Wednesday, October 18, 2006

Part 11: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part X

הגאון רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל
אב"ד מונקאטש
:בעמ"ח שו"ת
מנחת אלעזר,וז"ל

"מקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז"ל (כשהי' בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב) ביציאתו לחוץ מביתו בש"ק, לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא, כדי שישאוהו במקום העירוב ולא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב עכד"ה.
והגם כי ראיתי בס' שערי רחמים דיני מנהגי הגר"א מווילנא ז"ל
[7] כי מנהגו הי' שלא לישא כלל בשבת אפי' במקום שיש עירוב, אכן מנהגינו ומנהג אבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע לדקדק לישא במקום שיש עירוב וכדברי רבינו האריז"ל [8] והתשב"ץ ז"ל [9] כדי לחזק אמתיות דברי רבותינו וחכז"ל שהתקינו עירובין ושלא להיות ח"ו (בחשש) בכלל מי שאינו מודה בעירוב." (נימוקי או"ח סימן שצ"ד)

____________________________________________


הגאון רבי אברהם ישעי' קרליץ זצ"ל
:בעמח"ס
חזון איש, וז"ל

"...בזמן הזה, כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים, הן רשות היחיד גמורה מן התורה... וכיון שכן, הן ניתרות בצורת הפתח... ולהאמור ההיתר מחוור ומרווח לכרכים שלנו." (חזון איש הלכות עירובין סימן ק"ז ס"ק ז)

__________________________

[7] הל' שבת אות צ"ג. וז"ל שם "שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב, אפי' בחצר ובבית לא ישא, כי אם בידו. וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפי' בחצר ובבית."

[8] "הביאו בריש דבריו שם וז"ל מוהרח"ו (בשעה"כ בדין רחיצה בד"ה ענין העירוב) "ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת הי' מוליך עמו הטלית והחומש מביתו לביהכ"נ וגם הי' מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו הנודעת, ולא הי' מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו". ובאמצע דבריו שם כתב הגאון בעל מנח"א לבאר מש"כ בשעה"כ דהאריז"ל לא היה חושש שמא נתקלקל צוה"פ, למרות שלדעת הרמב"ם והדעה ראשונה בשו"ע דרחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה הוי רה"ר אפילו אם אין ס"ר בוקעין בו, ואולי בשווקי צפת היה מקום רחב ט"ז אמה, ולדעתם הוי ספיקא דאורייתא, ועכ"ז לא חשש האריז"ל לחקור וסמך על חזקת הכשרות של העירוב.
ועי' בנימוקי או"ח שם שנדחק ד"קשה לומר שהי' אז רחובות רחבים כאלו בימיהם בצפת ת"ו, כידוע בנין המחמדנים בימיהם בארצות הקדם ברחובות צרים מאוד". עכ"ז מסיים שם הגאון בעל מנח"א ד"מכל מקום אולי היה כן". ואכן דבר ה' בפיו אמת, אמנם כן נמצא וכן היה בעיה"ק צפת בתקופת האריז"ל, כפי שמעיד בן-דורו הגאון מהרי"ט צהלון בתשובותיו (סימן רנ"א) נגד טענות הלמדנים שפקפקו בימיו על כשרות העירוב, וז"ל: "פקפקו הלמדנים וקצת תלמידי חכמים על הטלטול בה בשבת...דבעינן דלתות ולא סגי בצוה"פ, כי בשכונת הגוים מקום קיבוציהם לתיפלה בימי אידיהן, היא רחבה גדולה שרחבה יותר משש עשרה אמה, והיא רשות הרבים, נמצא שאלו המבואות הם פתוחין לרשות הרבים..." והשיב המהרי"ט צהלון וז"ל: "דהרי כתב רש"י זלה"ה דבעינן ששים רבוא בוקעין בו. וכן כתב הרא"ש זלה"ה דרך פשיטות דבזמן הזה אין רשות הרבים, דליכא ששים רבוא. וכן כתבו התוספות ז"ל ... וכתבו הפוסקים דנהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו, משמע דאם התוס' חולקים עליו פוסקים כהתוספות. והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא. וכמה גדולים גאוני עולם נוחי נפש אשר היו בארצנו ולא פקפק שום אדם מעולם, ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם" [משלי כב-כח, ופרש"י: "אל תשוב אחור ממנהג אבותיך"].
ומעתה לאור תגלית חשובה זו ש"פקפוק הלמדנים" נגד התנאי של ס' רבוא, לא התחיל ע"י הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל בתקופת הגאון בית אפרים ז"ל, אלא כבר התחיל קרוב לב' מאות שנים קודם בתקופת האריז"ל, א"כ כמה מזהירין דברי עדותו של מוהרח"ו שרבו האריז"ל "לא היה חושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת" - אף שמבואותיה היו פתוחים לאותה רוחבה שהיתה רחבה יותר מט"ז אמה. ומסתבר דטעמו כמבואר בתשובת מהריט"ץ הנ"ל, דכיון ד"מנהג ההוראה" של גאוני עולם הקודמים דבעינן לרשות הרבים דאורייתא שיהא ס' רבוא בוקעין בו, שוב אין שום מקום לפלפולים ופקפוקים של "ספיקא דאורייתא". ומי לנו "בעל נפש" גדול מהאריז"ל, שלא חשש כלל לפקפוק הלמדנים, ואדרבה כל חששתו היה להחמיר על דברי קבלה משום "אל תסג גבול עולם". אכן הוראה גדולה משמיענו מוהרח"ו ב"מעשה רב" מרבו האריז"ל שהיה מוליך בידו את הטלית והחומש. וזאת כדי שלא נשוב אחור, אף לחומרא, ממנהג אבותינו ורבותינו, כי זהו יסוד וכלל גדול באמונתנו בתקנות חז"ל וקיום התורה שבע"פ. ועי' בשערי תשובה (סימן שמ"ה או"ק ה) שבקיצור נמרץ רמז לכך. ואולי י"ל דזהו סוד הענין של "מודה בעירוב" שהחמירו בו הרבה צדיקים גאוני וקדושי ארץ.

[9] שו"ת תשב"ץ חלק ב' סי' לז וז"ל השאלה "אם יש חשש עבירה בתיקוני מבואות, לתלמיד חכם. (תשובה) חס ושלום, אבל הזריז בזה הרי זה משובח. אדרבה, הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן, דאמרינן בפ' הדר (עירובין סח.) א"ל רבא בר חנן לאביי מבואה דדיירין בה תרי גברי רברבי כרבנן, לא ליהוי ליה לא עירוב ולא שתוף? כו'. ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא, או מינות נזרקה בו. וזכות גדולה היא למתקן. ובפ"ב דביצה (טז:) גבי מערבין עירובי חצרות ביו"ט אמרינן התם במאן דאורי לאיסורא הויא הוראה לקלקולא משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב."