בקידוש ובתפלה 'מקדש השבת', אע"כ לומר דהאי ברכה 'על מצות עירוב' היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה אשר ממש אי אפשר להזהר ממנו וכו', ופשוט שמעלת ידידי הרב נ"י ישתדל בכל עוז לתקן בני קהלתו, עכ"ל החת"ם סופר.

וז"ל שו"ת אהל יעקב )ששפורט( סימן עג: להיות הדבר מכשול גדול לרבים, דאי אפשר שלא יהיו נכשלים באיסור חילול שבת.

וזה לשון שו"ת דברי חיים ח"ב סימן לג: שואלים ומבקשים למצוא היתר לעשות עירוב בצורת הפתח כמנהגינו, כי הרבה מכשולים באים באין עירוב.

ובשו"ת שערי צדק )להגה"ק מדעש בן הגה"ק המראה יחזקאל( או"ח סימן לז כתב למי שעשה עירוב: "זכה למצוה רבה במדת יעקב אבינו ע"ה, שפירשו חז"ל עמ"ש 'ויבא יעקב שלם ויחן' כו' עירובין תיקן להם, וכעין מה שהביא המהרש"א בסוף המסכתא כי עירוב גורם לשלום, והיינו עירוב והיינו שלום."

ובקונטרס הנהגת אדם )מהחמדת שלמה והרה"ק ר' יצחק מווארקי ועוד רבנים, ונדפס בשו"ת חמדת שלמה עמוד סא אות ה( איתא: "באותן עיירות שאין שם עירובין עדיין, יתעוררו הבעלי בתים בהתעוררות רב שיהיה להם עירובין בהכשר."

וז"ל משמרת שלום )קיידנוב( סוף סימן כד בפנים: יש להשתדל בכל היכולת שיהיה העיר מתוקנת בעירובין, וכן נהגו ברוב מקומות. ושם בפירושו: כתבתי זאת כי שמעתי שהג' בעיר מינסק מיאנו בזה מטעם אשר אתם, אבל ראיתי בעיר ווארשא לאדז בריסק ווילנא שמתוקנים בעירובין. וכן ראיתי בתשובה אחת מהגאון מקוטנא שכתב בזה הלשון: "כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות והאריכות בזה הוא ללא צורך" עכ"ל. וכן אמר רוח אפינו קדוש ישראל הבעל שם טוב זי"ע, כתיב 'בזעם תצעד ארץ', 'זעם' ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות, היינו להשתדל שהשו"ב יהיה ירא שמים, והעיר תהיה מתוקנת בעירובין, וכן מקוה הגונה, ובזה תצעד הארץ, על כן צריכים להשתדל הרבה שתהיה העיר מתוקנת בעירובין, עכ"ל המשמרת שלום.

וז"ל שו"ת זקן אהרן ח"א סימן כו: ע"ד שאלתו אם כדאי לתקן עירוב בעיר שלא הורגלה בזה, לא אדע מה זו שאלה, כי לא רק רשות וכדאי הדבר, אלא חובה גמורה היא בדור פרוץ כזה שבודאי מטלטלים גם בלא עירוב, שכל מה דאפשר לתקוני ולהציל מחילול שבת מתקינן, וחוב בזה להשתדל ככל האפשר לתקן עירובין.

וז"ל שו"ת נפש חיה סוף סימן כה: בעיר שרבו המתפרצים ונושאים משאות ביום השבת בפרהסיא שחלילה דינם כמחללי שבת בפרהסיא כדאיתא בעירובין דף סט, על כן צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל.

וז"ל שו"ת גינת ורדים חלק א"ח כלל ג סימן כב: ויהי כי ארכו הימים כהיום הזה נולדו כמה ספקות עד היכן גבלו ראשונים התר של עירוב וכו' אשר על כן נתתי אל לבי לתקן עירוב מחדש ולהעלות על ספר סימני הגבולים של התר העירוב, ואגב אורחין נוסיף אומץ בכחא דהתרא להרחיב מקום ההתר, להסיר מכשלה מהמון עם המזלזלין בדבר.

וז"ל שו"ת פנים מאירות ח"א סוף סימן ל: ]מותר לתקן עירוב בשבת ע"י גוי[ דכמה מכשולות באים באיסור טילטול אנשים עמי הארצות ונשים ונערים, כולם בלי ספק שנכשלים באיסור טילטול.

וז"ל שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן קפה: ושלא לטלטל בשבת בעיר אי אפשר להיות נשמרין כידוע.

וז"ל נשמת אדם כלל עא ריש אות ה: באשר שההכרח למצוא היתר לתקן המבואות, דמקלקלי בה רבים וכו'.

וז"ל שו"ת לבוש מרדכי )עפשטיין( סימן ד אות א: אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צורת הפתח, ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות, ועל כן אם בדורות שעברו שלא היה הפרוץ מרובה כל כך עשו תקנה זאת, מכל שכן בעוה"ר אשר הפירצה גברה בודאי צריך להשתדל. עכ"ל.

וז"ל שו"ת אבני חפץ להאבד"ק רישא בסימן כ: אמרתי לספר פה חסדי ה' כי גברו עלי להיות ממזכי הרבים ולהשיב רבים מעון בעיר סאמבור וכו', לבי היה עלי דוי בראותי את המכשלה הגדולה בעיר בנוגע לחילול שבת, כי ההמון לא היה מדקדק כלל להזהר מהטלטול ביום השבת ובאים לידי מכשול, וגם היראים את ה' פעמים רבות בלי משים נכשלו בזה, והרבה נצטערתי ע"ז וכו' ע"ש.

ובשו"ת תשובות והנהגות )להגר"מ שטערנבוך שליט"א( ח"א סימן תתמד מביא, שהיה מורגל בפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנא לומר שג' דברים חובה על כל רב בעירו, ואחד מהם הוא תיקון עירוב.

וז"ל שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סוף סימן כב: וכבר כתב הגאון החתם סופר בתשובותיו )או"ח סימן צט( כי חוב זה מוטל על רבנים לתקן עירוב לכל עיר ועיר וזהו זכות הרבים, עכ"ל. ושם בסימן כד כתב וז"ל: וכדי לפרסם עושי מצוה כדאי להודיע דברי תשובת החתם סופר )או"ח סימן צט( וז"ל וכו') מעתיק אריכות לשונו). וז"ל בעל מאורות נתן )להגאון הראב"ד בקה"ק ווארשא (בספרו )סימן ח( ובעת שעסקנו בתיקון העירוב דפה ווארשא שמח מאד הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה יצחק מאיר נ"י )בעל חדושי הרי"ם) אשר יש מקום שם לסמוך על תשובת מהרי"ט, הגם שיש לפקפק הרבה בת' מהרי"ט, עם כל זה בשעת דחק גדול כמו פה ק"ק ווארשא בודאי כדאי הגאון מהרי"ט לסמוך עליו, עכ"ל. הרי דאף שלמעשה היה מפקפק בדינו של מהרי"ט עכ"ז בשביל תיקון עירובין של עיר גדולה שמח וסמך ע"ז מפני הדוחק, א"כ מכש"כ במנהטן שהנחיצות לתיקון עירובין גדולה עד מאד, בודאי כל המסייעים למצוה רבה זו זכות הרבים תגן עליהם - על העושים והמעשים, עכ"ל.

וכן כתב בעמח"ס קהלות יעקב) סטייפלא(באום אני חומה סימן כח עמוד קלו וז"ל: "למעשה ממילא פשוט שהרבנים בכל מקום יעשו עירובין בשביל להציל את הרבים לכל הפחות לפי כמה שיטות מרבוותא."[14]

ונעתיק כאן מה שכתב הגאון ר' חיים קרייסווירטה ז"ל מרא דאתרא דאנטווערפען בהסכמתו לספר רחובות העיר )תשמ"ט (וז"ל: ואולי אין זה למותר להביא כאן מחז"ל ומגדולי הקדמונים עד כמה יש להשתדל ולמסור עצמם בתיקון עירובין לעיירות, וכבר נהגו כן בכל ערי ישראל העתיקות והגדולות כמו ווילנא ווארשא קראקא פינסק בארדיטשוב וכו', והרבנים שישבו שם כסאות למשפט השתדלו בזה להנהיג תיקון הזה, וכל המהרהר אחר זה כאילו מהרהר אחרי כל גדולי ישראל.

______________________________


[7]
אל יפלא בעיני הקורא למה עניני מחיצות וצורת הפתח נקראו בפוסקים בשם 'עירוב', דהלא שם עירוב בפשטות קאי על שיתוף הפת דמערב הכל יחד, דחזינן בגמרא )עירובין ו. 'כיצד מערבין' ועוד( דאף תיקון המחיצות נקרא 'עירוב'. )ומה"ט ס"ל להרבה פוסקים דהלכה כדברי המיקל 'בעירוב' קאי גם על דיני מחיצות(. שוב מצאתי מפורש כן בפסקי רי"ד )ומאירי( שבת ו. ד"ה חצירות וז"ל: האי 'עירבו' משמע שיתופי מבואות, ומשמע נמי תיקונו בלחי או קורה, שגם הוא יקרא עירוב, כדתנן 'אין מערבין רשות הרבים בכך'.
[8]
ואף דאביי השיב לו דקשה להם לעשות העירוב, ע"ש בגמרא, היינו משום ד"אביי לא היה חושש כל כך לערב ולא ס"ל שיש מצוה בדבר" )מרדכי הנ"ל(, אבל להלכה נקטינן כתמיהת רבה ב"ר חנן הנ"ל "מבואה דדיירי בה תרי גברי כרבנן ליהוי בלא עירוב?", וכמ"ש המרדכי והגה"מ הנ"ל )וכן הוא בריטב"א שם ד"ה מבואה, וכ"כ רב נטוראי גאון(, וכפסק הטור ושו"ע ואחרונים.
[9]
עיין ירושלמי מסכת שבת פרק ו ה"א: "רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו".
[10]
וזה לשון הרמב"ם בהלכות יום טוב פרק א ה"ו: ואע"פ שכל הוצאה היא מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב ולמה לא אסרוה, כדי להרבות בשמחת יום טוב ויוליך ויביא כל מה שירצה וישלים חפציו, ולא יהיה כמי שידיו אסורות".
[11]
בלבוש שם סעיף יג כתב שהוא 'מצוה דרבנן', ובתוספת שבת ס"ק לח כתב "דאינו מצוה ממש אלא זהירות בעלמא".
[12]
אך הרמב"ן שם סובר דאינו מצוה )וכן נטילת ידים( רק הכשר מצוה שלא לעבור על איסור דרבנן, וע"ז קאי הברכה 'על מצות עירוב'. אך המפרשים שם הסבירו דעת הרמב"ם, וביחוד הלב שמח שם דף יד. מן ד"ה והטענה השנית עד ד"ה טענה ג' דודאי מקיים מצוה בזה, וע"ז קאי הברכה, דלא שייך ברכה על שלילות איסור ע"ש. וכ"כ בשו"ת חת"ס או"ח סימן צט וז"ל: מברך 'על מצות עירוב', והנה אין כוונת הברכה על אשר קדשנו ואסר לנו ההוצאה וטלטול בשבת וכו' )והאריך שם בראיות(, אע"כ לומר דהאי ברכה 'על מצות עירוב' היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה". ועיין בהרב המגיד הל' עירובין סוף פ"ו.
[13]
גמרא זו היא המקור לדברי הטור שפסק בסימן שצה שמצוה לחזור אחר עירובין, וכמ"ש שם בבית יוסף בשם הראשונים, וכן פסק בשו"ע סימן שסו סעיף יג וסימן שצה. ועל כן לא הביא הח"ס מתחלה דברי השו"ע, כי הביא מקורו.
[14]
ועיין בארחות רבינו ח"א עמוד קסט-קע ובמעשה איש עמוד קי, דהחזו"א עסק בעירוב לצורך העיר )אף שידע שרבים מטלטלים מכח העירוב(, אף שלא עמד העירוב בשום פעם ז' ימים, ומצדו לא הניח אפילו קטן לטלטל, וכמ"ש
בספרו אמונה ובטחון פ"ד סוף סימן יח דעל הרוב יש מכשולים בהעירוב שבעירו, ואעפ"כ אמר שהעיר צריך עירוב.
)ועיין בארחות רבינו חלק ג עמוד רנג, דאף שבבני ברק לא הכניס רחוב הראשי ]זבוטינסקי[ להעירוב, ואמר שלבני ברק צריך שיהיה 'עירוב טוב', מ"מ בשאר ערי ישראל הורה להכניסו בהעירוב, וכן בעיר חיפה הורה להכניס רחוב הראשי שנכנסים דרכו לחיפה בהעירוב. וע"ש עוד שהחזון איש עשה עירוב מביתו לבנין ישיבת בית יוסף הסמוך לביתו כדי שיוכלו להביאו אוכל בשבת, והחמיר בו כמה חומרות ע"ש(. ובקונטרס תיקון עירובין למאנהעטען להגרי"ד מאשקאוויטש זצ"ל סוף עמוד קסא כתב: "שמעתי מאיש אחד שהיה בירושלים בעת שתקנו מחדש תיקון עירובין שם, שהחזון איש זצ"ל היה מן הראשונים שהשתדלו בזה, וכנס תלמידי חכמים לביתו ומיהר הדבר. "
גם החפץ חיים "היה משגיח מאד על העירובין בעיר, אמנם הוא בעצמו כמעט לא הוציא שום דבר מעודו" )דוגמא מדרכי אבי עמוד לא אות יד(.
וכן הרה"ג ר' שלמה מיללער ראש הכולל בטאראנטא )ותלמיד מובהק מהגאון המפורסם ר' אהרן קאטלער זצ"ל( עשה עירוב מהודר בטאראנטא בשנת תשנ"ח, וביקש מבני הכולל שלא לטלטל כמנהג הגר"א וכהמשכנ"י, אבל כל העיר מטלטלים. )טאראנטא עם כל המחובר לה הנקרא "מעטראפאליטן טאראנטא" יש שם כשני וחצי מליון תושבים חוץ הנכנסים לה, והעיר טאראנטא לעצמה יש לה יותר מס"ר תושבים בפחות מי"ב מיל(.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...