Monday, March 27, 2006

Part 4: Various Issues Regarding Eruvin


פרק ד

אין למחות נגד המתירים



הנה רבים מן המוחים תולים עצמם באילן גדול, באומרם שעפ"י האגרות משה זצ"ל מותר ומצוה למחות בהמתירים, על כן חל עלינו חובת ביאור שהיתר העירוב דשכונת פלעטבוש הוא ברור ומחוור מאד, ואין שום יסוד למחות נגד הנוהגים לטלטל בעירוב כשר כנהוג בכל הערים הגדולות בעולם המתוקנות בעירוב, וכמקובל בכל הדורות עד שלמה המע"ה.



דהנה בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן פט כתב לענין העירוב במאנהעטען וז"ל: כבר אמרתי שאין בידנו למחות ביד המקילין, וכשיתקנו הרי יהיה מותר לאיזה שיטות, גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן והם ראוים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה, דאף שיהיה תקון לגבי אלו המטלטלים שם ומוציאין מרשות היחיד לשם שלא כדין ובהתקונים ירויחו שיהיו מותרין לאיזה שיטות, מ"מ הא לעומת זה יהיה קלקול לגבי אנשים כשרים שרוצים לעשות כהוגן ואינם מטלטלין במאנהעטן שמעתה יטלטלו שהוא שלא כדין להרבה שיטות שבארתי, אבל רבנים הסוברין שיש לתקן רשאים לעשות כמו שהם סוברים כדלעיל, עכ"ל.



ובאו"ח ח"ד סימן פז כתב האג"מ לענין העירוב בפלעטבוש וזה לשונו: הנה כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות וספרי השו"ע מצוים, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא מתיר בעצם מצד לשון זה שאמרתי, מוכרח אני לבא בזה לברר בקיצור מה שאני בעצמי סובר וכו', עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי אבל לא רציתי לומר זה לפסק דין ברור מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים ובערוך השולחן [19] משמע שודאי לא נחית לזה וכו', בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפסק דין ברור, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר שהוא בעצם נגד מה שכתבתי ונגד מה שאני סובר כן לדינא הוכרחתי לכתוב מכתבי זה עכ"ל.



ומ"ש שם (בהשמטה) ביו"ד ח"ג סימן קסב שאין שום צד להתיר בברוקלין, דבמאנהעטען יש מחיצות... עיי"ש (רק רצה לאסור מכח כמה חידושים), הנה כל השמטה של האגרות משה אינו נוגע אצלנו כי כבר נתברר עכשיו שיש בברוקלין ג"כ מחיצות. ומה שכתב דאין להתיר מכח פי תקרה של הטרעינס, זה אינו נוגע לעירוב זה. גם כתב משום דיש ששים רבוא בבארא פארק בפני עצמו, וז"ל באו"ח ח"ה סימן כח ענף ב אות ה: "כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פרק וכדומה הם רשות הרבים בפני עצמם, דיש בכל אחד על משך שעור פחות מי"ב על י"ב מיל ס' ריבוא, שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רשות הרבים דס' ריבוא". וידוע שזה המספר אינו אמת ורחוק מן המציאות, וכנראה בעליל שהטעו את הגאון בעל אג"מ ז"ל.



עכ"פ ברור שיטתו, שחלילה למחות נגד רבנים בעלי הוראה גדולים המתירים, ובפרט כשדעתם תואם לדעת גדולי הפוסקים בדורות שעברו. [20]



והנה מה שכתב באגרות משה הנ"ל, דכשהיו אצלו רבנים החשובים בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, אמר להם שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור, לכאורה תמוה מאד, דאפילו אם לא היו שואלים אותו על דבר העירוב, היה לו להרעיש ולמחות נגד, אם לדעתו יכשלו עי"ז אלפי ישראל בכל שבת בחילול שבת דאורייתא, קל וחומר כששאלו אותו מעיקרא דעתו, איך לא השיב להם שחלילה לעשות עירוב, ובמקום זאת השיב "איני רוצה להתערב בזה"?!



ויתבאר הדבר עפ"י חידושי חתם סופר למסכת שבת דף קמה: ד"ה אם שכתב וז"ל: 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך', פירוש, אפילו לאסור ההיתר אל תמחה באחרים אם אין הדין ברור לך עכ"ל. וכ"כ בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן רפז ד"ה הנה זה שכתב וז"ל: "אין בידי למחות לאחרים במה שנהגו בזה היתר" וכו', עיי"ש. ולפ"ז מובן דברי האגרות משה הנ"ל, שאמר להרבנים שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור.



ועיין שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מא ד"ה לכן אהו' שכתב וז"ל: "לא די שאיני מחליטו לאיסור, אדרבה לא הייתי מוחה כלל, כי לא כך למדתי מרבותי, ואין דרכי להחמיר להמון העם בדבר שאין איסורו ברור ולא נפיק מניה חורבא".



ובחלק ב סימן קמו כתב: "מה גם לכוף את הרבים להחזיק בחומרא יתרה, ולגזור על הצבור גזרה שאין יכולין לעמוד בה, אין זו מן המדה בתורה שדרכיה דרכי נועם וגו', אדרבה בכמה מקומות מצינו שאע"פ שיש מקום לת"ח להחמיר על עצמו לא הורו להחמיר לאחרים וכו', עיי"ש.


וז"ל החתם סופר בחלק ו סימן פה: "וכל מחלוקה שאינה לשם שמים יבא גם השטן בתוכם". ואכן כתב הגה"צ בעל דברי שלום שליט"א במכתבו הראשון לחיזוק העירוב דבארא פארק בשנת תש"ס: "חושש אני מאד שהחולקים על עשיית העירוב כאן בא ח"ו מכח היצר, שלא ניחא ליה להציל אלפים מישראל שלא יחללו השבת קודש."

______________________
[19]
כידוע החשיב האג"מ מאוד פסקי הערוך השולחן, ועיין בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן לט שכתב על פסק הערוך השולחן (בענין אחר) "כבר הורה זקן."
[2
0]
ועיין שו"ת אגרות משה חלק או"ח סימן קפו "בדבר האתרוגים שהביאו מארץ ישראל בשנה זו סוף שנת תשי"ב שהיא שנת שמיטה ע"פ הוראת בית דין הראשית שעשו כתקנתם ע"י מכירה לנכרי, שהרבה אין סוברין היתר זה, אם יש להמחמירין איזה חשש מלצאת י"ח המצוה ומלברך עליהם", וכתב בסוף התשובה וז"ל: וממה שהמוכרים עברו ולקחו לסחורה בא"י והביאו כאן וכו', פשוט שכיון שהם עושין על פי הוראה ליכא איסור לפני עור ולא איסור מסייע ידי עוברי עבירה, שהעושה על פי הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור ונפסק שלא כמותם, עכ"ל.