Tuesday, August 08, 2006

Part 7: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ה. זה שאמרנו לפי דעה זו (סעיף ד') שצריך שיהי' הששים רבוא עוברים באותו רחוב, היינו שיהא הששים רבוא עוברים במקום אחד בהרחוב, אבל אם יש מקצת העוברים רק במקום זו בהרחוב, ומקצת העוברים רק במקום אחר בהרחוב, אינם מצטרפין אלו עם אלו לחשבון הששים רבוא.[23]

_____________________

[23] כן מוכח מדברי הב"א, והמשכנ"י, והישועת מלכו, והמנח"י, וכ"כ האג"מ, עי' ב"א בדף מ"ז ע"א ד"ה ויהי' דמיירי לענין מבוי המפולש מב' ראשיו לאורך רה"ר, וברה"ר מב' צדדיו יש בו ס"ר עוברים, רק שבמבוי המפולש אע"ג דבקעי בי' רבים מ"מ נתמעטו שם משיעור ס"ר (ומובא ציור הדבר לעיל) וז"ל: "וכן לענין ס"ר, וכמ"ש הרשב"א לענין מתקצר באמצע הטעם לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט, כמו כן י"ל טעם זה לענין ס"ר, שא"א לר"ה שיהי' בכל פינות שאתה פונה ס"ר, וכיון שיש ר"ה גמור "משני צדדים" ובקיעת רבים דרך מבוי אע"פ שאינו ס"ר ופחות מט"ז אמרינן מבטלי מחיצתא ובטל המבוי לגבי רה"ר, מה שאין כן אם בצידי המבוי עצמה אין כאן רה"ר של ט"ז וס"ר בכה"ג ודאי דגם לדידהו סגי בצוה"פ אע"ג דבקעי רבים לא מבטלי כיון שאין מצדדים רה"ר גמור" עכ"ל.

ומוכח מדברי הב"א דלא מצרפינן הס"ר מהעוברים בכל אורך הדרך, דאי מצטרפי הס"ר מכל עוברי הדרך, א"כ למה הוצרך שיהי' ס"ר מב' הצדדים, הא אפילו אם יש ס"ר בצד א', יצטרפו כולם כאחד עם הרבים הבוקעים דרך המבוי המפולש, ומוכח, דבעינן שיעברו הס"ר במקום אחד.

וכ"כ בשו"ת מנח"י ח"ח סי' ל"ב וז"ל: " הרי דלמ"ד דצריך ס"ר לדין רה"ר הוי דינו לגמרי כמו לענין ט"ז אמה, דאם מפולש משני צדדים לרה"ר, הוי גם על אותו הדרך דין רה"ר, ואם אינו מפולש מב' צדדים לרה"ר שס"ר בוקעין, על חלק שאין בוקעין הס"ר אין דין רה"ר" עכ"ל.

וכן עי' ישועות מלכו סי' כ"ז וז"ל: "ואמנם גם לדעת הסוברים דגם בדרך צריך ס"ר בוקעין ל"ק מהא דעירובין, [מהא דמעלות בית מרון עירובין כ"ב ע"ב, שפירש"י שאין שנים יכולים לעבור והקשה הרב השואל א"כ איך אפשר שיעברו ס"ר כל יום] די"ל דכל שרה"ר "סובבין אותו מכל צד" אע"פ שבמקום אחד אין בוקעין בו לא בטיל רה"ר, כעין שכתבו התוס' גבי י"ג אמות ושליש" עכ"ל, והיינו שמתרץ דמיירי דיש ס"ר בוקעין מב' הצדדים של מעלות בית מרון, והא ממש כדברי הב"א הנ"ל דבעינן בקיעת ס"ר מב' הצדדים ואז לא בטיל דין רה"ר מאותו המקום דלית בי' ס"ר, ומוכח כנ"ל.

וכן עי' משכנ"י וז"ל: "ונפלאתי מאוד אם כוונת מעכ"ת שבצירוף כל השיירות שבכל המדבר הגדול והנורא אפשר מאה פרסאות יצטרפו כולן לס"ר אף שרחוקין הרבה זה מזה, ואין רואין ואין יודעין אלו את אלו, הזה נקרא צירוף, וא"כ גם ביישוב נצרף כל אנשי היישוב בערך עשרים פרסה נמצא ס"ר, אלא ודאי כיון שאין דרך לאלו עם אלו ואין הולכין ובאין בדרך אחד אין כאן צירוף, וגם במדבר הי' כן", הרי להדיא דאין מצטרפין הס"ר רק כאשר "הולכין ובאין בדרך אחד", ויש "דרך לאלו עם אלו."

וכן עי' אג"מ או"ח ח"ה וז"ל: "ולא מובן מה שהביא מס' תירוש ויצהר שהגה"מ שמואל האריך להתיר השאסיי בעירנו ההולך מווארשא לפעטערבורג שתמצא בו כמה מליונים בנ"א, לראי' שבצוה"פ ניתר גם כשעוברין ס"ר, וכי בהשאסיי הארוך הזה, עברו בכל אורכן כמה מליונים בנ"א, אלא מקצת דרך בחמישים מיל מווארשא להערים הסמוכות לה עברו כאלף איש בערך, ובחמישים מיל האחרים עברו איזה מאות איש אחרים, וכן בכל מקצת דרך עברו עלי' אינשי אחריני עד פעטערבורג, ומעולם לא עברו במקום אחד אף לא רבוא אחד וכו', והוא טעה שחשב כל העוברים מתחילתו ועד סופו אף שעברו רק מילים אחדים" עכ"ל.

ומבואר להדיא דבעינן שיעברו הס"ר "במקום אחד", וכמוש"כ "ומעולם לא עברו "במקום אחד" אף לא בוא אחד", ומבואר דלא מצטרפי הס"ר המפוזרין בכל אורך הדרך, אלא בעינן שיעברו ס"ר במקום אחד דוקא, ואז נעשה זו המקום שעוברים בו ס"ר רה"ר, ואף דהאג"מ לשיטתו הרי מיירי דוקא מדרך שהוא חוץ לעיר, מ"מ חזינן דעתו להדיא דהיכי דבעינן ס"ר עוברין, הפירוש בזה הוא עוברין במקום אחד, ולא מצטרפי אלו מפה ואלו מפה, וממילא נוכל ללמוד לפי השיטות דבעיר ג"כ בעינן ס"ר עוברין באותו רחוב וכמובא לעיל, ולדידהו אין שום חילוק כלל בין רחוב בתוך העיר לרחוב שמחוץ לעיר, דבעינן דוקא עוברין במקום אחד, דבזה לא פליגי כלל.

והנה מדברי הב"א והישועות מלכו הנ"ל מוכח עוד דאפילו כאשר יש ס"ר העוברים במקום אחד, רק המקום ההוא נעשה רה"ר, אבל לא מהני זה שיהא כל הרחוב כולו רה"ר, שהרי בהדיא כתבו דאם נתמעטו העוברים בעינן שיהא מב' צדדים ס"ר, ואז נתבטל להרה"ר, אבל אם רק במקום אחד יש ס"ר עוברים לא מהני זה על כל הרחוב.

ואמנם ידוע שיטת האשל אברהם סי' שמ"ה, דכל הדרכים המתפצלים מהרה"ר נידון כרה"ר אע"ג שאין שם ס"ר, וא"כ כ"ש אותו דרך עצמו שאם יש בו מקום אחד שעוברים בו ס"ר שוב הוי כל הדרך רה"ר, ומוכח שהבית אפרים, והישועת מלכו, חולקים בזה על הא"א, דאפילו באותו הדרך רק המקום שעוברים שם הס"ר, רק אותו חלק מהרחוב הוי רה"ר, וכ"ש לענין דרכים המתפצלים מהרה"ר, דאין דינם כרה"ר, אע"ג שנמשכים מהרה"ר.

ומשמע לכאו', ממה שמדמה הב"א לדין רה"ר שמתקצר באמצע, דחד טעמא לתרווייהו, דמה שיש להאמצע דין רה"ר הוא משום שנתבטל להרה"ר, וא"כ זהו רק אי בקעי בני רה"ר מצד זה לצד זה דרך אותו המבוי שאין בו ס"ר, ואז אמרינן שגם מבוי זו שאין בו ס"ר הוי חלק מהרה"ר, וכמוש"כ הפוסקים לענין רה"ר שנתקצר, עי' מ"ב סי' שמ"ה ס"ק כ"ז שהביא מהגר"א שהוכיח מהתוס' והרא"ש, דאיירי דוקא בשיש רה"ר גמור בשני ראשי' ובוקעין בה רבים, ומהלכין מרה"ר לרה"ר דרך המבוי, נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי, וחשוב כרה"ר עצמה עיי"ש, וא"כ כמו"כ לענין אם נתמעט מס"ר באמצע, אינו נתבטל לרה"ר שבשני הצדדים רק אי בני רה"ר שבצד זו בוקעין דרך המבוי לרה"ר האחר, אבל אם יהי' רחוב ארוך אשר בקצהו הא' יש ס"ר, וכן בקצהו האחר יש ס"ר, ולא שייכי הב' רה"ר אהדדי, כי כל א' משתמשת לעצמה, ואין הרחוב מעבר כלל מזה לזה, הנה בכה"ג לא נתבטל כלל הרחוב באמצע להב' רה"ר, כי לא שייכא כלל אהדדי.

ויוצא מכל זה לדינא שכאשר רוצים לתקן עירוב בצוה"פ באיזה שכונה בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר, אין צורך לבדוק כל אורך הרחובות אי יש בכל אורכו בצירוף ס"ר עוברין, דאפילו יהי' ס"ר עוברין בצירוף בכל אורך הרחוב לא מעלה ולא מוריד, ולא נעשה בכך רה"ר, רק בעינן שיהא הס"ר עוברים במקום אחד, ואמנם אם יהי' רחוב שבמקום אחד יש ס"ר עוברים בנקודה אחד, באנו למחלוקת הב"א והא"א, דלהא"א הוי כולו רה"ר, ולהב"א וכן להישועות מלכו אינו רה"ר רק המקום ההוא שעוברים שם ס"ר, ואם יהי' ב' מקומות שעוברים בהם ס"ר, והמקום באמצע הוא מעבר לרבים מרה"ר זו לרה"ר זו אז גם להב"א והי"מ יהי' כולו רה"ר.

והנה בעיקר הדין שכתבו הפוסקים דבעינן ס"ר עוברים במקום אחד, יל"ע לכאו' מ"ש מפלטיא, שהוא מקום שמתקבצים לסחורה, ובודאי דלא בעינן שילכו כל הס"ר לחנות א', אלא זה הולך לחנות זו וזה לחנות אחר, ומ"מ מצטרפי הס"ר והוי רה"ר, ומ"ש בדדרך דבעינן שילכו הס"ר במקום אחד.

וי"ל שבזה הוא דחלוק דרך מפלטיא, דבדרך החלק הנמשך במקום הזה אינו שייכא כלל להחלק הנמשך במקום האחר, שחלק זו מהדרך משתמשת למקום זו וחלק זה משתמשת למקום אחר, ומשו"ה לא מצטרפי רק ההולכין ובאין בדרך אחד, דנחשב לב' מקומות, משא"כ לענין פלטיא שהוא כולו נקבע להיות מקום המסחר, הרי זה שחנות זה הוא כאן הוא מטעם שכאן הוא מקום השוק, וכן מה שחנות האחר הוא כאן הוא מה"ט שכאן הוא מקום השוק, וכאן מתקבצים כולם לסחורה, ולכן הכל נחשב למקום אחד, ויש צירוף לאלו עם אלו.