Tuesday, June 27, 2006

Part 6: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin


ישוב דברי הגינת ורדים מהשגת עצי אלמוגים עליו, וביאר דמהני שכירות מן המלך לגבי ישראל אף להראשונים דלא מהני שכירות בישראל עצמן



הנה בעצי אלמוגים סימן שצ"א תמה מאד על הגינת ורדים, וכתב ששגג שגגה גדולה. ולענ"ד דברי הגוור"ד נהירין היטיב, מה שהקשה העצי אלמוגים דלהרמב"ם דלא מהני שכירות מצדוקי, משום דדינו כישראל א"כ איך יועיל שכירות מהשר אחרי שהשכירות ממנו עצמו אינו מועיל, איך עדיף השכירו ולקיטו מהישראל עצמו, ולענ"ד לא קשה כלום דהרי באמת שכירות וביטול דבר אחד הוא כמ"ש הרא"ש והמג"א, רק החילוק הוא שזהו בחנם וזה יהיב דמי, והאחרונים חתרו למצוא טעם למאן דס"ל דלא מהני שכירות בישראל, הלבוש כתב הטעם שנראה שאינו משכירו בעין יפה שנותן עיניו בממון, הט"ז כתב דהוא משום גזירה שמא ישכור פחות משוה פרוטה, והתו"ש כתב הטעם דאם יועיל שכירות גבי ישראל לא יחוש העכו"ם לכשפים. והנה לכל הטעמים ההם לא שייכי אלא כשעושים השכירות מן הישראל, אבל אם הישראל מבטל את רשותו לעכו"ם ושוב משכיר העכו"ם את רשות הישראל להאנשים שעירבו, ליכא שום חששא. דטעם הט"ז משום פחות משוה פרוטה לא שייך כאן, דהרי באמת הישראל נתן הרשות לעכו"ם בחנם, כמו בביטול, והעכו"ם הרי יכול להשכיר בפחות משוה פרוטה, כיון שעתה שייך הרשות להעכו"ם. וטעם הלבוש ג"כ לא שייך דבע"כ לקח המלך הרשות מן הישראל, ואין צריך עין יפה. וטעם התו"ש ג"כ לא שייך, דהרי לא שכרנו מן הישראל אלא מן העכו"ם שכבר קנה רשות הישראל, ע"כ שפיר חייש לכשפים. וכ"כ להדיא הריב"ש סימן תכ"ז וז"ל, ואין לומר שכל שיקנה אחד מהם רשות כל הישראלים מן האדון, שלא יהא צריך עירוב לפי שהאחרים יהיו אורחים לגביה, שהרי אין הרבים נעשים אורחים אצל היחיד, עכ"ל. והיינו ע"י שהמלך יכול לשכור רשות כל הישראלים, הו"ל כאילו הישראלים ביטלו רשותם להמלך, דהרי המלך נוטלו מן הישראלים בחנם, והמלך משכירו לא' מהם, והישראלים נעשים אורחים אצלו.


ישוב קושית העצי אלמוגים דלא נעקר תקנת עירוב ע"י שכירות


מה שהקשה העצי אלמוגים דאם נימא דמהני שכירות מן המלך לגבי הישראל, א"כ להרא"ש נעקור ח"ו תקנת עירוב דישכרו מהמלך, ולא יצטרכו לערב. תמהני עליו הרי כתב הריב"ש דלא מהני כזאת, לפי שאין הרבים כאורחים אצל היחיד ולא רבים אצל רבים, ולא קאמר הגינת וררים אלא גבי צדוקים, דבאמת הם אסורים להוציא ומוציאים באיסור, ואפ"ה אינם חוזרים ומחזיקים, דגבי שכירות אין יכולין לחזור ולהחזיק, וה"ה כשהמלך משכיר רשות שלהם בע"כ.



ישוב קושית העצי אלמוגים דלא מהני שכירו ולקיטו גבי ישראל


מה שהקשה בעצי אלמוגים, דכל מה שמהני שכירות מהמלך, אינו אלא משום דיכול להושיב שם אנשי המלחמה והוי כשכירו ולקיטו, והרי זה לא מהני אלא גבי נכרים דבלא"ה דירתו כדירת בהמה, אבל לא גבי ישראלים שאוסר מעיקר הדין, כמ"ש הב"י סימן שפ"ב.

הנה באבנ"ז סימן מ"ה אות י' כתב, דכוונת הב"י אינו אלא מה שזה מהני בע"כ של בעה"ב, זה לא מהני אלא גבי נכרי, אבל עצם שכירו ולקיטו מהני גם גבי ישראל שלא מחה בפירוש, אך בתשובת משיב דבר סימן כ"ו העיר, דמדברי הריב"ש סימן תכ"ז מבואר להדיא דההיתר שהמלך יכול להניח חפצים בבתי העיר לא מהני אלא גבי עכו"ם, דדירתו אינו דירה אלא משום שמא ילמוד ממעשיו, משמע דבישראל שאוסר מעיקר הדין לא מהני
היתר זה.




ביאור דברי הריב"ש דמודה דמהני שכירו ולקיטו גבי ישראל


הנה אמנם נראה מוכרח דאין זה כונת הריב"ש שהרי הוסיף שם וז"ל, וגם ענין עירוב עצמו דרבנן ואמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב בזה יש לדון ולהקל וכו'. ולכאורה הרי בעכו"ם עכ"פ ההיתר פשוט מדין הגמ', כמו שהביא עצמו מעובדא דהמן בר ריסתק, וכמ"ש מדברי הרשב"א, א"כ למה הוצרך להא דהלכה כדברי המיקל בעירוב, ובסוף תשובתו כתב דטוב שלא להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי העכו"ם וכו', שיספיקו שני הטעמים, ולכאורה מה עוול מצא בטעם הראשון שמבואר להדיא בגמרא.

ע"כ נראה דשם היה המעשה שלא היה
יכול האדון להניח הכלים בבתי העיר מצד דינא דמלכותא, אלא מעצמו נהג כן, וז"ל שם שדבר ידוע שהאדון יכול להניח כלים בבתי אנשיו ואין מוחה בידו, ואין זה שלא כדין שכן נהגו, עכ"ל. ע"כ שם היה ההיתר רפוי מאד, דבאמת לא היה להאדון זכות גמור להניח כלים, אלא שלא מחו בו, משו"ה הוצרך הריב"ש לומר שסומך ע"ז מחמת שדירת עכו"ם לא חשובה, וגם הלכה כדברי המיקל בעירוב, אבל ודאי באופן שהמלך יכול להניח הכלים מצד דינא דמלכותא, מודה הריב"ש דיכולים לסמוך ע"ז בלבד, ובכה"ג אין לנו ראיה מהריב"ש דלא מהני גבי ישראל, וי"ל כהאבנ"ז דמהני. (שוב מצאתי כן בב"ח סימן שצ"א דמה שלא סמך הריב"ש על טעם הראשון בלבד, הוא משום דלא היה כן מצד דינא דמלכותא, אלא שלא היו אנשי העיר מקפידין בכך, וברוך שכוונתי.) שוב מצאתי במרדכי פרק מי שהוציאוהו אות תק"ב שכתב וז"ל, מיהו נ"ל דאפשר דאפטרופא של קטן, יכול לערב ולהקנות, דלא גרוע משכירו ולקיטו דלקמן דפרק הדר. הרי להדיא דס"ל דמהני שו"ל גבי ישראל, ומשמע דאף שאין לו שם מקום פיתא ולינא, מדילף אפטרופא מזה, אלא סגי שיהיה לו תפיסה בהרשות.




ראיה מדברי הב"ח דמהני שכירו ולקיטו גבי ישראל


וכן מבואר בב"ח סימן שצ"א דהנחת כלים מהני גבי ישראל, ואין חילוק בזה בין נכרי לישראל, דהביא ראיה נגד הב"י מהמרדכי בשם מהר"ם, מהא דתנן האחין והשותפין הדרים בחצר, בזמן שהן אוכלין משל אביהן אין צריכין לערב, אבל אוכלין משל עצמן אע"פ שדרין בבית אביהן צריכין לערב, ושם פשיטא דאביהן יכול להניח כליו בבתי בניו, ואפ"ה צריכין לערב מטעם שאינו דבר קבוע, אלא פעם ושתים בשנה, עיי”ש משמע דכשמניח כליו ממש מהני אפילו בישראל, ואין שום חילוק בין עכו"ם לישראל בענין זה, (וממילא לדעת הב"י סגי במה שיכול להניח כליו.)

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...