Thursday, December 24, 2009

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 1

"ואשיבה חרפי דבר"

ידועים דברי חז"ל (עירובין כא ע"ב) "אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר".

הנה בעיר לונדון נדפס לאחרונה קונטרס פקפוקין וחירופין, מלאים בספקות מספקות שונים, נגד תיקון עירובין, למרות שכל פקפוקיהן וחירופיהן נוגעים גם לכלל העיירות הגדולות בעולם, וביניהם עיה"ק ירושלים ת"ו או בני ברק יצ"ו (שהיא חלק בלתי נפרד מגוש-דן הגדולה), שכלל תושביהם היראים והחרדים לדבר ה', חסידים ופרושים, שומרים ומענגים את השבת כראוי ע"י מצות תיקון עירובין, והוא מנהג ותיקין בישראל מאז ומקדם. וכידוע שהיו כמה מגדולי ישראל שטענו, שיותר מצוי רה"ר דאורייתא בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בהן, ומפולשין ומכוונין מעבר לעבר, מאשר בעיירות הגדולות שחסר בהם התנאי דמפולשין, ומטעם זה תיקנו עירוב בעיר הבירה הגדולה ווארשא ובשאר הכרכים הגדולים, אף שהיו בה הרבה יותר מס' רבוא.

הרושם היוצא מדברי הקונטרס הפקפוקין הנ"ל, כי מלונדון תצא תורה ודבר ה' מאינגלטיריא. כי לדבריהם יוצא שכלל הציבור החרדי בארצנו הקדושה הם בורים ועמי הארצים, ובא קונטרס הקינטורין הנ"ל ללמדינו: א) ששבת היא החמורה שבחמורות, ב) המחלל שבת בפהרסיא דינו כעכו"ם, ג) יינו יין נסך ופתו פת עכו"ם, וזעקת תמיהתם מגיע עד ירושלים "איך מכניסים עצמם בשבת החמורה לספיקות כאלה" רחמנא ליצלן, כי "תיקון צוה"פ יש בו פקפוקים גדולים ונוגע בספיקות בחילול שבת דאורייתא וסומכים עצמם על שיטות יחידאה או גיבובי קולות"...

תורה תורה חגרי שק, תורה אחת ללונדון ותורה אחרת לירושלים!!! וזאת, כי רוב ספיקותיהם ופקפוקיהם אינם אלא אספסוף של דיוקים, סברות כרסיות, שנדפסו באיזהו רשות הרבים ובקובצי אברכים, ובהם באים לעקם ולסרס את דברי רבותינו הפוסקים הגדולים שמפיהם אנו חיים, בכדי להתאימם למטרתם שהיא: מניעת וביטול קיום מצות תיקון עירובין בשכונות החרדים שבגולה בעיירות הגדולות.

ע"כ נפתח כאן בהקדמת קונטרסם הנ"ל, בשילוב הערותינו על דבריהם, דבר דיבור על אופנו, וזה לעומת זה נעמיד למולם הקדמה אחרת מתוך ספר "איזהו רשות היחיד" שי"ל אי"ה בקרוב, נגד ספר "איזהו רשות הרבים" - שהוא המקור לקונטרס הלונדוני. ולאחר ההקדמה בעזה"י לא נשאיר הנייר חלק, ונקיים ודע מה שתשיב ב"תשובה כהלכה" נגד ענף א' (בינתיים, ואי"ה השב נשיב גם על שאר ענפיהם) של הקונטרס הלונדוני, ללא שום משוא פנים, ע"ד מש"כ הגה"ק רשכבה"ג רבי חיים מוואלוזין זצוקלה"ה וז"ל (שו"ת חוט המשולש סוס"י ט): "הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה...". ובפרט לאור התגלות הוראת הגאון החסיד אור העולם מרנא הגר"ח מוואלוזין זי"ע, שלא הסכים לדברי תלמידו הגדול בעל משכנ"י ז"ל שהמטלטלים בצורת הפתח עוברים על איסור דאורייתא, כי דעתו כדעת הפמ"ג ושו"ע הגר"ז ושאר הפוסקים (המנויים להלן) דצוה"פ ודאי מפיק מאיסור דאורייתא, ובדרבנן הילך אחר המיקל, והיינו דאם אפשר לצרף עוד איזה ספק, תו לא בעינן דלתות אף מדרבנן. (תשובה זו של הגר"ח מוואלוזין מודפסת בראש המהדורה החדשה (תשס"ח) של שו"ת נשמת חיים לנכדו הגאון רבי חיים בערלין ז"ל שי"ל מקרוב בהשתדלות אב"י נגידי לונדון יצ"ו.)


זה לשון הקדמת הקונטרס שי"ל בלונדון נגד תיקון עירובין

הקונטרס הזה אשר אנו נותנים לפניכם היום, בו יבואר היטב הפקפוקים והספיקות אשר יש בהתקנת עירוב בעירנו עיר לונדון.

הסיבה שהניעה אותנו להוציא לאור קונטרס זה כי ראינו לפנינו מחזה בלתי מובן, הן כל חברי קהילתנו הע"י כולם חרדים לדבר ד' ומדקדקים בקלה כבחמורה, לא יאכלו סתם בשר כשר כי אם גלאט כשר שאין בו חשש ופקפוק לכולי עלמא [הערה: הלואי, הלואי! כי עדיין רמת כשרות השחיטות והבדיקות הנקרא "גלאט כשר" אינו מגיע לדרגת הכשרות הגבוה של העיירות הגדולות שבארץ ישראל המתוקנים בעירוב, כעיה"ק ירושלים ת"ו שיש בה בלע"ה הרבה יותר מס' רבוא תושבים, או כ"גוש דן" הגדולה הכוללת את עיר התורה בני ברק המחוברת עם שאר הערים סביבותיה, שמספר תושביהם יחדיו מגיעים קרוב לב' מיליאן כ"י], וכן בשאר עניני כשרות ידקדקו דוקא שיהי' בתכלית ההידור, וכן בכל חלקי התורה, ואיך זה אשר כמה מחברי קהלתנו הי"ו ידרשו לתקן עירוב בעירנו דבר שיש בו פקפוקים גדולים ונוגע בספיקות בחילול שבת דאורייתא [הערה: לדעת הצדוקים והקראים, אין כאן שום ספקות ופקפוקים, זהו חלול שבת גמור מה"ת], ולסמוך על שיטות יחידאה או גיבובי קולות [הערה: אדרבה, ההיפך הוא הנכון, ולהלן יתבאר שכל חומרותיהם מבוססים על שיטות יחידאיות. והלואי שהתפילין והבשר שלנו יהי' "כשרים ומהודרים" כמו תיקון צורת הפתחים], והלא שבת היא החמורה שבחמורות [הערה: ולכן כתב הט"ז דמצוה לחזור אחר תיקון עירובין, כדי "שלא יבוא לידי איסור טלטול"], והמחלל שבת בפהרסיא דינו כעכו"ם, יינו יין נסך ופתו פת עכו"ם [הערה: אשר על כן תיקנו חז"ל המצוה לחזור אחר תיקון עירובין, כי "להשמר מאיסור הוצאה, ממש אי אפשר להיזהר ממנו" (חת"ס או"ח סי' צ"ט)], ואיך זה יתכן שבשבת החמורה יכנסו ח"ו לספיקות כאלה [הערה: רבותינו עמודי העולם הגאוה"ק הבית אפרים והגר"ח מוואלוזין ושאר גדולי הפוסקים כבר התירו את הספיקות האלה, וכדי שיחול על איזהו מקום דין רשות הרבים, חייב שיתקיימו בו כל תנאי רה"ר, כי באם יחסר תנאי אחד מהם, הרי מותר לכתחלה לתקן צוה"פ, ומצוה רבה היא], אין זה אלא מחמת חסרון ידיעה בחומר הדבר [הערה: נכון מאד, כי רבים נכשלים בשוגג באיסור הוצאה ר"ל מחמת חסרון עירוב]. אשר על כן מצאנו לנו לחובה להוציא קונטרס זה, בו יבוארו היטב הספיקות החמורים והפקפוקים שיש בהתקנת עירוב בעירנו [הערה: לאו דוקא בעירנו, כי כל "הספיקות החמורים והפקפוקים" הנ"ל, נוגעים לכל הערים הגדולות כמו ירושלים, בני ברק, ברוקלין, שיקאגו, טאראנטא, יצ"ו. היעלה על הדעת שרבבות רבבות אלפי ישראל המטלטלים בערים הגדולות נכשלים בחילול שבת בפרהסיא ר"ל, מחמת חוסר ידיעתם בחומר הספיקות והפקפוקים, עד שבא זה הקונטרס הלונדוני ולימד אותם...].

לכן הביד"צ, וכל גדולי חכמי עירנו שליט"א [הערה: בלחץ מתון כמובן] מתנגדים להתקנת עירוב בעירנו בכל אופן שיהי' [הערה: כלומר, אף באופן שע"פ התורה מצוה לתקן...]. וזה דעת כל גדולי הדור מהדור העבר ז"ל [הערה: לא מצד דיני רה"ר, וכדיבואר להלן] ויבדל"ח גדולי דורינו שליט"א כאשר יובא בקונטרס זה [הערה: ע"י הוצאת דברי גדולי דורינו שליט"א מהקשרם, על סמך סברות כרסיות שאין להם שום יסוד בהלכה וכדיתברר להלן דבר דיבור על אופנו].

ואף בימים הקדמונים כשהצורך בעירוב הי' צורך חיוני ומפני זה תיקנו עירובין בעיירות הקטנות [הערה: כנראה שהערים ווארשא ולאדז שתיקנו בהם עירובין, נחשבים בעיניהם לעיירות קטנות], לא תיקנו עירובין בעיירות גדולות כלונדון וכדו' [הערה: לאו מטעמי רה"ר, כידוע. ואגב אין לך "צורך חיוני" גדול מטעם זה שלא יכשלו באיסור טלטול בשוגג (טו"ז), כי מבלי עירוב אי-אפשר להשמר מאיסור הוצאה (חת"ס, עיי"ש שהזכיר צורך חיוני זה לענין מטרופולין דמדינתא, ולא רק בעיירות קטנות)].

ובטוחים אנו כי כל חברי קהלתנו אשר תלי"ת כולם אהובים ושומעים לקול מוריהם שליט"א לא יתעסקו בהתקנת עירוב בעירנו בכל אופן [הערה: אף דרוה"פ ס"ל דצוה"פ לבד מפיק מאיסור דאורייתא וכדיתבאר להלן]. וזכות הגדול הזה [הערה: "וזכות גדולה היא למתקן", תשב"ץ*] של שמירת שבת קודש כראוי [הערה: כ"ראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן צורת-הפתח כדי שלא יכשלו בהוצאה מרשות לרשות ביום השבת קודש". חת"ס שם] יגן על כולנו להתברך בכל טוב בבני חיי ומזוני רויחא, ובזכות השבת קודש נזכה בעגלה דידן להושע בתשועת עולמים, כמאמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, אכי"ר.

(*וז"ל התשב"ץ (ח"ב סימן ל"ז): (שאלה) "אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות לתלמיד חכם? (תשובה) חס ושלום! אבל הזריז בזה הרי זה משובח... ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא, או מינות נזרקה בו! וזכות גדולה היא למתקן. ובפרק ב' דביצה (טז ע"ב) גבי מערבין עירובי חצרות ביו"ט, אמרינן התם במאן דאורי לאיסורא, הויא הוראה לקלקולא, משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב", עכ"ל. ופרש"י שם: "ששוכחים ומטלטלים בלא עירוב, היינו קלקול".)


זה לעומת זה

לשון הקדמת ספר "איזהו רשות היחיד" שי"ל אי"ה בקרוב

יתברך הבורא אשר הנחילנו תורת אמת ונתן לנו מתנה לברר וללבן הלכות וכמ"ש בעירובין נ"ד מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל וכו' אמר ליה אם אדם משים עצמו כמדבר וכו' תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתן לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל, ופירש בתשובת משיב דבר (סימן כ"ד) פי' מתחילה ניתנה לו התורה במתנה שלא ישכח מה שלמד תורה, וזה נקרא מתנה וכו' ואח"כ נחלו אל, היינו שמסייעים אותו לחדש בתורה שהוא נחלה שלו עי"ש. ובכל תקופה ותקופה עלה על הפרק שאלות חדשות וגדולי הפוסקים לדורותם ביררו וליבנו הלכות כיד ה' הטובה עליהם. וכמו"כ בתקופה זו עלה על הפרק לבאר וללבן דיני רה"ר לאורכם ולרחבם.

הנה זאת לפנים בישראל שבכל עיר ועיר השתדלו לתקן עירובין היינו להקיף את שכונת היהודים בצוה"פ לעשותה רשות היחיד כדי שיוכלו לטלטל בשבת, וכבר מבואר בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים גודל החיוב להשתדל בתיקון זה והוא דבר הידוע לכל. וכן היה המנהג גם בערים הגדולות כמו שהעיד בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג') וז"ל "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות", עכ"ל.

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חלק ח' סימן כ"ח אות ה') "ומווארשא שעשו שם עירובין אף שהוא כרך גדול ידוע וכו' ובשאר כרכים לא היו עירובין אלא בחלק קטן בהעיר מקום שדרו שם רוב היהודים, ושם לא היו ס' רבוא", עכ"ל. כוונתו דבשאר כרכים גדולים של ס' רבוא היה המנהג לעשות שם עירוב אלא שבתוך שטח העירוב לא היה ס' רבוא, ע"כ נהגו לערב שם אף שבכללות העיר היה ס' רבוא בכל יום מ"מ לא החזיקו כל חלק מן העיר לרה"ר.

אך במדינה זו היה נזנח הדבר ולא תיקנו עירובין בעיירות הגדולות מחמת טעמי הזמן שאין כאן המקום לפורטם. אבל בשנים האחרונות הוחזרה העטרה ליושנה בכמה ערים גדולות שעשו עירובין של צוה"פ להקיף את העיר או השכונה לעשותה רה"י.

והנה קמו מעררים לחשוש שבערים גדולות א"א לערב ע"י צוה"פ מאחר שאיכא חשש רה"ר דאורייתא, ולחזק טענתם הוציאו דברי הפוסקים מפשטן ודייקו דיוקים שונים בלשונות הפוסקים להסיב דבריהם לכוונה אחרת הרחוקה מאמיתיות כונת הפוסקים, וכמה פעמים סילפו בזדון או בשגגה את דברי גדולי האחרונים כדי לסתור את דבריהם. ע"כ אזרתי חלצי לבאר דברי הפוסקים ראשונים והאחרונים.

והנה טרם נבאר כל הדברים בארוכה, נפרט כאן בקצרה את הספיקות הרבות שיש לנו להקל כי אין לנו רה"ר כלל בעיירות שלנו, ובאמת אינם ספיקות כלל שהרי בכל צד לבדו ישנם פוסקים גדולים הסומכים על הצדדים האלו מבלי שום ספק ספיקא, ורק לרווחא דמילתא אנו עושים מכל השיטות כעין ספק ספיקא, א) ספק שאין מצרפים כל העיר לס' רבוא כמו שמוכח להדיא מכמה ראשונים והשו"ע, וכן מפורש בדברי כמה אחרונים. ב) דילמא כשיטת האג"מ דצריך שיהיו הס' רבוא בתוך י"ב מיל היינו שלוש מליון ונתברר דבברוקלין אין בשטח הי"ב מיל מספר זה. ג) שיטת המג"א דצריך שיבקעו ס' רבוא במקום הצוה"פ כדי לבטלו ואם אין בוקעים במקום ההוא ס' רבוא, אין מבטלים המחיצה וממילא מהני אף צוה"פ ברה"ר, ויש למעלה מחמישים פוסקים דס"ל כן כמו שיתבאר קמן. ד) השיטה דהנוסעים בקאר'ס אין מצרפים לס' רבוא ואין מבטלין המחיצה, שזהו דעת הרבה גדולי אחרונים ויתבאר קמן שכן מוכח מדברי הראשונים. ויתבאר בארוכה שבדבר זה עצמו איכא שני טעמים, א' כמ"ש הבית אפרים והמהרש"ם שאינו דומה לדגלי מדבר שהיו בוקעים ברגליהם, וכן מוכח דעת היעב"ץ. ה) ועוד כתבו הביא"פ והישועות מלכו טעם ב' דמאחר שהקאר הוא רה"י בפנ"ע וחולק רשות, א"כ הרי האנשים הנוסעים הללו אינם נמצאים כלל ברה"ר שבחוץ וא"א לצרפם לס' רבוא שתהי' רה"ר. ונפק"מ בין ב' הטעמים הוא ברוכב על הסוס דאינו בוקע ברגליו אבל נמצא בתוך הרה"ר. וא"כ איכא בדבר זה עצמו ס"ס, דילמא צריך לבקוע ברגליהם כדגלי מדבר, ואת"ל דא"צ לבקוע ברגל, דילמא מצרפינן רק אותם הנמצאים בהרה"ר ולא הנמצאים בהקאר שהוא רה"י בפנ"ע. ו) ובאמת אף על הרחובות הגדולות בשכונתינו לא נתברר כלל אפי' להמערערים שיש ס' רבוא ברחוב אחד מקצה אחד עד קצה השני והוי רק ספק אם יש על הרחוב ס' רבוא בכל יום, אבל אפשר דאין בנמצא כלל ס' רבוא אפי' על משך כל אורך הרחוב, וידוע מדברי הפוסקים דאף ספק במציאות, אם א"א לבררו והוא ספק לכל העולם מיקרי ספק ז) ואפי' אם נימא דיש ס' רבוא במשך אורך כל הרחוב מ"מ דילמא לא הוי הרחוב רה"ר אלא אם בכל שטח ושטח ברוחב ט"ז אמה של המבוי בוקעים בו ס' רבוא באותו הרוחב של המבוי ולא מצרפינן כל השטחים של אורך הרחוב לס' רבוא, ויתבאר לפנינו שזהו העיקר. וכן כתב בשו"ת בית שערים וכן דעת האג"מ בפשיטות לגבי חוץ לעיר [וה"ה בתוך העיר לפי החולקים על האג"מ]. ח) שסומכים על הלכה פסוקה בש"ע דצריך להיות השערים מכוונים זה כנגד זה ביושר מקצה האחד של העיר עד קצהו השני. ויתבאר דכל הראשונים והאחרונים ס"ל כן. ט) כהאחרונים דמדאורייתא מהני צוה"פ אף ברה"ר כפי מה דקי"ל כחכמים י) כדברי החזו"א דע"י הבתים יש לנו ד' מחיצות עומד מרובה וממילא לא הוי רה"ר דאורייתא אף בהכרכים גדולים מחמת דהלכה כחכמים, וזהו שיטת רוב ראשונים והבית אפרים ורוב גדולי האחרונים. יא) אפי' להפוסקים כר' יהודה דילמא כדברי המאירי ורבינו יונתן והרמב"ן דלא אמר ר' יהודה אלא בפרוץ מרובה, אבל בעומד מרובה מודה ר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות. ממילא אין לנו רה"ר מחמת מחיצות הבתים אפי' לר' יהודה. יב) כשיטת התוס' ובעל המאור וכמה ראשונים דלא החמיר ר' יוחנן אלא באמצע הפילוש דליכא שני מחיצות מעלייתא, אבל באיכא שני מחיצות מעלייתא וגם שם ד' מחיצות מודה ר' יוחנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות. ויתבאר לפנינו דבעיירות שלנו אף באמצע הפילוש איכא שני מחיצות מעלייתא. יג) כשיטת הראשונים האו"ז ומהר"ח או"ז והגהות אשרי והרמ"ק שפסקו דשני מחיצות דאורייתא וכמה אחרונים סמכו על זה. ויתבאר לפנינו דבכל מקום בעיירות שלנו ישנם ב' מחיצות דאורייתא דהרי אף במקום הפירצה נפרץ למקום אחר של שני מחיצות דאורייתא. יד) כהערוך השלחן דאינו רה"ר אלא כשליכא אלא דרך אחד בהעיר לצאת לחוץ והבאנו בעז"ה סמיכות לדבריו מדברי הראשונים. טו) כדברי הנפש חיה שנדפס בקונטרס "תיקון עירובין" דסמך על הריטב"א דאף רה"ר דאורייתא מודה ר' יוחנן דמהני צוה"פ היכא שאין בקיעתן תדירה וסלולה להדיא משום דלא אתי רבים ומבטלי מחיצא דפיתחין, וכתב הנפש חיה דבעיירות שלנו כיון דאין בוקעין כולם ברחוב אחד לא מיקרי בקיעה סלולה ותדירה, דבכל פעם הרי משתמש ברחוב אחר ומהני צוה"פ אף אם הוא רה"ר דאורייתא, והסכים עמו בספר פתחי שערים. ויתבאר שגם הבית מאיר עומד בשיטה זו. טז) כהבית מאיר סימן שס"ג דלא מיקרי בקיעת רבים לבטל המחיצה אלא כשבוקעים ועוברים גם במחיצה שכנגדה ביושר ולא בעיקום. יז) כדי שיהיה רה"ר צריך שיהיה מפולש לסרטיא או לפלטיא כמפורש ברש"י שבת דף ו' ויתבאר לפנינו דבארבעים וחמשים שנים האחרונות אין בנמצא סרטיא כלל בעיירות שלנו, דהרי רק דרך העשוי לילך מעיר לעיר הוי סרטיא ובזמנינו אין משתשמים לילך מעיר לעיר אלא בכבישים גדולים הנקרא היי וועי ורק ע"י דרכים אלו נוסעים מעיר לעיר. וא"כ ליכא בימינו מבואות המפולשים לסרטיא וא"כ לא הוי רה"ר, וכן פלטיא אין בנמצא בזמנינו כלל כי כל המסחרים נעשים בפנים בתוך החניות וא"כ ליכא מבואות המפולשים לפלטיא. יח) דברי המשנת ר' אהרן דכשאיכא מחיצה נגד הפילוש מבטלו מדין רה"ר אף שהוא רחוק מהשני מחיצות, כל זמן שאין רה"ר או כרמלית מפסקת בין השני מחיצות להמחיצה השלישי, ויתבאר דלפי"ז כמעט לא משכחת לה רה"ר בעיירות שלנו. יט) דברי הבית יעקב עירובין דף ו' דאין מצרפים לס' רבוא אלו האנשים הדרים בעיר הזאת דנחשב כמו חצר שלהם, ורק אלו הבאים מחוץ לעיר נחשבים לצרפם לס' רבוא. כ) שיטת הסמ"ק דמלבד הס' רבוא צריך להיות טף ונשים לפי הענין. וכ"כ בתוס' הרא"ש עירובין ו' בחד תירוץ. וא"כ צריך להיות בהרחוב הרבה יותר מס' רבוא כמו כמה מליון, כמו שהיו בדגלי מדבר דבצירוף הטף והנשים היה שם כמה מליון אנשים. וזה ודאי ליכא ברחוב אחד.

גם יתבאר בהספר דאין לעשות ספק ספיקא לחומרא והבאנו מדברי הגאון רי"א ספקטור זצ"ל בספרו עין יצחק (ח"א או"ח סימן ט"ז) אות ד' דהיכא דבכל צד עצמו איכא ס"ס לקולא הוי כצד קולא ודאית, וע"פ האמור מה שחששו איזה מערערים דיש לנו פלטיא, וגם לחשוש דפלטיא א"צ מפולש וגם דלא מהני מחיצות לפלטיא. נתבאר בהספר מדברי הפוסקים טעמים גדולים דאין לנו פלטיא כלל, וגם דרוב פוסקים ס"ל דגם פלטיא צריך מפולש ומכוון, וכמעט כולם פסקו דגם פלטיא ניתר במחיצות. וא"כ אפי' אם יהיה ספק בדבר הרי איכא ס"ס, ספק א) דאין לנו פלטיא כלל. ואפי' את"ל דיש לנו פלטיא ב) דילמא גם פלטיא צריך מפולש כדעת רוב פוסקים וכמ"ש בשו"ע, ואפי' את"ל דפלטיא א"צ מפולש ג) דילמא פלטיא ניתר במחיצות כמבואר בפוסקים, וכיון דאיכא בדין פלטיא עצמו ס"ס תו לא מצרפינן ספק זה להחמיר לשאר הספיקות. וזהו מלבד שאר הספיקות שהזכרנו בענין ס' רבוא ושאר צדדי קולא דשייך אף בפלטיא. וא"כ אפי' אם היה הדבר פשוט להחמיר בענין פלטיא מצד דין מפולש ומחיצות, אפ"ה מותר לערב מצד שאר הספיקות.

וכמו"כ לענין החשש דפירצה יותר מעשר אוסר מדאורייתא יש לנו גכ ס"ס להקל דילמא כדעת רוב הפוסקים דפירצה יותר מעשר אוסר רק מדרבנן והבאנו ע"ז הרבה פוסקים, ואפי' את"ל דאוסר מדאורייתא דילמא כשיטת הראשונים דשני מחיצות דאורייתא, וכמה פוסקים סומכים על שיטה זו. נמצא דכל הרחובות נפרצו רק לרה"י של שני מחיצות, ובכה"ג ודאי אינו מזיק מה שנפרצו לשם כמו שיתבאר בהספר בארוכה, נמצא דמחיצות שנעשו ע"י הבתים הוי צד קולא ודאית ואין שום חשש מה שנפרצו יותר מעשר לצרפו להחמיר לשאר הספיקות.

וכמו"כ יווכח המעיין שבכל חשש שהעלו המערערים איכא ס"ס לקולא באותו החשש עצמו.

והנה לאחרונה הופיע ספר בשם "איזהו רשות הרבים" שמטרתו לטשטש ולעקם את דברי הפוסקים כאילו הם מחמירים שיש לנו רה"ר בזמן הזה, וכותב בהקדמתו שבא לבאר דברי הפוסקים. והמציאות הוא להיפך, שסותר דברי הפוסקים והלכות פסוקות ופשוטות בסברות כרסיות וחלושות, ומדייק דיוקים בראשונים לסתור דברי הפוסקים, ומאחר שהוא ליקט את כל הטעותים של המערערים לפונדק אחד ע"כ ראינו לנכון לתועלת המעיינים לסדר את דברינו על סדר דבריו למען ירוץ הקורא בו, לבאר דברי הפוסקים ולהראות שכל דיוקי הלשונות שבא לדייק מדברי הראשונים הם טעותים גסים, וגם סברותיו שבא לחדש הלכות מתוך סברות הם נגד השכל הישר ונגד הראשונים, ותחת להתבייש שהתחצף נגד גדולי הפוסקים, כתב שהפוסקים לא דייקו ההלכה ממקורו.

ויהי רצון שע"י ספר זה ישוטטו רבים ותרבה הדעת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ויחידו של עולם יערה עלינו רוח ממרום ויפתח לבנו בתורתו ויטע בלבבנו אהבתו ויראתו ויקוים בנו מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם אכי"ר.


ועתה נחזור אל הקונטרס הלונדוני, וזה לשונם

ענף א'

בירור השיטות איזהו רה"ר דאורייתא שאינה ניתרת בצוה"פ

יבואר דרה"ר אינה ניתרת בצוה"פ, ושהוא מדאורייתא לרוב הפוסקים

א) הנה מבואר בגמ' (עירובין ו' ע"ב ועוד), ונפסק בשו"ע או"ח סי' שס"ד ס"ב, דרשות הרבים א"א להתירו ע"י צורת הפתח לחוד, [רק בדלתות הננעלות בלילה או שראויות לינעל עי"ש ואכמ"ל בזה הפרט] והיינו דרה"ר דאורייתא לא ניתן להתיר ע"י צוה"פ, ורק כרמלית שהוא דרבנן בזה מועיל צוה"פ.

והנה בגמ' (עירובין כ"ב ע"א) מבואר שם מחלוקת ר"י ורבנן אם אפשר להתיר רה"ר במחיצות של פסי ביראות, [פירושו עיי"ש במשנה דף י"ז ע"ב] דלר' יהודה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וחכמים ס"ל כיון דיש שם מחיצות, לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומבואר שם בגמ' דרק בכה"ג פליגי, משא"כ אם יש רק ב' מחיצות גמורות ורוצה לתקן מחיצה שלישית ורביעית ע"י לחי, מודי רבנן דאתי רבים ומבטלי מחיצתא, [אלא שלר' יהודה בכה"ג הוי רה"י, דלדידיה שתי מחיצות סגי מן התורה, אך בזה החלק לכו"ע לא קיי"ל כוותי' וצריך לכה"פ ג' מחיצות מן התורה שלא יהא רה"ר].

ובגמ' פליגי אמוראי כמאן קיי"ל, דר' אלעזר ס"ל הלכה כחכמים, ור' יוחנן ס"ל הלכה כר' יהודה, ונחלקו הראשונים אנן כמאן קיי"ל כר' אלעזר או כר' יוחנן.

והנה בהא דמבואר בגמ' דהר"ר שיש בה רק ב' מחיצות שא"א להתירו ע"י צוה"פ, דעת הבית אפרים בסי' כ"ו (דף מ' ע"ב) ובסי' כ"ז (דף נ"ב ע"ב) שהוא מן התורה לכו"ע, וכן דעת החזו"א סי' ע"ד סק"ג וסק"י.

ודעת המ"ב בבה"ל סי' שס"ד סעיף ב' ד"ה והוא וכו' וד"ה ואחר וכו', דלדעת הפוסקים כר"א שפסק כחכמים, דין זה דאין מועיל צוה"פ הוא רק מדרבנן, ולדעת הפוסקים כר' יוחנן דפסק כר' יהודה הוי מן התורה, אלא שכ' הבה"ל שם דרוב הפוסקים פסקו כר' יוחנן וא"כ לשיטתם הוא מה"ת. [וע"ע בזה בשועה"ר סי' שס"ד ס"ג מ"ש שם בסוגריים ובשו"ת דברי נחמי' סי' ז' שהקשה שסותר למש"כ בסי' שמ"ה סי"א יעו"ש].

המורם מהאמור דהא דרה"ר אינה ניתרת ע"י צוה"פ להבית אפרים והחזו"א הוא ודאי מן התורה ולהבה"ל תלוי במחלוקת ולרוב הראשונים הוא מן התורה. עד כאן לשונם.


וזה תגובתנו

מלתא דעבידא לגילויי לא משקרי ביה אינשי. אך מתעקשים אלו מעלימים לגמרי דעת רוב הפוסקים שצוה"פ מועיל מן התורה לרה"ר, וממילא כל הנידון אינו אלא מדרבנן.

ואלו הם הפוסקים שצוה"פ מועיל מה"ת: פמ"ג בספרו ראש יוסף (שבת ו ע"ב), שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), הגר"ח מוואלוז'ין (בריש ספר אוצר רבי חיים ברלין - שו"ת נשמת חיים), גאון יעקב (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (סימן שמ"ה), שו"ת ישועות מלכו (או"ח סימן כ"א), שו"ת אבני נזר (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), ערוך השלחן (או"ח סימן שס"ד סעי' א), שו"ת לבוש מרדכי (או"ח סימן ד).

ומה שהעתיקו המתעקשים בסוגריים משו"ת דברי נחמיה שדברי השו"ע הרב סותר דעתו שצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא, העלימו דברי נכדו הצ"צ שהביא דעת זקינו הרב שצוה"פ מועיל מן התורה, וכן כתב בשו"ת אבני נזר (חו"מ סימן קז) דהרב פסק בשו"ע דצוה"פ מהני מן התורה. וכן בשו"ת פרי השדה (ח"ב סימן פ"א) וז"ל ושם כתב דע"י צוה"פ הוי ד' מחיצות דצוה"פ הוי כמחיצה ממש כמ"ש בתחילת דבריו בשם הגאון התניא סימן שס"ד סעיף ד' ובארבע מחיצות קי"ל כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות עכ"ל. וכן העלה הגאון בעל זכרון יוסף (באות רע"ד) שהעיקר כדברי הרב דכל מה שמצריכין דלתות אינו אלא מדרבנן, וכן כתב בכף החיים (או"ח סימן שס"ד סעי' יב) בדברי הרב, וכן כתב מהר"י שטייף בתשובותיו (סימן ס"ח) בדעת הרב ז"ל.

ואף שהמתעקשים ראו בשלהי תשובת דברי נחמיה שכתב שם מפורש וז"ל "ואני כתבתי בלי עיון רק לעורר הענין", מ"מ לצורך מגמתם העדיפו את דבריו מאשר את דבריו הברורים של הצ"צ בדעת זקינו הרב ז"ל. ודבר שפתיים אך למותר.

ומה שהביאו דעת החזו"א דרה"ר דאורייתא אינה ניתרת ע"י צוה"פ, לא הרויחו כלום בזה, כי הרי ס"ל להחזו"א כהמג"א שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהי' רבים (ס"ר) בוקעין בו (או"ח סי' ק"ח או"ק יב), וממילא אין כל נפ"מ לדידן אי צוה"פ מועיל מה"ת, כיון שהרחובות שתקנו בהם צוה"פ אין עליהם דין רה"ר עד שיתבטל ע"י בקיעת רבים (ובקרוב יתפרסם בעזה"י רשימה של יותר מחמישים פוסקים דנקטו כדעת המג"א, ואף אלו דס"ל דא"צ ס"ר שיתבטל המחיצה, איירי במחיצה בידי שמים). [ואגב יופלא האיך מתעקשי לונדון משתמשים בדעת החזו"א, כי רק כאשר נוח להם אזי הם מביאים את שיטתו, אך כאשר דבריו הקדושים אינם מתאימים כל כך למטרתם (כפי שיוכח להלן אי"ה בתגובתנו על ענף ג), אזי ידקדקו להביא את כל דעות החולקים עליו להשוותו כדעת יחיד וד"ל.]

ומה שהביא בשם הבית אפרים שצוה"פ אינו מועיל מה"ת, כנראה לא הבחינו מה שכתב בסוף תשובתו (דף מ"ט ע"ב) וז"ל "וגם דלפי מ"ש הרשב"א להרמב"ם יש לומר דצוה"פ מהני לרה"ר, וא"כ תקנת צוה"פ אין לבטלה כלל", עכ"ל.

המשך יבוא בס"ד