כיצד מצרפין שיעור ס' רבוא
בהערה כ"ח העלה האברך בקובץ הנ"ל שמצרפים כל העיר לס' רבוא, וראייתו מדברי רש"י שכתב עיר שמצויים בה ס' רבוא. הנה לפלא שכבר חולקים על תיבה זו ברש"י זה חמשים שנה אם כוונת רש"י להיכי תמצי או לדינא, והאברך הנ"ל לא הוסיף שום ראיה או הוכחה וחזר על הנושנות. והנה כבר הארכנו בספר "איזהו רשות היחיד" לבאר כל הדיעות ורק נזכיר כאן בקצרה מה שכבר ביררנו שם, דבזמן הש"ס הי' כל בני העיר משתשמים ברחוב המרכזי הגדול, ע"כ נקט רש"י עיר היינו שהעיר היא גדולה ויש בה אוכלסין רבים עד שיהי' ס' רבוא עוברין ברה"ר האמצעי שבה, היינו הרחוב הראשי שכולם היו משתמשים בה. וזה מבואר להדיא בדברי רש"י דף נ"ט ע"ב ובעוד כמה ראשונים. ומה שהביא האברך הנ"ל מהאחיעזר, כבר כתבנו שם דכוונתו דא"צ ס"ר יחד בכל רחוב בפ"ע, אלא סגי דהס"ר הם בכללות העיר וממילא שייך דבמשך היום יהי' ס' רבוא ברחוב אחד עי"ש. ומה שהביא מהחכמת שלמה כבר כתבנו שם דלא מיירי החכמת שלמה כלל מרה"ר דאורייתא אלא מיירי מדין אתו רבים ומבטלי מחיצות, דעל זה סגי ביש ס' רבוא בהעיר אף דהוי רק כרמלית מתבטל המחיצה בידי שמים. והסקנו שם דלא נמצא אף אחד מרבותינו הקודמים דס"ל דמצרפים כל העיר לס' רבוא.
עוד כתבו האברך הראה"כ הנ"ל דאין להביא ראיה מהא דכתבו המפרשים דרק מחנה לויה היה רה"ר ע"ז כתב דאנן נקטינן דאף מחנה ישראל היה רה"ר דאורייתא דהרי נקטינן דליכא תחומין דאורייתא אלא בי"ב מיל כמחנה ישראל. וכתב התניא דלפי"ז צריך ס"ר במשך הי"ב מיל אלמא דמחנה ישראל היה רה"ר דאורייתא עכת"ד. וזה טעות גדול דכבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" מדברי התוס' והאחרונים דהיה שם בדגלי מדבר שני מיני רה"ר, א' היה דרך המפולש מקצה המחנה עד קצהו והיה חוצץ את כל המחנות אף מחנה ישראל, ובזה היה ס"ר בכל יום באותו הדרך, ועוד היה שם רה"ר השני במחנה לויה שהלכו בכל יום אצל משה וזה היה בפנים בתוך המחנה. נמצא דבתוך המחנה בפנים לא היה רה"ר אלא מחנה לויה ולא מחנה ישראל כיון שלא היה שם ס' רבוא בוקעין בפנים, וזהו דעת הרשב"ם אבל בהדרך המפולש שהיה חוצץ את כל המחנות ודאי היה רה"ר גם במחנה ישראל שהיה שם ס"ר בכל יום וזה היה באורך י"ב מיל, ומשם לומדים איסור תחומין. ועוד הבאנו לקמן דברי היד דוד דף נ"ה דבלא"ה צ"ל דתחום י"ב מיל אין מחנה ישראל נחשב לחשבון הי"ב מיל דהרי כל המחנה היה נחשב כד' אמות, אלא צ"ל דחשבון הי"ב מיל מתחיל חוץ למחנה ישראל ומשם והלאה מתחילה השיעור די"ב מיל עי"ש ממילא אין הכרח כלל לומר דמחנה ישראל היה רה"ר.
עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל ראיה מהמשנה דף נ"ט עיר של יחיד ועיר של רבים צריך שיור, משמע דתלוי בהעיר. הנה הדבר פשוט דאם יש בעיר רחוב שיש בה ס' רבוא כל העיר צריך שיור, דהרי כשמערבין כל העיר יחד הרי גם הרה"ר בכלל העירוב, ע"כ כתב המשנה דא"א לערב את כל העיר אלא ע"י שיור, לפיכך כתב המשנה "עיר" של יחיד, אבל ודאי מיירי שנכנסים ס' רבוא בדרך האמצעי של העיר, דבימים ההם היו הכל משתמשים ברחוב אחד כמבואר בגמ' שם ע"ב.
עוד הביא האברך הנ"ל ראיות מדברי הפוסקים דאפשר להיות בזמה"ז רה"ר של ס"ר בעיירות גדולות. הנה כבר ביררנו בספר "איזהו רשות היחיד" שכן כתבו כמה פוסקים דבעיירות גדולות ישנם רחובות גדולים כמו בראדוויי במאנהעטן שיש ס"ר ברחוב אחד. וז"ל שו"ת תירוש ויצהר סימן ע"ג אות ה' לנוי יארק, ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר, והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש עי"ש. וכן בתשובת תפארת נפתלי סימן כ"ה אות ד' וז"ל ועכ"פ בבראדוויי ששים רבוא בוקעין בו בכל יום עי"ש. וכן בתשובת ויען יוסף סימן קצ"ה וז"ל ולפי"ז עלה הספק אולי בעיר גדולה כנוא יארק איכא רחובות גדולות שס' רבוא עוברין בו, אבל יפה העירו דבעי שיהא השערים מכונים זה כנגד זה עכ"ל. וכ"כ בסימן קנ"ה גם בעיר גדולה כנוא יארק אין רשות הרבים גמורה מן התורה אף דאומרים דששים רבוא עוברים בכל יום בשווקים גדולים וכו'. וכן מבואר בתשובת אגרות משה ח"א סימן ק"ט טרם שבא לחדש (דבר חדש) שמצרפים כל העיר כתב וז"ל וגם הא בנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא שהולכים שם ששים רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף מחיצה וכו' מ"מ בברוקלין אפשר יש מקומות שהם רה"ר עכ"ל. אבל באמת ליכא מציאות כזו בשכונות שלנו. והאברך הראה"כ טענו בחיטין והודה בשעורים ולא הביא שום ראיה דמצרפין כל העיר לס' רבוא.
עוד הביא האברך את דברי הבית אפרים דבלונדון ופאריז ישנו ס' רבוא אלא שאין הרחובות רחבים ט"ז אמה, ומזה שפט דמצרפים כל העיר לס' רבוא, ודבריו הבל דהרי אם הרחוב רחב ט"ז אמה יכול להיות ס"ר ברחוב אחד, וכי משום שרחב רק ט"ו אמה א"א להיות ס"ר בהרחוב.
ומה שהביא מהמנחת אלעזר דעיירות גדולות בפאריז ולונדון יש רחובות גדולות שיש בהם ס' רבוא, הרי להדיא דצריך להיות ס"ר ברחוב אחד, וכתב הוא דכונתו דרק הרחובות הגדולות הם רחבים ט"ז אמה, הנה כבר ביררנו המציאות ולהד"מ, רחובות פאריז היה רובם ככולם רחבים ט"ז אמה, ומה שהביא מדברי הביא"פ שלא היה רחבים ט"ז אמה, הנה יש מרחק רב בין ימי הביא"פ לימי המנח"א כמו מאה שנים ויותר, וגם הביא"פ לא כתב כן על זמנו אלא על זמן הראשונים, ומסתמא גם בימי הביא"פ כבר היו רחבים ט"ז אמה. ובגוף הדבר שרצו להעמיס בדברי המנח"א דכוונתו דרק הרחובות גדולות יש בהם רחב ט"ז אמה, הנה המנח"א כתב דהרחובות הגדולות יש בהם ס"ר, הרי מפרש את דבריו דמשו"ה נקט רחובות גדולות כדי שיהיה בהם ס"ר, ומענין רחב ט"ז לא הזכיר כלל ואין לו שחר כלל להעמיד דברים זרים בכוונתו.
ומה שהביא מהרב אלחנן יפה דעיירות גדולות הוי רה"ר. הנה לא שמענו אודות רב זה שהיה ראביי באמעריקא ומי יודע תכונתו, וכי יש לנו פסקים ממנו בשאר חלקי השו"ע שאנו סומכים עליו דנימא שנסתמך עליו בזה.
כלל הדברים כל מה שהביא מדברי הפוסקים שיש רה"ר דאורייתא בעיירות גדולות, כונתם להרחובות הגדולות שיש בהם ס' רבוא, ולא הביא האברך שום הוכחה דכונתם לכללות העיר.
גם מה שכתב שהדברי מלכיאל כתב להקל בזה מ"מ לא מצינו בשום מקום שעשו עירוב בעיר שיש בה ס' רבוא עכת"ד. הנה הדברי מלכיאל ח"ד סימן ג' העיד דהמנהג לערב כרכים גדולים של ס' רבוא וז"ל, ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות וכו' עכ"ל. הרי לנו עדות דהמנהג היה לערב בכרכים גדולים של ס' רבוא, ואילו האפרוחים שלא נפתחו עיניהם כותבים שלא מצינו כן.
בהערה כ"ט האריך לבאר שבברוקלין יש כמה רחובות שיש ס"ר ברחוב גופיה, והביא את דברי הא"א מבוטשאטש דכל הדרכים המתפצלים מרחוב המלך כל שאין מתעקם כד' נחשבים כאחד, ועפי"ז החליט הראה"כ האברך הנ"ל דעד 90 דעגר"י או פחות מזה נחשב כרחוב אחד, ע"כ כתב שברחוב בעדפאר"ד שהוא ארוך תשעה מייל ויש בו מאה אינטערסעקשן'ס וחמש רחובות גדולות חוצצים את הרחוב לרחבו ובצירף כלם שיער האברך שיש ס' רבוא בבעדפאר"ד ול"י עכת"ד.
הנה כל דבריו הם הבל וחידש כאן תורה חדשה מכריסו בענין דעגר"י, וכי מה ענין דעגר"י לכאן, הלא הא"א כתב וז"ל ויש מקומות שהדרכים מפוצלים ממקום שס"ר בוקעים בו ואינם מתעקמים הרבה כעין ד' ושיהיה נסתר מקום העקום של כאן ממקום העקום של כאן ע"י בנינים שבצד הדרך רק הולך בשוה קצת ונראה כאחד עכ"ל. הרי דכל הטעם שלא יתעקם הוא כדי שיהיו יכולין לראות מזה לזה ולא יהא נסתר זה מזה, וא"כ הרי אין שום חילוק במדת הדעגר"י, והרי כיון דהרחוב במשך התשעה מייל מתעקם הרבה פעמים וא"כ הרי אין יכולין לראות מזה לזה במשך התשעה מייל, ופשיטא דע"י הבנינים נסתר הרחוב זה מזה במשך התשעה מייל, ואף אם לא נסתר הראיה באותו שטח הקטן במקום המתעקם אבל במשך אורך הדרך הרי נסתר לגמרי זה מזה, והא"א מיירי שיש במקום א' ס' רבוא ממילא גם במקום המתעקם קצת אינו נסתר מהמקום של ס' רבוא, אבל לצרף ס' רבוא מהרבה מקומות מזה לא דיבר הא"א ופשיטא דבזה מזיק אף עיקום קצת כיון שבמשך כל האורך הרי נסתר מקום העקום זה מזה.
ועוד טעה טעות גדול דהרי הא"א לא דיבר כלל לצרף ס"ר, דבזה לא סגי אם נחשב רחוב אחד דהרי אף ברחוב אחד צריך שהס"ר ילכו בשטח אחד ולא מצרפינן כלל אורך הרחוב זה לזה כמו שכבר ביארנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל מדברי האחרונים, והא"א מיירי רק כשיש ס"ר במקום אחד בהרחוב אזי כל הרחוב שאינו מתעקם כעין ד' נעשה כהמשך אל הרחוב והוי רה"ר אף שאין שם ס"ר, אבל לא דן כלל לצרף ס"ר בהרבה מקומות שברחוב וז"ל הא"א וא"כ גם הדרכים המתפצלים בשוה מדרך שס"ר בוקעים בו בכל יום והם ג"כ רחבים ט"ז אמה יש עליהם דין רה"ר עי"ש. והיינו כשיש ס"ר במקום אחד אז כל הרחוב המפולש בשוה לאותו הרחבו הוי רה"ר, וכ"כ שם וז"ל ויש מקומות שהדרכים מפוצלים ממקום שס"ר בוקעים בו. היינו שיש ס"ר במקום אחד ברחוב אז שאר הרחוב ג"כ רה"ר, אבל לא יעלה על הדעת לצרף מכמה מקומות לס"ר בתשעה מייל. וכבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" מהאג"מ דזה טעות גדול, וכן הבאנו מהבית שערים דאין מצרפים אורך הרחוב לס' רבוא דא"כ הרי אפשר לצרף בהדרכים שמפולש מסוף העולם ועד סופו לס' רבוא, ומבואר בדברי הרמב"ן להדיא דאף בדרכים אלו ליכא ס' רבוא, וכ"ש לצרף כמה אינטערסעקשנ'ס זה לזה בשעה שחצוצצים את רחוב בעדפאר"ד לא יעלה על הדעת, שהרי יש הפסק ביניהם ברחוב בעדפארד גופיה שמשמש לדרך בכיוון אחרת לגמרי, ולדבריהם אם יש שני דרכים רחוק זה מזה אלף מיל ויש הפסק מדבר שמם ביניהם בלא בנינים מצרפים זה לזה לס' רבוא, אבל באמת זה אינו עולה על הדעת ודבר פשוט הוא דבעי תשמיש להרבים של ס' רבוא לעבור שם ובזה הרי כל דרך הוא השתמשות בפנ"ע לילך למקום אחר, ובכל דרך בפנ"ע ליכא ס' רבוא ואינו רה"ר, וע"כ מילתא דפשיטא הוא לכל בר בי רב דחד יומא דכל האינטערסעקשאן הוי התשמשות בפנ"ע. ונעתיק לשון המשכנ"י בזה וז"ל בדף קכ"ו ונפלאתי מאד אם כונת מעכ"ת שבצירוף כל השיירות שבכל המדבר וכו' יצטרפו כלן לס"ר אף שרחוקין הרבה זה מזה ואין רואין ואין יודעין אלו את אלו הזה נקרא צירוף, וכו' אלא ודאי כיון שאין דרך לאלו עם אלו ואין הולכין ובאין בדרך אחד אין כאן צירוף, וכו' עכ"ל וכבר ביארנו במק"א דאף הביא"פ ס"ל כן.
ע"כ דבר פשוט הוא דכלהאינטערסעקשאנ"ס כיון דהוי דרך בפנ"ע ואין להם דרך לאלו עם אלו אין מצרפין אותם לס' רבוא, והאשל אברהם מיירי רק כשיש ס' רבוא במקום אחד ומשם מתפצלים באותו האורך נמצא דהוי כתשמיש אחד כיון שהולכים באותו האורך, והרי הדברים ק"ו דהרי כל הסברא של הא"א דבמתעקם כעין ד' חשוב כשני רחובות הוא כיון שזה הולך למזרח וזה לדרום הוי תשמיש אחר, כיון שהולך לכוון אחר, וא"כ כ"ש בשני אינטערסעקשנ'ס כשרחוקים זה מזה וכל א' הולך למקום אחר נמצא דאין שום קשר בין אלו לאלו פשיטא דאין מצרפים שום אינטערסעקשן זה לזה.
עוד כתב האברך שם דכל הסטריט'ס שבין בעדפאר"ד ול"י כיון שהם רחבים ט"ז אמה הוי רה"ר דאורייתא כי פתוח משני צדדים לרה"ר אע"פ שבאותן הסטריט'ס לא בקעי ס' רבוא וכמ"ש הביא"פ סימן כ"ו בשם הג"א עכת"ד. ופלא והפלא איך לא בוש מלזייף את דבריהם, הרי מבואר דברים מפורשים בהג"א שזה דוקא כשהולך לאורך רה"ר דאז הוי כרה"ר המתקצר, והביא"פ האריך דכוונת הגהות אשרי דכמו שא"צ להיות ט"ז אמה כשהולך לאורך רה"ר מטעם שבטל לרה"ר דהוי כרה"ר המתקצר ה"ה לענין ס"ר, וז"ל הביא"פ דף מ"ז ע"ב וכמ"ש הרשב"א לענין מתקצר באמצע הטעם לפי שא"א לרה"ר שתלקט במלקט כמו כן יש לומר טעם זה לענין ס"ר אף שבאמצעיתו אין ס"ר שא"א לרה"ר שיהיה בכל פינות שאתה פונה ס"ר עי"ש. וא"כ בהסטריט'ס שהולך לרחבו של בעדפאר"ד ול"י א"כ אינו בטל להרה"ר שבצידו אף שהוא רחב ט"ז אמה וצריך להיות שם ס' רבוא כדי שיהיה רה"ר דכמו שצריך להיות רחב ט"ז אמה מפני שאינו בטל להרהר שבצידו כמו"כ צ"ל ס"ר שם ולא סגי במה שפתוח לרה"ר.
No comments:
Post a Comment