Monday, May 17, 2010

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 1

האם אכן יש בזמנינו רה"ר דאורייתא

בתקופה האחרונה נתיימר אברך ראש כולל מדרש להוראה להעלות "דבר ברור" בנידון "אם יש בזמנינו רשות הרבים דאורייתא" והדפיסו בקובץ בשם "בית ועד לחכמים" (גליון א), ובהערתו הראשונה שם מתנצל האברך ראה"כ הנ"ל דהואיל ונידון זה לא נתבאר די הצורך בשו"ע ובפוסקים והיא סוגיא עמוקה שנסתבכו בה (גדולי הפוסקים) ולא עלתה להם דבר ברור, "על כן ראינו לכתוב מה שעלתה בידינו כשלמדנו ענין זה בפלפול חברים". וכל המעיין בדבריו רואה אמיתות דברי הקדמתו הנ"ל, שמה שעלתה בידו לא עלה על דעת גדולי הפוסקים כלל וכלל, כי מראשיתו היתה כל מטרתו להוציא בכח מלשונותיהם שיש לנו עתה רה"ר דאורייתא, ומקרב ומרחק כפי העולה על רוחו, על כמה פוסקים כתב שדבריהם צע"ג, ועל פוסקים אחרים כתב שדבריהם דחוקים, ומחדש חידושים לסתור דברי הפוסקים בלי שום ראיות מן הש"ס ומהפוסקים הקדמונים, וחידושיו העצמיים הם נגד סוגיות הש"ס כדיבואר להלן, עד שניכר מדבריו שלא העמיק כלל בשורשי הדברים מהש"ס והראשונים, וביסס עצמו על דיוקים קלים, ובהם בא לסתור דברי גדולי הפוסקים בסברות כרסיות, ולא יאומן כי יסופר איך מרהיבים עצמם אברכי זמנינו לסתור יסודות איתנים של גדולי פוסקים שכבר הלכו בהם נמושות, ודבריהם נתקבלו במשך מאות שנים בשערים המצוינים בהלכה. וכבר הארכנו במקום אחר להוכיח סתירת דבריו, ועתה נצא ידי חובתינו להעיר על סדר דבריו בקיצור אמרים.

אי הרבים מבטלין צוה"פ

בהערה י' הביא דברי שו"ע הרב (סימן שס"ד סעיף ד') ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא מן התורה אפילו עשה כן באמצע רה"ר גמורה כמו שנתבאר בסימן שס"ב עכ"ל. וכונת הרב למש"כ בסימן שס"ב סעיף י"ט דצוה"פ מועיל בכל הד' רוחות, הרי דזהו שיטת הרב. ועתה בא בקובץ הנ"ל לערבב ולטשטש את דבריו הק' דלא הקיל אלא כשיש שני מחיצות שלימות, ודייק כן מדברי הצ"צ בשני מקומות א' ממה שכתב בפ"ב אות ב' וז"ל דהא גם צוה"פ חשוב מחיצה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות, ובפרט דגם לריה"ו הדין כן דסגי אפי' בשני לחיים, דהא ס"ל שני מחיצות דאורייתא אלא משום דרבנן פליגי עליה בזה ואמרו לו אין מערבין רה"ר בכך, מ"מ בצוה"פ י"ל דמהני עכ"ל. ומזה בא ראה"כ הנ"ל ללמוד דלא רצה להקל אלא כשיש ב' מחיצות שלימות דבזה מודה ר' יהודה, אבל הוא טועה בדברים פשוטים מאד דהרי הצ"צ לומד את דברי התוס' שם דלחכמים היה מהני צוה"פ לירושלים, והרי התוס' עצמם כתבו דלר' יוחנן חייבין רק באמצע הפילוש דליכא שם שני מחיצות דאורייתא, וע"ז כתבו התוס' דלחכמים אין חייבין שם מחמת הצוה"פ, הרי מבואר להדיא מדברי התוס' דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר אף בד' רוחות כמו האמצע הפילוש דליכא כלל שני מחיצות.

אלא כוונת הצ"צ להביא ראיה לדברי התוס', דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר, דהרי כיון דלר' יהודה מהני אף לחי מכאן ומכאן וע"ז אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך, דייקינן מדבריהם דרק בלחיין אין מערבין אבל בצוה"פ מערבין, כיון דיש לנו כלל אפושי פלוגתא לא מפשינן אמרינן מסתמא כוונתם רק על לחי'ין, אבל צוה"פ מהני, אבל לאחר שידעינן דצוה"פ מהני פשיטא דאין חילוק בין שני רוחות לד' רוחות כמו שמוכח מדברי התוס' עצמן דמהני לחכמים אף בד' רוחות.

עוד הביא האברך ראה"כ הנ"ל את דברי הצ"צ בפ"ה משנה ו' שכתב ומה שתירצו וי"ל הואיל והיה לירושלים צוה"פ לדברי רבינו אאזמו"ר סימן שס"ד אף לדידן הדין כן וכו' ואף להריב"א דלא מהני צוה"פ מארבעה רוחות מ"מ צוה"פ משני רוחות מהני כמו פסי ביראות מד' רוחות, וכו' ומה גם לדעת התוס' וכו' א"כ ה"ה בר"ה רוחב י"ו מהני צוה"פ משני רוחות מדאוריייתא כן נ"ל לבאר דברי אאזמו"ר עכ"ל. ואותו אברך רצה לומר בכוונתו דלא הקיל אלא בשתי רוחות משום דאיכא שני מחיצות דאורייתא, אבל זה שיבוש גדול דהרי כתב הצ"צ כן רק לדעת ריב"א דס"ל אף בכרמלית לא מהני צוה"פ מד' רוחות רק בשני רוחות, ע"כ ה"ה ברה"ר הוא כן, אבל אנן הרי לא קיי"ל כהריב"א בסימן שס"ב א"כ ה"ה ברה"ר מהכ"ת להחמיר כהריב"א, מאין לקח הצ"צ חומרא הזה, וע"כ צ"ל כונת הצ"צ דאף לדעת הריב"א מהני עכ"פ משני רוחות וממילא מתבאר לפי"ז דברי התניא דס"ל דמהני אף בד' רוחות כיון דלא קי"ל כהריב"א.

ובאמת אף לפי טעותו דהצ"צ רצה להחמיר כהריב"א הרי לא החמיר הריב"א אלא כשאיכא רק צוה"פ, אבל כשאיכא עומד מרובה הרי מהני צוה"פ אף בד' רוחות אף להריב"א אף דליכא באמצע הפילוש שני מחיצות דאורייתא דסו"ס איכא עומד מרובה, ותדע דהרי הצ"צ כתב שם להדיא דירושלים היה מהני צוה"פ ולדברי אאזמו"ר אף לדידן הדין כן, הרי דלשו"ע הרב מהני לירושלים צוה"פ להלכה, והרי שם היה אמצע הפילוש דליכא שני מחיצות, הרי דברים ברורים בדעת השוע"ה דמותר אף בד' רוחות אף כשליכא שני מחיצות לעומד באמצע הפילוש, ע"כ כל דבריו מוטעים ומשובשים מכל וכל.

עוד הביא בקובץ הנ"ל סתירה על שו"ע הרב ממה שכתב בסימן שמ"ה סי"א שכתב שעיר מוקף חומה שהוא מפולש משער לשער הוי רה"ר, הרי דאע"ג דודאי יש לה צוה"פ דהא כל חומה גבוה הרבה מפתח הכניסה ויציאה, ודבריו אינם כלום דהרי אשכחן כמה אחרונים שמפרשים את דברי הראשונים בחומה בלא צוה"פ, וכן מפרש בספר ברית אברהם סימן י"ח אות י"א את דברי המרדכי פרק הדר שמצריך דלתות משום דמיירי דליכא צוה"פ להחומה עי"ש. וכן מפרש בשו"ת חסד לאברהם תנינא סימן ל"ה את דברי הרמב"ם שמצריך דלתות נעולות, דמיירי דאין שם רה"ר אלא משום דאין צוה"פ להחומה משו"ה צריך דלתות נעולות עי"ש, א"כ גם דברי השוע"ה שם יתפרש כן דליכא צוה"פ להחומה ומשו"ה הוי רה"ר. ומה שהקשה דהא כל חומה גבוה מפתח הכניסה אין לדבריו שחר, דזה רק אם בונים צוה"פ אבל אם אין בונים שם צוה"פ הרי הכניסה והיציאה גבוה כמו החומה.