Wednesday, July 06, 2011

Rav Moshe Feinstein Zt”l: A New Discovery, Part 1

The following background information is necessary reading before I discuss my new discovery in part two.

Those who read my blog know I have consistently argued that there are three reasons according to Rav Moshe Feinstein zt”l why the current Brooklyn eruvin would be allowed:
1) The population of a twelve mil by twelve mil area in Brooklyn, including the people who commute into the borough to work, is less than the three million inhabitants required by Rav Moshe.
2) Even if the total population of Brooklyn would be more than three million, since the tzuras hapesachim erected in our neighborhoods encircle a population of less than shishim ribo, Rav Moshe would have allowed an eruv to be erected in our neighborhoods in Brooklyn.
3) Even if Brooklyn would have a population of three million and the eruv would encircle more than shishim ribo, since there are mechitzos encompassing Brooklyn, Rav Moshe would definitely have allowed an eruv to be erected in any neighborhood in Brooklyn, without the need for delasos at the pirtzos.

While I have discussed and expounded on all three of the above premises, people always argue that reason number two is the weakest of all my rationales, being that Rav Moshe did not elucidate that a tzuras hapesach can demarcate an area of less than shishim ribo. I strongly disagree because this underlying principle is the only rationale that neatly sums up Rav Moshe’s shitos in eruivn, and there is no other coherent explanation why Rav Moshe allowed the eruvin in Queens and Detroit and why it mattered to him that both Boro Park and Flatbush independently contain a population greater than shishim ribo.

Regarding Kew Garden Hills, Queens, Rav Moshe wrote:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן פו

הכשר העירוב בקיו גארדענס הילס, ט' ניסן תשל"ד, מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר פרץ שטיינבערג שליט"א

הנה בדבר העירוב אשר תיקן כתר"ה סביבות קיו גארדענס הילס והיה זה בהסכם כל הרבנים אשר בקיו גארדענס הילס ונעשה זה באופן שלא נכנס הדרך הכבושה לרבים הנקרא היי וויי וגם נעשה באופן שהחששות ליפסל ע"י איזה קלקול הם רחוקים מאד וגם העמידו משגיח שיראה בכל ערב שבת קדש, הנני רואה בזה תועלת גדולה והצלה ממכשול בשוגג ובמזיד, ואין דומה כלל לנוא יארק שלא היה זה ברצוננו ורצון הגאון ר' אהרן זצ"ל ועוד גדולי תורה מאגוד"ר כי נוא יארק עיר גדולה מאד וכדבארתי בתשובה בספרי א"מ אבל קיו גארדענס הילס היא קטנה לענינים אלו וליכא הטעמים שכתבתי שם דלכן הוא טובה גדולה ותועלת לשמירת שבת ואני אומר שיפה עשיתם
In the same vein Rav Moshe wrote:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג השמטה לאו"ח ח"ד סי' פ"ט

וכן לא שייך לקיו גארדענס הילס שהסכמתי להעירוב שתיקנו (לעיל או"ח סי' פ"ו) שהיא עיר קטנה ודרך הכבושה לרבים הנקרא היי וועי לא הכניסו בתוך העירוב, שהוא פשוט וברור שבערים כאלו עושין צוה"פ ועירובין ולא שייך לטעות כלל
Rav Moshe wrote likewise regarding Detroit:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כט

תיקון עירוב ליד דעטראיט, בע"ה ח' אלול תש"מ, מע"כ ידידי הנכבד מאד הרב הגאון כש"ת מוהר"ר יחזקאל הלוי גרובנער שליט"א

נתאחרתי במכתבי מחמת שנדמה לנו שכתר"ה עוד יכתוב לנו מביתו בזה, אבל כיוון שלא נתקבל יותר, אראה לכתוב רק במה שחתמו כל חברי ועד הרבנים, שהוא אם לעשות תיקון עירובין במקום שדרים רוב היהודים, שאין זה בדעטראיט שהיא העיר הגדולה שנחשבת בין הערים הגדולות, אלא בשני מקומות קטנים. ואף שבמכתב מיום ד' מנ"א שחתמו כולם לא הוזכר זה, אבל כתר"ה אמר לי זה אשר כמעט כל היהודים ובפרט שומרי תורה דרים כולם בשני מקומות הקטנים, שכל הציבור הוא פחות ממאה אלף …אבל עתה שהנידון הוא על שני מקומות שביחד יש שם פחות ממאה אלף תושבים, וגם עוברים ושבים ממקומות אחרים אין שם אלא מעט
For those who believe that Rav Moshe would never allow an eruv in Brooklyn, the Kew Gardens Hills teshuvah is the most disquieting of all of Rav Moshe’s eruvin teshuvos.

Rav Moshe argues that Kew Gardens Hills is a small town in comparison to Manhattan, thus he allowed an eruv there. However, Rav Moshe’s main thesis in eruvin was that we examine an area of twelve mil by twelve mil, and if the area contains a population of three million (see Part 2: Shishim Ribo According to Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l ), an eruv cannot be erected in any part of it (Igros Moshe, O.C. 1:139:5, 4:87-88). Kew Garden Hills is part of the twelve mil by twelve mil area of Queens just as Boro Park and Flatbush are part of the twelve mil by twelve mil area of Brooklyn. Consequentially, it follows that if an eruv can be established in Kew Gardens Hills, since the population in a twelve mil by twelve mil section of Queens is less than three million, so too can an eruv be established in a neighborhood of Brooklyn since its population is also less than three million. [Regarding not including the highways in the parameters of the eruv, there is no difference between Kew Gardens Hills and Brooklyn since highways are not included in Brooklyn’s eruvin either. Additionally, there are those who claim that the reason Rav Moshe permitted an eruv in Kew Gardens Hills was because, as he mentioned, there was a rabbinical consensus supporting an eruv. This excuse was created after the fact, because this issue did not play a major role in Rav Moshe’s thinking. Had the position of all the other rabbanim been a vital consideration, Rav Moshe would not have allowed the Manhattan rabbanim to do as they saw fit and establish an eruv (ibid., 4:89 and HaPardes, 33rd year, vol. 9). Moreover, even regarding the Flatbush eruv, we see from Rav Moshe’s teshuvah (Igros Moshe, O.C. 4:87) that he did not argue with the rabbanim who erected an eruv that this issue would negate the eruv there.]

The same can be asked regarding the eruvin Rav Moshe allowed in the two Detroit neighborhoods, Oak Park and Southfield. Rav Moshe established that Detroit would be classified as a large city, but argued an eruv would be allowed since it was only encompassing two small neighborhoods. Certainly, if an eruv can be established in these Detroit neighborhoods, since the population in a twelve mil by twelve mil section of Detroit is less than three million, so too can an eruv be established in a neighborhood of Brooklyn since its population is also less than three million.

However, Rav Moshe added a caveat regarding large city eruvin:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן פח

הנה כבר בארתי בעל פה הטעם שאני סובר דאין לעשות תיקון עירובין בברוקלין אפילו בחלק אחד כהא דפלעטבוש, אף אם נימא שמשך י"ב מיל על י"ב מיל כשיתחילו למדוד מאיזה צד דתחלת העיר דברוקלין אין שם סך גדול כמספר בני ישראל שהיו במדבר על משך כזה, דהאומדנא היתה שנמצאים ברחובות בחוץ ס' ריבוא, משום דכיון דעיר גדולה כברוקלין צריך לברר מי שאומר שאין שם סך ס' ריבוא כשרוצה להתיר, דהא הרבה אינשי הם באומדנא שיש בברוקלין בכל חלק כזה די"ב מיל על י"ב מיל ס' ריבוא ויותר מאחר דכמובן הבתים גדולים שיש בתים דהרבה קומות בעלי ארבע וחמש ושש שהם כמעט רוב הבתים ואף הנמוכים הם בעלי שתים ושלש ונמצאים גם בתים גבוהים ביותר ומגיעין גם לבעלי עשרים קומות, נגד מחנה ישראל במדבר שהיו באהלים שהוא רק אהל בקומה אחת על הקרקע, שלכן אף שהרחובות הם רחבים ערך פי שנים מרחובות דבמדבר שהיו רק ט"ז אמה מ"מ הוא לפי אומדנא דסתם אינשי שהם יותר מכפי שהיו במדבר במשך שטח זה, שלכן אם הוא פחות לענין המציאות צריך לברר זה, ומכיון שצריך לברר זה אף שהאמת הוא שאין שם ס' ריבוא וגם אפשר לברר זה, הרי ודאי רובא דרובא מאינשי לא ידעו מברור זה לא רק מעלמא אלא אף הדרים כאן לא ידעו זה ויאמרו דמותר לעשות תיקוני עירובין דצורת הפתח ברה"ר גמור דיש שם ס' ריבוא ויותר ויבא לקלקולא

וזה אמרתי אף כשאמרו לי שלפי ידיעה הברורה אין במשך י"ב על י"ב מיל ס' ריבוא בברוקלין, והוא טעם לאסור על כל כרכים ששייך לאמוד לסתם אינשי שיש שם ס' ריבוא ברחובות מחוץ להבתים, דאפילו אם האמת שלאחר הברור נתברר שאין שם ס' ריבוא אין לתקן עירובין דרובא דאינשי אין יודעין הברור
Rav Moshe reiterates the above in his Detroit teshuvah:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כט

אם לעשות תיקון עירובין במקום שדרים רוב היהודים, שאין זה בדעטראיט שהיא העיר הגדולה שנחשבת בין הערים הגדולות, אלא בשני מקומות קטנים. ואף שבמכתב מיום ד' מנ"א שחתמו כולם לא הוזכר זה, אבל כתר"ה אמר לי זה אשר כמעט כל היהודים ובפרט שומרי תורה דרים כולם בשני מקומות הקטנים, שכל הציבור הוא פחות ממאה אלף. ותמוה שעיקר כזה לא הוזכר בהמכתב, אבל זהו עכ"פ המציאות … והנה בשנה העברה כתבתי לפלעטבוש (ונדפס באג"מ אורח חיים חלק ד' סוף סימן פ"ח) אשר פשוט שבערים גדולות ששייך לאינשי לחשוב שיש שם שישים ריבוא בחוצותיה, אף שלפי האמת נודענו משלטונות (אפיס) העיר ומהמשטרה (פאליס) דהעיר שאין שם מספר כזה, אין לתקן שם עירובין, דהא אתי לתקלה, דהא רובא דאינשי אין יודעין הבירור. ומהאי טעמא לא היה אפשר בדעטראיט לתקן שם עירובין, כי היא נחשבת בין ערים הגדולות שיושביה עולה למיליאנים. אף שלפי האמת שמעתי שאינה כל כך גדולה, שיהיה שייך לאמוד שימצא בחוצותיה ששים ריבוא, דהוא שייך רק כשיהיו תושבי העיר עם העוברים ושבים ממקומות אחרים לכה"פ חמשה פעמים ס' ריבוא דהוא ערך שלשה מיליאן. מ"מ אין לתקן שם עירוב מאחר דיש הרבה שיאמרו באומדנא שלהם שהיא גדולה עד שוודאי איכא ששים ריבוא. וכן הוא בכל ערים הגדולות ששייך לאינשי לאמוד שאיכא ס' ריבוא … אבל עתה שהנידון הוא על שני מקומות שביחד יש שם פחות ממאה אלף תושבים, וגם עוברים ושבים ממקומות אחרים אין שם אלא מעט, ולא שייך לשום אדם לטעות כלל על יותר מכ"ה או שלשים אלף, שא"כ הוא ידוע ומפורסם שאין שם רה"ר, ואין לחוש לשום תקלה כשיתקנו שם עירובין שיבואו לתקן גם בערים גדולות
In these teshuvos, Rav Moshe added to his chiddushim in eruvin that even if a large city’s population is less than three million, an eruv should not be constructed since one may think that there is shishim ribo over a twelve mil by twelve mil area [clearly, this prohibition is no longer a matter of a d’Oraysa, but only of a gezeirah]. Consequentially, even after Rav Moshe was told that the total population of Brooklyn was somewhat less than three million, he argued that an eruv should not be established because of this gezeirah. Rav Moshe declared the same regarding Detroit, a city with a population of approximately 1.2 million (in 1980, at the time this teshuvah was written). Despite the fact that the population was only 1.2 million, Rav Moshe maintained that an eruv should not be established for the city of Detroit proper because of this gezeirah (as opposed to the two small neighborhoods where he did allow, see further).

Why then did Rav Moshe allow eruvin in Kew Garden Hills, Queens; Oak Park and Southfield, Detroit? A careful reading of the above teshuvos illuminates the basis for why Rav Moshe allowed these eruvin. Rav Moshe argued that these neighborhoods were only small sections of their respective cities and so they would not be mistaken as a reshus harabbim of shishim ribo.

This concept is reiterated in the following teshuvah:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כח

ומווארשא שעשו שם עירובין, אף שהיה כרך גדול ידוע לפי חשיבות כרכים גדולים שברוסלאנד ופולין, לא היו בה ס' ריבוא ברחובות שהוא רק בעיר שדרים בה ערך קרוב לשלשת מיליאן נפשות. ובווארשא לא היו שם כל כך אינשי ואף המחצה מזה לא היו שם. ועוברים ושבים ג"כ לא היו כל כך שישלימו המספר. ובשאר הכרכים לא היו עירובין, אלא בחלק קטן בהעיר מקום שדרו שם רוב היהודים ושם לא היו ס' ריבוא
Rav Moshe states here that the reason why eruvin could be allowed in Europe (according to his chiddushim) was because the eruvin were only established in the Jewish quarters which were only a small section of the city and did not contain shishim ribo. Apparently, Rav Moshe considered the eruv, in and of itself, a separation of the shishim ribo. Consequentially, Rav Moshe was not concerned about the possibility that a twelve mil by twelve mil section of Queens, which includes Kew Gardens Hills, might be classified as a reshus harabbim, even though Queens ― like Brooklyn ― had a population of well over 2 million. The important issue was that in Kew Gardens Hills, a neighborhood in Queens, they were dividing only a part of Queens, which contained less than shishim ribo with a tzuras hapesach. This is clearly confirmed by Rav Moshe regarding the Detroit neighborhoods. Rav Moshe explicitly stated that his reason to allow an eruv there was because the two neighborhoods that were demarcated contained a population of much less than shishim ribo so no one would mistake them as a reshus harabbim. [Lately, some claim that Rav Moshe only allowed the delineation of these neighborhoods when the cities in question were not a matter of a d’Oraysa but only a gezeirah. Since Brooklyn’s population would classify it as a reshus harabbim, they argued that a neighborhood therein could not be delineated. This explanation was fabricated post facto and is false. In fact, when Rav Moshe allowed the eruvin in Queens and in Europe to be demarcated with a tzuras hapesach, he did not argue that since these cities are not an issue of a d’Oraysa (but only of a gezeirah) an eruv can be established. No doubt, even if these cities would have been a matter of a d’Oraysa, Rav Moshe would also have allowed them to be delineated with a tzuras hapeasch, and Brooklyn should be no different. Besides for which, Brooklyn is not a reshus harabbim to begin with since its population does not meet Rav Moshe’s requirement for shishim ribo, and an eruv could only be proscribed because of his gezeirah. Consequentially, since these neighborhoods in Brooklyn contain a population fewer than shishim ribo, they would be able to be delineated with an eruv, as well.]

This leaves us with the obvious question, why then didn’t Rav Moshe allow an eruv to demarcate Boro Park or Flatbush?

The following two Brooklyn eruvin teshuvos clarify this conundrum:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג השמטה לאו"ח ח"ד סי' פ"ט

אבל על ברוקלין שתלוי בדין הס' ריבוא אם נמצאו בשטח דלא יותר מי"ב מיל על י"ב מיל וכיון שנתברר שפלעטבוש יש שם הרבה יותר אף שהוא עוד על שטח הפחות מי"ב על י"ב מיל וכן בארא פארק הוא אסור מדינא בלא דלתות.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כח

אבל ברוקלין, הא כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פרק וכדומה הם רה"ר בפ"ע, דיש בכל אחד על משך שעוד פחות מי"ב על י"ב מיל ס' ריבוא. שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רה"ר דס' ריבוא
From these two teshuvos we see that the difference between Boro Park and Flatbush as opposed to the other neighborhoods where Rav Moshe allowed eruvin — Kew Garden Hills, Queens; Oak Park and Southfield, Detroit; and the Jewish quarters in Europe — was because Rav Moshe was led to believe that independently Boro Park and Flatbush have populations greater than shishim ribo; therefore, an eruv could not demarcate these Brooklyn neighborhoods. On the other hand, in those neighborhoods where Rav Moshe allowed an eruv, the population was less than shishim ribo. [Rav Moshe states that while each one of these Brooklyn neighborhoods encompasses an area less than twelve mil by twelve mil, nevertheless, they contain a population greater than shishim ribo. Conversely, Rav Moshe affirmed that Brooklyn includes an area of more than twelve mil by twelve mil (ibid., 4:87-88). Consequently, these teshuvos must indicate that each neighborhood independently has shishim ribo and not just the whole of Brooklyn.]

However, Rav Moshe was obviously misled since the area included in the Boro Park and Flatbush eruvin contains a population considerably less then shishim ribo (approximately 100,000 and 200,000 respectively − NYC Department of City Planning, Community District Profiles, 2002). Consequentially, no one would mistake that these neighborhoods are a reshus harabbim. Had Rav Moshe known these figures, he certainly would have agreed to an eruv of tzuras hapesachim for these Brooklyn communities, just as he allowed that an eruv in Kew Gardens Hills, Queens; Oak Park and Southfield, Detroit; and the eruvin for European communities set them off from their respective cities.