Monday, August 28, 2006

The First Anniversary of Eruvonline

Yesterday was the first anniversary of the first post on this blog. I would like to thank all my loyal readers for their support, encouragement, and participation over the past year. When I started this blog, I did not believe that I would have sufficient material for an entire year of posts (I am sure that others thought likewise). Not only did I finish the year, but I will b”n be posting more in the future. There is much unfinished business regarding eruvin to attend to.

Tuesday, August 22, 2006

Part 8: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ו. י"א שאין עולין לחשבון הששים רבוא רק הולכי רגל, אבל הרוכבים בקאר"ס וכדו' אין נכנסים בחשבון הששים רבוא,[24] וי"א שאין לחלק בכך, וגם הרוכבין בקאר"ס מצטרפין לחשבון הס"ר.[25]

[24] כ"כ הישועת מלכו סי' כ"ו וז"ל: "וע"ד אשר דרש במקום שהמסילות הברזל הולך מעיר לעיר, כו' אפשר מקרי ס"ר מצויין כו' ידידי תחילה צריך אני להודיע כי הדרך ודאי לא מקרי רה"ר מאחר שהאנשים יושבים בתוך העגלות מסובבים בד' דפנות ותקרה, ופשוט שזה רה"י גמורה ואפילו כרמלית לא מקרי" עכ"ל, וחזר עוד על הדברים בסי' כ"ז וז"ל: "לכן ע"י נסיעת האנשים האלו לא מקרי רה"ר."
ועי' גם בית אפרים, (דף מ"ט ע"ב בסוף ד"ה ובספר) ,שכתב לכאו' ג"כ כעין דברי הישועת מלכו,וז"ל: "ועוד יש מקום אתי לדון בדבר החדש שנלענ"ד שהא דאמרינן שדרך סלולה לרבים שבוקעים שם עושהו רה"ר, לא נאמר אלא בהולכי רגל, אבל לא נכנס בכלל זה הרוכב והיושב בקרון."
והנה עיי"ש בב"א דלכאו' עיקר סברתו נאמר לענין אתי רבים ומבטלי מחיצתא, היינו שההולך בקרון שהוא למעלה מי' אינו יכול לבטל מחיצות העשויות בעיקר בשביל למטה מי', ולכאו' אין מכאן ראי' לענין חשבון הס"ר, אי מצרפינן היושבים בקרון, אלא דעי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קס"ב וז"ל: "וגם העלה הב"א אפרים שם דדוקא עוברים ברגל בעינן ולא העוברים במרכבות ועגלות דבעינן דומיא לדגלי מדבר" והנה זה ההסבר שכתב המהרש"ם דבעינן דומיא לדגלי מדבר לא נמצא בגוף דברי הב"א, ועכ"פ מוכח מהמהרש"ם שהבין כוונת הב"א דבעינן דוקא הולכי רגל לחשבון הס"ר דבעינן דומיא לדגלי מדבר, ולאו דוקא מטעם ביטול מחיצות, וא"כ הוא ממש סברת הישועות מלכו, אלא דלפי מהרש"ם, לכאו' לאו דוקא מטעם שיושבין ברה"י אלא העיקר דבעינן הולכי רגל, והעירוני דבאמת מוכח בב"א כמוש"כ מהרש"ם דעיי"ש בהמשך דברי הב"א, שכתב עפ"י סברתו הנ"ל טעם נוסף לצרף למה שנוהגין לסמוך על שיטת רש"י, ומוכח דמיירי לענין חשבון הס"ר ודו"ק.
[25] כ"כ האג"מ בח"א סי' קל"ט שאין מסתבר כלל לחלק בזה, ובתשובתו להגר"מ קליין שליט"א בספר אום אני חומה מבאר סברתו יותר, שהאדם ההולך בהקא"ר נחשב שהוא ההולך על הרחוב, "ולא נחשב כלל שהקאר"ס הולכים אלא שהאנשים הולכים ע"י הקאר"ס לאיזה מקום ע"י דרך זו."

Monday, August 21, 2006

An Important Letter to the Editor of the Hamodia

Rav Yosef Gavriel Bechhofer shlita wrote the following letter in Monday, August 14th’s issue of the Hamodia:

Standards for American Eruvin

To the Editor:

The article in Friday’s Hamodia, ("Rabbanim: State of Eruvin in Israel “Worse Than Expected,” p. 12), highlights the deterioration of eruvin in Eretz Yisrael “due to lack of funding for normal inspections and repairs.”

Clearly the situation is grave, with terrible ramifications for Shemiras Shabbos, R"L. However, at least in Eretz Yisrael there exists “the Eruvin Center of Eretz Yisrael,” a Rabbinical body established with the blessings of the Gedolei HaPoskim.

In Chutz La'Aretz, at least here in North America, no such center exists. The decentralized nature of the North American kehillos practically precludes the existence of such a center.

Yet, if anything, due to the way in which eruvin are constructed here (heavily relying on utility poles and other pre-existing structures, as opposed to Eretz Yisrael, where the use of dedicated eruv poles and structures is far more widespread), the situation is much, much worse.

I have engaged in numerous conversations with Rabbanim who are experts in the construction of eruvin. They bemoan both the lack of maintenance and proper manpower that have led to an extraordinary prevalence of American eruvin in states of disrepair that render them invalid - according to even the most lenient opinions.

In a recent, somewhat impromptu conference call among several concerned Rabbanim, the following suggestions were raised, and it would be an extraordinary zechus and zikkui harabbim for both Rabbanim and askanim to do whatever they can to help bring them to fruition:

1. Every local eruv should have written protocols and plans for checking and maintenance.

2. Every locality with an eruv should designate a posek to whom they ask their she’eilos, and who oversees their procedures.

3. The standards of eruv Inspectors and inspections should be uniform, and there should exist a “mini-course” and certification for inspectors.

4. The local community should be aware of the boundaries and construction of the eruv and be alert to problems, so as to alert the local Rav.

5. The local Rav/Rabbanim must be involved with the eruv on an ongoing basis.

6. As is the case with tefillin and mezuzos, every eruv should undergo a major inspection by a posek twice in seven years.

7. It is essential that the complex issues of Eruvei Chatzeiros and Sechiras Reshus are regularly reviewed by competent Rabbanim or a posek.

Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer
(Author: The Contemporary Eruv: Eruvin in Modern Metropolitan Areas, Monsey)

See Rav Bechhofer’s post here.


I have advocated some of Rav Bechhofer’s suggestions and agree to all of them. However, since there is no centralized control of North American kehillos, it would be almost impossible to obligate them to agree to the above conditions. Therefore, I believe that the most tenable means to rectify the situation is through the rabbanim. Most North American eruvin are established by the same few rabbanim (since many local rabbanim do not know the inyan of eruvin very well, they call upon rabbanim who have experience with the construction of eruvin) and it would be simpler to ask them to consent to these propositions. Furthermore, even Eretz Yisrael’s rabbanus is not really centralized, and no vaad harabbanim would have the power to enforce conformity over a rav from another town. The reason why the vaad in Eretz Yisrael can be successful is because it is comprised of experts that visit towns suggesting and implementing tikkunim in the construction of the eruv. Such a vaad of experts would be possible to realize in North America as well and would not step on anyone’s toes. I would suggest that the rabbanim who establish eruvin should form a vaad of experts who would be responsible to them and aid in the construction and upkeep of eruvin.

There are a few additional issues that I would like to expound on. We can’t ignore the fact that part of the blame for these problems with city eruvin should be pegged on the anti-eruv camp. They have polluted the air regarding the issue of eruvin; so much so, that there are many rabbanim who keep away from the matter with a ten foot pole. Rabbanim who are involved with establishing city eruvin are often harassed by the anti-eruv camp and face opposition every step of the way. One expert from Eretz Yisrael was even fired from his job in the Eidah because of his willingness to help rectify an eruv in Chutz La'Aretz. Additionally, a rav who helped establish an eruv was harassed by the anti-eruv camp in an attempt to harm his livelihood. I realize that some will counter that small town eruvin are not contested by this group; however, I know of some smaller towns in North America where they did resist the construction of an eruv. Basically the anti-eruv camp in Chutz La’Aretz has hijacked eruvin in the name of frumkeit and has caused many problems.

Finally, as is typical of the anti-eruv camp’s inclination to utilize all means to negate eruvin, I am predicting that they will now claim that eruvin should not be established because the track record for maintenance is unreliable. I would suggest that if they really mean it l’shem shomayom, they ought to organize a campaign against mikvaos because there are many problems with their upkeep as well.

Thursday, August 17, 2006

Part 9: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin

סימן ה'

השגות על דברי ת"ח אחד

הנה אחר שהגיעו דברי הנ"ל ליד ת"ח אחד שליט"א, שפך סוללה על מה שהעליתי דמהני לשכור משכירו ולקיטו בע"כ היכא דאוסר, מהא דכופין אותו לערב, וכתבתי שאין לחלק בין עירוב לשכירות. והקשה עלי:

א) דאין שום דמיון בין עירוב לשכירות, דמה שהוכחתי ממ"ד עירוב משום קנין, אמר דשם קונין בני החצר את הבית שמניחים בו העירוב, אבל אין בני החצר מקנין רשותן זה לזה, כמ"ש רש"י דף מ"ט וז"ל, עירוב שהוא מצרפן טעמא משום קנין, שמקנה להו בעה"ב רשותו ונמצאו כולם בעלים בבית זה שהעירוב מונח בו, וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת הוא עכ"ל. הרי דאין בני החצר מקנין רשותם, רק הם קונין רשות שהעירוב בו, א"כ אין ראיה מהא דכופין, דיכולין לקחת רשות בע"כ גבי שכירות דצריך לקנות רשותו.

ב) הקשה עלי דמה ראיה הוא מעירוב דא"צ אלא איזה בעלות קלושא, ולזה מהני שיטלו ממנו בע"כ, אבל שכירות דצריך לקנות בדיני חושן משפט, ולוקחין ממונו ממנו, מהיכי תיתי דיטלו ממנו בע"כ.

ג) הקשה עלי דאין שום ראיה מעירוב, דשם ענין העירוב אינו שיקנה רשותו להשותפין, ולא צריך רק שיתן דעתו ודירתו על מקום פיתא, וכל ענין מקפיד אינו אלא שמקפיד על פיתו, ולזה מהני כופין, אבל גבי שכירות וביטול דנוטלין את רשותו אין לנו שמהני בע"כ. ואפי' את"ל דגם גבי עירוב נעשה רשותו שותפות לבני החצר, זה דבר הנעשה ממילא ע"י העירוב, ולא שהוא צריך להקנותו, ע"כ כיון דכופין אותו על העירוב נעשה רשותו בשותפות ממילא, אבל כי תיתי דיכולין ליטול רשותו ממנו בע"כ, אלו תורף דבריו.

מקור דברינו מהגינת ורדים

ובתחילה אומר דעצם הדין דיכולין לשכור משכירו ולקיטו בע"כ מישראל, היכא דאוסר, כבר נפתח ברבוותא ה"ה הגינת ורדים שהבאתי לעיל, וזה לשונו, עוד יפה כח השכירות מן הגזבר לפי שיש בינינו צדוקים, וכתב הרמב"ם בסוף פ"ב מהלכות עירובין דצדוקי אינו בדין שכירות, ולא מהני אלא שיבטל רשותו לישראל, וצדוקים הללו לא ישמעו לנו לבטל רשותם כראוי, ונמצאו אוסרין עלינו, ולזכותם בעירוב א"א שאינם מודים בעירוב, אמנם כשנשכור מן הגזבר נמצאו בתיהם של צדוקים גם הם מושכרות אצלינו בדינא דמלכותא, ושוב אינם אוסרים עלינו, עכ"ל. וכבר כתבתי דלמה דס"ל דצדוקי דינו כישראל, וצריך לבטל וכן נפסק בש"ע אפ"ה ס"ל דמהני שכירות בע"כ, א"כ ה"ה מישראל שומר תומ"צ דדין אחד להם, ואילו היה הדבר תלוי בדברינו, הייתי ירא לסמוך לדינא, אבל על הגינת ורדים ודאי יכולים לסמוך, ודברינו הם רק לבאר ולברר הדברים.

ביאור מהות ענין עירוב שהוא נתינת רשותו

ואבוא על סדר דבריו, מש"כ דעירוב משום קנין אין בני החצר מקנים רשותם, הנה ז"ל המאירי דף מ"ט (ד"ה נחלקו) וביאור הסוגיא ששמואל אומר משום קנין, כלומר שבעירוב קונה לכלם עד שכל החצר והבתים קנוי לכלם ומשותף לכולם, עכ"ל. הרי דברים ברורים דאינו רק שבני החצר קונים הבית שהעירוב מונח בה, אלא כל הבתים קנוי לכל בני החצר. ועיין בגאון יעקב שכתב וז"ל, ורבותינו בעלי התוס' אמרי, בהאי פיתא קא מקני רשותא אהדדי, דכ"א מקני רשותא דידיה לחבריה, והו"ל שותפין בכל בתי החצר וליכא רשות מיוחדת כלל, דכל בית שייך לכל בני החצר, עכ"ל. ובאמת גם דעת רש"י כן שהרי סיים, וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת הוא, עכ"ל, והיינו שאין בני החצר בעלים מיוחדים לעצמם בהבתים שלהם, אלא שמשועבד לרשותם שהעירוב מונח בה, ומ"ש בתחילה שכולם בעלים בבית זה היינו שעי"כ מתחיל העירוב, וזה גורם שכל רשות משועבד לכולם, וכ"א יש לו קנין בכל הבתים, כמ"ש המאירי.

וכן כתב הרמב"ם לענין עירוב משום דירה וז"ל, בפרק א' הלכה ו' ומה הוא העירוב הזה, הוא שיתערבו במאכל אחד וכו', כלומר שכלנו מעורבין ואוכל אחד לכלנו, ואין כל אחד חולק רשות מחבירו, אלא כשם שיד כלנו שוה במקום הזה שנשאר לכלנו, כך יד כלנו שוה בכל מקום שיאחז כ"א לעצמו, והרי כלנו רשות אחד עכ"ל. הרי דלא סגי בזה שדרים במקום העירוב, אלא עי"ז יד כלם שוים בכל הבתים. וכ"כ בפירוש המשניות להרמב"ם, פרק הדר משנה א' וז"ל, וממה שאתה צריך לדעת, כי העיקר אצלנו ישראל נותן רשות ומבטל רשות, ובנכרי עד שישכור, ונתינת רשות הוא שיעשה עירוב מע"ש וכו' עיי"ש. הרי שבעירוב הוא נותן רשותו, ובאמת בגמ' גרסינן ישראל נוטל רשות ונותן רשות, אבל ברבינו חננאל שם גורס ג"כ כהרמב"ם, וכן גורס הרא"ש שישראל נותן רשות ומבטל רשות, וכן הוא בתוספתא פ"ה הלכה י"ד (ובמנחת ביכורים הגיה נוטל, ולא ידע מדברי הרמב"ם.)

וכן מבואר ברש"י (דף כ"ו ע"ב ד"ה ה"ג) וז"ל, דאע"ג דהאי דבטל ליה עירב עם חבירו, כי עירב מאתמול אדעתא דהאי חולקא לא עירב, דההוא שעתא לאו דידיה, ודכוותיה תניא בהדר, אחד מן השוק וכו' דכי עירב אדעתא דההוא חולקא נמי עירב אינו אוסר, משחשיכה אוסר. וכן ביאר התוס' דף ע' ד"ה יורש וז"ל, ולא מהני עירובן לגבי אותו חצר שירש בשבת, וביאר הריטב"א שם ד"ה בעא מיניה וז"ל, ואילו משום דערב עם בני החצר, לא מעלה ולא מוריד לגבי בית זה, שהרי לא עירב אלא על רשות שהיה לו באותו שעה, עכ"ל. והיינו דאין כוונת עירוב רק שדר במקום העירוב, אלא העירוב חל על הרשיות שיש לו באותה שעה, והיינו כדברי הרמב"ם, וכן כתב הרשב"א (דף ע' ע"ב) בד"ה ואחד וז"ל, וקמ"ל שלא תאמר דכיון דבשעת עירוב עדיין לא נכנס בית זה בכלל עירובו, קמ"ל דבכלל היתר עירובו הוא, לפי שהעירוב אינו חל אלא בתחילת היום, וכבר היתה לו ירושה, וכל שהוא ברשותו באותה חצר, נגרר אחרי עירובו עכ"ל. ועיין בגאון יעקב דף ע' ד"ה דהוה ומית בא"ד וז"ל, ומסתברא כוותיה כדאמרינן במקפיד על עירובו דאינו עירוב, מה שמו עירוב שמו, ה"נ כלהו מתערבא בהדי הדדי בעינן, והכא דאינהו בחלקא דידיה דאתוסף ליה לא מתערבי ואסירי אינהו, איהו נמי בדידיהו לא מתערבי ואסר, דבטל העירוב עיי"ש.

מבואר מכל הני דברים ברורים במהות העירוב, דע"י העירוב כל הבתים מעורבים ושייך לכל בני החצר. ולמ"ד משום קנין נקנה לכולם. וצריך לבאר הדברים איך ע"י שכולם דרים בבית אחד או קונים בית אחד והם שותפים בו, גם כל הבתים וחצירות נגרר אחר בית הזה, איך נעשה דבר זה. וברש"י פרק בכל מערבין דף כ"ו ע"ב מדמה עירוב חצירות לתחומין וז"ל, וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא, וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונן בבית אחד נעשה כולן דרים בתוכו, ונמצאו כולן רשות אחת, וכן בעירובי תחומין נעשה כמי ששבת שם, ומשם יש לו אלפים אמה עכ"ל. והנה בעירובי תחומין לא נעשה אלא כאילו שבת שם, אבל בביתו הפרטי האמיתי לא נעשה שום דבר, ואיך בעירובי חצירות נמצא כולן רשות אחת. וכן ברשב"א מדמה עירובי חצירות לעירובי תחומין, דף ע"ב ע"ב (ד"ה מאי) וז"ל וא"ת לשמואל עירובי חצירות בפת מה מהני, דהא לא מקום פיתא גורם, דהתם נמי אנן סהדי דאי מתדר להו לכלהו התם ניחא להו טפי דליגני, וכדמתרץ הכא וגם לקמן, עכ"ל. והיינו הא דאמר שם לענין תחומין הרועים והקייצים וכו' דאי מיתדר ליה התם ניחא ליה, עיי"ש. והנה לכאורה גבי תחומין אין ביתו האמיתי נגרר כלל אחר מקום שקונה שביתה, אדרבה הרי עוקר תחום ביתו ואינו נגרר אחריו כלל.

ביאור איך הבתים של בני החצר נגררין אחר מקום העירוב

אך בירורן של דברים הוא, דכמו בענין תחומין אין לאדם אלא מקום שביתה אחת, וע"כ אם קונה שביתה במקום אחד הפסיד שביתתו שבביתו, דא"א להיות לאדם שני מקומות שביתה, כמו"כ בענין עירובי חצירות התקינו חכמים שיהא לאדם שביתה אחת, אלא דבתחומין חל הדבר אף בלא עירוב, היכן שהוא ביתו שם הוא מקומו, ובעירוב חצירות נעשה הדבר רק ע"י דין עירוב, והיינו ע"י שנותן שם עירובו ונעשה שם עיקר דירתו, נעשה כאילו אינו דר שם, כיון דעיקר דירתו הוא במקום שהעירוב מונח בו, ע"כ מובן מה שכל הבתים שבחצר נגררים אחר העירוב השייך לכולם, דכיון דהוי כאילו אין בני החצר דרים בבתיהם, א"כ כמו דדירה בלא בעלים אינו אוסר, כמו"כ דירה שלהם הוי כמו דאין דרים שם, וזה מדויק בלשון רש"י דף מ"ט שכתב ואין שם אלא דירה אחת, והיינו כמ"ש. וקצת דירה טפילה שיש בה אינה חשובה לחלוק רשות, ועוד שכיון שעיקר דירתו שיש לו הוא בשותפות עם בני החצר בהבית שהעירוב בה, א"כ אינו אדם בפנ"ע לענין דירה, א"כ מה שדר שם בבית שלו, אינו בתור איש פרטי אלא כאחד מן השותפין, ע"כ אינו חולק רשות בביתו.

ובזה מובן היטב הטעם דלא חל העירוב אלא על הבתים שהיו שלו בשעת עשיית העירוב, כמ"ש לעיל מדברי הראשונים, משום דבאמת יכול להיות לאדם שני מקומות לדירה, (וחלוק מתחומין לענין זה) אלא ע"י דין עירוב התקינו חכמים שיש לאדם רק דירה אחד, ובזה שקונה את דירתו במקום העירוב, עי"ז כאילו מפסיד את דירתו בביתו האמיתי, ונגרר אחר העירוב, אבל בית שלא היה לו בביהשמ"ש בשעת עשיית העירוב, ואח"כ זכה בו לא מהני העירוב כלל על בית זה, דנהי דדר במקום העירוב, מ"מ דר גם בבית זה, דאפשר לאדם לדור בשני מקומות, והכא לא שייך לומר דע"י שקונה דירתו במקום העירוב מפסיד דירתו בביתו האמיתי, דזה לא נעשה אלא ע"י תקנת עירוב, ובית זה לא היה לו בשעת העירוב, ע"כ לא הפסיד דירתו שם.

ועד"ז יתבאר גם למ"ד עירוב משום קנין, דכתבו המאירי והגאון יעקב, דכל בני החצר קונים כל הבתים שבחצר, וכ"כ רש"י דכל החצר משועבדת לזה הבית, והיינו דהכי תקינו חכמים דיש לאדם מקום אחד קנוי שיהא רשותו לענין לאסור על חבירו, וא"א לאדם להיות לו שני מקומות, אבל זה רק ע"י תקנת עירוב דבזה שקונה הבית שמניחין בו עירוב, עי"כ הפסיד קנינו בביתו האמיתי, ועי"ז כל בני החצר קונים כל הבתים, כיון דאין שם בעלים המחזיקין רשות, ע"כ יכולין כל בני החצר לזכות בזה, והיינו ע"י שפתוח להבית שמניחין בו עירוב, ושם יש קנין בשותפות לכל בני החצר, ע"כ כל בני החצר זוכין בשותפות בכל הבתים, ואין מי שמעכב עליהם כיון שכבר נסתלקו בעלים הפרטים משם, ונעשה בית אחד גדול, אבל בית שלא היה לו בביהשמ"ש אינו נכנס בכלל העירוב, דנהי דקנה הבית שהעירוב בה, מ"מ מעולם לא נסתלק מביתו שלא היה שלו בשעת העירוב, וגם שם יש לו קנין ואוסר.

Wednesday, August 09, 2006

Part 8: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part VII

Q. Okay, let's say that halachically an eruv is permitted in Flatbush, but won't the sanctity of Shabbos in the frum community be diminished by activities such as ballplaying on the streets and the mingling of couples, which would also create questions of tznius?
No one is smarter than Shlomo Hamelech and our sages. If the aforementioned concerns were valid, then Shlomo Hamelech would not have established the mitzvah of eruvin. Furthermore, claiming that an eruv negatively impacts the sanctity of the Shabbos by encouraging unbecoming behavior is in fact a blanket statement against all eruvin and is proof that the anti-eruv campaign would like to uproot city eruvin the world over. These arguments against eruvin can be used against eruvin in both large and small cities and even eruvin in bungalow colonies and not just an eruv in Brooklyn. These issues did not concern Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l when he permitted an eruv in Kew Gardens Hills, Queens, Detroit, Sea Gate and in other communities.[77] As always, to Rav Moshe establishing an eruv was a matter of halachah and not hashkafah.

Moreover, why aren’t there any complaints about ball playing and questions of tznius on yom tov when an eruv is not needed? If some feel it is a problem, then perhaps they should ban carrying on the streets on yom tov as well.[78] Let us remember that an eruv according to Chazal is a tikun not a michshol and serves to improve the spiritual quality of a community’s Shabbos observance. Concerning these hashkafah issues, why should Flatbush be looked upon any differently than any other Jewish community? Why should Flatbush be any different than Yerushalayim and Bnei Brak? It’s unfortunate that there is even a need to respond to these issues in order to validate a mitzvah.

Q. Why hasn’t all the information stated in The Community Eruv kuntres surfaced until now?
The resistance to the Flatbush eruv in 1978-79 was led by a few individuals who took it upon themselves to impede the construction of any eruv in Brooklyn. It’s important to note, there was no meeting of rabbanim in 1979 against the eruv in Flatbush. These few individuals went about collecting signatures one by one and convinced rabbanim to sign on the kol korei. The most powerful tool that these individuals had was their access to Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l and this is the source of much of the inaccuracies and mistruths we are still facing today. Having misinformed Rav Moshe, these activists were then able to convince many rabbanim to sign the kol korei because of the kavod of Rav Moshe. To other rabbanim, they falsely claimed that Ocean Parkway had shishim ribo traversing it daily. They even cut and pasted different signatures on the 1979 kol korei since many of the rabbanim didn’t agree to sign on the same text.

It’s undeniable that Rav Moshe’s personal reasons not to erect an eruv in Boro Park and Flatbush were based on misinformation supplied to him by these individuals [e.g. that Brooklyn’s population is greater than 3,000,000 or that both Boro Park and Flatbush independently contained shishim ribo]. However, Rav Moshe really did not want to be involved in the issue of eruvin in Brooklyn at all since he realized that his chiddushim in eruvin was not mentioned in the Achronim.[79] This is why we are suggesting that if Rav Moshe had known the particulars of our situation, he would have allowed an eruv to be erected.[80]

In conclusion, we believe that if you keep an open mind when reviewing the above issues and the other material available regarding eruvin, you will conclude that the vast majority of poskim — including Hagaon Harav Moshe Feinstein zt"l — would permit the use of the Flatbush eruv. We trust that the intelligence of Flatbush’s residents will lead them to reject the anti-eruv campaign and its claim of exclusive authority over the Torah. We wish to enjoy the sanctity of Shabbos according to our gedolim with an eruv.

In the merit of this great mitzvah may we be found deserving of the special brachah of shalom that eruvin brings.[81]

[77] Igros Moshe, O.C. 2:89-90, 4:86, 5:29.
[78] See Shulchan Aruch, O.C. 529:4.
[79] Igros Moshe, O.C. 4:87; see also Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l’s Reluctance to Pasken Against the Establishment of an Eruv.
[80] See The Community Eruv, section two.
[81] Yerushalmi, Eruvin 3:2.

Tuesday, August 08, 2006

Part 7: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ה. זה שאמרנו לפי דעה זו (סעיף ד') שצריך שיהי' הששים רבוא עוברים באותו רחוב, היינו שיהא הששים רבוא עוברים במקום אחד בהרחוב, אבל אם יש מקצת העוברים רק במקום זו בהרחוב, ומקצת העוברים רק במקום אחר בהרחוב, אינם מצטרפין אלו עם אלו לחשבון הששים רבוא.[23]


[23] כן מוכח מדברי הב"א, והמשכנ"י, והישועת מלכו, והמנח"י, וכ"כ האג"מ, עי' ב"א בדף מ"ז ע"א ד"ה ויהי' דמיירי לענין מבוי המפולש מב' ראשיו לאורך רה"ר, וברה"ר מב' צדדיו יש בו ס"ר עוברים, רק שבמבוי המפולש אע"ג דבקעי בי' רבים מ"מ נתמעטו שם משיעור ס"ר (ומובא ציור הדבר לעיל) וז"ל: "וכן לענין ס"ר, וכמ"ש הרשב"א לענין מתקצר באמצע הטעם לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט, כמו כן י"ל טעם זה לענין ס"ר, שא"א לר"ה שיהי' בכל פינות שאתה פונה ס"ר, וכיון שיש ר"ה גמור "משני צדדים" ובקיעת רבים דרך מבוי אע"פ שאינו ס"ר ופחות מט"ז אמרינן מבטלי מחיצתא ובטל המבוי לגבי רה"ר, מה שאין כן אם בצידי המבוי עצמה אין כאן רה"ר של ט"ז וס"ר בכה"ג ודאי דגם לדידהו סגי בצוה"פ אע"ג דבקעי רבים לא מבטלי כיון שאין מצדדים רה"ר גמור" עכ"ל.

ומוכח מדברי הב"א דלא מצרפינן הס"ר מהעוברים בכל אורך הדרך, דאי מצטרפי הס"ר מכל עוברי הדרך, א"כ למה הוצרך שיהי' ס"ר מב' הצדדים, הא אפילו אם יש ס"ר בצד א', יצטרפו כולם כאחד עם הרבים הבוקעים דרך המבוי המפולש, ומוכח, דבעינן שיעברו הס"ר במקום אחד.

וכ"כ בשו"ת מנח"י ח"ח סי' ל"ב וז"ל: " הרי דלמ"ד דצריך ס"ר לדין רה"ר הוי דינו לגמרי כמו לענין ט"ז אמה, דאם מפולש משני צדדים לרה"ר, הוי גם על אותו הדרך דין רה"ר, ואם אינו מפולש מב' צדדים לרה"ר שס"ר בוקעין, על חלק שאין בוקעין הס"ר אין דין רה"ר" עכ"ל.

וכן עי' ישועות מלכו סי' כ"ז וז"ל: "ואמנם גם לדעת הסוברים דגם בדרך צריך ס"ר בוקעין ל"ק מהא דעירובין, [מהא דמעלות בית מרון עירובין כ"ב ע"ב, שפירש"י שאין שנים יכולים לעבור והקשה הרב השואל א"כ איך אפשר שיעברו ס"ר כל יום] די"ל דכל שרה"ר "סובבין אותו מכל צד" אע"פ שבמקום אחד אין בוקעין בו לא בטיל רה"ר, כעין שכתבו התוס' גבי י"ג אמות ושליש" עכ"ל, והיינו שמתרץ דמיירי דיש ס"ר בוקעין מב' הצדדים של מעלות בית מרון, והא ממש כדברי הב"א הנ"ל דבעינן בקיעת ס"ר מב' הצדדים ואז לא בטיל דין רה"ר מאותו המקום דלית בי' ס"ר, ומוכח כנ"ל.

וכן עי' משכנ"י וז"ל: "ונפלאתי מאוד אם כוונת מעכ"ת שבצירוף כל השיירות שבכל המדבר הגדול והנורא אפשר מאה פרסאות יצטרפו כולן לס"ר אף שרחוקין הרבה זה מזה, ואין רואין ואין יודעין אלו את אלו, הזה נקרא צירוף, וא"כ גם ביישוב נצרף כל אנשי היישוב בערך עשרים פרסה נמצא ס"ר, אלא ודאי כיון שאין דרך לאלו עם אלו ואין הולכין ובאין בדרך אחד אין כאן צירוף, וגם במדבר הי' כן", הרי להדיא דאין מצטרפין הס"ר רק כאשר "הולכין ובאין בדרך אחד", ויש "דרך לאלו עם אלו."

וכן עי' אג"מ או"ח ח"ה וז"ל: "ולא מובן מה שהביא מס' תירוש ויצהר שהגה"מ שמואל האריך להתיר השאסיי בעירנו ההולך מווארשא לפעטערבורג שתמצא בו כמה מליונים בנ"א, לראי' שבצוה"פ ניתר גם כשעוברין ס"ר, וכי בהשאסיי הארוך הזה, עברו בכל אורכן כמה מליונים בנ"א, אלא מקצת דרך בחמישים מיל מווארשא להערים הסמוכות לה עברו כאלף איש בערך, ובחמישים מיל האחרים עברו איזה מאות איש אחרים, וכן בכל מקצת דרך עברו עלי' אינשי אחריני עד פעטערבורג, ומעולם לא עברו במקום אחד אף לא רבוא אחד וכו', והוא טעה שחשב כל העוברים מתחילתו ועד סופו אף שעברו רק מילים אחדים" עכ"ל.

ומבואר להדיא דבעינן שיעברו הס"ר "במקום אחד", וכמוש"כ "ומעולם לא עברו "במקום אחד" אף לא בוא אחד", ומבואר דלא מצטרפי הס"ר המפוזרין בכל אורך הדרך, אלא בעינן שיעברו ס"ר במקום אחד דוקא, ואז נעשה זו המקום שעוברים בו ס"ר רה"ר, ואף דהאג"מ לשיטתו הרי מיירי דוקא מדרך שהוא חוץ לעיר, מ"מ חזינן דעתו להדיא דהיכי דבעינן ס"ר עוברין, הפירוש בזה הוא עוברין במקום אחד, ולא מצטרפי אלו מפה ואלו מפה, וממילא נוכל ללמוד לפי השיטות דבעיר ג"כ בעינן ס"ר עוברין באותו רחוב וכמובא לעיל, ולדידהו אין שום חילוק כלל בין רחוב בתוך העיר לרחוב שמחוץ לעיר, דבעינן דוקא עוברין במקום אחד, דבזה לא פליגי כלל.

והנה מדברי הב"א והישועות מלכו הנ"ל מוכח עוד דאפילו כאשר יש ס"ר העוברים במקום אחד, רק המקום ההוא נעשה רה"ר, אבל לא מהני זה שיהא כל הרחוב כולו רה"ר, שהרי בהדיא כתבו דאם נתמעטו העוברים בעינן שיהא מב' צדדים ס"ר, ואז נתבטל להרה"ר, אבל אם רק במקום אחד יש ס"ר עוברים לא מהני זה על כל הרחוב.

ואמנם ידוע שיטת האשל אברהם סי' שמ"ה, דכל הדרכים המתפצלים מהרה"ר נידון כרה"ר אע"ג שאין שם ס"ר, וא"כ כ"ש אותו דרך עצמו שאם יש בו מקום אחד שעוברים בו ס"ר שוב הוי כל הדרך רה"ר, ומוכח שהבית אפרים, והישועת מלכו, חולקים בזה על הא"א, דאפילו באותו הדרך רק המקום שעוברים שם הס"ר, רק אותו חלק מהרחוב הוי רה"ר, וכ"ש לענין דרכים המתפצלים מהרה"ר, דאין דינם כרה"ר, אע"ג שנמשכים מהרה"ר.

ומשמע לכאו', ממה שמדמה הב"א לדין רה"ר שמתקצר באמצע, דחד טעמא לתרווייהו, דמה שיש להאמצע דין רה"ר הוא משום שנתבטל להרה"ר, וא"כ זהו רק אי בקעי בני רה"ר מצד זה לצד זה דרך אותו המבוי שאין בו ס"ר, ואז אמרינן שגם מבוי זו שאין בו ס"ר הוי חלק מהרה"ר, וכמוש"כ הפוסקים לענין רה"ר שנתקצר, עי' מ"ב סי' שמ"ה ס"ק כ"ז שהביא מהגר"א שהוכיח מהתוס' והרא"ש, דאיירי דוקא בשיש רה"ר גמור בשני ראשי' ובוקעין בה רבים, ומהלכין מרה"ר לרה"ר דרך המבוי, נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי, וחשוב כרה"ר עצמה עיי"ש, וא"כ כמו"כ לענין אם נתמעט מס"ר באמצע, אינו נתבטל לרה"ר שבשני הצדדים רק אי בני רה"ר שבצד זו בוקעין דרך המבוי לרה"ר האחר, אבל אם יהי' רחוב ארוך אשר בקצהו הא' יש ס"ר, וכן בקצהו האחר יש ס"ר, ולא שייכי הב' רה"ר אהדדי, כי כל א' משתמשת לעצמה, ואין הרחוב מעבר כלל מזה לזה, הנה בכה"ג לא נתבטל כלל הרחוב באמצע להב' רה"ר, כי לא שייכא כלל אהדדי.

ויוצא מכל זה לדינא שכאשר רוצים לתקן עירוב בצוה"פ באיזה שכונה בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר, אין צורך לבדוק כל אורך הרחובות אי יש בכל אורכו בצירוף ס"ר עוברין, דאפילו יהי' ס"ר עוברין בצירוף בכל אורך הרחוב לא מעלה ולא מוריד, ולא נעשה בכך רה"ר, רק בעינן שיהא הס"ר עוברים במקום אחד, ואמנם אם יהי' רחוב שבמקום אחד יש ס"ר עוברים בנקודה אחד, באנו למחלוקת הב"א והא"א, דלהא"א הוי כולו רה"ר, ולהב"א וכן להישועות מלכו אינו רה"ר רק המקום ההוא שעוברים שם ס"ר, ואם יהי' ב' מקומות שעוברים בהם ס"ר, והמקום באמצע הוא מעבר לרבים מרה"ר זו לרה"ר זו אז גם להב"א והי"מ יהי' כולו רה"ר.

והנה בעיקר הדין שכתבו הפוסקים דבעינן ס"ר עוברים במקום אחד, יל"ע לכאו' מ"ש מפלטיא, שהוא מקום שמתקבצים לסחורה, ובודאי דלא בעינן שילכו כל הס"ר לחנות א', אלא זה הולך לחנות זו וזה לחנות אחר, ומ"מ מצטרפי הס"ר והוי רה"ר, ומ"ש בדדרך דבעינן שילכו הס"ר במקום אחד.

וי"ל שבזה הוא דחלוק דרך מפלטיא, דבדרך החלק הנמשך במקום הזה אינו שייכא כלל להחלק הנמשך במקום האחר, שחלק זו מהדרך משתמשת למקום זו וחלק זה משתמשת למקום אחר, ומשו"ה לא מצטרפי רק ההולכין ובאין בדרך אחד, דנחשב לב' מקומות, משא"כ לענין פלטיא שהוא כולו נקבע להיות מקום המסחר, הרי זה שחנות זה הוא כאן הוא מטעם שכאן הוא מקום השוק, וכן מה שחנות האחר הוא כאן הוא מה"ט שכאן הוא מקום השוק, וכאן מתקבצים כולם לסחורה, ולכן הכל נחשב למקום אחד, ויש צירוף לאלו עם אלו.

Wednesday, August 02, 2006

Eruvin in the News: Westlake Village, CA

Westlake Village approves line of demarcation for Jews

August 1, 2006

By Daniel Miller

In the coming months, people in Westlake Village, Agoura Hills and Oak Park may notice a construction project that involves securing fishing line to area streetlights.

This unique construction is for an eruv — a religious demarcation of an area that allows Jews to carry items within that perimeter on the Sabbath, said Rabbi Moshe Bryski of Chabad of the Conejo. Read on ...

Tuesday, August 01, 2006

Part 7: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part VI

Q. Since The Community Eruv kuntres is intended for the layman isn’t it usurping the power of the local rabbanim? Shouldn’t hilchos eruvin only be discussed by rabbanim?
Why is a kuntres that elucidates the halachos of eruvin any different than any English halachah sefer that is published — aren’t they all intended for the layman? Why are some people so afraid to let the Flatbush community examine the real issues? Why should eruvin be different than any other halachic issue? Despite having shown how the halachah supports an eruv, The Community Eruv kuntres actually encourages the layperson to consult with his rav as stated clearly on page 3 of the kuntres, “At the outset, however, we would like to clarify that this introduction to eruvin should not be used as the final word on the matter as we strongly advocate that you follow the p’sak of your own rav.”

Q. Since the eruv is causing machlokes, wouldn’t it be better not to erect one?
Is it the eruv that is causing machlokes, or is it the people fighting the eruv who are causing machlokes? We, who rely on the eruv, are not forcing others to carry. Why are those who oppose the eruv interfering with our right to follow the p’sak of our rabbanim who do allow us to carry? Through the years, rabbanim have always had differing halachic opinions on critical Torah issues, and we have always said eilu veilu divrei elokim chaim. Why should eruvin be any different?

Q. All of the above is very convincing; however, why is it that there is more of a machlokes when an eruv is established than when any other community issue is raised? Is it possible that the reason is that the issue is a d’Oraysa, as some claim?
There is no other d’Oraysa that has aroused such a passionate need to be mocheh besides for eruvin. For example, many people maintain that shitas Rabbeinu Tam [72 minutes after shkiah] is an obligatory extension of Shabbos, to the extent that if someone does a melachah at an earlier zeman he is considered a mechalel Shabbos. Shitas Rabbeinu Tam is also a matter of a d’Oraysa, yet people are not mocheh against those who keep an earlier zeman, calling them mechalelei Shabbos. Why is the issue of eruvin any different? Additionally, Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l wrote that when one follows one’s rav on any issue, even on issurei chilul Shabbos, albeit the halachah is not like their rav’s interpretation, no aveirah is transgressed.[76] Therefore, by following our rabbanim, even if others feel that the p’sak is wrong, according to Rav Moshe no transgression has occurred. Why are those who invoke Rav Moshe in their every attempt to discredit eruvin ignoring Rav Moshe’s own rulings? The opposition toward eruvin is irrational and has no support or basis in halachah.

However, eruvin is different than other halachic issues in one significant aspect. Eruvin more than any other issue vests a certain amount of centralized power to the baal ha’machsher. A person publicly carrying in a rav’s eruv is a clear sign of the posek’s influence and support in the community, unlike relying on the rav’s hechsher on food, which is a more private matter. Consequently, there are people who find it incumbent upon themselves not to allow an eruv to be established, and insist that their rav’s opinion is the only one that can be followed. If one were to follow the history of eruvin in cities where there was no central governing rav or Bais Din, one would find that machlokas often erupted as a result of this desire for dominance in community affairs [Krakow 1887, St. Louis 1895, Odessa 1900, New York 1905 to the present, Manchester 1906, Frankfurt am Main 1914, and London 1932 to the present]. Otherwise eruvin would generate the same level of reaction as a mikveh, where every individual just follows the p’sak of his own rav. Which leads to one conclusion, the issue of city eruvin is more of a political one than a halachic one.

[76] Igros Moshe, O.C. 1:186.

Finally! Stamford Hill Joins the Club

Mazel Tov to the Jewish residents of Stamford Hill upon the establishment of their  eruv . Finally, the last bastion of opposition to the ...