Thursday, December 31, 2009

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 2

וזה לשונם: יבואר ב' השיטות בדין רה"ר, ושעל זה סמכו לערב בעיירות, ויסוד השאלה בנוגע עיר לונדון

ב) והנה ידוע מחלוקת הראשונים בדין רה"ר, מובא בשו"ע סי' שמ"ה ס"ז, דלדיעה קמייתא כל שהוא רחב ט"ז אמה ויש לו שאר תנאי רה"ר [ע"ש בשו"ע] הוי רה"ר דאורייתא אע"פ שאין שם ששים רבוא, "וי"א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה"ר" [לשון המחבר שם].


תגובתינו

הנה אמנם הביא המחבר ב' שיטות, אך אנו בני אשכנז גרירן בתר הרמ"א ז"ל (או"ח סימן שמ"ה בט"ז ס"ק ו) שפסק להלכה, דלית לן רה"ר בזמן הזה וכל רשויות שלנו הם כרמלית, והוא משום דאין מצוי ס' רבוא בוקעין. והנה הט"ז והמג"א העירו על דברי המחבר שלמעשה רוב הראשונים קיימי בשיטת ה"יש אומרים" שהם הרבים, וכדיתבאר להלן שרוח הקודש הופיע בבית מדרשם.

למעשה שיטת הי"א נתקבלה בין כל גדולי הפוסקים, כמבואר בשו"ת מהרי"ט צהלון (סימן רנא הובא בשערי תשובה), ושו"ת מהרי"ט (ח"א סימן צד), ושו"ת פני יהושע (סימן טו) ופני יהושע (שבת דף ה), שו"ת בית אפרים (סימן כו), שו"ת ישועות יעקב (סימן שמ"ה סוף ס"ק ד), שו"ת הרי"ם (או"ח סימן ד), שו"ת מהר"י אסאד (או"ח סימן נד), שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קסב וח"ג סימן קפח, קצח), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן י), כף החיים (סימן שס"ד אות א), חזון איש (סימן פו או"ק טו).

וכן כתב בשו"ת ישועות מלכו (או"ח סימן כא) "כבר נהגו לסמוך על שאין רשות הרבים בזה"ז, והוא דעת בה"ג ורש"י ותוספות (עירובין נט.), ומי הוא זה שיתחזק לבטל המנהג שנהגו זה כמה מאות שנים.

ואכן כך הורה גם פוסק דורנו הגאון הגדול בעל שו"ת אגרות משה ז"ל (באו"ח ח"ה סימן כד) דנוהגין בהחלט כשיטת הי"א, וז"ל "צריך להבין מה שנשים נוהגות היתר בלבישת בתי ידים ברחובות שבמדינתינו וכו', משום דבמקומותינו נוהגין בהחלט כרש"י שליכא דין רשות הרבים כשאין בוקעין ס' ריבוא".


וזה לשונם: וז"ל המ"ב בסי' שס"ד סק"ח, "ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן ע"י צוה"פ, אף שרחובותיה רחבין הרבה ומפולשין משער לשער, וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר, ומדינא הוי רה"ר גמור עי"ז וכדלעיל בסי' שמ"ה, וע"כ דסומכין על הי"א שבסי' שמ"ה, דר"ה לא הוי אא"כ ששים רבוא בוקעין בו וזה אין מצוי" [פמ"ג] עכ"ל המ"ב. [אמנם המ"ב שם מסיק דאף דאין למחות ביד הנוהגין להקל שכן נהגו מעולם מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו, וכ"כ גם בסי' שמ"ה יעוש"ה].


תגובתינו

הנה מה שכתב המשנ"ב דבעל נפש יחמיר לעצמו, הוא משום דנמשך בזה אחר המשכנ"י (שהעתיק דבריו בביאו"ה ד"ה וי"א) שעפ"י מניינו רוב ראשונים לא ס"ל כדעת רש"י – וכדכתב בערוך השלחן (סימן שמ"ה סעי' יז) וז"ל "האמנם אחד מהגדולים בדור שלפנינו [המשכנ"י] הרעיש העולם על העירובין שלנו והראה בעליל שהאוסרים הם הרבה יותר מהמקילים, אך מפרשי השו"ע [הט"ז והמג"א] לא ראום, כי לא נדפסו בימיהם".

אך בימינו זכינו לראות בעליל דנהפוך הוא, כי המתירים המה הרבים, הרבה יותר מן האוסרים, ורוח הקודש הופיע בבית מדרשם של רבותינו הט"ז והמג"א ובתרייהו הגאון בית אפרים ז"ל. וזאת כי בדורות האחרונים נתברר בבירור שרוב מנין הראשונים דס"ל כדעת רש"י, אינם רוב קטן בדוחק, אלא רוב עצום (42 נגד 11) הסוברים דלית רה"ר מבלי ס' רבוא. ומעתה פשוט דהיתר הטלטול בצוה"פ הוא מרווח ומחוור אף לבעל נפש [וזהו מלבד שאר תנאי רה"ר שאינם קיימים ברחובותינו, וכדיתבאר להלן, וכדברי המ"ב עצמו בביאו"ה (שם) בשם האלי' רבא שבמקום שיש עוד [אפילו] "צד" להקל אף בעל נפש יכול לסמוך על שיטת הי"א].

ונוסף לזה טענת הגאון רבי ישראל יעקב פישער ז"ל ראב"ד העדה החרדית בעיה"ק ירושלם ת"ו, שכתב בספרו שו"ת אבן ישראל (ח"ח סימן לו) וז"ל "כתב הבית אפרים דרוב הפוסקים ס"ל כשיטת רש"י ודחה דברי המשכנות יעקב שכתב להיפך, ומשנה ברורה הביא דברי המשכנות יעקב, ולא ראה דברי הבית אפרים שהוכיח דלא כן הוא, וכן נקטו גדולי הפוסקים כשיטת רש"י, המג"א והט"ז והפמ"ג ושו"ע הרב, דמעיקר הדין נקטינן להקל, וכ"כ שם בסוף סימן לז: "לרוב הראשונים אין רשות הרבים דאורייתא אם אין בעיר ס' רבוא כמו שהאריך בשו"ת בית אפרים, והמשנ"ב לא ראהו, ולא הביא רק דברי המשכנות יעקב". וכבר כתבו כן בספר תולדות שמואל (ח"ג מצוה ל"ב סימן פ"א או"ק ז ובסימן פ"ו או"ק ח), ובשו"ת בית אב (ח"ב ס"ה) שהמשנה ברורה לא ראה את דברי הבית אפרים, ובשו"ת דברי יציב (ח"ב סימן קעג).

ואכן מוכח כן מהמשנ"ב עצמו בהל' ברכת הפירות סימן ר"ח סעי' ט, וז"ל המשנה ברורה בביאו"ה שם ד"ה אינו מברך: "עי' בשערי תשובה שכתב וכו' ולא ביאר טעמו [וספר בית אפרים שלו אין בידי]".


וזה לשונם: וכ"כ בשו"ע הרב סי' שמ"ה סי"א, ובבית מאיר סי' שס"ד דעפ"י שיטת י"א הנ"ל נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו רה"ר דאורייתא, וע"ע בשו"ת בית אפרים סי' כ"ו מה שהאריך בזה. [ובשועה"ר הלשון "ואין למחות בידם שיש להם על מי שיסמכו" והוסיף בסוגריים "וכל ירא שמים יחמיר לעצמו" יעוש"ה].


תגובתינו

הנה על מה שנדפס לפנינו בשו"ע הרב "וכל יר"ש יחמיר לעצמו", כבר העיר הגאון רבי חיים נאה זצ"ל וז"ל: "בדפוס קאפוסט תיבות 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' נדפסו בחצאי עיגול במאמר מוסגר, וכן בדפוס טשערנאוויץ כו'. ולפי"ז אפשר שהמאמר המוסגר הזה אינו מרבינו ז"ל אלא הוספה, ולכן אין ציון במראה מקום בין כל המראי מקומות, אלא ציון מיוחד בכוכב שהוסיפו אח"כ. ובקונטרס אחרון (סי' רנ"ב ס"ק ב) כתב רבינו בזה"ל, 'ואף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהאומרים שיש לו דין רה"ר', ולא כתב 'ואף שיש ליר"ש להחמיר'. מכל זה נראה דמה שכתוב כאן 'וכל יר"ש יחמיר' הוא מאמר מוסגר, כמו שנדפס בקאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל [אחי רבינו]".

ואגב, פשוט שדברי שו"ע הרב כאן לא איירי כלל בצורת הפתח, וכבר הזכרנו לעיל שהרב ז"ל פוסק (או"ח סי' שס"ד סעיף ד) דמה"ת מהני צוה"פ אף לרה"ר דאורייתא.


וזה לשונם: הא קמן דההיתר עירובין בעיירות נסמך עפ"י שיטת הי"א כיון שאין שם ששים רבוא.


תגובתינו

לאו דווקא! א): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על יסוד "ספק ספיקא" ה"ה הגאונים הישועות מלכו (או"ח סי' כא) והאבנ"ז (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב) והמ"ב (סימן שס"ד ס"ב בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה) והלבוש מרדכי (סימן ד ס"ד) דהמנהג לא נתייסד על ס' רבוא לבד, אלא דסבירא להו דמדאורייתא מהני צוה"פ אף לרה"ר, אלא דהואיל ומדרבנן צריך דלתות ע"כ סומכים בדרבנן על השיטה דבעינן ס' רבוא.

לאו דווקא! ב): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על התנאי של "מפולשין ומכוונין משער לשער", ה"ה הגאונים מהר"י אסאד (סימן נ"ד), דברי מלכיאל (ח"ד סי' ג), רבי שלמה דוד כהנא ב"ד ווארשא (דברי מנחם ח"ב עמוד מב).

לאו דווקא! ג): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על "מחיצות הבתים", ה"ה הגאונים בעל בית אפרים (ריש סימן כו), בית שלמה (סימן נא), נפש חיה (סימן לח), חזון איש (סימן קז או"ק ד-ז).


וזה לשונם: ועתה עלינו לברר כאן בלונדון האם שייך כלל לסמוך אהך היתירא הנ"ל או לא.

ויסוד הנדון בזה בשיטת י"א הנ"ל דצריך ס' רבוא, האם הכוונה שצריך שיעברו ברחוב אחד ס' רבוא אנשים בכל יום ורק אז הוי רה"ר, או שהכוונה כל שיש באותו העיר ס' רבוא, אע"פ שאין כל א' מהם משתמש בכל יום ברחוב זה ג"כ הוי רה"ר, [כיון שבכל יום הוא מיועד לשמש ששים רבוא, אע"פ שאין עוברין שם למעשה], או הכוונה דאם יש בעיר ששים רבוא, אזי כל רחובותיה העומדים לשימוש הרבים דינם כרה"ר.


תגובתינו

בעלי הקונטרס הלונדוני מונים כאן ג' ביאורים בשיטת רש"י, כאילו שלושתם שקולים נינהו, בו בזמן שפשטות השו"ע ורוב הפוסקים נקטו כהביאור הראשון הנ"ל והוא העיקר, כדהעיד הגאון הגדול בעל שו"ת דברי מלכיאל אב"ד לומזא (ח"ד סי' ג) וז"ל "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' רבוא... כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות". והרי גם הגאון הגדול בעל אג"מ ז"ל כתב כן תחילה (או"ח ח"א סי' קט), שהס"ר תלוי ב"מקום" ולא בכללות העיר, וז"ל "וגם הא דנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא, שהולכין שם ס' רבוא". ורק אח"כ כתב בתשובותיו (או"ח ח"א סי' קלט ריש ענף ה) את ביאורו החדש [הנזכר כאן כהביאור השלישי] וז"ל "בענין הס' רבוא נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר, ולכהיו"ת שישנם ברחובות כל העיר, ס' רבוא". ולא עוד, שבעל אג"מ ז"ל עצמו הוסיף בהמשך דבריו (שם), ששיטתו החדשה הלזו היא נגד פשטות השו"ע, וז"ל "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים". וכן מודה הגאון בעל אג"מ ז"ל עצמו במקום אחר (או"ח ח"ד סימן פז) ששיטתו החדשה הלזו היא גם נגד פשטות הפוסקים, וז"ל "לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה".

וע"ד הביאור השני שהזכירו בעלי הקונטרס, דכל שיש באותו העיר ס' רבוא, אע"פ שאין כל א' מהם משתמש בכל יום ברחוב זה ג"כ הוי רה"ר, כיון שבכל יום הוא מיועד לשמש ששים רבוא, אע"פ שאין עוברין שם למעשה, הנה לא נמצא שיטה כזו כלל, ואין זאת אלא ערבוב של שני שיטות שונות, דהשיטה דס"ל דהס"ר תלוי בעיר, לית ליה השיטה דרחוב המיועד לשמש ס"ר הוי רה"ר, ואינם תלויים זב"ז כלל וכלל, וכדיבואר להלן.

המשך יבוא בס"ד

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...