Thursday, December 10, 2009

Part 15: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

סיפור השתלשלות תיקון העירוב בעיה"ק ירושלים ת"ו [217]

בשנת תרנ"ח לערך, נפרצה חומת העיר העתיקה, אשר בה דרו רוב תושבי ירושלים, כעדות המגיד הירושלמי הרה"ג רבי בן ציון יאדלר זצ"ל,[218] ואז תיקנו צורת-הפתח להתיר הטלטול בשבת.[219]

"...[220] לאחר שהגאון בעל האדר"ת זצ"ל[221] עלה לא"י[222] ביוזמת הגאון הישיש הרב שמואל סאלאנט זצ"ל, קרא הרב האדרת לר' בן ציון יאדלר[223] וביקש ממנו לתקן עירוב על חשבונו.[224] אחר שעשו החשבון כמה ממון יצטרכו עבור עשיית העירוב והחזקתו, נתייסד העירוב בירושלים החדשה (נחלת שבעה, בית ישראל וכו').

ולאחר שנסתלק הגאון בעל האדר"ת זצ"ל לבית עולמו,[225] הלך הגר"ש סאלאנט יחד עם ר' בן ציון יאדלר אל הראשל"צ הגאון ר' יעקב שאול אלישר זצ"ל, כדי לקבל מקופת העדה הספרדית מחצית ההוצאות. כשנכנסו אליו בהצעת הענין, הסכים תומ"י שיש להתחלק בהוצאות בין הקהילה האשכנזית והספרדית, אך מיניה וביה חזר בו וטען, למה עלינו לשלם בשבילכם האשכנזים, הרי אנן נקטינן כהדעה הראשונה של מרן הב"י,[226] ולא הסכים שקהילתו תשתתף בהוצאות העירוב,[227] ועי"ז נפל כל העול על הגר"ש סאלאנט והקהילה האשכנזית בלבד".[228]

ולסיומא דמלתא: "אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם, ונוהגים כדבריהם במקום שהם חולקים על גדולי ספרד".[229]

____________________________


[217] ראינו לנכון להרחיב הידיעה אודות השתלשלות ותאריכי תיקון העירובין בעיה"ק ירושלים ת"ו, לא רק מצד העובדות ההיסטוריים שהעתקנו ממקורות נאמנים, אלא גם כדי לסתור דברים בדויים שנאמרו ברבים, שבעיה"ק ירושלים, מאז שנפרצו חומותיה, לא היה עירוב כלל עד שנת תש"ח לפ"ק.

[218] אלו תורף דבריו משנת תש"ח (מודפס "בטוב ירושלים" פרק י): "לפני כחמישים שנה היה כל הישוב בירושלים העתיקה. העיר העתיקה לא היתה צריכה עירוב, מפני שהיא מוקפת חומה. (בעת שביקר המלך הגרמני וילהלם בירושלים, נפרצה החומה לכבודו אצל שער יפו, ומאז צריכה תיקון). באותו הזמן שלטה ממשלת טורקיא בא"י, ובזמנה היה מעמד השלטון החרדי בתוקף על שמירת התורה והמצות. לזה היה נהוג שבכל יום השבת מבוקר ועד ערב היו שומרי משמרת הקודש מעמידים שומרים על יד "שער יפו", שלא יטלטלו מחוץ לעיר העתיקה, כי מחוצה לה לא היה עירוב.

"בין השומרים היה גם הרב משה סמניצער ז"ל ועל ידו "קאוואס" (שומר-ראשו של החכם-באשי [הראשל"צ] לעדת הספרדים, והיה בידו שלטון כמו למושל העיר), ועל ידם היה שוטר טורקי, וכל מי שיצא מהעיר היו בודקין בכליו אם הוא מטלטל דבר מה. וכשנמצא דבר היו מוציאים הימנו ומניחים אותו על יד השער, ורק כשחזר ונכנס היו מקבלו חזרה.

"בשנת תרס"א, כשנתמנה הרב האדר"ת זצ"ל כרב בירושלים, וראה שהישוב מתרחב מחוץ לעיר, וההשגחה על יד השער קשה מאד, השתדל ועשה עירובין מחוץ לעיר, כדי שנוכל לטלטל גם מחוץ לעיר העתיקה, והוא בעצמו סידר את העירובין בהקפדה, שיהא עשוי רק בקורות וחוטים, בלי שום צירוף של חוטי טלפון וכדומה. וכשנגמר העירוב נתפרסמו מודעות בשם "בשורה טובה לתושבי ירושלים. העירוב היה מתנהל הכל על חשבונו הפרטי של האדר"ת, וכששאלו הרב אשר זוסמן ז"ל (גזבר כולל מינסק), "הלא יוכל למסור את חשבון הוצאות העירוב לוועד הכללי", ענה לו האדר"ת: "חז"ל הזהירו אותנו "רובן בגזל", רוב בני אדם נכשלים בעוון זה, וכשגזל ואינו יודע למי גזל, יעשה צרכי רבים, ואין לך צרכי צבור יותר מזה כשעושין עירוב והצבור יכול לטלטל, וממילא נהנה מזה הנגזל או בנו, וזה נקרא 'השבה". ועיין עוד ב"סדר אליהו" עמוד 67 אודות השתדלות האדר"ת לתיקון עירוב בעיר זימל דליטא.

[219] וז"ל החזון אי"ש (או"ח בקונטרס השיעורים סי' ל"ט או"ק ה): "וכתב לי נאמן, שמסר לו הרב"צ ידלר שליט"א ממונה על תיקון עירובין בירושלים, שגם הגרש"ס זצ"ל זקן ההוראה של ירושלים היה מקיל פרצה עד עשר אמות ... והיו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים ע"פ הוראת רבם באין מוחה ומערער".

[220] הסיפור דלהלן הוקלט משיחתו של הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שסיפר שהוא שמעה מפי ר' בן ציון יאדלער, ונדפס בספר "עלינו לשבח" (פרקי חיזוק ואמונה השקפה ומוסר מאת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטא) על פרשת ויקרא עמודים סז-סח.

[221] רבי אליה דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל.

[222] בשנת תר"ס.

[223] שהי' הממונה לפקח על העירובין בעיה"ק ירושלים במשך כל ימי חייו, וכן על המשקולות, ותרומות ומעשרות.

[224] באומרו לו בלחישא, שהיות וחושש שמא במשך ימי רבנותו בליטא נהנה מאיזה כספים שלא כדין, לכן רוצה לעשות ממעותיו איזה תיקון לצרכי רבים.

[225] "ה, ד' שנים קודם הסתלקות הגאון ר' שמואל סאלאנט זצ"ל. למחרת, נכנס ר' בן ציון יאדלר אל הגר"ש סאלאנט, וסיפר לו מי החזיק את העירוב עד עתה, ומכאן ואילך אם רוצים להמשיך בו צריך ממון להחזקתו. נענה הגר"ש סאלאנט ושאל, אמנם עירוב הוא דבר גדול, אך מדוע הסתיר ממנו עד כה מי החזיקו? ע"ז השיב ר' בן ציון, כי הרב האדר"ת התנה עמו להחזיק הדבר בסוד כל ימי חייו.

[226] מתוך השאלה המודפסת בשו"ת "שמחה לאיש" (או"ח סימן ג) להגרי"ש אלישר ז"ל מיום ה' לך לך תרמ"א, מוכח שאז התחיל הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער ז"ל (בעל לב העברי) לתקן צורת-הפתח בשכונת "נחלת אבן ישראל" בירושלים החדשה. והרה"ג רבי יצחק מפראג ס"ט ז"ל הרעיש נגדו דאחינו הספרדים אסורים בהוצאה והכנסה עפ"י הכלל המסור בידינו כשמרן הב"י הביא סברא בסתם וסברת החולקים בשם י"א, הלכה כסתם דלא בעינן ס' רבוא לרשות-הרבים. וע"כ דרש מהרשל"צ הגרי"ש אלישר למחות ולהסיר המכשלה.

והשיב לו הגרי"ש אלישר דשפיר חזי להרב מהריט"ץ אודות צורת-הפתח שתיקנו בעיר צפת לאחר שנפרצו חומותיה, דהואיל ורש"י והתוס' והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא, וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ע אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל. הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל היה בדורו של מרן ז"ל, אשר נתבקש לישיבה ש"מ בשנת של"ה, ותשו' מהריט"ץ (בסימן לא ולג) היא משנת ש"מ, וכתב בסוף התשובה שהרצה תשובתו לפני הרב מהר"ם אלשיך ז"ל, והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעיה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר, ואחריו גם נמשך הרב מים רבים, וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון, באיזה כח נוכל למחות, ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר הרמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם, מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל. הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה וכמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים, כי חכמים המה בעיניהם, ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל.

ע"כ לאור שאין בידנו כח למחות, וכמו שכתב מרן בסימן ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו', וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי, מוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כדעת רש"י והרא"ש ז"ל, יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהרמב"ם והרמב"ן ז"ל, וכמו שיראה הרואה בטור שמנה אותם, וגם הרב מג"א ז"ל כתב דדעת רוב הפוסקים להקל. ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בשו"ע או"ח סימן רס"ח סעי' ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף וכו' וסיים והכי נקטינן, והרב ב"ח כתב בעד מרן ב"י דדעתו כסברת הי"א שכתב לבסוף, חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה, ועוד שהם רבים... הראת לדעת הרב יד-מלאכי דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים, ולא כסברא ראשונה.

ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל שאסף וקבץ להקת הפוסקים העומדים בשיטת רש"י ז"ל בה"ג והתוס' ור"ת [לפי סברתו] וראב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבלי לקט ומהר"מ ריקנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל, וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו, ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכתב נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו, ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואכמ"ל, כו'. אחרי כתבי זאת מצאתי לה' או"ז (הנד"מ בדף כא ע"א) שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל: ודוקא לרשות-הרבים אסור כו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל כו' והר"ב ב' יצחק כתב כו' ודוקא להו, אבל לדידן דלית לן רשות-הרבים שרי. כו' הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט.

[227] אף שלמעשה פסק להתיר לספרדים, עכ"ז תקילא ליה מילתא, כמבואר בסוף תשובה ו סוף ד"ה וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה, ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים, יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן, ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת, ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ס' רבוא בוקעים גם מחוץ לעיר כו', ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רשות-הרבים בזה"ז, ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו, ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אפילו באיסורא דאורייתא (וסיים שם:) "ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה, לא! חלילה חלילה!", עכ"ל. וכנראה מתוך "מודעה" שנתפרסמה לאחר יובל שנים בחוצות ירושלים העתיקה והחדשה, שהרה"ג בן ציון יאדלר ז"ל כבר היה אז ממונה לפקח על העירובין גם מהרבנים הגאונים הספרדים.

[228] לאחר שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל גמר לספר את העובדא הזאת ב"עד כאן שמעתי מפי ר' בן ציון יאדלר", הוסיף ואמר: ודאי רוצים אתם לדעת מה הי' התוצאה? ובכן מרוב הקהילה העיראקית הנ"ל, יצאו בניהם לתרבות רעה ר"ל ולא נשארו מהם הרבה שומרי שבת (שלא כשאר בני הקהילה המארוקנית והחלאבית), ומהם נהיו אח"כ ראשי ומנהיגי ההסתדרות החילונית שהסיתו והדיחו לחילול שבת בפרהסיא ר"ל, ע"כ.

[229] לשון הגאון בית אפרים (סימן כ"ו, הובא בתחילת מאמרנו). ואכן נתברר דהראשונים דקיימי בשיטה דבענין ס' רבוא לרשות-הרבים המה מחכמי אשכנז וצרפת, והחולקים המה מגדולי ספרד.