וזה לשונם: יבואר מלשונות רש"י והראשונים דס' רבוא הכוונה עיר שמצויין בה ס' רבוא ולא שבוקעין ברחוב
ג) והנה מקור שיטה זו דרה"ר צריך שיהא בה ששים רבוא, הוא שיטת רש"י כמבואר בב"י סי' שמ"ה בד"ה ורה"ר וכו' ע"ש.
תגובתינו
לאו דוקא!, דהנה רש"י לא המציא שיטה זו מעצמו, ומקורו של רש"י תלוי באילנות גדולות, הלא הם רבותינו הגאונים, ובראשם רבינו הבה"ג, כמבואר בתוס' (עירובין ו ע"א) וז"ל: "וכן יש ב'הלכות גדולות' דבעינן דריסת ס' רבוא". וכן הזכירו הרמב"ן (עירובין נט ע"א) דב'הלכות גדולות' נמצא כן, והרי הדבר תלוי באילנות גדולות" (עי' כוונת הרמב"ן בזה בשו"ת בית אפרים סוף סימן כ"ז), וכן נזכר הבה"ג בחידושי הר"ן (שבת ו ע"א), ובמהר"ם מרוטנבורג (פסקים עירובין אות ט), ובתוס' הרא"ש (עירובין ו ע"ב). ומלבד הבה"ג הזכירו עוד גאונים שיטת ס' רבוא, והם רב עמרם גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים, סימן ע), רב שר שלום גאון (חמדה גנוזה סימן ע ושערי תשובה סימן רט), וספר העתים (אות רו) בשם גאון.
וידועים דברי התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סימן כה ס"ק ב) וז"ל: וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".
וזה לשונם: והנה בכל המקומות שמבואר בפירש"י דצריך ס' רבוא, משמע להדיא דא"צ שיהא ס"ר עוברין ברה"ר בכל יום, אלא סגי שיהא בהעיר ס"ר, וממילא הרה"ר משמש לס"ר.
עי' רש"י עירובין ו' ע"א בד"ה ר"ה וז"ל "משמע רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ס' ריבוא" עכ"ל, מבואר להדיא דס"ר הכוונה שהעיר מצויין בה ס' ריבוא, ובזה סגי.
ושם ע"ב בד"ה אבולי דמחוזא פירש"י בזה"ל "שערי העיר מכוונים זה כנגד זה והיו בה ששים רבוא" עכ"ל, מבואר בלשונו שהיו בהעיר ששים רבוא וזהו ביאור הלשון והיו בה היינו שהיו בהעיר מחוזא ששים רבוא, ולא הזכיר כלל שיהיו צריך שיהיו עוברין ברה"ר כל יום.
עוד שם לפני זה בד"ה ירושלים בזה"ל "רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריסת ששים רבוא ורחב שש עשרה אמה" עכ"ל, מבואר בזה דסגי במה שיש בהעיר דריסת ס' רבוא למיהוי רה"ר.
תגובתינו
לאור הנ"ל דמקורו של רש"י הוא הבה"ג (הנדפס בשנת תרנ"ב בבערלין, עמוד 131), חובה עלינו לראות את דבריו במקורם, וז"ל "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר"
הרי לנו שהדבר תלוי בדריסה על דוכתא/מקום, ואין הדבר תלוי באוכלוסי העיר.
ואם כן קשה מדוע שינה רש"י ממקורו ופירש "ועיר" שמצויין בה ס' רבוא.
אלא דבאמת לא קשה מידי, כי דברי רש"י עשירים במקום אחר (עירובין נט ע"ב), ושם מבואר ש"עיר" אינו אלא היכי תימצי שימצא רה"ר במבואותיה, כפי שהיה דרך המבואות מסודרים בעיר בזמן הש"ס וכדמפרש רש"י להדיא, וז"ל:
"דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה ... והני דרסי בהך רה"ר ... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה".
ומבואר שם מן הסוגיא, דלא היה להם פתח אחר לצאת מן העיר אלא דרך רה"ר זו.
וכן מדויק לשון רש"י (ו' ע"ב) גבי ירושלים, וז"ל:
"רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ויש בה דריסת ששים רבוא".
הרי שכתב בלשון יחיד רשות הרבים שלה ולא כתב רשויות הרבים, משום דאיירי על "רחובה של עיר" שהיתה הרה"ר היחידי בתוך העיר.
וכן מצינו מפורש בתוס' רי"ד (עירובין נט ע"ב) וז"ל:
"דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות ... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".
וכן נראה מדברי הסמ"ג (ריש הלכות עירובין) וז"ל:
"וכן בתוך העיר ימצא ר"ה כגון שרחוב שלה רחב שש עשרה אמה וכו' ומפולש משער לשער ובוקעין בו ס' רבוא".
הרי דהכוונה על "רחובה של עיר" שהיא רחבה ט"ז אמה ויש בה ס' רבוא, וזהו רה"ר של העיר.
וכן מבואר מפסקי הריא"ז (פרק כיצד מעברין הלכה ה' אות ד') וז"ל:
"וכן אם בא לערב כל מבוי ומבוי לעצמו הרי אוסר כל מבוי על מבוי שכנגדו וכו' ורחוב העיר, המהלך באורך כל העיר, מפסיק ביניהם ורחוב העיר אוסרן שרשות כולם שולטת בו".
הרי לפנינו תמונה ברורה מ"רחובה של עיר" בזמן הש"ס, שהיה רחוב מרכזי לאורך כל העיר, והיא הרשות הרבים שלה, כיון דכולם היו שולטין בה.
ומעתה, לאור הדברים הברורים הנ"ל, על כרחך לא יתכן דשיטת רש"י הוא שיהיו מצויין ב"עיר" ס' רבוא אוכלוסין (ולא ברחובה של עיר), דאם כן, האיך יתכן שחבורה גדולה של ראשונים אשר העתיקו את לשונו של רש"י, השמיטו לגמרי את (העיקר) תיבת "עיר" אם הדין הוא בעיר.
וז"ל התוספות (עירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין): "פירוש הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא".
וז"ל תוס' רבינו פרץ (עירובין ו ע"א): "פירש הקונטרס שהיה רוחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער זה כנגד זה וששים רבוא בוקעין בו בכל יום כדגלי מדבר".
וז"ל הרא"ש (שם סימן ח): "ורשות הרבים פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא".
וז"ל הריטב"א (שבת דף ו ע"א ד"ה ואיזהו רשות הרבים): "ופלטיא השוקים והרחובות שנושאים ונותנים רבים תדיר, ומבואות המפולשים כשהם רחבים י"ו אמה ויש בהם דרך לששים רבוא וכפרש"י בפ"ק דעירובין".
וז"ל המאירי (שם ע"ב): "ורשות הרבים הוא לדעת רש"י שהוא רחב י"ו אמה ושתהא דריסת ששים רבוא מצויה לשם".
וז"ל הר"ן (עירובין ו ע"א): "פרש"י ז"ל דרשות הרבים בעינן שיהא רחב ט"ז אמה ועוד שמצויין בה ששים רבוא".
וכאמור, דלא בכדי השמיטוהו כל חבל הראשונים הנ"ל, כי באמת ה"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ששים רבוא דורסין במבוי האמצעי שלה, אשר בזה נקבע רשות הרבים, ולא מצד אוכלסי העיר.
ובאמת מוכח כן במשנה ברורה שהבין בפשיטות ד"עיר שמצויין בה" הוא רק "היכי תימצי", כי עיקר התנאי של ס"ר "שיעברו דרך המבוי המפולש", ודבריו ברור מללו במשנה ברורה (סי' שמ"ה ס"ק כד) כאשר דן על התנאי של ס"ר אם צריך שיהיו מצויין "בכל יום" דוקא, כתב מפורש בשער הציון (או"ק כה) דכוונת רש"י בביאור המשנה עיר של יחיד ונעשית של רבים, דהיינו שלא היה שם מעולם ס' רבוא, ורק אח"כ נתיישבו באותה העיר הרבה אנשים עד שנתקבצו בהעיר ס' רבוא, אבל אין הכרח שיהיה צריך להס' רבוא שיעברו בכל יום דרך המבוי המפולש", עכ"ל. הרי לנו מפורש כדאמרן דמציאות האוכלסין המצויין ב"עיר" אינו אלא "היכי תימצי" שיעברו דרך המבוי המפולש שבאמצע העיר. וכדיבואר להלן דכן ס"ל רוב הפוסקים דהס"ר צריכין להיות בוקעין במבוי האמצעי שהיא רחובה של עיר.
ובזה נסתרו כל ראיותיהם מדברי רש"י שהזכיר לשון "עיר" והראשונים שהביאו דבריו.
וזה לשונם: ואין לומר דכוונת רש"י לומר דברה"ר יש דריסת ס"ר, דהא חזינן בלשון רש"י שם דברה"ר נקט לשון זכר, "מכוון" "מפולש" "רחב", וירושלים בלשון נקבה רה"ר "שלה", ובגמ' ירושלים אילמלא "דלתותיה", א"כ כשכתב רש"י ויש "בה" דריסת ששים רבוא, כוונתו על ירושלים, א"כ מתבאר להדיא דסגי שיהא בהעיר ס"ר.
תגובתינו
א) היכן מצינו לקבוע הלכות על יסוד "דקדוק" בלשונות הפוסקים אם כתבו בלשון זכר או נקבה. ב) כבר הזכירו רבותינו המדקדקים בספריהם על השתנות לשון זכר לנקבה ולהיפך, ראה מזרחי (פרשת נח או"ק יא), ובספר הדקדוק לרבי אברהם דבלמש (ווינציאה רפ"ג). ובשו"ת מים רבים (תשו' לה) וז"ל "כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו כפי פליטת הקולמוס, ופוק חזי ברש"י ז"ל שבכאן פירש פלטיא רחבה של עיר ובמסכת עירובין בדף ז בד"ה סרטיא ופלטיא פירש פלטיא רחוב לשווקים", עכ"ל. ג) "רשות" היא לשון נקבה, וכדתנו רבנן (שבת ו ע"א) "ארבע רשויות בשבת" ולא ארבעה, וכן "ואיזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה". ולפי"ז מדויק מה שכתב רש"י ויש בה דריסת ששים רבוא, דהרי קאי על רשות הרבים שהיא לשון נקבה, ופשוט. ולא קשה מה דנקט רש"י לשון זכר "מכוון" "מפולש" "רחב", הוא פשוט דקאי על המבוי (וכלשון הגמ' מבוי עקום ולא עקומה) או הרחוב, שהוא לשון זכר, ובנפול יסודם מתמוטט כל בניינם.
וזה לשונם: וע"ע עירובין נ"ט ע"א בד"ה עיר של יחיד פירש"י בזה"ל שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רה"ר דלא דמיא לדגלי מדבר, עכ"ל.
גם כאן לא הזכיר רש"י שצריך שיעברו ברה"ר ששים רבוא, אלא סגי שיהא ס"ר בהעיר, ולכן רק כאשר נתמעטו אוכולסיה של העיר לפחות מס"ר, רק אז לא הוי רה"ר.
וע"ע רש"י עירובין ק"א ע"א על דברי הגמ' שם ירושלים וכו' חייבין עליה משום רה"ר, וכתב רש"י וז"ל "חייבין עליה דעיר של רבים היא שאוכלוסין הרבה באין לה" עכ"ל, גם כאן לא הזכיר כלל תנאי דבקיעת הרבים ברה"ר, אלא שהעיר של רבים היא.
ועי' רמב"ן עירובין נ"ט ע"א וז"ל "עיר של יחיד וכו', פירש"י ז"ל עיר של יחיד היינו שאין בה ששים רבוא בני אדם, וקרי לה של יחיד לפי שאין בה רשות הרבים מפני שעמה מועטין ולא דמיא לדגלי מדבר וכו', וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה שאין רה"ר גמורה אלא בעיר שיש ששים רבוא" עכ"ל. [והרמב"ן עצמו חולק שם וס"ל כהשיטות דל"צ ס"ר, יעוש"ה].
גם כאן לא הוזכר כלל תנאי שצריך ס"ר עוברין ברה"ר בכל יום, אלא שסגי שיש בהעיר ס"ר שיהא רה"ר דאורייתא.
וכן מובא בלשון הריטב"א בדעת רש"י ז"ל וז"ל שם בעירובין נ"ט ע"א "מתני' עיר של יחיד וכו' פירש"י ז"ל וכו' כל שאין נכנסין בה ששים רבוא תדיר, דכיון שכן אין רחוב שלה חשוב רה"ר וכו' לפי שאינו דומה לדגלי מדבר, ועיר של רבים היא שנכנסין לה ששים רבוא תדיר".
תגובתינו
כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י ש"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ס"ר ברחוב.
וזה לשונם: ועי' בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' כ"ט בתשובה מרב נטרונאי גאון וז"ל "והילכתא מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא וכו' אין נעשית רשות הרבים" וע"ש משמע הא אם יש בעיר ס"ר הוי רה"ר.
תגובתינו
א) תיקון טעות, כי התשובה הנ"ל אינה מרב נטרונאי גאון, אלא מרב שר שלום גאון, והוא בסימן ר"ט בשערי תשובה להגאונים, ובחמדה גנוזה סימן ע.
ב) אדרבה, מעצם הדבר שהגאון הכליל "מדינות" עם עיירות, מוכח דהס"ר תלוי במבוי או ברחוב, דאל"כ הוי סתירה מיניה וביה, דממדינות משמע דסגי ס' רבוא בכל המדינה, ומעיירות משמע דבהם לבד בעינן שיהיו מצויין ס' רבוא, ולא סגי במה שיש בכל המדינה יחד ס' רבוא. והלא מפורש במתני' "עיר של רבים" היינו שהס"ר יהיו מצויין בעיר ולא די אם הם מפוזרין בכל המדינה. ועוד, דהרי בכל מדינה ודאי יש ס"ר וכמעט לא משכחת לה מדינה שאין מצויין בה ס"ר, ואי איתא דסגי ס"ר בכל המדינה, לא משכחת לן רשות היחיד כלל וכלל. אלא על כרחך האי דנקט הגאון "מדינות" היינו טעמא דעיירות וכדאמרן שהם היכי-תימצי שיתקבצו בהם ס"ר במבוי האמצעי, וכי היכי דאין הכוונה על כללות המדינה כך אין הכוונה על כללות תושבי העיר, אלא על "הדוכתא דדשין בה", וכדברי הבה"ג - מקור שיטת רש"י ז"ל.
המשך יבוא בס"ד
No comments:
Post a Comment