Thursday, August 25, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 3


וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
זאת ועוד, שכל צירוף מחיצות שרואים בכל הש״ס ובספרי הקדמונים והאחרונים, כולם מיירי בהגדרה המשמשת למקום שהוגדר באיזה אופן ככל הנ״ל.

במחילה מכ"ת אין זה נכון:
ולהלן נפרט כמה וכמה מקומות בש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
פוק חזי מדין פסי ביראות, שאמרו חז״ל שאף בשמונה חתיכות הרחבות כל אחת אמה, אפשר לבטל דין רה״ר למקום הנגדר על ידן ואף בלי באר מים חיים כבר אזדא ליה דין רה״ר, ואף הנעשות ע״י חקיקה מאילן וחיצת קנים הנעשה ממנו דיומד (עירובין יט ע"ב), יצאת דין פסי ביראות, האם תאמר שבכל מקום בעולם רואין כאילו נחקקו לזויות איזה ריבוע מדומה ונעשה לו לזויות פסין המבטלין מן המקום דין רה״ר אף במקום אוכלוסיא גדולה למ״ד לא אתי רבים ומבטלי מחיצות,

דברי כ"ת תמוהין מאד:
הלא בעצמו מביא את הברייתא (שם) המוכיחה שא"צ שגדריו ישמשו להגבלת המקום. דהרי בגמ' שם מפורש דהיה שם אילן או גדר נידון משום דיומד. והרי אילן זה אין לו שום שייכות למקום שלהלאה ממנו ואינו סביב איזה מקום מסויים ולא נעשה לשם זה (כמו שהגמ' מפרש הברייתא הנ"ל בדף ט"ו ע"א) דהוי מחיצה העומד מאליו, ואפ"ה נידון משום דיומד. ואיך יוכל כ"ת לומר דלא מצינו בגמ' אלא כשיש לה שייכות לאיזה היקף, נגד גמ' מפורשת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
א״כ אזדא ליה דין רה״ר מן העולם לגמרי.

ובכן, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז:
הרי כל הראשונים דקיימי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכטענת החכם צבי (בתשובתו סי' ל"ז) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: והשיב הח"צ "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?".
ולהלן יתברר שכל קושייתו דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, לא קשה מידי, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אלא ברור כחמה שכל דין פסי ביראות וכל דין גדר מקום שעומדו מרובה על פירוצו, מיירי במקום שגדריו משמשין לו להגבלות המקום ומשתייכים זה לזה באיזה מצב, אז יש להן דין צירוף ודין גדר שלם לפי הכלל הגדול בתורה שהרוב מתאר וקובע להכל והמיעוט נגרר בתר הרוב ונעשה כדבר אחד שלם המתואר כפי רובו.

כבר הוכחנו לעיל ראיה ברורה מן הברייתא שפסי ביראות א"צ שישמשו להגבלת המקום.וכןנוכיח להלן מש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר. (ואגב, בדבריו אלו חוזר כ"ת ממה שאמר בשיעוריו לתלמידי ישיבת תו"ד וז"ל בחורף שנת תש"ס: ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס". וז"ל בחוה"פ פסח תשס"ח: ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30% דהיינו שהפרוץ מרובה על העומד".)

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אבל כל המחיצות שדיברו עליו המחדשים בעיירות גדולות בזמן האחרון, מיירי באופן שיש חתיכה נפרדת כאן וקבוצת בתים כאן ואיזה בנין במקום אחר שאין להם שום השתייכות זה לזה ולא למקום שדימו שנעשה ע"י.

כ"ת אינו מפרש על איזה עיירות גדולות כוונתו, אך על ברוקלין ודאי דבריו אינם תואמים עם המציאות:
דהרי 99.99% משלושת צדדי העיר ברוקלין, מוקפים בגדר של מחיצות גמורות (gates) אצל הים, מבלי שום טלאים וחתיכות נפרדות (אף שעפ"י הלכה גם אילו המציאות הי' כדבריו חתיכות נפרדות, עדיין המחיצות כשרות כל זמן שהעומד מרובה על הפרוץ, כדיבואר להלן). וגם ישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, ותימה רבה על כ"ת שליט"א האיך עלה על דעתו להגדירם כחתיכות חתיכות בדבר שהמציאות מכחישו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הלוא תראה שחכמינו זכרונם לברכה דיברו על הרבה עיירות גדולות שדין רה״ר היה להם ולכולם היו בתים וחצירות ומבואות למאות ולאלפים ואין ספק שלכל אחד היה אפשר לחקוק ארבעה דיומדין באיזה אופן שהיא אפשר להגיד עליו שיש לו דין פסי ביראות ורה״י מן התורה, וח״ו לומר כן, ואם שמע השומע שכן בא לאזניו שמישהו טען כך, ורצה להתיר כל עיר גדולה לאלקים ע״י דין פסי ביראות בודאי יצאו הדברים מפי איזה חסר דעה ה׳ ישמרנו מזה וכבוד א׳ הסתר דבר.

דברי כ"ת תמיהין ומבוהלין:
ומוקשים מניה וביה, דמכח קושיא זו דלכל העיירות היו בתים וחצירות דאפשר לומר חוקקין, הוכיח כ"ת דלא מהני מחיצה עומד מרובה אלא מקום מסויים המסובב ע"י גדרים שנעשה לשם זה. ותימה מנ"ל לחדש חידוש כזה, הלא מכח קושיא זו די להוכיח רק על חוקקין שלא נימא לעשות פסי ביראות אלא במקום מסויים המסובב ע"י גדרים לשיטתו, אבל ליכא שום הוכחה דאף במחיצות קיימות בלא חוקקין דצריך שיעשה לשם היקף זה. והרי חילוק גדול יש בין מחיצה גמורה למחיצה שאינו אלא ע"י חוקקין.
ובכלל, היכן מצינו דאמרינן חוקקין לעשות פסי ביראות על חצירות או בתים? הלא לא מצינו חוקקין אלא על אבן מרובעת או על אילן, אבל על בתים וחצירות לא מצינו כלל דין חוקקין. אדרבה מצינו דבמחיצה המפסקת אמרינן סילוק מחיצות. ועיין חזו"א (סימן ק"ח אות י"ג) וז"ל, ואין לנו בדין חוקקין אלא המבואר בגמ' ומודה ר"מ בהא דאמר (עירובין צ"ד ע"ב) בהשוה גיפופיה דהוי סילוק מחיצות ולא אמרינן חוקקין, עי"ש. תדע דעכ"ח אין הטעם כדברי כ"ת, דהרי אפי' בשני בתים בשני צידי רה"ר דאמר ר' יהודה שני מחיצות דאורייתא (והרי שם אין לו שיעור פרצה בין המחיצות כמ"ש התוס' דף ו' ע"ב) וגם המחיצות נעשות לרה"ר זה, דמשו"ה מכשיר ר' יהודה, ואפ"ה אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך משום דליכא שם ד' מחיצות כמ"ש בדף כב ע"א, ולא אמרו חוקקין לתוך הבית ויעשה כפסי ביראות, ועכ"ח משום דבמחיצות הבתים והחצירות לא אמרו חוקקין. ומתוך שכ"ת בא להוסיף על דברי חכמים, בא לגרוע מדבריהם.
וכ"ז אנו צריכין לפי דברי כ"ת דבכל עיר ימצא מחיצות, אבל באמת כבר כתב החזו"א (סימן קז אות ח') דשפיר משכחת לה רה"ר מחמת סילוק מחיצות, וז"ל "אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצות ירושלים להוי רה"י, וי"ל וכו' אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצוה"פ וחשוב כמחיצה ולא אמרינן שוב עומד מרובה" עכ"ל. וכבר כתב כן בשו"ע הרב (סימן שמה סעיף יא) וז"ל "איזהו רה"ר וכו' אם הוא רחב ט"ז אמה שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד, אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רה"ר מכנגד חלל השער" עכ"ל. והיינו שיש לרה"ר שני מחיצות בכל אורך העיר וזה מסלק כל המחיצות שבצדדים. ואם יש פרצות באותן שני מחיצות ליכנס לתוך המבואות והם מתוקנים בצוה"פ, ממילא נסתלקו כל הבתים וחצירות שבצדדי העיר. הרי דחזינן שיש מציאות שא"א להשתמש במחיצות העיר, וממילא כל קושייתו אזדא לה בנשימה אחת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ונכון להדגיש כאן כלל ידוע ועמוד חזק במוצקי המחשבות הברורות, וזה שכל חידוש שא״א להמלט שיצא ממנו תוצאות בלתי אפשריות, בטל החידוש מאליו אף במקום שנראה בשטחיות שהחידוש מילתא דמסתבר הוא. והנה לעינינו, כל אחת מן ההגדרות של המחדשים שביקשו לייסד כלל שעליו יש לסמוך להפקיע מעיר גדולה דין רה״ר, הלוא אותו כלל ואותו חידוש עצמו יש ג״כ להפקיע על ידו דין רה״ר מכל עיר שהיתה מעולם מיום שניתנה תורה ועד אחרית הימים. כי לכולם היו בתים וכל מה שנמצא בבתים וגדרים שונים וכל ההמצאות המחודשות כבר היו לעולמים, ומה שיבטל דין רה״ר כאן כמו כן היה מבטל דין רה״ר מעולם ועד עולם, וזה דבר הבלתי אפשרי לכל יודע דת ודין. אם כן אזדא להו בנשימה אחת כל חידושיהם וזה דבר פשוט לכל מבקשי האמת.

כ"ת עצמו מוציא וממציא דינים מכח קושיות:
הרי כל הרואה את דבריו, יווכח שאנו לא חדשנו כלום, אלא סמכנו על משנה מפורשת דעומד מרובה על הפרוץ הוי מחיצה (עירובין פ"א משנה ח), ורבותינו לא כתבו שום תנאי שצריך שיעשה לשם מחיצה, וכן הלכה מפורשת היא דמחיצה העומד מאליו הוי מחיצה (או"ח סימן שס"ב ס"ג). אלא כ"ת מחמת שהיה לו איזה קושיא, בא לחדש חידוש עצמי שלא עלה על דעת רבותינו הפוסקים, דלא מהני עומד מרובה על הפרוץ אלא כשהוא שייך לאותו מקום, או שעשו אותו במכוון להקיף מקום מסוים. ועל זה נאמר כלל הידוע בפוסקים (הובא ביד מלאכי כללי שאר פוסקים אות לב, ומקורו מדברי הרא"ש פרק אלו מגלחין הובא דבריו בב"י סימן תקמ"ח) דאין להוציא דין מכח קושיות, כי הוא בנין בלי יסוד, ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל כל הבנין. והמתבונן בקושיותיו של כ"ת יראה שאין בהם ממש, ואזדא לה בנשימה אחת כל חידושיו, הואיל ואי אפשר לומר חוקקין על בתים וחצרות ויש אופנים דאמרינן סילוק מחיצות, שוב הדרה רה"ר מעולם ועד עולם.
ובכלל תמוה על כ"ת, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז, הרי כבר הזכרנו לעיל דכל הראשונים דנקטי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכלל לא ראו בזה דבר בלתי אפשרי לכל יודע דת ודין כדברי כ"ת, וכטענת הח"צ (הנזכר לעיל) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?"

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
נחזור על הראשונות, דהשתא הרי צירפו המתירין הללו כל חתיכות מכל המינים והסוגים ועשו מכולם קו אחד ארוך בעיקש ופתלתול, ועשו חשבון מכל החלקים העומדים ויתרבו על החלקים הפרוצים ויצא מכולם מקום גדור בגדר שיש בו עומד מרובה על הפרוץ וע״י זה נעשה ככרמלית מדרבנן ולרה״י מן התורה כי כבר בטל מאותו מקום דין רה״ר דבעי לו דלתות.

נחזור גם אנו על הראשונות:
דהשתא הרי הודיעו ג' כתות רבנים שטרחו בעצמם להקיף את העיר ולברר את מציאות הגדרים הבנויים על שפת הים, ואת המחיצות הסמוכים לים, ומעולם לא נזקקו לצרף חתיכות חתיכות... בעיקש ופתלתול, אלא העידו פה אחד: א) שיותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates) אצל הים, הן בהלכה והן במציאות, לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות. ב) סביב העיר ברוקלין ישנם ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ. ולמעשה כל תיאורי גוזמאותיו של כ"ת אין בהם שום נפקותא לדינא, כדיבואר להלן.
 
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
מיהו המעיין האמיתי יראה שאין דרך זו נכונה להלכה ולמעשה, כי כל מה שדברו עליו חכמים קדמאי ובתראי בענין מקום הגדור במחיצות קאי על מקום מסויים המסובב ע״י גדרים הנעשים לו לגבול או לשמירה או לסיום מקום ויש בו פתחים וחלונות כדי שיוכלו להכנס בו ולצאת ממנו וכלשון הגמ׳ בעירובין ״חצר שריבה בהן פתחים וחלונות״ (יא ע״א); ו״מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה״ (טז ע״ב); ״שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה... ובלבד... ולא יהו בה פירצות יתרות על הבנין״ (טו ע״ב), והרבה כיוצא בכאלו אין להם מספר, כולם מדברים על מקום מסויים שהוזמנו וייוחדו גדרות אלו להקיף אותו מקום, בין שנעשו לשם כך מעיקרא ובין שהשתמשו בגדרות קיימות להשלים הסיבוב ולהגדיר המקום, ואין אף ציור אחד בש״ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות מפוזרות כגון בית וגדר שאין להם שום שייכות והצטרפות למקום הנגדר על ידם, כולהו בלי יוצא מן הכלל. ולפי זה כל המחיצות שבנו עליהן המתירים בטלין מן התורה לא שרירין ולא קיימין.

כ"ת כותב: אין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות ...
ואנו משיבים: דהנה כ"ת מלבד סברותיו העצמיות, לא הביא לדבריו שום ראיות מן הש"ס והפוסקים, ומאידך אנו הבאנו מקורות בהלכה שמחיצות העומדות מאליהן נחשבים כמחיצות, ע"כ לא רמיא עלינו להביא ציורים מש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות חתיכות. אבל היות שכ"ת טוען שאין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות מפוזרות, אין לנו אלא לתמוה על כ"ת תמיה רבה, איך נתעלמו מעיניו ציורים רבים בש"ס ופוסקים, דמצרפינן מחיצות ממקומות מפוזרות אף שלא נעשו להיקף זה.
ש"ס (עירובין כד ע"ב): ההוא רחבא דהואי בפום נהרא דחד גיסא הוי פתוח למתא וחד גיסא הוי פתוח לשביל של כרמים וכו', וליעבד מחיצה אגודא דנהרא. ופירשו התוס' וליעבד מחיצה אגודא דנהרא, היינו מעבר הנהר, והנהר לא היה רחב מעשר, ומעבר הנהר היו גידודין גבוהין עשרה, ועי"ש (בתוס' ד"ה יאמרו) דלא יסיקו אדעתייהו דגדודין שמעבר הנהר מהני. הרי שאנו מושכין מחיצות של השביל ע"י דין עומד מרובה עד צד השני של הנהר שיש לו גידודי מחמת שמחיצות של השביל הוא עומד מרובה מן רוחב הנהר, ומצרפינן גידודי הנהר שמעבר הנהר להשביל דבצד השני ומכניסין גוף הנהר בתוך היקף השביל, אף שהנהר אין לו שום שייכות להשביל, והגידודי שמעבר הנהר אין לו שום שייכות למחיצות השביל שהוא בצד השני של הנהר, ולא נעשה לשם מחיצה, ואפ"ה מהני עומד מרובה. 
ומזה למד המג"א (סימן שסג ס"ק לא) במבוי שכלה לנהר. דגידודי הנהר מהני להתיר המבוי ברוח השלישי אף שהוא רחוקה י' אמות מן המבוי ואף שכבר כלה מחיצות המבוי, והשטח שחוץ להמבוי שלהלאה ממנו עד הנהר אין לו שום שייכות להמבוי, מ"מ ע"י דין עומד מרובה מושכין מחיצות המבוי עד הנהר. ועיין מש"כ הבית מאיר שם. וכן העלה במשנה ברורה (סימן שס"ה ס"ק כ"ד) דמהני עומד מרובה של מבוי לצרפו לגדודי שעל שפת השני של הנהר, אי לאו משום גזירה. ומסיק שם בביאור הלכה, דיש לסמוך על המחיצות שבצד השני ולא גזרינן עי"ש. הרי לנו דברים מפורשים, דעומד מרובה על הפרוץ מהני אף שאינו מסבב מקום מסוים ואף שאין להם שייכות זה לזה. 
ועי"ע בנשמת אדם (כלל עא אות ח') במה שביאר דברי המ"מ דאף במקום שיעלה הים שרטון, אם הוא פחות מי' אמות בין המבוי לסוף השרטון, מהני מחיצות המבוי עד אמצע הים מחמת דין עומד מרובה עי"ש. 
וכן מצינו בשו"ת חת"ס (סימן פ"ט ד"ה וא"נ) שהקיל דדי במבוי הסמוך לנהר ושפת הנהר אינו מתלקט, ובאמצע הנהר מתחיל לשפע עשרה טפחים בתוך ד' אמות עי"ש. והכל הוא מטעם דמושכין מחיצות בתים עד אמצע הנהר במקום שמתחיל המחיצה, מחמת דין עומד מרובה אף שלא נעשה כלל לשם היקף. 
ועוד ראיה מדברי רבינו חננאל (עירובין דף כב ע"ב): מבואות המפולשין לבורות שיחין ומערות, כגון שיש חוץ למבוי בור או שיח שנכנסין למבוי זה מצד זה, ויוצאין מצד אחר למלאות המים מן הבור או השיח או מן המערה שחוץ למבוי, רה"י לשבת עי"ש. הרי אף דהבור לא נעשה כלל לשם מחיצה להמבוי, ואין לו שייכות להמבוי, ויש שטח בין המבוי להבור, מצרפינן אותו לעומד מרובה לסתום המבוי.
 
פוסקים
: עיין בספר נחלת יעקב להגאון בעל חוו"ד (עירובין דף ו') וז"ל, "ולפמ"ש לעיל הדין בעיירות שלנו שיש שורות בתים סביב ובין הבתים יש חללים דנחשב כפרצות וכו', וברוח ד' העומד דהיינו רוחב הבתים יתירים על החללים שבין הבתים דהוי כאילו העומד מרובה על הפרוץ ברוח ד' וכו', אם יש בב' רוחות בין הבתים חלל בעשר אמות בכ"א היינו במזרח ודרום, אם יש עומד מרובה בב' רוחות ג"כ מותר בלא תיקון" עי"ש. הרי דמצרפינן בתים של העיר לעשות ממנו עומד מרובה על הפרוץ אף שלא נעשו לשם היקף כלל.
ועיין בתשובת בית שלמה (סימן מ"א) בעמוד הטלגראף העומד חוץ להמבוי והוא רחוק יותר מד' טפחים מהמבוי, דכתב שם דמיקרי עומד מרובה על הפרוץ, אלא דדן שם מחמת דעומד מרובה לא מהני בשני צדדים במפולש (מדרבנן) עי"ש. הרי דאף דהטליגראף לא נעשה כלל לשם מחיצה ולא לשם מבוי זה, והוא בהשטח שחוץ להמבוי, מ"מ מושכין עומד מרובה מהמבוי עד הטליגראף שחוץ להמבוי.
ועיין עוד שם (סימן מח) וז"ל, "בנידון המצוי בכמה עיירות שיש ריוח ד' ויותר בין בתי העיר, שאם אין ריוח רק במקום אחד משום דמבואר בש"ס דעומד מרובה על הפרוץ מהני במבוי" עי"ש. ובשני צדדים החמיר מחמת דין מפולש. הרי דמצרפינן בתי העיר שלא נעשו לשם היקף לעומד מרובה על הפרוץ. 
ועיין בשו"ת מחזה אברהם (סימן סב ד"ה והיוצא) וז"ל, "אך על הבתים והגדרים שפיר יש לסמוך לכאורה, כפי מה שכתב כבודו שיש באיזה מקומות ריוח בין הבתים והגדרים אבל הם פחותים מעשר וכו', אם הבתים והגדרים הוי עומד מרובה על הפרוץ א"צ תיקון כלל" עי"ש. 
ועיין בשו"ת ישועות מלכו (סימן כה) וז"ל, "בדבר העירוב אשר הרים סביב לה, אמנם יש בהם פרצות פחותות מעשרה", ומסיק שם דכשר ומטעם עומד מרובה על הפרוץ, אף שההרים לא נעשו כלל לשם מחיצה ואין להם שייכות זה לזה, אפ"ה מצרפינן לעומד מרובה על הפרוץ. 
ועיין בתשובת מהרש"ם (ח"ב סימן עו) וז"ל, "ובדין החריץ עמוק י' שהוא במקום המחיצה והולך עד כנגד בית א' וסמוך להבית כלה החריץ, ובין החריץ והבית פרצה פחות מעשר", עי"ש דמהני עומד מרובה אף שהבית והחריץ לא נעשו לשם היקף ואין להם שייכות זה לזה. 
ועיין בספר דלתות שערי העיר להגאון מראדזין זצ"ל (אות כב) וז"ל, "מנהג כל ישראל מימים ימימה שמתקנים העיירות לטלטל בכל היקף מחיצות החיצונית מהעיר סביב בצירוף הגדרים שבשדות הנכרים בסביבות העיר, ויש בהם דלתות רחבות הרבה הנקראים קאליווראדין שנפתחים לעת הצורך כמה שעות ביום וכו', ואפ"ה סמכינן עליהם להתיר הטלטול בעיר המוקף מחיצות כאלה כמו שנהוג ובא ברוב ערי ישראל מכמה מאות שנים וכו', אלא ודאי צ"ל דדקו רבנן בהאי מילתא וסמכו על הדלתות, ואף שאינן ניכרות בתוך העיר אף שרחבות יותר מעשר" עי"ש. מבואר מדבריו, דרק ביותר מעשר הוצרך לסמוך על הדלתות, אבל בפחות מעשר מותר מחמת עומד מרובה על הפרוץ, אף שהוא מצורף מגדרים שנעשו לצורך שדות הנכרים ולא לצורך היקף העיר, והרי שדות הנכרים אין להם שייכות להעיר ולא זה לזה.
ועיין בחזו"א (סימן ע' ס"ק כ"ג ד"ה כ' עוד) מש"כ בשם המג"א (סימן שמו) בגג הבולט לפני הבתים ובסוף הבליטה יש עמודים תחובים כנגד הבית, דצריך להעמיד קנים בשני צדדי הבית כדי שיחשב לצוה"פ, וכותל הבית הוא מחיצה רביעית, ואם הם של בתים רבים שעומדים זא"ז די להעמיד קנה אחד בקצה הבית שעומד מקצה מזה, וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים, (ועיין בשו"ע הרב סימן שמ"ו). וכתב החזו"א דכל שאין בין בית לבית פרצה יתר מי' נידון בעומד מרובה על הפרוץ עי"ש. הרי דאף שהשטחים בין בית לבית הם רשויות מפוזרות שאין להם שייכות זה לזה, וכותלי הבתים לא נעשו כלל להקיף המקום שלפני הבתים והשטחים שביניהם, אפ"ה מצרפינן כל הבתים והשטחים שביניהם לעשות עומד מרובה על הפרוץ.
מכל הנ"ל מוכח בעליל מהש"ס והפוסקים קמאי ובתראי, דמצרפין מחיצות מפוזרות שאין להם שייכות לזה לזה, ואין להם שייכות למקום הנגדר, ואעפ"כ מצרפין ממנו מחיצות לעשות עומד מרובה על הפרוץ, ודלא כדברי כ"ת שליט"א. 
ובכלל קשה על כ"ת, האיך התעלם לגמרי משיטתו הידועה של החזו"א במחיצות הבתים שהיתרו מחוור ומרווח בכרכים שלנו, שהרי הם עצמם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות. ולא עוד, דהרי גם מבלי חידושו של החזו"א, שצורת בניני שכונתינו בברוקלין מבוססים על ג' או ד' מחיצות הבתים, שגם הם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות, והלא גדולי הפוסקים מזכירים היתר זה של מחיצות הבתים, לגדור על ידם את הרשות הרבים, ה"ה הגאונים בעל מים רבים סי' ל"ח, בית אפרים סימן כ"ו דף ל"ז ע"ב ומ"ט ע"א, שער הזקנים להגאון בעל שמלת בנימין דף קט"ו, בית שלמה סימן נ"א, נפש חיה סימן ל', שו"ת רבי עקיבא יוסף סימן צ"ב, מהר"י שטייף סימן ס"ח.  
ועל כולם תמיה גדולה יתמה על כ"ת שליט"א, דהואיל וישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, האיך יפרש כ"ת את דברי האגרות משה (או"ח א סי' קלט בריש תשובתו) וז"ל: ובדבר מאנהעטן, הנה המחיצה שנבנה משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשה טפחים שמקפת כל העיר, ודאי היא מחיצה גמורה". והואיל ותשובה זו מתייחסת לקונטרס "הצעה לתיקון עירובין בעיר מאנהעטטען" מהגאון רבי מנחם צבי איייזשטאט זצ"ל (המודפס בספר "דברי מנחם" או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן, סימן כ"א עמוד קי"ז) ושם יראה כל הרואה שהמחיצות מבוססות על מאות "חתיכות חתיכות מפוזרות" שעליהם הגדיר הגאון בעל אג"מ זצ"ל ש"ודאי היא מחיצה גמורה" (ומה שהחמיר שם, לאו מצד חסרון במחיצות), וא"כ הדרן קושיא לדוכתיה: מאי שנא מחיצות ברוקלין ממחיצות מנהטן "שנבנו משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשרה טפחים שמקפת העיר דודאי היא מחיצה גמורה"?, אתמהה!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ויש להוסיף לכל הנ״ל שאלמלא היה שמץ דין מחיצה בצירוף גדרות מפוזרות כנ״ל, היה בטל דין רה״ר בכל עיר וכרך שבעולם והיה בלתי אפשרי להגדיר מקום שיאמרו עליו רה״ר הוא זה, וזה דבר הברור לכל בר דעת אף אם יעלה על מוחו איזה חידוש שמאמין בו שהוא אמיתי, צריך מקום לבחון אותו ולראות אם אפשר לקיים הדין והסוגיא בנוכחות החידוש שלו, ואם לא הרי הוא בטל מאליו יהיה מה שיהיה, כי הגדרה חדשה שמבטלת הדין שעליו בנויה א״א להחזיק בה בשום פנים.

כבר הוכח מי כאן ממציא הגדרות חדשות שלא שערום רבותינו:
כי מש"כ כ"ת שהמחיצות הנעשות ע"י צירוף גדרות מפוזרות, אינם נחשבים למחיצות, כבר הוכחנו לעיל שדבריו הם נגד ההלכה, והבאנו ראיות מש"ס ופוסקים שכל עוד שהעומד מרובה על הפרוץ, הוי מחיצה. ומה שהקשה דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, אינה קושיא כלל, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וכן אין יכולים להשתמש במחיצות בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועוד הרי כבר אמרנו לעיל שבענינינו, זאת אומרת ענין רה״ר, גזרו חכמינו ז״ל הרבה גזירות והרחקות יותר מכל התורה כולה, ואם כדבריהם ושיטתם, הרי לא יימצא אף הגדרה המצמצמת את המצוה להיות מלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן, אף אם היתה איזו מציאות רחוקה ונדירה שאפשר להטביע שם המצוה.

כבר הוכחנו לעיל, שאפילו היכא דאיכא מחיצות, עדיין שייך גזירת חכמים במקום שהמחיצות מסולקות.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ביותר על הנ״ל אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש, ולגבי בעלי בינה כבר יצאנו ידי חובתנו בטעמים מספיקים.

אכן אין להוסיף:
ובזה יצאנו ידי חובתנו כלפי ה"בעלי בינה" שאינם סומכים בהלכה על סברות כרסיות בטעמים שאינם מספיקים, והם משתדלים לידע מהו "דעת תורה" האמתית שהורו לנו רבותינו הקודמים בספריהם ובתשובותיהם בענייני מחיצות
.
ואגב מה שכתב ד"אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש", אכן חזינן זאת בפועל ממש. דהלא כל קוראי או"ק מורחב זה, המוקדש לענין "מחיצות", מרגישים בליבם ומבינים במוחם, את "מגמתו" לבטל את השתמשות ה"מחיצות" – כי הם "יסוד ההיתר" הפשוט, שעל ידם נהפכת רה"ר לרה"י. והא ראיה, שכ"ת מסתמך רק על סברות עצמיות מבלי להביא שום ראיות מדברי הפוסקים. מה עוד שמגמתו זו ניכרת ובולטת לעין כל, מתוך נסיונותיו לגשש (כעור באפילה) בשיעור הפירצות, אם הם י' אמות, או י"ג ושליש, ט"ז אמה, או שיעור תחום שבת... (כמוכח שכ"ת לא בדק את מציאות הענינים, ורק סמך על שמועות בעלמא). וכנ"ל חזינן מגמתו גם מתוך סתירותיו, כי בתחילה בחורף שנת תש"ס הגיד בשיעורו ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס", ובשיעורו בחוה"פ פסח תשס"ח כבר "הודה במקצת", ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30%", ועתה בהעלות דבריו על שולחנו ב"תשובה שבכתב" שיש לחשוש לבל יתבדה בהתווכחו עם המציאות – כבר הודה שהמחיצות הם עומד מרובה על הפרוץ, אלא שהחליף את מלחמתו לסילוק המחיצות בסברות כריסו החדשות. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ג'.