Friday, September 22, 2006

K’siva V’Chasima Tovah

I would like to wish my readers a k’siva v’chasima tovah and a gut gebentchte yahr. Hashem yemaleh kol mishalos lebecha l’tova.

As the new year dawns, it is my fervent wish that we merit the clarity of vision to see beyond our differences, so that together we may be zocheh to greet Moshiach speedily in our days.

Wednesday, September 20, 2006

Part 10: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ח. ויש החולקים על דעה הנ"ל (סעיף ד') וס"ל שכל רחובות העיר נידון כרה"ראחת, ואם עוברים בכל רחובות העיר בצירוף ס"ר, הוי כל רחובותי' רה"ר, וכל שנמצאים בעיר כל כך תושבים שיש לשער שיהי' נמצאים בהרחובות ששים רבוא כל יום, יהי' כל רחובות העיר רה"ר, והיינו שאם יש לערך ה' פעמים ס"ר, והוא לערך ג' מליון אינשי, אז הוי כל רחובות העיר רה"ר.[28]



[28] שו"ת אג"מ שם, והוסיף עוד בביאור הדברים בחלק ד' סי' פ"ז וסי' פ"ח, וז"ל: שאיכא שני ענינים, בדרכים צריך ס"ר בכל יום כלשון המחבר כו' אבל בעיר הוא רה"ר בזה שישנם בעיר ס"ר, ויש להקל שהוא שיהי' ברחובות כל העיר כל העת שדרכן של אינשי לצאת מבתיהן כשצריכין לאיזה דבר ס"ר, אף שבכל רחוב ורחוב לא נמצאו אלא פחות הרבה, ואף שאין עוברין כלל אלא נמצאו ברחובות, הוא רה"ר אם במשך כל הרחובות הוא בסך ס"ר עכ"ל.

וצל"ע שבתשובתו להגר"מ קליין שליט"א הנדפס בספר אום אני חומה אות כ"ח מבואר דעתו להדיא דבדרך בעינן שיעברו הס"ר בכל הדרך שיהא רה"ר, ולא מצרפינן אלה מפה ואלה מפה לחשבון ס"ר, וצ"ל דעיר הוי גדר אחר, והוי כמו פלטיא, דבודאי בפלטיא לא בעינן שילכו הס"ר מחנות לחנות בכל הפלטיא, אלא מקום שמתקבצים שם ס"ר לסחורה, וכמו"כ צ"ל הגדר להאג"מ, דאם בכל רחובות העיר יש ס"ר הוי כולו רה"ר, וכן מדויק בלשונו הנ"ל אף שאין עוברין כלל אלא נמצאו ברחובות שזה גדר פלטיא ודו"ק.

ועי' לעיל הערה י"ח שהבאנו מ"ש האג"מ שאף דס"ל כן לדינא כשהוא לעצמו, אבל לא רצה להורות כן בתורת פסק דין ברור מכיון שלא נמצא כן בדברי רבותינו האחרונים, ועי' גם להלן הערה כ"ח דמוכח מהדברי מלכיאל דלית לי' זה האומדנא של האג"מ, וס"ל שגם בפחות מג' מליון אינשי יש לחוש לס"ר מפוזרין בהרחובות, ומשמע דכל שיש ס"ר בעיר, צריכים לחוש שיש ס"ר בהרחובות, והטעם לכאו' כי מסתמא רובא דרובא מאנשי העיר הולכים בהרחובות כמעט כל יום.

ובאמת צל"ע בסברת האג"מ, כי בודאי רובא דרובא דאינשי הולכים בחוץ כל יום, ובפרט דלהאג"מ לא בעינן רק שיהי' נמצא בחוץ לאיזה צורך ולאו דוקא עוברין וכנ"ל, ולמה בעינן ג' מליון אינשי כדי שיהא מצוי ס"ר בהרחובות, ומשמע דס"ל שצריך שיהא הס"ר בב"א בהרחובות, וכן משמע בח"ד סי' פ"ח וז"ל: " קאני איילענד וברייטאן ביטש שאיכא ימים בימי הקיץ שבאים לשם יותר ממליון איש ביום, ואף אם נחלקם לג' זמנים ביום נמצא בזמן אחד ביום איכא שם רק ערך ש"נ אלפים הרי בצירוף להאינשי שנמצאים בכל יום ודאי יהי' בימים ההם ס"ר" עכ"ל, ותמוה למה צריך לחלק לג' זמנים וכו', ומוכח לכאו' דס"ל דבעינן בזמן א' ס"ר בהרחובות, ואמנם שיטה זו דחה הב"א עי' לשונו לעיל הערה ט"ז, וס"ל שבודאי לא בעינן ס"ר כאחד, ובאמת גם המשכנ"י כתב להדיא דסגי בזה נכנס וזה יוצא, ועי' גם שם שהבאנו לשון המאירי שכתב ג"כ להדיא דלא בעינן ס"ר כאחד.

Tuesday, September 19, 2006

Eruvin in the News: La Jolla, CA 2

Council Approves Synagogue's Request for Symbolic Boundary

By Jeanette Steele
September 19, 2006

After accusations and denials of anti-Semitism were thrown around at City Hall, a La Jolla synagogue will be allowed to create a symbolic boundary using city streets. Read on ...

Part 10: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part IX

הגאון רבי מלכיאל טננבוים זצ"ל
אב"ד לאמזא
בעמ"ח שו"ת
דברי מלכיאל, וז"ל:

"... נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד, ולא חששו למה שיש שם ס' רבוא, כיון שאין שם רשות הרבים מפולש כנ"ל. וגם כי הס' רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברשות הרבים אחד."[1] (שו"ת דברי מלכיאל ח"ד ס"ג)

____________________________________________


הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מראדין
בעמח"ס
חפץ חיים ומשנה ברורה, וז"ל:

"... עיירות שלנו [2] שמנהג העולם לתקן על ידי צורת הפתח, אף שרחובותיה רחבין הרבה, ומפולשין משער לשער,[3] וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר ומדינא הוי רשות הרבים גמור עי"ז, ועל כרחך דסומכין על ה'יש אומרים' שבסימן שמ"ה דרשות הרבים לא הוי אלא אם כן ס' רבוא בוקעין בו, וזה אין מצוי [4] [פמ"ג]. אמנם באמת הרבה [5] ראשונים חולקין על הי"א הנ"ל כמו שכתבנו שם בסימן שמ"ה, ועל כן אף דאין למחות לאחרים הנוהגין להקל ע"י צורת הפתח, שכן נהגו מעולם ע"פ דעת הפוסקים המקילין בזה, מכל מקום כל בעל-נפש יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צורת הפתח לבד, ועיין בביאור הלכה. [ובביאור הלכה סימן שמ"ה ד"ה וי"א, כתב בשם האלי' רבא דבמקום שיש עוד איזה "צד להקל" [6] אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על הי"א] (משנה ברורה סימן שס"ה ס"ק ח)

__________________________

[1] זהו דעת רוב הפוסקים כפשטות לשון השו"ע דבעינן שיהיו הס"ר בוקעין במקום אחד ותושבי העיר אינם מצטרפין למנין ה"ה המשכנ"י בדעת המחבר, אשל אברהם (סי' שמ"ה), שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קפ"ה), משנה ברורה (סי' שמ"ה בשעה"צ או"ק כ"ה), שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד'), שו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' כ"ה), חזו"א (סימן ק"ז ס"ק ו), שו"ת תירוש ויצהר (סי' ע"ג), שו"ת בית אב (ח"ב סי' ה' או"ק ב'), שו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' ל"ו).

[2] "עיירות שלנו אין מוקפות חומה" (פרי מגדים או"ח סימן שס"ב במשבצות זהב או"ק יח). ובתקופת המשנה ברורה ודאי דכבר נפרצו החומות מרוב עיירות אירופא. ונפקא מינה להתיר לסמוך על צורת הפתח ל"בעל נפש" מכח חסרון התנאי דמפושלין המוזכר במ"ב להלן ובהערה הבאה.

[3] עיין במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק כ' דמפולשין היינו שהרחובות יהיו גם מכוונים משער לשער (ביושר ולא בעיקום) זה כנגד זה. תנאי זה דמפולשין הזכיר המשנה ברורה גם לעיל בסימן שס"ד סעיף ב' בביאור הלכה ד"ה ואחר שעשה, בהקשותו שם "על מנהג העולם שמסתפקין בצורת הפתח ברשות הרבים שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער". הרי לנו מפורש דדעת המשנה ברורה אינו כהסוברים ד"מפולשין משער לשער" הוא דין רק בערים המוקפים חומה, אלא ס"ל כרוה"פ דהוא אחד מתנאי רה"ר הנוגע לעיירות שלנו שאינם מוקפים חומה, דאם רחובותיה אינם מפולשין הוי רשות היחיד מן התורה, ומהני צורת הפתח אף לבעל נפש.

[4] מכאן מוכח דס"ל להמשנה ברורה כרוה"פ דהתנאי דרשות הרבים של ס' רבוא בוקעין אינו מכח הצטרפות כל רחובות העיר, דא"כ מדוע אין מצוי בזמנינו רשות הרבים גמור, הרי בדורות האחרונים נתרחבו הערים ונתפשטו רחובותיהם, ויותר מצוי בזמנינו שיצטרפו ס' רבוא מכל רחובותיהם יחד, ועל כרחך דס' רבוא עוברין בו היינו במקום אחד, מקום המסחר, כפי שהי' נהוג בימי קדם. ואכן כך מדוקדק מלשון המשנה ברורה בשער הציון (סימן שמ"ה או"ק כה) בדין זה דס' רבוא עוברין בכל יום, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש" דייקא, עיי"ש. ובאמת ענין זה ד"אין מצוי" מפורש בשו"ע או"ח סימן ש"ג סעיף י"ח ד"השתא לית לן רשות הרבים גמור." וכן הוא ברמ"א סוף סימן שמ"ו "שכל רשויות שלנו הם כרמלית."

[5] ושם בביאור הלכה (ד"ה ואחר שעשה) כתב ד"רוב ראשונים" חולקים וסוברים דגם בדידן איכא ר"ה וציין להמשכנות יעקב. וראוי לציין מש"כ הגרי"י פישר ראב"ד עדה החרדית בעיה"ק ירושלים זצ"ל בשו"ת אבן ישראל (או"ח סי' ל"ו) דהמשנה ברורה שהכריע כהמשכנ"י להחמיר לבעל נפש, מסתמא לא ראה את תשובותיו של הבית אפרים להמשכנ"י. וכ"כ בס' תולדות שמואל (ח"ג סי' פא, פו) ובשו"ת בית אב (ח"ב סי' ה או"ק ב) ובשו"ת דברי יציב (ח"ב סי' קעג). ובקונטרס "מאז ומקדם" הביאו הוכחה מפורשת לכך מהמשנה ברורה עצמו שכתב בסי' ר"ח סעי' ט (בביאו"ה ד"ה מברך) וז"ל, עי' בשערי תשובה וכו' ולא ביאר טעמו, וספר בית אפרים שלו אין בידי עכ"ל.

[6] וכ"ש במקום דידן שיש יותר מכמה וכמה יסודות להקל, כגון שרחובותינו אינם "מפולשין משער לשער" וחסר א' מתנאי רשות הרבים (כדלעיל הערות 2, 3), והן דאיכא סביב העיר מחיצות גמורות בידי אדם דמשוי לי' רשות היחיד מה"ת, ואף דאיכא בהם פירצות יותר מי' אמות - הרי לרוב הפוסקים הוי זה רק דרבנן דמהני ביה צורת הפתח), וא"כ לדעת המ"ב ודאי דשפיר וראוי לכל ירא שמים לסמוך בנד"ד על צורת הפתח להתיר הטלטול לכתחילה אף לבעל נפש.

Monday, September 18, 2006

Eruv Stories: An Act of Espionage?

עלילות שוא ושקר נגד קדושת העירוב


"בשנת תרע"ד כשפרצה המלחמה העולמית, וקודם ר"ה עברו החיילים של רוסיא לגבול גאליציע, היה בית וועד של המיניסטארין בעירי עיר קארוב סמוך לגבול גאליציע, והשר ניקאלי ניקאלעוויטץ היה היו"ר.

וכאשר דרכי היה תמיד להשגיח בכל עש"ק שהעירובין יהיו מסודרים - ואף שתקנתי גם דלתות להיתר עירובין עכ"ז לא סמכתי על זה (הדלתות) רק בדיעבד כשנתקלקל העירוב - וגם אז בשעת המלחמה בעש"ק השגחתי ותקנתי העירובין.

וביום ש"ק בא אלי שר גדול מפעטערבורג ופס"ד בידו איך שעשיתי בעש"ק עם העירוב טעלעפאן להשונא והנני מהמרגלים, והדבר היה נוגע לסכנת נפשות. והסברתי לו באריכות שהעירוב הזה הוא רק עפ"י דיני ישראל שיהיה מותר לטלטל בשבת, ואין לו שום שייכות לדברים כאלה, ובעזה"י מתוך נס גדול נצלתי מעונש החמור.

ובעת הזאת יצא קול רע בממשלת רוסיא שכל ישראל נחשד בחטא מרגל להשונא, ואז בא הרה"ג מהר"י צירלסאן מקעשינוב ז"ל להשר הנ"ל, והוא היה מכובד מאוד אצלו יען כי שניהם למדו יחד בעת שהיו ילדים בבית ספר אחד. והרב הנ"ל רצה להשפיע על השר הנ"ל שלא יאמין לדברים הללו והיה מכחיש לו אלו הדברים לגמרי, ואמר לו שהוא יכול להיות ערב בעד כל ישראל שאינם ח"ו מרגלים והוא שקר ועלילות. ואז שאל לו השר א"כ לפי דבריך מהיכן יצא קול על הכלל ישראל, והשיב לו הרב הנ"ל הלא למדת עמדי ביחד תורה, ונאמר אצל השבטים כשבאו למצרים לשבר אוכל ואמר להם אחיהם יוסף הצדיק "מרגלים אתם", ואף שהוא היה מכיר אותם שהם צדיקים עכ"ז יען שאמר להם בלשון זה "מרגלים", קבלה יש לנו שבאם צדיק הדור אומר איזה דיבור צריך אמירה זו להיות מקויים, לכן מאמירה זו יצא כעת הקול של מרגלים והיה השר משבח את דבריו".

)לשון הגה"צ ר' ארי' מרדכי רבינוביץ זצ"ל בספר "שערי אריה"(

Sunday, September 17, 2006

Eruvin in the News: Hampstead, London

Jewish Boundary Plan for Hampstead


15 September 2006

Plans are being drawn up to create an Orthodox Jewish boundary - an eruv - around Hampstead. Read on ...

(There is a factual error in this article. An eruv does not permit the carrying of change since it is muktza.)

Eruvin in the News: Los Angeles, CA

Kindred Spirits Can Call This Place Home


By Diane Wedner, Times Staff Writer
September 17, 2006

An eruv district is a symbolic zone where Orthodox Jews are permitted to carry items and push strollers on the Sabbath. Chances are, most other people who live within Los Angeles' eruv don't even know it's there. Read on ...

Thursday, September 14, 2006

Part 10: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin

ביאור דכל עניני קנינים לענין רשויות של שבת אינו נוגע לענין ממונות

והנה דבר פשוט דכל קנינים אלו לאמעלים ולא מורידים לענין דיני ממונות, אלא לענין רשיות בשבת התקינו חכמים דיני קנינים. ואפי' לענין עירובי תחומין דאסור לעשות בביהשמ"ש משום דמיקני שביתא הוא כמ"ש המג"א סימן רס"א, פשיטא דאינו שום קנין לענין ממון, דהרי יכול לקנות שביתה אף ברשות שאינו שלו, אלא יש דיני קנינים לענין שבת, וגם קנינים אלו אסור לעשות בשבת, וכ"כ בשו"ע הרב סימן שפ"ב סעיף ח' וז"ל, מ"מ כיון שאינו שוכר רשותו כדי להשתמש בו, אלא להתיר הטלטול בלבד, וכו' אבל לקנות רשות בשבת אסור, אף שאינו קונה אלא להתיר הטלטול, כמו שנתבאר בסימן ש"פ וסימן תקכ"ח עכ"ל. הרי מבואר שאינו כלל להשתמש אלא להתיר הטלטול, ואפ"ה אסור בשבת כמ"ש בסימן ש"פ סעיף ד' ודימה אותו להא דסימן תקכ"ח דאינו קנין ממון כלל, אלא קנין תחומין, ואפ"ה אסור בשבת.

ועיין רשב"א דף ע"ו ע"א דכתב וז"ל ויש מפרשים דהכא בעירובי חצירות קאמר, דלא קא מקני רשותא, אלא עירובי רשותא בלחוד וכו', אבל בעירובי תחומין לא, עיי"ש. ולכאורה הרשב"א אזיל שם לדידן דעירוב משום דירה, דלמ"ד עירוב משום קנין גם עירובי חצירות הוי מקני רשותא. ובאמת בתוס' שם לא כתב טעם זה לחלק בין עירובי חצירות לתחומין, אלא כתבו סתם דתחומין חמירי, דבאמת גם בעירובי חצירות כתבו (בדף פ' ד"ה רב) דאפי' למ"ד עירוב משום דירה צריך לקנות, כדי שיהא קונה דירה בבית חבירו עיי"ש, אלא שהקילו בביהמ"ש.

וכן בשכירות מן העכו"ם כתבו התו' דף ס"ו דאינו כמקח וממכר, דאינו אלא להתיר טלטול, וביאר בשו"ע הרב דלא שכרו ממנו כדי להשתמש בו, וכן מבואר בדף ס"ב דמהני שכירות רעועה, ומשו"ה אין העכו"ם ירא דילמא אתי לאחזוקי ברשותו. וכן גבי ביטול רשות כתב הרמב"ן בריש פסחים וז"ל, וכן נמי ביטול רשות שהזכירו לענין עירוב, אינו מפקיר ביתו שישבו בו אחרים, אלא שהוא עוקר דעתו מלדור עם השותפין ביומו, כדי שיהא הם כאילו דרים לבדו עכ"ל. ונראה דזה אף לב"ש דס"ל בדף ע"א דמיקני רשותא הוא דהרי גם לב"ש קרוי ביטול, וגם בסו"ד שם דגם לב"ה אקני רשותא הוא, אפ"ה קרוי ביטול כיון שאין קנוי להשתמש בו, אלא מקני רשותא לענין עירוב שלא יאסור, והוי כאילו הוא של חבירו, אבל לענין ממון פשיטא שהוא שלו. ובהכי יתבאר דברי הגמ' דף עא נעשה כאומר לו כלך אצל יפות ופירש רש"י כיון דבטל השתא גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה אלא ששכח ולא עירב ולא הוי ליה אקנויי רשותא בשבת. היינו כיון דאין הקנין לענין ממון אלא לענין איסור, ע"כ כיון דניחא ליה בשריותא, אין האיסור חזק כל כך, וסגי בקנין קלוש דמותר לעשות בשבת.

וכ"כ באליהו רבא סימן ש"פ אות ו' דכמו לענין שכירות מן העכו"ם, אין זה כמקח וממכר ואין עושין אלא להתיר טלטול, כמו"כ בישראל הוא מבטל הרשות בשביל השכר, מבואר מזה דלא מיבעיא דביטול רשות אינו קנין כלל, אלא אף בשכירות מישראל הוא ביטול עבור השכר, ועיין בדברי הרמב"ם פ"ב הלכה י"ב שהביא הא"ר שם וז"ל, שוכרין מן הגוי אפי בשבת, שהשכירות כביטול רשות הוא שאינה שכירות ודאית אלא היכר בלבד, עכ"ל. מבואר מזה דגם ביטול וגם שכירות אינו קנין כלל אלא היכר בלבד, ואף לדעת המג"א דס"ל דשכירות מישראל הוי קנין ואסור בשבת, ולא ס"ל דהוי ביטול בשכר, ועיין ביאורו בשו"ע הרב סימן שפ"ב סעיף ז', מודה דאין צריכן ליקח ממנו יותר ממה שלוקחין ממנו גבי ביטול, שהרי למדו מביטול, אלא החילוק הוא דבביטול נשאר הרשות הפקר, ובשכירות הישראל קונה אותה, מ"מ פשיטא דלא הוי קנין לענין ממון, אלא הוי כמו קנין תחומין דאסור לעשות בשבת. ובזה יש לישב קושיית הא"ר על המג"א מדברי הרמב"ם, דכוונת הרמב"ם דכיון דשכירות הוי כביטול, דאין צריכן ליקח ממנו עצם בעלות רשותו, אלא קנין לענין שבת, משו"ה סגי בשכירות שאינה אלא משום היכר, והיינו כדברי המג"א דאין צריכין קנין ממש גבי עכו"ם, אבל גבי ישראל אף שאין נוטלים ממנו עצם רשותו, וכמו גבי ביטול, מ"מ צריך הישראל לקנותו ואסור בשבת.



ראיה לדעת המג"א מדברי תוס' הרא"ש

ומצאתי בעז"ה ראיה לדעת המג"א, דבתוס' הרא"ש דף ס"ו ע"א (ד"ה מה) כתב וז"ל, הלכך נראה להר' יעקב מקינון, דודאי אם היה הישראל יכול לערב, כגון שבא לפנינו לישאול מע"ש, הוי סגי בעירוב הישראל גם בשביל הגוי, כמו בשו"ל ואדרבה עדיף טפי משכירו ולקיטו כיון שיש לו חלק בעיקר דירת הבית, אלא מיירי שהישראל שכח לערב בע"ש, דהשתא אין תקנה כי אם בביטול ישראל והגוי להשכיר, דשכירת הגוי לבד אינו מועיל אלא להפקיע דירת הגוי שהוא גרוע, וגם ביטול של ישראל לא סגי לגוי, דלא דמי לעירוב דחמשה השרויין בבית אחד עירוב אחד לכולן, אבל חמשה השרויין בבית אחד ושכחו ולא עירבו עם בתים שבחצר, צריך כל אחד ואחד לבטל רשותו, וכן חמשה גוים הדרין בבית אחד, אין צריך לשכור אלא מאחד מהם, כמו מערב דחמשה ששבתו בטרקלין דאחד מערב ע"י כולן, עכ"ל.

ולכאורה זה סתירה למש"כ הרא"ש בפסקיו דמהני שכירות גבי ישראל, ולאו דוקא בנכרי שהוא דירה גרוע, וכאן משמע שהסכים עם הר"י מקינון, אבל להמג"א א"ש, דהרי כאן מיירי ששכחו לערב בע"ש, ובשבת מודה הרא"ש דלא מצי לשכור מישראל, כיון דצריך קנין ממש, ודוקא מעכו"ם שיש לו דירה גרוע, מהני שכירות קלישא המותר בשבת.



ביאור הטעם דלא מהני שו"ל לענין ביטול

ובעיקר הדבר מש"כ הר"י מקינון דלענין ביטול לא מהני שכירו ולקיטו, דחמשה הדרים בבית אחד ושכחו ולא עירבו דצריך כל אחד ואחד לבטל, נראה החילוק בין ביטול לשכירות, כיון דביטול הוא רק סילוק רשות לא שייך שיגרור את כולן, דדוקא במה שהוא נעשה חדא עם מי ששוכר ממנו או מערב עמו, גורר השותפין אחריו, אבל במה שהוא מסתלק מרשותו, אי אפשר לגרור השותפין אחריו,ולהכי גם שכירו ולקיטו לא מהני בזה.



ראיה לדעת הגינת ורדים מדברי הר"י מקינון

והנה יש לדקדק בדברי הר"י מקינון,דלענין לשכור מן הנכרי רשותו של ישראל כתב דלא מהני כיון דגבי ישראל לא מהני שכירות, ולענין שיבטל הישראל גם רשותו של הנכרי הוצרך לומר דלא מהני משום דכ"א צריך לבטל, ולכאורה הוי מצי למימר בפשיטות, דבנכרי לא מהני ביטול, ואיך יועיל ביטולו של הישראל לרשותו של נכרי. אלא מזה ראיה עצומה למה שביארתי לעיל דברי הגינת ורדים, כיון דבאמת שכירות וביטול חדא מילתא הוא, א"כ אף דלא מהני שכירות גבי ישראל לדעת קצת פוסקים, מ"מ אם שוכר מן הנכרי רשותו של ישראל מהני, כיון דמעשה השכירות היה מן הנכרי. ועפי"ז מובן דברי הר"י מקינון גם להיפך, כיון דהישראל עושה הביטול גם לרשותו של הגוי מהני, אף דבנכרי לא מהני ביטול, מ"מ הכא הישראל עושה הביטול, ולהכי היה מהני גם לרשותו של הגוי אי לאו דגבי ביטול לא מהני שו"ל, והא דלא מהני לשכור מן הגוי רשותו של הישראל, כבר ביאר הר"י מקונין דוקא משום דשכירות רעועה לא מהני לרשותו של הישראל, והיינו דוקא בשבת כמ"ש המג"א, והא דכתב הריטב"א דף ס"ו (ד"ה אף) בשם ר"ש מקוצי דשאני התם דישראל וגוי שני דינין חלוקין, זה לערב וזה להשכיר, היינו דאזיל לשיטתיה שם, דלא מהני מטעם שו"ל דרשות כ"א לעצמו, ונשאר רק טעמא דשותפין, וזה לא מהני כיון דזה לערב וזה להשכיר, אבל הר"י מקינון ס"ל דשפיר הוי כשכירו ולקיטו, ולהכי לא איכפת לן מה שזה בביטול וזה בשכירות, ודו"ק.



מדברי החזו"א בגדר ביטול ושכירות

ועיין בחזו"א שכתב כעין דברי הרמב"ן (סימן פ"ז אות ז') וז"ל, ענין החזקת רשות היינו שהביטול מחשיב את הזוכה כדר בכולו, ואת הנותן כמסולק מן הדירה, ואי ישמש כבתחילה הרי הוא דר כבתחילה, ואיסורי הרשיות לא בקנין תליא מילתא אלא בדיורין, עכ"ל. ונראה דמודה דהוא עניני קנינים, דהרי אמרו ב"ש מיקני רשותא הוא, אך הכוונה קנין לעניני דירה, ולא לענין ממון. ועיין חזו"א סימן פ"ד אות ז' וז"ל, וענין השכירות אינו שכירות ממש, דאפילו שבתו בבקעה של אחרים ושל הפקר העכו"ם אוסר, ומהני שכירות אף שאין כאן בעלים ולא משכיר, אלא הכי תקינו רבנן, והיינו נמי דמותר לשכור בשבת ולא הוי כמקח וממכר כמש"כ התוס', עכ"ל, א"כ ה"ה לענין ביטול רשות דשייך אף במקום הפקר, ובשבתו בבקעה, וכן עירוב למ"ד משום קנין שייך אף בבקעה, דהכי תקינו רבנן קנינים לענין איסורי שבת.



ביאור דהאדם הוא הבעלים על קניני שביתתו וא"א לעשותו שלא מדעתו

והשתא הדבר ברור ואין להסתפק בו, דאי אפשר לערב בעל כרחו של אדם, דהרי כיון דעירוב הוא שעוקר דירתו מביתו האמיתי, וקונה דירתו בבית שהעירוב מונח בה, עד שביתו האמיתי נעשה מעורב לכל בני החצר, א"כ פשיטא שא"א לעשות בלי רצונו, אף שלענין ממון לא לקחו ממנו כלום, וכמו שלענין תחומין א"א ליקח פת שלו בע"כ, ולעקור שביתתו מביתו ולקבוע שביתתו בסוף התחום בלי רצונו, אף שלא לקחנו ממנו כלום, דהרי הפת נשאר שלו, מ"מ פשיטא דהוא הבעלים על קנין שביתתו, א"כ ה"ה בעירוב חצירות הוא הבעלים על דירתו, וא"א לקבוע לו דירה בע"כ, וה"ה למ"ד עירוב משום קנין דע"י שקונה המקום שמניחין בו עירוב, ונעשה שם עיקר שביתתו, עי"כ קונין כל בני החצר רשות שלו, וא"א לעשותו בע"כ, אף שלא לקחנו ממנו מאומה לענין ממון, מכל מקום על קניני רשיות לענין שבת הוא הבעלים על רשיות שלו, ועל שביתתו, והדבר מבואר בגמרא דף מ"ט ע"ב, כיון דערבה לה אמצעית בהדי חיצונה ושתים החיצונות בהדי הדדי לא עירבו, גליא דעתיה דבהא ניחא ליה ובהא לא ניחא ליה, והרי שם לא שייך כלל ענין מקפיד על עירובו, דהרי החיצונה אין צריכין כלל ליתן את הפת, וסגי במה שהאמצעית נותן את הפת, ואפילו הכי אם לא ניחא להו לערב אתם לא מהני, דהם הבעלים על קנין דירתם לענין שבת.

ואין לומר דיכולים לעשות בע"כ, משום דזה נעשה ממילא ע"י שהפת מונח במקום שעירבו, זה אינו דא"כ גם בעירוב תחומין יעשו בע"כ של אדם, ומ"ש עירובי חצירות מתחומין לענין זה, אלא זה פשוט דע"י הפת האדם עושה הקנין, ומשו"ה אסור לערב ביהשמ"ש משום שמיקנה שביתה אסור, אלא דבעירובי חצירות מותר ביהשמ"ש דעירובא רשותא בעלמא, והיינו כיון דאינו קנין, דאינו זוכה בה בתורת קנין אלא בתורת דירה, מותר לעשותו בביהשמ"ש, אבל ודאי אדם המערב עושה זאת, ואינו נעשה מאיליו, דאל"כ לא היה צריך להתיר בביהשמ"ש מטעם עירובא רשותא, אלא מטעם דנעשה ממילא, אלא ודאי דזה אינו.

ועיין לשון הח"צ סימן ו' וז"ל, ורואה אני הדברים ק"ו, השתא עירוב דקנין גמור הוא, ומילתא אלימתא אף למ"ד עירוב משום דירה, וכו' ותדע דעירוב מילתא אלימתא הוא, שהרי אין לערב אלא קודם כניסת השבת, ביטול רשות דמילתא בעלמא הוא וכו'.



ביאור דבמקום שכופין אותו יכולין ליטול רשותו בע"כ

והשתא כשאמר שמואל דאשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו, ובני המבוי נוטלין ממנו שיתופן בע"כ, וביארתי מדברי האחרונים דמה דצריך עכ"פ דעת אשתו, אינו אלא שלא יהא פת גזולה, אבל כשיש כבר הפת בידם, תו א"צ דעת אשתו ויכולין לערב בע"כ, מוכרח מזה דכיון דיכולין לכפותו לדבר מצוה (כמ"ש הט"ז סימן שפ"ב) ע"כ יכולין לעקרו בע"כ מדירתו שבביתו, ולקנות דירה במקום שהעירוב מונח בה, וכן למ"ד עירוב משום קנין יכולין ליטל ממנו בע"כ, כח קנינו שיש לו לענין שבת, ולקבוע אותה במקום שהעירוב מונח בה, עד שכל בני החצר יש להם קנין בביתו האמיתי, (כמש המאירי והגאון יעקב) דהכי תקינו חכמים כשאוסר.

ובדברינו ניחא מה דהגמ' דף פ' מייתי ראיה דיכולין לשכור מאשתו של עכו"ם בע"כ, מהא דאשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו, ולכאורה מה ראיה הוא מהא דלוקחין הפת בע"כ דמ"מ הפת בידם, אבל מנ"ל דיכולין לשכור רשותו מן העכו"ם בע"כ, והרי אם אינו מסכים לא חל השכירות, והרשות נשאר שלו, אבל בדברינו א"ש, דגם בעירוב צריך ליטול ממנו רשותו ולערבו בע"כ, וא"כ ה"ה בשכירות.




ביאור דיש ללמוד שכירות מעירוב לענין כפיה

ועתה נראה אם יש ללמוד לשכור מן הישראל בע"כ מהא דמערבין בע"כ, הנה כבר ביארתי לעיל דענין עירוב ביטול ושכירות, קרובים ענינם זה לזה, כמ"ש מדברי הרמב"ן דביטול רשות אינו קנין כלל לענין ממון, אלא שהוא מסתלק דעתו מלדור עם השותפין, וכבר הארכתי לעיל בזה, ומבואר מזה דהחילוק בין עירוב לביטול, הוא דבעירוב הוא נותן את דירתו להשותפין, וגם הוא זוכה בה כיון דגם הוא מן השותפין, וגבי ביטול הוא אינו זוכה בה כלל כשנתנו לבני החצר, כיון שאינו מן השותפין, אבל מהות הנתינה שוה בזה כבזה, א"כ אם גבי עירוב יכולין ליטול את רשותו ממנו בע"כ מחמת דכופין אותו לדבר מצוה, למה לא יהיו יכולין לכפותו לענין ביטול ושכירות, ולא מסתבר לומר דדוקא כשמשאירין לו שותפות עכ"פ, מהני בע"כ, משא"כ בשכירות וביטול, דהרי אין מפסיד מידי במה שאין נותנין לו שותפות, ונעשה כאורח, דהרי בין כך ובין כך הוא אסור לטלטל, וכל הספק הוא רק משום שהוא הבעלים על קנין שביתתו, ולזה שפיר דומה ביטל ושכירות לעירוב, וכבר ביארתי דאף להמג"א שס"ל דשכירות גבי ישראל אסור בשבת משום דהוי קנין, אין כונתו קניני ממון, אלא קניני איסור כמו תחומין, א"כ פשיטא דיש לדמותו למ"ד עירוב משום קנין, ומהני בע"כ.

Monday, September 11, 2006

Part 9: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ז. במקום שיש רחוב שעוברים בו ס"ר, י"א שכל הדרכים הנמשכים הימנו נידון כחלק מעצם הרה"ר, אע"ג שבאותם הדרכים אין ס"ר עוברים בהם,[26] והיינו דוקא אם אינם מתעקמים מהרה"ר כעין "ד", אלא נמשכים ממנו ביושר, וי"א דרק אותו הרחוב שעוברים בו הששים רבוא הוא הנידון כרה"ר, אבל רחובות שנמשכים הימנו אינם חלק מרה"ר.[27]



[26] האשל אברהם סי' שמ"ה עי' לשונו לעיל הערה הקודמת, ונראה ליישב בזה קושית המשכנ"י, שהקשה על שיטת הראשונים דמחנה ישראל לא הי' רה"ר, א"כ נמצא כאשר הוציאו מבתיהם הי' הוצאה מרה"י לרה"ר דרך סטיו, והרי נחלקו בזה בן עזאי וחכמים אי חייב כה"ג, עי' שבת דף ה' ע"ב, ולבן עזאי דפטור תקשי למה הזהירן משה לא תפיקו כו', הא אין בזה איסור הוצאה כלל, ועפ"י סברת הא"א לק"מ, כי אותן דרכים ממחנה ישראל שהיו מתפצלים ממחנה לוי', הי' ג"כ נחשב כחלק מרה"ר, ורק החלקים שהיו מתעקמים ממחנה לוי' הי' מקום פטור ודו"ק.
[27] כן מוכח דעת הב"א והישועת מלכו, עי' לעיל הערה כ"ב, דאפילו באותו דרך שעוברים במקום אחד ס"ר, רק אותו המקום נעשה רה"ר, ורק אם יהי' ב' מקומות בהדרך שעוברים שם ס"ר, ובאמצע הדרך נתמעטו העוברים, אז אותו מקום שבאמצע הוי רה"ר מדין מבוי שנתקצר, אבל כל שאר הדרך אינו רה"ר, וא"כ כ"ש דרכים המתפצלים מדרך שעוברים שם ס"ר, בודאי דאינו רה"ר כלל, דהא לא שייכא שם דין מבוי שנתקצר, ומוכח דפליגי הב"א והי"מ על הא"א, וכן משמע גם מהמשכנ"י בדעת הטור והשו"ע, עי' הערה הקודמת שהקשה לשיטת הטור ומחבר דמחנה ישראל לא הי' רה"ר א"כ לבן עזאי למה הזהירן משה , ומוכח דלית לי' סברת הא"א דלפי דבריו לק"מ, וכן משמע קצת דעת שו"ת מנחת אלעזר עי' לשונו לעיל הערה ח' דמשמע רק אותן רחובות דבקעי בהן ס"ר הוי רה"ר ולא המתפצלים מהם, וכן מוכח פשטות משמעות הרשב"ם והנמוק"י במס' ב"ב דף ס' שכל מחנה ישראל הי' רה"י.

Friday, September 08, 2006

Eruvin in the News: Wynnewood, PA 2

Building "Keruv" The Main Line Eruv

By David Oppenheimer

It has been a long process involving many people, but the construction of the Main Line Eruv expansion is finally nearing completion. Read on ...


What's The Point Of An Eruv?
The Halachos of Eruvin

By Prof. Adi Wyner

One of the 39 categories of prohibited activity on Shabbat is "carrying from one domain to the next" (hotzaah me-r'shut lir'shut). Jewish law prohibits carrying on Shabbat between a public domain and a private domain or for more than 4 cubits in a public domain. However, Halacha permits carrying within an enclosed private area. Read on ...

Thursday, September 07, 2006

Eruvin in the News: New Haven, CT

‘Eruv’ Proposed So Devout Jews Can Move About

Andy Bromage, Register Staff
09/06/2006

NEW HAVEN - Rachel and Michael Novick are observant Jews but have been unable to attend weekly Sabbath services together since their son, Aiden, was born five weeks ago. Read on ...

Wednesday, September 06, 2006

Part 9: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part VIII

הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל
אב"ד נאווהרדאק
:בעמח"ס ערוך השלחן, וז"ל

"... בני מבוי כופין זה את זה, ואפילו המיעוט כופין את המרובין, לעשות לחי או קורה, להתיר לטלטל בשבת כמו שכתב באו"ח סימן שס"ב, ובמבוי מפולש, כופין על עשיית צורת הפתח כמו שכתב שם בסימן שס"ג. ויש להסתפק בזמן הזה שמערבין הערים בצורת הפתח אף שהם רחבים ט"ז אמה, ואין בה ס' רבוא, על פי הכרעת רבינו הרמ"א שם, והרבה פוסקים חולקים על זה, אם יכול אחד לומר, לא אתן חלק בזה כי אני חושש להפוסקים האוסרים.

ויראה לי, דמכל מקום צריך ליתן אף זה שאין צריך לה. כמו כן בזה יכולים לומר לו, אף שאתה מחמיר על עצמך, מכל מקום לתקנת העיר אתה מוכרח ליתן, ואינו יכול לומר קים לי כהפוסקים האוסרין, כיון שכבר נתפשט ההיתר על פי הכרעת הרמ"א, אין שום אדם יכול לומר קים לי. ועשיית עירוב הוא מצוה כדמוכח בש"ס [עירובין ס"ח]." (ערוך השלחן, חו"מ סימן קס"ב א)

____________________________________________


הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל
אב"ד וואלאזין וירושלים
:בעמ"ח שו"ת נשמת חיים, וז"ל

"... נתתי שמחה בלבי על אשר שמו על לבם מעכ"ת שיחי' וחבריו הרבנים [מורי צדק ועיני העדה דייני העיר אדעסא] לעסוק בתקון גדול כזה בעירם ... הן העיר אדעסא נודעת לרבתי עם, רוכלת עמים, ויוכל היות שס' רבוא בוקעים בה, ונקראת עיר של רבים, בכל פרטיה, במלא מובן המלה, ואשר על כן אם יתן ה' ויצליח חפצו בידו להוציא הדבר לאורה, ולתקן כל העיר [עי' להלן ב"דברי מלכיאל" ב' יסודי היתר באדעסא] שיהיו רשאים לטלטל בתוכה ...." (שו"ת נשמת חיים סימן כט)

__________________________________________


הגאון רבי חיים עוזר גראדזענסקי זצ"ל
אב"ד ווילנא
:בעמ"ח שו"ת אחיעזר, וז"ל

"... אודות תיקון עירובין בפריז ... באתי בדברים בענין זה עם א' הרבנים הגדולים בעירנו משגיח על העירובין פה ועם הרב הגאון מוה"ר אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בבני ברק בעמח"ס "חזון איש", ואת אשר החלטנו אודיע למעכ"ת. והנה בודאי נראה שפריז היא רה"ר גמורה מה"ת ... אולם מעכ"ת כתב דבפריז ישנן ג' מחיצות מה"ת בכל ג' רוחות וגם ברוח הרביעית יש מחיצה בערך שליש, א"כ לפי זה אין להעיר פריז דין רה"ר מה"ת לכו"ע. והגם שיש פרצות ע"י הגשרים העוברים את הנהר, מכ"מ אין הם אוסרות מה"ת, כיון שהעומד מרובה על הפרוץ, ורק מדרבנן אוסרת כל פרצה ביותר מי' אמות, וא"כ בודאי שיכולים לתקן כל פרצות אלו בצוה"פ." (שו"ת אחיעזר ח"ד ס"ח)

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...