Thursday, November 16, 2006

Part 12: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin


אם מהני לשכור משכירו ולקיטו של המלך לגבי רשות של ישראל



כתב בתשובת אבני נזר סימן מ"ה אות י'ד בישראל לא מהני לשכור מן שכירו של שו"ל, אלא צריך לשכור מגזבר המלך בעצמו היינו ראש העיר, והנה לכאורה צ"ע דהרי גם ראש העיר הרי אינו אלא שכירו של שו"ל, דהרי המלך עצמו אינו אלא שו"ל שיכול להניח כלים בבתי העיר, א"כ גזבר המלך אינו אלא שו"ל של המלך, והמלך עצמו הרי הוא שו"ל של הבעה"ב, ואיך מהני לשכור מגזבר המלך לגבי הישראלים.


ובאמת גם בתשובת הרשב"א שהביא הב"י סימן שפ"ב כתב חילוק בין גזבר המלך לשו"ל של המלך, בתחילה כתב דגזבר המלך כהמלך, והשוכר ממנו כשוכר מן המלך, והשכירות נופל לכיס המלך, ואפי' משו"ל נראה כן, וכ"ש בגזבר המלך. הנה מבואר ברשב"א שיש שני דברים, גזבר המלך, ושו"ל של המלך, וגזבר המלך ס"ל להאבנ"ז דמהני גם גבי בישראל, אבל שו"ל של שכירו לא מהני, אלא גבי עכו"ם.


וביאור הדבר נראה דהנה בתשובת מהרי"ט סימן צ"ד כתב וז"ל, וכתבו המפרשים דכל כה"ג שיש לו תפיסת יד בהבתים יכול הוא להשכיר, ושוכרים ממנו או משליחו דשליחו של אדם כמותו, דקיל הוא דהקילו חכמים בעירוב שאפילו שכירו ולקיטו של ישראל נותן עירובו ודיו, וכן שו"ל משכיר, אף שכירו של מלך המקבל פרס ממנו, וכן כתב הריב"ש כלשון הזה, יש לדון ולהקל בענין זה שיוכל האדון להשכיר רשות הגוים והממונה שלו כמוהו, שהרי גם הממונה יוכל מטעמו להניח כלי האדון בביתם, א"כ חוזר הוא להיות בעד האדון ומטעמו, כשכירו ולקיטו של כל אחד ואחד עכ"ל.


והנה משמע לכאורה דרק ממונה כזה שיוכל להניח כלים ברשות האדון מהני, אך מהרי"ט לא כתב כן, דכתב אח"כ וז"ל שכל שהשר יש לו יכולת שוכרין משכירו ולקיטו, אע"פ שאין להם יכולת כלל, והו"ל כשו"ל דגמ' ששוכרין הימנו אע"פ שאין להם שום תפיסת יד, וכן הביא מדברי הרשב"א ששו"ל של מלך יכול לשכור, ואין ספק שכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו, עיי"ש. משמע שא"צ שיהיה לו תפיסה בהבית, ונראה מזה שמהרי"ט הבין כוונת הריב"ש, דהממונה של המלך לא היה לו באמת רשות מהמלך, אלא המלך היה יכול ליתן לו רשות, וכיון שהוא עובד עבודתו של המלך, א"כ כשהמלך רוצה להניח כליו בהבתים הוא מצוה לממונים שיעשו זאת, ע"כ לענין כח המלך בהבתים הוי ממונה שלו כשלוחו, וכן ס"ל בשו"ל שבגמרא, דכיון דעושה עבודתו ע"כ נעשה כשליחו גם לענין כחו בהבית, אבל אין לו תפיסת יד בהבית עצמו, ואפילו אם נימא ששו"ל שבגמ' דר בביתו, מכל מקום סבירא ליה למהרי"ט דזה לא נקרא תפיסת יד, כיון שהוא דר שם מחמת שהוא טפל להבעה"ב ואין זה תפיסת יד בהבית עצמו, וכמ"ש גם הב"י בשם דודו הר"י קארו בסימן שצ"א, עכ"פ ס"ל למהרי"ט דזה מהני משום דהבעה"ב אם היה רוצה היה נותן לו רשות בהבית, ע"כ הוי כשליחו, אבל באמת זהו קולא גדולה, דהרי לעת עתה אין לו רשות בהבית, וזה ס"ל להאבנ"ז דמהני רק גבי עכו"ם, וזה הכוונה של שכירו של שו"ל, שהרי השו"ל היינו המלך יש לו תפיסה בהבית עצמו.


ובביאור הלכה סימן שפ"ב סעיף י"א הביא בשם העצי אלמוגים דצריך שהבעה"ב כבר נתן לו רשות, ולא סגי במה שיוכל ליתן לו רשות, ובסעיף י"ד הקשה הביאור הלכה על מהרי"ט מדברי הש"ע סעיף י"ג שכתב דאם יחד לו מקום אינו כשליחו בכל הבית. ולמ"ש לא קשה כלום, וכן תירץ הישועות מלכו סימן ל"א, דשם כיון שאינו עובד עבודתו וכל כוחו הוא רק מטעם קנינו בהבית, להכי צריך שיהיה לו רשות בהבית, אבל שו"ל העובד עבודתו סגי במה שהאדון יכול ליתן לו רשות בכל הבית, אף שעדיין לא נתן לו רשות. גם מה שהביא הביאור הלכה מדברי הטור דהוי כאילו דר עמו בבית, ל"ק דר"ל דהנחת כלים הוי כדירה בבית, אבל העובד עבודתו סגי במה שיכול ליתן לו רשות בביתו, אף שעדיין לא נתן לו. ואפי' אם נימא דאין זה כוונת הטור, אין מזה קושיא על מהרי"ט דלמד שיטתו מדברי הרשב"א שמהני שו"ל של המלך, ופשיטא דאין לעבד המלך כח בבתי העיר.


והנה כל זה הוא גבי סתם עבדי המלך, אבל גזבר המלך שהוא מופקד על זה ממש, דהיינו כשרוצה המלך להשתמש בבתי העיר, הוא עושה זאת ע"י גזברו המיוחד לזה, א"כ הרי גזבר זה יש לו רשות ממש בבתי העיר, דאף שאין לוהכח הזה מחמת עצמו, מ"מ הרי הוא שליחו של המלך ממש, לענין כחו בהבתים, וזה עדיף הרבה משו"ל דעלמא וזה מהני אף בישראל, להכי סבירא ליה להאבנ"ז דגזבר המלך מהני אף בישראל, וזה כוונת הרשב"א דגזבר המלך הוא כ"ש משו"ל.


וכן ס"ל להגו"ר להדיא דגזבר המלך מהני גם בישראל, שכתב ששוכרין מגזבר המלך וידו כיד כל בני העיר, כיון ששולט בכל העיר, וכו' כיון שיכול גזבר המלך להניח בבתי העיר את אנשי הצמא וכלי המלחמה לעת שיצטרך לו, ואח"כ כתב ואע"פ ששר של מצרים כשרוצה לעשות איזה דבר וכו', נמצא שלשר לבדו הממשלה, והשכירות ממנו או משכירו סגי, ואח"כ כתב דזה מהני גם גבי צדוקים שדינם כישראל, משמע דאף שאין לגזבר המלך כח בעצמו רק כשנותן לו המלך רשות, אפ"ה מהני מטעם שביארנו. ועיין בשו"ת מהרש"ם חלק ה' סימן ל"ג שלמד מדברי הגור"ד דמהני לשכור מראש העיר כיון שהוא ממונה מן המלך, להעמיד אנשי חיל בהבתים, עיי"ש.





אם צריך שיהיה לו רשות בהבתים בכל עת



הנה בשו"ת חכם צבי סימן ו' כתב, דשר העיר דאין לו כח אלא להעמיד אנשי המלחמה בשעת מלחמה, אין לו דין שכירו ולקיטו אלא בשעת מלחמה, זולת אם יש בידו לעורר מדנים עם שכניו בכל עת שירצה. ויש שרוצים לומר דה"ה המלך שיכול לסלק מן הבתים רק בעת הצורך לצרכי העיר, וכשאין לו צורך א"א לסלק, לאמהני שכירות ממנו.


אבל מדברי הגינת ורדים לא נראה כן, שהרי כתב וז"ל כיון שיכול גזבר המלך להניח בבתי העיר את אנשי הצבא וכלי מלחמה לעת המצטרך לו, וכו' מ"מ כיון שלעת הצורך עושה כרצונו ואין מוחה בידו, נמצאת אומר שיד המלך שייכא ואגידא בקרקעות עכ"ל. הרי דהדגיש דלעת הצורך עושה כרצונו, משמע דבלא שום טעם ואין צורך לו אין בידו להשתמש בבתי העיר, ואפ"ה מהני, ונראה דגוונא דהחכם צבי חלוק מגוונא דהגור"ד, דבגוונא דח"צ באמת לא היה לשר עיר שום כח מחמת עצמו, רק שאנשי העיר נתנו לו רשות להעמיד שם אנשי חיל, והישועות מלכו סימן ל"א כתב, דצ"ל דמיירי בשר שלא היה תחת המלך, וא"כ כיון דשלא בשעת מלחמה אין לו רשות, ע"כ אינו שו"ל אז, אבל מלך שיש לו רשות מצד עצמו ואינו תלוי כלל ברצון בני העיר, מיקרי תפיסת יד אף שאינו משתמש בבתי העיר אלא בשעה שמצטרך לו כהגו"ר, דהרי סו"ס יש לו כח ובעלות על הבתים.


וז"ל תשובת אבקת רוכל סימן מ"ז, וכמושב עינינו ראינו שכל מלך סותר הבתים שאצל החומה בשעת חירום, כדי שלא יכנסו צרים הצוררים בבתים לסתור משם המבצר או החומה, וכו' וזהו דינא דמלכותא ואינו גזל, וכאלה רבות מקרים בכל יום מזה המין וממינים אחרים לצורך המלך, עכ"ל. ובודאי דברים כאלו אינו דינא דמלכותא אלא כשיש לו צורך בהם, ואפ"ה מהני לשכור מן המלך בכל זמן וכמ"ש.


וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' ס"ב דכשיכול השר להשחית ולקלקל הבתים לצורך נוי העיר מקרי יכול לסלקו. הרי דבלא צורך היה א"א לסלק ואפ"ה היה אפשר לשכור ממנו בכל זמן.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...