Tuesday, February 28, 2006

Part 1: Misconceptions in the Los Angeles Eruv Guidebook

Part of an ongoing commentary on the bias against city eruvin.

The following halachic guidebook was posted on the website of the new Los Angeles eruv. This guidebook illustrates that while a halachically sound eruv was established in LA, unnecessary stringencies are being promoted against the eruv. We will deconstruct selected parts of this overview and show that these stringencies have no foundations in halachah. More so, this overview shows a misinterpretation of hilchos eruvin that is common with many yeshivaleit.


The LA Eruv Guidebook:
Definition of “Reshus HaRabim” - Public domain
There are a number of criteria that have to be met in order for an area to qualify as a Reshus HaRabim:
a) “16 Ammah” - The area must have a thoroughfare, which is approximately 24-32 feet wide. The street must be open to the public and it cannot have a roof over it.
b) 600,000 people - There is a dispute among the Rishonim, whether a requirement of Reshus HaRabim is that 600,000 people use the street.


It is important to note that the overwhelming majority of Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim (see The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain that Shishim Ribo is a Criterion of a Reshus Harabbim) and that a simple reading of most Rishonim would show that the requirement of shishim ribo is conditional of a street (e.g. Bahag, Berlin edition, p. 131; Tosfos, Eruvin 6a; Ritva, Shabbos 6a; Ramban, Shabbos 57a, and Ran, Shabbos 6a).


The LA Eruv Guidebook:
There is a major debate on how to define this requirement of 600,000 people, especially in light of the fact that the Shulchan Aruch states that we require 600,000 people “Ovrim Bo Bechol Yom,” which simply interpreted means that it has to be a street traversed by 600,000 people every day. However, this interpretation is difficult:
a) Historically, when the Gemorah calls certain locales a Reshus HaRabim, it does not seem feasible that there were 600,000 people there each day.
b) Pictures of the levaya of R’ Shlomo Zalman Auerbach zt”l, show that the city was clogged with 250,000 to 300,000 attending, so one cannot imagine 600,000 in a 16 Ammah-wide street each day.
c) The Ritva states that the population of Yerushalayim was less than 600,000 people. Only by including the surrounding suburbs was there a population of 600,000. To imagine that all the people of Yerushalayim and of the suburbs all used the main thoroughfare each day is not feasible.


Even though one may have questions on the feasibility of a shita mentioned in the Shulchan Aruch it doesn’t change the halachah. This difficulty is not a new one; the Aruch HaShulchan asked (O.C. 345:18) a similar question and then declared that in any case it would not make a difference. The accepted halachah is that the shishim ribo must traverse the street itself daily.

There is no doubt that many Achronim maintain the simple understanding of the Shulchan Aruch, that the shishim ribo must traverse the road itself on a daily basis for the road to be classified as a reshus harabbim (see below). Rav Moshe zt”l understood that shishim ribo ovrim bo b’chol yom as stated in the Shulchan Aruch refers to a sratya where the shishim ribo would be required to traverse the street daily (Igros Moshe, O.C. 1:139:5, 4:87-88, 5:28:16). Apparently, Rav Moshe believed that it is possible for shishim ribo to traverse a road on a daily basis.

Additionally, this is an incorrect understanding of the Ritva. The Bais Ephraim explains the Ritva that three conditions regarding shishim ribo must be met for the street to be classified as a reshus harabbim. The shishim ribo must: 1) Be present in the area (metzuyim shom). 2) Frequently use the street (ovrim v’shovim). 3) That they could all possibly traverse the street in one day (bechol yom). Consequently, it is erroneous to include suburbs or neighborhoods that have nothing to do with each other in the tally of the shishim ribo. Even people from adjoining suburbs do not frequent the streets of all their adjacent neighborhoods. More so, the simple understanding of the Bais Ephraim’s p’shat in the Ritva is as the Maharsham (3:188) and the Minchas Yitzchak (8:32) maintain that the shishim ribo would need to traverse the street itself most days of the year (as opposed to literally every day) for the street to be classified as a reshus harabbim. Otherwise, as the Maharsham (ibid.) declares, what is the time span required for the shishim ribo to traverse the street, a few years? If this would be the case, most roads would be classified as a reshus harabbim!

We see from this that the previous poskim did not resort to creating new chiddushim in shishim ribo as has been proposed in the LA Eruv Guidebook. Notwithstanding all these questions regarding the feasibility of a daily shishim ribo traversing the street, the previous Achronim did not resort to this answer that if a street had the ability to support shishim ribo it would be classified as a reshus harabbim. It is only if the street would frequently have shishim ribo traversing it that the capacity to support shishim ribo would classify the street as a reshus harabbim.


The LA Eruv Guidebook:
Granted that some Poskim do insist on the requirement of 600,000 each day, the consensus of Poskim [Chazon Ish, Rav Moshe Bick, Rav Yisroel Gustman, Rav Moshe Stern, Rav S.Z. Auerbach זכרונם לברכה, and Rav Elyashiv שליט"א] interpret the Reshus HaRabim requirement to be a street, that services a population of 600,000 people every day. For example, in Brooklyn, Ocean Parkway is a wide street (three lanes each way) that services the people in the Flatbush and surrounding areas [more than 600,000 people]. It is considered a Reshus HaRabim even though 600,000 people will never use it on a single day. The Mishna Berurah shows that this opinion is supported by the Ramban and Ritva. עי' בביה"ל סי' שמ"ה ד"ה שאין ששים

Some poskim maintain that the requirement of shishim ribo is daily (Zivchei Tezdek, siman 102; Aishel Avraham 345:3; Kinyan Torah, 4:40:7, and Igros Moshe, O.C. 1:139:5, 4:87-88, 5:28:16). These poskim definitely require that the shishim ribo traverse the street itself and it would not be sufficient for a street to be classified as a reshus harabbim if it would just support 600,000 residents. Even those poskim who maintain that it would be sufficient if the street would frequently have shishim ribo traversing it (but do not require it daily) do not agree that it would be adequate that the street just supports 600,000 residents; the shishim ribo would need to actually traverse the street very often (Maharsham, 3:188; Minchas Elazar, 3:4, and Minchas Yitzchok, 8:32:1).

It is immaterial if the Chazon Ish maintained that the criterion of shishim ribo is that the street just has to service 600,000 residents (there is not a shred of evidence from his writings that this was his opinion) since he clearly maintained that if a tzuras hapesach is used to rectify a pirtza, we would require that shishim ribo traverse through the pirtza in order for that street to be classified as a reshus harabbim (Chazon Ish, O.C. 108:12). Consequentially, there is practically no situation where the Chazon Ish would consider a street without shishim ribo traversing it a reshus harabbim.

Rav Moshe Bick zt”l, cited above, does not maintain that it is sufficient if the street supports shishim ribo since he maintains that shishim ribo is conditional of a city (as opposed to a street; see Kerem B’Yavnah, 3, siman 26). Additionally, in the sefer Yashiv Moshe (p. 58), there is an alternative opinion cited in the name of Rav Elyashuv shlita that the shishim ribo has to traverse the street itself. Why should we believe that Rav Elyashuv disagrees with the simple reading of the Shulchan Aruch that the criterion of shishim ribo is conditional of the street and is needed on a daily basis?

More so, the opinion of the above cited poskim is all hearsay and is not based on their writings at all. None of these poskim state that this is their understanding of shishim ribo. Some yeshivaleit claim this in their name.

This assertion regarding Ocean Parkway is erroneous. As mentioned previously, according to the shitas haRitva, Ocean Parkway would not be classified as supporting shishim ribo.

As stated above this is an incorrect reading of the Ritva and the Ramban does not pertain to this matter at all since he is referring to intercity roads (sratyas) and not to the city streets themselves.


The LA Eruv Guidebook:
R’ Chaim Ozer Grodzenski zt”l, felt that Paris was a Reshus HaRabim DeOraysa, fulfilling the requirement of 600,000 people, despite the fact that he states there were not 600,000 people on any street on any given day.

This is a simplistic and erroneous reading of the Achiezer’s teshuvah. Rav Chaim Ozer Grodzenski zt”l maintained that at least one street of the city would require shishim ribo traversing it before the entire city would be classified as a reshus harabbim (see Part 1: The Achiezer Explained). Therefore, it’s incorrect to assert that the Achiezer’s position regarding shishim ribo is conditional of a city and not a street since at least one street would be required to have shishim ribo traversing it (see also Kovetz Ohr Yisroel, vol. 18, p. 18-19).


The LA Eruv Guidebook:
R’ Gustman zt"l was asked that if this is the correct interpretation of the Shulchan Aruch, how did Warsaw continue to keep their Eruv, even after the population there grew, and exceeded 600,000. He answered that Warsaw did not have main streets like Paris or Brooklyn, wherein there were 600,000 people from all around using those streets. Warsaw expanded in a manner that the people from the various parts of the city did not use any single streets, and rather each neighborhood used the adjacent streets. At the time there were no cars or wide streets, hence no major thoroughfares used by 600,000 people.

Los Angeles has streets such as La Brea, Wilshire, Olympic, and others, which are heavily traveled daily, and therefore should be considered a Reshus HaRabim Deoraysa fulfilling the criteria of “600,000” similar to Ocean Parkway in Brooklyn.


Rav Gustman zt”l could not have said this since there were trains and trolleys in Warsaw and those streets were heavily trafficked by commuters from other parts of the city (there were two bridges that crossed from Warsaw to Praga and people used to commute both ways there as well). Consequently, there is no difference between Warsaw and our cities, and if an eruv was allowed in Warsaw even though it contained shishim ribo, there is no reason not to allow an eruv in our cities that contain shishim ribo as well (see Part 3: The Truth About Warsaw and Part 4: The Truth About Warsaw). As explained above, even according to this shita in shishim ribo, Ocean Parkway does not service shishim ribo.

Thursday, February 23, 2006

Part 1c: Various Issues Regarding Eruvin

פרק א


תיקון עירובין - מצוה



עוד טעמים על נחיצות העירוב מבעמח"ס נטעי גבריאל:


א) שכיח הרבה פעמים שנחלה תינוק (בחולה שאין בו סכנה) וצריכין להראותו להרופא, ובעוה"ר במדינה זו הוא מכת מדינה שאין הרופאים באים להבית לראות את מצב החולה ומוכרח לישא התינוק אצלם בשבת. וע"י העירוב יכולים להביא את התינוק ע"י עגלה ולחזור בלי לקרוא לחברה הצלה.
ב) להביא תינוק למול בשבת יש כמה עקולי ופשורי אם רשאים להביאם ע"י עכו"ם ברשות הרבים כמבואר בסימן של"א סעיף ו' ובנו"כ שם. (ויש מקומות שיש להם טענה האיך יכולים להשתמש בעכו"ם לצורך מצוה יקרה וחשובה כזו שהוא יסוד היסודות של היהדות).
ג) ביולדת שמוכרחת לנסוע בשבת לבית החולים ונוטלת חפצים שלה כי בביה"ח אין להם בגדים צנועים הראויין להן עפ"י תורה, ויש בזה איסור הוצאה או עכ"פ ריבוי בשיעורין.
ד) שכיח מאוד שצריכין לשאול שאלה ממורה הוראה וא"א להראות השאלה להרב מפני איסור הוצאה ואיכא ביטול מצות עונה וכו' וכו'.
ה) אנשים ונשים מקילין להוציא סידורים וכדומה ע"י קטנים ובאמת הרבה פוסקים מחמירין בזה, וכמ"ש הח"ס או"ח סי' צ"ט ובשו"ת ח"ו סי' י"ג ומהר"ם שיק או"ח סי' קע"ג ועוד, הגם כי ישנם מקילין, אך הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים.
ו) בפסח שחל בשבת וכדומה שנוהגים אברכים לילך לבית הוריהם לליל הסדר, עם כל בני ביתם, ומוכרחים להשאר לישון שם בלילה, ושכיח טובא צער וביטול שמחת יו"ט כי אין להם מקום מרווח, ומפריעים מנוחת האבות והזקנים, ואילו הי' יכולים לחזור לבתיהם אחר הסדר עם עגלות תינוקיהם, אזי הי' בודאי לכל אחד ואחד שמחת יו"ט בשלימות, ודו"ק.
ז) הוצאה ביו"ט יש איסור תורה שלא לצורך כלל, והעולם נכשלים בזה מאד מחמת חסרון ידיעה. ובאמת אפשר לומר, שביו"ט נחוץ העירוב ביותר, כי בשבת יודעים ההמון שיש איסור הוצאה, משא"כ ביו"ט חושבין העולם שהותרה הוצאה לגמרי, ובאמת זה אינו). ובפרט שהרבה מוציאין ביו"ט את כל "מחזיק המפתחות" וביניהם ישנם מפתחות שהם לא לצורך כלל ואסור להוציאם ביו"ט מחמת ריבוי בשיעורין.
ח) שכיח הרבה פעמים כשעושים שמחה בביתם, מוכרח להעביר ע"י עכו"ם מאכלים ומשקאות למקרר של השכן, כי אין להם מקום די אצלם, ויש בזה שאלה אי מותר, עי' בסי' ש"ז ס"ב ובנו"כ שם.
ט) הרבה בע"ב עושים לעצמם צוה"פ לפני וצדדי בתיהם כדי לטלטל שם ואין יודעים לעשותן כדין ונכשלין בכל שבת באיסור הוצאה. וכן יש הרבה שאינן בקיאין בהל' עירובי חצרות ובפרט באפארטמענט בילדינגס.
י) כשיורד גשם או שלג גדול, וכשבאים לבתיהם מנערים את המים והשלג מעל הכובע ויש בזה חשש איסור מה"ת משום ליבון כדאיתא בסי' ש"ב ס"א, משא"כ כשיש עירוב יכולים לישא פלאסטיק על הכובע.
יא) חולים ההולכים עם תרופות בכיסם.
יב) זקנים או חולים עם מקלות.
יג) בריללן לקריאה שאינו עוזר להליכה.
יד) שכיח הרבה שנשים מוציאות מפתחות שאינם תכשיט גמור.
טו) הוצאה ביו"ט שלא לצורך, ולכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא.
טז) הבאת תרופה מבית מרקחת (דרא"ג סטא"ר).
יז) כלי שמיעה באזניים.
יח) כפתורים כאלו שאינם בטלים לבגד.



לא לחפש חומרות, כיון דאתי לידי קולות ומכשולות:


וז"ל שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן קח: עלינו לחפש בחורין וסדקין אחרי פתח היתר כדי שינצל מחילול שבת ח"ו.


ועיין בבית מאיר סימן שפ"ד סעיף כ' שכתב, דעתה ששכיח דדיירי ישראל עם עכו"ם במבוי וחצרות היה אפשר לומר דמותר לערב בלא שכירות, אמנם חלילה להקל וכו', אלא בשעת הדחק טוב יותר לערב מכל מקום בלא שכירות משלא לערב כלל ולנהג איסור בטלטול, דממש קרוב לודאי שרוב המון עוברים ומטלטלים בלי עירוב כלל.


וז"ל שו"ת הרי"ם סימן ד: איני יודע למה רום מעלתו מחפש אחר חומרות בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר וכו' אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בנקל.


וז"ל שו"ת ישועות מלכו או"ח סימן כה: יש להורות לעת הצורך בפשיטות כדברי מהרי"ט, בפרט שנהגו כן אחריו כל החכמים שהיו אחריו והגאון בעל נה"מ ובעל בני יעקב והגאון המל"מ והכנה"ג חלילה להרהר אחרי הוראתם בשעת הדחק, כי ידוע כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות.


וז"ל הרה"ג ר' חיים בערלין (שהיה בנו של הגאון הנצי"ב ז"ל חתן הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל) בריש תשובתו לענין העירוב באדעסא (בקונטרוס תקון שבת): ונתתי שמחה בלבי על אשר שמו על לבם לעסוק בתקון גדול כזה בעירם, וכן ראוי והדור לנו, וכמו שאמר רבב"ח לאביי בעירובין ס"ח ע"א "מבואה דאית ביה גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף?", והמקום יהא בעזרם ותבא עליהם ברכת טוב.


וז"ל שו"ת שערי דיעה חלק ב' סימן יח: אין לגבב חומרות בדיני עירובין, שהלכו בהם להקל.


ועיין בשו"ת זקן אהרן (להרה"ג ר' אהרן וואלקין אבד"ק פינסק) ח"ב סימן יז (ומובא בספרו של השואל שו"ת חלקת יעקב ח"א סימן קפג) שכתב: כבר ידוע שרבותינו הראשונים והאחרונים צעקו ככרוכיא על אלו שמחטטים לחפש חומרות בהלכות עירוב. וע"ש ריש סימן יח וסוף סימן כ.


ועיין בספר דרשות לחם שלמה (דרשת שמחת תורה שנת תרצ"ב) מהגה"צ אבד"ק שאמלויא זצ"ל וז"ל: וכן יתאמץ כל אחד ואחד במסירות נפש שלא יפריעו ח"ו העירוב שעשינו ב"ה על צד היותר טוב. והארכתי בביאור הטובה הרבה של העירוב, וכוונתו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד, דרשות הרבים הוא מעלמא דפירודא הסטרא אחרא, ורשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כמבואר בספרים הקדושים... וכשעושין עירוב נעשה מרשות הרבים רשות היחיד ונתהפך מדין לרחמים, משם אלקים להויה ב"ה, ונמתק הדין לרחמים. וזכות זה יעמוד לנו להשמר מכל יגון וצרה, ויתרומם קרנינו בפרנסה טובה, ונזכה להושע בדבר ישועה ורחמים במהרה בימינו אמן.


ובספר רחובות העיר (אנטווערפען תשמ"ט) עמוד יח מביא בשם הגאון ר' יחזקאל אבראמסקי ז"ל (אודות העירוב באנטווערפען) שאמר לו: תעשו עירוב בלי חומרות (פירוש, שלא יפריע לכם מלעשות עירוב בגלל איזה חומרא שאינו מעיקר הדין).


וז"ל שו"ת ויען יוסף סימן קצה: ראינו לרבותינו זצ"ל שהיו משתדלים לעשות תיקון עירובין כדי להציל ההמון ממכשול, והיו מחשבין זאת לזיכוי רבים וכו', ואם לא היה אפשר לצאת ידי כל הפוסקים בזה, היו סומכים על שיטות המקילין, וכו' הלכה כדברי המיקל בעירוב וכו' כל שאינו נוגע לדאורייתא מילתא דמסתברא דגם לענין מחיצות נאמר כלל זה דכללא הוא בשל סופרים הלך אחר המיקל וכו', כיון שראו רבותינו שהמון עם בפרט נשים ועמי הארצות נכשלים באיסור הוצאה וכו' על כן השתדלו לעשות תיקון עירובין להצילם מזה.


מנהג העולם בכל הדורות:


זה לשון שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח.


וז"ל המנחת אלעזר בספרו נמוקי או"ח סימן שצא סוף אות ב: בכל עיירות הגדולות הישנות בפולין וגליציען וכמו קראקא ולבוב [15] אשר ישבו בה כסאות למשפט רבותינו הקדושים בעלי השו"ע ונושאי כליו וכו', והיה בהם מעולם עירובין וטלטול בתוך העיר עכ"ל. ובתשובה מהרה"ג רמ"מ קרענגיל מקראקא ע"ד העירוב שם (נדפס בספר "תורת רבינו שמואל מסלאנט" או"ח סימן טז), כתב שהיה בקראקא עירוב עוד מימי הרמ"א (אבד"ק קראקא) והאריז"ל (הוא כתב קונטרס הנ"ל בערך בשנת תרנ"ב, וכתב שם שזה יותר משלש מאות שנה שהיה עירוב בקראקא, רק עכשיו הסירו אותו והרחיבו העירוב).[16]

אף בליטא היו עירובין ברוב העיירות (וכמ"ש במשכנ"י ובמשנ"ב ובהרבה ספרים דגדולי ליטא). וז"ל שו"ת לבוש מרדכי (עפשטיין) סימן ד אות א: "אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צורת הפתח, ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות". ועיין במשמרת שלום סוף סימן כד בפירושו שבבריסק ובווילנא היה עירוב. ועיין שו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח שמזכיר "אחד מהרבנים הגדולים בעירנו משגיח על העירובין פה". (ובשו"ת תשובות והנהגות להגר"מ שטערנבוך שליט"א ח"א סימן תתמד מביא, שבענין חובת רב בעירו היה מורגל בפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנא לומר שצריך ג' דברים, ואחד מהם הוא לסדר עירוב. ועיין תקון שבת - אדעסא סימן ט עמוד 62 מהרה"ג ר' שלמה זלמן סלוצקי מו"ץ דווילנא, שכתב ע"ד תקון העירוב באדעסא: "מאד אשמח כאשר יעזור לו ה' להרים המכשלה מהעיר הגדולה"). וכן בראדין, החפץ חיים "היה משגיח מאד על העירובין" (דוגמא מדרכי אבי עמוד לא אות יד). וכן החזון איש בבני ברק היה משגיח על העירובין [17] (עיין ארחות רבינו ח"א ועוד). והערוה"ש (בסימן שמה סעיף יח) כתב בימיו: "שהעירובין נתפשטו ברוב ערי ישראל הרבה מאות שנים מקודם". וז"ל האגרות משה באו"ח ח"ה סימן כט: "בכל עיירות שהיו נמצאים יהודים היו מתקנין עירובין."


ובימי הגאון ר' שמואל סלאנט זצ"ל ("זקן ההוראה של ירושלים"), "היו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים על פי הוראת רבם באין מוחה ומערער" (לשון החזון איש בספרו או"ח סימן לט אות ה). ועיין עוד בסוף ספר 'כל בו' לוח של מאות עיירות שהוזכרו בספרי השאלות ותשובות לענין עירוביהן.

______________________

[15]
ועיין שו"ת שואל ומשיב (להגאון מוה"ר יוסף שאול נאטאנזאן אבד"ק לעמבערג זצ"ל) מהדורא תליתאה ח"א סימן רג שמזכיר העירוב בעירו ובבראד.
[16]
וע"ש שבתחלה היה העירוב עשוי ע"י צוה"פ כנהוג, ואח"כ הסירו השלטונות כל צוה"פ ונאלצו להרחיב ההיקף בעירוב החדש. (וע"ש בכל הקונטרס שאף אחד לא חשש משום רה"ר, רק כל המו"מ היה ע"ד חששות דרבנן). וע"ע בירחון אור ישראל עמוד רמז אות ב.
[17]
ובארחות רבינו חלק ג עמוד רנא כתב: "כל עניני העירוב של בני ברק נעשה על פי מרן החזון איש, והממונה על העירוב היה מטעמו, שמרן למדו והדריכו וכו', ועשה עירובין בהרבה ערים בארץ ישראל בהתאמה עם מרן החזון איש זצוק"ל, עכ"ל.

Wednesday, February 22, 2006

History of City Eruvin − Part 4: The Eruv in Krakow

Continued from part III


The Underpinnings of the Controversy

As mentioned in the introduction to this series, the opposition to Rav Chaim Libush Horowitz began with his founding of a school in Krakow, in 1877 that also taught secular studies. The Chasidim considered this method of schooling too liberal and opposed Rav Horowitz’s candidacy for the office of Chief Rabbi of Krakow (see Gershom Bader, Mayne Zichroynes, p. 94 and Me’ore Galicia, vol. 2 p. 203). This opposition to Rav Horowitz carried over to many issues that Rav Horowitz proposed (Mayne Zichroynes, p. 94; HaMitzpeh, October 26, 1906, number 43, and Kovets Kerem Shlomo, 1979, number 6); however, the issue of the eruv was the most fiercely contested (HaMitzpeh, November 25, 1904, number 33 ─ see below ─ and October 26, 1906, number 43). Rav Yehuda Leib Grubart (1862-1937) author of Chavalim BaNe’imim singled out in his Sefer Zikaron (p. 167) the controversy regarding the eruv in Krakow as being particularly fierce. Since eruvin more than any other issue vests a certain amount of centralized power to the baal ha’machsher, a city eruv is the most palpable symbol of power that a rav could have. Townsfolk publicly carrying in Rav Horowitz’s eruv would have been indicative of his influence and support in the community, unlike other more private issues. Therefore, the establishment of an eruv by Rav Horowitz elicited a disproportionate amount of hostility. Rav Horowitz’s main antagonist regarding the eruv was the Chasid Rav Krengel, the author of Toras Eruvin (Me’ore Galicia, 4 p. 627).



Analysis of the Non-Halachic Debate

The most improbable complaint levied against Rav Horowitz by Rav Krengel was that he supported the authorities’ removal of the tzuras hapesachim which encompassed the Jewish quarters. Rav Krengel asserted that Rav Horowitz had done so in order to demonstrate his facility as a posek to fashion all sorts of heterim without utilizing tzuras hapesachim, and for that reason alone he did not allow the authorities to consent to the erection of tzuras hapesachim. However, the preponderance of evidence suggests that this assertion was disingenuous. As can be discerned from HaMagid (December 22, 1887, number 49); HaZefirah (December 23, 1887, number 274); Sefer Zikaron (published by Hasif, 1890, p. 31), and in Rav Horowitz’s obituary in HaMitzpeh (November 25, 1904, number 33 ─ see below) the authorities were the ones who prompted the removal of the tzuras hapesachim and it was not at the behest of Rav Horowitz at all. Even if one were to rejoin that these sources were biased in favor of Rav Horowitz, there is incontrovertible proof from none other than Rav Krengel himself that it was the authorities who did not allow the erection of the tzuras hapesachim. In Kovetz VaYelaket Yosef (1913, number 3-12) Rav Krengel inquires of the rabbanim, since the authorities do not allow the establishment of tzuras hapesachim what should be done in the cities where the ramparts were removed? Nine years after Rav Horowitz’s passing, Rav Krengel acknowledged that the authorities still did not allow the erection of tzuras hapesachim.



Analysis of the Halachic Debate

Even a cursory analysis of the available material demonstrates that the hostility towards Rav Chaim Libush Horowitz’s eruv was on more of a personal level then a halachic one. The tone of the rhetoric levied against Rav Horowitz by Rav Krengel illustrates this point succinctly. However, since the halachic debate was principally regarding the facts on the ground, it is impossible at the present time to establish the veracity of the facts presented by each side of the debate. However, there are some important points that can be discerned from these teshuvos.

All of the support that Rav Krengel mustered was predicated on his version of the particulars as specified in his original kuntres, Toras Eruv (1891). Rav Krengel disseminated his kuntres to many poskim who then agreed with him that the eruv was flawed. However, Rav Horowitz asserted in his proclamation (Moda’ah Rabah, Adar 1892) that Rav Krengel was totally incorrect in all his allegations. (Additionally, it seems that Rav Krengel missed Rav Horowitz’s later clarifications in Chayei Aryeh, siman 18.) Notwithstanding Rav Krengel’s later rebuttal (Toras Eruvin, siman 11) of Rav Horowitz’s proclamation, all of the teshuvos from the poskim that Rav Krengel published were based on his earlier Toras Eruv and it’s not clear that these rabbanim would still have continued to agree with him. A case in point is Rav Krengel’s allegation that there were pirtzos esser that were not rectified (which was the main objection of the Shinever Rav and the Brezaner Rav to the eruv). Rav Horowitz emphatically declared that Rav Krengel’s claim was incorrect because he didn’t even know which set of ramparts Rav Horowitz was using for the mechitzos. The fact that Rav Krengel rebutted this claim afterwards (in Toras Eruvin, 1892) contending that the pirtzos were still not rectified does not counter that these haskamos were based on Rav Krengel’s earlier teshuvah (Toras Eruv, 1891) and these rabbanim did not see Rav Horowitz’s response.

Additionally, Rav Krengel’s claim that he was informed that the karpeifos of Warsaw were completely enclosed so no evidence could be inferred from the dayan Rav Klepfish’s letter is suspect. One of the Dayanim of Warsaw, Rav Nossan Shpigelglass (1798-1873), attests to the fact that they were lenient in Warsaw regarding the pirtzos of the karpeifos (Meoros Nossan, siman 8:19) so in fact it seems that the karpeifos were not entirely enclosed.

In closing, even though Rav Horowitz was relying on many kulos in hilchos eruvin to form his eruv (many of them which were used in Europe), as Rav Avrahom Aharon Yudelovitz (1850-1930) put so succinctly (Bais Av, 2:9:4), it is easier to be a critic then to be a author and Rav Krengel’s method of collecting all the stringencies in hilchos eruvin is not the way of the poskim.


Part of the obituary for Rav Chaim Libush Horowitz published in HaMitzpeh (November 25, 1904, number 33) that refers to the controversy of the eruv.

l_________________________________________________


Epilogue: When Rav Yosef Nechemia Kornitzer (1881-1933) became the Chief Rabbi of Krakow in 1925, one of the responsibilities that he undertook was the eruv in Krakow (Teshuvos V’Chiddushei Rabeinu Yosef Nechemia, p. 12; see also Rav Yechezkel Besser’s Min HaEvar El HaAsid, p. 227). While it seems that there were some tzuras hapesachim added at the time, ironically, they were definitely using some of the same parts of the city’s existing structures (such as the riverbanks of the Vistula) for the parameters of their eruv as Rav Horowitz had utilized (Teshuvos V’Chiddushei Rabeinu Yosef Nechemia, p. 22). At this time even the Chasidim were utilizing the Krakow eruv (see image below) since Rav Kornitzer was a Chasid.

This image captured from the film Jewish Life in Crakow (1939; see here) shows a Chasidshe man carrying his talis to shul Shabbos morning (according to the narrator).

Tuesday, February 21, 2006

Part 2: According to the Mishnah Berurah, May a Baal Nefesh Carry in an Eruv of Tzuras HaPesachim?

As stated in part 1 the Mishnah Berurah maintains that a Baal Nefesh should adopt the stringent position and not rely on the fact that the street does not have shishim ribo traversing it. I noted there that the Mishnah Berurah would allow a Baal Nefesh to utilize an eruv of tzuras hapesachim if the streets were not mefulash. What follows is an additional situation where the Mishnah Berurah would agree that a Baal Nefesh may utilize an eruv of tzuras hapesachim.

The Mishnah Berurah (Bi’ur Halachah, 345:23), quoting the Elya Rabah, states that even in conjunction with a tzad l’heter, a Baal Nefesh may be lenient and rely on the fact that the street does not have shishim ribo traversing it. When considering the basis for leniency there are two levels: a fundamental factor in the laws of reshus harabbim such as mefulash or mechitzos and a tzad l’heter such as using questionable mechitzos. Since the Mishnah Berurah would allow a Baal Nefesh to be lenient even when just employing a tzad l’heter, in conjunction with the fact that the street does not have shishim ribo traversing it, how much more so if we were relying on fundamental mitigating factors like the streets not being mefulash and the area being bounded by mechitzos. There is no doubt in such circumstances the the Mishnah Berurah ― and all the other poskim as well ― would agree that a Baal Nefesh could be lenient and utilize an eruv of tzuras hapesachim, since we have not met all the requirements of a reshus harabbim.

Monday, February 20, 2006

Part 1a: Various Issues Regarding Eruvin


פרק א


תיקון עירובין - מצוה [1]


מקורות בגמרא וראשונים ומדרש:


שבת יד ע"א ועירובין כא ע"ב: אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר,'[2] ופירש רש"י: שלמה תיקן עירובי חצירות, וגזר [3] שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו, לעשות סייג והרחבה לאיסור תורה, שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד, והיינו דכתיב 'ואיזן וחקר תיקן משלים' שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם. וידים, נטילת ידים, לעשות סייג לטהרות.


עירובין סח ע"א: אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי "מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן (-כגון אתה ורבה דדייריתו ביה) לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף?", אמר ליה מאי נעביד, מר לאו אורחיה (-רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף), אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי (-שאר בני מבוי לא משגחי). ואי אקני להו פיתא בסלא (-אקני להו משלי ריפתא בסלא בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף), כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו בטיל שיתוף (-אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני, אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף).


וכתב הריטב"א שם: לא מיבעי ליה לצורבא מדרבנן למידר במבוי וחצר שאינם מעורבין (הובא בכף החיים סימן שסו אות קכה). ועיין בתשובות גאוני מזרח ומערב סימן כו, שרב נטוראי גאון תמה על עיר שלא עשו עירוב, והביא גמרא הנ"ל.


ביצה טז: תנו רבנן יום טוב שחל להיות בערב שבת וכו', רבי אומר מערבין ערובי חצרות וכו'. תא שמע, דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל, ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא, אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא, אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא. כיון דמקלקלי בה רבים (ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב - רש"י) היינו קלקולא (אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר - רש"י).


ובשיטה מקובצת שם: מצוה לערב עירובי חצירות ושתופי מבואות כדי לשמור הרבים מקלקול, וכל שכן אם הורגלו בדבר.


תוספתא עירובין פרק ב הלכה ח: "אמר רבי מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצות."


תוספתא עירובין פרק ה הלכה ו: "מצוה על אדם לבטל רשות."


מדרש שכל טוב פרשת בשלח (טז,י בסופו עמוד ריד) וזה לשונו: ורבותינו דרשו, 'והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו' (שמות טז,ה), 'את אשר יאכלו' לא נאמר אלא 'את אשר יביאו', כלומר יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחי'ים וקורות וצורות פתחים ועירובים ושיתופים, להתיר להם את אשר יביאו ביום השבת מרשות לרשות. וכ"כ במדרש לקח טוב פרשת בשלח: 'את אשר יביאו' מכאן לעירובי חצירות מן התורה, שיערב אדם בשבת בפת או בשום מאכל כדי שיטלטל מבית לבית ומחצר לחצר. וזהו כוונת הילקוט שמעוני פרשת בשלח רמז רנח שכתב: 'והיה ביום הששי והכינו, מכאן שיערב אדם מערב שבת לשבת', וכמו שפירש שם המגן אברהם בפירושו זית רענן אות פט. [4]


וז"ל הלכות גדולות לר"י גאון הל' עירובין פרק הדר: וצריכא מתא למיעבד לה עירוב [5] הדר הודרנא (-סחור סחור) בחבלים או בצורות הפתח.[6]


וז"ל שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: "והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם, והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך, ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת.
______________________


[1]
ואף לתיקון מחיצות, עיין לקמן בשם הלכות גדולות ומש"כ שם בהערה.
[2]
בדרך צחות יש לפרש שייכות ב' פסוקים אלו לתקנת עירובין, דאנו רואים בכל מקום שמייסדים עירוב יש שועלים המחבלים את הכרמים, כרם ה' צבאות, שרוצים ח"ו לבטל העירוב (ולפעמים מעשה שטן הצליח ומשכו אתם אנשים חשובים בתמימותם), וע"כ צריך לתיקון עירובין "חכם" שיוכל לקיים 'ואשיבה חורפי דבר', וד"ל.
[3]
עיין בשו"ת חת"ס או"ח סימן צט וז"ל: כשעשה סייג לשמירת שבת, וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז 'ישמח לבי גם אני', עכ"ל. ועיין אום אני חומה סימן פ עמוד שסט, וסימן פא, וסימן קא אות א.
[4]
והוסיף הגאון המפורסם מוה"ר פישל הערשקאוויטש שליט"א שמהנ"ל מוכח שעשיית עירוב הוא מצוה חיובית, וגם שייך בה מצות חינוך לקטנים כדאיתא בתוספתא עירובין פרק ב הנ"ל. ושזהו כונת המדרש רבה באסתר ז: "את סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת, לא נתתי לך אלא לטובתך". וזהו כונת המשנה בשבת דף לד 'עשרתם ערבתם הדליקו את הנר', שכולם משום עונג שבת וכמ"ש היראים סימן תכט. (ועיין פרי מגדים בפתיחה כוללת לאו"ח ח"א סימן יט על פי שו"ת צמח צדק סימן כח דעונג שבת הוי דאורייתא. ועיין רב נסים גאון ריש ברכות דהוי הלל"מ, ועיין תוספות בשבת קכב. ד"ה מעמיד בשם המכילתא).
[5]
אל יפלא בעיני הקורא למה עניני מחיצות וצורת הפתח נקראו בפוסקים בשם 'עירוב', הלא שם עירוב בפשטות קאי על רק שיתוף הפת דמערב הכל יחד, דחזינן בגמרא (עירובין ו. 'כיצד מערבין' ועוד) דאף ענין תיקון המחיצות קוראים לו 'עירוב'. (וע"כ סוברים הרבה פוסקים דהלכה כדברי המיקל 'בעירוב' קאי גם על עניני מחיצות). שוב מצאתי כן מפורש בפסקי רי"ד (ומאירי) שבת ו. ד"ה חצירות וז"ל: האי 'עירבו' משמע שיתופי מבואות, ומשמע נמי תיקונו בלחי או קורה, שגם הוא יקרא עירוב, כדתנן 'אין מערבין רשות הרבים בכך'.
[6]
כנראה מקורו ממדרש שכל טוב הנ"ל "יכינו ביום הששי במבואות ובחצרות תקוני לחיים וקורות וצורות פתחים". וכן הוא מסברא, דכיון שמצוה לחזור אחר עירובי חצירות ושיתופי מבואות, ממילא צריך לתקן המחיצות שיהיה יכול לערב. וכ"כ בנתיבות השבת פרק כו הערה ו וז"ל: "ופשוט ומבואר בפוסקים דלאו דוקא בענין עשיית העירוב (מצוה לחזור אחריו), אלא גם ענין תיקון המחיצות בכלל זה, דאי לא הא לא קיימא הא". ובאמת מבואר כן בשו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח וז"ל: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח. ובשו"ת חת"ס או"ח סימן צט המובא לקמן בשלימותו כתב בתחלתו וז"ל: "שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתיקונים צורת הפתח או שארי תיקונים כיוצא בו, כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש", וע"ז סובב כל תשובתו שם. וכן נהגו מעולם בכל העיירות, ועיין בסוף ספר כל בו על עירובין שהראה מקום לכמו ד' מאות עיירות ששאלותיהם בעניני עירובין נידונו בספרי השו"ת, ורוב הנידונים הם בעניני תיקון מחיצות. (ומשום זה נתעורר דיון המשכנות יעקב ע"ד צוה"פ בעיירות, וכן בפרי מגדים ובית מאיר וערוך השולחן וביאור הלכה וכו').
ועיין בסמ"ג ריש הלכות עירובין שכתב בשם רב האי גאון (ומובא בב"ח ריש סימן שסו), שלכך לא נתקנו עירובין ונטילת ידים עד שלמה המלך ע"ה, מפני שהיו כל הימים במלחמה עד שלמה המלך ע"ה, שבימיו נתן הקב"ה שלום בארץ, עכ"ל. ותשובתו של רב האי גאון נדפס בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן מג, וכתב שם "שלא היה פנאי לתקן המבואות ולהניח עירובין", הרי דתקנת שלמה המלך היה ג"כ לתקן המבואות.

Friday, February 17, 2006

Eruvin in the News: Berkeley, CA

Friday February 17, 2006

Wire to wire

Religious boundaries ease Shabbat restrictions in Berkeley area

by joe eskenazi staff writer

You see the power lines. You see that blasted transformer blocking your bay view. You see the BART train whistling back and forth, interminably, between Richmond and Fremont. You might even see the lush, green vines of ivy snaking up and down the elevated tracks. Read on...

Thursday, February 16, 2006

Part 1: According to the Mishnah Berurah, May a Baal Nefesh Carry in an Eruv of Tzuras HaPesachim?

It is well known that the Mishnah Berurah maintains (345:23 and Bi’ur Halachah, 364:2) that a Baal Nefesh should be stringent and not rely on shishim ribo and lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta [the multitudes do not negate the enclosure] in accordance with the Mishkenos Yaakov’s view. (It is questionable who is considered a Baal Nefesh; see Kehillos Yaakov, Lashon Chachmim 226 and Tanya. However, since some poskim mention that a Yorei Shomayim should be stringent regarding shishim ribo as well, it is important to clarify this issue.)

The poskim have already called attention to the fact that the Mishnah Berurah had obviously not seen the Bais Ephraim (Toldos Shmuel, 3:81:7, 3:86:8; Bais Av, 2:5:2; Divrei Yatziv 2:173:1, and Even Yisroel, 8:36). We can add that this is evident from the Mishnah Berurah himself since he states that he did not possess the sefer Bais Ephraim (Bi’ur Halachah, 208:9, s.v. Eino M’Vorech). The poskim postulate that had the Mishnah Berurah seen the Bais Ephraim he would have paskened like him that shishim ribo is an accepted fundament of a reshus harabbim, and he would have agreed that even a Baal Nefesh could be lenient and rely on the fact that the streets are lacking shishim ribo and that regarding mechitzos we pasken lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta. In any case, we now know that the Mishkenos Yaakov’s assertions, which the Mishnah Berurah upheld, that most Rishonim pasken that shishim ribo is not a criterion of a reshus harabbim and that most Rishonim maintain asu rabbim u’mevatlei mechitzta is incorrect. There is no doubt that the Bais Ephraim’s assertion that the overwhelming majority of Rishonim pasken that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim and that most Rishonim maintain lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta is correct.

Notwithstanding the Mishnah Berurah’s opinion that a Baal Nefesh should be stringent regarding both shishim ribo and lo asu rabbim, there is one criterion of a reshus harabbim that would allow us to establish a city eruv today in such a manner that the Mishnah Berurah would agree that a Baal Nefesh can utilize it. The Mishnah Berurah (364:8), when describing the cities of his times, stated that there were streets that were sixteen amos wide and mefulash m’shaar l’shaar. Therefore, a Baal Nefesh should be stringent since to erect an eruv in these cities they had to rely on the fact that the street did not have shishim ribo traversing it. (It is important to note, like the Magen Avraham and most poskim, the Mishnah Berurah [345:20] understood mefulash m’shaar l’shaar as meaning mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar, open and running straight from city gate to city gate; see Mefulash According to Most Poskim.) As we know that most towns in the Mishnah Berurah's times were not walled ― even in earlier times most cities were not walled, Pri Megadim (Mishbetzes Zahav 362:17) ― we can deduce that the Mishnah Berurah accepted the criterion of mefulash u’mechuvanim as not being conditional of a walled city. Since there are not many streets in a large city that would be considered mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar this fundament of reshus harabbim is lacking and the Mishnah Berurah would agree that even a Baal Nefesh can rely on an eruv of tzuras hapesachim. (Many towns in the Mishnah Berurah’s era had streets that were mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar. As Rav Shlomo Dovid Kahane zt”l declared [Divrei Menachem, O.C. vol. 2, pp. 42-43] a small town would have a greater problem establishing an eruv since its streets would be mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar. In a small city there is usually one main street running straight through the center of the town as opposed to a large city where the streets are generally not straight from city gate to city gate.)

Wednesday, February 15, 2006

Part 2: The Achiezer Explained

Continued from The Achiezer Explained Part I

It has been said that the only reason the Achiezer allowed an eruv in Paris was because it was circumscribed on its parameter by three mechitzos and a partial mechitzah on the fourth side. Since there was an additional third of a mechitzah on the fourth side, they claim Paris was in reality enclosed with shem daled mechitzos [four double-posts each at least an amah wide and ten tefachim in height forming the corners of a square]. In this case, all would agree that we pasken lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta. However with merely three mechitzos, the Achiezer would not have allowed an eruv (only delasos) since he would maintain that Paris would still be classified as a reshus harabbim. This, however, is another excuse after the fact. The Achiezer does not mention a word about there being shem daled mechitzos in Paris and there is no evidence from the Achiezer’s words that there was an additional amah on both ends of the three mechitzos (so that they would be considered shem daled mechitzos) only that there was a third of a mechitzah on one side. (Additionally, since the fourth side was parutz merubeh al haomed we would then say asi avira d’hay gisa u’d’hay gisa u’mevatel lei and this third of a mechitzah would be of no value.) The only reason that the Achiezer mentioned that there is an additional third of a mechitzah is because there would be that much less to rectify with a tzuras hapesach. It is important to note that this is a non issue in Brooklyn, since in any case the mechitzos encompassing Brooklyn comprise of pasei bira’os in all four corners and therefore they are considered shem daled mechitzos. More so the Brooklyn eruv is superior to the one that they were going to establish in Paris since it has, with the batim, omed merubeh on the fourth side as well.

Additionally, some declare that the reason the Achiezer allowed the bridges to be rectified with a tzuras hapesach was because the pirtzos were only ten amos wide, but if they were sixteen amos (according to Rav Avrohom Chaim Noeh, that is approximately 24 feet and according to the Chazon Ish, about 32 feet) he would require delasos. This is fiction. If a pirtza of sixteen amos would have been of concern to the Achiezer he definitely would have mentioned that an eruv was allowed because there were no pirtzos sixteen amos wide either. More so, there were bridges in Paris that were much more than sixteen amos such as: Pont d'Austerlitz, 98.4251969 feet; Pont Saint Louis, 52.4934383 feet; Pont du Carrousel, 108.2677165 feet, and Pont d'Iéna, 114.8293963 feet. Most importantly, this assumption is not an issue at all since no one paskens that pirtzos of sixteen amos negate a mechitzah because it is not a shiur pirtza only a shiur reshus harabbim (see Pirtzos, Biblical or Rabbinical proscription?).

Some assert that since the Chazon Ish was involved in the Paris eruv and the Achiezer did not employ the Chazon Ish’s chiddush it is proof that the Achiezer did not agree with him. This is indicative of the length the anti-eruv group would go to invent stories. The Achiezer didn’t live in Paris, so in all probability he only knew what they told him. The most logical thing he would have wanted to rely on was facts like mechitzos (mechitzos ha’yam and mechitzos b’y’dai adam) not a chiddush in mechitzos like the Chazon Ish’s. Additionally, the objective in Paris was to make an eruv for the entire city so to have utilized the Chazon Ish’s chiddush he would have had to know exactly the metzios of the mechitzos habatim there. It is not a given that the Chazon Ish’s chiddush would facilitate an eruv for the whole city. It could very well be that at the outskirts of the city even the Chazon Ish’s chiddush wouldn’t be of much help.

Some even go so far and claim that since the Chazon Ish was involved in the Paris eruv and the Achiezer didn’t employ his chiddush it is proof that the Chazon Ish himself retracted his chiddush (Kovetz Bais Yitzchok, 1996). This is totally unsubstantiated. Nowhere do we see in the Chazon Ish’s writings that he retracted his chiddush. More so, the Chazon Ish employed his chiddush even after the issue of the Paris eruv in 1938. Additionally, even today all of the Chazon Ish’s talmidim uphold his chiddush which is proof that he did not retract at all (Shoneh Halachos, siman 363).

Monday, February 13, 2006

Part 1b: Various Issues Regarding Eruvin

פרק א

תיקון עירובין - מצוה

שו"ע ואחרונים:

טור אורח חיים (סימן שצה): מצוה לחזר בין אחר עירובי חצירות בין אחר שיתופי מבואות.
[7]

וכתב הבית יוסף שם: כן כתב המרדכי בפרק הדר )סי' תקטו( והביא ראיה מדאמר) עירובין סח.("מבואה דדיירי בה תרי גברי כרבנן ליהוי בלא עירוב?"[8], וטעמא רבה איכא דלא ליתו לידי איסור לאפוקי ולעיולי באיסור, וכן כתב בהגהות בפרק א' מהלכות עירובין )אות א(, עכ"ל.

וכ"כ הב"ח שם וז"ל: 'מצוה לחזור', כלומר אע"ג דעירובי חצירות ושיתופי מבואות מערבין אפילו לדבר הרשות, מ"מ מצוה לחזור אחריהם כדי שלא יגיעו לידי איסור טילטול בחצר ובמבוי. וכ"כ בט"ז )שם ס"ק א( ובאחרונים.

ובפרישה שם סק"א כתב: לצורך הנאתו כדי לטייל [9] או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש 'וקראת לשבת עונג'. ובפרמ"ג )א"א סימן רס סק"ג( כתב: "משום כבוד מצות שבת שלא יהיו ידיו אסורות מלהוציא ולהכניס [10] התירו בין השמשות." וכבר כתב כן הכוזרי )מאמר ג סימן נא (עי"ש.

ובאמת הוא גמרא מפורשת דישראל אינו רוצה לדור במקום שאין עירוב. עיין עירובין דף סב. דחז"ל לא רצו שידורו ישראל יחדיו עם גוים, דשמא ילמדו ממעשיהם, ועל כן גזרו שלא יועיל עירוב או ביטול רשות בגוי, רק יצטרכו להשכיר רשותו, והגוי לא ירצה להשכיר רשותו משום דחייש לכשפים )ע"ש ברש"י ד"ה ועכו"ם, או שהגוי ירצה דמים יקרים - עיין ברש"י שם ד"ה אלא, ועיין בלבוש(, והישראל לא ירצה לדור במקום שאין עירוב ואסור בטלטול, וממילא יצא הישראל משם. דבר זה מובא בטור וב"י ושו"ע ונו"כ או"ח ריש סימן שפב ) וע"ש בלבוש וט"ז ושו"ע הרב וערוה"ש וחיי אדם ריש כלל עה ועוד(. הרי לנו מחז"ל והפוסקים דמשום חסרון עירוב יוצאים ישראל ממקום מגוריהם והולכין לדור במקום שיכולים לערב.

ובשולחן ערוך אורח חיים )סימן שסו סעיף יג (כתב: מצוה [11] לחזור אחר עירובי חצרות. ובסימן שצה כתב: מצוה לחזר אחר שיתופי מבואות.

ועיין בסוף ספר מצות השם, דעירובי חצירות הוא אחת משבע מצות דרבנן. ובסמ"ק) סימן רפב( כתב וז"ל: "ואלו מצות דרבנן, 'לערב עירובין', שלמה תיקן לערב בחצירות" וכו'. וכ"כ הרמב"ם בספר המצות בשורש הראשון דף יא [12] ובהל' ברכות פי"א הל' ב-ג ויד. ובלשון השל"ה הקדוש )ריש מסכת שבת ד"ה עירובי( "עירובי חצירות מצוה גדולה", וע"ש דהברכה אינה מעכב המצוה. ועיין בספר מור וקציעה סימן שצג שכתב בפשיטות שהוא מצוה, ונוסח הברכה "על מצות עירוב" מוכיח כן, ותמה שם על הב"י. וז"ל הערוך השולחן )חו"מ ריש סימן קסב(: בני מבוי כופין זה את זה וכו' "ועשיית עירוב הוא מצוה".


החתם סופר והאחרונים בענין תיקון עירובין להציל ממכשול:

תשובה זו מרשכבה"ג החתם סופר זצוק"ל הוא יסוד גדול בענין החיוב לתקן עירובין בכל העיירות, ומלהיב הלבבות למצוה רבה זו, על כן העתקתי כל דבריו בלשונו הקדוש:

בשו"ת חתם סופר או"ח סימן צט כתב וזה לשונו: שאל ממני ידידי הרב נ"י לברר לו בראיות מדברי חז"ל שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן מבואותיהם בתיקונים צורת הפתח או שארי תיקונים כיוצא בו, כדי שלא יכשלו רוב המון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש.

דבר זה אינו צריך לפנים ולראיה, והוא מן השכל, ומן המבואר להדיא בדברי חז"ל. השכל מחייב, באשר ידוע ששמירת יום שבת קודש מעשות כל חפץ הוא אצלנו ממצות הראשיות, ומי שאינו משמר כהלכתו הרי הוא ככופר ומומר בכל התורה כולה כמבואר בעירובין ס"ט ע"א, ואיסור הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד או בהיפוך הוא אחד מאותן המלאכות שהעובר עליהם הוא מומר לכל התורה כולה, וזה מבואר שם בעירובין ס"ט דההוא גברא נפיק בחומרתא דמדושא, פירש"י שהוא טבעת שבאצבע, ודנוהו כדין כופר בכל התורה וכמי שיצא מדת ישראל, וכל כך חמור הדבר עד שאפילו באונס דליקה ח"ו לא התירו להציל לחצר שאינה מעורבת עיין שו"ע או"ח סי' של"ד סעיף יו"ד ובמג"א שם סקי"ד ונ"ל דשלא כדרך מלבוש אפילו מלבוש אסור וכו' ע"ש, ואנו מצווין על הקטנים שלא להרגילם בחילולי שבת כמבואר בשו"ע או"ח סימן שמ"ג סעיף א', וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפי' בדברים שהם משום שבות, ומבואר שם דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך שהוא כבן ד' וה' שנים, אבל כשהוא בן שש כבר הגיע לחנוך כמבואר שם בש"ע סימן תי"ז ובמג"א סק"ב שם.

וא"כ כל בר דעת ישפוט בשכלו שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם קטנים כאלו, וגם לא נשותיהם וחלושי דעת, לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת וקטנים ופתם בידם, וכמה צער ודוחק יסבלו הגדולים הנזהרים, ובפרט בענין תפלה בבהכ"נ ביום שבת קודש בהבאת הסידורים להתפלל מתוכו וטליתים וכדומה עיין ט"ז סימן שמ"ו סק"ו, א"כ השכל הפשוט גוזר שראוי ומחוייב לתקן החצרים והמבואות בעירוב המתיר טלטול.

ואמנם על כן מצינו לחז"ל במסכת ביצה ט"ז סוף ע"ב דההוא מרבנן שהיה אוסר לערב ערובי חצרות בי"ט שחל להיות בערב שבת ואמרו עליו שהוראתו לקלקולא, ופריך הש"ס מאי קלקולא הרי החמיר, ומתרץ כיון דמקלקלי ביה רבים היינו קלקולא, פירש רש"י, דמקלקלי ביה רבים ששוכחים ומטלטלים בלא עירוב, היינו קלקולא אם היה מותר לערב אתמול והוא אוסרו עכ"ל. א"כ ק"ו, השתא ומה התם אינו אלא לשבת אחד ונקל יכולים להזהר בטלטול שבת אחד, ומה גם דהמורה ההוא עשה כן משום חומרת יו"ט שלא לערב בע"ש שהוא י"ט, קרי ליה קלקולא, מכ"ש שאין להתעצל מלתקן המבואות לשמור העם מקלקולי שבתות כל השנה כולו.

והדבר מוטל על הרב התלמיד חכם שבעיר לתקן המבואות, ואם לאו מכשול וקולר העם על צווארו
, כדאמרינן בעירובין ס"ח ע"א א"ל רבב"ח לאביי מבואה דאית ביה גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף, והוצרך אביי שם להתנצל על המכשלה שתחת ידו יע"ש.[13]

ועיין עירובין כ"א ע"ב בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה בת קול ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני, והקשה תוספות הא גם שניות תיקן.

וי"ל לפי הנ"ל, במה שהוסיף חומרא לאיסור שניות, אע"ג שהוא מצוה לעשות סייג לתורה, מ"מ לא שייך ישמח לבי כי אולי יכשלו בזה בני אדם שאינם הגונים, אבל כשעשה סייג לשמירת שבת וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו היינו שיערבו עירובין אז ישמח לבי גם אני, וגם כשהוסיף סיג לקודש לגזור טומאה על הידים לא שמח לבו אלא יען למד תיקון לטומאה בנטילת ידים אז ישמח לבי גם אני.

ובשו"ע סימן שס"ו סעיף י"ג וי"ד "מצוה לחזור אחר עירובי חצרות, מברך על מצות עירוב", והנה אין כוונת הברכה על אשר קדשנו ואסר לנו ההוצאה וטלטול בשבת, חדא דלא שייך וציונו על המניעה, דה"ל למימר 'ואסר לנו הוצאה מרשות לרשות בשבת' כמו שמברכים בחופה 'ואסר לנו הארוסות', ומ"ש 'וציונו על העריות' כבר כתב שם הר"ן )כתובות ז:( בזה ע"ש, ועוד מאי שנא דמברכינן על איסור הוצאה בפרוטרוט טפי משאר מלאכות שבת, שהכל נכלל בברכה שאנו מברכים בקידוש ובתפלה 'מקדש השבת', אע"כ לומר דהאי ברכה 'על מצות עירוב' היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה אשר ממש אי אפשר להזהר ממנו וכו', ופשוט שמעלת ידידי הרב נ"י ישתדל בכל עוז לתקן בני קהלתו, עכ"ל החת"ם סופר.

וז"ל שו"ת אהל יעקב )ששפורט( סימן עג: להיות הדבר מכשול גדול לרבים, דאי אפשר שלא יהיו נכשלים באיסור חילול שבת.

וזה לשון שו"ת דברי חיים ח"ב סימן לג: שואלים ומבקשים למצוא היתר לעשות עירוב בצורת הפתח כמנהגינו, כי הרבה מכשולים באים באין עירוב.

ובשו"ת שערי צדק )להגה"ק מדעש בן הגה"ק המראה יחזקאל( או"ח סימן לז כתב למי שעשה עירוב: "זכה למצוה רבה במדת יעקב אבינו ע"ה, שפירשו חז"ל עמ"ש 'ויבא יעקב שלם ויחן' כו' עירובין תיקן להם, וכעין מה שהביא המהרש"א בסוף המסכתא כי עירוב גורם לשלום, והיינו עירוב והיינו שלום."

ובקונטרס הנהגת אדם )מהחמדת שלמה והרה"ק ר' יצחק מווארקי ועוד רבנים, ונדפס בשו"ת חמדת שלמה עמוד סא אות ה( איתא: "באותן עיירות שאין שם עירובין עדיין, יתעוררו הבעלי בתים בהתעוררות רב שיהיה להם עירובין בהכשר."

וז"ל משמרת שלום )קיידנוב( סוף סימן כד בפנים: יש להשתדל בכל היכולת שיהיה העיר מתוקנת בעירובין, וכן נהגו ברוב מקומות. ושם בפירושו: כתבתי זאת כי שמעתי שהג' בעיר מינסק מיאנו בזה מטעם אשר אתם, אבל ראיתי בעיר ווארשא לאדז בריסק ווילנא שמתוקנים בעירובין. וכן ראיתי בתשובה אחת מהגאון מקוטנא שכתב בזה הלשון: "כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות והאריכות בזה הוא ללא צורך" עכ"ל. וכן אמר רוח אפינו קדוש ישראל הבעל שם טוב זי"ע, כתיב 'בזעם תצעד ארץ', 'זעם' ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות, היינו להשתדל שהשו"ב יהיה ירא שמים, והעיר תהיה מתוקנת בעירובין, וכן מקוה הגונה, ובזה תצעד הארץ, על כן צריכים להשתדל הרבה שתהיה העיר מתוקנת בעירובין, עכ"ל המשמרת שלום.

וז"ל שו"ת זקן אהרן ח"א סימן כו: ע"ד שאלתו אם כדאי לתקן עירוב בעיר שלא הורגלה בזה, לא אדע מה זו שאלה, כי לא רק רשות וכדאי הדבר, אלא חובה גמורה היא בדור פרוץ כזה שבודאי מטלטלים גם בלא עירוב, שכל מה דאפשר לתקוני ולהציל מחילול שבת מתקינן, וחוב בזה להשתדל ככל האפשר לתקן עירובין.

וז"ל שו"ת נפש חיה סוף סימן כה: בעיר שרבו המתפרצים ונושאים משאות ביום השבת בפרהסיא שחלילה דינם כמחללי שבת בפרהסיא כדאיתא בעירובין דף סט, על כן צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל.

וז"ל שו"ת גינת ורדים חלק א"ח כלל ג סימן כב: ויהי כי ארכו הימים כהיום הזה נולדו כמה ספקות עד היכן גבלו ראשונים התר של עירוב וכו' אשר על כן נתתי אל לבי לתקן עירוב מחדש ולהעלות על ספר סימני הגבולים של התר העירוב, ואגב אורחין נוסיף אומץ בכחא דהתרא להרחיב מקום ההתר, להסיר מכשלה מהמון עם המזלזלין בדבר.

וז"ל שו"ת פנים מאירות ח"א סוף סימן ל: ]מותר לתקן עירוב בשבת ע"י גוי[ דכמה מכשולות באים באיסור טילטול אנשים עמי הארצות ונשים ונערים, כולם בלי ספק שנכשלים באיסור טילטול.

וז"ל שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן קפה: ושלא לטלטל בשבת בעיר אי אפשר להיות נשמרין כידוע.

וז"ל נשמת אדם כלל עא ריש אות ה: באשר שההכרח למצוא היתר לתקן המבואות, דמקלקלי בה רבים וכו'.

וז"ל שו"ת לבוש מרדכי )עפשטיין( סימן ד אות א: אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צורת הפתח, ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות, ועל כן אם בדורות שעברו שלא היה הפרוץ מרובה כל כך עשו תקנה זאת, מכל שכן בעוה"ר אשר הפירצה גברה בודאי צריך להשתדל. עכ"ל.

וז"ל שו"ת אבני חפץ להאבד"ק רישא בסימן כ: אמרתי לספר פה חסדי ה' כי גברו עלי להיות ממזכי הרבים ולהשיב רבים מעון בעיר סאמבור וכו', לבי היה עלי דוי בראותי את המכשלה הגדולה בעיר בנוגע לחילול שבת, כי ההמון לא היה מדקדק כלל להזהר מהטלטול ביום השבת ובאים לידי מכשול, וגם היראים את ה' פעמים רבות בלי משים נכשלו בזה, והרבה נצטערתי ע"ז וכו' ע"ש.

ובשו"ת תשובות והנהגות )להגר"מ שטערנבוך שליט"א( ח"א סימן תתמד מביא, שהיה מורגל בפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנא לומר שג' דברים חובה על כל רב בעירו, ואחד מהם הוא תיקון עירוב.

וז"ל שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סוף סימן כב: וכבר כתב הגאון החתם סופר בתשובותיו )או"ח סימן צט( כי חוב זה מוטל על רבנים לתקן עירוב לכל עיר ועיר וזהו זכות הרבים, עכ"ל. ושם בסימן כד כתב וז"ל: וכדי לפרסם עושי מצוה כדאי להודיע דברי תשובת החתם סופר )או"ח סימן צט( וז"ל וכו') מעתיק אריכות לשונו). וז"ל בעל מאורות נתן )להגאון הראב"ד בקה"ק ווארשא (בספרו )סימן ח( ובעת שעסקנו בתיקון העירוב דפה ווארשא שמח מאד הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה יצחק מאיר נ"י )בעל חדושי הרי"ם) אשר יש מקום שם לסמוך על תשובת מהרי"ט, הגם שיש לפקפק הרבה בת' מהרי"ט, עם כל זה בשעת דחק גדול כמו פה ק"ק ווארשא בודאי כדאי הגאון מהרי"ט לסמוך עליו, עכ"ל. הרי דאף שלמעשה היה מפקפק בדינו של מהרי"ט עכ"ז בשביל תיקון עירובין של עיר גדולה שמח וסמך ע"ז מפני הדוחק, א"כ מכש"כ במנהטן שהנחיצות לתיקון עירובין גדולה עד מאד, בודאי כל המסייעים למצוה רבה זו זכות הרבים תגן עליהם - על העושים והמעשים, עכ"ל.

וכן כתב בעמח"ס קהלות יעקב) סטייפלא(באום אני חומה סימן כח עמוד קלו וז"ל: "למעשה ממילא פשוט שהרבנים בכל מקום יעשו עירובין בשביל להציל את הרבים לכל הפחות לפי כמה שיטות מרבוותא."[14]

ונעתיק כאן מה שכתב הגאון ר' חיים קרייסווירטה ז"ל מרא דאתרא דאנטווערפען בהסכמתו לספר רחובות העיר )תשמ"ט (וז"ל: ואולי אין זה למותר להביא כאן מחז"ל ומגדולי הקדמונים עד כמה יש להשתדל ולמסור עצמם בתיקון עירובין לעיירות, וכבר נהגו כן בכל ערי ישראל העתיקות והגדולות כמו ווילנא ווארשא קראקא פינסק בארדיטשוב וכו', והרבנים שישבו שם כסאות למשפט השתדלו בזה להנהיג תיקון הזה, וכל המהרהר אחר זה כאילו מהרהר אחרי כל גדולי ישראל.

______________________________


[7]
אל יפלא בעיני הקורא למה עניני מחיצות וצורת הפתח נקראו בפוסקים בשם 'עירוב', דהלא שם עירוב בפשטות קאי על שיתוף הפת דמערב הכל יחד, דחזינן בגמרא )עירובין ו. 'כיצד מערבין' ועוד( דאף תיקון המחיצות נקרא 'עירוב'. )ומה"ט ס"ל להרבה פוסקים דהלכה כדברי המיקל 'בעירוב' קאי גם על דיני מחיצות(. שוב מצאתי מפורש כן בפסקי רי"ד )ומאירי( שבת ו. ד"ה חצירות וז"ל: האי 'עירבו' משמע שיתופי מבואות, ומשמע נמי תיקונו בלחי או קורה, שגם הוא יקרא עירוב, כדתנן 'אין מערבין רשות הרבים בכך'.
[8]
ואף דאביי השיב לו דקשה להם לעשות העירוב, ע"ש בגמרא, היינו משום ד"אביי לא היה חושש כל כך לערב ולא ס"ל שיש מצוה בדבר" )מרדכי הנ"ל(, אבל להלכה נקטינן כתמיהת רבה ב"ר חנן הנ"ל "מבואה דדיירי בה תרי גברי כרבנן ליהוי בלא עירוב?", וכמ"ש המרדכי והגה"מ הנ"ל )וכן הוא בריטב"א שם ד"ה מבואה, וכ"כ רב נטוראי גאון(, וכפסק הטור ושו"ע ואחרונים.
[9]
עיין ירושלמי מסכת שבת פרק ו ה"א: "רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו".
[10]
וזה לשון הרמב"ם בהלכות יום טוב פרק א ה"ו: ואע"פ שכל הוצאה היא מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב ולמה לא אסרוה, כדי להרבות בשמחת יום טוב ויוליך ויביא כל מה שירצה וישלים חפציו, ולא יהיה כמי שידיו אסורות".
[11]
בלבוש שם סעיף יג כתב שהוא 'מצוה דרבנן', ובתוספת שבת ס"ק לח כתב "דאינו מצוה ממש אלא זהירות בעלמא".
[12]
אך הרמב"ן שם סובר דאינו מצוה )וכן נטילת ידים( רק הכשר מצוה שלא לעבור על איסור דרבנן, וע"ז קאי הברכה 'על מצות עירוב'. אך המפרשים שם הסבירו דעת הרמב"ם, וביחוד הלב שמח שם דף יד. מן ד"ה והטענה השנית עד ד"ה טענה ג' דודאי מקיים מצוה בזה, וע"ז קאי הברכה, דלא שייך ברכה על שלילות איסור ע"ש. וכ"כ בשו"ת חת"ס או"ח סימן צט וז"ל: מברך 'על מצות עירוב', והנה אין כוונת הברכה על אשר קדשנו ואסר לנו ההוצאה וטלטול בשבת וכו' )והאריך שם בראיות(, אע"כ לומר דהאי ברכה 'על מצות עירוב' היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה". ועיין בהרב המגיד הל' עירובין סוף פ"ו.
[13]
גמרא זו היא המקור לדברי הטור שפסק בסימן שצה שמצוה לחזור אחר עירובין, וכמ"ש שם בבית יוסף בשם הראשונים, וכן פסק בשו"ע סימן שסו סעיף יג וסימן שצה. ועל כן לא הביא הח"ס מתחלה דברי השו"ע, כי הביא מקורו.
[14]
ועיין בארחות רבינו ח"א עמוד קסט-קע ובמעשה איש עמוד קי, דהחזו"א עסק בעירוב לצורך העיר )אף שידע שרבים מטלטלים מכח העירוב(, אף שלא עמד העירוב בשום פעם ז' ימים, ומצדו לא הניח אפילו קטן לטלטל, וכמ"ש
בספרו אמונה ובטחון פ"ד סוף סימן יח דעל הרוב יש מכשולים בהעירוב שבעירו, ואעפ"כ אמר שהעיר צריך עירוב.
)ועיין בארחות רבינו חלק ג עמוד רנג, דאף שבבני ברק לא הכניס רחוב הראשי ]זבוטינסקי[ להעירוב, ואמר שלבני ברק צריך שיהיה 'עירוב טוב', מ"מ בשאר ערי ישראל הורה להכניסו בהעירוב, וכן בעיר חיפה הורה להכניס רחוב הראשי שנכנסים דרכו לחיפה בהעירוב. וע"ש עוד שהחזון איש עשה עירוב מביתו לבנין ישיבת בית יוסף הסמוך לביתו כדי שיוכלו להביאו אוכל בשבת, והחמיר בו כמה חומרות ע"ש(. ובקונטרס תיקון עירובין למאנהעטען להגרי"ד מאשקאוויטש זצ"ל סוף עמוד קסא כתב: "שמעתי מאיש אחד שהיה בירושלים בעת שתקנו מחדש תיקון עירובין שם, שהחזון איש זצ"ל היה מן הראשונים שהשתדלו בזה, וכנס תלמידי חכמים לביתו ומיהר הדבר. "
גם החפץ חיים "היה משגיח מאד על העירובין בעיר, אמנם הוא בעצמו כמעט לא הוציא שום דבר מעודו" )דוגמא מדרכי אבי עמוד לא אות יד(.
וכן הרה"ג ר' שלמה מיללער ראש הכולל בטאראנטא )ותלמיד מובהק מהגאון המפורסם ר' אהרן קאטלער זצ"ל( עשה עירוב מהודר בטאראנטא בשנת תשנ"ח, וביקש מבני הכולל שלא לטלטל כמנהג הגר"א וכהמשכנ"י, אבל כל העיר מטלטלים. )טאראנטא עם כל המחובר לה הנקרא "מעטראפאליטן טאראנטא" יש שם כשני וחצי מליון תושבים חוץ הנכנסים לה, והעיר טאראנטא לעצמה יש לה יותר מס"ר תושבים בפחות מי"ב מיל(.

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...