Monday, October 16, 2006

Part 11: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ט. וזה לשון הדברי מלכיאל: "נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד, ולא חששו למה שיש שם ששים רבוא,[29] כיון שאין רה"ר מפולש כנ"ל, וגם כי הששים רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברחוב אחת."[30]



[29] כ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ג' בסופו, ומבואר כאן להדיא שנהגו עלמא להקל לערב אפילו בעיירות הגדולות שיש בהם ס"ר, וכתב בשו"ת אבן ישראל ח"ח סי' ל"ו שכן נהגו כהיום בירושלים לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, ובתשובת אדמו"ר ממונקאטש שליט"א הביא בשם מורי הוראה מא"י שכן נהגו בבני ברק לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, וכן בת"א נוהגין לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם לערך שני מליון אינשי, ועי' בשו"ת אבן ישראל שם שכתב בטעם שנהגו היתר בזה, או משום דנקטינן דבעינן ס"ר באותו רחוב, וכמוש"כ הדברי מלכיאל, ועי' דעת הפוסקים הסוברים כן לעיל סעי' ד', או משום דסמכינן על סברת החזו"א הידוע שעפ"י דבריו בכל הכרכים הגדולים יש היקף ג' מחיצות ע"י הבתים עיי"ש.

והנה מנהג העולם בזה הוא דלא כשיטת המשכנ"י בסעיף א', דסגי בעשוי בשביל ס"ר, (ולפי המשכנ"י אפילו עיירות קטנות א"א לערב) וכן דלא כשיטת האחיעזר המובא לעיל הערה ט"ז שבעיר שיש בו ס"ר הוי כולו רה"ר (אם נאמר שזהו כוונת האחיעזר ועי' לעיל שם שבאמת לא ברירא כולא האי כוונתו), דלפי"ז הא א"א לערב בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר דכל רחובותי' הם רה"ר, ודלא כשיטת האג"מ בסעיף ג,' דתלוי בעיר שיש בו ס"ר.

ואמנם לכאו' אין ראי' ממנהג העולם נגד שיטת האג"מ בסעיף ח', כי יתכן שמעולם לא דרו בעיירות גדולות כאלו שיש בהם ג' מליון אינשי, ושיהי' חשש שיש ס"ר הנמצאים ברחובות העיר, אלא שמלשון הדברי מלכיאל משמע שנהגו לערב בעיירות גדולות מאוד שיש ס"ר מפוזרין בהרחובות, א"כ נשמע ממנהג העולם גם דלא כסברת האג"מ, אלא שיותר נראה שאין כוונת הדברי מלכיאל שנהגו לערב בעיירות שהי' בהם ג' מליון אינשי, שהרי לא הזכיר כלל מזה אלא עיירות גדולות שיש בהם ס"ר, וצ"ל שהדברי מלכיאל לא ס"ל כלל זה האומדנא של האג"מ, דבעינן ג' מליון אינשי, כדי שיהי' ס"ר בהרחובות, אלא ס"ל שגם בפחות מג' מליון אינשי יש לחוש לס"ר מפוזרין בכל רחובות העיר כל יום, דרובא דרובא מאנשי העיר הולכים לחוץ כל יום, וממילא אם יש עיר שיש בה ס"ר צריכים עכ"פ לחוש לס"ר מפוזרים בהרחובות, ומ"מ נהגו לערב, וע"כ משום דבעינן שיעברו ברחוב אחד, ולא מצטרפי הס"ר מכל הרחובות.

[30] ויש להסביר טעם מנהג העולם עפ"י מ"ש לעיל פרק א' בסופו, מכמה פוסקים, הטעם דסמכו העולם על שיטת הי"א, ולא חששו לדעה קמייתא, ואיך סמכו להקל באיסורא דאורייתא, אלא הטעם משום דאנן קיי"ל כרבנן דלא ארומ"מ ונמצא ממילא דליכא כאן חשש איסורא דאורייתא, כי מדאורייתא מהני צוה"פ לעשותו רה"י, ולא נשאר כי אם חשש איסור דרבנן, שהצריכו דלתות, ובזה סמכינן להקל על דעת הי"א, וכמו"כ י"ל שבביאור שיטת הי"א גופא, סמכו על דעת הנך פוסקים המקילים משום דבמידי דרבנן נקטינן לקולא, ועוד י"ל בטעם מנהג העולם, לפימ"ש שם מהבית מאיר שתפסו שיטת רש"י לחלוטין, ולא מטעם ספיקא דרבנן, הה"נ שתופסין לעיקר פי' הפשוט בהמחבר, וכמו דס"ל כן הרבה פוסקים, ולא חלקו כלל בין עיר לחוץ לעיר.

ועוד נראה דעי' בשו"ת לבוש מרדכי, שכתב טעם להקל בצוה"פ מכח ספק ספיקא, א' שמא אינו רה"ר, ואפי' את"ל דהוי רה"ר שמא מהני ע"י צוה"פ בלחוד לעשותו רה"י מה"ת, ומכח ס"ס מותרת הטלטול מה"ת, ומצד איסורא דרבנן, דאינו מועיל צוה"פ לרה"ר, סגי בספק א' שמא אינו רה"ר, וכמבואר ס"ס זו בש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז, וממילא הה"נ בעיירות הגדולות אע"ג שיש סוברים דהוי רה"ר, מ"מ הא עכ"פ מידי ס"ס הנ"ל לא נפקא, וממילא דמותרת ע"י צוה"פ.