Tuesday, March 27, 2007

Part 2: Sechiras Reshus According to the Rivash

ביאור דברי הריב"ש בדין שכירות המבואות מאדון העיר


ב

והנה כל מה שכתבתי לבאר דסגי במה שיכול לסלק ממקצת רשות הוא לדעת הריטב"א שמחשיב את המשכיר כשכירו ולקיטו, אבל אי נימא דמשכיר שיכול לסלק את השוכר אינו כשו"ל, אלא כמ"ש הרשב"א דהוי כבעלים והוי כאילו כבר סילקו, בזה צריך לעיין אם מהני היתר הנ"ל, דיש בזה צד חומרא יותר משו"ל, דהנה מה דמהני מה שיש לו זכות רק במקצת הרשות, ביאר החזו"א סימן פ"ב ס"ק ד' וז"ל, דדירת שכירו ולקיטו לא חשוב דירה בפנ"ע, והלכך אינן אוסרין זה על זה וכו' וממילא חשוב שכירות לכל חצר העכו"ם דסגי בשכירות מקצתו, אבל כשיש לו לשכירו חדר מיוחד שאין העכו"ם יכול לסלקו לחדר אחר, בכה"ג אין דירת השכיר נטפל לדירת הבעלים וחשיב דירה בפנ"ע, והיינו נמי טעמא דלא מהני עירוב הישראלים בחצר השותפין שגם העכו"ם שותף בה, ואילו שאיל הישראל מהעכו"ם דוכתי בחצר למינח בה מידי נותן עירובו ודיו, דכל שיכול לסלקו מיקרי רשותו של העכו"ם עדיין אף על ההשתמשות השואל, וסגי במקצת רשות העכו"ם, משא"כ בשותפים.


והוסיף ביאור באות ה' דישראל ששכר בית מהעכו"ם בחצר העכו"ם אוסר עליו, ולא חשיב שכירות הראשונה כשכירות החצר, דשכירות קבוע לצורך ההשתמשות לא חשוב שכירות, אלא צריך לשכור חלק העכו"ם שמיוחד לתשמיש עכו"ם תמיד, ומזה צריך לשכור ליום השבת עכ"ל. [ונראה דבדבריו אלה שוב א"צ למש"כ באות ד' בטעמא דמונח עליו מידי מהני משום דהעכו"ם יכול לסלקו משא"כ בשותפים, אלא פשוט דבשותפים הרי לא שכר חלק המיוחד לתשמיש העכו"ם תמיד, דמה שמשתמש שם הוא מחמת חלקו, משא"כ במונח עליה מידי אין לו שום זכות בהחצר אלא לאותו דבר, משו"ה אכתי נשאר חלק זה מיוחד להעכו"ם, ומשו"ה חשוב כשו"ל.] וממשיך החזו"א וז"ל, ואילו אם ישראל ועכו"ם דרים בבית אחד צריך לשכור, אע"ג דבישראל כה"ג אין אוסרים זה על זה, הכא לא סגי בעירוב של הישראל, כמבואר בתוס' דף ס"ו (ד"ה מערב) וטעמא דמילתא דאחד מהשכנים שעירב מתיר העירוב לכל שכני הבית, דשייכו כולהו בעירוב, משא"כ בעכו"ם דהעכו"ם לא שייך בעירוב עכ"ל [ומצד דין שו"ל הלא שניהם שוים.]


מבואר מדבריו, דיש שני אופנים דאחד עושה שכירות או עירוב בשביל חבירו, אחד ע"י דין שו"ל ובזה סגי במה שיש לו תפיסה רק במקצת הרשות, ויכול להשכיר כל רשותו של הבעה"ב מטעם דאין דירתו דירה ורשות בפנ"ע, אלא הוא נטפל עם הבעה"ב ומשו"ה סגי בתפיסתו במקצת הרשות, אבל בשותפים דיש לכל אחד רשות בפנ"ע, ואין אחד נטפל לחלקו של חבירו, ע"כ אינו יכול להשכיר חלקו של חבירו, אבל באמת גם בשותפים ישנו הדין דה' ששריין בבית אחד אחד מוליך ע"י כולן, אף שאין אחד טפל לחבירו, וע"ז תירץ דבעכו"ם וישראל לא שייך לומר כן, כיון שזה בעירוב וזה בשכירות, ואף שגבי שו"ל מהני עירוב של הישראל אף לרשותו של הנכרי, היינו משום דגבי שו"ל כיון דהוא נטפל לחלקו של הנכרי ואינו רשות בפנ"ע, ע"כ הוי כאילו יש לו רשות בכל הרשות של הנכרי, משא"כ גבי שותפים דאין אחד נטפל לחלקו של חבירו. והדין דאחד מוליך בשביל כולן לא מהני, כיון שזה בעירוב וזה בשכירות. ועוד חילוק יש בין שותפים לשו"ל, דשותפים לא מהני אם יש לו שותפות רק בחצר, וצריך שיהיו דרים בבית אחד ממש שלא יאסרו זה על זה או ע"י עירוב, אבל אם יש לו רק שותפות בחצר לא שייך אחד מוליך ע"י כולן, כיון שבמקום הגורם שאוסרין זה על זה היינו בבית אינם שותפים, אבל גבי שו"ל סגי במה שיש לו שותפות רק בהחצר, כיון דנטפל לבעה"ב ונחשב כאילו יש לו שותפות בכל רשותו של הנכרי.


והנה בב' נכרים הדרים בבית אחד והם שותפים שוים, יש דיון בפוסקים אם סגי במה שנכרי אחד משכיר ומהני גם בשביל שותפו. דהב"י סימן שפ"ב הביא את דברי ההגהות אשרי ר"פ הדר, דאם יש מבעלי בתים מן הנכרים אפילו עשרה ודרים כולם עמו בבית, צריך למיגר רשות מכולהו, וכתב ע"ז הב"י דצריך להעמיד דברי הגהה זו כמו שהעמידו התוס' ההוא דר' יוחנן דירושלמי. וכ"כ בשו"ע סעיף ט"ו אם ישראל ועכו"ם דרים בבית אחד צריך לשכור מן העכו"ם ולערב עם הישראל, וכתב עליו הרמ"א אם יש לכל אחד דירה בפנ"ע, וה"ה שני עכו"ם הדרים כה"ג בבית אחד צריך לשכור משניהם. והיינו דהרמ"א נקט תירוץ השני של התוס' דף ס"ו לעיקר, דמשו"ה לא מהני כיון דיש לכל אחד חדר בפנ"ע וא' מסולק משני, אבל בחדר אחד ממש מהני מדין שו"ל, ואף כששניהם שותפים בשוה, וכן הסכים הלבוש דדוקא בשני חדרים. אבל המ"ב ס"ק נ"א הביא דהרבה אחרונים חולקים על הב"י והרמ"א, וס"ל דאף כשדרים בחדר אחד ממש לא מיקרי שו"ל כדעת תירוץ הראשון של התוס', דבשניהם שותפים שוים ליכא הדין דשו"ל, וסיים שם דאף בסיפא בשני עכו"ם נמי צריך לשכור משניהם, וכתב שם בשער הציון אות נ"ב, דאף שאיזה אחרונים מביאים מריטב"א בשם השר מקוצי דמחלק בין ישראל לעכו"ם, מכ"מ מיתר הפוסקים לא משמע כן, דלתירוץ קמא דשותפים שאני אין נפ"מ בין ישראל לעכו"ם עי"ש.


והנה כבר כתבתי במקום אחר לעורר על דבריו בדעת התוס', דהתו"ש ס"ק י"ב ובבגדי ישע כתבו להדיא דהתוס' מודה להשר מקוצי, ודוקא בישראל ונכרי שזה להשכיר וזה לערב, וכן כתב החזו"א סימן פ"ב אות ה' בכוונת התוס'. ומה שהביא השער הציון בשם הגאון יעקב דנקטינן לחומרא כתירוץ הראשון הנה גם מדבריו מבואר דהתוס' יכול לסבור כהשר מקוצי, וכתב דמסתבר כדבריו דדוקא בגוי וישראל שזה להשכיר וזה לערב ואמר דר' יוחנן דאמר שוכר כמערב פליג על הירושלמי. ומה שדחה השער הציון מדברי הירושלמי, ונמשך אחר דברי הגאון יעקב שמפרש את הירושלמי שדרים בחדר אחד, אין זה השגה על הב"י, דהרי הב"י מפרש את דברי ההגהות אשרי דדוקא כשיש לכל אחד חדר מיוחד, א"כ אף התוס' בתירוץ הראשון יכול לפרש כן הירושלמי ההוא, ודוקא בישראל ונכרי שזה להשכיר וזה לערב ס"ל להתוס' בתירוץ הראשון דלא מהני בשותפין בחדר אחד, משא"כ בשני נכרים דשניהם בשכירות. ומה שכתב דמיתר האחרונים לא משמע לחלק בזה לא ידעתי על איזה אחרונים כוונתו, ולא מצאתי מי שיסבור דגם בשני עכו"ם לא מהני שישכור אחד בשביל השני אלא החיי אדם בלבד, ויחיד הוא נגד כל הני. ומה שהביא באות נ"א מדברי האו"ז, מ"מ הרי דעת הב"י והרמ"א והלבוש ומהר"א אזולאי בהגהותיו על הלבוש אות י"א ושו"ע הרב והשר מקוצי ורבינו פרץ והריטב"א והתוס' הרא"ש שהביא את הר"י מקונין והתו"ש והבגדי ישע, והערוך השלחן דגם בשכירות שייך אחד משכיר בשביל כולם, ולא מצינו להתוס' שיחלוק בזה להדיא זולת האו"ז. וכן מצאתי בדברי המאירי בחידושיו דף ס"ו וז"ל, ואם היה שם גוים הרבה חלוקים בדירה צריך שישכור מכל א' וא'. וכן כתב בבית הבחירה דרק אם כל הכותים יש להם דירה בפנ"ע וחלוקים בפתם עכ"ל. הרי לנו ארבעה עשר ראשונים ואחרונים נגד האו"ז, א"כ ודאי דיש להקל בזה בעירוב הקל.


ובאמת נלע"ד דגם מהאו"ז אין ראיה, דהנה מבואר בערוך השלחן סעיף כ"ו דלמד בפשיטות בדברי התוס' דגם בתירוץ הראשון מיירי התוס' דהשני שותפים דרים בשני חדרים חלוקים, אלא היה ס"ד דכיון דהשני חדרים הם בבית אחד יהיו כשו"ל, דבשו"ל מיירי ג"כ שהם חלוקים בחדרים ועליות כמ"ש רש"י, אלא כיון שהם בבית אחד עירוב אחד בשביל כולם, להכי הקשו התוס' מהירושלמי, ותירצו דהירושלמי מיירי שהם שותפים שוים, ממילא ליכא הסברה דשו"ל, דוקא כשהם בשני חדרים, אבל בחדר אחד פשיטא להתוס' גם בתירוץ הראשון דאחד משכיר בשביל חבירו, ולפי"ז אין ראיה כלל מדברי האו"ז שכתב סתם י' בעלי בתים השרויים בבית אחד. ולפי הערוך השלחן שפיר יתפרש דכל אחד הוא בחדר בפנ"ע, ואפ"ה הצריך האו"ז להסביר למה אינם כשו"ל, ומפרש כיון ששניהם שוין, וכן מבואר בפשיטות בדברי השו"ע שכתב גוי וישראל השרויים בבית אחד, ומפרשו הרמ"א וכל המפרשים בחדרים חלוקים, וכן התוס' בתירוץ השני מפרש אף לפי המ"ב מה שכתב בירושלמי בבית אחד הכוונה בשני חדרים חלוקים, א"כ למה לא יתפרש לשון האו"ז כן. ולענ"ד כן הוא דעת הב"ח דגם תירוץ הראשון מיירי שהם בחדרים חלוקים.


ובאמת צ"ע על השער הציון אות נ"ב שכתב דהדבר תלוי בשני תירוצי התוס', והיינו משום דלהתירוץ השני משמע דוקא כשייחד להשו"ל חדר מיוחד לא נחשב כשו"ל, אבל כשייחד רק פינה מיוחדת עדיין הוי כשו"ל, אף שהבהע"ב סילק עצמו מפינה זו והוי כשותפים שוים דהבעה"ב אינו יכול לסלקו משם, אפ"ה כיון שהוא בחדר אחד הוי כשו"ל, וחולק על התירוץ הראשון. והבין דהב"י והרמ"א פסקו כתירוץ השני, אבל הרי הב"ח כתב להדיא דשני התירוצים אינם חולקין זה על זה, ושניהם הלכתא נינהו, א"כ מוכרח לומר כהערוך השלחן, דגם בתירוץ הראשון מיירי בשני חדרים חלוקים, וע"כ אין חולקים זה על זה, אלא שתירוץ הראשון מיירי בשותפים שוים, ע"כ אינו צריך שיסתלק לגמרי מחדר של השני, ותירוץ השני דמיירי משו"ל מיירי דוקא שנסתלק לגמרי מחדר השו"ל. ומשו"ה פירש הב"ח את דברי הטור שכתב שלכל אחד דירתו בפנ"ע שהוא כתירוץ הראשון, אף שדירה בפנ"ע משמעותה שיש לו חדר בפנ"ע, משום שכן ס"ל גם לתירוץ הראשון שבתוס', וכן משמע מדברי הדרישה ששני התירוצים אינם חולקין זה על זה עי"ש.


וכן מוכח מדברי המאמר מרדכי שהרי מפרש כהב"ח בביאור דברי הטור, ולעיל בסעיף א' כתב על מה שכתב הרמ"א אם הבית של עכו"ם ושכר ישראל ממנו ועכו"ם דר עמו בבית שצריך שכירות, כתב המאמר מרדכי דוקא כשהגוי דר בחדר בפנ"ע דאל"כ אינו אוסר וציין לסעיף ט"ו, וע"כ צ"ל דמפרש גם בתירוץ הראשון של התוס' דוקא בשני חדרים. וכן מוכח בדעת הגר"א דבסעיף א' ד"ה אבל כתב וז"ל, ובעינן שהן מיוחדין כמ"ש בסט"ו והוא מירושלמי כמש"ש. והיינו דבסעיף ט"ו מביא הירושלמי גבי שני עכו"ם ומפרשו דוקא כשהן מיוחדין בחדר בפנ"ע. וקצת תימא על המ"ב דבסעיף א' ס"ק י' מביא את דברי הגר"א דצריך להיות בחדר בפנ"ע, וע"כ שפירש כן את הירושלמי בסעיף ט"ו, וא"כ איך מביא המ"ב בסעיף ט"ו את דברי הירושלמי נגד הרמ"א במקום שהגר"א שהביא לעיל מישבו על נכון.


אחר שכתבתי זאת, מצאתי בתשובת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן תכ"ח וז"ל, וגוים הדרים במבוי ד' או ה' בבית אחד א"צ להשכיר מכל אחד ואחד, והירושלמי דאמר עשרה גוים הדרים בבית אחד צריך להשכיר מכל אחד ואחד, בשרויים בחדרים ובעליות ובמחיצות עי"ש. והדברים ברורים ומאירים כמ"ש, ומהר"ם עצמו בפסקי מהר"ם אות רס"ד מביא לשון האו"ז, בטעמא דירושלמי משום דכולן שוין בו, וע"כ דגם האו"ז יפרש כן דברי הירושלמי בחדרים ועליות, וכן בפסקיו אות קמ"ה מביא מהר"ם שני תירוצי התוס', ומשמע שפסק כתרווייהו דליכא פלוגתא ביניהם כלל, דגם בתירוץ הראשון מיירי בשני חדרים, ואילו היה רואה המ"ב את דברי מהר"ם מרוטנבורג ודאי היה מודה לדברי הרמ"א.