Thursday, April 22, 2010

A Startling Discovery 2

Please read the first post here regarding the teshuvah of Rav Chaim of Volozhin prior to reading the following post. In this second post, I focus on the teshuvah itself and include important footnotes.


תשובת הגאון החסיד אור העולם מרנא רבינו חיים מוולאזין זיע"א[1]
בו אינו מסכים לדעת תלמידו המשכנ"י דאיכא 'חשש חטאת' למטלטלים בצוה"פ

[2]אשר כתב[3] שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רשות הרבים, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל.[4] ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו[5] נגד המצריכים בקיעת ששים רבוא. (ואיזה ראיות מסתלקים, ע"י דיחוי דהתם הי' בקיעת ס' ריבוא ע"י ריבוי נכרים שהיו שם).
ואשר כתב שהמטלטלים במבואות שבהם דרך הרבים עוברת ע"י צורת הפתח עוברים על איסור דאורייתא,[6] אזיל לשיטתי' שתופס לעיקר דעת המלחמות בסוגי' דדרך הרבים מפסקתן.[7] אבל לשיטת התוס'[8] שם ובכמה דוכתי קי"ל כרבנן דסגי בשם ד' מחיצות, ואפילו לעומדים באמצע הפילוש דליכא מכל הצדדים אלא צה"פ, לא הוי רשות הרבים לרבנן, מכל שכן היכא דאיכא שני מחיצות גמורות ומשני צדדים צורת הפתח ודאי נפיק לי' מאיסור דאורייתא לשיטת התוס'.[9] ומה שיש לדקדק בזה בסוגי' דהכשרו בלחי הזורק לתוכו חייב דף י"ב, אין רצוני להאריך ותן לחכם ויחכם ויבין מדעתו וכן בסוגי' דנעץ ב' קונדסין דף י"א ובתוס' שם.
ועל המנהג אין לתמוה כל כך, כי אבותינו היו בצרפת אשר שם לא היו מבואותיהן רחבים י"ו אמה כמבואר, ועם היות שיפה כיון מעלתו בדעת כמה פוסקים דבאמת סברי כהסמ"ק והג"א[10] בסוגי' דכיצד מערבין דרך רה"ר, מכל מקום אין דין זה מוסכם מכל הפוסקים, ובדרבנן קי"ל כריב"ק ע"ז ד"ו דהלך אחר המיקל.[11] ובמדינותנו שהמבואות רחבות י"ו אמה, אם הוא סרטיא,[12] ודאי גם לדעת רש"י בעי דלתות.[13]
ויש מקום להמליץ קצת ברוב העיירות השייכים לאדון העיר יחיד, מהא דמסקינן דף ך"ב שבילי בית גלגול קאמרת כו' מסרה ליחיד, וידוע דעת מרבותינו דס"ל דכל היכא דמסור ליחיד לא הוי רה"ר אף אי ניחא תשמישתי'. ודקדוק התוס' שם אינו מוכרח כ"כ. וגם זה הוא דוחק גדול לסמוך ע"ז למעשה, ובפרט לצרף כמה קולות.[14] ובמבואות שדרך המלך עוברת בהם,[15] אפס מקום להתיר ע"י צורת הפתח.[16]
____________________________
[1] תשובה זו שנכתבה לפני כמאתיים שנה, לא היתה ידועה עד כה, ונדפסה לראשונה בריש שו"ת "נשמת חיים" לנכדו הגאון רבי חיים ברלין ז"ל במהדורה החדשה תשס"ח לפ"ק.
[2] כוונתו לתלמידו הגדול בעל משכנות יעקב, שכידוע ערך מערכה גדולה נגד היתר הטלטול הנהוג מימות עולם במבואות המתוקנים בצוה"פ, ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת". והיא לו נדפסה בתשובות משכנ"י סימן ק"כ.
[3] התשובה ששלח המשכנ"י לבראדי אל הגאון מוהרא"ז מרגליות (כמודפס במשכנ"י ראש סימן ק"כ), שלח גם לרבו הגר"ח מוואלוזין, כמוכח ממכתבו המצורף של המשכנ"י (כת"י מתאריך ז"ך ניסן תקע"ד) להגאון מוהרא"ז מרגליות, בו מודיעו שהמתין "לראות מה יענני בדבר אדומ"ו הגדול המפורסם מוהר"ר חיים נ"י האב"ד דק' וואלוזין יע"א, וזה קרוב קבלתי ממנו תשובה קצרה מאד, בקיצור נמרץ הלכה למעשה ובכלל הסכים לרוב דברי בשיטת רש"י ז"ל בפשיטות גם אם אין רחב י"ו אמה כתב שיפה דקדקתי מכמה פוסקים, רק שכתב שיש מחלוקת כו' ובשל סופרים כו' [הלך אחר המיקל], והנני שולח העתק [מתשובה זו של הגר"ח מוואלוזין] להוד כת"ר עם היותה קטנה מאד הואיל וחביבא לי כי בקשתי לי חבר ומצאתי רב, ואף שיש לי קצת דקדוקים בדברי אדומ"ו נ"י... והן עתה אוסיף לבקש... לשים עינו הבדולח עליהם ולהביאם בכור המבחן והאמת ואת אשר יבחר הוד כת"ר יקריב' [יקובל]"(!), עכ"ל תורף מכתבו של המשכנ"י להגאון בעל בית אפרים.
[4] ראה להלן בהערה 12.
[5] וממילא נסתלקו גם חלק מהראיות שהביא המ"ב (שמקורם מהמשכנ"י) בסימן שמ"ה ס"ז בביאו"ה ד"ה שאין ס' רבוא, כגון מהרשב"ם ומגזירת תקיעת שופר בשבת, די"ל דאיירי בסרטיא דהוי רה"ר לעולם אף בלא ס' רבוא.
[6] וכן נגרר אחריו המ"ב בסימן שס"ד ס"ב (בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה) ע"ד מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ ברה"ר הרחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער, הוא על סמך דלדידן לית לן רה"ר משום דאין ס"ר בוקעין במבוי המפולש, אך קשה לסמוך ע"ז ב"איסור סקילה", ועי"ש שתלה הוראתו על המשכנ"י. והנה עתה מתברר מתשובת רבו אדומ"ו הגאון רבי חיים מוולאזין זיע"א שלא הסכים עמו בזה, וכפי שיראה הקורא להלן דפסק להדיא כהפוסקים דצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא (ראה להלן בהערה 9), ובדרבנן הרי קי"ל דהלך אחר המיקל.
[7] נחוץ לציין מש"כ הגאון יעקב (עירובין דף ו') דשיטת הרמב"ן (מלחמות) דס"ל אתו רבים וכו' הוא דוקא בפרוץ מרובה, אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי מחיצתא. וגם הראב"ד המובא ברשב"א (דף כ"ב ע"ב) והמאירי (דף כ' ע"א) כתב להדיא דבמחיצות שלימות מודה ר' יהודה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ולא חלק אלא בשם ד' מחיצות, וכן כתב רבינו יונתן להדיא (כ"ב ע"א). והר"ן (דף כ"ב ע"א) שהביא דברי הראב"ד, משמע דס"ל כוותיה.
[8] ודעימיה רוב הראשונים דפסקו כחכמים, ה"ה רבינו חננאל (המובא בראבי"ה עמוד 321), הראביה (עמוד 270), הרמב"ם (פרק י"ז מהל' שבת ה"י, ל"ג, ובפירוש המשניות עירובין פרק ב משנה ד), המגיד משנה (שם), הגהות מיימוניות (שם בתרא אות ט), האשכול (עמוד 163), ספר הבתים (פרק י"ג), התוס' ישנים (שבת דף ו ע"ב), האו"ז (עירובין קכ"ט דף לג ע"ב), מהר"ח או"ז (עירובין פרק ב אות נ"ז), הרמ"ק (בהגהות אשרי עירובין כ ע"ב), רבינו חננאל בן שמואל (עירובין כ"ב), ריבב"ן (שם), הרי"ד (שם), ריא"ז (פ"ב הלכה א אות ו), המאורות (ריש עושין פסין). ולאור זאת י"ל דאילו היתה מתגלית תשובה זו בדור שלפנינו, דהמטלטלים במבואות שבהם דרך הרבים עוברת ע"י צוה"פ אינם עוברים על איסור דאורייתא, לא היה נגרר הגר"א קוטלר זצ"ל (בספרו משנת רבי אהרן סי' ו') אחר דברי המשכנ"י - נגד דעת רבו הגר"ח מוואלוזין זי"ע.
[9] וכן נקטו להלכה גדולי הפוסקים ה"ה הפמ"ג בספרו ראש יוסף (שבת ו ע"ב), שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), גאון יעקב (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (סימן שמ"ה), ישועות מלכו (או"ח סימן כ"א), אבני נזר (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), ערוך השלחן (או"ח סימן שס"ד סעי' א), לבוש מרדכי (או"ח סימן ד) להגאון אב"ד סלובודקה.
[10] שהמשכנ"י הבין בדבריהם דאף בכרמלית בעינן דלתות. אמנם בשו"ת בית אפרים (סי' כ"ו) הוכיח דאפילו הסמ"ק והגהות אשרי לא ס"ל כן, וכן הבין המ"ב בביאור הלכה (סימן שמ"ה ס"ט ד"ה ושני ראשיהן מפושלין לרה"ר) דההג"א לא איירי על כרמלית אלא על רה"ר.
[11] הוראתו זו של מוהר"ח מוואלוזין הזכיר המשכנ"י במכתבו הנ"ל להבית אפרים (כמובא בהערה 3). ושוב י"ל דאילו זכינו להתגלות תשובה זו בדור שלפנינו, לא היה הגר"א קוטלר זצ"ל (בספרו משנת רבי אהרן סי' ו' באו"ק ג' וי') תופס לעיקר את דברי המשכנ"י להצריך דלתות בכרמלית.
[12] הנה רוב הפוסקים ס"ל דאין חילוק בזה בין סרטיא לפלטיא ובשניהם בעינן ס' רבוא, כן משמע ברמ"א (או"ח סוף סי' שנ"ז ובד"מ שם ס"ק ג'), ובמחצית השקל (או"ח שנ"ז ס"ק י"א), ומפורש כן להדיא בבית אפרים (סי' כ"ו), וכ"כ הגר"א הלוי אשכנזי (בקונטרס מנות הלוי), והאבנ"ז (או"ח סי' רע"ג), והמהרש"ם (ח"א סי' קס"ב וח"ג סי' קפ"ח), והאג"מ (ח"א סי' קל"ט ענף ה', ח"ד סי' פ"ז, ח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז). ובאמת המשכנ"י עצמו מודה (בסי' קכ"א) דכל הראשונים דאזלי בשיטת רש"י ס"ל דאין חילוק בזה בין פלטיא לסרטיא. ואפילו לדעת הישועות מלכו (סי' כ"ב וכ"ו) דבסרטיא א"צ ס' רבוא בפועל, מ"מ דעתו דדין סרטיא הוא רק מחוץ לעיר, משא"כ בתוך העיר בעינן ס"ר, ולפי"ז אף מדרבנן א"צ דלתות בתוך העיר.
[13] מדרבנן, כדכתב לעיל דצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא. אבל בעיירות גדולות שיותר מצוי בהם שיחסר שאר תנאי רה"ר, אף מדרבנן לא בעינן בהו דלתות, וראה להלן הערה 16.
[14] אבל הגאונים בית אפרים (או"ח סימן כ"ו) והאבני נזר (או"ח סימן רע"ג או"ק ו') סמכו על זה הלכה למעשה, ועי"ע בשו"ת אהל אברהם (שאג) מש"כ לבאר דברי התוס' הנ"ל.
[15] ראה לעיל הערה 12 דרוב הפוסקים ס"ל דאין חילוק בזה בין סרטיא (דרך המלך) לפלטיא, ובשניהם בעינן ס' רבוא. ויש לציין דבעיירות הגדולות אינו מצוי כל כך סרטיא (שהרבים שמחוץ לעיר משתמשים בה כדי לילך לעיר אחרת), ועי' במאירי (דף ו) ובבית אפרים (סימן כ"ו בדף מ"ב ע"ב).
[16] כי מדרבנן בעינן דלתות הואיל ולדעתו לא בעינן ס"ר בדרך המלך (סרטיא) וכדלעיל בהערה 13. וכאמור דכל זה אי מדובר על צוה"פ לבד, אבל אם המדובר על מקום המוקף בג' מחיצות פשוט דס"ל להגר"ח מוולאזין דאף מדרבנן א"צ דלתות. והואיל דלדעתו הגדולה אין "חשש חטאת" בצוה"פ, א"כ פשוט דבכל "ספק" שיצטרף, ודאי יפיק חיוב דלתות מדרבנן, ואצ"ל דבעיירות גדולות שכמעט אינו מצוי התנאי דמפולשין ומכוונין, פשיטא דסגי בצוה"פ לכולי עלמא.