Wednesday, October 21, 2020

Part 5: Rebuttal to the Laws of an Eruv - Hebrew Section

 פרק ח

ביאור דברי הנפש חיה שדן באמת המים העובר את העיר דודאי מודה לדברי החזו"א דאם נפרץ מקצתו לרה"י נידון כגיפופי

עוד ראיתי שם בקונטרס הנ"ל עמוד 334 שכתב לערער על שיטת החזו"א דס"ל דרשות היחיד יכולה לשמש כמחיצה, וכתב וז"ל: "וכן מוכח מדברי השו"ת נפש חיה או"ח סימן ל"ב (ד"ה אך אי מספקא לי), דיעו"ש שדן באמת המים שעוברת בתוך העיר ובחלקה יש תל המתלקט י' מתוך ד' ובחלק אין. ובתחילה רצה לאסור כיון שהמקום שיש בו תל המתלקט אינו ניתר ע"י העומד מרובה של העיר כיון שהמחיצות מבדילות אותו מן העיר, אלא שע"ז דן לחלק בין היכא שמחיצות העיר הם של עומד מרובה או של פרוץ מרובה, ועוד חילוקים, אבל לא נחית כלל להתיר ע"י מתיחת קו של עומד מרובה בחלק האמה שאין לו תל המתלקט" עכ"ל הקונטרס.

וכתב שם דלפי דברי החזו"א אפשר להתיר כל גשר שעשוי ע"י עומד מרובה אף שהגשר מוגבה למעלה ממחיצת המים, דהא אפשר למתוח קו ברשות שבקצה הגשר ולסתום פתח הגשר על ידו מדין עומד מרובה, אבל לפי הנפש חיה הנ"ל נראה דא"א להתיר את הגשר מטעם זה, זת"ד.

וכל דבריו אינם נכונים. ראשית, לא העתיק הוא יפה את דברי הנפש חיה, הנפש חיה לא דן כלל לחלק אם מחיצות של העיר הוא פרוץ מרובה או עומד מרובה, אלא דן לחלק אם מחיצות האמת המים שהוא מתלקט עשרה מתוך ארבע אם רובו מתלקט נמצא שהוא עומד מרובה, ממילא יש כאן סילוק מחיצות של העיר, לבין מיעוטו מתלקט, דנמצא דמחיצות האמה הוא פרוץ מרובה על העומד, משו"ה אין כאן סילוק מחיצות.

ומש"כ דהנפש חיה לא נחית כלל להתיר ע"י מתיחת קו של עומד מרובה בחלק האמה שאין לו תל המתלקט, ורצה להוכיח מזה דנפש חיה לא ס"ל כהחזו"א דרה"י נחשבת כמחיצה, זה שיבוש גדול. הנה, זה מבואר להדיא בגמ' דחצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה, וקאמר בגמ' דמיירי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ואפ"ה הגדולה מותרת. ולכאורה גם הגדולה אין לה גיפופין במקום שנפרצה לקטנה, ומזה למד החזו"א דכיון דמקום הנכנסין נחשב כרה"י ע"כ חשוב כגיפופי לגבי הגדולה. וא"כ עכ"פ זה ברור דלא אמרינן סילוק מחיצות לגבי הגדולה. וא"כ אף אם לא נפרש כהחזו"א, אלא שנאמר הסבר אחר למה הגדולה מותרת, מ"מ הדין אמת לכו"ע, דהגדולה מותרת כמבואר בגמ'. וא"כ בציורו של הנפש חיה, דחלק אמת המים שאינו מתלקט והוא חלק מן החצר דינו כחצר הגדולה, ודאי שהיא הייתה צריכה להיות מותרת ע"י גפופי של העיר שהוא מצדי האמה.

והמעיין בדברי הנפש חיה יראה שאדרבה מדבריו מוכח בפירוש נגד בעל הקונטרס הנ"ל, ומתוך שלא עמד על דבריו במ"ש חילוק בין פרוץ מרובה על העומד ובין עומד מרובה על הפרוץ, עלתה בידו מסקנא היפך ממה שמבואר בדבריו.

הנה, מה שלא התיר מטעם שמושכין חוט ומטעם דרה"י נידון כסתום הוא מתרי טעמי - א' משום דלא היה יכול להתיר מטעם זה אם אמת המים רחבה יותר מעשר אמות, דאז לא מהני המחיצות שבצידי האמה להתיר את האמה וכמ"ש שם (בד"ה ונראה). וטעם ב', דהרי כתב שם הנפש חיה בד"ה אך וז"ל: "הא מספקא לי היכא שאמת המים שפיר תהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע ברובה ובתוכה תהיה פירצות יותר מי שאינה מתלקט דבכה"ג האמה דינה ככרמלית שהיא מתלקטת עשרה מתוך ארבע ואילו היה כאן רוב שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע הוי כאילו אין כאן מחיצה כלל כיון דהפרוץ מרובה על העומד הוי כאין כאן מחיצה כלל, אבל כיון שהרוב הוי מתלקט עשרה מתוך ארבע והוי עומד מרובה על הפרוץ וחילוק רשות לעצמו והוי כרמלית, ושוב במקום שאינו מתלקט י' מתוך ד' והוא יותר מעשרה אוסר החצר" עכ"ל.

נמצינו למידין מדברי הנפש חיה שני דברים. א' דהיכא דרוב האמה אינו מתלקט והוי פרוץ מרובה על העומד אינו נידון משום סילוק מחיצות אף אם חלק האמה המתלקט עשרה מתוך ארבע הוא בהמקום שהאמת המים נכנסת להעיר ומחיצות האמה חוצצות בין מחיצות העיר למקום אמת המים והמחיצה ההיא נמשכת בתוך העיר הרבה. ואף שהמחיצה נמשכת כמה מאות אמה באופן שהוא מתלקט, מ"מ אם רוב אמת המים, בצירוף כל אורך העיר, אינו מתלקט, הוי המחיצה כמי שאינה, ואינה נידונת משום סילוק מחיצות. ומוכח מזה דלדעת הנפש חיה חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת אף שנכנסין כותלי הקטנה להגדולה כמה מאות אמה, כל שאינו חוצץ רוב הרשות של הגדולה אינו נידון כסילוק מחיצה, דהרי אמת המים, שרובו אינו מתלקט אבל הוא מתלקט במקום שנכנס לעיר, הוי ממש כחצר קטנה שנפרצה לגדולה ונכנסין כותלי הקטנה להגדולה.

והטעם שמותר, לכאורה צ"ל דס"ל להנפש חיה שמושכין קו, כמו שביאר החזו"א. או י"ל דס"ל דהאי מקצת מחיצה שחוצצת בין מחיצת העיר לאמה הויא לגמרי כמי שאינה, ומותר גם בתוך האמה. ולפי"ז יסבור הנפש חיה גם במחיצה קטנה שנפרצה לגדולה דהגדולה מותר גם במקום הנכנסין.

נמצא דלפי דברי הנפש חיה אפשר להתיר כל גשר הנכנס לתוך העיר, אף שמחיצות הגשר חוצצות את מחיצות העיר במקום שהוא נכנס להעיר, מ"מ כל שאין מחיצת הגשר חוצצת כל אורך העיר או רובו, הוי כמי שאינו ואינו נידון משום סילוק מחיצות. ובאמת יש ללמוד את זה מהדין דחצר קטנה שנפרצה להגדולה, דהגדולה מותרת אף שנכנסין כותלי הקטנה להגדולה.

ומה שחוכך הנפש חיה להחמיר כשהאמת המים מלקטת עשרה מתוך ארבע ברובה ולא נחית כלל להתיר ע"י מתיחת קו של עומד מרובה בחלק האמה שאין לו תל המתלקט, הרי כתב שם וז"ל, אבל כיון שהרוב הוי מתלקט עשרה מתוך ארבע והוי עומד מרובה על הפרוץ וחילוק רשות לעצמו והוי כרמלית עכ"ל. כונתו לומר דבכה"ג גם חלק שאינו מתלקט הוי כרשות בפנ"ע, ומשו"ה אין מחיצות חצר הגדולה יכול להתיר את מקום האמה כיון שהוא חולק רשות לעצמו הוי כסילוק מחיצות ושוב אוסר את העיר. אבל באופן שאינו עומד מרובה על הפרוץ, ס"ל להנפש חיה כהחזו"א, דאף שנכנסין המחיצות כמה מאות אמות, הגדולה מותרת.

ובעמוד 338 כתב בקונטרס דבשו"ת נפש חיה כתב דכל שיש עומד מרובה בכתלים הנכנסין יש לדון משום סילוק מחיצות. אכן אין דבריו מיושבים כל הצורך, דהרי בציורו יש שם פירצת י' ומה מועיל עומד מרובה עכ"ל הקונטרס.

ודברי הקונטרס תמוהין, דאדרבה הנפש חיה המחמיר, וס"ל דאם יש עומד מרובה מסתלקין המחיצות אפי' כשיש פירצה י' באותה המחיצה, ואפ"ה הוא עכ"פ הקיל דאפי' מחיצה גדולה, כל שאינו עומד מרובה לא נסתלקו מחיצות של חצר הגדולה. ואם נתקשה בעל הקונטרס בהבנת החומרא, א"כ אדרבה הו"ל להקל יותר, דאין המחיצות מסתלקים ע"י עומד מרובה אא"כ ליכא פירצה י' באותן המחיצות, ולא להחמיר יותר משום אי הבנתו את דבריו.

בראיות החזו"א דרה"י נידון כגיפופי מחצר קטנה שנפרצה לגדולה

היוצא לנו מזה דציור זה (יט) (כ) (כג) שאנו דנין בו הוא גמרא מפורשת דנידון משום עומד מרובה על הפרוץ, דאיתא בגמ' חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת ומוקי לה בגמ' דמיירי דנכנסין כותלי הקטנה להגדולה, ואפ"ה הגדולה מותרת. והיינו ציור (כא), והוא ממש כציורים הנ"ל. והחזו"א נחית רק לבאר את הטעם למה מהני, ואפי' למי שירצה לחלוק על הטעם שלו, בכל מקרה הדין הוא פשוט וברור.

וראיתי בקונטרס הנ"ל עמוד 335 שכתב שהחזו"א הביא ראיה לדין שלו מחצר קטנה שנפרצה לגדולה דהגדולה מותרת. וכתב הקונטרס דלדעת החולקים צריך לומר בא' מב' אופנים, או שכותלי הקטנה הנכנסין נידון כהמשך הלחיין והוי כלחיין עקומים, או י"ל דמיירי דכותלי הקטנה הנכנסין, כיון שהוא פרוץ עד הכותל שכנגדו והוא מרובה על העומד והוי כמי שאינו. וכתב דזה קשה, דבגמ' משמע דהקטנה אסורה גם במקום הנכנסין, וצ"ל כטעם הא' דהוי ככותל אחד עקום. ועפי"ז מסיק הקונטרס בעמוד 338 דצ"ע עד כמה אפשר לדונם ככותל אחד עקום, ובאמת מלשון הגמ' שהשווה את גיפופיה משמע דוקא שהשוה לגמרי, ובשו"ת נפש חיה כתב דכל שיש עומד מרובה בכתלים הנכנסין יש לדון משום סילוק מחיצות, אבל הוא הקשה עליו, ומסיק דלהאחרונים החולקים על החזו"א נראה דיש שיעור לגודל הכותל או עומד מרובה או שיעור אחר שבו דנים משום סילוק מחיצות זת"ד. וכ"כ הקונטרס בעמוד 324 דלא מסתבר לומר דאפילו כשחלקי הכותל מרוחקים טובא שיהא נידון ככותל אחד עקום.

וכל דבריו מרפסין איגרא. א' מה שכתב דנראה דיש שיעור לגודל המחיצה שיהא נידון ככותל עקום וי"ל דהשיעור הוא עומד מרובה, אין לו שחר, דעומד מרובה אינו שום שיעור בגוף הכותל, והכל תלוי בגודל הרשות. ע"ד משל אם אורך רשות חצר הגדולה עד מחיצה שכנגדו הוא אלף אמה, יכול להיות מחיצות הנכנסין עד חמש מאות אמה, והגדולה אכתי תהא מותרת. וא"כ ליכא שום שיעור עד כמה שיהא נחשב ככותל אחד עקום, ומוכח מזה נגד מה שכתב דלא מסתבר לומר שמותר להיות מרוחק טובא.

ומה שכתב עוד דצריך ליתן איזה שיעור אחר לסילוק מחיצות, אין מקום לומר כן, דהרי מפורש בגמ' דף צ"ב ע"ב ואילו השוה את גיפופיה גדולה נמי אסורה, ופירוש רש"י שבנה מחיצות בתוך הגדולה מכאן ומכאן עד שיקצרנה כמדת הקטנה וסילק את הגיפופין ע"י מחיצות הללו אף הגדולה אסורה דעכשיו שתיהן שוות עכ"ל. הרי מבואר להדיא דברים ברורים בדברי רש"י דאינו נידון משום סילוק מחיצות אלא אם השוה אותו לגמרי לקטנה, אבל אם לא השוה אותו לגמרי, אף שנכנסין כותלי הקטנה להגדולה כמה מאות אמה אינו נידון משום סילוק מחיצה והגדולה מותרת. דממה שכתב רש"י עד שיקצרנה כמדת הקטנה מבואר דברים ברורים, דליכא שום שיעור למחיצה, וכל שלא השוה אותם לגמרי לא נסתלקו המחיצות לגבי הגדולה. ומדברי רש"י אלו ראיה למה שנקט החזו"א סימן ס"ז ס"ק כ"ד לדבר פשוט דאפי' עומד מרובה אינו מסלק עומד מרובה האחר. ואין נפק"מ אם נימא כטעמו של החזו"א או טעם אחר, בכל אופן זהו דין המבואר בגמ', ואין שום אחרון שחולק על זה.

ומש"כ הנפש חיה דאם יש עומד מרובה נידון משום סילוק מחיצה, לענ"ד י"ל שכתב כן רק באמת המים, שהיא כשטח בפנ"ע. ע"ז הוא דן דאם יש עומד מרובה שהוא מתלקט עשרה מתוך ארבע מסתבר לומר דכל אמת המים נידונת כרשות בפנ"ע, ומשו"ה אינה בטלה אל החצר. וע"כ אין גפופי החצר מתירין את אמת המים. אבל במחיצה ממש מודה הוא דאינו נידון משום סילוק מחיצה ע"י עומד מרובה עד שיסתום את כולו, כמ"ש רש"י דצריך לבנותו עד שיקצרנה כמדת הקטנה. ואפי' נימא דס"ל להנפש חיה דבכל ענין נסתלקו המחיצות ע"י עומד מרובה, צ"ל דס"ל דכיון דרובו ככולו הו"ל כאילו בנה את המחיצה ע"פ כולו. אולם, לומר סילוק מחיצות פחות מעומד מרובה, אין שום מקום לומר כן.

וזאת למודעי דמה שס"ל להחזו"א סימן ס"ה ס"ק מ"ה אות א' וב' דרה"י נידון כמחיצה, זהו משום דס"ל שמושכין הכותל ממש למקום ההוא, כמו שאבאר לקמן את דברי החזו"א ס"ק ל"ו, אבל יש חידוש נוסף בדברי החזו"א ס"ק מ"ה אות ג' דרה"י חשוב כסתום, כמו שנבאר לקמן את דבריו.


No comments:

The Bais Ephraim Revisited

  As I have written on numerous occasions the argument that the Bais Ephraim maintains that pirtzos esser [breaches of ten amos wide] is ...