פרק י'
בדברי
הפשר חזון
שמפרש את דברי החזו"א
בדין צירוף מחיצות
והנה אחר שכתבנו כל זאת אתי לידי ספר פשר חזון, שהוא לבאר ולפרש את דברי החזו"א, וראיתי שבכמה נקודות לא נחית לפרש את דברי החזו"א כמו שביארנו, ויש דוחק בדבריו, כמו שנבאר. ואגב אבאר בס"ד כמה נקודות חשובות בדברי החזו"א.
הנה, החזו"א ס"ק ל"ו דן בשני ענינים בתחילה דיבר מחצר עקומה שבעקמומותה יתר מעשר ובראשן פחות מעשר דנידון כסתום וכתב ההסבר דכיון דהדפנות נמשכין מצידי פרצתה ובראשן פחות מעשר חשיב כסתום. ואח"כ הוסיף החזו"א נידון שני דה"ה כשהחצירות רחבות עד שאם נחשוב כל חצר לבדו יהיה פרוץ מרובה בעקמומותה מ"מ כל שגדר בפתחן חשוב כגדור, וכתב החזו"א ההסבר שם ציור ח' (ובחזו"א ציור לג) משום דנחשב מחיצה באלכסון. והפשר חזון מסביר שכוונתו היא דכיון דנחשב באלכסון הרי בצירוף שני העומדים יש עומד מרובה על הפרוץ. וקשה על דבריו, דבציור כזה (יח) שאין הקצוות מכוונין זה נגד זה, לא שייך לומר דנחשב באלכסון, כמו שהקשה הוא בעצמו על החזו"א שם. ואח"כ כתב החזו"א ציור י"א (ובחזו"א ציור ל"ה) וכן אם גדר אחת מהן בראשו, כתב הפשר חזון דכונת החזו"א בציור זה דהכא א"א למחשב הרשות באלכסון דהא בדופן מזרח לא יהיה עומד מרובה וא"כ ע"כ להזדקק למשנ"ת ריש הסעיף דכיון דנמשכין מהפירצה דפנות דבסופן יש עומד למעט הפירצה שלא תהיה מרובה על כללות העומד לא חשוב פרוץ מרובה ומשו"ה בעי פסין לב' החצירות עכ"ל.
וקשה על דבריו, דבציור ל"ה מה איכפת לן דבמזרח ליכא עומד מרובה, והרי כיון דבדרום איכא למיחשב באלכסון איכא ג' מחיצות עומד מרובה, וצד המזרח א"צ להיות עומד מרובה על הפרוץ. ובכלל קשה על דבריו, שהרי התחיל החזו"א (ציור טז) (ובחזו"א
ציור לב) ושם א"א לחשוב את המחיצה כאלכסון כשפרוץ מרובה בעקמומותו, כמו שכתב הפשר חזון בעצמו. ולפי דבריו ציור ל"ה דומה ממש לציור ל"ב, וצריכין אנו לההסבר שכתב בתחילת הסעיף לענין יתר מעשר, דכיון דנמשכין מהפירצה דפנות דבסופן יש עומד למעט הפירצה נידון כסתום. וא"כ למה הפסיק החזו"א בציור ל"ג, שאינו מהענין כלל, ושוב חזר לציור ל"ה שהוא כציור ל"ב. ובכלל קשה, הרי משמע מדברי החזו"א דלענין פרוץ מרובה בעקמימות הוצרך להוסיף ביאור, ולא סגי ליה בביאורו שכתב בתחילת הסעיף לענין יתר מעשר.
וע"כ מוכרחים אנו לפרש את כוונת החזו"א דלא כהפשר חזון אלא כמו שביארנו לעיל, דבציור ל"ה א"א להחשיבו כמחיצה באלכסון כיון שאין הקצוות זה כנגד זה. והחזו"א הקדים את ציור ל"ג לבאר למה חשוב עומד מרובה בציור ל"ה, משום דבציור ל"ג כדי שתהא מחיצה באלכסון צ"ל שכח המחיצה הולך בכל השטח לפניו, וע"כ ה"ה בציור ל"ה אנו מושכים את כח המחיצה השני ביושר עד חלק המחיצה הא', ועושים שם קו כזה (יב) (ובחזו"א ציור לו), וממילא נעשה שם עומד מרובה על הפרוץ. אבל בתחילת הסעיף, כשדיבר החזו"א מפירצה יותר מעשר בעקמימותו, לא הצריך למשוך את המחיצה למקום העקמימות, כיון דבאמת יש שם מחיצה עומד מרובה, רק שהוא פרוץ יותר מעשר, וכיון שהפירצה מגיע לבסוף למקום סתום אין זה נחשב כפירצה.
פרק י"א
לבאר יסודו של החזו"א דרה"י משמש כמחיצה דאין כונתו דאויר רה"י נחשב כמחיצה אלא דהקצות של הרשות במקום שמבדיל בין העולם הכללי להרשות רק שם נחשב כסתימה
והנה, אחר שהגענו להבין את היסוד שכתב החזו"א, דהכותל אינו משמש רק למחיצה על מקום הכותל לבדו, אלא הוא משמש כמחיצה על כל השטח שבתוך הרשות עד המחיצה שכנגדו, כזה (י), וכאילו יש מחיצה בכל השטח שלפניו, ולכן כשמגיעה המחיצה למקום הקו נעשית היא כמחיצה אחת, עלה בידינו בס"ד לבאר כמה יסודות בדברי החזו"א.
הנה, בסימן ס"ה ס"ק מ"ה אות א' כתב החזו"א דחצר העשוי כזה (יט) (ובחזו"א ציור מ) שתיהן מותרות שהחצר המזרחית יש לה ג' מחיצות ופס ברוח רביעית וא"כ חצר המערבית חשוב ג"כ כגדור ברוח רביעית כשיעור שהוא פתוחה לחצר המזרחית וכו' וזה נלמד מחצר קטנה שנפרצה לגדולה למאי דמוקמינן לה בנכנסין כותלי קטנה לגדולה עי"ש. והוסיף שם באות ז' דאפי' כזה (כ) (בחזו"א ציור מט) שתיהן מותרות דחצר המערבית חשוב פתחו כפת לחצר המזרחית וכו' וזה נלמד מחצר קטנה שנפרצה לגדולה וכו' ולא חשוב השטח שבין כותל מזרח של חצר הגדולה וכותל הנכנס ככרמלית מפני חסרון פס, וממילא יהיה כל השטח החצר כרמלית שאין לו רק ג' מחיצות ורוח הד' פרוץ מקצתה לחצר הפרוצה לרה"ר ומקצתה לכרמלית, וע"כ דתרווייהו מסייעות זו את זו וחשוב כמחיצות עכ"ל.
והנה, מרגלא בפומייהו דרבנן, וכן הוא סוגיא דעלמא, דהחזו"א חידש כאן דאויר רה"י נחשב כמחיצה, משום דרה"י הוי כמאן דמליא, וכיון דהשטח של החצר הגדולה במקום שנכנסין כותלי הקטנה הוא כרה"י של ג' מחיצות כזה (כא), ע"כ נחשבין הם כגיפופי לחצר הגדולה.
ביאור שיטת החזו"א להתיר רה"ר מחמת שהרצועה נמשך מחצר
המוקפת
אבל מעודי נתקשיתי, דדבר חידוש כזה דאויר רה"י נחשב כמחיצה היה צריך להיות מבואר בראשונים. אכן, אחר שהגיענו למש"כ החזו"א בס"ק ל"ו עלה בדעתי דמעולם לא עלה על דעת החזו"א לומר דאויר רה"י נחשב כמחיצה. וראיתי דגדולים וטובים ממני טעו בכונתו מחמת שלא ראו את המכתבים של החזו"א בענין זה. דהנה, החזו"א בסימן ק"ז ס"ק ג' הקשה על מש"כ התו' דלר"י, דס"ל שתי מחיצות דאורייתא, חייב לעומד באמצע הפילוש, וז"ל:
"אבל קשה כיון דבין המחיצות הוי רה"י א"כ הוי כסתום עי"ש. וכן כתב שם באות ה', וז"ל וכיון שרחוב ב' הוי רה"י גם רחוב א' וג' נעשין רה"י דמה שהן פתוחות לרחוב ב' הוא כמחיצה שרחוב ב' הוא כחצר המוקפת"
עכ"ל. מבואר מזה דהוא נקט בפשיטות דרה"י חשוב כמחיצה.
אבל בספר שלום יהודה נדפסו חילופי מכתבים בענין זה בין החזו"א להגאון ר' אליעזר פלוצינסקי ונדפס גם בספר אשד הנחלים. עי"ש בתשובה ג' ובהערה ע"ו, וכעת כבר נדפס גם בספר שו"ת חזו"א סימן תפ"ו, שהחזו"א מבאר את כונתו, וז"ל:
"וכנראה מדברי כת"ר דהרצועה והחצר ב' רשיות הן והרצועה משגת כח רה"י מפני שאויר רה"י מקיפה וכו' אבל יותר פשוט שהרצועה וחצר אחת והמחיצות היותר חיצונות הן הן הגובלות וכו' אמנם עיקר סברת התוס' קשה דהספר מחזיק בפשיטות דאמצע הפילוש וחוצות היוצאות חצר אחת בתמונה מעוקמת ואם הן סתימות בסופן בכל סביבותיהם הן הנה המחיצות שאמרה התורה הגודרות את שטח המוקף שלא יתערב עם העולם המקיפו וזה הוא רה"י והיינו דקשיא ליה להספר בסימן ק"ז סק"ג"
עכ"ל.
ובסימן תפ"ז הוסיף החזו"א להסביר למה החשיב רה"י של שתי מחיצות לר"י כסתום, וז"ל:
"ב' מחיצות לר"י סותמין את הרביעית ואת השלישית ויש כאן סתימה דינית כעומד מרובה על הפרוץ לדידן וכג' מחיצות"
עכ"ל. עו"ש שם בסופו, וז"ל:
"מש"כ לעיל דב' מחיצות גודרים גם השלישית והרביעית אין הכונה גדר מציאותי אלא גדר דיני דמקום החבוי בין ב' מחיצות זו כנגד זו נעשה חטיבה מיוחדת והתיחדו נכרת ומספקת לדין רה"י שהרצון להבדיל את מקום הזה מהעולם הכללי המקיפו"
עי"ש. וה"ה לדידן, דס"ל ג' מחיצות דאורייתא, כתב החזו"א דברים מפורשים שרק המחיצות שבסופן נחשבת כמחיצה, כמ"ש בשו"ת החזו"א סימן תפ"ו, וז"ל:"והרי אנו חוזרים לצייר הדבר וכו' ואין לומר שפירצת ד"ו נפסדת בבקיעת רבים שהרי אין פירצה זו נחשבת כסתומה מעולם אלא מחיצות החצר הן מחיצותיה"
עי"ש.
ובעל שלום יהודה הודה לו שטעה בכונתו, כמ"ש במכתב ד' נדפס בספר אשד הנחלים, וז"ל:
"אבל הספר הטעני לומר דאין הרצועה נחשב כחצר אחת עם החצר הגדולה כי אם דהרצועה נידון בפני עצמו שאין לו אלא שתי מחיצות, והא דנידונית כרה"י הוא מפני האויר רה"י של החצר הגדולה שמקיפה".
אבל הרי לפנינו דברים ברורים ומפורשים דלא עלה מעולם על דעת החזו"א דאויר רה"י נחשב כמחיצה, אלא ס"ל רק דקצוות של הרשות, במקום שמבדיל בין העולם הכללי להרשות, רק שם נחשב כסתימה.
וראיתי באשד הנחלים שם אות ע"א, שכתב שנראה מדברי החזו"א האלו שלמעשה חזר בו כאן לבאר קצת אחרת ממה שכתב בספר חזו"א סימן ק"ז ס"ק ה' דשם כתב הלשון דכיון שרחוב ב' היא רה"י גם רחוב הא' הוא רה"י שהרי יש להן מחיצות דמה שהן פתוחות לרחוב ב' הוא כמחיצה שרחוב ב' הויא כחצר מוקפת. וכאן כתב שאין הביאור שרחוב ב' ורחוב א' הוי שני רשויות אלא הכל רשות אחד והמחיצות היותר חיצוניות הן הן הגובלות עי"ש.
ותמהני עליו, וכי אין החזו"א נאמן בעצמו לפרש את דבריו בספרו, והרי בכל המשך המכתב כתב שזה היה כוונתו בספרו. וכנראה שנתקשה האשד הנחלים בלשון החזו"א, שכתב דרחוב הב' הוי כחצר מוקפת, משמע דעצם הרחוב הוי כמחיצה. אבל נראה לפרש מש"כ החזו"א בספרו שרחוב הב' הוי כחצר מוקפת, רצונו לומר דאף שהרחוב הב' יש לו פירצות כנגד הרחוב הא', מ"מ כיון דשם יש לו עומד מרובה, הוי כמוקפת הפירצה ההוא במחיצה ממש, וממילא גם הרחוב הא' יש לו מחיצות. אבל אין כונת החזו"א לומר דעצם הרחוב נחשב המחיצה.
וראיתי בקובץ שערי לימוד, שיצא לאור בשנת תשס"א, ושם נדפסו לראשונה מכתבים של החזו"א בענין זה ובסופו נדפס משא ומתן בדברי החזו"א. ושם באות ו' נתקשה הכותב במש"כ החזו"א סימן ק"ז ס"ק ה' דאף למש"כ התוס' דאמצע הפילוש הוי רה"י היינו דוקא לר"י אבל הכא לרבנן קיימינן ועוד דהכא עדיף דלרחוב הב' יש ג' מחיצות. וביאר החזו"א במכתב את כונתו, דרק ב' מחיצות לר"י אין בכחם לעשות את אמצע הפילוש לרה"י משא"כ ג' מחיצות לרבנן, והקשה הכותב כיון דסוף סוף החוצות שהוא רה"י משמשות במקום המחיצות, א"כ מה לי אם נעשית ע"י ב' מחיצות לר"י או ע"י ב' ולחי לרבנן, הלא סברת רה"י חשוב כמחיצה היינו משום דלא בעינן מחיצות בפועל אלא שלא יהא פרוץ לרה"ר או לכרמלית וכל שהוא פתוח לרה"י הרי אינו פרוץ והוא כסתום עכ"ד.
אבל למש"כ לא קשה כלל על החזו"א, וכולם לא עמדו על דבריו, דהרי אין סברת החזו"א מטעם שכתב הכותב, אלא הטעם הוא כמו שביאר החזו"א בעצמו, דהקצוות של הרשות, במקום שמבדיל מן העולם, הוי סתימה דינית כעומד מרובה על הפרוץ לדידן, וכג' מחיצות, והרי הוא כאילו יש מחיצה שם, דכמו גבי עומד מרובה על הפרוץ הוי כאילו יש מחיצה במקום הפרוץ ה"ה בשתי מחיצות לר"י הוי כאילו יש מחיצה ברוח שלישי ורביעי. ע"כ הבין החזו"א דכמו דנחשבת רוח הרביעית כמחיצה לגבי מקומה, ה"ה דנחשבת היא מחיצה לכל השטח שכנגדה, ואף לגבי השטח שהולך להלאה ואינו בתוך שתי המחיצות. ולזה כתב החזו"א דהתוס' הבינו דהסתימה שנעשית ע"י שתי מחיצות הוי סתימה קלישא ולא נחשב כמחיצה אלא לגבי מקומו ולא לגבי השטח שמחוץ להמחיצות משו"ה ס"ל להתוס' דבאמצע הפילוש הוי רה"ר לר"י, משא"כ היכא דיש ג' מחיצות עומד מרובה דאז הפירצה שבאלו המחיצות נחשב כסתימה והוי סתימא מעלייתא יודו התוס' דהוי מחיצה סתימה אף לגבי שטח שהולך להלאה. וזו סברא ברורה, ואשכחן סברא כזו בכמה מקומות בדיני מחיצות, שכמה מיני מחיצות הם גרועים וכמה מיני מחיצות הם חזקים ומועילים יותר.
ושם בסימן תפ"ו (ד"ה והרי) הוסיף החזו"א דגבי ג' מחיצות עומד מרובה על הפרוץ אין שום סברא דדין הרצועה היוצאת ממנה נשתנה מחמת בקיעת הרבים בזמן שהחצר עצמה נשארת רה"י ועיקר הדין דבלא בקיעת רבים הרצועה רה"י מבואר בגמ' ח' א' בנפרצה חצר כנגדו עי"ש.
ולענ"ד נראה לומר, סברא פשוטא דיש חילוק בין שתי מחיצות לר"י באמצע הפילוש, דבזה ס"ל לתוס' דלא מהני הסתימה לגבי אמצע הפילוש, משום דאמצע הפילוש אינו בתוך שתי המחיצות, אבל כשיש ג' מחיצות עומד מרובה על הפרוץ ורצועה יוצאת ממנה הרי גם הרצועה היא בתוך ג' המחיצות, דע"י המחיצות של הרצועה הרי נמשכה הרשות למקום הרצועה משו"ה הוי רה"י. משא"כ באמצע הפילוש לר"י, הרי באמצע הפילוש ליכא שום מחיצה, דנימא דשתי המחיצות נמשכות גם לאמצע הפילוש. ולפי"ז לא נצטרך לחלק בין שתי מחיצות לר"י ולג' מחיצות לדידן מחמת חוזק כח המחיצות, אלא משום דלדידן לעולם נמשכה הרשות לתוך הרצועה ע"י המחיצות, וממילא מהני הסתימה של החצר הגדולה גם להרצועה. והחזו"א ס"ל מסברא דגם בשתי מחיצות לר"י הו"ל להתיר לאמצע הפילוש, אבל התוס' אפשר דהם מחלקים בכך, ואולי נתכוון החזו"א לזה.
ובעיקר הדבר, מה שס"ל להחזו"א דלר"י דשתי מחיצות דאורייתא, גם הרוח הג' והד' נחשב כסתום, צריך לברר אם הוא דבר מוסכם מדברי המפרשים האחרים. אבל גבי עומד מרובה על הפרוץ הוא דבר פשוט ומוסכם דהפירצה נחשבת כסתום, וא"כ אם נימא דגבי שתי מחיצות דאורייתא אין נחשב הרוח הג' והד' כסתום, פשוט מאד דמה שס"ל להתוס' דאמצע הפילוש נחשב כרה"ר הוא רק לר"י, דאיכא רק שני מחיצות דאורייתא וממילא ליכא סתימה באמצע הפילוש, אבל כשיש ג' מחיצות עומד מרובה על הפרוץ לחכמים, הדבר פשוט כמ"ש החזו"א, דרצועה היוצאת ממנו הויא רה"י.
No comments:
Post a Comment