Tuesday, May 23, 2006

Part 4: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin



אם שייך הא דארעא לטסקא משתעבד בהקרקעות שפטורין לשלם מס (Cong.)



הנה יש לעיין דבזמנינו יש הרבה שאין צריכים לפרוע מס, כגון מקומות הציבור וכיו"ב, דלפי החוק אינם צריכין לשלם את המס, וכמה פעמים יש בתוכם בית דירה, א"כ לכאורה נפל היתר הע"א של ארעא לטסקא
משתעבד בבירא, דבתים שלהם לכאורה אין שייך להמלך, ודומה להא שכתבו התוס' חולין בשם ר"ת דארעא דאינו צריך ליתן טסקא, מחויב בתרו"מ דאינו שייך להמלך, א"כ ה"ה לגבי שכירות הם אוסרים את כל העיר, כיון שלא שכרו מהם.

אמנם נראה דזה אינו, דלפי מה שביארתי דלאו המס קובע דהוי של המלך, דהרי אפי' לאחר שנתנו את המס אכתי הוי של המלך, והמס אינו אלא ראיה שהוא של המלך, שהרי יכול ליטלו כשאינן פורעין, ע"כ נראה דזה שכתבו התוס' בחולין דארעא שאינו פורע המס לא הוי של המלך, אינו אלא אם פטור מן המס מחמת שאין להמלך שליטה עליו לגבות מס ממנו, מחמת איזה טעם, ולהכי לא הוי של המלך, אבל אם המלך יכול לגבות ממנו מס אם רוצה, רק שפוטרו ליתן את המס מרצונו, א"כ מהיכי תיתי דנימא משום זה דגם גוף הקרקע אינו של המלך, וכי משום שויתר לו את המס, נימא שויתר לו גם את הקרקע להיות שלו, זה אינו עולה על הדעת, ע"כ אף שאינו צריך לפרוע את המס והוי מוחזק בהשדה, לענין ירושת הבכור, דהוי כמו לאחר
שיהבי טסקא, מ"מ לענין תרו"מ ולענין שכירות, הוי של המלך.

לכן מטעם זה נראה פשוט, דבמדינתנו המקומות שפטורים לשלם את המס, אינו משום שיש להם איזה זכות בהבתים, מה שלא שייך להממשלה, יותר משאר בני אדם, ומה שאינם משלמים את המס, אינו אלא
משום שהממשלה רוצה לסייע בעד הציבור וכיו"ב, ע"כ פוטרם מלתת המס, וזאת עושה הממשלה מצד נדבת לבם, ולא מחמת שאין להם זכות בהבתים לגבות המס. ואות לזה שהרי אם ימכרו הציבור הבית הזה לאיש פרטי, או שישנו את הבית ויעשו אותו לבית דירה, שוב יהיו חייבים לשלם המס, משום שהממשלה מעולם לא ויתרה על זכותם בהבית.

ובאמת מעיקר הדין, אי לאו דינא דמלכותא דינא, היה חשש גזל במה שהמלך פוטרם מהמס, ודומה להא דמבואר בב"ב שם (דף נ"ה) ואמר ר' אשי פרדכתי מסייע מתא, וה"מ דאצילתיה מתא אבל אנדוסקין סיעתא דשמיא. מבואר מזה דאף שפוטרו המלך מן המס, אינו פטור לגמרי ונתחייב לשלם לבני העיר, מה שנתרבה המס שלהם, הרי דנחשב כאילו פרעו המס בשבילו, הרי דאף שהמלך מחל את המס, עדיין הוא בכלל
החיוב, אלא שהמלך נוטל מאחרים בשבילו, רק אנדוסקין כיון דהמלך עשה כן מאליו, וסיעתא דשמיא הוא לא נחשב ממש כערבות בשבילו, אלא שפוטר לזה ומחייב לזה, מ"מ מוכח מזה דאף כשפוטר המלך ממס מחמת מחילה, אין הכונה שאינו בתוך שעבוד המלך, אלא באמת גם הוא משועבד להמלך, אלא שפטר אותו מן המס, וכן מבואר בתרוה"ד (סימן שמ"א) שביאר את דברי מהר"ם דאם ביקש מהשר שימחול לו המס קודם שנתפשרו חייב לשלם המס להקהל, כיון שהשר מכביד לאחרים מה שמיקל לאחד הוי גזילה ממש, רק אם השר אומר מעצמו קודם הפשרה פלוני לא יתן עמכם, שאז הוא פטור מטעם דינא דמלכותא דינא, ודרך המלכים והשרים להיות להם אהובים ובני פלטין שמחבבין אותן יותר משאר בני המדינה וכו', וכיוצא בזה אזלינן בתר צווי המושל, עיי"ש.

ומזה מבואר דגם כאשר פוטרו מהמס
מחמת שהוא אוהבו, נחשב באמת כגזילה משאר בני העיר, כמו כשפוטרו מחמת בקשתו, דבאמת גם הוא בכלל הגזירה של נתינת המס, אלא שמ"מ כיון דדינא דמלכותא דינא יכול המלך לעשות כן ואינו גזילה. וכן מבואר בפתחי תשובה חו"מ סימן שס"ט א' בשם תשובת שבות יעקב, דאם מוותר השר המס מאדם שלא כדת, לכאורה הוא בכלל גזילה, שעי"ז הוא מכביד לאחרים, ודחה דאינו גזל דדינא דמלכותא כן הוא, עכ"פ מבואר מזה דבמה שוויתר לו המס אינו מופקע מהגזירה מעיקרא, והוי רק מחילה בעלמא.



סימן ג'




אם מהני שכירו ולקיטו גבי ישראל ובדין תינוקות שנשבו



יש לבאר אם הני קולות של שכירות שייך גם גבי ישראל, ונוגע בזמנינו משום שיש בינינו הרבה תינוקות שנשבו מחללי שבתות בעוה"ר, ונפסק בשו"ע סימן שפ"ה, דתינוק שנשבה דינו כישראל ומבטל רשות, וחמיר הרבה מדירת נכרי דחשוב כדירת בהמה, אבל תינוק שנשבה כיון דדינו כישראל לכל דבר, א"כ רשותו אוסר מעיקר הדין, ואי אפשר לזכות עירוב עבורו, דסוף סוף אינו מודה בעירוב, ומבואר בסימן שפ"ה סעיף א' דצדוקי אע"פ שדינו כישראל, מ"מ כיון שאינו מכיר בעירוב אינו מועיל, א"כ ה"ה בתינוק שנשבה אף שדינו כישראל. וראיתי בחזו"א (סימן פ"ז ס"ק י"ג) שכתב דהמכחישים אין להם חלק באמונה ודינם כעכו"ם, דמהני שכירות רעועה, ובס"ק י"ד כתב דתינוק שנשבה אותן שדיינינן ליה כאנוס, זוכין עירוב בעבורו, וזה תימה מאד, דהרי כתב הב"י והמ"א והט"ז דצדוקים דהאידנא הוי כתינוקות שנשבו, ואפ"ה פסקו דלא מהני אלא ביטול ולא עירוב, דסוף סוף אינו מודה בעירוב, וכן כתב באבנ"ז סימן מ"ה אות י' דאנשים שאינם מודים בעירוב אוסרים מדינא, ולא מהני הקולות שהקילו גבי נכרי, וכ"כ בשו"ת משיב דבר (סימן כ"ו) וכ"כ בשו"ת שו"מ (מהדורה תנינא חלק ב' סימן ס"ב) והנה הם לא הזכירו כלל מחמת דין תינוקות
שנשבו.

ואפשר דטעמם מחמת דס"ל כהאבהעו"ז
המובא בחידושי רע"א סימן שפ"ה, דמומר אין דינו כעכו"ם אלא לחומרא דצריך שכירות דוקא, אבל לקולא לענין יחיד במקום עכו"ם, כיון דמ"מ ישראל הוא ודירתו דירה אוסר, ובזה יש חולקין ה"ה הקרבן נתנאל פרק הדר סימן י"ג אות מ' דדעתו דדינם כעכו"ם אף לקולא, אבל מצד תינוקות שנשבו אין שום חולק דדינם כישראל, כמ"ש הב"י והמ"א והט"ז סימן שפ"ה ואף הקרבן נתנאל שם אות נ' שחולק, היינו דוקא בצדוקים שאינן דינם כתינוקות שנשבו, מחמת שקלקלו מעשיהם ביותר, כמ"ש הש"ך יו"ד סימן ב' ס"ק כ"ד, אבל כשיש תינוקות שנשבו ממש, אין מי חולק דדינו כישראל, ומה שכתב בשער הציון אות ב' כבר תמה עליו בחזו"א.

וראיתי בשו"ת מהרש"ם חלק ה' (סימן
ל"ו) שכתב להקל במומר דמהני שכירות כמו בנכרי, והביא מתשובות גינת ורדים כלל ג' סימן כ"ב, שכתב להקל בפשיטות גבי צדוקי, והוסיף דבלא"ה גזירה זו רפויה הוא שאנו דרים יחד עם הנכרים, יש להקל הרבה עיי”ש. ולאחר העיון בתשובת גינת ורדים שם, ראיתי שכתב להיפך, דגבי צדוקי החמיר מאד דדינו כישראל, ולא מהני שכירות לגביה לדעת הרמב"ם דלא מהני שכירות גבי ישראל, (והוצרך לשכור דוקא אצל גזבר המלך, ואבאר לקמן דבריו) רק לגבי ישראל שהמיר שדינו כעכו"ם, ע"ז כתב דיש להקל הרבה מאחר שבלא"ה אנו דרים בין העכו"ם, ונראה שמש"כ מהרש"ם בשם גור"ד צדוקי, לאו דוקא הוא, וכונתו להביא לענין מומר שדינו כעכו"ם אף לקולא כדעת הק"נ, אבל מתינוק שנשבה לא דיבר מהרש"ם ובודאי מודה שדינו כישראל, וכן ס"ל להגור"ד לענין צדוקי.

וע"כ צריך להתבונן אם הני קולות של
שכירות שייך גם גבי ישראל, שאוסרים מדינא, וממילא יצא לנו מזה גם לענין אנשים שומרי תו"מ שמוחים בעירוב ואינם רוצים לזכות בפת, דכל הקולות שצריך לומר על תינוקות שנשבו שדינם כישראל, יש לסמוך עליהם גם לענין המוחים בעירוב דשניהם דין אחד להם.