_________________________________________________
"...הנה בחידושי זכרון יוסף (אות ער"ה) הבאתי מס' בית מאיר, דבעל נפש יחמיר על עצמו שלא לטלטל בעיר המתוקן בצוה"פ, משום דברשות הרבים לא מהני צוה"פ, א"כ עיקר ההיתר לסמוך דבזה"ז ליכא רה"ר משום דאין ס"ר בוקעים בו, ע"כ בעל נפש צריך לחוש להפוסקים דהוי רה"ר בזה"ז, וא"כ לא מהני התיקון דצוה"פ. ואני כתבתי שם, דלפי המבואר בשו"ע הרב בעל התניא ז"ל דמה"ת מהני צוה"פ אף לרה"ר, א"צ להחמיר בזה עי"ש. ועי' בס' משנה ברורה סי' שס"ד דעושה מחלוקת הפוסקים אם מהני מה"ת צוה"פ לרה"ר עי"ש. ונראה דאע"פ כן אין צריך להחמיר, כיון דהוי ספק ספיקא, א' שמא אינו רה"ר, ב' את"ל דהוא רה"ר, שמא צוה"פ מועיל לרה"ר מה"ת, ותו מותר מספיקא דרבנן שמא אינו ר"ה, כמבואר ספק ספיקא זו בש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז. ועי' בס' תוספות שבת סי' ש"ג סכ"ג ובחי' ליו"ד אות רפ"ב.
אולם האמת מה שכתבתי בחידושי שם אות עד"ר, דהעיקר בזה כרבינו התניא ז"ל, דלכ"ע מהני צוה"פ לרה"ר מה"ת... אך שם קצרתי בזה, ועל זה הקשה לי הה"ג מוה"ר יקתיאל יהודא הכהן גראס מק"ק סעליש יע"א, הרי המשנה ברורה לא כתב זאת מדעת עצמו רק מהרי"ף והרא"ש. ע"כ אבארו פה על נכון.
דהנה מדברי רבינו התניא ז"ל שם מבואר בפשיטות, דצוה"פ מהני לרשות הרבים מה"ת לכ"ע, כמו שהביא שם מקור לזה מסי' שס"ב, הרי מבואר דזה פשוט לדעתו הקדושה מהא דסי' שס"ב. והמשנה ברורה סובר דדוקא לדיעה ב' דסי' שס"ד דסגי בדלתות ראויות לנעול מועיל צוה"פ מה"ת, אבל לדיעה א' דצריך דלתות נעולות בלילה, לא מהני צוה"פ אף מה"ת עי"ש. ולכאורה לא אדע איך תלה זה בזה. אך נראה מדבריו שם כיון דפוסקים אלו הביאו לשון רבי יוחנן שאמר ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. אולם עי' בתוס' דף כ"ב ד"ה והא, לפי תירוץ א' שם הי' לירושלים צוה"פ, אעפ"כ אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה הי' חייב משום רה"ר משום דרבים העוברים מבטלים מחיצה דצוה"פ, אבל בסוף כתבו התוס' שם דלפי פי' אחר שפירשו בדף ו' ניחא. וכוונתם בזה, דלפי מה שהעלו שם דמבוי רחב י"ג אמה ושליש המפולש לאורך רה"ר דינו ממש כהרה"ר הרחב ט"ז אמות עי"ש, א"כ פסי ביראות דמפולש י"ג אמה ושליש לאורך ולרוחב הרי ע"כ מפולש לאורך רה"ר ודינו ממש כרה"ר רוחב ט"ז אמות, וא"כ שפיר מקשה עליו מירושלים. ולפ"ז באמת לירושלים לא הי' צוה"פ, אלא היתר דלתות בלא צוה"פ, ואם לא הי' ננעלות בלילה הי' הילוך רבים מבטל היתר זה, ולפ"ז הילוך רבים לא מבטל אלא היתר דלתות בלא צוה"פ, או פסי ביראות, אבל צוה"פ לא נתבטל ע"י הילוך רבים. וכן כתבתי בקצרה בחי' אות רע"ד דזה דעת רבינו התניא ז"ל.
ומעתה מכל הפוסקים שהעתיקו כרבי יוחנן ירושלים אילמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר, אין שום ראי' נגד דעת רבינו התניא ז"ל, דהרי לירושלים לא הי' צוה"פ כנ"ל, ואהא דמבוי ניתר בלחי וקורה או בצוה"פ כתבו הרי"ף והרא"ש אבל רה"ר לא מערבין אלא בדלתות [והיינו דמדרבנן לא מהני לה צוה"פ אלא דלתות], ואח"כ כתבו והוא דננעלות בלילה דאר"י ירושלים אילמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבים עלי' משום רה"ר, דמשם מוכרח דראויות לנעול לא מהני אלא ננעלות דוקא, ושם חייב משום דלא הי' צוה"פ, אבל אם יש צוה"פ אסור מדרבנן אם אין ננעלות, דעכ"פ מוכח דראויות לנעול לא מהני אלא ננעלות דוקא. ומעתה אין שום פוסק קדמון נגד דעת רבינו התניא ז"ל בזה [ובאמת לחשוב דהרי"ף והרא"ש ועוד פוסקים ראשונים במקום מקור הדין הם נגד דעת רבינו התניא ז"ל הס מלהזכיר ואין להעלות כן על דעת אנושי...].
והנה הרב הנ"ל הביא מדברי השלטי גבורים בשם ריא"ז פ"ק דעירובין. אולם המעיין שם יראה דמתחלה כתב מבואות של כרכים כו', הרי המבואות הללו הם רה"ר גמורה, ואח"כ כתב ואע"פ שעשו להם צוה"פ והעמידו בהם דלתות הרי הן רה"ר עכ"ל. הרי בזה לא כתב רה"ר גמורה כמו מתחילה, ע"כ שפיר י"ל דבזה לא הוי רה"ר מדאורייתא אלא מדרבנן.
עוד כתב לי הרב הנ"ל דבהגהות אשר"י כתב דאף לרש"י דלא הוי רה"ר, מ"מ לא ניתר אלא בדלתות. הנה אילו הי' כתוב כן בהגהות אשר"י, הי' דבריו תמוהים מאוד, דהרי מבואר להדיא ברש"י בכל הסוגיא דדף ו' דהא דרה"ר לא ניתר אלא בדלתות אינו אלא אם ס' ריבוא בוקעין בו. אך האמת דלא כתוב כן כלל בהג"א בהדיא ע"ש. ומעתה אחר שאין לנו שום פוסק קדמון מפורש נגד דעת רבינו התניא ז"ל בזה, בודאי דכן הלכה בפשיטות דרק מדרבנן לא מהני צוה"פ לרה"ר, וא"כ שפיר כתיבנא דלענין דרבנן אף בעל נפש יכול לסמוך על המקילין דאין לנו רה"ר.
ומעתה י"ל דכל האחרונים שחרדו בזה חרדה גדולה מכח המעבר לרבים, הוא משום שלא נחתו לסברת רבינו התניא ז"ל דצוה"פ לא נתבטל מה"ת מכח מעבר לרבים, ע"כ הי' להם בזה חשש איסור תורה, אבל לפי מה שגילה לנו רבינו התניא ז"ל דלכ"ע עכ"פ אין בזה חשש איסור תורה, באמת אין מקום להחמיר.
עוד כתב לי הרב הנ"ל, דבפוסקים כתבו דיחמיר לעצמו דהוי רה"ר, ועל כרחך הכוונה לענין הדבר המותר בכרמלית ואסור ברה"ר כגון בצוה"פ. והנה גם רבינו התניא ז"ל סימן שמ"ה ססי"א כתב דיר"ש יחמיר על עצמו, דאף בזמה"ז הוי רה"ר. ויראה נא בדבריו בסי' רנ"ב סי"ח שכתב, דבזה"ז אין איסור כלל לצאת עם חפץ ערב שבת סמוך לחשיכה משום דלא הוי רה"ר, ולא כתב שיר"ש יחמיר, רק אדרבה כתב אין איסור כלל. מבואר דשום אדם א"צ להחמיר. ובסי' שכ"ה ס"ד פסק בסתם, דבמקום מצוה מותר לומר לנכרי שיוציא מרה"י לרה"ר שלנו, משום דשבות דשבות מותר במקום מצוה. ובק"א לסי' רנ"ב ס"ק ב' כתב, דבהפסד מרובה מותר זאת, ושם צריך מקום מצוה או הפסד מרובה משום דשבות דשבות לא הותר אלא בזה. אבל אם יר"ש צריך להחמיר דהוי רה"ר, א"כ לא הוי שבות דשבות. ושם בק"א כתב דאף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהפוסקים דהוא רה"ר, מ"מ כדאי הם המקילים לסמוך עליהם בהפסד מרובה שהמה הרבים ופשט המנהג כמותם עכ"ל. הנה כתב דמי שירצה להחמיר, ולא כתב כלל דיש מי שצריך להחמיר,[1] ועל כרחך דהוא כמו שכתבתי, דבדרבנן א"צ כלל להחמיר בזה.
עוד הביא לי הרב הנ"ל ראיה מכמה מקומות בשו"ע הרב בעל התניא ז"ל, דאף במילי דרבנן מחמיר. ובאמת אין ראי' מהם כלל, דשאני הכא דהמקילין רבים ופשט המנהג כמותם כנזכר לעיל מק"א [וכן מבואר בט"ז ומג"א סי' שמ"ה דהמקילים הם רוב בזה, והמשנה ברורה שם הוסיף להביא עוד פוסקים מחמירים בזה, אבל אף לפי חשבונו לא רבו המחמירים. ובאמת גם מקילים יש עוד שלא חשב, כגון תשובת גאון המובא באשכול].
ומעתה על כרחך מה שכתב רבינו התניא ז"ל סי' שמ"ה הנ"ל, דיר"ש יחמיר לעצמו, היינו רק לענין דאורייתא, כגון לטלטל לתוכה מקרפף, עי' ריש סי' שמ"ו, או לענין שביתת בהמה דמבואר במג"א סי' ש"ה דבכרמלית מותר וברה"ר הוי איסור תורה [אולם בזה עי' בחבורי זכרון יוסף אות קצ"ג], או לענין המבואר בסי' שי"א ס"ב ובסי' ש"ח סי"ח עי"ש. וכן י"ל בדעת שאר הפוסקים שכתבו להחמיר בזה לעצמו, ועכ"פ דעת התניא ז"ל ברור דהוא כן וכמו שנתבאר.
עוד האריך הרב הנ"ל בענין הלכה כדברי המיקל בעירוב, שאין זה אלא בדיעבד או בשעת הדחק. ובאמת אני לא באתי כלל מכח זה, דכ"ז אין צריך אלא ביחיד נגד רבים, אבל בזה לפי הנ"ל בק"א דהמקילין רבים והמנהג כמותם, הלא בכל התורה ואפי' באיסור תורה הלכה כרבים, והיכא דהמנהג כן הלכה אפילו כיחיד כנגד רבים אפילו באיסור תורה, כמבואר במג"א סי' תר"צ, וכ"ש כאן דהוי תרתי, "רבים" ו"מנהג" ו"לענין דרבנן". ובדברי התשו' תשורת ש"י שהובא בחי' אות ער"ה, בודאי פשוט וברור כמו שהבנתי, דהביא דברי הבית מאיר דבעל נפש יחמיר משום דשמא הלכה כפוסקים דאית לן רה"ר בזה"ז, ע"ז כתב כיון דיש פסק מגאון שלא נתפרסם דלית לן רה"ר, א"כ בודאי דכן הלכה עפ"י המבואר בחו"מ,[2] א"כ אין צריך להחמיר בשביל זה. אך כתב שאר טעמים להחמיר כמבואר בחיבורי שם, אולם אני כתבתי דבלאו הכי אין מקום להחמיר בזה מכח הפוסקים דהוי רה"ר, ומכח ג' טעמים אשר כל אחד בפני עצמו כדאי להתיר, א' דהפלוגתא בזה הוי בדרבנן, ב' דהמקילים הם הרוב, ג' דהמנהג כהמקילין וכנ"ל.
ובספר ברכי יוסף סימן שס"ג הובא תשב"ץ שכתב ומי שלבו נוקפו בתיקון עירוב, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו עכ"ל. ולפמ"ש הדבר מובן, כיון דעפ"י חוט המשולש הנ"ל אין לחוש בזה להמחמירים כנ"ל, ע"כ מי שאף זה לא די לו ורוצה להחמיר, שפיר יש לחוש בו כנ"ל. ובס' שבילי דוד סי' שס"ג הביא דברי הברכי יוסף בשם תשב"ץ וכתב, אבל במקום שיש רה"ר מפולש[3] רחב ט"ז אמות מתוקן בצוה"פ, המחמיר קדוש יאמר לו עכ"ד. אולם מסתימת לשון תשב"ץ מבואר דמיירי בסתם תיקוני מבואות, וסתם מבואות היינו אפילו רחבים ט"ז אמות, וסתם תיקון הוא צוה"פ כנודע. ועל כרחך דהוא כמו שכתבתי.
[ועפ"י הנ"ל דדבר שאין בו חשש איסור תורה, הרוצה להחמיר נגד רוב פוסקים וגם נגד המנהג, יש בו חשש מינות, י"ל נמי בהא דמבואר בסוס"י רנ"ז דכל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חיישינן שמא אפיקורס הוא. ולכאורה קשה מאי קמ"ל בזה, הלא בהדיא מבואר ביו"ד סי' קי"ט ס"ז דמי שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מומר לכל התורה כולה. אך נראה דאף שכ' הרמ"א שם דהטמנה דידן שרי לכ"ע הוא לאו דוקא, דלהרמב"ם והמחבר אסור, דלשיטתם לא מהני טח בטיט כמבואר במג"א שם, אך כיון דעפ"י רוב הפוסקים והמנהג הוא מותר כמבואר ברמ"א סי' רנ"ד ס"א, וחשש איסור תורה לית בזה, ע"כ מי שרוצה להחמיר בזה חשיב אינו מאמין בדברי חכמים ויש בו חשש מינות].
ועיין בספר נימוקי או"ח סימן שצ"ד שהביא משער הכוונות שהקדוש האר"י ז"ל נשא בעצמו בצפת על סמך תיקון עירובין. גם הביא שם מכ"ק זקינו בני יששכר ז"ל שבכל עיר שהוחזק בטוב תיקון עירובין נשא בש"ק במכוון, שלא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב. ומעתה מי לנו בעל נפש גדול מגאונים וקדושים הנ"ל שלא חששו כלל להחמיר בזה, והיינו מטעם שביארתי.
_______________________________
[1] דיוק זה דייק גם הגאון רבי אברהם חיים נאה ז"ל בספרו "קונטרס השולחן" וז"ל, "בדפוס קאפוסט תיבות 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' נדפסו בחצאי עיגול במאמר מוסגר. וכן בדפוס טשערנאוויץ נדפס ממש כמו בקאפוסט. ולפ"ז אפשר שהמאמר המוסגר הזה אינו מרבינו ז"ל אלא הוספה, ולכן אין עליו ציון במראה מקום בין כל המ"מ, אלא ציון מיוחד בכוכב שהוסיפו אח"כ המאמר והציון... ובקונטרס אחרון ב' בסי' רנ"ב כתב רבינו בזה"ל, 'ואף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהאומרים שיש לו דין רה"ר', ולא כתב 'ואף שיש ליר"ש להחמיר' כו'. מכל זה נראה דמה שכתוב כאן 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' הוא מאמר מוסגר, כמו שנדפס בקאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל [אחי רבינו]..."
[2] סימן כ"ה ברמ"א סעיף ב' בשם מהרי"ק וז"ל, "אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו, אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הדרי בהו". ובנידון דידן מלבד רבינו הבה"ג ומלבד אחד מן הגאונים המובא באשכול [שהוא רב האי גאון], הרי נמצאו עוד כמה גאונים דס"ל להדיא דס' רבוא הוא תנאי לרה"ר דאורייתא, ה"ה רב שר שלום גאון (חמדה גנוזה סי' ע'), רב עמרם גאון (הלכות פסוקות סי' ע'), רב נטרונאי גאון (שערי תשובה סי' ר"ט), וכן הובא בספר העתים (אות צ"ב) לרב יהודה אלברצלוני.
[3] דהיינו שהרחוב יהיה גם "מכוון" כמבואר במג"א סימן שמ"ה סעיף ו' ובמ"ב ס"ק כ"א. אבל כידוע אין זה מצוי בכרכים הגדולים כמ"ש הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל לגבי עיר ווארשא הגדולה המתוקנת בעירוב.
No comments:
Post a Comment