Wednesday, November 25, 2009

Part 3: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

חתימת ההלכה - השו"ע ונושאי כליו


אך בוואלוז'ין בתקופה זו, כנראה עדיין לא נתקבלה ונתקיימה הכרעה זו. וזאת כי הגר"א עצמו חלק, כידוע, גם בהלכה למעשה על הכרעות פוסקי גאוני קמאי קשישאי, ו"המקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות"[22] וכדחזינן בביאוריו. [23]
והנה אף שדרכו בקודש של הגר"א ז"ל לחלוק על הכרעות בעלי השו"ע, היה חידוש בימיו, אך על הגר"א עצמו לא היה שום תמיה, כי סוף סוף "לא קם כמוהו מימות הקדמונים",[24] "ומימות רבינו (הרמב"ם) לא עמד כמותו לב מבהיל בשני תלמודים ובכל תורה שבע"פ וסדורה ושגורה בפיו".[25]
ואעפ"י שדרך מיוחדת זו היתה לכאורה בסמכותו של הגר"א בלבד, אך למעשה נראה שהגר"א עצמו לא סבר כן, כי ברוב ענוותנותו סבר שזהו המהלך הישר והנכון בכלליות,[26] כפי שהעיד גדול תלמידיו הגר"ח מוואלוז'ין, וז"ל: "הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה[27] אף להכרעת רבותינו בעלי השלחן ערוך".[28]
עד שבאו תלמידיתלמידי-הגר"א והמשיכו בדרך זו שלא לישא פנים אף להגר"א, [29] ופשוט. מאידך, היו מרבני ליטא שאמנם המשיכו בדרך זו, אך אם מישהו הקשה על הגר"א והניח את דבריו בצ"ע, התרעמו עליו.[30]
כאמור, אעפ"י שהוראה תקיפה זו נאמרה מפי הגר"א לבחיר תלמידיו, אבל מכאן ועד להתפשטות הוראה זו שתשמש כהנהגה קבועה גם בין תלמידי תלמידיו ולדורות, שלא לישא פנים בהוראה לבעלי השו"ע, אין דעת העולם סובלתו,[31] כי הרי הגר"ח מוואלוז'ין עצמו כבר העיד,[32] שהגם שהוזהר כן מפי מורו ורבו: "אעפ"כ, מעודי זחלתי ואירא לקבוע הלכה עפ"י דעתי העניה והחלושה".[33]
אך עכ"ז תלמידו המשכנות יעקב, לא נשא פנים והמשיך לצעוד בדרך המופלאה הלזו,[34] וכדחזינן בהרבה מתשובותיו שאינו משועבד להכרעות השו"ע, ופסק דלא כוותיה.[35]
עצם גישה רגישה זו שדרך בה המשכנות יעקב, היא יסוד ושורש המחלוקת שעליה יצא הבית אפרים ללחום מלחמתה של תורה, כי בתקופתם כבר היו רבותינו בעלי השו"ע ונו"כ בבחינת "חתימת התלמוד", וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעתם.[36]
____________________________

[22] לשון החזון איש בקובץ אגרותיו (ח"א עמו' נח-נט) "הגר"א... נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז... לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות".
[23] ועי' מה שכתבו בני הגר"א ז"ל בהקדמתם לביאורי הגר"א על או"ח וז"ל: "וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב. ביקשתיו כמה שנים לפני פטירתו, והשיב לי פעם אחד, אין לי רשות מן השמים" עכ"ל. ולעומת זאת על השו"ע של מרן הב"י כתב החיד"א שקיבל בקבלה אשר "הסכימו מן השמים ותנתן דת ע"י מרן הקדוש". וכבר כתב הרמ"א ז"ל בתשובותיו אל הבית יוסף "חלילה להמרות דברי מעלת כבוד תורתו דמר, וכל החולק עליו כחולק על השכינה". (שה"ג ערך ב"י).
[24] הגה"ק מוהרא"ל צינץ מפלאצק זצוק"ל בשו"ת משיבת נפש סימן ט"ז.
[25]הגה"ק מהרי"א מקאמארנא זצ"ל בסוף הקדמתו לפירושו מעשה אורג ופני זקן על סדר טהרות. ואכן מצינו בשו"ת "לבושי מרדכי" (מהדו"ת סוף סימן מ"ו) שהגר"א חלק אפילו על הרמב"ם, עי"ש בקושיית הרב ה"שואל" על הפתחי תשובה (בשו"ע יו"ד סי' רפ"ט ס"א בדין הבא לקבוע מזוזה יניחנה בשפופרת) וז"ל: "בהנהגת החסיד הגר"א ז"ל כתב, לא יכרוך המזוזה בקלף וכדומה, שלא יהא חוצץ בין המזוזה למזוזת הבית עכ"ד וצ"ע". וע"ז הקשה מדברי הרמב"ם דנקט להניחה בקנה, וסתם קנה מוקף מכל הצדדים. והשיב הגאון לבושי מרדכי וז"ל: "והנה מרן [הגר"א] ז"ל ברב גדולתו וחילו הי' בידו לחלוק גם על דברי פוסקים ראשונים, ובפרט ברב חסידותו הי' מחמיר על עצמו".
[26] כדרכו בנגלותיה של תורה, כך גם בנסתרותיה הגר"א לא נשא פנים אף להאריז"ל. ואל יעלה על הדעת אפילו איזה הרהור חלילה ביחס של הגר"א להאריז"ל, וכדהזהיר תלמידו הגר"ח מוואלוז'ין (בהקדמתו לספרא דצניעותא) וז"ל: "לקחה אזני דבת רבים... להטיל מום בקדשי שמים... באמרם שהרב הקדוש די רוח אלקין קדישין ביה, האר"י ז"ל, לא הי' נחשב בעיניו ח"ו... עיני ראו יקר תפארת קדושת האריז"ל בעיני רבינו הגדול נ"ע, כי מידי דברי עמו אודותיו, אירתע כולא גופיה, ואמר, מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא כמוהו..." אלא, מה שהאמינו שאר המקובלים, ובפרט אצל תלמידי הבעש"ט, שכל קבלת האריז"ל כולה, היא תורה מן השמים מפי אליהו, זאת לא הי' מקובל אצל הגר"א, וכדכתב בעל התניא (באגרת קודש - ל"ד) וז"ל: "וידוע לנו בבירור גמור, שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האריז"ל, בכללה, שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו, והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה... ולו משפט הבחירה לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האריז"ל...", הרי דאע"ג דהגר"א אירתע כולא גופיה מקדוש איש אלקים קדוש ונורא האריז"ל, עכ"ז לא נשא פנים מלחלוק עליו בפירושי תורת הנסתר, כמו על שאר גדולי האחרונים, כולל בעלי השו"ע [בדרך אגב, יש לציין שהגאון בעל אגרות משה פסע בזה בעקבות הגר"א ז"ל, כי בתשובותיו (או"ח ח"ד סימן ג) כתב וז"ל: "האר"י ופע"ח אף שגדול מאד, הוא כאחד מכל הפוסקים שרשאין לחלוק עליו אף בדברי הקבלה..."].
[27] בתשובותיו חוט המשולש (סוס"י ט) מודפס כאן תיבת וכו' בהשמטת חמשת המלים הנזכרים למעלה (-אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע).
[28] עליות אליהו עמו' 56. ועי' מש"כ בספר רי"ז מסלאנט עמו' קמ וז"ל: "וקיבלתי בשם הגאון העצום רי"ד הלוי מבריסק זצ"ל, כי ניתן להגר"ח [מוואלוז'ין] זצ"ל רשות מרבו, שלא לישא פנים בהלכה עד הרא"ש ז"ל, [ולא עד בכלל]". ובספר רוח אליהו (לייקוואד, תשי"ד) בשם הגר"א קוטלר זצ"ל, שהגר"א ז"ל הודיע להגר"ח מוואלוז'ין "דיש קבלה נאמנה שעד הרמ"א יכול לחלוק מסברא, ועד הרא"ש בראיות".
ועוד כתב בס' רוח אליהו הנ"ל על דבר השאלה "אילו הגר"א הי' חי בתקופת האמוראים, האם הי' נחשב לאמורא", השיב הגר"ח מוואלוז'ין: "חס ושלום, אולי כהרי"ף והרמב"ם". ולפי נוסח אחר: "אולי כהרמב"ן והרשב"א". וראה נוסח שלישי במבוא לספר הכוזרי שיצא לאור ע"י הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, שבשעה שאמרו להגר"ח מוואלוז'ין על הגר"א שהוא נחשב כהרמב"ן, נרתע הגר"ח ואמר "לא, אולי כהרשב"א" (וראה ספר "החפץ חיים" לרמ"מ ישר עמוד 1). אך מצינו בזה עוד נוסח רביעי, והוא בספר "שיעורי דעת" להגאון רבי יוסף יהודה ליב בלוך מטעלז זצ"ל, במאמר "אם ראשונים כמלאכים" ד"ה והלא זהו (דף קעט בדפוס ראשון) שכששאלו תלמידיו את הגר"ח מוואלוז'ין, לו היה חי הגר"א בדורם של האמוראים, האם היה אמורא, ענה: "אילו חי אלף שנים פעמיים, לא היה מגיע עד קרסוליו של אמורא, אולי כהרמב"ן". ונכדו הגרי"ז בלוך ר"י עץ חיים במאנסי (בקונטרס "השמש בגבורתו" עמוד ח), הסביר הכוונה, דבעוד שלפי הנוסחאות הראשונות החשיב הגר"ח את הגר"א כאחד הראשונים ממש, אך לפי הנוסח הרביעי של זקינו זצ"ל, על אף מדרגתו וקדושתו של הגר"א, ובנוסף עוד אלפיים שנות עמל כעמלו בחייו, רק אז אולי היה כהרמב"ן, עי"ש.
[29] עי' בשו"ת אהל משה לרבי אליעזר משה הורוויץ, הגדול מפינסק, נדפס באור התורה פרק ט"ז אות יב, וראה בהערה הבאה.
[30] וז"ל הגדול מפינסק (שם): "והנה קנאת אליהו אכלתהו, על כי באתי בצ"ע על דברי קדשו של הגר"א ז"ל, ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו. אנכי לא כן עמדי ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק, אשר האיר עיני העם לחפש בחורין וסדקין אחר כל הראשונים ז"ל, ולא לשאת פנים נגד האמת לפי ראות העין... והבאים אחר הגר"א ז"ל כבעל "חיי אדם" שידע עוצם קדושת רבינו ז"ל, וגדול תלמיד תלמידו בעל משכנות וקהלת יעקב ז"ל, וכן שמעתי בשם הגר"ח מוואלוז'ין... והמאמינים בזה לא תלמידיו הם, כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם, והוא כבוד המדומה". ועי"ע מש"כ בעל "חיי אדם" (בהקדמתו לבינת אדם הנספח לספרו חכמת אדם) וז"ל: "והנה דברי מחותני גאון ישראל וקדושו אשר מימיו אנו שותים המקובל האלקי החסיד המפורסם מוהר"ר אליהו חסיד דקהלתינו, לא הבאתי כלל דבריו כמעט, רק איזו גרגרים, כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי על שבאיזו מקומות בחיבורי חיי אדם השגתי עליו, ובלתי ספק שאנשים האלה אינם בקיאים בלימוד הפוסקים... ובודאי זה הוא נחת רוח להגאון יותר ממי שיאמר שפיר קאמר, ועתידין ליתן הדין על שמונעים נ"ר מהגאון", עכ"ל.
[31] כפי שסיפר הגרי"ד סאלאווייציק ז"ל ראש ישיבת בריסק ירושלים משמיה דאביו הגרי"ז גאב"ד בריסק זצ"ל, שהיו שלושה שחלקו על השו"ע. הא' היה הגר"א ז"ל, איהם האט מען פארשטאנען. הב' היה הגר"ח מוואלוז'ין, און איהם האט מען געדולט. הג' היה המשכנות יעקב, און איהם האט מען ניט מוחל געווען" (מפי הרה"ג י. ג. שליט"א תלמיד הגרי"ד זצ"ל), וראה להלן הערה 35 והבן.
[32] בשו"ת חוט המשולש (סימן ט) שכתב להגאון בעל עצי אלמוגים אב"ד אה"ו.
[33] ובזכרונות "מקור ברוך" (חלק ג טז-ב) סיפר בשם אביו הגאון בעל "ערוך השלחן" אב"ד נאווארדוק, ששמע מפי הגאון רבי אלי' גולדבערג אב"ד באברויסק, שפעם אחת ישב רבו הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל וסביב שולחנו ישבו תלמידיו הגדולים וביניהם רבי טעבלי ממינסק, רבי יוסף מסלוצק, רבי יעקב מקארלין, והנה אשה אחת באה בשאלה כי הכינו צנון בשומן, ואח"כ נודע כי הסכין שחתכו בו הצנון היה של חלב. ויחשוב רבי חיים לרגע, וישאל את האשה האם הצנון היה מראה שחור או לבן, ותען האשה - מראה לבן. והשיב רבי חיים: אם כן, הצנון כשר לאכילה. ולתלמידיו המשתאים הסביר רבי חיים: הנה אנה ה' לידי מקרה, אשר על פיו אשנה לכם פרק בדרכי הוראה. דעו לכם, כי מקובל אני מרבינו הגדול הגר"א, שלא אבטל דעתי בהוראה מה שנראה לי לודאי וברור. אך עכ"ז הורה לי שעלי להיות מתון וזהיר מלעבור על פסקי השו"ע, וכאשר יבא לידי מקרה בהוראה שדעתי נוטה אחרת מפסק השו"ע, אשתדל ואתיגע לתור ולחפש אחר איזה פתח ואמתלא, אף כי קלים ורפויים, ולומר, שלאופן כזה, או למצב ולמקרה כזה, לא כיון השו"ע, ובתנאים כאלו לא היה השו"ע פוסק כך. ובזה אקיים גם את פסק השו"ע וגם את דעתי. והנה השו"ע (בסימן צ"ו) תופס בדעה זו שהצנון הוא מהמינים החריפים, אלא שאני דעתי נוטה בהחלט לדעת אלה הפוסקים שהצנון לא נחשב למין חריף. ומצאתי פתח ואמתלא להתיר הצנון לאשה, כי ראיתי בספרי חוקרי תכונת האדמה בארצות שונות, כי בארץ ישראל תוציא האדמה צנון רק ממראה שחור מבחוץ, והיודעים יודעים כי הצנון השחור טעמו יותר חריף מהצנון הלבן, והואיל ובעל השו"ע חי בא"י בעיר צפת ושם כתב את ספרו, יש מקום לומר שהשו"ע מודה שצנון לבן אינו מהמינים החריפים, לכן הוצאתי את השאלה להיתר, עכת"ד.
[34] כעדות הגדול מפינסק לעיל בהערה 30.
[35] ראה מה שכתב גאון-ישראל רבי שלמה קלוגער בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תנינא דף ס בהשמטות לסימן מד) וז"ל: "ואל ישגיח בספר משכנות יעקב, כי כל ספר זה אינו נוח לי כי הרב הנ"ל בחר לו דרך להכריע בין הראשונים ולהכניס ראשו ביניהם, ולא כן דרך הישר ודרך חכמי זמנינו ומאשר היו לפנינו, כי חלילה להכניס עצמנו בין הראשונים, רק בדבר חדש אשר לא דיברו הראשונים, בזה הרשות נתונה לתלמידים כחכמי זמנינו לומר דעתם". ובשו"ת עין יצחק להגאון רבי יצחק אלחנן (או"ח סימן א או"ק ח) וז"ל: "והנה המשכנות יעקב... כתב דיש להחמיר... עכ"ז אין לנו להחמיר נגד השו"ע". ושם ביו"ד סימן י"א או"ק א "אין לנו לחוש לקושיות המשכנות יעקב, ולדברי הראשונים והשו"ע אנו שומעין". ובעין יצחק ישנם עוד כמה וכמה תשובות שחולק על המשכנות יעקב מטעם זה. ובשו"ת אבני נזר (אבה"ע סימן ק"ע) "ראיתי בס' משכנות יעקב... ותמיהני על המחבר הזה... אלא ודאי הני מילי בדיאי, וחלילה להעלותם על לב" (ובשו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן קנ"ה ד"ה אלא שעדיין, כתב דמה שהאבנ"ז כתב דברים מרעישים הוא כנראה "משום דלפי שיטת המשכנות יעקב יש הוצאת לעז על כמה גיטין בישראל, דהמנהג פשוט שלא כדבריו"). ובחזון איש (זבחים סימן כ [השני] אות י"ב בד"ה בהא דכתבנו) "ראיתי במשכנות יעקב שכתב לפרש... אין לנו לנטות מדברי הראשונים אפילו במקום הקשה לנו".
[36] עי' שו"ת פני יהושע ח"ב סימן נ"א להגאון בעל מגיני שלמה וז"ל: לפי מנהג בני מדינתינו יצ"ו בדבר המודפס בשו"ע אין לשנות ח"ו שום דבר וכתורת משה, ואפילו בדברים המוכרחים מחוייבין אנו לעייל פילא בקופא זעירא דמחטא. ובשו"ת צ"צ (הראשון) סוף סימן ט, ובשו"ת חתנו הגאון בעל עבוה"ג סמ"ח שכתב דכל הפורש ממנו כפורש מן החיים. ובשו"ת שער אפרים סימן קי"ג. ובשו"ת חו"י בהשמטות. ובקיצור תקפו כהן סימן קכ"ג וקכ"ד וז"ל: קיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האמור במטבע הקצר השו"ע והרמ"א ז"ל, ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' עליהם השכיל ורוח ה' נוססה בם להיות לשונם מכוון להלכה וחפץ ה' בידם הצליח". וה"בית אפרים" עצמו כבר כתב (ביו"ד סימן ע"ו) "חלילה לזוז זיז כל שהוא מדברי השו"ע אשר קיימו וקיבלו עליהם כל ישראל, וכמ"ש הרמב"ן שאעפ"י שאנו מדמין, אנו נותנין ראשינו תחת כפות רגלי הראשונים ז"ל".