Showing posts with label Shishim Ribo. Show all posts
Showing posts with label Shishim Ribo. Show all posts

Wednesday, November 04, 2009

Rashi and the Criterion of Shishim Ribo: Conditional on a Street or a City?

I am sure that most of my readers are familiar with the machlokas whether to apply the criterion of shishim ribo, to a city or to a street. The main argument cited by those who claim that shishim ribo is conditional on a city is that Rashi, the main supporter of this fundament, employs the word ir [city] when mentioning shishim ribo (Eruvin 6a):

ר"ה: משמע רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים רבוא

However, the source for Rashi, the Behag (Berlin edition, p. 131; see the following post The Reprinting of the Berlin Edition of the Behag), refers to a place/road:

רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא

Therefore, it is unlikely that Rashi or any of the other Rishonim maintains that shishim ribo applies to a city.

Why then does Rashi make use of the word city in reference to the criterion of shishim ribo? Rashi clarifies his shita in Eruvin 59b:

דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה ... והני דרסי בהך רה"ר ... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה

Likewise, we find in Tosfos Rid, Eruvin 59b:

דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות ... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס

Rashi and Tosfos Rid are informing us as to how cities were designed. Cities in the past had a main road that all residents used to enter and exit the city (because most cities were walled), and this thoroughfare was the reshus harabbim of the city. Consequentially, when Rashi and the Rishonim who follow him use the word city in reference to shishim ribo, they are not signifying that the criterion is conditional on a city but only that the main thoroughfare in a city containing shishim ribo would be classified as a reshus harabbim since it is traversed by its entire population.

This follows why Tosfos,[1] Rosh,[2] Ritva,[3] Ran[4] and Meiri,[5] when citing Rashi’s shita regarding shishim ribo, omit the word city because, as defined by Rashi, a city that includes a population of shishim ribo would also contain a central corridor traversed by the entire population of the city. A city containing shishim ribo is only an example as to how a thoroughfare can support such a population. Additionally, this clarifies why the Ritva, who omits the word city when citing Rashi (Shabbos, 6a), at times does mention city when discussing the criterion of shishim ribo (Eruvin, 59a). A city and street, as defined by Rashi, are dependent on each other. In a city containing shishim ribo, only its main thoroughfare would be classified as a reshus harabbim since the entire populace would need to traverse it when exiting and entering the city.

On the other hand, since the populace of today’s cities utilizes many thoroughfares, none of the streets are traversed by its entire population, and therefore, none of the streets would be classified as a reshus harabbim.[6]
_____________________________
[1] פרק קמא דעירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין וז"ל: "פירוש הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא.
[2] שם סימן ח וז"ל: "ורה"ר פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא.
[3] שבת דף ו ע"א ד"ה ואיזהו ר"ה סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשות וז"ל: "ופלטיא השוקים והרחובות שנושאים ונותנים רבים תדיר, ומבואות המפולשים כשהם רחבים י"ו אמה ויש בהם דרך לששים רבוא וכפרשי"י בפ"ק דעירובין.
[4] פרק קמא דעירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין רשות הרבים וז"ל: "פרש"י ז"ל דרשות הרבים בעינן שיהא רחב שש עשרה אמה ועוד שמצויין בה ששים רבוא.
[5] שם דף ו ע"ב וז"ל: "ורה"ר הוא לדעת רש"י שהוא רחב י"ו אמה ושתהא דריסת ששים רבוא מצויה לשם.
[6] This is similar to the Aruch HaShulchan’s chiddush (345:19-22).

Monday, June 22, 2009

The Reprinting of the Berlin Edition of the Behag

The following is in honor of the reprinting of the Berlin edition of the Halachos Gedolos [Behag] published by Rav Ezriel Hildesheimer between the years 1888-1892. This reprint of the important Gaonic work, which is a recension of the Vatican MS (Biblioteca Apostolica ebr. 142), differs from the more common published editions which are based on the first printing of the Behag in Venice, 1548. There is an additional edition published between 1972-1987 in Yerushalayim by Rav Ezriel Hildesheimer (a grandson of the Rav Ezriel Hildesheimer who published the Berlin edition). This Behag is a recension of the Milano MS (Biblioteca Ambrosiana C 116 Sup) and has many similarities to the Berlin edition.

Tosfos (Eruvin 6a) reveals that the criterion of shishim ribo cited by Rashi was already mentioned in the Behag. Additionally, the following Rishonim also mention that the source for shishim ribo is the Behag: Ramban (Eruvin 59a), Shitas Hamyuchos LaRan (Shabbos 6b), Tosfas Rosh (Eruvin 6a), and Maharam MeRotenberg (Piskei Eruvin, ois 9). However, the Mishkenos Yaakov (O.C. siman 121) stated that our Behag does not mention the criterion of shishim ribo at all (see also the Bi’ur Halachah, 345:7 who follows the Mishkenos Yaakov in this regards). Moreover, he continues, since there are Rishonim such as the Ritva and the Rivash who oppose the criterion of shishim ribo and they only cite Rashi as the source of the criterion and not the Behag ― whom they would not have easily rejected l’halachah[1] ― these Rishonim must not have found the criterion mentioned in the Behag, as well.

Rav Menachem Mendel Kasher in his Torah Shelemah (vol. 15, 1953, p. 164) was the first to note that today we actually know of an edition of the Behag that mentions the criterion of shishim ribo. The Berlin edition of the Behag (p. 131; see below for a facsimile of this passage)[2] states והכין אמרו משמיה דרב יהודה ריש כלא דמנהר פקוד מבוצרה ... פירוש רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גברי בכל יומא כדגלי מדבר. Furthermore, Rav Kasher mentioned that there are additional Gaonim who endorse the criterion of shishim ribo: Rav Amram Gaon, Halachos Pesukos Min HaGaonim, siman 70; Sar Shalom Gaon, Chemdah Genuzah, siman 70 and Sharei Teshuvah, siman 209 (see also Sefer Ha’itim, ois 92), and the Gaon mentioned in the Sefer Ha’itim, ois 206.[3]

The facsimile above is of the Berlin recension of the Halachos Gedolos from the Vatican MS (Biblioteca Apostolica ebr. 142) which contains the passage regarding the criterion of shishim ribo.

Additionally, I would like to point out that there is an unpublished manuscript of the Behag that mentions the criterion of shishim ribo, as well. The Vatican MS (Biblioteca Apostolica ebr. 304; see below for a facsimile of this passage) states והכי אמרי משמיה דרב יהודה אלוף דמנהר פקוד דבצרה ... רשות הרבים דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפי גברי ביומא כדגלי מדבר, and these are almost the exact words that we find in the Sefer Ha’itim (ois 209).[4]

The facsimile above is of the Halachos Gedolos from the Vatican MS (Biblioteca Apostolica ebr. 304) containing the passage referring to the criterion of shishim ribo which is similar to the passage mentioned in the Sefer Ha’itim (ois 209).

There was a famous debate between the Mishkenos Yaakov (O.C. 120) and the Bais Ephraim (O.C. 26) regarding the tally of Rishonim who pasken whether or not shishim ribo is a fundament of a reshus harabbim. The Mishkenos Yaakov sent a lengthy teshuvah to the Bais Ephraim arguing that the Taz (345:6) and Magen Avraham (345:7) are incorrect in their assumption that most Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of reshus harabbim, since most Rishonim uphold otherwise. The Mishkenos Yaakov argued that there were only eight Rishonim who maintained that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim, and that there were approximately 14 who upheld otherwise. The Bais Ephraim replied that one cannot argue against the accepted minhag established by the Chachmei Tzarfas and Ashkenaz and that he disagrees with the Mishkenos Yaakov’s tally of Rishonim. The Bais Ephraim goes on to argue his case and proves that the Taz and Magen Avraham are correct in their belief that most Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim.

The Aruch HaShulchan (345:17) and the Misnhnah Berurah (Bi’ur Halachah 345) cite the Mishkenos Yaakov’s count without mentioning that the Bais Ephraim[5] disagreed with some Rishonim on the list.[6] The Aruch HaShulchan adds that some of the Rishonim whom the Mishkenos Yaakov cited were not yet published in the times of the Taz and Magen Avraham, and therefore, they didn’t have the actual count of Rishonim who pasken against the criterion of shishim ribo.

Therefore, I set out to count the actual number of Gaonim and Rishonim, including those published recently, who clearly pasken shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim and those who explicitly maintain otherwise.

The following is a list of Gaonim and Rishonim who support shishim ribo:
1. Bahag, (Berlin edition) p. 131. 2. Rav Amram Gaon, Halachos Pesukos Min HaGaonim, siman 70. 3. Sar Shalom Gaon, Chemdah Genuzah, siman 70 and Sharei Teshuvah, siman 209 (see also Sefer Ha’itim, ois 92). 4. The Gaon mentioned in the Sefer Ha’itim, ois 206.
5. Rashi, Eruvin 6a, 6b, 26a, 59a, 47a. 6. Tosfos, Eruvin 6a, 26a, 59a, and Shabbos 6b, 64b. 7. HaEshkol, Hilchos Tzitzis ois 31. 8. HaManhig, Hilchos Shabbos HaTzarichos ois 138. 9. Sefer HaTrumah, ois 214, 239. 10. Semag, Hilchos Shabbos p. 17. 11. Sefer Ha’itim, ois 92, 206, 209. 12. Ra’avan, Shabbos 349. 13. Piskei HaRid, Eruvin 6a, 59a, and Pesachim 69a. 14. Rokeach, Hilchos Shabbos 175. 15. Ravyah, Hilchos Eruvin 379, 391. 16. Riaz, Eruvin Perek 1:5, 5:5. 17. HaAgudah, Perek 5:56. 18. Rivevan, Eruvin 6b, 59a. 19. HaAgur, siman 537. 20. Piskei Rabeinu Mendel Kloizner (Ramak), Shabbos 6a. 21. Rabeinu Yerucham, Toldot Adom V’Chavah 12:4, 12:17. 22. Or Zarua, Hilchos Shabbos siman 16, Eruvin 129. 23. Piskei Mahrach Or Zarua, Eruvin Perek 2 ois 57. 24. Maharam MeRotenberg, siman 31, Eruvin ois 9, 10. 25. Smak, Mitzvos Hatluyos B’Shabbos p. 296, 299. 26. Tsedah LaDerech, Perek 42, 46. 27. Machzor Vitri, Perek B'mah Isha, ois 31, 32. 28. Haitur, Hilchos Tzitzis, Shaar 3 Shaar Adom Chelek 1. 29. Rosh, Beitzah 24a, Eruvin 6a (see also Kitzur Piskei HaRosh, Perek 1:8). 30. Hagahos Ashri, Eruvin 6b, 20b. 31. Sefer HaNeyar, Hilchos Eruvin p. 51. 32. Hagahos Maimonios, Eruvin Perek 5:2, 5:4. 33. Mordechai, Shabbos 64b, 100a. 34. Orchos Chaim, Hilchos Shabbos ois 284. 35. Tur, O.C. 345, 364, 392.

The following is a list of Rishonim who oppose the criterion of shishim ribo:[7]
1. Rambam, Hilchos Shabbos 14:1.[8] 2. Ramban, Shabbos, 57a, and Eruvin 59a.[9] 3. Rashba, Teshuvos HaRashba siman 722.[10] 4. Ritva, 59a.[11] 5. Magid Mishnah, Shabbos 14:1.[12] 6. Ran, Shabbos Perek 6, Chidushim Eruvin 6a. 7. Meiri, Bais HaBechirah Shabbos 57a, and Eruvin 6b, and Chidushim Eruvin 6b. 8. Hashlama, Eruvin 6a. 9. Sefer HaMeoros, Eruvin 6a. 10. Rivash, siman 405. 11. Hagahos Mordechai, Shabbos Perek 6.[13]

Therefore, since the overwhelming majority of Rishonim and several Gaonim maintain that shishim ribo is a criterion of reshus harabbim, there is no doubt that the Mishkenos Yaakov and the Misnhnah Berurah would agree that shishim ribo is an accepted fundament that all can rely on.
_____________________________
[1] וכבר כתב התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סי' כה ס"ק ב) וז"ל וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".
[2] Some refer to this MS as the Behag Aspamia [Spain] which is mentioned in the Rishonim (MiKadmoniyos HaYehudim, p. 399-402). This, however, is probably incorrect as has been detailed by Rav Ezriel Hildesheimer (Behag, Yerushalayim, vol. 1 p. 22-24).
[3] Rav Kasher cites a fifth Gaon mentioned in the Eshkol in Hilchos Eruvin (ois 64). However, this passage is only in Rav Auerbach’s edition of the Eshkol which has been proven to be a forgery so I omitted it.
In the anti-eruv kuntres Kerem Beyavnah (number 5) Rav Chaim Dov-Ber Gulevsky wrote a rambling screed against shitas Rashi. One of his objectives was to negate the fact that even prior to Rashi there were Gaonim who upheld that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim. Rav Gulevsky’s most absurd claim (pp. 265-266) is that since the Berlin edition of the Behag which contains the passage regarding shishim ribo was published by Maskilim (Chevrah Meketzei Nerdamim), we cannot rely on the wording in this edition of the Behag. The absolute futility of this argument is indicative as to how far the anti-eruv group would go to negate city eruvin (I guess that his argument is that even though Rav Esriel Hildesheimer was the editor of this edition, nevertheless, the publishers were not trustworthy). First of all, the Sefer Ha’itim (ois 208) quotes this passage from the Behag and it is very similar to the Berlin edition. Second of all, I have included a facsimile of the manuscript containing this passage that the Berlin edition was based on, and clearly there was no redacting whatsoever. The only one who can be accused of redacting would be the author of the article.
[4] There is much uncertainty regarding the author of this quote רב יהודה ריש כלא דמנהר פקוד מבוצרה. Shmuel Poznanski writes (JQR, N.S. vol. 3 number 3, p. 403) that this is not the same רב יהודאי גאון that the Behag/Halachos Pesukos was based on (see Nachman Danzig, Mavo LeSefer Halachos Pesukos, Perek 5, n59, n62).
[5] The poskim have already called attention to the fact that the Mishnah Berurah had obviously not seen the Bais Ephraim (Toldos Shmuel, 3:81:7, 3:86:8; Bais Av, 2:5:2; Divrei Yatziv, 2:173:1, and Even Yisroel, 8:36). We can add that this is evident from the Mishnah Berurah himself since he states that he did not possess the sefer Bais Ephraim (Bi’ur Halachah, 208:9, s.v. Eino M’Vorech).
[6] However, the Misnhnah Berurah obviously didn’t agree with three of the Rishonim on the Mishkenos Yaakov’s list – the Rif, Riaz and Ra’avin – since he omitted them from his own list.
[7] The Bais Ephraim and the Mishkenos Yaakov had a major debate regarding some Rishonim, and in my opinion, the Bais Ephraim is correct (see Minchah Areivah, siman 7, for a full treatment of this subject). Therefore, I am not listing those Rishonim whose opinion is a matter of disagreement. [For example, since Rabeinu Tam did not state that he disagrees with shitas Rashi only that he had a question regarding the criterion it is not proof that he opposed it. Moreover, there is evidence from other statements of Rabeinu Tam that he supported the criterion. However, if a Rishon states that shitas Rashi is not a central criterion, I added him to the list of those opposing the fundament of shishim ribo even if I have an argument that would demonstrate that the Rishon supported the criterion.] This is the reason why I did not count some of the Rishonim listed in the Bi’ur Halachah, 345:7, which just follows the Mishkenos Yaakov. However, I will add to the list the Rishonim who oppose the criterion but were only published at a later date than the Bi’ur Halachah.
I should mention that while Rabeinu Peretz in his chidushim (Eruvin 6a) states that we do not follow the criterion of shishim ribo in Rabeinu Peretz’s hagahos on the Smak (where he always articulates when he disagrees), he does not argue when the Smak supports the criterion of shishim ribo. Additionally, there is a passage cited in the Hagahos Ashri (Eruvin Perek 1, siman 8) from the Hagahos Smak that supports shishim ribo. Therefore, it is possible that Rabeinu Peretz does not disagree with shitas Rashi in his chidushim, but only that he has difficulties with it (just like the Bais Ephraim argues regarding Rabeinu Tam). Consequentially, I do not include Rabeinu Peretz as opposing the criterion of shishim ribo.
[8] One of the klalim in the Rambam is that he only set forth issues in the Yad that were clearly delineated in Shas (see Bais Yosef, Y.D. 196:2; Mishneh L’Melech, Ma’aseh haKorbanos, 18; Prei Chadash, Y.D. 83:7; Bach, Y.D. 48:8; see also Sedei Chemed, Klalei HaPoskim, 3:5, 5:23). As some of the Rishonim who argue against the criterion of shishim ribo state, there is no mention of the fundament in Shas (see Shishim Ribo – A Mystery Solved). I would therefore suggest that this would be the underlying rationale why the Rambam did not mention the criterion of shishim ribo and that its omission is not proof that he did not subscribe to this fundament of a reshus harabbim. Nevertheless, the fact is there are Rishonim who maintain that the Rambam opposed the criterion of shishim ribo because of the fact that he failed to mention it (Ritva, Eruvin 59a, Magid Mishnah, Shabbos 14:1 and Rivash, siman 405). However, I should add that the Maharashdam (O.C. siman 4), Divrei Yirmiyahu (Hilchos Shabbos, Perek 14) and the Chasam Sofer (Chidushim Shabbos, 87a) do presume that the Rambam accepts shishim ribo as a criterion.
[9] The Bais Ephraim notes that the Ramban in Eruvin (59a) admits that the criterion of shishim ribo is mentioned in the Behag, and hence the Ramban declares that it is “taluy b’elanos gedolos.” Consequently, when the Ramban finds difficulty with the criterion of shishim ribo, it only proves that he would rather not rely on it. However, he agrees it has deep seated support because of the Behag, and that is why the world relies on the criterion.
[10] I would argue that there is no proof from the Rashba’s teshuvah (siman 722) that he opposed the criterion of shishim ribo (since even if one supported the criterion of shishim ribo there are scenarios where a sratya and a platya are classified as a reshus harabbim even without shishim ribo traversing therein). However, there are Rishonim who argue that the Rashba did not support the criterion (Magid Mishnah, Shabbos 14:1 and Rivash, siman 405). I should mention, though, that the Taz (345:6) questioned what the Rashba actually maintained.
[11] It is important to note that the Ritva in Shabbos 6a, and Eruvin 6a, 22a, refers to and expounds on shitas Rashi without arguing at all. Only in Eruvin 59a does he express that most Gaonim do not accept the criterion of shishim ribo.
Professor Yisrael M. Ta-Shma (Halachah, Minhag, U’Metzius BeAshkenaz: 1000-1350, p. 144) argues that the fact that the Ritva writes that the majority of Gaonim do not support shishim ribo is proof that most Gaonim disagreed with the Behag. However, besides for the probability that when the Ritva mentions Gaonim he is referring to the Ramban and in this case possibly the Rashbah (see Mosad Rav Kook edition of the Ritva, Eruvin 59a, n286; 67b, n411 and Torah Shelemah, vol. 15, p. 174), I believe that his assumption is totally incorrect. The fact is that we do not know of even one Gaon who stated that he was opposed to the criterion of shishim ribo. This follows why the Magid Mishnah (Shabbos 14:1) states that there are some Gaonim and Achronim (he is referring to the Achronim of his era which we classify today as Rishonim) who uphold the criterion of shishim ribo but then only cites Rishonim and does not mention any Gaonim who oppose the criterion. This leads me to believe that the Magid Mishnah and the Ritva did not know of any Gaonim who opposed the criterion of shishim ribo. [What we do know and even Professor Ta-Shma admitted to was that there are, besides for the Behag, an additional three Gaonim who subscribe to the criterion of shishim ribo (Rav Amram, Sar Shalom, and the unnamed Gaon mentioned in the Sefer Ha’itim).] Moreover, it is doubtful that the Ritva was referring to the period that we refer to today as Gaonim since this demarcation was established at a later date (Torah Shelemah, vol. 15, p. 174). The term Gaonim at that time included the period that we now refer to as [the early] Rishonim. I believe that Professor Ta-Shma got this all wrong.
Additionally, Professor Ta-Shma is probably incorrect that since all the Gaonim who upheld the fundament of shishim ribo were from Sura, the Gaonim from Pumbedisa did not accept the criterion. In fact, [Mar] Rav Paltoi Gaon was from Pumbedisa, and he states (Halachos Pesukos Min HaGaonim, siman 144) that there is no reshus harabbim today at all. [While one can argue that Rav Paltoi Gaon meant that there is no reshus harabbim today because the streets were not sixteen amos wide, it is improbable that this is what he was referring to. Even though the Kol Bo (siman 31) states that there is no reshus harabbim today because the streets were not sixteen amos wide, and the Ritva (Eruvin 59a) also declares that there are no streets in his country which are sixteen amos wide, the Ramban (Shabbos 57a), however clearly states that there were streets that were sixteen amos wide in his times. Moreover, from the Ritva’s words we can derive that this was only a local phenomenon. Additionally, the areas where the overwhelming majority of Gaonim and Rishonim resided clearly contained roads that were wider than sixteen amos since they had to rely on the criterion of shishim ribo. Consequentially, when a Gaon or Rishon states that today there is no reshus harabbim, we would have to assume he is not referring to the streets being less than sixteen amos wide but only that they do not meet the criterion of shishim ribo.]
[12] I should mention that the Taz (345:6) questioned what the Magid Mishnah actually maintained. However, I think that from the words of the Magid Mishnah it is clear that he does not support the criterion of shishim ribo at all.
[13] There is some uncertainty as to who is the author of this passage which was signed simply as Eliezer. The Bais Ephraim proves that it is not Rav Eliezer of Metz. It probably was Rav Eliezer of Lundresh.

Monday, October 16, 2006

Part 11: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ט. וזה לשון הדברי מלכיאל: "נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד, ולא חששו למה שיש שם ששים רבוא,[29] כיון שאין רה"ר מפולש כנ"ל, וגם כי הששים רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברחוב אחת."[30]



[29] כ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ג' בסופו, ומבואר כאן להדיא שנהגו עלמא להקל לערב אפילו בעיירות הגדולות שיש בהם ס"ר, וכתב בשו"ת אבן ישראל ח"ח סי' ל"ו שכן נהגו כהיום בירושלים לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, ובתשובת אדמו"ר ממונקאטש שליט"א הביא בשם מורי הוראה מא"י שכן נהגו בבני ברק לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, וכן בת"א נוהגין לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם לערך שני מליון אינשי, ועי' בשו"ת אבן ישראל שם שכתב בטעם שנהגו היתר בזה, או משום דנקטינן דבעינן ס"ר באותו רחוב, וכמוש"כ הדברי מלכיאל, ועי' דעת הפוסקים הסוברים כן לעיל סעי' ד', או משום דסמכינן על סברת החזו"א הידוע שעפ"י דבריו בכל הכרכים הגדולים יש היקף ג' מחיצות ע"י הבתים עיי"ש.

והנה מנהג העולם בזה הוא דלא כשיטת המשכנ"י בסעיף א', דסגי בעשוי בשביל ס"ר, (ולפי המשכנ"י אפילו עיירות קטנות א"א לערב) וכן דלא כשיטת האחיעזר המובא לעיל הערה ט"ז שבעיר שיש בו ס"ר הוי כולו רה"ר (אם נאמר שזהו כוונת האחיעזר ועי' לעיל שם שבאמת לא ברירא כולא האי כוונתו), דלפי"ז הא א"א לערב בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר דכל רחובותי' הם רה"ר, ודלא כשיטת האג"מ בסעיף ג,' דתלוי בעיר שיש בו ס"ר.

ואמנם לכאו' אין ראי' ממנהג העולם נגד שיטת האג"מ בסעיף ח', כי יתכן שמעולם לא דרו בעיירות גדולות כאלו שיש בהם ג' מליון אינשי, ושיהי' חשש שיש ס"ר הנמצאים ברחובות העיר, אלא שמלשון הדברי מלכיאל משמע שנהגו לערב בעיירות גדולות מאוד שיש ס"ר מפוזרין בהרחובות, א"כ נשמע ממנהג העולם גם דלא כסברת האג"מ, אלא שיותר נראה שאין כוונת הדברי מלכיאל שנהגו לערב בעיירות שהי' בהם ג' מליון אינשי, שהרי לא הזכיר כלל מזה אלא עיירות גדולות שיש בהם ס"ר, וצ"ל שהדברי מלכיאל לא ס"ל כלל זה האומדנא של האג"מ, דבעינן ג' מליון אינשי, כדי שיהי' ס"ר בהרחובות, אלא ס"ל שגם בפחות מג' מליון אינשי יש לחוש לס"ר מפוזרין בכל רחובות העיר כל יום, דרובא דרובא מאנשי העיר הולכים לחוץ כל יום, וממילא אם יש עיר שיש בה ס"ר צריכים עכ"פ לחוש לס"ר מפוזרים בהרחובות, ומ"מ נהגו לערב, וע"כ משום דבעינן שיעברו ברחוב אחד, ולא מצטרפי הס"ר מכל הרחובות.

[30] ויש להסביר טעם מנהג העולם עפ"י מ"ש לעיל פרק א' בסופו, מכמה פוסקים, הטעם דסמכו העולם על שיטת הי"א, ולא חששו לדעה קמייתא, ואיך סמכו להקל באיסורא דאורייתא, אלא הטעם משום דאנן קיי"ל כרבנן דלא ארומ"מ ונמצא ממילא דליכא כאן חשש איסורא דאורייתא, כי מדאורייתא מהני צוה"פ לעשותו רה"י, ולא נשאר כי אם חשש איסור דרבנן, שהצריכו דלתות, ובזה סמכינן להקל על דעת הי"א, וכמו"כ י"ל שבביאור שיטת הי"א גופא, סמכו על דעת הנך פוסקים המקילים משום דבמידי דרבנן נקטינן לקולא, ועוד י"ל בטעם מנהג העולם, לפימ"ש שם מהבית מאיר שתפסו שיטת רש"י לחלוטין, ולא מטעם ספיקא דרבנן, הה"נ שתופסין לעיקר פי' הפשוט בהמחבר, וכמו דס"ל כן הרבה פוסקים, ולא חלקו כלל בין עיר לחוץ לעיר.

ועוד נראה דעי' בשו"ת לבוש מרדכי, שכתב טעם להקל בצוה"פ מכח ספק ספיקא, א' שמא אינו רה"ר, ואפי' את"ל דהוי רה"ר שמא מהני ע"י צוה"פ בלחוד לעשותו רה"י מה"ת, ומכח ס"ס מותרת הטלטול מה"ת, ומצד איסורא דרבנן, דאינו מועיל צוה"פ לרה"ר, סגי בספק א' שמא אינו רה"ר, וכמבואר ס"ס זו בש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז, וממילא הה"נ בעיירות הגדולות אע"ג שיש סוברים דהוי רה"ר, מ"מ הא עכ"פ מידי ס"ס הנ"ל לא נפקא, וממילא דמותרת ע"י צוה"פ.

Wednesday, September 20, 2006

Part 10: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ח. ויש החולקים על דעה הנ"ל (סעיף ד') וס"ל שכל רחובות העיר נידון כרה"ראחת, ואם עוברים בכל רחובות העיר בצירוף ס"ר, הוי כל רחובותי' רה"ר, וכל שנמצאים בעיר כל כך תושבים שיש לשער שיהי' נמצאים בהרחובות ששים רבוא כל יום, יהי' כל רחובות העיר רה"ר, והיינו שאם יש לערך ה' פעמים ס"ר, והוא לערך ג' מליון אינשי, אז הוי כל רחובות העיר רה"ר.[28]



[28] שו"ת אג"מ שם, והוסיף עוד בביאור הדברים בחלק ד' סי' פ"ז וסי' פ"ח, וז"ל: שאיכא שני ענינים, בדרכים צריך ס"ר בכל יום כלשון המחבר כו' אבל בעיר הוא רה"ר בזה שישנם בעיר ס"ר, ויש להקל שהוא שיהי' ברחובות כל העיר כל העת שדרכן של אינשי לצאת מבתיהן כשצריכין לאיזה דבר ס"ר, אף שבכל רחוב ורחוב לא נמצאו אלא פחות הרבה, ואף שאין עוברין כלל אלא נמצאו ברחובות, הוא רה"ר אם במשך כל הרחובות הוא בסך ס"ר עכ"ל.

וצל"ע שבתשובתו להגר"מ קליין שליט"א הנדפס בספר אום אני חומה אות כ"ח מבואר דעתו להדיא דבדרך בעינן שיעברו הס"ר בכל הדרך שיהא רה"ר, ולא מצרפינן אלה מפה ואלה מפה לחשבון ס"ר, וצ"ל דעיר הוי גדר אחר, והוי כמו פלטיא, דבודאי בפלטיא לא בעינן שילכו הס"ר מחנות לחנות בכל הפלטיא, אלא מקום שמתקבצים שם ס"ר לסחורה, וכמו"כ צ"ל הגדר להאג"מ, דאם בכל רחובות העיר יש ס"ר הוי כולו רה"ר, וכן מדויק בלשונו הנ"ל אף שאין עוברין כלל אלא נמצאו ברחובות שזה גדר פלטיא ודו"ק.

ועי' לעיל הערה י"ח שהבאנו מ"ש האג"מ שאף דס"ל כן לדינא כשהוא לעצמו, אבל לא רצה להורות כן בתורת פסק דין ברור מכיון שלא נמצא כן בדברי רבותינו האחרונים, ועי' גם להלן הערה כ"ח דמוכח מהדברי מלכיאל דלית לי' זה האומדנא של האג"מ, וס"ל שגם בפחות מג' מליון אינשי יש לחוש לס"ר מפוזרין בהרחובות, ומשמע דכל שיש ס"ר בעיר, צריכים לחוש שיש ס"ר בהרחובות, והטעם לכאו' כי מסתמא רובא דרובא מאנשי העיר הולכים בהרחובות כמעט כל יום.

ובאמת צל"ע בסברת האג"מ, כי בודאי רובא דרובא דאינשי הולכים בחוץ כל יום, ובפרט דלהאג"מ לא בעינן רק שיהי' נמצא בחוץ לאיזה צורך ולאו דוקא עוברין וכנ"ל, ולמה בעינן ג' מליון אינשי כדי שיהא מצוי ס"ר בהרחובות, ומשמע דס"ל שצריך שיהא הס"ר בב"א בהרחובות, וכן משמע בח"ד סי' פ"ח וז"ל: " קאני איילענד וברייטאן ביטש שאיכא ימים בימי הקיץ שבאים לשם יותר ממליון איש ביום, ואף אם נחלקם לג' זמנים ביום נמצא בזמן אחד ביום איכא שם רק ערך ש"נ אלפים הרי בצירוף להאינשי שנמצאים בכל יום ודאי יהי' בימים ההם ס"ר" עכ"ל, ותמוה למה צריך לחלק לג' זמנים וכו', ומוכח לכאו' דס"ל דבעינן בזמן א' ס"ר בהרחובות, ואמנם שיטה זו דחה הב"א עי' לשונו לעיל הערה ט"ז, וס"ל שבודאי לא בעינן ס"ר כאחד, ובאמת גם המשכנ"י כתב להדיא דסגי בזה נכנס וזה יוצא, ועי' גם שם שהבאנו לשון המאירי שכתב ג"כ להדיא דלא בעינן ס"ר כאחד.

Monday, September 11, 2006

Part 9: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ז. במקום שיש רחוב שעוברים בו ס"ר, י"א שכל הדרכים הנמשכים הימנו נידון כחלק מעצם הרה"ר, אע"ג שבאותם הדרכים אין ס"ר עוברים בהם,[26] והיינו דוקא אם אינם מתעקמים מהרה"ר כעין "ד", אלא נמשכים ממנו ביושר, וי"א דרק אותו הרחוב שעוברים בו הששים רבוא הוא הנידון כרה"ר, אבל רחובות שנמשכים הימנו אינם חלק מרה"ר.[27]



[26] האשל אברהם סי' שמ"ה עי' לשונו לעיל הערה הקודמת, ונראה ליישב בזה קושית המשכנ"י, שהקשה על שיטת הראשונים דמחנה ישראל לא הי' רה"ר, א"כ נמצא כאשר הוציאו מבתיהם הי' הוצאה מרה"י לרה"ר דרך סטיו, והרי נחלקו בזה בן עזאי וחכמים אי חייב כה"ג, עי' שבת דף ה' ע"ב, ולבן עזאי דפטור תקשי למה הזהירן משה לא תפיקו כו', הא אין בזה איסור הוצאה כלל, ועפ"י סברת הא"א לק"מ, כי אותן דרכים ממחנה ישראל שהיו מתפצלים ממחנה לוי', הי' ג"כ נחשב כחלק מרה"ר, ורק החלקים שהיו מתעקמים ממחנה לוי' הי' מקום פטור ודו"ק.
[27] כן מוכח דעת הב"א והישועת מלכו, עי' לעיל הערה כ"ב, דאפילו באותו דרך שעוברים במקום אחד ס"ר, רק אותו המקום נעשה רה"ר, ורק אם יהי' ב' מקומות בהדרך שעוברים שם ס"ר, ובאמצע הדרך נתמעטו העוברים, אז אותו מקום שבאמצע הוי רה"ר מדין מבוי שנתקצר, אבל כל שאר הדרך אינו רה"ר, וא"כ כ"ש דרכים המתפצלים מדרך שעוברים שם ס"ר, בודאי דאינו רה"ר כלל, דהא לא שייכא שם דין מבוי שנתקצר, ומוכח דפליגי הב"א והי"מ על הא"א, וכן משמע גם מהמשכנ"י בדעת הטור והשו"ע, עי' הערה הקודמת שהקשה לשיטת הטור ומחבר דמחנה ישראל לא הי' רה"ר א"כ לבן עזאי למה הזהירן משה , ומוכח דלית לי' סברת הא"א דלפי דבריו לק"מ, וכן משמע קצת דעת שו"ת מנחת אלעזר עי' לשונו לעיל הערה ח' דמשמע רק אותן רחובות דבקעי בהן ס"ר הוי רה"ר ולא המתפצלים מהם, וכן מוכח פשטות משמעות הרשב"ם והנמוק"י במס' ב"ב דף ס' שכל מחנה ישראל הי' רה"י.

Tuesday, August 22, 2006

Part 8: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ו. י"א שאין עולין לחשבון הששים רבוא רק הולכי רגל, אבל הרוכבים בקאר"ס וכדו' אין נכנסים בחשבון הששים רבוא,[24] וי"א שאין לחלק בכך, וגם הרוכבין בקאר"ס מצטרפין לחשבון הס"ר.[25]
_____________________

[24] כ"כ הישועת מלכו סי' כ"ו וז"ל: "וע"ד אשר דרש במקום שהמסילות הברזל הולך מעיר לעיר, כו' אפשר מקרי ס"ר מצויין כו' ידידי תחילה צריך אני להודיע כי הדרך ודאי לא מקרי רה"ר מאחר שהאנשים יושבים בתוך העגלות מסובבים בד' דפנות ותקרה, ופשוט שזה רה"י גמורה ואפילו כרמלית לא מקרי" עכ"ל, וחזר עוד על הדברים בסי' כ"ז וז"ל: "לכן ע"י נסיעת האנשים האלו לא מקרי רה"ר."
ועי' גם בית אפרים, (דף מ"ט ע"ב בסוף ד"ה ובספר) ,שכתב לכאו' ג"כ כעין דברי הישועת מלכו,וז"ל: "ועוד יש מקום אתי לדון בדבר החדש שנלענ"ד שהא דאמרינן שדרך סלולה לרבים שבוקעים שם עושהו רה"ר, לא נאמר אלא בהולכי רגל, אבל לא נכנס בכלל זה הרוכב והיושב בקרון."
והנה עיי"ש בב"א דלכאו' עיקר סברתו נאמר לענין אתי רבים ומבטלי מחיצתא, היינו שההולך בקרון שהוא למעלה מי' אינו יכול לבטל מחיצות העשויות בעיקר בשביל למטה מי', ולכאו' אין מכאן ראי' לענין חשבון הס"ר, אי מצרפינן היושבים בקרון, אלא דעי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קס"ב וז"ל: "וגם העלה הב"א אפרים שם דדוקא עוברים ברגל בעינן ולא העוברים במרכבות ועגלות דבעינן דומיא לדגלי מדבר" והנה זה ההסבר שכתב המהרש"ם דבעינן דומיא לדגלי מדבר לא נמצא בגוף דברי הב"א, ועכ"פ מוכח מהמהרש"ם שהבין כוונת הב"א דבעינן דוקא הולכי רגל לחשבון הס"ר דבעינן דומיא לדגלי מדבר, ולאו דוקא מטעם ביטול מחיצות, וא"כ הוא ממש סברת הישועות מלכו, אלא דלפי מהרש"ם, לכאו' לאו דוקא מטעם שיושבין ברה"י אלא העיקר דבעינן הולכי רגל, והעירוני דבאמת מוכח בב"א כמוש"כ מהרש"ם דעיי"ש בהמשך דברי הב"א, שכתב עפ"י סברתו הנ"ל טעם נוסף לצרף למה שנוהגין לסמוך על שיטת רש"י, ומוכח דמיירי לענין חשבון הס"ר ודו"ק.
[25] כ"כ האג"מ בח"א סי' קל"ט שאין מסתבר כלל לחלק בזה, ובתשובתו להגר"מ קליין שליט"א בספר אום אני חומה מבאר סברתו יותר, שהאדם ההולך בהקא"ר נחשב שהוא ההולך על הרחוב, "ולא נחשב כלל שהקאר"ס הולכים אלא שהאנשים הולכים ע"י הקאר"ס לאיזה מקום ע"י דרך זו."

Tuesday, August 08, 2006

Part 7: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ה. זה שאמרנו לפי דעה זו (סעיף ד') שצריך שיהי' הששים רבוא עוברים באותו רחוב, היינו שיהא הששים רבוא עוברים במקום אחד בהרחוב, אבל אם יש מקצת העוברים רק במקום זו בהרחוב, ומקצת העוברים רק במקום אחר בהרחוב, אינם מצטרפין אלו עם אלו לחשבון הששים רבוא.[23]

_____________________

[23] כן מוכח מדברי הב"א, והמשכנ"י, והישועת מלכו, והמנח"י, וכ"כ האג"מ, עי' ב"א בדף מ"ז ע"א ד"ה ויהי' דמיירי לענין מבוי המפולש מב' ראשיו לאורך רה"ר, וברה"ר מב' צדדיו יש בו ס"ר עוברים, רק שבמבוי המפולש אע"ג דבקעי בי' רבים מ"מ נתמעטו שם משיעור ס"ר (ומובא ציור הדבר לעיל) וז"ל: "וכן לענין ס"ר, וכמ"ש הרשב"א לענין מתקצר באמצע הטעם לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט, כמו כן י"ל טעם זה לענין ס"ר, שא"א לר"ה שיהי' בכל פינות שאתה פונה ס"ר, וכיון שיש ר"ה גמור "משני צדדים" ובקיעת רבים דרך מבוי אע"פ שאינו ס"ר ופחות מט"ז אמרינן מבטלי מחיצתא ובטל המבוי לגבי רה"ר, מה שאין כן אם בצידי המבוי עצמה אין כאן רה"ר של ט"ז וס"ר בכה"ג ודאי דגם לדידהו סגי בצוה"פ אע"ג דבקעי רבים לא מבטלי כיון שאין מצדדים רה"ר גמור" עכ"ל.

ומוכח מדברי הב"א דלא מצרפינן הס"ר מהעוברים בכל אורך הדרך, דאי מצטרפי הס"ר מכל עוברי הדרך, א"כ למה הוצרך שיהי' ס"ר מב' הצדדים, הא אפילו אם יש ס"ר בצד א', יצטרפו כולם כאחד עם הרבים הבוקעים דרך המבוי המפולש, ומוכח, דבעינן שיעברו הס"ר במקום אחד.

וכ"כ בשו"ת מנח"י ח"ח סי' ל"ב וז"ל: " הרי דלמ"ד דצריך ס"ר לדין רה"ר הוי דינו לגמרי כמו לענין ט"ז אמה, דאם מפולש משני צדדים לרה"ר, הוי גם על אותו הדרך דין רה"ר, ואם אינו מפולש מב' צדדים לרה"ר שס"ר בוקעין, על חלק שאין בוקעין הס"ר אין דין רה"ר" עכ"ל.

וכן עי' ישועות מלכו סי' כ"ז וז"ל: "ואמנם גם לדעת הסוברים דגם בדרך צריך ס"ר בוקעין ל"ק מהא דעירובין, [מהא דמעלות בית מרון עירובין כ"ב ע"ב, שפירש"י שאין שנים יכולים לעבור והקשה הרב השואל א"כ איך אפשר שיעברו ס"ר כל יום] די"ל דכל שרה"ר "סובבין אותו מכל צד" אע"פ שבמקום אחד אין בוקעין בו לא בטיל רה"ר, כעין שכתבו התוס' גבי י"ג אמות ושליש" עכ"ל, והיינו שמתרץ דמיירי דיש ס"ר בוקעין מב' הצדדים של מעלות בית מרון, והא ממש כדברי הב"א הנ"ל דבעינן בקיעת ס"ר מב' הצדדים ואז לא בטיל דין רה"ר מאותו המקום דלית בי' ס"ר, ומוכח כנ"ל.

וכן עי' משכנ"י וז"ל: "ונפלאתי מאוד אם כוונת מעכ"ת שבצירוף כל השיירות שבכל המדבר הגדול והנורא אפשר מאה פרסאות יצטרפו כולן לס"ר אף שרחוקין הרבה זה מזה, ואין רואין ואין יודעין אלו את אלו, הזה נקרא צירוף, וא"כ גם ביישוב נצרף כל אנשי היישוב בערך עשרים פרסה נמצא ס"ר, אלא ודאי כיון שאין דרך לאלו עם אלו ואין הולכין ובאין בדרך אחד אין כאן צירוף, וגם במדבר הי' כן", הרי להדיא דאין מצטרפין הס"ר רק כאשר "הולכין ובאין בדרך אחד", ויש "דרך לאלו עם אלו."

וכן עי' אג"מ או"ח ח"ה וז"ל: "ולא מובן מה שהביא מס' תירוש ויצהר שהגה"מ שמואל האריך להתיר השאסיי בעירנו ההולך מווארשא לפעטערבורג שתמצא בו כמה מליונים בנ"א, לראי' שבצוה"פ ניתר גם כשעוברין ס"ר, וכי בהשאסיי הארוך הזה, עברו בכל אורכן כמה מליונים בנ"א, אלא מקצת דרך בחמישים מיל מווארשא להערים הסמוכות לה עברו כאלף איש בערך, ובחמישים מיל האחרים עברו איזה מאות איש אחרים, וכן בכל מקצת דרך עברו עלי' אינשי אחריני עד פעטערבורג, ומעולם לא עברו במקום אחד אף לא רבוא אחד וכו', והוא טעה שחשב כל העוברים מתחילתו ועד סופו אף שעברו רק מילים אחדים" עכ"ל.

ומבואר להדיא דבעינן שיעברו הס"ר "במקום אחד", וכמוש"כ "ומעולם לא עברו "במקום אחד" אף לא בוא אחד", ומבואר דלא מצטרפי הס"ר המפוזרין בכל אורך הדרך, אלא בעינן שיעברו ס"ר במקום אחד דוקא, ואז נעשה זו המקום שעוברים בו ס"ר רה"ר, ואף דהאג"מ לשיטתו הרי מיירי דוקא מדרך שהוא חוץ לעיר, מ"מ חזינן דעתו להדיא דהיכי דבעינן ס"ר עוברין, הפירוש בזה הוא עוברין במקום אחד, ולא מצטרפי אלו מפה ואלו מפה, וממילא נוכל ללמוד לפי השיטות דבעיר ג"כ בעינן ס"ר עוברין באותו רחוב וכמובא לעיל, ולדידהו אין שום חילוק כלל בין רחוב בתוך העיר לרחוב שמחוץ לעיר, דבעינן דוקא עוברין במקום אחד, דבזה לא פליגי כלל.

והנה מדברי הב"א והישועות מלכו הנ"ל מוכח עוד דאפילו כאשר יש ס"ר העוברים במקום אחד, רק המקום ההוא נעשה רה"ר, אבל לא מהני זה שיהא כל הרחוב כולו רה"ר, שהרי בהדיא כתבו דאם נתמעטו העוברים בעינן שיהא מב' צדדים ס"ר, ואז נתבטל להרה"ר, אבל אם רק במקום אחד יש ס"ר עוברים לא מהני זה על כל הרחוב.

ואמנם ידוע שיטת האשל אברהם סי' שמ"ה, דכל הדרכים המתפצלים מהרה"ר נידון כרה"ר אע"ג שאין שם ס"ר, וא"כ כ"ש אותו דרך עצמו שאם יש בו מקום אחד שעוברים בו ס"ר שוב הוי כל הדרך רה"ר, ומוכח שהבית אפרים, והישועת מלכו, חולקים בזה על הא"א, דאפילו באותו הדרך רק המקום שעוברים שם הס"ר, רק אותו חלק מהרחוב הוי רה"ר, וכ"ש לענין דרכים המתפצלים מהרה"ר, דאין דינם כרה"ר, אע"ג שנמשכים מהרה"ר.

ומשמע לכאו', ממה שמדמה הב"א לדין רה"ר שמתקצר באמצע, דחד טעמא לתרווייהו, דמה שיש להאמצע דין רה"ר הוא משום שנתבטל להרה"ר, וא"כ זהו רק אי בקעי בני רה"ר מצד זה לצד זה דרך אותו המבוי שאין בו ס"ר, ואז אמרינן שגם מבוי זו שאין בו ס"ר הוי חלק מהרה"ר, וכמוש"כ הפוסקים לענין רה"ר שנתקצר, עי' מ"ב סי' שמ"ה ס"ק כ"ז שהביא מהגר"א שהוכיח מהתוס' והרא"ש, דאיירי דוקא בשיש רה"ר גמור בשני ראשי' ובוקעין בה רבים, ומהלכין מרה"ר לרה"ר דרך המבוי, נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי, וחשוב כרה"ר עצמה עיי"ש, וא"כ כמו"כ לענין אם נתמעט מס"ר באמצע, אינו נתבטל לרה"ר שבשני הצדדים רק אי בני רה"ר שבצד זו בוקעין דרך המבוי לרה"ר האחר, אבל אם יהי' רחוב ארוך אשר בקצהו הא' יש ס"ר, וכן בקצהו האחר יש ס"ר, ולא שייכי הב' רה"ר אהדדי, כי כל א' משתמשת לעצמה, ואין הרחוב מעבר כלל מזה לזה, הנה בכה"ג לא נתבטל כלל הרחוב באמצע להב' רה"ר, כי לא שייכא כלל אהדדי.

ויוצא מכל זה לדינא שכאשר רוצים לתקן עירוב בצוה"פ באיזה שכונה בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר, אין צורך לבדוק כל אורך הרחובות אי יש בכל אורכו בצירוף ס"ר עוברין, דאפילו יהי' ס"ר עוברין בצירוף בכל אורך הרחוב לא מעלה ולא מוריד, ולא נעשה בכך רה"ר, רק בעינן שיהא הס"ר עוברים במקום אחד, ואמנם אם יהי' רחוב שבמקום אחד יש ס"ר עוברים בנקודה אחד, באנו למחלוקת הב"א והא"א, דלהא"א הוי כולו רה"ר, ולהב"א וכן להישועות מלכו אינו רה"ר רק המקום ההוא שעוברים שם ס"ר, ואם יהי' ב' מקומות שעוברים בהם ס"ר, והמקום באמצע הוא מעבר לרבים מרה"ר זו לרה"ר זו אז גם להב"א והי"מ יהי' כולו רה"ר.

והנה בעיקר הדין שכתבו הפוסקים דבעינן ס"ר עוברים במקום אחד, יל"ע לכאו' מ"ש מפלטיא, שהוא מקום שמתקבצים לסחורה, ובודאי דלא בעינן שילכו כל הס"ר לחנות א', אלא זה הולך לחנות זו וזה לחנות אחר, ומ"מ מצטרפי הס"ר והוי רה"ר, ומ"ש בדדרך דבעינן שילכו הס"ר במקום אחד.

וי"ל שבזה הוא דחלוק דרך מפלטיא, דבדרך החלק הנמשך במקום הזה אינו שייכא כלל להחלק הנמשך במקום האחר, שחלק זו מהדרך משתמשת למקום זו וחלק זה משתמשת למקום אחר, ומשו"ה לא מצטרפי רק ההולכין ובאין בדרך אחד, דנחשב לב' מקומות, משא"כ לענין פלטיא שהוא כולו נקבע להיות מקום המסחר, הרי זה שחנות זה הוא כאן הוא מטעם שכאן הוא מקום השוק, וכן מה שחנות האחר הוא כאן הוא מה"ט שכאן הוא מקום השוק, וכאן מתקבצים כולם לסחורה, ולכן הכל נחשב למקום אחד, ויש צירוף לאלו עם אלו.

Wednesday, July 12, 2006

Part 6: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ד. [19] ויש החולקים על כל הנ"ל, וסוברים שאפילו בעיר, אין רשות הרבים אלא אם כן יש ששים רבוא עוברים [20] באותו רחוב כל יום,[21] ובלא"ה אינו רה"ר, ואפילו יש ששים רבוא עוברים בתוך העיר, אלא שהם מפוזרים בכל הרחובות, לא מהני זה שיהי' רה"ר, אלא בעינן שיהיו הששים רבוא עוברים באותו רחוב דוקא, ובלא"ה אינו רה"ר.[22]
_____________________
[19]
אקדים בזה הקדמה קטנה לזה הסעיף, הנה שיטה זו לפי הרבה פוסקים הוא שיטת הי"א שהביא המחבר שהוא שיטת רש"י, וכפי המבואר להלן סעיף ט' כשיטה זו נהגו עלמא, ויש בו ג' פרטים: א' הא דאמרינן שיהא ס"ר עוברין בו היינו עוברין ממש, ולא ראוי לעבור או אפשר לעבור, ב' בכל יום היינו כפשוטו דבעינן ממש כמעט כל יום, ואמנם פי' הפוסקים דבודאי אי יחסר יום א' לא פקע מיני' בכך שם רה"ר, אבל עכ"פ בעינן בתמידות ורגילות, ג' עוברין "בו" היינו באותו רחוב בפנ"ע ולא מצרפינן הס"ר מכל רחובות העיר.
ועי' לעיל הערה ט"ז בסופו מ"ש מהמנח"י, דמ"ש הב"א הוא גם הפי' בדברי המחבר, וכן כתבנו שם לפי מ"ש המהרש"ם והמנח"א, וממילא לפי"ז אין דעה זו המובא כאן (סעיף ד') חולק על הדעה המובא בסעיף ב' שהוא שיטת הב"א, ומ"ש בפנים שדעה זו חולק "על כל הנ"ל" הכוונה על הדעות בסעי' א' וג'.
[20]
עי' בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח עיי"ש, שרצה הרב השואל האבדק"ק חיראב, לפרש כוונת המחבר שיהא ראוי לעבור, והמהרש"ם דחה דבריו, וז"ל (לאחר שקו"ט בכלל אי שייך לפרש כיו"ב בלשון המחבר): "מ"מ כיון שיש לפרש בפשיטות למה נדחוק א"ע, ועוד דבנידו"ד דנקטו דיהיו עוברים בכל יום ודאי דאין לפרש כן דלענין ראוי אין לשער בכל יום, וגם לא הו"ל לסתום אלא לפרש", הרי להדיא שהפי' בדברי המחבר הוא כפשוטו, שבעינן ס"ר עוברין ממש בהרחוב כל יום, וכן במ"ב סי' שמ"ה סעיף ז' משמע דס"ל כן בפירוש דברי המחבר עיי"ש במ"ב ס"ק כ"ד וז"ל: בכל יום, חפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא נזכר בדבריהם תנאי זה, רק שיהי' מצויין שם ס"ר", ועי' בשעה"צ אות כ"ה שסיים וז"ל: "אבל אין הכרח שיהי' צריך להס"ר שיעברו בכל יום דרך המבוי המפולש", ומוכח שהבין בדעת המחבר שאכן כוונתו כפשוטו שצריך שיעברו ממש כל יום הס"ר דרך המבוי המפולש, וכן מוכח בכל הפוסקים להלן הערה כ"א שפי' כן בדברי המחבר.
[21]
כן הוא לשון השו"ע, וכן הוא לשון כמה ראשונים, ובשו"ת מנח"א כתב וז"ל: פשוט דאינו בכל יום ממש דאם יחסר יום א' בודאי לא יצא מתורת רה"ר רק הרבה פעמים היינו תמיד לענין זה עכ"ל, ומוכח עכ"פ דבעינן הרבה פעמים, ורק דלא בעינן כל יום ממש, אבל בעינן שיהא בגדר "תמיד", ועי' גם בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח שכתב דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו ס"ר, וכן עי' באג"מ ח"ד סי' פ"ח בסופו ד"ה והנה מסתבר, שדן לענין קאני איילענד וברייטאן ביטש וז"ל: "שאיכא ימים בימי הקיץ שבאים לשם יותר ממיליון איש ביום, וכיון שאיכא ימים שאיכא ס"ר אפשר דסגי בהכי להיות נחשב רה"ר על כל השנה, שלא הכל הזכירו שצריך להיות הס"ר בכל יום, וא"כ אפשר סברי דאם איכא המציאות בעוברים ס"ר, וראוי הוא מצד המקום ומספר אנשים שבסביבה שיעברו גם כל עת ס"ר הוא רה"ר, אפילו אינם עוברים במציאות אלא איזה ימים בשנה", ואמנם מסיק שם וז"ל: "אך בזה כיון דבשו"ע כתב בדעת שיטה זו דצריך שיעברו ס"ר כל יום יש אולי להקל" עכ"ל, ומוכח דבעינן ס"ר עכ"פ כמעט כל יום.
[22]
כ"כ הרבה פוסקים ה"ה : א' הפנ"י, ב' הב"א, ג' המשכנ"י, ד' הערוה"ש, ה' הבית יעקב עמ"ס עירובין (ומובא במהרש"ם), ו' הדברי מלכיאל, ז' המהרש"ם, ח' המנח"א, מכל הנך פוסקים חזינן דגם בעיר בעינן ס"ר עוברין באותו רחוב בפנ"ע בכל יום, ולא מהני מה שדרים בהעיר ס"ר, וכן לא מצרפינן כלל הס"ר מרחובות אחרות ונעתיק דבריהם אחת אחת:
[א] עי' פנ"י שבת דף ה' ע"ב וז"ל: "והא דאמרינן בפרק הזורק משה היכן הוי יתיב במחנה לוי', היינו משום דאותן המבואות [במחנה ישראל] לא היו בוקעין בהם ס"ר או שלא היו מפולשין משער לשער, משו"ה הוצרך לומר דמ"מ מחנה לוי' גופא רה"ר הוא, ומילתא פסיקא קאמר, אפילו את"ל דמחנה ישראל לא הוי רה"ר גמור, מחנה לוי' מיהא רה"ר גמור הוא כן נראה לי נכון" עכ"ל, ומפורש דאע"ג שהי' מחנה ישראל עיר שדרים בו ס"ר, והי' ס"ר מצויין בהרחובות, וכמוש"כ האג"מ בח"ד סי' פ"ז שבמדבר הי' שיעור כזה שיש לשער שנמצאים ס"ר בהרחובות, כי ביחד עם הערב רב והטף והנשים הי' כמה מליון אינשי, ומ"מ לא פסיקא לי' דהוי רה"ר, דאפשר שלא הי' בוקעין שם ס"ר, ומוכח שזה שדרים בו ס"ר או שמפוזרים בכל הרחובות לא מהני אלא בעינן ס"ר באותו רחוב בפנ"ע.
וכן מוכח גם בדברי הפנ"י המובא בב"א בסוף סי' כ"ו, שעד שעת נדבת המשכן לא היתה כלל רה"ר בדגלי מדבר אפילו במחנה לוי', ואשר לכן לא הזהיר משה על ההוצאה, כי לא הי' צורך להזהיר על ההוצאה שלא הי' שם רה"ר, ורק כאשר שמע שהמלאכה היתה דים ויש מאת ככר כסף, ואשר מזה ראה שיש ס"ר עוברים במחנה לוי' ע"י חשבון המאת ככר כסף עיי"ש, אז הזהיר על ההוצאה, דאז הוא שנעשה רה"ר, וכדיוק לשון הב"א שם דנעשה רה"ר "מעתה", כלומר בתקופה ההוא נעשה אותו המקום לרה"ר, אבל לפני זה לא הי' רה"ר כלל, ומוכח דמה שיש ס"ר מצורף ברחובות העיר אינו כלום, שזה הי' בודאי ידוע למשה גם קודם נדבת המשכן.
[ב] וכן עי' משכנ"י סי' קכ"א שביאר להדיא שיטת הטור והשו"ע דבעינן ס"ר עוברים כל יום שלמדו זאת מהמבואר בגמ' (שבת צ"ו ע"ב) דמחנה ישראל לא הי' רה"ר, וכתב המשכנ"י דע"כ הטעם משום דדוקא מחנה לוי' היו ס"ר עוברים כל יום אצל משה כדי להביא נדבת המשכן כל יום, משא"כ במחנה ישראל לא היו הולכים ס"ר בכל הרחובות, כי לא היו מצויין אלו לאלו, ומבואר להדיא דאע"ג שמחנה ישראל הוא עיר שדרים בו ס"ר, והי' גם ס"ר בצירוף בכל הרחובות וכנ"ל, לא מהני זה שיהי' רה"ר, אלא בעינן ס"ר עוברים באותו רחוב דוקא, לפי שיטת הטור והשו"ע, (ועי' גם רשב"ם ב"ב דף ס' להדיא דמחנה ישראל לא הי' רה"ר, וכן עיי"ש נמוק"י) הרי בפירוש דס"ל להמשכנ"י שגם בעיר בעינן שיעברו הס"ר בכל רחוב בפנ"ע ובעינן שיעברו בו כל יום.
ונראה שמדויק כן בלשון המחבר, שבכל הסעיף נקט לשון רבים, "רחובות ושווקים" ואין "להם" חומה וכו', ובשיטת הי"א נקט לשון יחיד דייקא "כל שאין ס"ר עוברים "בו" אינו רה"ר, ועפ"י המשכנ"י נתיישב כמן חומר, כי אלו נקט לשון רבים גם כאן הי' משמע שיש בצירוף כל הרחובות ס"ר הוי רה"ר, ולכך נקט לשון יחיד דייקא להדגיש דבעינן באותו רחוב בפנ"ע ולא מצרפינן כל הרחובות.
[ג] וכן מוכח נמי דעת הב"א בדף מ"ו שמפרש לשון רש"י שכתב עיר שמצויין בו ס"ר, וז"ל: "ופשיטא דמצויין ממש בעינן דהיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה" עכ"ל, והנה ממ"ש "דוגמת דגלי מדבר דאמרינן מחנה לוי' רה"ר", מוכח דס"ל דוקא מחנה לוי' ששם הי' באין אלה מפה כו' שהיו הכל מצויין אצל משה, משא"כ מחנה ישראל, ששם לא היו מצוי ושכיח שיעברו בו ס"ר, וזה כמוש"כ המשכנ"י.
ועוד משמע שלא פירש כוונת רש"י עיר "שמצויין" שם ס"ר היינו שיש שם "בנמצא" ס"ר, כלומר שדרים בו ס"ר, אלא פירש כוונת מצויין בו, "כמו במחנה לוי' שהכל "מצויין" אצל משה", ומשמע שהב"א מפרש הלשון מצויין שם ס"ר דהכוונה, שיהא "מצוי" שיעברו ברחוב שלה ס"ר, ולא שנמצאים שם ס"ר תושבי העיר, ודו"ק.
וכן מוכח עוד בהב"א שהבאנו לעיל שהביא דברי הפנ"י שמחנה לוי' לא נעשה באמת רה"ר עד שעת נדבת המשכן שהלכו שם ס"ר כל יום, ועד אז לא הי' רה"ר כלל בכל דגלי מדבר, והב"א קלסי' לדברי הפנ"י, וש"מ דהכי נמי ס"ל.
[ד] וכן עי' ערוה"ש בסי' שמ"ה סעי' כ' וכ"א וז"ל: דבדגלי מדבר לא היו מבואות אלא רחובות רחובות כשלנו, וכל שבט ושבט יצא דרך מקום אחר מהשבט השני, לפיכך לא הי' מקום בתוך המחנה שיקרא רשות שכל הרבים הולכים שם זולת מחנה לוי' שכל ישראל היו צריכים לילך אצל משה רבינו, ונמצא דרק מחנה לוי' הי' רה"ר" עכ"ל, ומבואר דעת ערוה"ש דאפילו עיר שיש בו ס"ר אינו רה"ר רק באותם הרחובות שהכל פונים עליהם, כמו במחנה לוי' שהכל מצויין אצל משה, אבל לא מצרפינן הס"ר מכל הרחובות (וכ"כ האג"מ בח"ד סי' פ"ח שמהערוה"ש הנ"ל מוכח דלא נחית לסברתו בחשבון הס"ר).
[ה] וכן עי' בס' בית יעקב למס' עירובין דף ו' ע"א וז"ל: "אמנם כן בכל מקום ובזמן הזה לא מקרי עיר רה"ר אלא כשיש בקיעת ס"ר ואף אמנם נוכל לומר שהיינו טעמא ממאי שדוקא מחנה לוי' הי' רה"ר ולא מחנה ישראל כנ"ל, משום דבמחנה לוי' הי' מצויין ס"ר, ולא כן במחנה ישראל, שלא הי' עוברים ושבים ס"ר" עכ"ל הרי להדיא כנ"ל דאע"ג שהי' מקום חניית ישראל נחשב כעיר כמוש"כ שם הבי"ע לעיל "שהגם שהישראל היו במדבר יושב אוהלים אפ"ה מקרי מקום חנייתם בשם עיר" ומוכח דאע"ג שהי' עיר שהי' של ס"ר דיירים, מ"מ אינו רה"ר רק מחנה לוי' שעברו בו הס"ר.
[ו] וכן עי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ג' בסופו וז"ל: ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג בהשמטה לסי' י"ח שאם יש מבוי מפולש רחב ט"ז אמה, היינו שיהא המבוי מפולש מקצה לקצה, אשר באמת אינו מצוי כלל בעיירות גדולות, ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס"ר, כיון שאין שם רה"ר מפולש כנ"ל, וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד וכמש"ש. עכ"ל, ועיי"ש בהשמטה לח"ג שנסתפק בזה, ומקודם לא רצה לסמוך על סברה זו להתיר, וכפי הנראה שלמסקנה נקט לעיקר דבעינן ס"ר ברחוב אחד.
[ז] וכן מוכח מהמהרש"ם בח"ג סי' קפ"ח וז"ל: דכיון שהדגלים היו סמוכים מסביבות העגלות הי' מצוי שיבואו אלה מפה ואלה מפה והי' שכיח שיעברו ביום א' ס"ר, הרי להדיא דאע"ג שהוא מיירי כאן מדגלי מדבר שהוא עיר של ס"ר מ"מ הוצרך לפרש שמה"ט הי' רה"ר משום שהי' שכיח שיבואו אלה מפה ואלה מפה והי' שכיח שיעברו ביום א' ס"ר, ומוכח דלא ס"ל שמצרפינן כל רחובות העיר, ועיי"ש עוד שמאריך שהפי' בשו"ע ס"ר עוברים בו כל יום הוא כפשוטו דבעינן שיעברו בפועל ס"ר כל יום.
[ח] וכן מוכח דעת המנח"א, עי' שו"ת מנחת אלעזר בח"ג סי' ד' וז"ל: הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס"ר בוקעין בו ביום" הרי להדיא דאפילו בעיירות הגדולות ההם, שכבר כתב הב"א שיש שם ס"ר, והמנח"א מביא את דברי הב"א הנ"ל, ומ"מ דוקא הרחובות הגדולים מקום המסחר ביותר, שעוברים בו הס"ר בכל יום שם הוי רה"ר ולא כל רחובות העיר, ומבואר דלא מצרפינן כל רחובות העיר.

Thursday, July 06, 2006

Part 5: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo


ג. ויש שחלקו בין רחובות שבעיר, לבין דרכים שהם מחוץ לעיר, שבדרכים מחוץ לעיר בעינן שיעברו ששים רבוא כל יום, אבל בעיר אם יהי' מספר בני העיר בצירוף הנכנסים שם כל יום ששים רבוא, הרי כל רחובות העיר רה"ר.[18]

_____________________

[18] שו"ת אג"מ ח"א סי' קל"ט ענף ה', ובח"ד סי' פ"ז, ועיי"ש שמצדד שכן הוא ביאור שיטת רש"י והרא"ש ועוד ראשונים, דסגי בזה שיש בעיר ס"ר ומצרפינן אפילו הנמצאים בבתים, (ועיי"ש שמסיק שיש להקל, דבעינן ס"ר בצירוף בכל הרחובות, ולא מצטרפי אלו שבבתים, ושיטתו זו יתבאר להלן סעיף ח' עיי"ש), ובדרך שחוץ לעיר בעינן ס"ר עוברים בו כל יום.

ולכאו' שיטת האג"מ בזה הוא כעין פשרה בין שיטת המשכנ"י ושיטת הב"א, דבזה שמצרף כל בני העיר אפילו הנמצאים בבתים, הרי זה דומה להמשכנ"י, ומוכח דס"ל שהגדר בזה שס"ר שולטים, ואמנם בזה שמגביל הדבר דתלוי בס"ר בעיר דוקא, ולא מהני מה שעשוי בשביל ס"ר שיכולים לבא מחוץ לעיר וכשיטת המשכנ"י, (ועיי"ש עוד שכתב דבעינן שיהי' נמצאים ס"ר בעיר שהוא בשטח שהוא לכל היותר י"ב מיל על י"ב מיל, כלומר שאם הס"ר שבעיר מפוזרים בשטח גדול מזה, אינו רה"ר), הנה בזה דומה קצת להב"א, אלא שלהב"א בעינן שיהא שכיח ומצוי שיבואו שם הס"ר, ולא תלוי כלל בעיר.

וראוי לציין מ"ש באג"מ ח"ד סי' פ"ז ע"ד תיקון עירובין בעיר פלעטבוש וז"ל: "עכ"פ אני סובר כן לדינא, (הביאור בשיטת רש"י בתנאי ס"ר) אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה כו' אבל בזה טעם למה שלא אמרתי למה שאני סובר לפס"ד ברור, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר, שהוא בעצם נגד מ"ש ונגד מה שאני סובר כן לדינא הוכרחתי לכתוב מכתבי זה" עכ"ל.

והנה עי' בהשמטות לח"ד (בעמוד תכ"ח) "וגם כתבתי באור על חשבון הס"ר שכל אלו הם חדושים שאף שברור לענ"ד שהוא אמת שייך למיפלג אחר שראו כל מה שכתבתי אם יש להם טעמים, אבל על ברוקלין שתלוי בדין הס"ר אם נמצאו בשטח דלא יותר מי"ב מיל, וכיון שנתברר שפלעטבוש יש שם הרבה יותר כו' וכן בארא פארק הוא אסור מדינא בלא דלתות עכ"ל, וכוונתו בזה צ"ב דכד דייקת שפיר תראה שלא מסיק לענין ברוקלין להדיא שדינו שונה ממנהעטען, (עי' ח"ד סי' פ"ט שכתב לענין מאנהעטן שאין למחות ביד המקילין), ושכאן צריך למחות ביד המקילין, אלא מסיק שבברוקלין הוא סובר לדינא שאסור, וגם צל"ע לפימ"ש הוא עצמו בס' פ"ז לענין עירוב בפלעטבוש, שהגם שהוא סובר כן לדינא מ"מ אינו אומר כן בתורת פס"ד ברור, כי לא הוזכר כדבריו בדברי האחרונים, א"כ צ"ב בכוונתו בההשמטה, ואם חזר ממ"ש בהתשובה הנ"ל, ורצונו מעתה לפסוק בתורת פס"ד ברור, הו"ל לפרושי כן להדיא, וצ"ע.

ודע שיש עוד שיטה המובא בראשונים בהיפך ממש מסברת האג"מ, והוא מ"ש הרמב"ן במס' עירובין דף נ"ט ע"א וז"ל: "ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנו מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקין בה בעוברין עלי' ס"ר דהא דכולי עלמא הוא, אבל בתוך העיר אין שם רה"ר בלא ס"ר דתהוי כדגלי מדבר" עכ"ל, ובשו"ת ישועות מלכו סי' כ"א וסי' כ"ב החזיק בשיטה זו, וכ"כ גם בספר בית יעקב עמ"ס עירובין דף ו' ע"א מסברא דנפשי', ואמנם בשו"ת אבני נזר סי' רע"ג הביא דברי הי"מ ודחאו, וז"ל: "סוף דבר מוכח בראשונים התוס' ומרדכי וריא"ז שאינם מחולקים בכך והרמב"ן שרצה לחלק בכך תברי' לגזיזי' וכתב שאינו מחוור" עכ"ל, וכן עי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קס"ב שדחה שיטה זו.

Tuesday, June 20, 2006

Part 4: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo


ב. וי"א שאם אין שם בקירוב מקום ששים רבוא, העוברים ושבים שמה בכל עת, שדרכם לצאת ולבא באותו דרך, עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא, אינו רשות הרבים.[17]
_____________________

[17] שו"ת בית אפרים סי' כ"ו דף מ"ו, והנה מ"ש הב"א "עד שאפשר שיעברו ס"ר ביום אחד," יל"ע בכוונתו, אי ר"ל דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו בהדרך ס"ר, או דסגי באפשריות בעלמא, היינו בזה שאפשרי במציאות שיעברו שם ס"ר, סגי בהכי שיהא נחשב רה"ר, וכדי לברר הדבר נעתיק מקודם לשון הב"א ואח"כ דברי האחרונים שדנו בכוונת דבריו.
וז"ל הב"א שם: "ומה שהאריך [המשכנ"י] בדברי רש"י עפ"י דברי הריטב"א שכתב דאינו מצריך שיתיישבו בעיר ס"ר כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה כו' והנה ידידי החכם נ"י האריך בהרצאת דברים להעמיס בכוונת רש"י שכל שהדרך מופקר והוא מעביר לס"ר אף שאין באין לתוכה ס"ר כיון שמתוקן ומוכן ומופקר לבא לתוכה אנשים מכל הארץ כו' ואומר אני אף שירבה כל היום מוכן ומופקר ומתוקן אין שומעין לו להוציא דברי רש"י מפשטן, שכתב עיר של יחיד שלא היו נכנסים בה תמיד ס"ר של ב"א, וכן כתב בדף ו' ועיר שמצויין בה ס"ר ואין בה חומה שהי' רה"ר שלה מפולש משעל"ש, כו' ופשיטא דמצויין ממש בעינן, והיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה רבינו, וכן אמרינן עגלות תחתיהן וביניהן רה"ר, ופי' ר"י לפי שהי' דרכם לבוא באותו דרך, והיינו כדברי ריטב"א כו' ובסו"ד שם סיים אך לרש"י בעינן שיהא דרך סלולה לס"ר המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שם בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא, ועי' גם לעיל דף מ"ד ע"ב, וז"ל: דודאי גם בדגלי מדבר לא היו עוברים בין העגלות ותחתיהן כל שעה רק כיון שהיו חונים סביב לה ס"ר ודרכם הי' לצאת ולבוא באותו דרך כמוש"כ התוס' בעירובין, אבל אם [אין] שם במקומו וסביב לה כמספר הזה וגם אינה רוכלת העמים אשר אלי' יבואו מאפסי ארץ ס"ר אף שהוא לרבים הוכן לעבור שמה כשיבואו השתא מיהא ליתנייהו ואולי במספר שנים לא יעלה למספר הזה אף שהוא דרך סלולה ומעבר לרבים מ"מ הזמנה לאו מילתא עכ"ל.

ועי' מאירי בריש מס' עירובין שמשמע כהב"א, וז"ל : "רה"ר הוא דרך שיש ברחבה ט"ז אמה כו', וכן הצריכו בו גדולי הרבנים שיהא בו דריסת רגל לס"ר, ולא שיהא ס"ר יכולים לעבור שם ביחד, אלא שיהא דרך מצוי לס"ר ורגילים לעבור בו, ומשמע דקאי כשיטת הריטב"א שיהא דרך מצוי לס"ר, ואמנם הוסיף דבעינן "ורגילים לעבור בו" ולפי המשכנ"י הלא די בזה לחוד דהוי דרך מצוי לס"ר, ומוכח כהב"א.

והנה המשכנ"י בתשובתו השנית להב"א (דף קכ"ו בד"ה ומה) נתקשה בכוונת דברי הב"א במה שכתב "עד שאפשר שביום אחד יעברו" וז"ל: "גם מה "האפשר" הזה שכתב מעכ"ת, ואם הכוונה שאף שמעולם לא יעברו כיון שאפשר כו', מנא לי' למר הא לדעת המפרשים בדעת רש"י ז"ל וכמה פוסקים כתבו בפירוש דבעינן שיהי' ס"ר בוקעין בכל יום כמש"ל מזה, והיינו זה נכנס וזה יוצא כו' אבל מחנה ישראל לא הי' דריסת רגלם מצוי' תמיד אלו לאלו, לכן לא הוי רה"ר לדעתם, אף שאפשר לס"ר שבקירוב מקום לעבור אין זה כלום לדעתם, ואם הכוונה שעכ"פ באיזה יום יעברו כולם מה גבול יש בדבר אם יום או יומים לשנה, ואין לנו פשרה בזה אלא או דבעינן ס"ר בוקעים בכל יום כדעת המפרשים בדעת רש"י, או דלא בעינן רק שתהא דריסת רגל ס"ר מצוים שם אף בימים רבים, כיון שעכ"פ רגלם מצויים שם הוי רה"ר, וזו דעת ריטב"א וריא"ז בדעת רש"י עכ"ל.

ואמנם עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח שתפס בפשיטות בכוונת הב"א דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו ס"ר ביום אחד, וכתב וז"ל: דכיון שהדגלים היו סמוכים מסביבות העגלות הי' מצוי שיבואו אלה מפה ואלה מפה, והי' שכיח שיעברו ביום א' ס"ר כו' וכל עיר שאין מצוי שיעברו בה ס"ר ביום אחד אין לה דין רה"ר עכ"ל, והנה המהרש"ם מיירי הכא מדגלי מדבר, שהי' עיר של ס"ר, והי' הס"ר בקירוב מקום, ומ"מ כתב הטעם שהי' רה"ר משום שהי' שכיח שיעברו ס"ר ביום אחד אלה מפה ואלה מפה, הא לאו הכי אף שיש שם בקירוב מקום ס"ר, ואפשרי המציאות שיבואו לא מהני זה כלל, ונראה בעליל שהמהרש"ם פי' מ"ש הב"א "אפשר" "ועלול" שיעברו ס"ר ביום אחד, הכוונה שהוא שכיח ומצוי שיהי' כן ודו"ק, ולא רק אפשריות בעלמא.

וכן מוכח בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד' הביאו האדמו"ר ממונקאטש שליט"א בתשובתו אודות היתר טילטול) שכתב לענין עיירות הגדולות, שיש בהם ס"ר, שרחובות הגדולים מקום המסחר ביותר, שם הוא רה"ר, דבודאי בוקעין בו ס"ר ביום, ומשמע להדיא אבל בשאר רחובות אינן רה"ר, ובהמשך דברי המנח"א שם כתב להדיא שדבריו בזה הם עפ"י "הב"א אשר העמיק הרחיב בזה בארוכה", ומבואר שהבין המנח"א בדעת הב"א שרק אותן הרחובות ששכיח בהן ס"ר הם רה"ר ולא שאר הרחובות העיר, ואע"ג שנמצאים ס"ר בקירוב מקום לכל הרחובות, והרי "אפשר" במציאות שיבואו שם ס"ר, אלא מוכח דבעינן דרך דשכיח שיעברו בו ס"ר, ולא מהני אפשריות בעלמא, וכמוש"כ מהרש"ם.

ונראה שהביאן לפרש כן בדברי הב"א, כי מאחר שכתב הב"א דבעינן שיהא "הס"ר מצויין שם בקירוב מקום", וגם הצריך שיהא הס"ר "עוברים ושבים שמה בכל עת", מה הי' חסר שהוצרך להוסיף עוד "עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא", הלא בודאי אם הם שם בקירוב מקום, וגם עוברים ושבים בהדרך, הא ממילא גם אפשרי במציאות שיעברו שם ביום אחד, וכי איזה מניעה יש בדבר, וכן לעיל הדגיש "והיינו שהוא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה", ומזה משמע שכוונת הב"א להוסיף ולפרש שיעור בה"עוברים ושבים שמה בכל עת", והיינו דבעינן שיהא דרכם של הס"ר לצאת ולבא בהדרך ברגילות ובתמידות כל כך, עד שאפשר מתוך זה הרגילות, שיזדמן שיבואו ס"ר בהדרך ביום אחד, (ורק בכה"ג נחשב שרשות הס"ר שולטים שם) ולאפוקי אם נמצאים שם בקירוב ס"ר, ומשתמשים באותו דרך באופן שלפי השתמשות הרגילה לא יזדמן כלל שילכו כולם ביום אחד (דאז לא נחשב שהס"ר שולטים על הדרך ההוא).

ודבר זה אפשר לבחון אם שכיח ומצוי שעוברים שם ס"ר ביום אחד, דאם אינו שכיח שיעברו הס"ר ביום אחד, מוכח דאינם משתמשים הס"ר בהדרך כ"כ, וזהו ביאור מ"ש מהרש"ם דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיעברו שם ס"ר ביום אחד, ונראה ברור לפי המהרש"ם והמנח"א, אפילו אם יתברר שבאיזה ימים בשנה עוברים שם ס"ר, מחמת סיבה צדדית, לא מהני זה על כל השנה שיהי' רה"ר בעבור זה, דאנן בעינן שיהא עוברים ושבים כל עת כ"כ עד שבכל יום יהי' אפשר לספוקי דילמא יהי' עוברים שם ס"ר.

ונראה שכן מדויק נמי בלשון הב"א בדף מ"ה ע"ב וז"ל: לפי שהי' מצוי שם כמה עיירות גדולות במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא שהי' בו ס"ר כגון עיר גדולה פאריז לונדון ווינא פפד"מ ועוד רבים כהנה כרכים גדולים אשר המה רוכלי העמים ומרובה באוכלסון מאד והיו בו גם ישראל הרבה דרים שם ועי' בשו"ת ח"צ סי' ס"ז לענין אינגלטירא שכתב איך יתכן כו' ויש בה כמה סרטיות ופלטיות דדשו בה רבים ואולי ס"ר כו', עכ"ל, ומשמע להדיא שגם בעיירות הגדולות ההם שהי' בהם ס"ר, עיקר הנידון בהם הוא רק סרטיות ופלטיות שבהם דדשו בי' רבים ואולי ס"ר, אבל הרחובות שבעיר שלא דשו בו רבים, אינם רה"ר.

וכן מוכח עוד בדברי הב"א בדף מ"ד ע"ב במה שכתב לפרש הא דאיתא במס' שבת דף ו' ע"א, לענין מדבר בזה"ז שאינו רה"ר, וכתב וז"ל: "דודאי לאו במדבר שמם לגמרי מיירי, רק איכא שיירתא טובא דאזלי ואתו כו' מ"מ כיון שהרבים אינם מצויין שם כל שעה, אע"ג דלפי רוב ההולכים שם לפרקים, יעלו למנין ששים רבוא לא איכפת לן, כיון שאין מצויין שם כל שעה עכ"ל, וכן ביאר מזה עוד להלן מ"ו ע"א וז"ל: "ומה שכתב מדברי רש"י בשבת שפי' כאן בזה"ז דהולכי מדבריות לא שכיחי, כבר כתבתי בזה לעיל דכוונתו דאע"ג דאיכא שיירתא טובא דפרשי בהברא ומאן מפיס אם לא יעלו לחשבון ס"ר, מ"מ כיון דעכ"פ לא שכיח כולי האי, ואנן בעינן שיהי' מצויין ס"ר עכ"ל, הרי כתב להדיא, דאע"ג שיש באמת ס"ר המשתמשים והולכים בהמדבר לפרקים, "ומאן מפיס אם לא יעלו לס"ר" מ"מ אינו רה"ר בשביל כך, והטעם בזה כתב "דעכ"פ לא שכיח כולי האי ואנן בעינן שיהי' מצויין ס"ר", ומזה נראה ברור בכוונת הב"א דלא מהני אפשריות בעלמא, אלא בעינן שכיח שם ומצוי ס"ר עוברים, וכמוש"כ המהרש"ם והמנח"א.

ואמנם עי' שו"ת אחיעזר ח"ד סי' ח' שכתב אודות פאריז שכיון שיש בה ס"ר הוי רה"ר, אע"פ שאין בכל רחוב ורחוב ס"ר, מכ"מ מקרי רה"ר, ועיי"ש שסיים וז"ל:" שו"ר בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' כ"ו כו' ושם חשיב לה פריז רה"ר מה"ת עכ"ל, ולפום ריהטא משמע לכאו' שמוכיח מהב"א לכל מ"ש לעיל היינו דלא בעינן ס"ר בכל רחוב ורחוב, ולפי"ז ע"כ צ"ל דס"ל להאחיעזר דכוונת הב"א דסגי באפשריות בעלמא, ודלא כמהרש"ם והמנח"א.

אלא דאיכא למידק קצת בדברי האחיעזר, במ"ש דחשיב לה הב"א לפאריז רה"ר מה"ת, דקשה לכאו' דהא הב"א כתב להדיא להיפך, וז"ל: "ואמנם עיירות שבמדינות אלו (פאריז לונדון ווינא ופפד"מ, שכתב שם שיש בהנך עיירות ס"ר) רחובותי' קצרים ואין בהם רוחב ט"ז אמה" עיי"ש, הרי להדיא כתב דאינם רה"ר, וע"כ צ"ל כוונת האחיעזר, דמשמעות הב"א שלולי זאת שרחובותי' קצרים וכו' הי' רה"ר מצד שיש בהם ס"ר, אלא דעכ"ז עדיין אין הכרח בדברי הב"א דהי' כל העיר רה"ר, ואדרבה הרי מדיוק לשונו משמע שלא דן אלא לענין פלטיות שבה, שדשו בו ס"ר וכמושכ בשם הח"צ וכנ"ל, ויותר נראה שעיקר כוונת האחיעזר במה שציין להב"א אינו אלא שהב"א ג"כ כתב שיש בפאריז ס"ר ושמצד זה צ"ל שם רה"ר, אבל לא להוכיח מהב"א לענין מ"ש דלא בעינן בכל רחוב ורחוב ס"ר, שלזה אין משמעות כלל בהב"א, (וראיתי בספר אחד שהרחיק לכת באמרו שמסתבר לו שמעתיק התשובה השמיט מלה אחת "לא", וצ"ל שבב"א "לא" חשיב לי' פריז רה"ר, ודבריו אינם אלא דברי תימה) ובגוף דברי האחיעזר במ"ש דלא בעינן בכל רחוב ורחוב ס"ר ג"כ לא ברירא כוונתו כולא האי, אי ר"ל כשיטת האג"מ המבואר להלן סעי' ג' או סעי' ח' עיי"ש, או דילמא ר"ל כשיטת הא"א המובא להלן סעי' ז', דעכ"פ בעינן רחוב א' שהולכים בו ס"ר ואז ממילא כל רחובות הנמשכים ממנו הוי רה"ר, ואפשר שזה כוונתו במ"ש דלא בעינן "כל רחוב ורחוב" רק עכ"פ רחוב א' שפיר בעינן.

והמורם מכל האמור, שהמהרש"ם והמנח"א תפסו בכוונת הב"א דבעינן שיהא שכיח ומצוי שיהא ס"ר עוברים בהדרך, ולא מהני כלל מה שהם בקירוב מקום והוא אפשרי במציאות שיבואו, וכן מוכח באמת בדברי הב"א, ובכוונת האחיעזר אין הכרע לכאו'.

ומן הראוי להדגיש, אשר כל עיקר דברי הבית אפרים האלו, אינן אמורים אלא בביאור שיטת הריטב"א אליבא דרש"י, וכמו שהזכיר כמה פעמים במפורש עי' לשונו לעיל , אבל אין הכרח כלל בכוונתו אם זה גם שיטת הטור והמחבר בשיטת רש"י, שהרי כתבו להדיא דבעינן ס"ר עוברים כל יום, ולא סגי במצויין בקירוב מקום ואפשר וכו', וכמוש"כ המשכנ"י דפליגי הראשונים בשיטת רש"י, ושמוכרח כן בריטב"א עיי"ש, ובשו"ת מהרש"ם שם, הביא מהרב השואל האבדק"ק חיראב, שהי' רוצה לפרש דברי המחבר מ"ש עוברים שם כל יום שאין הכוונה עוברים ממש אלא ראוי לעבור, וכעין שיטת המשכנ"י, והמהרש"ם האריך לדחות פי' זו, דא"א לפרש הכי בכוונת המחבר, בפרט שכתב הלשון כל יום, אלא הפירוש הוא כפשוטו דבעינן שיהא ס"ר עוברים בו כל יום עיי"ש, ובאמת שכן פי' נמי המשכנ"י בכוונת המחבר, וא"כ מהיכי תיתי שהב"א חולק על זה, דהא זהו פשטות לשון המחבר, אלא ודאי שכל דברי הב"א אינם אמורים אלא בביאור שיטת הריטב"א, ובזה י"ל דסגי בשכיח שיעברו ס"ר ביום אחד, אבל לפי המחבר בעינן שיעברו ס"ר במציאות כל יום.

ועי' ב"א דף מ"ו שכתב לחלוק על המשכנ"י וז"ל: "ועליו המשא הזה להוציא דברי רש"י ופוסקים ראשונים מפשוטן, דאנא מצא שצריך שיהי' ס"ר בוקעין כאחד, שגם במדבר לא היו בוקעין כאחד במחנה לוי' רק זה נכנס וזה יוצא", הרי מבואר כוונתו להדיא שעיקר דבריו לחלוק על מה שהבין בכוונת המשכנ"י דמצריך שיהא הס"ר בוקעין כאחד, ועל זה השיג שזה ודאי אינו, אלא סגי בזה נכנס וזה יוצא, (ובאמת גם המשכנ"י בתשובתו השנית הדגיש שבודאי מודה דסגי בס"ר עוברים ביום אחד, זה נכנס וזה יוצא, ולא בעינן ס"ר כאחד, עי' לשון המשכנ"י לעיל), אבל על עיקר דברי המשכנ"י אשר מוכח בריטב"א שיש כאן מחלוקת ראשונים בביאור שיטת רש"י, הנה על זה לא פליג הב"א כלל, ונראה עוד כי מה שהאריך הב"א בשיטת הריטב"א, אינו הכרח דס"ל דהכי קיי"ל, אלא ר"ל שגם עפ"י הריטב"א שהוא חומרא בשיטת רש"י, מ"מ לא שכיח רה"ר בזה"ז, אבל אין ר"ל דקיי"ל להלכה כהריטב"א נגד הכרעת הטור והשו"ע.

ואמנם יתכן לפי מ"ש מהרש"ם והמנח"א, דבעינן שיהא שכיח ס"ר עוברים, אפשר הגדר שכיח הוא הרבה פעמים וכמעט כל יום, וא"כ אפשר שזהו גם הפירוש בדברי המחבר, וכמוש"כ המנח"א עי' לשונו להלן הערה כ"א, דבודאי לא בעינן כל יום ממש ואם יחסר יום א' אינו רה"ר, רק הרבה פעמים בתמידות, וממילא לפי"ז יתכן שהכל עולה בקנה אחד, ואין כאן אלא שיטה אחת בדעת רש"י והוא דבעינן ס"ר עוברים ברגילות, וכמעט כל יום, עד שבכל יום איכא לאיסתפוקי אפשר היום עברו ס"ר.

שו"ר בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ל"ב שכ"כ להדיא, שדברי הב"א אמורים גם בדעת המחבר, וכן מוכח להדיא מתוך דבריו דס"ל דלהב"א בעינן שיעברו הס"ר בתמידות וברגילות ולא סגי כלל באפשריות בעלמא, ועיי"ש שמדייק כן ממה שהביא הב"א תחילה את דברי רבינו ירוחם, (בדף מ"ד ע"א בד"ה ועתה נדבר), שכתב ג"כ כלשון המחבר דבעינן ס"ר עוברים בכל יום, ואח"כ (בדף מ"ד ע"ב) כותב פירושו בדברי הריטב"א בדעת רש"י, "והמשמעות דכתב שם גם לדברי רבינו ירוחם דהזכיר הלשון בכל יום, ואף דהלשון בכל יום משמע בכל יום דוקא, מ"מ ס"ל לדבריו דלא הוי דוקא, א"כ בודאי אין לעשות קולא ממה שיש יום אחד שאין עוברים בו ס"ר" עכ"ל המנח"י, ושתי דברים למדנו מדבריו, הא' דס"ל שלהב"א אין כאן מחלוקת כלל בביאור שיטת רש"י, ושיטת הריטב"א ושיטת הטור והמחבר הכל עולה בקנה אחד, והב' דס"ל דלהב"א בעינן שיעברו הס"ר ברגילות ובתמידות, שהרי לא כתב רק שאין לעשות קולא מצד זה שיש יום אחד שאין עוברים בו ס"ר, אבל בודאי דבעינן שיעברו שם הס"ר לפועל וכמעט בכל יום, ולא סגי באפשריות בעלמא, דאל"ה טפי הו"ל לאשמועינן, דלא בעינן כלל שיעברו הס"ר לפועל, וסגי באפשריות בעלמא, אלא ברור שלא בא לאפוקי רק דלא בעינן כל יום ממש ואי חסר יום אחד יהי' נפקע בכך דין רה"ר, ודברי המנח"י הם ממש כדברי המנח"א הנ"ל.

ואמנם נראה דאע"ג שהמנח"י מדייק כן בהב"א ממה שהביא מתחילה את דברי רבינו ירוחם, מ"מ לא יתכן פירושו רק לשיטתו (והוא גם שיטת מהרש"ם ומנח"א וכנ"ל) דלהב"א בעינן שיעברו בתמידות וכנ"ל, אבל אם נפרש את דברי האחיעזר, דס"ל שכוונת הב"א הוא דסגי באפשרי במציאות בעלמא, בודאי שאין זה הפי' בהמחבר, וכמוש"כ מהרש"ם הנ"ל שדוחק לפרש כן בכוונת המחבר, אלא צ"ל כנ"ל שהב"א לא אמר אלא לפרש דברי הריטב"א, ומה שהביא מתחילה את דברי רבינו ירוחם אין בזה כדי הכרע להוציא את דברי המחבר מפשוטו, ודו"ק.

והנה עפ"י כל מה שנתבאר בב' סעיפים אלו יוצא לנו ב' דרכים בהבנת כל הראשונים שמשמעות דבריהם ששיעור ס"ר נאמרה בהעיר, הא' הוא שיטת המשכנ"י בביאור הריטב"א, והב' הוא שיטת הב"א, ולשניהם אין זה דין מיוחד לעיר דוקא, דלהמשכנ"י כך לי עיר וכך לי חוץ לעיר, העיקר תלוי שאם נעשה עבור ס"ר הוי רה"ר, וכן להב"א העיקר תלוי בזה שהס"ר הם בקירוב מקום ודרכם לבוא וכו', וכך לי בקירוב מקום תוך העיר כמו מחוץ לעיר, כל שדרכם של הס"ר לבא בתמידות וברגילות באותו הדרך הוי רה"ר, ולפי המהרש"ם והמנח"א, אפילו יש ס"ר דרים בתוך העיר כל שאין דרכם לבא בהדרך ההוא אינו רה"ר וכשנ"ת, ובין לפי דברי המשכנ"י ובין לפי הב"א, ליכא שום עדיפותא בעיר, מבחוץ לעיר, ופשוט שכמו שפירשו דעת הריטב"א בשיטת רש"י כן יפרשו כל הראשונים שכתבו הלשון מצויין בעיר וכדו'.

2 - The Brooklyn Eruv and the Sidewalk Eruvin: A Necessary Clarification

לעורר לב הטועים לויט די וואָס זענען מתנגד צו יעדן עירוב אין ברוקלין, זענען פאַראַן צוויי הויפּט טענות קעגן דעם עירוב: אַן הלכה׳דיגע טענה און...