Carrying a Lulav or a Shofar for a Woman or a Child on Yom Tov

I hope you enjoy the following timely repeat of an earlier post. Best wishes for a gut yom tov.

The Shaarei Teshuvah (589:3) cites the Shagas Aryeh (siman 106) who maintains that one is not allowed to carry a shofar or a lulav into a reshus harabbim (where there is no eruv) for a woman or a child since they are not required to partake in this mitzvah. The Shagas Aryeh (siman 108) adds that once one has fulfilled his obligation min haTorah of shofar or lulav he cannot carry them into a reshus harabbim to fulfill a mitzvah d’rabbanan (e.g. once one has fulfilled tekiyos d’meyushav he would not be permitted to carry the shofer for tekiyos d’mussaf or, as some have a minhag to shake the lulav in the sukkah in the morning, they would not be allowed to carry it to shul afterwards for the na’anuim during Hallel).

However, most poskim disagree and allow the carrying of a shofar or a lulav for a woman or a child as well as to fulfill a mitzvah d’rabbanan (Shiurei Bracha, 589:2; Yosef Omets, siman 82; Shulchan Aruch HaRav, 589:2; Orchos Chaim, 589:3; Daas Torah, 589; Kaf HaChaim, 589:28, regarding a woman; Ketzeh HaMateh, 389:5; Igros Moshe, O.C. 3:94, see also Part 2a: Why Brooklyn Is Not a Reshus HaRabbim; Oz Nidberu, 13:38).

The Elef HaMagen (660:1; see also Ketzeh HaMateh, 389:5, and Kuntres Achron) cites the Ostrovtzer rav that the Shagas Aryeh is referring only to a situation of a reshus harabbim d’Oraysa. However, since we do not have a reshus harabbim d’Oraysa today (because we rely on the criterion of shishim ribo) the Shagas Aryeh’s issues do not concern us.

[The Teshuvos V’Hanhagos (1:348) states that after one has fulfilled all his d’Oraysa and d’rabbanan obligations of shaking the lulav (in an area without an eruv), and there is no concern of shmira, the lulav cannot be carried anymore (there can also be an issue of hachanah, preparation for another day). However, the Sheraga HaMe’ir (5:72) maintains that if one preserves the lulav in water, he may carry it home because the lulav has to be returned to the same water it was in originally (see Shulchan Aruch, O.C. 654).]

Can the Minority Compel the Majority to Establish an Eruv?

המיעוט כופין את הרוב לעשות עירוב

זה לשון שו"ת מהר"י מינץ סימן ז: דתניא בתוספתא דבבא מציעא כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשות להן קורה ולחי למבוי וכו', וכופין בני מבוי זא"ז לעשות קורה ולחי אעפ"י שאין זה צריך כל כך אפ"ה כופין וכו', ואמר אחרי רבים להטות כמה שמסכימים הרוב, אף על פי שהמיעוט המתנגדים נראה להם שטענותם חזקות, הרי הם בטלים ברוב ואין שומעין להם כמו שאין שומעין אם טענו לא נכניס אורחים לא נחלק צדקה לא נשכיר מנין. וכי לענין לחי וקורה אם טען למה אתן לתקנם כדי להכניס ולהוציא בשבת, אני איני רוצה להכניס ולהוציא או אינו צריך להכניס ולהוציא או לכלנו אין צריך לנו כל כך בתקנה זו, כמה שכתב מהר"ם בעצמו על לחי וקורה בסוף התשובה הנ"ל שאין בה צורך כל כך אלא כופין זה את זה כו', אלמא דאין מקבלים טענותם ואין שומעין אליו. וכן גבי בני העיר שכופין זה את זה לקנות ספר תורה נביאים וכתובים, אם טוען אחד מהם לא אסייע לכם באילו כי יש לי כדי צורכי, אין בדבריו כלום. ואיפשר שבאילו דברים שהוזכרו במשנה וברייתא ותוספתא כופין אפילו שלא ע"י הרוב, מדנקט בלשון כופין זה את זה ולא נקט כופין אלו את אלו, אבל שאר דברים הולכין על פי הרוב.

וזה לשון השולחן ערוך בחושן משפט ריש סימן קסב: בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. וכתב שם הסמ"ע דמינה נלמד למבוי מפולש דצריכין לסייע בצורת הפתח.

וזה לשון הערוך השולחן שם: בני מבוי כופין זה את זה, ואפילו המיעוט כופין את המרובין לעשות לחי או קורה להתיר לטלטל בשבת, ובמבוי מפולש כופין על עשיית צורת הפתח.

ויש להסתפק בזמן הזה שמערבין הערים בצורת הפתח אף שהם רחבים ט"ז אמה ואין בה ששים רבוא על פי הכרעת רבינו הרמ"א שם, והרבה פוסקים חולקים על זה, אם יכול אחד לומר: "לא אתן חלק בזה כי אני חושש להפוסקים האוסרים".

ויראה לי דמ"מ צריך ליתן חלקו וכו', יכולים לומר לו: "אף שאתה מחמיר על עצמך מ"מ לתקנת העיר אתה מוכרח ליתן". ואינו יכול לומר קים לי כהפוסקים האוסרין, כיון שכבר נתפשט ההיתר על פי הכרעת רבינו הרמ"א אין שום אדם יכול לומר קים לי, ועשיית עירוב הוא מצוה כדמוכח בש"ס (עירובין ס"ח.), עכ"ל הערוה"ש.

Does Anyone Have a Right to Override a Mitzvah d’Rabbanan?

שאלה

עיר שתיקנו בה עירוב על פי יסודות ההלכה, האם יכולים לאסור לטלטל בו מחשש שיבואו לידי פריצות.

תשובה

מבואר בראשונים ואחרונים שאין בכוחנו לגזור גזירות חדשות אפילו בדבר הרשות, וכל שכן לעקור מצוה דרבנן.

א) עיין בהרב המגיד הל' חמץ ומצה פ"ה ה"כ שכתב: "אין לנו לגזור גזירות מדעתינו", וברא"ש שבת פ"ב סימן טו: "תמיהני האיך יוכלו הגאונים לחדש גזירה אחר שסתם רב אשי הש"ס", ובמסכת נדה פ"י סימן ג כתב: "דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נמצא בהש"ס, ואם אדם חשוב מרוב ענוותנתו ופרישתו אינו רוצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה, ינהג מדת פרישתו לעצמו, אבל לא ניתן ליכתב בספר להורות בו לדורות הבאין", ובשו"ת ריב"ש סימן רמ"א "אין לנו להוסיף על גזרות של דבריהם", וכ"כ שם בסימן קכה ורעא, ובסימן שצ (תשובת הר"ן) ד"ה ונשוב, ושו"ת מהר"י מברונא סימן קח, וב"י וד"מ או"ח סימן יג (ומג"א ומחצה"ש שם סק"ח), ובסימן תסב, ומג"א ומחצה"ש סימן שא ס"ק נח, ושו"ת רדב"ז ח"א סימן קמט, ושו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סימן קד, ושו"ת אמונת שמואל סימן ד, ופר"ח או"ח סימן תסא ד"ה עוד כתב, ובסימן תרנא, וביו"ד סימן פד ס"ק יז ועוד, ויד מלאכי ח"ג כלל קנג, ושו"ת שבות יעקב חלק ג סימן כח, ושו"ת בית יהודה או"ח סימן יא וכא, ושו"ת צדקה ומשפט או"ח סימן ד, ושו"ת מכתם לדוד או"ח סימן א ויו"ד סימן מא, ושו"ת חיים שאל סימן עד ובח"ב סימן יז, ושו"ת יוסף אומץ סימן טז, וברכי יוסף סימן רפד אות ג וסימן שלט סק"ז, ושו"ת פעולת צדיק ח"ג סימן יד, ושו"ת משפטים ישרים סימן תכד, ועקרי הד"ט סימן יד אות כא, ושו"ת משיב דבר ח"ב סימן לח, ושו"ת קרן לדוד סי' צו, וערוך השלחן או"ח סימן תקט סק"י, ושו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן מב, ושו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סימן י"ב ד"ה ויש עוד.

ב) ובשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן כה כתב וז"ל: אין לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ודי שיעמדו אנשי הדורות האלה להזהר בגזירות המפורשים להדיא בדברי חכמים. ובספר ידי חיים (הוספות תשובות על ספר הנ"ל רב פעלים) סימן א יש עוד תשובה ממנו על דברי תשובה הנ"ל, וז"ל שם: דהסכימו הפוסקים דכל דבר שלא גזרו בו חז"ל בפירוש, אין אנחנו יכולים לגזור בו ולאוסרו, אע"פ שהוא דומה לאותו דבר שגזרו בו חז"ל, ואע"פ דהוא עדיף מיניה וכו', אפילו אם נמצא בו טעם לומר דודאי אם היה בזמן חז"ל היו אוסרים אותו משום גזירה וכו', עם כל זה כיון דאין חז"ל הראשונים שיש בידם כח לאסור המותר משום גזירה מצויים עתה לאוסרו משום גזירה זו, אין לנו כח לעשות דבר זה לאסור את המותר משום גזירה, עכ"ל. וע"ע בשד"ח מערכת ג כלל יא ובפאת השדה מערכת ג סי' ד, ושו"ת דברי יואל יו"ד סימן עו אות ז וסימן קה אות א.

ג) ועיין שו"ת בית אב תנינא סימן א ענף ז' ד"ה ואולם שכתב: שמעתי דבת עם, אשר לדעתי המה עוברי דרך התורה, שמים אור לחושך וחושך לאורה, שאומרים: כי זהו מצוה הבאה בעבירה, כי בהתיר טלטול בשבת לההמון יטלטלו גם דברים המוקצים בשבת, וגם זילותא היא לקדושת שבת אם הכל מטלטלים בשבת ואפילו בהיתר, וכהנה סברות הכרס מלאות ארס אשר יבדו להם. לזאת הנני להודיעם כי בתשב"ץ הגדול ח"ב סימן לז נשאל בזה וכו' והשיב וכו' "ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וזכות גדולה היא למתקן".

ד) ועיין בתקון שבת (אדעסא) עמוד 36 בתשובת הרה"ג ר' שלמה יצחק משעביז שכתב: "כמה גדולה החרפה לטעון שעירוב בעיר הוא מכשול, נגד הש"ס ונגד הגאונים בעלי התשובות קמאי ובתראי וכו', והמה מחשיכים שמש האמת".

ה) ועיין שו"ת הר צבי או"ח הלכות עירובין סימן כד בענין גזירות חדשות לגבי עירובין שכתב: "כבר אמרו הראשונים שאין לנו לגזור גזירות מעצמנו", ע"ש באריכות.

ו) ובתשובת הרה"ג רא"מ אבד"ק הוניאד כתב: רוב תושבי עיר וועסברין היו מעולם קלי הדעת מכת המתחדשים, ועכ"ז זירז החתם סופר (בשו"ת שלו או"ח סימן צט) את הרב דשם לתקן עירוב בעירו, ולא חשש שקלי הדעת יכשלו בו. וע"ע באום אני חומה סימן ע וסוף סימן עא, ובעמוד שע-שעא.

ז) ובתשובת האדמו"ר ממונקאטש שליט"א אות ד כתב: באתי לעורר על מה ששמעתי שיש אנשים שמנבאים שעתיד העירוב לפרוץ את חומות הצניעות ח"ו. לדעתי הם דברים שאסור לשומעם וכל שכן לאומרם, כי הם דברים נגד תקנת חז"ל, וא"א להאמין כלל שיצאו דברים מנוסח זה מפה קדוש שמסר נפשו להעמיד דברי חז"ל ולא לסותרם ח"ו. ורב אחד טען ואמר לי שחז"ל שתקנו לעשות עירוב לא הכירו את אמריקה. ואמרתי לו שהם דברי כפירה רחמנא ליצלן, ושכך אומרים הרפורמים מעולם.

זאת ועוד, דבר פשוט הוא, שמה שכותב רבן של ישראל החתם סופר ז"ל (בשו"ת או"ח סימן צ"ט) "שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם קטנים כאלו, וגם לא נשותיהם וחלושי דעת, לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת וקטנים ופתם בידם", הנה הוא שקול כנגד כל החששות כולם. ואיך נחשוש על העתיד בחששות הבדוים מן הלב, במקום שהחתם סופר מעיד ומוכיח כן מהש"ס שבלי עירוב אי אפשר לשמור שבת כבר עכשיו בהוה מדי שבת בשבתו, עכ"ל.

ח) ואנו רואים שבכל עיירות הגדולות נעשו עירובין בהוראת גדולי הפוסקים (ווארשא, לאדז, בריסק, ווילנא, קראקא, לעמבערג, פינסק, בארדיטשוב, וכן בכמה ערי ספרד וכו', וכלשון האגרות משה באו"ח ח"ה סימן כט: "בכל עיירות שהיו נמצאים יהודים היו מתקנין עירובין"), וכן בימינו (ירושלים, בני ברק, אנטווערפן, קאנאדא, וכמה עיירות גדולות בארצות הברית, ועוד), ולא חששו מטעם "השקפה" לעקור ח"ו מצוה דרבנן. בבני ברק ועוד עיירות גדולות בארץ ישראל נתייסדה העירוב ע"י מרן החזון איש (עיין ארחות רבינו), ובירושלים נתייסדה ע"י הגאונים דבד"צ עדה החרדית מדור הקדום ושבימינו, באנטווערפען ע"י הגאון האדיר הגר"ח קרייזווירטה זצ"ל, בקאנאדא ע"י גדולי הרבנים דשם, ובארצות הברית התיר האגרות משה בכמה עיירות גדולות כשלא היה חשש על פי הלכה לשיטתו (קיו גארדענס הילס בקווינס, עיין או"ח ח"ד סימן פו "הנני רואה בזה תועלת גדולה והצלה ממכשול בשוגג ובמזיד", ובדעטרויט, עיין בחלק או"ח ח"ה סימן כט "שיש שם פחות ממאה אלף תושבים", ובסי-געיט, עיין שם סימן כ"ח ד"ה ומה שהביא מסיגעיט "שם עשיתי בעצמי העירוב"!), ובבארא-פארק ובוויליאמסבורג ע"י גדולי הפוסקים שבשם, הגאון הגדול הישיש אבד"ק האליין והגאון הגדול אבד"ק קארלסבורג, וכולם לא חששו ח"ו לחששות זרות כאלו, וכמנהג ישראל יותר מאלף שנה בכל העיירות בכל העולם כולו שתקנו עירובין היכא שהיה אפשר, ואליהם תשמעון.

ט) ובזה מובן דבר התמוה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן ל"ז ד"ה האחד עשר, וז"ל השאלה שם: אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות, וכל הרואה דבריו משתומם, איזה חשש עבירה יכול להיות בתקוני מבואות? ועל כן הכניס המוציא לאור תיבת [לת"ח] בחצאי ריבוע, כאילו השאלה הוא אם תלמיד חכם ישתדל בתיקון המבואות, אבל התמיה עדיין קיימת, איזה חשש עבירה יש?

ובימינו שנתרבו שועלים המחבלים את הכרמים, ומוציאים דיבה על גדולי ישראל כאילו ח"ו אסרו לעשות עירוב משום חשש פריצות וכדומה (דבר שלא נמצא בשום ספר מגדולי הפוסקים מעולם), מובן היטב מה דברי השואל הנ"ל, האם יש חשש עבירה בתקוני מבואות?

ובזה נבין תשובה החריפה של תשב"ץ וז"ל: ח"ו, אבל הזריז בזה ה"ז משובח, אדרבה הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן וכו, ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וזכות גדולה היא למתקן וכו', עכ"ל.

תקנת הקהלה

ואפילו אם רב של קהלה (שנבחר לשירותו ע"י בחירות מכל הקהלה) יעשה תקנה חדשה שלא לטלטל, לא מהני.

א) דזה הוא דבר פשוט בפוסקים דלעשות תקנה חדשה בעינן הסכמת הקהל, וכיון שבני העיר לא יסכימו לתקנה כזה אין בו שום תוקף. ( עיין שו"ת צמח צדק החדש יו"ד סימן קצ"ה (טו:), ומשפט שלום למהרש"ם על חו"מ סימן רל"א בקונטרס תקון עולם בדיני תקנות הציבור, ודרכ"ת סימן א' ס"ק ר"ח, וע"ע שו"ת בעי חיי להכנה"ג יו"ד סוף סימן ר"ד ד"ה עתה, ועיין שו"ת אריה דבי עילאי יו"ד סימן א', שנהג לפרסם תקנתו ברבים, כיון שידע שרוב אנשי העיר יהיו מסכימים אתו, אבל בלא הסכמתם לא היה לו תוקף, ועיין דעת תורה סימן א' ס"ק נ"ז שהעיקר כשיטת אריה דבי עילאי הנ"ל, ומובא בדרכי תשובה סימן ס"ה ס"ק צ"ד).

ואפילו כשיש הסכמת כל הקהלה אי אפשר לאסור לקהלה אחרת. וז"ל החידושי הרי"ם (נדפס במאיר עיני הגולה מכתב לג): ואם רו"מ מעלתו מתירא שאולי בתורת תקנה תיקן "רבה של לובלין" ועשה איסור, אתמה מאד על רו"מ, דאם היו חסידים יראים מענינים כאלו, לא ימצאו בשום מקום מנוחה, ידוע שבתורת תקנה צריך להיות רוב העיר, עכ"פ התלמידי חכמים, ושיהיה לצורך, ושיהיה לשם שמים. גם פשוט שהדין כמו ב' בתי דינין בעיר אחת, ומפורש בכל תשובות הספרדים שאי אפשר לקהל אחד לתקן על קהל אחר שום תקנה, עכ"ל הקדוש. (ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן ט"ו שכתב בשנת תשמ"א: "וברור שיש בלאנדאן שני בתי דינים וליכא משום לא תתגודדו").

ב) וכל זה כשמתקנים לאסור דבר הרשות, אבל לעשות תקנה לעקור מצוה דרבנן (מצות עירוב) אי אפשר אפילו בהסכמת כל העיר. התבוננו כרגע, מה היו אומרים אם יבא רב אחד לעקור ימי פורים בעירו, מפני שנכשלו כמה בעירו בהוללות ובפריצות, אתמהה.

אסור לאסור את המותר

וכיון שביררנו שאי אפשר לאסור לטלטל בהעירוב, בין ע"י גזירה ובין ע"י תקנה, נביא גם חומר הענין לאסוק דבר המותר (אפילו בדבר הרשות).

א) זה לשון הש"ך ביו"ד סוף סימן רמב אות ט: "כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר, אפילו בשל עכו"ם, ואפילו במקום שאין הפסד", ומקורו בירושלמי סוף פרק ב' דעבודה זרה, (והובא בתוספות עבודה זרה מ.).

ב) ועיין שו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סימן קצב שכתב וז"ל: "אין אדם רשאי להחמיר במקום דאיכא למיחש שמא יטעו ויקבעו הלכה לדורות, לפי שחותמו של הקב"ה אמת, וצריך לקיים האמת במה שהוא אמת אפילו לקולא".

ג) וז"ל הדברי חיים ח"א יו"ד סימן ב: "אם שיקר ועיות לומר על דבר שידע שמותר ואמר אסור, בודאי עבר על לאו ד'לא תעשו עול במשפט' כמבואר במנין המצות להרמב"ם ז"ל סי' רע"ג, וגם עבר על לאו ד'לא תעמוד על דם רעך' ע"ש.

ד) וז"ל השל"ה הקדוש במסכת שבועות ד"ה ותכלית הלימוד: "אין זה נקרא מורה הוראה להחמיר לאחרים שלא כדין, ולו לעצמו יחמיר כטוב בעיניו, ובמסכת ברכות פרק קמא (ד.) אמר בדוד המלך ע"ה שהיו ידיו מלוכלכות בשפיר כו' כדי לטהר אשה לבעלה, לא אמר 'כדי לטהר או לטמא', רק היה יגע כל כך, באם הוא טהור בבירור על פי הדין, שחס ושלום לא יטמאנה ויחמיר לאחרים לבטלם מפריה ורביה, ומכל שכן שמוזהר בעל הוראה שלא יכשיל חס ושלום אחרים, רק בא לאשמועינן כח דהיתרא, וכן הוא הדין בכל הוראות".

ה) וזה לשון שו"ת תשובה מאהבה ח"א סוף סימן קפא: מרגלא בפומי לאמר לתלמידי, צאו וראו איזהו עונשו מרובה, המחמיר [לאחרים] שלא כדין או המקיל שלא כדין? הוי אומר המחמיר שלא כדין עונשו חמור! כי המקיל שלא כדין חטאו בין אדם למקום ב"ה ושב ורפא לו, אבל המחמיר שלא כדין צריך (להרצה) [לרצות] את חברו. וסימנך 'הלכה חמורך טרפון' (סנהדרין לג.), גם הוא רמז על מי שמחמיר ומטריף הכל, עכ"ל. ובספר ברכת אהרן עמ"ס ברכות אות רלג הביא כן בשם הישועות יעקב.

סוף דבר

לאסור עירוב שמותר על פי הלכה יש בו כמה איסורים חמורים: א] עוקר מצוה דרבנן שתקנו לעשות עירוב כדי לטלטל בו, כמ"ש בפרישה (סי' שצ"ה) ובפרי מגדים (א"א ר"ס סק"ג) ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן צ"ט). ב] מבטל מצות עשה מדברי קבלה "וקראת לשבת עונג". ג] מצער אלפי בני ישראל. ד] אוסר דבר המותר ה] ולפי דברי התשב"ץ יש חשש שמינות נזרקה בו.

וכל זה אפילו לאסור לפי שעה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאסור בכל שבת ושבת לדורות עולם!

Carrying a Lulav or a Shofar for a Woman or a Child on Yom Tov

The Shaarei Teshuvah (589:3) cites the Shagas Aryeh (siman 106) who maintains that one is not allowed to carry a shofar or a lulav into a reshus harabbim (where there is no eruv) for a woman or a child since they are not required to partake in this mitzvah. The Shagas Aryeh (siman 108) adds that once one has fulfilled his obligation min haTorah of shofar or lulav he cannot carry them into a reshus harabbim to fulfill a mitzvah d’rabbanan (e.g. once one has fulfilled tekiyos d’meyushav he would not be permitted to carry the shofer for tekiyos d’mussaf or, as some have a minhag to shake the lulav in the sukkah in the morning, they would not be allowed to carry it to shul afterwards for the na’anuim during Hallel).

However, most poskim disagree and allow the carrying of a shofar or a lulav for a woman or a child as well as to fulfill a mitzvah d’rabbanan. (Shiurei Bracha, 589:2; Yosef Omets, siman 82; Shulchan Aruch HaRav, 589:2; Orchos Chaim, 589:3; Daas Torah, 589; Kaf HaChaim, 589:28, regarding a woman; Ketzeh HaMateh, 389:5; Igros Moshe, O.C. 3:94, see also Part 2a: Why Brooklyn Is Not a Reshus HaRabbim; Oz Nidberu, 13:38)

The Elef HaMagen (660:1; see also Ketzeh HaMateh, 389:5, and Kuntres Achron) cites the Ostrovtzer rav that the Shagas Aryeh is referring only to a situation of a reshus harabbim d’Oraysa. However, since we do not have a reshus harabbim d’Oraysa today (because we rely on the criterion of shishim ribo) the Shagas Aryeh’s issues do not concern us.

[The Teshuvos V’Hanhagos (1:348) states that after one has fulfilled all his d’Oraysa and d’rabbanan obligations of shaking the lulav (in an area without an eruv), and there is no concern of shmira, the lulav cannot be carried anymore (there can also be an issue of hachanah, preparation for another day). However, the Sheraga HaMe’ir (5:72) maintains that if one preserves the lulav in water, he may carry it home because the lulav has to be returned to the same water it was in originally (see Shulchan Aruch, O.C. 654).]

Why Construct an Eruv?

The Chasam Sofer (Orach Chaim 99) states that it is not possible for an individual to ensure that all the members of his household do not carry on Shabbos inadvertently, and therefore, the construction of an eruv is the obligation of every rav. Consequently, according to this Chasam Sofer it follows that one cannot assert that there is no need for an eruv. [It is important to note, even if the heter to permit an eruv is not a clear one, the Aishel Avraham states (siman 363) that nevertheless an eruv should be erected in order to save people from chilul Shabbos beshogeg (see also Kriena D’Igrasa, p. 106 and Oim Ani Chomah, p. 136).]

Additionally, just as it is the responsibility of each individual rav to insure that there be a kosher mikveh in his community, it is incumbent on each rav to erect an eruv as well (Teshuvos V’Hanhagos, 1:844; see also the above mentioned Chasam Sofer). In light of this responsibility, even if only one rav would want to erect an eruv, he has the right to construct an eruv even without a consensus of all the rabbanim.

Furthermore, establishing an eruv accomplishes the following:

• It is a mitzvah to erect an eruv (Tur, and Shulchan Aruch, O.C. 366:13, 395:1; for proof that it’s a requirement for a city as well, see BeHag, Perek Hador and Chasam Sofer, O.C. 99).
• An eruv helps minimize chilul Shabbos by our Jewish brethren who are unfortunately not religious and carry on Shabbos without an eruv (Nefesh Chayah, siman 25 and Bais Av, 2:1:25).
• An eruv helps to increase our oneg Shabbos, e.g., families with young children, the elderly, and the infirm are no longer confined to their homes (Perishah, O.C. 395:1).
• An eruv is also invaluable on Yom Tov, as it allows us to carry items that are not needed for Yom Tov e.g. extra keys on a key chain (Shulchan Aruch, O.C. 518:1).
• It helps al pi Kabbalah to increase the kedushah of a neighborhood (Shaar HaMitzvos, parshas Beshalach).

Hagaon Harav Moshe Feinstein zt”l, when he recognized that an eruv could be erected, saw a great need for one as well (Igros Moshe, O.C. 1:139:5, 4:86, 5:29).

Since it is a mitzvah to erect an eruv, it is unjust to request that those establishing an eruv refrain from doing so, particularly when it does not negatively affect those who do not wish to partake in this mitzvah. For generations in Europe, even in large cities such as Warsaw (which had shishim ribo on the larger side from at least the year 1900; Rocznik Statystyczny Warszawy 1921 i 1922, 1924 p. 14) and Lodz (which had shishim ribo from the year 1931; Encyclopedia Judaica, 1996 vol. 11 p. 426), our ancestors practiced the mitzvah of eruvin and there is no reason that American cities should be any different.

Part 6: Various Issues Regarding Eruvin

פרק ו

ענינים חשובים במצות עירוב

ירושלמי עירובין פ"ג ה"ה: אמר רבי יהושע מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום.[22] מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה, ושלחה עירובה גבי ברה, נסתיה וגפפתיה ונשקתיה, אתא ואמר קומי אימיה, אמרה הכין הוות רחמה לי ולא הוינא ידעה, מתוך כך עשו שלום, הדא הוא דכתיב 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'[23].

בספה"ק בית אהרן מהרה"ק מוה"ר אהרן מקארלין זצ"ל כתב: "קבלה בידינו, שפת העירובי חצירות התלוי בבית שמירה גדולה הוא".

האר"י הקדוש בשער המצות פרשת בשלח דרוש ג מסביר ענין עירובין (עירובי חצירות מבואות ותחומין) וכתב וזה לשונו: ועל ידי כן יתבטל כח הדינין ותתבטל אחיזת הקליפות, ויוכל האדם להכניס ולהוציא בחצרות ומבואות או [לילך] בתחומין בלי פחד מהקליפות.

ובספר קרבן שבת פי"א כתב עפ"י האריז"ל, ד'חסד' עולה ע"ב ו'גבורה' עולה רי"ו, וביחד הם אותיות 'עירוב', וזהו ענין עירוב לחבר חסד וגבורה (תפארת), "ואז רשות היחיד נעשה רשות יחידו של עולם, שאין לחיצונים אחיזה,[24] כי בשיתוף חסד וגבורה יחד בטילים כל הדינים שבעולם, והמן נדחף אל ביתו והעיר שושן צהלה ושמחה, משא"כ קודם לכן הם בפירוד ונקרא רשות הרבים רשות חיצונים ואין לטלטל מזה לזה" עכ"ל הקדוש.

ובספר פניני המאור (להרה"ג מו"ה משה מאיר יאדלער שליט"א מירושלים) ח"ג עמוד שע"ג ד"ה והנה מתוך, מביא בשם זקנו הגה"צ ר' בן ציון יאדלער (הוא המגיד הירושלמי הנודע, והיה הממונה לפקח על העירוב בעיה"ק ירושלים במשך שנים רבות), שאמר בשם החתם סופר זצוק"ל, שעירוב הוא שמירה על העיר מכל מרעין בישין ומשונאים וכו'.

ועיין ברכת אברהם פרשת ואתחנן וזה לשונו: שמעתי שתלמידי הריב"ש (הרבי ישראל בעל שם-טוב) ז"ל היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העקריי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו. יש מהם אמרו שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה, שיהיה השוחט ובודק ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה, כי ח"ו מאכלות אסורים מטמטמים את הלב. ויש שאמרו עירובין הוא העיקר, כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה י.) והאיסור חמור מאוד. ויש אמרו מקוה היא העיקר, להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנין האדם הוא ח"ו בלי כשרות, קשה לו מאוד להתגבר על הרע רחמנא ליצלן. ואחר זה אמר להם מרן הריב"ש ז"ל בזה הלשון: תיתי לי כי בעת הזאת פלפלו גם כן במתיבתא דרקיע איזה מהם עיקר, ואמרו כמר וכמר, והסימן הוא במקרא (חבקוק ג, יב) 'בזעם תצעד ארץ' ראשי תיבות זביחה עירובין מקוה, כל אלה הם יסוד הארץ.

בספר אוהב ישראל בעניני שבועות כתב בזה הלשון: סוד העירוב, הוא סוד יחוד וקישור עלמין עילאין בעלמין תתאין, בסוד יחוד הוי"ה אדנ"י, לבל יהיה אחיזה לחיצונים ר"ל וכו', רשות הרבים הוא מקום שיש אחיזה לחיצונים ר"ל, וסוד העירוב הוא לקשר ולייחד הקדושה לבל יהיה אחיזה לחיצונים ר"ל עכ"ל.

ובפרשת מסעי כתב האוהב ישראל וז"ל: ולזה תיקן שלמה המלך ע"ה בחכמתו הנפלאה עירובין לשבת קודש, והמוציא חוץ לעירוב הוא מוציא מרשות לרשות אחר, כי מבפנים לעירוב הוא רשות הקדושה והטוב, וחוץ להעירוב הוא רשות ס"א ר"ל, ועל ידי העירוב יופרד ויתפרש אחיזתן לגמרי וישאר אך קודש לבד ואז אינו מעורב טוב ברע כלל וכו', עיי"ש.

וז"ל הייטב פנים בדרשות שבת שובה (ח"א פה:) סוף אות יא: והנה מבואר בספרים כי בכל יום מז' ימי תשובה שבין כסה לעשור צריך לשוב ולתקן היום ההוא, והיום יום שבת קודש, צריך לפשפש במעשיו בענין שמירת שבת קודש, האם שמר שבת כהלכתו ובכלליו ופרטיו לבל עשות מלאכה על ידי עצמו או על ידי נכרים בשבילו, ולהתחרט על העבר ולקבל עליו מעתה קבלה גמורה לשמרו כהלכתו.

והמבחן אם תשובתו מאהבה או מיראה הוא, אם יפקח כל אחד ואחד גם על זולתו, היינו מי שבידו למנוע רבים מעון שבת בהוצאה והמשא בזדון ובשגגה, אשר המכשלה הזאת תחת ידו במקום שאין שם עירובי חצירות ותיקוני מבואות. על כן אשר לו הכח לעמוד בהיכל השרים והשלטונים, בעיניו יראה ובלבבו יבין כדת מה לעשות, להשתדל בזה להוציא הדבר מכח אל הפועל לתקן תיקוני עירובין בעיר להציל הרבים, ובזאת יכופר עונו ויעשה זכיות. ועל כן נקרא היום 'שבת שובה', כי היום צריך להשיב שבת למקומו, ולקיים 'קחו עמכם דברים ושובו', אמן כן יהי רצון.

ובספר גדלות יהושע אות לב כתב: שמעתי מפה קודש רבינו זי"ע (ה"ה הרה"ק רבי אברהם יהושע פריינד אבד"ק נאסויד זצוק"ל), שפעם אחת ביום שבת קודש פרצה שריפה בבית הרה"ח המפורסם מוה"ר יוסף ליב כהנא ז"ל ואכל כל מחמדיה ל"ע, ובשבת שלאחריו דרש כ"ק אדמו"ר הגה"ק רבינו בעל ייטב לב זיעוכי"א האבד"ק סיגוט יצ"ו ונשא מדברותיו בקודש בבית הכנסת דשם. ובין הדברים הזכיר מאמר חכמינו ז"ל (שבת קיט:) 'אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת' וכו', ואמר ליהוי ידוע לכם שברור הדבר אצלי שאצל הרה"ח הנ"ל לא היה ח"ו חילול שבת קודש, והדליקה נפלה רק בעון של בני העיר שיש ביניהם חילול שבת קודש, היינו שיש שאינם נזהרים בהוצאה לרשות הרבים ר"ל, כי בימים ההם עדיין לא היה עירובי חצירות בעיר סיגוט יצ"ו. והמליץ הגה"ק בעל ייטב לב זי"ע הפסוק (תהלים קמז, יד) 'השם גבולך שלום', היינו אם יהיה עירוב בעיר אז יהיה עירנו בבחינת רשות היחיד שהוא כענין 'שלום' כגוף אחד, ומי שיעשה ויפעול עשיית עירוב לזה אני מבטיחו 'חלב חטים ישביעך' כלומר שלא יחסר לו דבר מעולם, ואני נותן לו את העולם הבא שלי.

______________________

[22] עיין פירושו במהרש"א סוף מסכת עירובין. ולאותם השואלים הרי כאשר תיקנו עירוב בבארא פארק נתרבה המחלוקת, האמת, דחוץ מכמה יחידים שחשבו שיש בכוחם לכפות דעתם על כל העיר, לא היה שום מחלוקת, ושלום ושלוה שרר בין כל החוגים, ואדרבה נתרבה ונתחזק הידידות בין הרבה קהילות שלא היה ביניהם שום שייכות מקודם, הן בעניני לימוד הלכות עירובין, הן בענין ההשקפה והן בחלק המעשה, כידוע ומפורסם.
ועיין בשו"ת מחזה אברהם או"ח ריש סימן עה שכתב וז"ל: עיקר עירובי חצירות הוא מפני דרכי שלום כדאיתא בירושלמי וכו', ולכך במקום שיש מחלוקת אין עירוב, ולא נאה לתלמידי חכמים להתנהג כן להיות כאינו מודה בעירוב, רצוני לומר, שכל המחזיק במחלוקת הרי הוא כאינו מודה בעירוב, דעיקר תקנתו היה מפני דרכי שלום, ולכן חדלו מזה, וה' הטוב יברך אתכם בשלום, עכ"ל.
ועיין בסמ"ג ריש הלכות עירובין שכתב בשם רב האי גאון (ומובא בב"ח ריש סימן שסו), שלכך לא נתקנו עירובין ונטילת ידים עד שלמה המלך ע"ה, מפני שהיו כל הימים במלחמה עד שלמה המלך ע"ה, שבימיו נתן הקב"ה שלום בארץ. וזה רמז להנ"ל, דעירוב הוא שלום.
[23] בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סימן ז ד"ה ובגוף כתב: העירוב הוא אות על התקשרות האנשים והתערבותם זה בזה, ולזה העירוב מביא לידי שלום כדאיתא בירושלמי, עכ"ל.
ועיין שו"ת טוב טעם ודעת ח"ב סימן רכט שכתב וז"ל: לכך נתן הקב"ה לפנחס ברית שלום ולא שכר אחר, אך הנה ע"י מעשה דפנחס קנאה נעשה מחלוקת בישראל, ולולי שהעיד עליו הקב"ה שכרו, היו מחזיקין את פנחס לבעל מחלוקת שעשה מחלוקת בישראל, והראה הקב"ה להיפך, שמחלוקת לשם שמים לקנא קנאת ה' צבאות הוא עצם השלום, עכ"ל וע"ש.
[24] ועיין במגיד משנה הלכות שבת פי"ד ה"ז הובא בבית יוסף אורח חיים סוף סימן שמה וז"ל: ברשות היחיד אין מקום לרשות אחרת, שכל דבר שבתוך רשות היחיד הוא רשות היחיד, בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר, עכ"ל. והנגלה והנסתר עולים בקנה אחד.

Part 5: Various Issues Regarding Eruvin

פרק ה

לא תתגודדו

הנה בין הטענות נגד תיקון עירובין נשמעה טענה, דכיון שאין כל העיר מסכים לישא בהעירוב, למה אין בזה משום 'לא תתגודדו', שלא יעשו אגודות אגודות.

התשובה לכך כבר מבואר במג"א סימן תצ"ג ס"ק ו' ובש"ך יו"ד סוף סימן רמב אות י דכשיש שני בתי דינים בעיר אחת שאין מורין בשוה, אין בזה משום לא תתגודדו. וכאן אין שום ב"ד קבוע,[21] רק יש כמה רבנים וכל אחד שואל למי שרוצה, וכידוע אין כולם מורים בשוה בכל הד' חלקי שו"ע.

ועיין שו"ת אגרות משה ח"א סימן קנט שכתב וז"ל: "בכאן נוא יארק וברוקלין שנתקבצו אנשים מכל המקומות אשר היו המנהגים משונים, שבעצם יש לכל אחד לעשות כמנהג המקום שבא משם, משום דהוי כשני ב"ד בעיר אחת שליכא משום לא תתגודדו וכו', רק משום טעם מחלוקת יש לאסור, ולכן בנוא יארק וברוקלין וכדומה שכל המנהגים מכל העולם איתנהו, וא"כ לא שייך מחלוקת, שידוע זה לכל שיש בכאן כמה מנהגים". וכ"כ שם בסימן קנח, "שבפה ניו יורק נשאר כל אחד במנהגי עירו שביוראפ (-שבאירופה) בין לקולא בין לחומרא מטעם שהם כב' ב"ד בעיר אחת," וכ"כ באו"ח ח"ד סימן סב, ובאו"ח ח"ד סימן לג. וע"ע שם באו"ח ח"ה סימן טו שכתב "וברור שיש בלאנדאן שני בתי דינים וליכא משום לא תתגודדו."

ולרווחא דמלתא, עיין שו"ת פרשת מרדכי להגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל (חלק אורח חיים סימן ד') שאין איסור לא תתגודדו נוהג אלא בתחלת המחלוקת, ובבית דין אחד, שיש להם להשוות דעתם יחד, אבל בדבר שנחלקו בו הקדמונים וכל אחד נוהג כדברי רבותיו, אין בזה משום לא תתגודדו, וכל אחד צריך לקיים מנהג אבותיו ואפילו בבית כנסת אחד עי"ש. וענין תיקון עירובין נהגו מאז ומעולם עד היום הזה בכל השכונות החרדיות שבכל העולם.

_________________________

[21] עי' במכתב הגה"ק בעל חידושי הרי"ם (נדפס במאיר עיני הגולה מכתב לג) ע"ד הרה"ק האדמו"ר רבי לייביל אייגער זצ"ל שהתפלל שחרית באיחור זמן מאד, ועל ידי כן נתעכבו חסידיו ומעריציו מלעשות ברית מילה עד סמוך לסוף היום, ורב העיר אבד"ק לובלין יצא נגדו בכרוז (נדפס בירחון אהל תורה שנת תרפ"ח), וכתב החידושי הרי"ם להאדמו"ר הנ"ל: "ואם רו"מ מעלתו מתירא שאולי בתורת תקנה תיקן רבה של לובלין ועשה איסור, אתמה מאד על רו"מ, דאם היו חסידים יראים מענינים כאלו, לא ימצאו בשום מקום מנוחה. ידוע שבתורת תקנה צריך להיות רוב העיר, עכ"פ התלמידי חכמים, ושיהיה לצורך, ושיהיה לשם שמים. גם פשוט שהדין כמו ב' בתי דינין בעיר אחת, ומפורש בכל תשובות הספרדים שאי אפשר לקהל אחד לתקן על קהל אחר שום תקנה," עכ"ל הקדוש.

Part 4: Various Issues Regarding Eruvin

פרק ד

אין למחות נגד המתירים

הנה רבים מן המוחים תולים עצמם באילן גדול, באומרם שעפ"י האגרות משה זצ"ל מותר ומצוה למחות בהמתירים, על כן חל עלינו חובת ביאור שהיתר העירוב דשכונת פלעטבוש הוא ברור ומחוור מאד, ואין שום יסוד למחות נגד הנוהגים לטלטל בעירוב כשר כנהוג בכל הערים הגדולות בעולם המתוקנות בעירוב, וכמקובל בכל הדורות עד שלמה המע"ה.

דהנה בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן פט כתב לענין העירוב במאנהעטען וז"ל: כבר אמרתי שאין בידנו למחות ביד המקילין, וכשיתקנו הרי יהיה מותר לאיזה שיטות, גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן והם ראוים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה, דאף שיהיה תקון לגבי אלו המטלטלים שם ומוציאין מרשות היחיד לשם שלא כדין ובהתקונים ירויחו שיהיו מותרין לאיזה שיטות, מ"מ הא לעומת זה יהיה קלקול לגבי אנשים כשרים שרוצים לעשות כהוגן ואינם מטלטלין במאנהעטן שמעתה יטלטלו שהוא שלא כדין להרבה שיטות שבארתי, אבל רבנים הסוברין שיש לתקן רשאים לעשות כמו שהם סוברים כדלעיל, עכ"ל.

ובאו"ח ח"ד סימן פז כתב האג"מ לענין העירוב בפלעטבוש וזה לשונו: הנה כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות וספרי השו"ע מצוים, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא מתיר בעצם מצד לשון זה שאמרתי, מוכרח אני לבא בזה לברר בקיצור מה שאני בעצמי סובר וכו', עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי אבל לא רציתי לומר זה לפסק דין ברור מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים ובערוך השולחן [19] משמע שודאי לא נחית לזה וכו', בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפסק דין ברור, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר שהוא בעצם נגד מה שכתבתי ונגד מה שאני סובר כן לדינא הוכרחתי לכתוב מכתבי זה עכ"ל.

ומ"ש שם (בהשמטה) ביו"ד ח"ג סימן קסב שאין שום צד להתיר בברוקלין, דבמאנהעטען יש מחיצות... עיי"ש (רק רצה לאסור מכח כמה חידושים), הנה כל השמטה של האגרות משה אינו נוגע אצלנו כי כבר נתברר עכשיו שיש בברוקלין ג"כ מחיצות. ומה שכתב דאין להתיר מכח פי תקרה של הטרעינס, זה אינו נוגע לעירוב זה. גם כתב משום דיש ששים רבוא בבארא פארק בפני עצמו, וז"ל באו"ח ח"ה סימן כח ענף ב אות ה: "כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פרק וכדומה הם רשות הרבים בפני עצמם, דיש בכל אחד על משך שעור פחות מי"ב על י"ב מיל ס' ריבוא, שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רשות הרבים דס' ריבוא". וידוע שזה המספר אינו אמת ורחוק מן המציאות, וכנראה בעליל שהטעו את הגאון בעל אג"מ ז"ל.

עכ"פ ברור שיטתו, שחלילה למחות נגד רבנים בעלי הוראה גדולים המתירים, ובפרט כשדעתם תואם לדעת גדולי הפוסקים בדורות שעברו. [20]

והנה מה שכתב באגרות משה הנ"ל, דכשהיו אצלו רבנים החשובים בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, אמר להם שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור, לכאורה תמוה מאד, דאפילו אם לא היו שואלים אותו על דבר העירוב, היה לו להרעיש ולמחות נגד, אם לדעתו יכשלו עי"ז אלפי ישראל בכל שבת בחילול שבת דאורייתא, קל וחומר כששאלו אותו מעיקרא דעתו, איך לא השיב להם שחלילה לעשות עירוב, ובמקום זאת השיב "איני רוצה להתערב בזה"?!

ויתבאר הדבר עפ"י חידושי חתם סופר למסכת שבת דף קמה: ד"ה אם שכתב וז"ל: 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך', פירוש, אפילו לאסור ההיתר אל תמחה באחרים אם אין הדין ברור לך עכ"ל. וכ"כ בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן רפז ד"ה הנה זה שכתב וז"ל: "אין בידי למחות לאחרים במה שנהגו בזה היתר" וכו', עיי"ש. ולפ"ז מובן דברי האגרות משה הנ"ל, שאמר להרבנים שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור.

ועיין שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מא ד"ה לכן אהו' שכתב וז"ל: "לא די שאיני מחליטו לאיסור, אדרבה לא הייתי מוחה כלל, כי לא כך למדתי מרבותי, ואין דרכי להחמיר להמון העם בדבר שאין איסורו ברור ולא נפיק מניה חורבא".

ובחלק ב סימן קמו כתב: "מה גם לכוף את הרבים להחזיק בחומרא יתרה, ולגזור על הצבור גזרה שאין יכולין לעמוד בה, אין זו מן המדה בתורה שדרכיה דרכי נועם וגו', אדרבה בכמה מקומות מצינו שאע"פ שיש מקום לת"ח להחמיר על עצמו לא הורו להחמיר לאחרים וכו', עיי"ש.

וז"ל החתם סופר בחלק ו סימן פה: "וכל מחלוקה שאינה לשם שמים יבא גם השטן בתוכם". ואכן כתב הגה"צ בעל דברי שלום שליט"א במכתבו הראשון לחיזוק העירוב דבארא פארק בשנת תש"ס: "חושש אני מאד שהחולקים על עשיית העירוב כאן בא ח"ו מכח היצר, שלא ניחא ליה להציל אלפים מישראל שלא יחללו השבת קודש."

______________________
[19] כידוע החשיב האג"מ מאוד פסקי הערוך השולחן, ועיין בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן לט שכתב על פסק הערוך השולחן (בענין אחר) "כבר הורה זקן."
[20] ועיין שו"ת אגרות משה חלק או"ח סימן קפו "בדבר האתרוגים שהביאו מארץ ישראל בשנה זו סוף שנת תשי"ב שהיא שנת שמיטה ע"פ הוראת בית דין הראשית שעשו כתקנתם ע"י מכירה לנכרי, שהרבה אין סוברין היתר זה, אם יש להמחמירין איזה חשש מלצאת י"ח המצוה ומלברך עליהם", וכתב בסוף התשובה וז"ל: וממה שהמוכרים עברו ולקחו לסחורה בא"י והביאו כאן וכו', פשוט שכיון שהם עושין על פי הוראה ליכא איסור לפני עור ולא איסור מסייע ידי עוברי עבירה, שהעושה על פי הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור ונפסק שלא כמותם, עכ"ל.

Part 3: Various Issues Regarding Eruvin

פרק ג

המיעוט כופין את הרוב לעשות עירוב

ז"ל שו"ת מהר"י מינץ סימן ז: דתניא בתוספתא דבבא מציעא כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשות להן קורה ולחי למבוי וכו', וכופין בני מבוי זא"ז לעשות קורה ולחי אעפ"י שאין זה צריך כל כך אפ"ה כופין וכו', ואמר אחרי רבים להטות כמה שמסכימים הרוב, אף על פי שהמיעוט המתנגדים נראה להם שטענותם חזקות, הרי הם בטלים ברוב ואין שומעין להם,כמו שאין שומעין אם טענו לא נכניס אורחים לא נחלק צדקה לא נשכיר מנין. וכי לענין לחי וקורה אם טען למה אתן לתקנם כדי להכניס ולהוציא בשבת, אני איני רוצה להכניס ולהוציא או אינו צריך להכניס ולהוציא או לכלנו אין צריך לנו כל כך בתקנה זו, כמה שכתב מהר"ם בעצמו על לחי וקורה בסוף התשובה הנ"ל שאין בה צורך כל כך אלא כופין זה את זה כו', אלמא דאין מקבלים טענותם ואין שומעין אליו. וכן גבי בני העיר שכופין זה את זה לקנות ספר תורה נביאים וכתובים, אם טוען אחד מהם לא אסייע לכם באילו כי יש לי כדי צורכי, אין בדבריו כלום. ואיפשר שבאילו דברים שהוזכרו במשנה וברייתא ותוספתא כופין אפילו שלא ע"י הרוב, מדנקט בלשון כופין זה את זה ולא נקט כופין אלו את אלו, אבל שאר דברים הולכין על פי הרוב.

וז"ל השולחן ערוך חו"מ ריש סימן קסב: בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. וכתב שם הסמ"ע דמינה נלמד למבוי מפולש דצריכין לסייע בצורת הפתח.

וז"ל הערוך השולחן שם: בני מבוי כופין זה את זה, ואפילו המיעוט כופין את המרובין לעשות לחי או קורה להתיר לטלטל בשבת, ובמבוי מפולש כופין על עשיית צורת הפתח.

וממשיך הערוך השולחן, וכ' וז"ל: ויש להסתפק בזמן הזה שמערבין הערים בצורת הפתח אף שהם רחבים ט"ז אמה ואין בה ששים רבוא על פי הכרעת רבינו הרמ"א שם, והרבה פוסקים חולקים על זה, אם יכול אחד לומר: "לא אתן חלק בזה כי אני חושש להפוסקים האוסרים."

ויראה לי דמ"מ צריך ליתן חלקו וכו', יכולים לומר לו: "אף שאתה מחמיר על עצמך מ"מ לתקנת העיר אתה מוכרח ליתן". ואינו יכול לומר קים לי כהפוסקים האוסרין, כיון שכבר נתפשט ההיתר על פי הכרעת רבינו הרמ"א אין שום אדם יכול לומר קים לי, ועשיית עירוב הוא מצוה כדמוכח בש"ס (עירובין ס"ח.), עכ"ל הערוה"ש.

Part 2: Halachah K’Divrei Hameikil B'Eruvin

The Rivash (siman 405), Rashba (Avodas HaKodesh 2:1), and Ritva (Eruvin 85b) maintain that mechitzos are essentially a matter of a d’Oraysa; therefore, even if the difficulty with the mechitzos would only be d’rabbanan, we are machmir. This is as opposed to eruvei chatzeiros, which is fundamentally a d’rabbanan in which case we are always meikil. In part 1 we demonstrated that (as long as the issue is d’rabbanan) most poskim maintain halachah k’divrei hameikil b’eruvin, even in issues regarding mechitzos.

The Maharsham (4:105) declares that even according to the Rivash, if the difficulty with the mechitzos is only d’rabbanan, we can be lenient, even if we cannot utilize halachah k’divrei hameikil b’eruvin, since it is a sfeika d’plugta bd’rabbanan (see also Maharsham, 8:58:5 and 9:18). Additionally, there are Rishonim and Achronim who maintain halachah k’divrei hameikil b’eruvin even regarding a matter of a d’Oraysa (Ravin, Hilchos Nida p. 138; Maharsham, 8:58:5, cites the Nachal Eshkol p. 169, and Eretz Tzvi, siman 86, cites Tosfas, Eruvin 44).

Is a Street Intersected by a Roofed Area Considered Mefulash?

The Aishel Avraham (siman 345) maintains that streets are not considered mefulash if they are intersected by roofed [mikorim] roadways. As a snif l’heter there are poskim who maintain that since elevated train tracks and overpasses ― the equivalent of roofed roadways ― circumscribe our communities we can utilize the heter of the Aishel Avraham and our streets would not be considered mefulash. It is interesting to note that Rav Moshe Feinstein zt”l (Igros Moshe, O.C. 1:140) also maintained that a street would not be considered mefulash if it is intersected by a roofed area. So it would seem that if Rav Moshe had known our neighborhoods, he would agree that our streets are not mefulash and therefore our communities would not be classified as a reshus harabbim. [See also Igros Moshe (O.C. 5:28:20) where Rav Moshe posits that while elevated train tracks do not bisect an area of shishim ribo into separate parts of less than shishim ribo, he admits that the intersected street is not considered mefulash.]

Part 2: Various Issues Regarding Eruvin

פרק ב

אסור לעכב עשיית עירוב

בירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה י כתב: "וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי", והובא ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יד ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שלד סעיף מג. וז"ל הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד הלכה א: "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן: המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה" עכ"ל.

וזה לשון הרא"ש בשו"ת שלו כלל כא סימן ח: על שלא רצה לשוב מאולתו מענין העירוב, אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא, כבר כתבתי לך על ענין העירוב, שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש, וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש, והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך, ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת. לכן אני גוזר עליך, אחר שינתן לך כתב זה בעדים, שתתקן המבואות המפולשין לרשות הרבים של כותים, בצורת פתח, תוך שבועיים אחר שתראה כתב זה, ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי, ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה, אותם שמתו ז"ל, ואת אשר המה חיים עד הנה. לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה. נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

ושם אות ט כתב הרא"ש וז"ל: הכתב ששלחתי לאותו חסר מוח, ואתה ואחר תנוס לו, ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי, באותו המשוגע יעקב בר משה, וירחיקוהו ויבדילוהו מעדת ישראל. כל דבר זה צריך חיזוק, שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה. ואם יעמוד במרדו, ולא ינהוג דין מנודה בעצמו, אני גוזר עליו במצות אדונינו המלך יר"ה, שיתן אלף זוז למושל העיר. ואני גוזר עליך ר"י, שתמסור כתבי זה למושל העיר, שיגבה ממנו קנס הנזכר. ואם כל זה לא יועיל, גוזרני עליך שתודיעני הכל. ומצוה לנדותו בכל הקהלות ספרד, וגם ידונו אותו למות בדין זקן ממרה, כי אנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלהים, ולבער עושה הרעה מקרבינו. ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש דורש שלומך וטובתך, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

וז"ל שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן לז: אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות [לתלמיד חכם], ח"ו, אבל הזריז בזה הרי זה משובח, אדרבה הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן, דאמרינן בפ' הדר (ס"ח ע"א) א"ל רבא בר חנן לאביי מבואה דדיירין בה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ליה לא עירוב ולא שתוף, א"ל מאי אעבוד, מר לאו ארחיה, אנא טרידנא בגרסאי, אינהו לא משגחי. ונראה מכאן שאלמלא טרדת הגרסא דרך ת"ח הוא לתקן. ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו,[18] וזכות גדולה היא למתקן. (ובפ"ק) [ובפ"ב] דביצה (ט"ז ע"ב) גבי מערבין עירובי חצרות ביום טוב ואמרינן התם במאן דאורי לאיסורא הויא הוראה לקלקולא, משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב. (ומובא תשובה זו בברכי יוסף סימן שסג אות ב בקצרה). ועיין שו"ת בית אב תנינא סימן א ענף ח ביאור דברי התשב"ץ שחשדו במינות.

ובשו"ת בית אפרים סוף סימן כו מביא דברי הרא"ש הנ"ל וסיים: "ואם כן בנידון דידן דבר ברור הוא שחלילה לבטל התיקון, והרוצה לסמוך יבא ויסמוך על רבים מגדולי עולם אשר מפיהם אנו חיים."

וז"ל שו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן רסו אות ד': והמתעקש בזה ומונע מלהעמיד העירובין הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין, ושמח לבי שלמעשה לא מלאה לבם של המתעקשים מלהפריע את המעמידים העירובין ממעשיהם.

במכתב הרה"ג ר' יוסף אלי' שטיינער זצ"ל ראב"ד דקהל עדת יראים וויען (שנת תשל"ג בנוגע העירוב בוויליאמסבורג) כתב: ולא ירא ולא יחת על מה שישנם כמה מנגדים, כי זה הוא הדרך מעולם ועד עתה, קצתם משום קנאה שמקנאים באדם שזוכה להיות ממזכי הרבים, וקצתם מפני שהשטן לא ניחא ליה שעל ידי עירוב אחד יפסקו אלפים מישראל מלהיות מחללי שבת ויכנסו בגדר שומרי שבת.

הגרי"ד מאשקאוויטש זצ"ל פירסם בהמאור תשט"ו מאמר ארוך בענין תקון עירובין במאנהעטען (ונדפס בדברי מנחם סימן ז'), וכתב שם תוכן שיחתו עם כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל וז"ל: וכך אמרתי: רבי, ואם ישאלו דורות הבאים, "מפני מה לא עירבו במאנהעטען והוא רשות היחיד מן התורה והיה באפשרות להציל רבבות מישראל מחילול שבת באונס וברצון?" ויענו ויאמרו: "בירושלים הצדוקים לא הניחו ובמאנהעטען הרבנים המתנגדים עכבו!" והוטב בעיניו.

והמסייע לעשות עירוב בעיר הוא דבר גדול, עיין בדברי יחזקאל החדש עמוד שלד (ובאגרא דצבי מהאבד"ק ווייצען זצ"ל על אגרא דפרקא רמז שכו אות ב סעיף קטן ג), שהגה"ק משינאווא צוה לחשוכי בנים לעשות עירוב, וז"ל: "לא אוכל להבין, אם אין עירוב בעיר ווי אזוי קען מען טראגן? תעשו עירוב וועט מען קענען טראגן!", וכן עשו ונפקדו בזרע של קיימא (ואחד מהם היה הגה"צ ר' אפרים טעמפלער זצ"ל מבריגל).

___________________________

[18] בתשובת הגאון רבי מנחם פאללאק זצ"ל אבד"ק סערענטש בעמ"ח שו"ת חיי הלוי (טבת תש"י לענין תיקון עירוב במאנהעטען) כותב: והיות שמתוך הדברים שמעתי מזה ומאידך נודע לי, שיש מי שמתנגד לעשות עירוב בעיר מחמת שאומר שאינו רוצה בהיתרים ונוהג חומרא בעצמו, הנה אעתיק בזה את דברי התשב"ץ (ומעתיק תשב"ץ הנ"ל, דמי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו), ונדפס בדברי מנחם עמוד יג ד"ה והיות.

Key Points Regarding the Permissibility of an Eruv in Brooklyn

Most poskim maintain that Brooklyn is not classified as a reshus harabbim because of the following three reasons:

• The streets of our community do not run straight from one end of the city to the other ― they are not mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar.
• None of the streets in our community, including Ocean Parkway, are traversed daily by 600,000 people ― there is no shishim ribo ovrim bo b’chol yom.
• As Brooklyn is circumscribed by more than three mechitzos at its waterfront, it is fundamentally a reshus hayachid.
  

Even one of the above conditions would be sufficient ground to permit an eruv of tzuras hapesachim. Additionally, as there are many reasons to allow an eruv in Brooklyn, even a Baal Nefesh can utilize the eruv with certainty. Furthermore, since Brooklyn is bounded on three sides by mechitzos, any eruv in Brooklyn would be considered a Rambam eruv.

Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan

Some Rishonim (Ritva, Ramban, Rashba, and Ran) maintain that according to the Chachamim (who pasken lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta) a tzuras hapesach would be sufficient for a reshus harabbim and would reclassify a reshus harabbim as a reshus hayachid. Accordingly, no delasos would be required at all. Only according to Rav Yehudah (who paskens asu rabbim u’mevatlei mechitzta) would there be a need for delasos to enclose a reshus harabbim.

The overwhelming majority of Rishonim who pasken like the Chachamim (see The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta) maintain that a tzuras hapesach would not suffice in a reshus harabbim and that there would be a requirement of delasos. However, it is a matter of debate in the Achronim at what level, me’d’Oraysa or me’d’rabbanan, is the obligation of these delasos.

Many Achronim maintain that me’d’Oraysa, a tzuras hapesach would reclassify a reshus harabbim as a reshus hayachid. Accordingly, the requirement of delasos is only me’d’rabbanan (Rosh Yosef, Shabbos 6b; Shulchan Aruch HaRav, O.C. 364:4; Tzemach Tzedek, Eruvin the end of Perek 5; Aishel Avraham, siman 345; Gaon Yaakov, Eruvin 11a; Yeshuos Malko, O.C. 21; Aruch HaShulchan, O.C. 364:1, and Kaf HaChaim, O.C. 364:12). Since the requirement of delasos is me’d’rabbanan, we can be lenient [safek d’rabbanan l’kulla] and apply any additional heter to remove the requirement of delasos (Kanah V’Kanamon, 5:56; Livush Mordechai, 4:4, and Bais Av, 2:9:3).

Some Achronim state that a tzuras hapesach would not suffice once a street meets all the criteria of a reshus harabbim. Consequently, the requirement of delasos is me’d’Oraysa (Even HaOzer, Eruvin 6a, 22a; Bais Ephraim, O.C. 26, and Chazon Ish, O.C. 74:2-3).

Whether the delasos need to be neulos ba’laila (closed at night) or if reuyos l'hinael (fit to be closed) would suffice is another matter of debate. The Maggid Mishneh (Eruvin 17:10) states that it is dependent on whether or not we pasken asu rabbim u’mevatlei mechitzta. Those who require delasos neulos ba’laila maintain asu rabbim u’mevatlei mechitzta (Rav Yehudah and Rav Yochanan) and those who state that reuyos l'hinael would suffice maintain lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta (Chachamim and Rav Elazar). The Bais Ephraim (O.C. 26) asserts that the disagreement is not regarding whether or not we pasken asu rabbim u’mevatlei mechitzta but only if delasos reuyos l'hinael is considered shem daled mechitzos. The opinion that allows delasos reuyos l'hinael to encompass a reshus harabbim maintains that it is regarded as shem daled mechitzos. Those who require delasos neulos ba’laila uphold that delasos reuyos l'hinael are not considered shem daled mechitzos, hence the need for neulos ba’laila.

However, all the Rishonim and Achronim (besides for the Mishkenos Yaakov) would agree that the requirement of delasos according to the Chachamim is only in a situation where a tzuras hapesach is being utilized. On the other hand, where an area is encompassed by mechitzos, there is no question at all that there is no need for delasos to close the pirtzos since the enclosed area is fundamentally a reshus hayachid (Meiri, Eruvin 22b; Tosfos Shabbos; Mayim Rabim, and Bais Meir, O.C. siman 364). Only the Avnei Nezer (O.C. 279:2), necessitates delasos me’d’rabbanan at the pirtzos even in a situation where mechitzos are being utilized. However, since the obligation is only me’d’rabbanan we can be lenient [safek d’rabbanan l’kulla].

Part 1c: Various Issues Regarding Eruvin

פרק א

תיקון עירובין - מצוה

עוד טעמים על נחיצות העירוב מבעמח"ס נטעי גבריאל:

א) שכיח הרבה פעמים שנחלה תינוק (בחולה שאין בו סכנה) וצריכין להראותו להרופא, ובעוה"ר במדינה זו הוא מכת מדינה שאין הרופאים באים להבית לראות את מצב החולה ומוכרח לישא התינוק אצלם בשבת. וע"י העירוב יכולים להביא את התינוק ע"י עגלה ולחזור בלי לקרוא לחברה הצלה.
ב) להביא תינוק למול בשבת יש כמה עקולי ופשורי אם רשאים להביאם ע"י עכו"ם ברשות הרבים כמבואר בסימן של"א סעיף ו' ובנו"כ שם. (ויש מקומות שיש להם טענה האיך יכולים להשתמש בעכו"ם לצורך מצוה יקרה וחשובה כזו שהוא יסוד היסודות של היהדות).
ג) ביולדת שמוכרחת לנסוע בשבת לבית החולים ונוטלת חפצים שלה כי בביה"ח אין להם בגדים צנועים הראויין להן עפ"י תורה, ויש בזה איסור הוצאה או עכ"פ ריבוי בשיעורין.
ד) שכיח מאוד שצריכין לשאול שאלה ממורה הוראה וא"א להראות השאלה להרב מפני איסור הוצאה ואיכא ביטול מצות עונה וכו' וכו'.
ה) אנשים ונשים מקילין להוציא סידורים וכדומה ע"י קטנים ובאמת הרבה פוסקים מחמירין בזה, וכמ"ש הח"ס או"ח סי' צ"ט ובשו"ת ח"ו סי' י"ג ומהר"ם שיק או"ח סי' קע"ג ועוד, הגם כי ישנם מקילין, אך הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים.
ו) בפסח שחל בשבת וכדומה שנוהגים אברכים לילך לבית הוריהם לליל הסדר, עם כל בני ביתם, ומוכרחים להשאר לישון שם בלילה, ושכיח טובא צער וביטול שמחת יו"ט כי אין להם מקום מרווח, ומפריעים מנוחת האבות והזקנים, ואילו הי' יכולים לחזור לבתיהם אחר הסדר עם עגלות תינוקיהם, אזי הי' בודאי לכל אחד ואחד שמחת יו"ט בשלימות, ודו"ק.
ז) הוצאה ביו"ט יש איסור תורה שלא לצורך כלל, והעולם נכשלים בזה מאד מחמת חסרון ידיעה. ובאמת אפשר לומר, שביו"ט נחוץ העירוב ביותר, כי בשבת יודעים ההמון שיש איסור הוצאה, משא"כ ביו"ט חושבין העולם שהותרה הוצאה לגמרי, ובאמת זה אינו). ובפרט שהרבה מוציאין ביו"ט את כל "מחזיק המפתחות" וביניהם ישנם מפתחות שהם לא לצורך כלל ואסור להוציאם ביו"ט מחמת ריבוי בשיעורין.
ח) שכיח הרבה פעמים כשעושים שמחה בביתם, מוכרח להעביר ע"י עכו"ם מאכלים ומשקאות למקרר של השכן, כי אין להם מקום די אצלם, ויש בזה שאלה אי מותר, עי' בסי' ש"ז ס"ב ובנו"כ שם.
ט) הרבה בע"ב עושים לעצמם צוה"פ לפני וצדדי בתיהם כדי לטלטל שם ואין יודעים לעשותן כדין ונכשלין בכל שבת באיסור הוצאה. וכן יש הרבה שאינן בקיאין בהל' עירובי חצרות ובפרט באפארטמענט בילדינגס.
י) כשיורד גשם או שלג גדול, וכשבאים לבתיהם מנערים את המים והשלג מעל הכובע ויש בזה חשש איסור מה"ת משום ליבון כדאיתא בסי' ש"ב ס"א, משא"כ כשיש עירוב יכולים לישא פלאסטיק על הכובע.
יא) חולים ההולכים עם תרופות בכיסם.
יב) זקנים או חולים עם מקלות.
יג) בריללן לקריאה שאינו עוזר להליכה.
יד) שכיח הרבה שנשים מוציאות מפתחות שאינם תכשיט גמור.
טו) הוצאה ביו"ט שלא לצורך, ולכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא.
טז) הבאת תרופה מבית מרקחת (דרא"ג סטא"ר).
יז) כלי שמיעה באזניים.
יח) כפתורים כאלו שאינם בטלים לבגד.

לא לחפש חומרות, כיון דאתי לידי קולות ומכשולות:

וז"ל שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן קח: עלינו לחפש בחורין וסדקין אחרי פתח היתר כדי שינצל מחילול שבת ח"ו.

ועיין בבית מאיר סימן שפ"ד סעיף כ' שכתב, דעתה ששכיח דדיירי ישראל עם עכו"ם במבוי וחצרות היה אפשר לומר דמותר לערב בלא שכירות, אמנם חלילה להקל וכו', אלא בשעת הדחק טוב יותר לערב מכל מקום בלא שכירות משלא לערב כלל ולנהג איסור בטלטול, דממש קרוב לודאי שרוב המון עוברים ומטלטלים בלי עירוב כלל.

וז"ל שו"ת הרי"ם סימן ד: איני יודע למה רום מעלתו מחפש אחר חומרות בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר וכו' אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בנקל.

וז"ל שו"ת ישועות מלכו או"ח סימן כה: יש להורות לעת הצורך בפשיטות כדברי מהרי"ט, בפרט שנהגו כן אחריו כל החכמים שהיו אחריו והגאון בעל נה"מ ובעל בני יעקב והגאון המל"מ והכנה"ג חלילה להרהר אחרי הוראתם בשעת הדחק, כי ידוע כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות.

וז"ל הרה"ג ר' חיים בערלין (שהיה בנו של הגאון הנצי"ב ז"ל חתן הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל) בריש תשובתו לענין העירוב באדעסא (בקונטרוס תקון שבת): ונתתי שמחה בלבי על אשר שמו על לבם לעסוק בתקון גדול כזה בעירם, וכן ראוי והדור לנו, וכמו שאמר רבב"ח לאביי בעירובין ס"ח ע"א "מבואה דאית ביה גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף?", והמקום יהא בעזרם ותבא עליהם ברכת טוב.

וז"ל שו"ת שערי דיעה חלק ב' סימן יח: אין לגבב חומרות בדיני עירובין, שהלכו בהם להקל.

ועיין בשו"ת זקן אהרן (להרה"ג ר' אהרן וואלקין אבד"ק פינסק) ח"ב סימן יז (ומובא בספרו של השואל שו"ת חלקת יעקב ח"א סימן קפג) שכתב: כבר ידוע שרבותינו הראשונים והאחרונים צעקו ככרוכיא על אלו שמחטטים לחפש חומרות בהלכות עירוב. וע"ש ריש סימן יח וסוף סימן כ.

ועיין בספר דרשות לחם שלמה (דרשת שמחת תורה שנת תרצ"ב) מהגה"צ אבד"ק שאמלויא זצ"ל וז"ל: וכן יתאמץ כל אחד ואחד במסירות נפש שלא יפריעו ח"ו העירוב שעשינו ב"ה על צד היותר טוב. והארכתי בביאור הטובה הרבה של העירוב, וכוונתו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד, דרשות הרבים הוא מעלמא דפירודא הסטרא אחרא, ורשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כמבואר בספרים הקדושים... וכשעושין עירוב נעשה מרשות הרבים רשות היחיד ונתהפך מדין לרחמים, משם אלקים להויה ב"ה, ונמתק הדין לרחמים. וזכות זה יעמוד לנו להשמר מכל יגון וצרה, ויתרומם קרנינו בפרנסה טובה, ונזכה להושע בדבר ישועה ורחמים במהרה בימינו אמן.

ובספר רחובות העיר (אנטווערפען תשמ"ט) עמוד יח מביא בשם הגאון ר' יחזקאל אבראמסקי ז"ל (אודות העירוב באנטווערפען) שאמר לו: תעשו עירוב בלי חומרות (פירוש, שלא יפריע לכם מלעשות עירוב בגלל איזה חומרא שאינו מעיקר הדין).

וז"ל שו"ת ויען יוסף סימן קצה: ראינו לרבותינו זצ"ל שהיו משתדלים לעשות תיקון עירובין כדי להציל ההמון ממכשול, והיו מחשבין זאת לזיכוי רבים וכו', ואם לא היה אפשר לצאת ידי כל הפוסקים בזה, היו סומכים על שיטות המקילין, וכו' הלכה כדברי המיקל בעירוב וכו' כל שאינו נוגע לדאורייתא מילתא דמסתברא דגם לענין מחיצות נאמר כלל זה דכללא הוא בשל סופרים הלך אחר המיקל וכו', כיון שראו רבותינו שהמון עם בפרט נשים ועמי הארצות נכשלים באיסור הוצאה וכו' על כן השתדלו לעשות תיקון עירובין להצילם מזה.

מנהג העולם בכל הדורות:

זה לשון שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח.

וז"ל המנחת אלעזר בספרו נמוקי או"ח סימן שצא סוף אות ב: בכל עיירות הגדולות הישנות בפולין וגליציען וכמו קראקא ולבוב [15] אשר ישבו בה כסאות למשפט רבותינו הקדושים בעלי השו"ע ונושאי כליו וכו', והיה בהם מעולם עירובין וטלטול בתוך העיר עכ"ל. ובתשובה מהרה"ג רמ"מ קרענגיל מקראקא ע"ד העירוב שם (נדפס בספר "תורת רבינו שמואל מסלאנט" או"ח סימן טז), כתב שהיה בקראקא עירוב עוד מימי הרמ"א (אבד"ק קראקא) והאריז"ל (הוא כתב קונטרס הנ"ל בערך בשנת תרנ"ב, וכתב שם שזה יותר משלש מאות שנה שהיה עירוב בקראקא, רק עכשיו הסירו אותו והרחיבו העירוב).[16]

אף בליטא היו עירובין ברוב העיירות (וכמ"ש במשכנ"י ובמשנ"ב ובהרבה ספרים דגדולי ליטא). וז"ל שו"ת לבוש מרדכי (עפשטיין) סימן ד אות א: "אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צורת הפתח, ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות". ועיין במשמרת שלום סוף סימן כד בפירושו שבבריסק ובווילנא היה עירוב. ועיין שו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח שמזכיר "אחד מהרבנים הגדולים בעירנו משגיח על העירובין פה". (ובשו"ת תשובות והנהגות להגר"מ שטערנבוך שליט"א ח"א סימן תתמד מביא, שבענין חובת רב בעירו היה מורגל בפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנא לומר שצריך ג' דברים, ואחד מהם הוא לסדר עירוב. ועיין תקון שבת - אדעסא סימן ט עמוד 62 מהרה"ג ר' שלמה זלמן סלוצקי מו"ץ דווילנא, שכתב ע"ד תקון העירוב באדעסא: "מאד אשמח כאשר יעזור לו ה' להרים המכשלה מהעיר הגדולה"). וכן בראדין, החפץ חיים "היה משגיח מאד על העירובין" (דוגמא מדרכי אבי עמוד לא אות יד). וכן החזון איש בבני ברק היה משגיח על העירובין [17] (עיין ארחות רבינו ח"א ועוד). והערוה"ש (בסימן שמה סעיף יח) כתב בימיו: "שהעירובין נתפשטו ברוב ערי ישראל הרבה מאות שנים מקודם". וז"ל האגרות משה באו"ח ח"ה סימן כט: "בכל עיירות שהיו נמצאים יהודים היו מתקנין עירובין."

ובימי הגאון ר' שמואל סלאנט זצ"ל ("זקן ההוראה של ירושלים"), "היו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים על פי הוראת רבם באין מוחה ומערער" (לשון החזון איש בספרו או"ח סימן לט אות ה). ועיין עוד בסוף ספר 'כל בו' לוח של מאות עיירות שהוזכרו בספרי השאלות ותשובות לענין עירוביהן.

______________________

[15] ועיין שו"ת שואל ומשיב (להגאון מוה"ר יוסף שאול נאטאנזאן אבד"ק לעמבערג זצ"ל) מהדורא תליתאה ח"א סימן רג שמזכיר העירוב בעירו ובבראד.
[16] וע"ש שבתחלה היה העירוב עשוי ע"י צוה"פ כנהוג, ואח"כ הסירו השלטונות כל צוה"פ ונאלצו להרחיב ההיקף בעירוב החדש. (וע"ש בכל הקונטרס שאף אחד לא חשש משום רה"ר, רק כל המו"מ היה ע"ד חששות דרבנן). וע"ע בירחון אור ישראל עמוד רמז אות ב.
[17] ובארחות רבינו חלק ג עמוד רנא כתב: "כל עניני העירוב של בני ברק נעשה על פי מרן החזון איש, והממונה על העירוב היה מטעמו, שמרן למדו והדריכו וכו', ועשה עירובין בהרבה ערים בארץ ישראל בהתאמה עם מרן החזון איש זצוק"ל, עכ"ל.

Part 2: According to the Mishnah Berurah, May a Baal Nefesh Carry in an Eruv of Tzuras HaPesachim?

As stated in part 1 the Mishnah Berurah maintains that a Baal Nefesh should adopt the stringent position and not rely on the fact that the street does not have shishim ribo traversing it. I noted there that the Mishnah Berurah would allow a Baal Nefesh to utilize an eruv of tzuras hapesachim if the streets were not mefulash. What follows is an additional situation where the Mishnah Berurah would agree that a Baal Nefesh may utilize an eruv of tzuras hapesachim.

The Mishnah Berurah (Bi’ur Halachah, 345:23), quoting the Elya Rabah, states that even in conjunction with a tzad l’heter, a Baal Nefesh may be lenient and rely on the fact that the street does not have shishim ribo traversing it. When considering the basis for leniency there are two levels: a fundamental factor in the laws of reshus harabbim such as mefulash or mechitzos and a tzad l’heter such as using questionable mechitzos. Since the Mishnah Berurah would allow a Baal Nefesh to be lenient even when just employing a tzad l’heter, in conjunction with the fact that the street does not have shishim ribo traversing it, how much more so if we were relying on fundamental mitigating factors like the streets not being mefulash and the area being bounded by mechitzos. There is no doubt in such circumstances the the Mishnah Berurah ― and all the other poskim as well ― would agree that a Baal Nefesh could be lenient and utilize an eruv of tzuras hapesachim, since we have not met all the requirements of a reshus harabbim.

Part 1a: Various Issues Regarding Eruvin

פרק א

תיקון עירובין - מצוה [1]

מקורות בגמרא וראשונים ומדרש:

שבת יד ע"א ועירובין כא ע"ב: אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר,'[2] ופירש רש"י: שלמה תיקן עירובי חצירות, וגזר [3] שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו, לעשות סייג והרחבה לאיסור תורה, שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד, והיינו דכתיב 'ואיזן וחקר תיקן משלים' שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם. וידים, נטילת ידים, לעשות סייג לטהרות.

עירובין סח ע"א: אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי "מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן (-כגון אתה ורבה דדייריתו ביה) לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף?", אמר ליה מאי נעביד, מר לאו אורחיה (-רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף), אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי (-שאר בני מבוי לא משגחי). ואי אקני להו פיתא בסלא (-אקני להו משלי ריפתא בסלא בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף), כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו בטיל שיתוף (-אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני, אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף).

וכתב הריטב"א שם: לא מיבעי ליה לצורבא מדרבנן למידר במבוי וחצר שאינם מעורבין (הובא בכף החיים סימן שסו אות קכה). ועיין בתשובות גאוני מזרח ומערב סימן כו, שרב נטוראי גאון תמה על עיר שלא עשו עירוב, והביא גמרא הנ"ל.

ביצה טז: תנו רבנן יום טוב שחל להיות בערב שבת וכו', רבי אומר מערבין ערובי חצרות וכו'. תא שמע, דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל, ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא, אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא, אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא. כיון דמקלקלי בה רבים (ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב - רש"י) היינו קלקולא (אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר - רש"י).

ובשיטה מקובצת שם: מצוה לערב עירובי חצירות ושתופי מבואות כדי לשמור הרבים מקלקול, וכל שכן אם הורגלו בדבר.

תוספתא עירובין פרק ב הלכה ח: "אמר רבי מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצות."

תוספתא עירובין פרק ה הלכה ו: "מצוה על אדם לבטל רשות."

מדרש שכל טוב פרשת בשלח (טז,י בסופו עמוד ריד) וזה לשונו: ורבותינו דרשו, 'והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו' (שמות טז,ה), 'את אשר יאכלו' לא נאמר אלא 'את אשר יביאו', כלומר יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחי'ים וקורות וצורות פתחים ועירובים ושיתופים, להתיר להם את אשר יביאו ביום השבת מרשות לרשות. וכ"כ במדרש לקח טוב פרשת בשלח: 'את אשר יביאו' מכאן לעירובי חצירות מן התורה, שיערב אדם בשבת בפת או בשום מאכל כדי שיטלטל מבית לבית ומחצר לחצר. וזהו כוונת הילקוט שמעוני פרשת בשלח רמז רנח שכתב: 'והיה ביום הששי והכינו, מכאן שיערב אדם מערב שבת לשבת', וכמו שפירש שם המגן אברהם בפירושו זית רענן אות פט. [4]

וז"ל הלכות גדולות לר"י גאון הל' עירובין פרק הדר: וצריכא מתא למיעבד לה עירוב [5] הדר הודרנא (-סחור סחור) בחבלים או בצורות הפתח.[6]

וז"ל שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: "והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם, והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך, ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת.
______________________


[1] ואף לתיקון מחיצות, עיין לקמן בשם הלכות גדולות ומש"כ שם בהערה.
[2] בדרך צחות יש לפרש שייכות ב' פסוקים אלו לתקנת עירובין, דאנו רואים בכל מקום שמייסדים עירוב יש שועלים המחבלים את הכרמים, כרם ה' צבאות, שרוצים ח"ו לבטל העירוב (ולפעמים מעשה שטן הצליח ומשכו אתם אנשים חשובים בתמימותם), וע"כ צריך לתיקון עירובין "חכם" שיוכל לקיים 'ואשיבה חורפי דבר', וד"ל.
[3] עיין בשו"ת חת"ס או"ח סימן צט וז"ל: כשעשה סייג לשמירת שבת, וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז 'ישמח לבי גם אני', עכ"ל. ועיין אום אני חומה סימן פ עמוד שסט, וסימן פא, וסימן קא אות א.
[4] והוסיף הגאון המפורסם מוה"ר פישל הערשקאוויטש שליט"א שמהנ"ל מוכח שעשיית עירוב הוא מצוה חיובית, וגם שייך בה מצות חינוך לקטנים כדאיתא בתוספתא עירובין פרק ב הנ"ל. ושזהו כונת המדרש רבה באסתר ז: "את סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת, לא נתתי לך אלא לטובתך". וזהו כונת המשנה בשבת דף לד 'עשרתם ערבתם הדליקו את הנר', שכולם משום עונג שבת וכמ"ש היראים סימן תכט. (ועיין פרי מגדים בפתיחה כוללת לאו"ח ח"א סימן יט על פי שו"ת צמח צדק סימן כח דעונג שבת הוי דאורייתא. ועיין רב נסים גאון ריש ברכות דהוי הלל"מ, ועיין תוספות בשבת קכב. ד"ה מעמיד בשם המכילתא).
[5] אל יפלא בעיני הקורא למה עניני מחיצות וצורת הפתח נקראו בפוסקים בשם 'עירוב', הלא שם עירוב בפשטות קאי על רק שיתוף הפת דמערב הכל יחד, דחזינן בגמרא (עירובין ו. 'כיצד מערבין' ועוד) דאף ענין תיקון המחיצות קוראים לו 'עירוב'. (וע"כ סוברים הרבה פוסקים דהלכה כדברי המיקל 'בעירוב' קאי גם על עניני מחיצות). שוב מצאתי כן מפורש בפסקי רי"ד (ומאירי) שבת ו. ד"ה חצירות וז"ל: האי 'עירבו' משמע שיתופי מבואות, ומשמע נמי תיקונו בלחי או קורה, שגם הוא יקרא עירוב, כדתנן 'אין מערבין רשות הרבים בכך'.
[6] כנראה מקורו ממדרש שכל טוב הנ"ל "יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחיים וקורות וצורות פתחים". וכן הוא מסברא, דכיון שמצוה לחזור אחר עירובי חצירות ושיתופי מבואות, ממילא צריך לתקן המחיצות שיהיה יכול לערב. וכ"כ בנתיבות השבת פרק כו הערה ו וז"ל: "ופשוט ומבואר בפוסקים דלאו דוקא בענין עשיית העירוב (מצוה לחזור אחריו), אלא גם ענין תיקון המחיצות בכלל זה, דאי לא הא לא קיימא הא". ובאמת מבואר כן בשו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח וז"ל: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח. ובשו"ת חת"ס או"ח סימן צט המובא לקמן בשלימותו כתב בתחלתו וז"ל: "שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתיקונים צורת הפתח או שארי תיקונים כיוצא בו, כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש", וע"ז סובב כל תשובתו שם. וכן נהגו מעולם בכל העיירות, ועיין בסוף ספר כל בו על עירובין שהראה מקום לכמו ד' מאות עיירות ששאלותיהם בעניני עירובין נידונו בספרי השו"ת, ורוב הנידונים הם בעניני תיקון מחיצות. (ומשום זה נתעורר דיון המשכנות יעקב ע"ד צוה"פ בעיירות, וכן בפרי מגדים ובית מאיר וערוך השולחן וביאור הלכה וכו').
ועיין בסמ"ג ריש הלכות עירובין שכתב בשם רב האי גאון (ומובא בב"ח ריש סימן שסו), שלכך לא נתקנו עירובין ונטילת ידים עד שלמה המלך ע"ה, מפני שהיו כל הימים במלחמה עד שלמה המלך ע"ה, שבימיו נתן הקב"ה שלום בארץ, עכ"ל. ותשובתו של רב האי גאון נדפס בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן מג, וכתב שם "שלא היה פנאי לתקן המבואות ולהניח עירובין", הרי דתקנת שלמה המלך היה ג"כ לתקן המבואות.