Tuesday, January 27, 2009

Part 4: Sechiras Reshus According to the Rivash

ד

בירור הדין במשכיר שאינו יכול לסלק את השוכר עד שיתן לו דמים

כתב הרשב"א בתשובה ח"ה סימן ד' וז"ל, דהתם נמי בפרק הדר לא גרסינן כל היכא דמצי מסלק ליה בזוזי אלא כל היכא דמצי מסלק ליה, כלומר שהגיע זמן השכירות או שאינו שוכר לזמן אלא כל זמן שירצה לסלקו יסלקנו, וכל שהשכיר אצל אחרים אין לך סילוק גדול מזה, אבל כל שאינו יכול לסלקו עד שיתן לו דמים אין שוכרין ממנו, דמכל מקום עדיין לא נסתלק ועיקר שוכר הוא עכ"ל. ונראה לענ"ד דשאר ראשונים חולקים על דינו של הרשב"א, דבריב"ש סימן תכ"ז התיר לשכור את הדרך מן המלך כיון שיכול לסלק את הבעה"ב וליתן להם דרך מצד אחר, ומשמע מזה דאם אינו נותן להם דרך מצד אחר אינו יכול לסלקם מן הדרך, א"כ דומה למש"כ הרשב"א שצריך ליתן להם דמים, דמה לי שצריך ליתן דמים או שצריך ליתן להם דרך מצד אחר, וכיון שמהני השכירות להריב"ש היכא דצריך ליתן להם דרך, א"כ ה"ה היכא שצריך ליתן להם דמים מהני שכירות מן המשכיר אף שעדיין לא נתן הדמים. וכן מוכח בחידושי המאירי דף מ"ב גבי ספינה וז"ל, וכ"ש אם יש רשות לבעל הספינה להחליף מקום השוכרים מזה לזה, דודאי שוכר מבעל הספינה, אע"פ שהשכירה לגוים כדאיתא בפרק הדר גבי פונדק עכ"ל. וכ"כ בבית הבחירה שם. והרי שם כל כמה דלא נתן להם חדר אחר א"א לסלקם מחדרם ששכרו, ואפ"ה מהני שכירות מן המשכיר, וא"כ ה"ה היכא שצריך ליתן להם דמים דמ"ש. וכן מבואר מדברי מהר"ם שיק סימן קפ"ב בסופו וז"ל, וא"כ לא גרע מהא דקימ"ל בש"ע דאם יש כח למשכיר לסלק להשוכר יכולין לשכור מהמשכיר, אע"ג דבעלמא היכא דמחוסר ממון לא אמרינן הואיל, כמ"ש הר"ן בפרק כל שעה בשמעתא דהרהינו, וכ"ש כאן שבידו לוותר כל זה חשוב כתפיסת יד עכ"ל. מבואר מזה דכאן עדיף משאר מקומות וכאן אף שאינו יכול לסלקו אלא בנתינת דמים מהני. וכן מבואר בשו"ת משכנות יעקב סימן קכ"ה בפשיטות דאף שאינו יכול לסלקו אלא בנתינת דמים יכול לשכור מן המשכיר.

וראיתי בספר חכמת הלב פרק ו' סעיף כ"א שהביא את דברי הרשב"א ופסק כמותו, דהיכא דצריך ליתן דמים אין יכולין לשכור ממנו, ובדרכי שלום שם ס"ק ע"ב כתב שיש להסתפק אם אינו יכול אלא לסלקו מבית זה לבית אחר, אם הוי כיכול לסלקו רק בדמים או דילמא עדיף, ונשאר בצ"ע. והביא מדברי החזו"א ומהרש"ם דמיקרי יכול לסלקו, ונראה מדבריו דאפ"ה לא רצה לדחות דברי הרשב"א מחמת דברי המהרש"ם והחזו"א, דאם נימא דבית אחר הוי כמו דמים, נדחו דברי מהרש"ם וחזו"א מחמת דברי הרשב"א. אבל במח"כ נעלם ממנו דזה מפורש בריב"ש ומאירי דמיקרי יכול לסלקו, וכן פסק הרמ"א סימן שצ"א כדברי הריב"ש וממילא יש להקל כדבריהם אף בנתינת דמים דמ"ש. ומה שכתב דצ"ע דאפשר דבית אחר עדיף מנתינת דמים, לא ידעתי מקום הספק כיון דהרשב"א כתב הטעם דלא מהני יכול לסלקו ע"י דמים, משום דעדיין לא נסתלק, והיינו דלא נוכל לחשוב כאילו נסתלק כיון דעדיין לא נתן הדמים, א"כ ה"ה היכא דאינו יכול לסלק אלא כשנותן לו בית אחר א"א לחשוב כאילו נסתלק, כיון דעדיין לא נתן לו הבית אחר. וכיון דהרשב"א יחיד הוא נגד הריב"ש והמאירי יש להקל כדבריהם, ובפרט דהלכה כדברי המיקל בעירוב, ובפרט בשכירות.

ונראה דמחלוקותם תלוי בטעמא דמהני יכול לסלקו, הרשב"א כתב כאן משום דכל שהשכיר אצל אחרים אין לך סילוק גדול מזה, וכ"כ בעבודת הקודש. והיינו דע"י שהשכיר אצל ישראל נעשה כאילו סילק את העכו"ם השוכר הראשון, וכתב הטעם דאם אינו יכול לסלק עד שיתן לו דמים לא מהני, כיון דעדיין לא נסתלק. והיינו כיון דצריך לחשוב ע"י השכירות הישראל כאילו נסתלק העכו"ם, והכא א"א לחשוב כאילו נסתלק עד שיתן לו דמים. וכ"כ בחידושיו דף ס"ה וז"ל, (ד"ה כל היכא) וי"ל דהכא שכירות רעועה הוא ולא מסלק ליה לגמרי אלא לפי שעה בלבד עכ"ל. ופירוש הסתלקות לפי שעה יתבאר לקמן.

אבל שאר הראשונים חולקים על יסוד זה, וס"ל דטעמא דמהני השכירות ממי שיכול לסלק, הוא משום תפיסת יד או משום דהוי הבעלים דז"ל חידושי הר"ן דף ס"ה וליכא למימר דכיון ששכרו אין לך סילוק גדול מזה, שהרי שכירות זה אינו על דעת שיצא השוכר משם "וכי האי גוונא לא הוי סילוק", ואפי' הכי אסיקנא דכיון דמצי מסלק ליה שרי עכ"ל. הרי לפנינו מחלוקת גדולה בין הרשב"א והר"ן בטעם דמהני יכול לסלק, הרשב"א ס"ל דע"י שהשכירו לישראל הו"ל כאילו סילק העכו"ם, והר"ן ס"ל דלא הוי כאילו סילק, והרשב"א לשיטתו כתב בתשובה ח"א סימן תרכ"ו, ובמיוחס להרמב"ן סימן רי"ח דכל שהדיורים יכולים להוציא השוכרים הישראלים מהבתים אין אותו השכירות מועיל כלום, וכתב שם שזהו הטעם דצריך שהמשכיר יוכל לסלק את השוכר, דאל"כ שוכר הראשון יוציא את הישראל משם, אבל להלכה לא קי"ל כן, כמו שאבאר לקמן. וכן דעת הריטב"א דטעמא דיכול לסלקו אינו משום דע"י דהשכירו לישראל כאילו נסתלק העכו"ם וז"ל דף ס"ה כיון דמצי מסלק כל זמן שירצה אין לך תפיסת יד גדול מזה ואגרי מיניה עכ"ל. וכן כתב בפירוש רבינו חננאל בן שמואל וז"ל, והואיל ואילו רצה עכשיו להוציאו היה יכול, נמצא שיש לו עדיין רשות בחצר ויספיק לנו לשכור ממנו עכ"ל. וכ"כ ריבב"ן כיון דמצי מסלק ליה כאילו הבית ברשותו עכ"ל. ולא סבירה להו כהרשב"א דהוי כאילו כבר סילקו, ולפי"ז ודאי הדין נותן דאף שאינו יכול לסלק עד שיתן דמים מ"מ הבית ברשותו, דהרי יכול להוציאו בע"כ מן הבית, ואין צריכין לחשוב כאילו נסתלק, ע"כ יכול להשכיר אף שלא נתן דמים להשוכר. וזהו טעמו של הריב"ש שס"ל דיכול האדון להשכיר את הדרכים כיון שיכול לסלקם, אף שצריך ליתן להם דרך אחר, מ"מ כיון שיכול לסלק מן הדרך הזה, הו"ל ברשותו לענין שיוכל להשכירו.

ומטעם זה גם מה שכתב בתשובה, דכל שהדיורים יכולים להוציא את הישראלים השוכרים מן הבתים, אין אותו השכירות מועיל, אנן לא קי"ל כן. הנה בתחילה בדרך אגב נפרש את דברי הירושלמי שממנה מקור דברי הרשב"א, הנה גם הגר"א סימן שפ"ד הביא את דברי הירושלמי, מהו לשכור רשות מן הפונדק, וכו' אתא ר' אפס דורמא ושיילי ליה ושרא לון, שמע ריש לקיש ואמר וכי מאחר שהכותי בא ומוציאני לא עשינו כלום פירוש שהכותי שכבר קדם ושכר מן הפונדק, וכו' ונראה מדברי הרשב"א שמפרש את דברי הירושלמי על היכא דאין בעל הפונדק יכול לסלק את השוכר, ומשו"ה כשיבוא השוכר יכול להוציא את הישראלים השוכרים, ומוכח כן מדברי הרשב"א שהביא את הירושלמי להסביר למה לא מהני לשכור מן האדון שאינו יכול לסלק את הנכרים האוסרים, אבל באופן דבעל הפונדק יכול לסלק את השוכרים, א"כ ממילא אין הנכרי השוכר הראשון יכול לסלק את הישראלים השוכרים, דיאמר לו בעל הפונדק דלענין זה אני מסלק אותך לענין שיהא מושכר גם להישראלים לענין שבת, ואף שלכאורה נראה מן הירושלמי, דאם העכו"ם מוציא בע"כ שלא כדין ג"כ אוסר, אבל מ"מ כאן מהכ"ת שהנכרי יסלקם שלא כדין, כיון שלא היה כאן ולא גילה דעתו שיוצאם בע"כ, מסתמא לא יוציאם בע"כ מאחר שהיכולת ביד בעל פונדק להשכיר להישראלים מצד הדין, ע"כ מפרשו הרשב"א דמיירי באינו יכול לסלקו, ובזה מסתמא יוציאם מאחר שהוא שלא כדין.

וזהו דלא כהחזו"א סימן צ' אות ל"ה שכתב דהגר"א מפרש את דברי הירושלמי כהבבלי, דמיירי שהמשכיר היה יכול לסלק את השוכר, ומ"מ השוכר הנכרי לא יקיים את שכירות המשכיר, ומשו"ה חלק ר"ל. וכתב דאף דאנן קי"ל כר' אפס דיכול למיגר מהמשכיר, מ"מ קי"ל כהירושלמי ג"כ דכל שיכול להוציאו בע"כ אוסר, ואף שמשמע בירושלמי שהני שני דברים תלויים זה בזה, מ"מ אנן מחלקינן ביניהו וגם ר' אפס מודה דביכול להוציאו בע"כ אוסר זת"ד. ולענ"ד לא ראיתי בהגר"א שיאמר כן, שזהו מה שנשאל בגמ' דידן, וגם מה שכתב דאנן מחלקינן ביניהו דאף דמי שיכול להוציא בע"כ אוסר, מ"מ יכול להשכיר מן המשכיר, לא ביאר כלל החילוק שיכולין לחלק, ואם כוונתו דאף שהשוכר יכול לאסור, מ"מ מהני השכירות מן המשכיר לדעת ר' אפס, מדברי הרשב"א מוכח להיפך, דפסק דאין יכולין לשכור מן המשכיר היכא דהשוכר מוציא בע"כ. ואפשר שכוונתו דר' אפס ס"ל דגבי משכיר אינו ברור שיוצא השוכר בע"כ, דהרי מיירי שלא היה שם, ומשו"ה ס"ל דמהני, אבל הרי בב"י כתב דמהני לשכור מן המשכיר אף היכא דהשוכר שם ולא רצה להשכיר, וכן כתב להדיא במאירי, וע"כ צ"ל דלא חיישינן להסברא שיוצאם בע"כ אלא כשהמשכיר יכול לסלק וכמ"ש. וכפי הנראה החזו"א לא היה לפניו דברי הרשב"א שמפרש את הירושלמי באינו יכול לסלקו.

ומה שמשמע מדברי הבבלי דר' אפס לא התיר אלא ביכול לסלקו, צריך לפרש באחד משני האופנים, או שהם שני מעשיות נפרדים, שהרי בבבלי היה ר"ל מסתפק בזה ואמר נשכור ולכשנגיע לרבותינו שבדרום נשאל להן, ובירושלמי היה המעשה ששמע ר"ל שר' אפס התיר וחלק עליו מאחר שהעכו"ם בא ומוציאנו. וצריך לומר שהיה שני מעשיות דהמעשה בירושלמי היה מקודם, ואפשר שאחר שחלק עליו ר"ל חזר בו ר' אפס, ואח"כ היה המעשה שהובא בבבלי ביכול לסלקו, ושאלו לר' אפס והתיר, ובזה הסכימו כולם. אופן השני י"ל והוא קרובה יותר שהוא מחלוקת בבלי והירושלמי איך היה המעשה, והבבלי ס"ל דהמעשה היה ביכול לסלקו, והירושלמי ס"ל דהמעשה היה באינו יכול לסלקו, וגם שאר השינויים בין הירושלמי להבבלי הוא מחלוקת, והרשב"א פסק באינו יכול לסלקו כהבבלי, והביא טעם לדבר מדברי ר"ל בירושלמי כיון שנכרי השוכר ראשון יכול להוציא את הישראלים.

והנה אנן לא קי"ל כהרשב"א בזה. ומקודם צריך לבאר מה שייך שיוציא את הישראלים, הרי הישראלים לא שכרו להשתמש אלא לענין היתר טלטול, ומה הוצאה שייך בזה. ונראה דהרשב"א לשיטתו שכתב בחידושיו דף ס"ה ד"ה (כל היכא) וי"ל דהכא שכירות רעועה הוא ולא מסלק ליה לגמרי אלא לפי שעה בלבד עכ"ל. ונראה בהסבר הדבר דשכירות רעועה פירושו ששוכר ממנו רשות שיוכל לטלטל ברשותו, וזה אינו אלא לפי שעה בלבד, והיינו שיוכל לעשות הנחה שם באיזה חפץ, אבל תיכף צריך להוציא החפץ משם, כיון דכל השכירות הוא לענין שיהיה רשות אחד לענין איסור שבת, א"כ בזה סגי במה שעושה הנחה לרגע אחד, ומשו"ה באותו הרגע כשמניח הישראל החפץ שם נעשה הנכרי מסולק מאותו מקום, וכל השבת הוא כן שישראל יכול להניח חפץ לשעה אחד, ותיכף להוציאו משם. וכן מבואר מדברי הב"ח שזהו פירוש שכירות רעועה שכתב וז"ל, וא"כ לר' ששת דשכירות רעועה בעינן א"צ להתנות עם הכותי ולפרש שהרשות בידו לטלטל כליו במבוי, אלא שכירות סתם מתיר, משמע מדבריו שזהו באמת ענין השכירות, אלא שא"צ לפרשו כיון שהוא רעועה, ואין לו תוקף כ"כ ע"כ א"צ לפרשו, וכן מבואר בדבריו לקמן בהא דאין יכולין לשכור ממנו בע"כ כתב וז"ל, להניחו לפניו על השלחן ולומר לו הרי לך שכירות בעד רשותך שיהא לנו רשות לטלטל ברשותך שבחצר זו לשנה וכו' עכ"ל. והובא דבריו במ"ב ס"ק י'. והיינו שהשכירות הוא שיוכל לטלטל לענין שבת שלא יחלוק הגוי רשותו, א"כ בזה ודאי סגי במה שמטלטל ברשותו רגע אחד, ולענ"ד זהו כוונת המאירי שכתב וז"ל, וכן לא צריך שיהא השכירות ע"מ להשתמש למלאות כליו אפי' לא שכרה אלא לדבר מועט ולתת שם כלי אחד בלבד סגי. ולענ"ד כוונתו לתת שם הכלי לשעה אחד בלבד, דכיון שהשכירות הוא להתיר טלטול, א"כ בזה שהוא נותן שם לשעה אחד בלבד הרי כבר מוכח שהוא רשות אחד לענין שבת. וכן מוכרח מהא דכתבו הרשב"א בעבוה"ק והמאירי דף ס"ו בטעם דיכול לשכור פחות משוה פרוטה, כיון דאינו אלא שכירות רעועה, ואם נימא דמסלקו ממש להניח שם חפץ בקביעות, א"כ ודאי זה שוה פרוטה א"כ היה צ"ל שוה פרוטה כמו למ"ד שכירות בריאה.

והנה לדעת הרשב"א צריך להתנות עם הנכרי שיהא רשות בידו לטלטל ברשותו, ומשו"ה כשהנכרי השוכר הראשון יוצאם משם שלא יוכלו לטלטל לא מהני השכירות, וכן משמע מדבריו בעבוה"ק שער רביעי פרק ח' גבי ספינה שכתב וז"ל ומה תקנתן ישכרו מבעל הספינה וכו' שיוכלו לטלטל בכל הספינה עכ"ל, משמע שצריך שיאמרו כן להנכרי, דאם נימא דכונת הרשב"א ללמד לנו טעם השכירות, הכי הול"ל ומה תקנתן שיוכלו לטלטל. אבל אנן לא קימ"ל כן, דהרי כתבו הטור והש"ע דשוכרין ממנו סתם וא"צ לפרש שהוא להתיר הטלטול, א"כ ודאי גוי השוכר א"צ להסתלק אפי' לענין שיוכלו לטלטל, ויכול להוציא את הישראלים בע"כ שלא יוכלו לטלטל ברשותו, כיון שלא התנו עמו כלל על זה.

וכן בגוונא דהריב"ש דיכול לסלקם וליתן להם דרך מצד אחר, וכל כמה דלא נתן להם דרך מצד אחד הרי לא יוכל לסלקם, א"כ ודאי שיכולים הנכרים להוציא את הישראלים השוכרים משם, כיון דעדיין לא נתן להם דרך מצד אחר, וכן בגוונא דמאירי בספינה דמהני השכירות מן המשכיר, כיון שיכול להחליף מקום השוכרים מזה לזה, ודאי כל כמה דלא נתן לו חדר אחר אינו יכול לסלקו, א"כ ודאי שיכול הנכרי השוכר להוציא את הישראלים משם שלא יוכלו לטלטל ברשותו, מאחר שהבעה"ב עדיין אינו יכול לסלקו משם, כיון שלא נתן לו חדר אחר. וע"כ דלא ס"ל כהרשב"א.

וכן מוכח עוד מדברי האו"ז המובא ברמ"א סעיף א' דהבית של אינו יהודי ושכרו ישראל ממנו את רשותו אין שכירות הבית מועיל לענין שכירות העירוב, ומבואר באו"ז הטעם משום דבזה אכתי לא יקשה בעיני הישראל לדור עם הנכרי כיון שאינו צריך לשכור לשם שבת, משמע דבלא"ה היה מהני, וכן כתב הריקנטי אות ק"ב. וכן כתב בש"ע הרב בהסברו. והרי בכה"ג ודאי אין להישראל שום רשות לטלטל בהחדר של הנכרי, כיון שלא התנה עמו כלל בשעה ששכר הדירה, והעכו"ם יכול להוציאו משם, אפ"ה היה מהני השכירות, ובאמת דעת הרוקח דישראל ששכר ליסע בספינה עם הנכרי א"צ לשכור שנית לשם עירוב דנכלל בשכירות ששכר את הספינה, ועיין בב"י סוף סימן שפ"ב דהביא בשם השבלי הלקט די"ל כיון ששכרו את הספינה די להן באותו שכר, וסיים והנכון לפרש ולהבליעו בשכר הספינה, משמע דמעיקר הדין ס"ל דא"צ, וכן הביא שם בשם הגאונים וכן כתב בבה"ג הלכות שבת פרק ראשון, ומובא גם באו"ז הלכות ע"ש סימן ג' וז"ל, ומאן דאיתא בספינתא בשבתא לא צריך למיזבן רשות מן מרא דספינה, כיון דבאגרתא יתיב לא צריך למיזבן רשות מיניה עכ"ל. וראיתי בשו"ת הרדב"ז החדש מכת"י סימן מ"ז שהביא את דברי בה"ג האלו ופסק כמותו גבי ספינה, ואף בחצר דאם שכרו בית בחצר של עכו"ם אין צריך לשכור ממנו הרשות לענין שבת, כיון דכבר שכרו ממנו עי"ש. וראיתי במקור חיים להחות יאיר סימן שפ"ב שכתב על הרמ"א סעיף א' דיפה השמיטו בש"ע, דבשו"ת ריקנטי מבואר דאין זה רק לאותן דס"ל דצריך לשכור בכל שבת עי"ש. וא"כ פשיטא דהעכו"ם יכול להוציאם בע"כ מחדרו, מאחר שלא התנו עמו, ואפ"ה מהני, וע"כ דלא קי"ל כהרשב"א בזה.

וכן מוכח מדברי הט"ז שכתב בס"ק י' דאם השכיר עכו"ם בתוך אותו הזמן לעכו"ם אחר, די בשכירות הראשון. וכתב הט"ז אף אם העכו"ם יכול לחזור בו, מ"מ אינו מוכח מהשכירות שחזר בו, פשיטא דבכה"ג עכו"ם השני יכול להוציא השוכרים הישראלים, שהרי לא התנה העכו"ם הראשון עם העכו"ם השני שלא יוציא את הישראלים, וע"כ דלא ס"ל כהרשב"א, [ואפי' החולקים שם על הט"ז הוא מטעם אחר], ומוכרח לומר כיון דאינו אלא שכירות רעועה אף שיכול העכו"ם השני להוציא את הישראלים, מ"מ מהני השכירות.

וא"ת מה נעשה בדברי הירושלמי שהביא הרשב"א, שאמר ר"ל מאחר שהעכו"ם בא ומוציאין אותנו לא עשינו כלום, ונראה שהם לא יפרשו את הירושלמי כמו שפירשו הרשב"א, אלא כהקרבן העדה והפני משה דריש לקיש לא קאי על הרשות ששכרו מן העכו"ם, שזה לא מזיק אם העכו"ם מוציא אותם, אלא על הרשות ששכרו הישראלים לדירתם, דכיון דהעכו"ם יבוא ויוציאם מדירתם נמצא דאין הדירה שלהם, ובכה"ג לא מהני השכירות, דשכירות לא שייך אלא כשנתבטל לרשות הישראל ונעשה כאורח, אבל אם העכו"ם יוציא אותם מרשותם, א"כ בע"כ יתבטל השכירות דלא שייך שיעשה אורח אצל רשות הישראל מאחר שאין הבית של הישראל ברשותו אלא ברשות הנכרי, א"כ לא שייך שיעשה אורח לעצמו, כנלע"ד לפרש את הירושלמי, אבל לא מיירי כלל מרשות העכו"ם ששכרו, שזה אינו מזיק אם יוצאים העכו"ם משם.

אחר שכתבתי את זאת ראיתי להמשכנ"י סימן קכ"ה שהביא את דברי הירושלמי, וכתב דע"כ הירושלמי מיירי דיכול לסלקו רק בדמים, ומשו"ה היה יכול העכו"ם השוכר להוציאם משם, מ"מ ר' יוחנן שהקשה על ר"ל מעתה אין בתינו שלנו פליג על ר"ל וס"ל דאף שהעכו"ם יכול להוציאם משם מהני השכירות, וכן היה ס"ל לר' חיננא ור' יונתן ור' נתן הדרומי שם, וכתב דאנן קימ"ל ככל האמוראים האלו נגד ר"ל, ומשו"ה אף שהעכו"ם יכול להוציאם משם מחמת דעדיין לא נתן הדמים, אפ"ה מהני השכירות. ומבואר מדבריו כהיסוד שכתבנו דהני שני דברים תלוים זה בזה, דכיון דלא קימ"ל כהירושלמי בהא דהעכו"ם יכול להוציאו משם, משו"ה מהני לשכור אף ממי שיכול לסלקו רק בנתינת דמים.

היוצא לנו מזה שהר"ן והריב"ש והמאירי והרא"ש והטור והש"ע והרמ"א והאו"ז והריקנטי ורבינו שב"ט והשבלי הלקט ובה"ג והרוקח והרדב"ז והט"ז והמקור חיים וש"ע הרב והמשכנ"י, מדברי כולם מוכח שהשכירות רעועה כ"כ, שאף שהעכו"ם יכול להוציאם משם מהני השכירות, וזה נגד הרשב"א דס"ל דצריך לחשוב כאילו שהעכו"ם נסתלק, עד שאם יש חשש שהעכו"ם יוציאו משם לא מהני השכירות, וכיון שלא קימ"ל כמותו בזה, ע"כ גם במה שכתב דצריך שיוכל לסלקו בלא דמים דאל"כ לא נעשה מסולק, ג"כ לא קימ"ל כמותו כיון דאינו צריך להסתלק כלל.