Tuesday, June 08, 2010

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 7

בהערה כ"ז תמה האברך ראה"כ על הביא"פ שכתב דכיון דמתעקם דמיא לבין העמודים דלא הוי רה"ר מחמת דלא ניחא תשמישתיה וכתב דצ"ע דהמג"א סימן שמ"ה פוסק דבין העמודים הוי רה"ר וכ"פ בשו"ע הרב, וא"כ אדרבה הדבר ק"ו מה אם בין העמודים הוי רה"ר כ"ש לרה"ר המתעקם דהדבר ידוע דניחא יותר ההילוך מבין העמודים, עכת"ד.

הנה זייף האברך בקובץ הנ"ל את דברי הביא"פ בזדון או בשגגה כדי לסתור את דבריו, דהנה ז"ל הביא"פ דף מ"ה, ולכן אם אינו מפולש משער לשער לא הוי רה"ר דהא לא מסתגי להדיא וצריכין להקיף הילוכם הולך וסובב אל פתח השני המפולש למסילה וכההיא דבין העמודים ואיצטבא עכ"ל. הרי דלא דימה אותו הביא"פ רק לבין העמודים אלא דימה אותו גם לאיצטבא, ונהי דבין העמודים איכא מחלוקת הראשונים דלדעת הרשב"א גם בין העמודים הוי כרמלית, ולדעת הרמב"ם הוי רה"ר, אבל באיצטבא לכו"ע הוי רק כרמלית ולהכי דייק הביא"פ בלישנא וכתב דדמיא לבין העמודים "ואיצטבא" להסביר הדבר לפי כל השיטות, ומבואר מדברי הביא"פ דרה"ר המתעקם גרע הרבה מדין בין העמודים והטעם הוא משום דבין העמודים אין צריכין להקיף הילוכם רק משהו כפי רוחב העמוד, אבל ברה"ר המתעקם צריך להקיף הילוכם בשטח יותר גדול כפי אורך הרחוב הצדדי עד שמגיע אל המסילה, ע"כ דימה אותה הביא"פ לאצטבא. ועיין בלח"מ פי"ד הלכה ו' שביאר דאיצטבא הוא אסתוונית שבברייתא שם שהמקומות שבין האיצטבא לאיצטבא אינו רה"ר משום שאינו עשוי להילוך הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כלל, דהאיצטבא דהוא רחב יותר מעמודים צריך להקיף הרבה ללכת בין איצטבא לאיצטבא, וא"כ ודאי רה"ר המתעקם שצריך להתעקם הרבה, פשיטא דדמי לאיצטבא, דכיון דלא מסתגי להדיא אינו רה"ר ודברי הביא"פ נהירין. וכבר הארכנו בספר "איזהו רשות היחיד" מהו הגדר דלא ניחא תשמישתיה.

ומה שכתב שם האברך הנ"ל דקשה לסמוך על הביא"פ דלא כתבו אלא דרך אגב, אין לדבריו שחר, דהרי כתב שם דצ"ע אמאי מתירים פלטיא בצוה"פ הלא פלטיא א"צ מכוון, משמע דעל שאר המבואות שאינם פלטיא ניחא ליה כיון דצריך מכוון, ולא מיירי שם מעיר מוקף חומה אלא מיירי שם ממנהג העולם שמתקנין העיר בצוה"פ. הרי דלא כתבו כלל דרך אגב.

עוד כתב בהקובץ הנ"ל דגם הצ"צ לא הקיל למעשה כיון שבשו"ת מים רבים סימן ל"ז מחמיר עי"ש. הנה להד"מ, כי הצ"צ לא כתב כלל שא"א להקל למעשה ולא נזכר דברים אלו בצ"צ, והרי מבואר להדיא בצ"צ עירובין פ"ה מ"ו דכתב דא"א לסמוך על הא דאין השערים מכוונים כיון דיש להם פלטיא, משמע דבליכא פלטיא אפשר לסמוך למעשה על הא דאין השערים מכוונים אף כשליכא חומה כמו העיירות בימיו.

עוד העלה שם האברך הראה"כ דגם הביא"פ והצ"צ לא מיירי אלא במבוי אחד שמתעקם, אבל אם הרחוב מצורף מהרבה רחובות וכל רחוב בפנ"ע הוא מכוון לגמרי גם לדידהו מיקרי מפולש ומכוון, דכיון דיש לו יציאה מרחוב זה לימינו או לשמאלו זהו השער של הרחוב ולא איכפת לן כלל אם מתעקם להלאה כמו דלא איכפת לן כשמתעקם הדרך חוץ לשער המדינה כיון דיש לו דרך יציאה, זה תוכן דבריו.

ודבריו מרפסין איגרא, ואין הבנה כלל למה שכתב דכיון דיכולין לצאת לימינו או לשמאלו למה צריכין שיוכלו לצאת אל הצד לימינו או לשמאלו, הלא אם יכולין ללכת להלאה רק ישר ג"כ יכולין לומר דזהו הסיום של אותו הרחוב אם נסתיים שם הכתלים, והרי מחוץ לעיר סגי אף שיכולין ללכת רק ישר, למה צריכין כאן שילכו לימין או לשמאל, ותו הלא אף במבוי עקום שאין לו הפסק הרי נחשב כשני מבואות כמו שכתב רש"י דף ו' שמפולש לחבירו כמפולש לרה"ר מבואר דזה נחשב כשני מבואות המפולש אחד לחבירו, א"כ הרי בכל מבוי עקום הרי כשמתעקם ללכת מאחד להשני הרי יוצא מאותו הרחוב ונכנס להשני לימינו או לשמאלו, א"כ הרי יש לו מקום יציאה מאותו הרחוב, וא"כ הרי לא משכחת לה כלל רה"ר המתעקם דהרי בכל מקום שמתעקם נימא דנחשב כשני רחובות, וא"כ הרי יש לו יציאה מאותו הרחוב ביושר[3] ועוד הרי מודה האברך הראה"כ הנ"ל דבעיר מוקף חומה צריך שהדרך יהי' ישר כדי לצאת מכל העיר כולה, כמו שמבואר בדברי רש"י דשערי העיר מכוונים זה כנגד זה, והרי הביא"פ והצ"צ מבארים הלכה זו לא מטעם מוקף מחיצות אלא כדי שיסתגי להדיא ולא בעקמימות, וא"כ כמו דבמוקף חומה ס"ל להביא"פ שצריך שילכו ישר עד חוץ לעיר ולא סגי במה שהולך ישר עד סוף אותו הרחוב כמ"ש בביא"פ להדיא וז"ל, וצריכים להקיף הילוכם סובב והולך אל פתח השני המפולש למסילה עכ"ל, הרי דלא סגי במה שהולך ישר עד מקום היציאה לרחוב השני שבתוך אותו העיר, א"כ ה"ה בלא חומה צריכין שילכו ישר עד חוץ לעיר, דהרי כל חילוק בין מוקף חומה לאינו מוקף חומה הוא רק מטעם מחיצות, כמו שכתב האברך שם בעצמו, א"כ להביא"פ דאף בחומה לא מטעם מחיצות אתי עלה, א"כ חומה לא מעלה ולא מוריד לדידיה, וכמו במוקף חומה צריך שילכו ישר עד חוץ לעיר ולא סגי בסיום אותו הרחוב, ה"ה בלא חומה, דמאי שנא וא"כ כל דברי האברך הנ"ל מבית ועד לחכמים המה בלי חכמה ובלי דעת ובנויים על הבל.

עוד כתב שם האברך בהקובץ הנ"ל דהביא"פ גופיה מודה דלדעת הסוברים דא"צ ס"ר א"א להתיר אלא ע"י דלתות ושכן כתב גם הצ"צ, ולמה, הא אין דרך רה"ר מפולש ומכוון עד סוף העיר כמו כל העיירות שבזמנינו, וע"כ דלא כתבו להקל במתעקם אלא במבוי עצמו שמתעקם עכת"ד.

הנה עצם דבריו בנויים על אדני הבל בהקשותו על הביא"פ דהרי לא הי' בזמנו דרך מכוון, וכמו העיירות שבזמנינו, מנא לי' להאברך הנ"ל שצורת העיירות בזמן הביא"פ היו כצורת העיירות שבזמנינו, הלא לא הביא שום הוכחה לכך, ואולי חלם כן בחזיון הלילה, אבל לא בהקיץ, דהרי כבר העיד הפרמ"ג (בסימן שס"ד א"א ב') וז"ל ועיירות שלנו המתוקנין בצוה"פ יש לעיין במכוונין ממש השערים ורחבים הרבה עכ"ל. וכידוע הביא"פ הי' דור אחד אחר הפרמ"ג. וכן כתב הגאון רש"ד כהנא מהבד"ץ דווארשא בתשובתו וז"ל, לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עובר בה ומפולש מעבר לעבר יש יותר חשש מעיירות גדולות, וההיתר של אינו מפולש מוסכם ונתקבל ועי' בב"י שפירשו דמפולשים היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה וכו' ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל עכ"ל. הרי לנו ברור דהמציאות היה דרחובות העיירות הקטנות והבינוניות היו מכוונים מתחילת העיר ועד סופו, וכן הוא עד היום בעיירות הקטנות באירופא, ואדרבה רק בעיירות הגדולות לא הי' מצוי שיהיו מפולשין. וכן כתב הדברי מלכיאל (ח"ד סימן ג') וז"ל, מה שכתבתי בחיבורי (ח"ג בהשמטה לסי' י"ח) שאם יש מבוי מפולש רחב ט"ז אמה, היינו שיהא מפולש מקצה אל הקצה אשר באמת אינו מצוי כלל "בעיירות גדולות" ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו למה שיש ס' רבוא, כיון שאין שם ר"ה מפולש כנ"ל עכ"ל. הרי דהדגיש זאת הגאון הגדול מלומזא דלא מצוי בעיירות גדולות, אבל בעיירות הקטנות והבינונות ודאי היה מצוי מפולש במדינתו. ועל העיירות הקטנות והבינונות שהיה מפולש ביושר, על זה היה הויכוח בין הביא"פ והמשכנ"י שלא היה שם רק ההיתר דס' רבוא או של שם ד' מחיצות. ובאמת כבר הקדימו בזה הביא"פ (או"ח סימן כ"ו דף מ"ה עמו' ב) בהזכירו "כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא, שהיו בו ס' ריבוא, כגון עיר גדולה פאריז, לונדון", כתב דרחובותיהן אינם מכוונים משער לשער, ודו"ק.

וכן מבואר להדיא בביא"פ דף ל"ז בלשון השאלה וז"ל עיירות שיש בהן דרכים המפולשים שעוברים תוך העיר והוא דרך המלך כו' אם יש היתר לטלטל בעיירות אלו בשבת ע"י תיקון צוה"פ כמנהג כל שאר העיירות במקום שהפירצה רחבה, היינו דעל שאר העיירות דלא היה שם דרך המלך היה ההיתר פשוט משום שלא היה מפולש משער לשער, וע"כ היה הספק רק בעיירות שדרך המלך עובר שם והוא מפולש ומכוון, אם גם זה מותר כמו שאר העיירות שאינו מכוון, וכן מבואר להדיא בדבריו דף מ"ה דשאר כל העיירות התירו בפשיטות משום שאינו מכוון, דמבואר שם לאחר שמבאר דפלטיא א"צ שיהיה מפולש משער לשער רק דרך העוברת צריך שיהיה מפולש כתב וז"ל, ולפי"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר שרובן וכמעט כלם יש בהם פלטיא למקום שווקים שמתקבצים שם בנ"א ואם מתקנין העיר בצוה"פ מטלטלין בכולה אף פלטיא זו הרחבה ט"ז אמה עי"ש. מבואר בדבריו דברים ברורים דעל כל העיר לא נתקשה כלל אף בלא הדין דס"ר, שהרי צריך מפולש משער לשער ולא היה מציאות מפולש אלא באותן העיירות שדרך המלך עבר ביניהם, אבל שאר העיירות לא היה מפולש ומכוון ממילא ההיתר פשוט, ע"כ נתקשה לו רק בפלטיא איך מותר, הלא פלטיא א"צ מפולש, ואם נימא כדברי האברך בקובץ הנ"ל למה ליה להקשות מחמת דפלטיא א"צ מפולש הלא היה יכול להקשות בפשיטות דדי במה שהוא מפולש עד סוף אותו הרחוב וזה היה מצוי לרוב, אע"כ דז"א דפשיטא דצריך מפולש עד סוף העיר כמו שמפורש בביא"פ דצריך להיות מפולש להמסילה.

עוד כתב האברך ראה"כ הנ"ל שאין להקל אלא בעיר שיש לה חומה דאז כשאין הפתחים מכוונים הרי כל דרך בפנ"ע יש כנגדו חומה עכת”ד. הנה אין דבריו נכונים כלל הלא גם כשאין להעיר חומה אם יש כנגד הפילוש באותו העיר בתים אינו דומה לדגלי מדבר שלא היה בתים נגד הפילוש, ואם נאמר דדי דסיום אותו המבוי לא יהיה שם חומה א"כ גם בעיר מוקף חומה הרי יכול להיות מבואות בתוכו שבסוף אותן המבואות הוא פתוח ומה איכפת לן בהחומה של העיר שלהלאה ממנו, ואי נימא דלא די במה שיש חומה נגד הפילוש גרידא וצריך שיהיה מוקף בכל הצדדים ובבתים אף שיש בתים נגד נגד הפילוש מ"מ יש הפסק מן הצד בין בית לבית, הלא גם בחומה כשאינו מכוון אף שיש חומה נגד הפילוש, הלא יש שערים מפולשים בהצדדים וא"כ לא הוי היקף שלם, לכן הדבר ברור דאף אם נימא דטעם מפולש הוא כדי שלא יהיה נסתם במחיצות אין שום חילוק בין העיר מוקף חומה שיש לה פתחים שאינם מכוונים, לבין שהעיר מוקפת בתים וממילא כיון שיש בתים נגד הפילוש הוי כחומה ואינו דומה לדגלי מדבר שהיה בלי חומה, ומה שיש ריוח בין בית לבית כפירצה הלא אין הפירצות זה כנגד זה, ודומה ממש לחומה שאין השערים זה כנגד זה.

וכן מבואר להדיא בספר שער הזקנים (להגאון בעל שמלת בנימין מהאמבורג דף קט"ו) וז"ל, ומיהו י"ל כדפרש"י בפ"ק דעירובין באין מחיצה ברוחב י"ו אמה הוי רה"ר וביש מחיצה בעי מפולש משער לשער, וכן כתב הטור וש"ע דשווקים ורחובות בעינן מפולש משער לשער ואם אינו מפולשים אע"ג דאינם מתוקנים בצוה"פ אין כאן רה"ר דאורייתא דמכ"מ יש היקף מחיצות [כוונתו דהפירצות אע"פ שאינו מתוקנות בצוה"פ אינו מבטל שם מחיצה מן העומד] "וה"נ איכא מחיצה דבתים משני צדדים" א"כ אפילו הוי רחב י"ו אמה מ"מ בזמנינו ליכא מפולש משער לשער כמו שכתבו הפוסקים ואין לו דין רה"ר עכ"ל. הרי לנו דברים ברורים דאף מחיצה דבתים ויש לו פירצות נחשב כמו חומה שמבטל הפילוש, ומבואר בדבריו דמה שכתב רש"י ואין לו חומה כוונתו דאף שני מחיצות לא יהיה לו ע"י הבתים, ובזה מובן למה לא התנה המחבר גם באין לו חומה שיהא עכ"פ מפולש משום דכיון דאין לו שום חומה אף משני צדדים ממילא הוא מפולש לגמרי. וכן פירש הגר"א את דברי המחבר שכתב ואין לו חומה זהו סרטיא כוונתו דבחוץ לעיר ליכא חומה כלל אף משני צדדים כיון שאין שם בתים, ויש לו חומה פירש הגר"א זהו פלטיא כמו ירושלים והיינו דבתוך העיר בכל ענין יש לו חומה ע"י הבתים שבשני צדדים, ועל אותן הבתים התנה המחבר שיהא מפולש ומכוון א"כ מבואר דאם יש בתים נגד הפילוש מבטל מינה שם מפולש.

עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל דמצא בתשובת משנת ר' אהרן אות י"ב שכל זמן שיש דרך לצאת מרה"ר הוי רה"ר אף שיש מחיצה כנגדה עכת"ד. הנה כבר ביררנו בספר "איזהו רשות היחיד" שיטת משנת ר' אהרן, והאברך טעה בדבר משנה ולא הבין את דבריו, דהלא המשנת ר' אהרן כתב להדיא באות ב' וז"ל, ועוד שכאן כיון דהמבוי לא היה מפולש רק בעקמימות כמו בצורת דלת ובכה"ג ודאי אין זה רה"ר גמור מה"ת עכ"ל. הרי דמבוי עקום לא הוי רה"ר לדידיה, ומש"כ באות י"ב דאף שצריך לעקם הדרך הוי רה"ר היינו דמצד ההליכה עדיין הוי רה"ר, אבל מ"מ מודה דאינו רה"ר מחמת שכיון דמתעקם הרי יש מחיצה כנגד הפילוש, ובאות י"ב חידש דפעמים לא מהני מחיצה שכנגדה לבטל הפילוש היינו באופן שרה"ר גמור מפסקת ביניהם וביארנו דבריו בארוכה דרק בהציור שצייר שם ר' אהרן איכא רה"ר מפסקת ביניהם אבל במבוי עקום וכן ברוב המבואות בעיירות שלנו אין רה"ר מפסקת ביניהם לכן שפיר מצטרף מחיצה שכנגד הפילוש לבטל הפילוש בעיירות שלנו. אבל לא כתב ר' אהרן כלל מה שהביא האברך בשמו שכל זמן שיש דרך לצאת הוי רה"ר אף שיש מחיצה כנגדה וזהו היפך האמת, דהרי ודאי במחיצה כנגדה מתבטלת הפילוש ורק ברה"ר מפסקת ס"ל דאין מתבטל הפילוש.

מה שכתב האברך הראה"כ הנ"ל דיש לנו פלטיא כבר ביררנו הדק היטב דאין לנו פלטיא כלל.

שוב כתב האברך בקובץ הנ"ל דצ"ע על הדברי מלכיאל ועל הויען יוסף שכתבו שאין לנו רה"ר בימינו מפולש משער לשער. הנה כבר נתבאר דדבריהם נהירין היטב וזהו דעת כל הפוסקים, וכן כתבו הרבה פוסקים להדיא דבימינו אין לנו מפולש משער לשער בעייירות גדולות אף שאין להם חומה הלא המה א) הגאון רשכבה"ג מהרש"ם כתב בח"ג סימן קפ"ח בסופו וז"ל, ולכן נלנע"ד אין שום הכרח לדחות את דברי הביא"פ וכו' וגם בעינן שיהיה הדרך מפולש משער לשער וליכא עכ"ל. ב) הצמח צדק עירובין פ"ה מ"ו כתב וז"ל עפי"ז נראה לתרץ מה שמתקנין עירוב ע"י צוה"פ ולפעמים רוחב המבואות י"ו אמה, ואם משום שאין השערים מכוונין זה כנגד זה מ"מ מצוי שראש א' מפולש לסרטיא וראש הב' מפולש להרחוב שהוא הפלטיא וכו' עכ"ל. מבואר דבאופן דליכא פלטיא אין לנו כלל מפולש משער לשער אף בעיירות שלהם שהיה בלא חומה. ג) שער הזקנים דף קט"ו וז"ל, בזמנינו ליכא מפולש משער לשער כמו שכתבו הפוסקין ואין לו דין רה"ר, וביאר שם מחמת שיש בתים בשני צדי הרחוב אף שאין לו חומה. ד) הגאון רש"ד כהנא ראב"ד דווארשא וז"ל, ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל עכ"ל. ה) תירוש ויצהר (סימן ע"ג אות ה') לנוי יארק, ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש עי"ש. ו) שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג'). ז) מהר"י אסאד (סימן נ"ד) וז"ל, אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער, הוי רה"י גמורה אעפ"י שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסימן שמ"ה ומג"א סק"ו שם ובמדינתנו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים זה כנגד זה, ולכן סגי לדידן בדלתות ראיות לנעול וכו' אלא סגי בצוה"פ עי"ש. ובמדינתו היו העיירות בלא חומה כמ"ש החת"ס סימן צ' וז"ל ומכ"ש אם העיר אינה מוקפת חומה עי"ש. ח) וז"ל המנחת אלעזר (ח"ג סימן נ"ד) אבל בעיירות השכיחות גם הגדולים שאין ס' רבוא בוקעים בו וגם אין השערים מכוונים וכו' אז נ"ל להקל עכ"ל. ופשיטא דעיירות השכיחות בימיו היה מכוונים עכ"פ רחוב אחד אלא שלא היה מקצה העיר ועד לקצהו האחר. ט) שו"ת ויען יוסף (סימן קצ"ה). י) שו"ת נשמת חיים להגאון ר' חיים ברלין זצ"ל (סימן פ"ו) במכתבו להישועות מלכו וז"ל, ונשארה עיר פרוצה ומפולשה מכל צדדיה ופילושיה זה כנגד זה עי"ש. הרי דזה היה דעת כל גדולי ישראל.

ומה שכתב האברך מכמה מחברי זמנינו שכתבו דבעירות גדולות בזמנינו איכא רה"ר דאורייתא, ולא סמכו על הא דאין מכוונים זה כנגד זה, הנה הדבר פשוט דבימיהם היו נמצאות פלטיאות בהעיירות שמקום המסחר היה בחוץ בהשוק וע"ז היו מחמירים דפלטיא א"צ מכוונות, [אבל כבר ביררנו דלדעת רוב הראשונים והאחרונים גם פלטיא צריך מכוונות] לא כן בזמנינו שאינו בנמצא פלטיא בשכונותינו.

עוד הביא האברך בקובץ הנ"ל ראיה חזקה בשם רב א' דא"צ מכוונות מדברי הריטב"א עירובין דף ו' בהא דר' יוחנן שכתב דירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה היה כל ירושלים רה"ר מדאורייתא ולא רק מקצתה, ולכאורה הלא לא היה מפולש עד חוץ לעיר דהא היה מוקף חומה אע"כ שהרחובות גופיהו היה מפולש ולא היה מגיעות עד החומה ממש ומשו"ה מיקרי מפולש ומכוון כיון שהחומה היה לו פירצות ולא היה לה דין חומה עכת"ד. הנה ניכר מדברי הרב א' הנ"ל שלא למד מעולם מס' עירובין, דהלא מבואר להדיא בגמ' דף ק"א שדברי ר' יוחנן קאי קודם שנפרצה בה פירצות והיה החומה שלימה בלי שום פירצות כלל, והיה דינו כחצר שאינו מעורבת כמבואר שם בראשונים, וא"כ בכה"ג גם לדידיה צריך מכוונות, ולפי"ז פירושו של הרב א' הנ"ל בכוונת הריטב"א בדותא היא. אך הפירוש הפשוט בדברי הריטב"א הוא דר' יוחנן מיירי רק מהמבואות המפולשות שהיה לה דלתות אצל שערי העיר, אבל שאר המבואות הסתומות ברוח הג' ע"י החומה לא היה להם דלתות כלל, וזה כוונת ר' יוחנן שאותן המבואות שהיה להם דלתות חייבין עליה משום רה"ר אם אינן נעולות, וזהו כוונת הריטב"א דבכל ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות היינו בכל מקום בירושלים שהיה שם דלתות צריך שינעלו דלתותיה, וא"כ אותם המבואות שהיה חומה כנגדם הלא לא היה להם דלתות כלל אצל שערי העיר, ולא מיירי ר' יוחנן מהם, אבל המבואות שהיה להם דלתות אצל שערי העיר כלם היו מכוונות, וע"כ היה צריך שכלם ינעלו דלתותיה בלילה.

____________________________

[3]