Wednesday, June 02, 2010

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 4

אי פירצה יותר מעשר אמות מבטל המחיצה מדאורייתא

בהערה י"ט כתב ראה"כ הנ"ל לתמוה על המבי"ט והחזו"א שכתבו דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא, מהמשנה דף צ"ד בחצר שנפרצה לרה"ר ופרש"י במילאוה או יתר מעשר דהוי כרמלית. הנה נעתיק מה שנדפס בזה בקובץ אור ישראל (גליון מ"ו) שהרחיב הדברים בזה דע"כ להשיטות דס"ל שלש מחיצות דאורייתא ע"כ צ"ל כמ"ש הרשב"א שם דהוי כרמלית מחמת דהרבים בוקעים לתוכה והרבים מבטלים המחיצה, וצ"ל דלא נשאר שיעור אמה בהצדדים וגם לא עומד מרובה ולהכי בטלה המחיצה ע"י בקיעת רבים עי"ש. וא"כ אין זכר מזה לומר דפירצה יותר מעשר דאורייתא היכא דאיכא עומד מרובה דלא בטל מבקיעת הרבים.

עוד כתב בקובץ הנ"ל דהחזו"א כתב דהביא"פ ס"ל כוותיה דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא. ותמה דהביא"פ מיירי רק באופן שנשאר אמה בקרנות כעין פסי ביראות דבזה ודאי הוי רק דרבנן דהא מדאורייתא מהני עכ"פ בי"ג ושליש, ובאופן דליכא קרנות לא מצינו בביא"פ שידבר מזה אי דין פירצה הוי דאורייתא או לא, אדרבה לדעתו גרע עומ"ר מקרנות, זה תוכן דבריו. הנה כבר ביארתי בספרי "איזהו רשות היחיד" הנ"ל דלא היו דברים מעולם, דהביא"פ לא ס"ל דעומד מרובה גרע ממחיצה בקרנות, והביא"פ מיירי רק בפרוץ מרובה דשם צריך להיות מחובר בקרנות, ואפי' למי שרצה לומר דהביא"פ ס"ל דבעומד מרובה רבים מבטלים המחיצה כשאין מחובר בקרנות אבל בשיעור פירצה לא מצינו כלל חילוק בביא"פ בין עומד מרובה למחיצה בקרנות, ודברי האברך בקובץ הנ"ל תמוהין מאד שכתב דלא מצינו בביא"פ שידבר מזה, הרי אדרבה הרי לא מצינו בביא"פ שיחלוק חילוק חדש דבעומד מרובה יש שיעור לפירצה מדאורייתא אף שבפסי ביראות אין שיעור לפירצה לשיטתו. ומה שכתב דבקרנות ע"כ הוי דרבנן דהרי מהני עכ"פ בי"ג ושליש אין זה ראיה כלל דיש חילוק בין קרנות לעומד מרובה, דהרי להביא"פ גם השיעור די"ג ושליש גבי פסי ביראות אינו אלא דרבנן, א"כ מה זה ראיה דיש חילוק בין מחיצה בקרנות לעומד מרובה לענין דאורייתא, והרי רק להמשכנ"י דס"ל דשיעור עשר הוא דאורייתא הוא צריך לומר דבפסי ביראות כיון דיש אמה בקרנות גמירי לן דניתר עד י"ג, אבל להביא"פ דס"ל דבפסי ביראות אין שיעור לפירצה מדאורייתא ולא גמירי לן שום שיעור להפירצה, א"כ מהכ"ת לחלק בשיעור פירצה בין יש אמה בקרנות או לא, הרי לא גמירי לן בפסי ביראות שום שיעור דנימא דשיעור זה אינו אלא בקרנות, וזה דבר תמוה מאד על האברך הנ"ל שבדה מלבו יסוד חדש שלא נזכר בביא"פ ואפי' לא הביא שום אחרון שמחלק בזה, רק מדעת עצמו הוא בא לחלוק על המבי"ט והחזו"א.

אבל באמת יש כמה ראיות מהביא"פ דאף בלא אמה בקרנות ס"ל דאין שיעור לפירצה מה"ת, וכ"כ החבצלת השרון דלהביא"פ אפי' יתר מעשר בקרנות הוי רה"י דאורייתא וז"ל סימן יט (דף כ"א ד"ה והנה) מש"ל דבעומד מרובה על הפרוץ ל"ש לומר אתו רבים ומבטלי מחיצות, ראיתי עתה שיש סתירה לזה וכו' ואמנם לפמ"ש הביא"פ בסימן כו דפירצת יותר מעשר האוסר בחצר הוא רק לטלטל אבל לזרוק הוי רה"י מדאורייתא, וא"כ מדאורייתא מהני עומד מרובה יתר מעשר אף דלא הוי פתח עיי"ש עכ"ל.

וכבר דחינו במק"א את מי שרצה לחלק בכך וז"ל שם, ומה שכתב המשיג דכיון דלמד הביא"פ דפירצה אינו דאורייתא מדברי הריטב"א שכתב דכך הוא דין תורה דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שלא תפסול בשום פירצה שבעולם. והריטב"א כתב את דבריו רק בפסי ביראות מסתמא ס"ל להביא"פ דאין פוסל פירצה דאורייתא רק בפסי ביראות, וזה דבר בטל דהרי הריטב"א כולל בדבריו גם פירצה שהוא פרוץ מרובה מן העומד משו"ה מיירי רק בפסי ביראות, אבל לענין שיעור רוחב הפירצה במקום שנגמרו מחיצותיה אין שום חילוק בין פסי ביראות לעומד מרובה, דכמו דפסי ביראות אין שיעור פירצה מדאורייתא כמו"כ בעומד מרובה, ומה שרצה המשיג לומר דאין ללמוד עומד מרובה מפסי ביראות שהוא חשובה טפי, זהו סברה שבדה מלבו, דפשוט דשיעור פירצה אין לו שום שייכות למחיצה חשובה או גרועה, דכל החילוק בין מחיצה גרועה למחיצה חשובה לא מצינו אלא לענין בקיעת רבים, אבל לענין שיעור פירצה תלוי אם צריך פתח מדאורייתא או אם שיעור עשר הוא פתח דאורייתא, ואינו תלוי כלל במחיצה חשובה, וכן מבואר בדברי הביא"פ דף נ"ג ע"ב בסוף העמוד וז"ל וכן מבואר מדברי רש"י שכתב מה ליותר מעשר שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת אפי' בפסי ביראות לר"מ ואי מדאורייתא מאי אולמא דפסי ביראות משאר מחיצות לענין דאורייתא אך מדרבנן א"ש עכ"ל הביא"פ. ולא רצה לומר דאולמא פסי ביראות משאר מחיצות משום שיש לו אמה בכל צד משום דלענין שיעור פירצה אינו בנותן טעם כלל מה שהוא מחיצה חשובה, וכן מבואר בדברי הביא"פ שהשוה שתי מחיצות לר"י לשם ד' מחיצות לרבנן דכמו דבשתי מחיצות אינו מזיק פירצה יותר מעשר כמו"כ לרבנן דמחיצות דידהו, הרי שאינו תלוי בשיעור אמה שיש לו מן הצד.

וכן מבואר מדברי האבנ"ז סימן רס"ה אות י"א – י"ב דכל היתרון של פסי ביראות על שאר מחיצות הוא רק עד י"ג אמה ושליש משום דעד שיעור זה נידון כסתום, אבל יתר מי"ג אמה אם נימא דשיעור פתח דאורייתא הוא רק בעשר אמות, א"כ גם בפסין לא הוי פתח ולא מהני יותר מי"ג, ואם מהני יותר מי"ג ע"כ דאין שיעור פתח מדאורייתא ה"ה בלחי וקורה מהני אף ברחב י"ו אמה עי"ש. הרי דברים ברורים דבפירצה י"ו אמה אין חילוק אם יש אמה בקרנות או לא, ועיין שם באות כ"ה שמסיק להלכה דשיעור י"ג אינו דאורייתא, וכ"כ שם בסימן רע"ו אות א' עי"ש.

עוד הקשה בקובץ הנ"ל על החזו"א דס"ל דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא והוי רה"י אף בבקיעת רבים ממ"ש המחבר סימן שמ"ה דעיר מוקף חומה ודרך הרבים עוברת בתוכה דהוי רה"ר דאורייתא, אע"ג דנשאר עומד מרובה מכל המבואות, ואין לתרץ דמיירי באופן שהבתים מחוברים להחומה ומשו"ה לא היה אפשר לומר עומד מרובה דהוי סילוק מחיצות ז"א דא"כ בהבתים א"א לומר עומד מרובה דהוי כסילוק מחיצה כי מחיצה המזרחית מסתלקת ע"י מחיצה הצפונית והדרומית עכת"ד. הנה האברך הנ"ל לא עיין בחזו"א כל הצורך, דהחזו"א סימן ק"ז אות ח' כתב וז"ל ותקשה כו' א"כ נהי דהיו הרחובות פרוצות אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצות ירושלים להוי רה"י, וי"ל שהמבואות היו ג"כ פרוצות והיו מפולשות, אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצוה"פ וחשוב כמחיצה ולא אמרינן שוב עומד מרובה עכ"ל. והיינו כדבריו בסימן ס"ז אות כ"ד דעומד מרובה אינו מסלק עומד מרובה אחרת אבל צוה"פ שהוא כמחיצה ממש שפיר מסלק את העומד מרובה שבכיון האחרת, וזה כונת החזו"א דירושלים היה לה צוה"פ בכל המבואות שאצל הרה"ר ושוב לא מהני עומד מרובה דחשוב סילוק מחיצה, וכן יפרש את דברי המחבר שכל המבואות שאצל הרה"ר הוא מתוקן בצוה"פ והוי סילוק מחיצה ולא מהני עומד מרובה של המבואות, וגם קושייתו השניה מיושבת דאין לומר דגם בבתים יסלק מחיצה המזרחית את הצפונית דהרי בעומד מרובה לא אמרינן סילוק מחיצות.

אבל באמת כל קושיתו מעיקרא לא קשה כלום, דהמחבר לא כתב כלל דמיירי שהעיר יש לו חומה, דהרי ז"ל, איזהו רה"ר רחובות ושווקים כו' ואין להם חומה ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער הוי רה"ר, ואין כוונתו דיש להעיר חומה אלא יש להרחוב חומה אבל שער המבואות הפתוחות לו י"ל שהם פרוצים גם בעבר השני ואינו רה"י, ממילא לא שייך לומר עומ"ר וכמ"ש החזו"א הנ"ל.

עוד כתב האברך הראה"כ הנ"ל דעצם חידושו של החזו"א הוא מנוגד לכל האחרונים שכתבו שיש רה"ר גם בזמה"ז. הנה לפי דבריו נימא ג"כ דהאחרונים שכתבו שיש רה"ר בזהמ"ז הוא מנוגד גם לדברי הבית שלמה והנפש חיה שכתבו דברוב עיירות שלנו ליכא רה"ר דאורייתא מחמת היקף הבתים, והאחרונים שלא כתבו כן לא ראו את דברי הבית שלמה והנפש חיה והחזו"א, ואילו היו רואים את דבריו העמוקים של החזו"א ודאי היו מודים לו, ועיין בתשובת הרדב"ז, ודכוותה אמרינן בעלמא כל פלוגתא דאיכא בין קמאי לבתראי אי בתראי חזו למילתייהו דקמאי ועמייהו ודחוה קיימא לן דהלכה כבתראי ואי לא חזי טעמייהו הלכתא כקמאי דאי חזו בתראי טעמייהו הוי מודי להו וכל זה קבלה בידינו עכ"ל. וזה כלל ידוע בפוסקים דבמקום שלא ראה א' את דברי חבירו י"ל דאילו היה רואה את דבריו היה מודה לו.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...