וזה לשונם: יבואר ראי' נוספת דסגי בעיר ס' רבוא
ד) ובאמת לפי פירש"י במשנה הנ"ל דף נ"ט ע"ב מוכח מהמשנה עצמה, דאף אם רק יש בעיר ס"ר הוי רה"ר דאורייתא, דלפירש"י שם מבואר במשנה דבעיר שיש בה ס' רבוא, אף באופן שתיקון מחיצותיה כראוי, מ"מ אין מערבין כל העיר אלא צריכין לעשות לה שיור, ופירש"י הטעם כדי שלא תשתכח תורת רה"ר, דהיינו כיון שיש בעיר ס"ר אע"ג דאין רחובותיה רחבין ט"ז אמה, ולא הוי רה"ר, מ"מ כיון שדומה לרה"ר החמירו חכמים לעשות לה שיור, כדי שלא תשתכח תורת רה"ר.
והנה משמעות המשנה דעיר של רבים פשוט, דהכוונה על ה"עיר" שהוא של רבים, ופירש"י שרבים היינו ס' רבוא, וע"ז מבואר הדין במשנה דאין מערבין את כולה, כדי שלא תשתכח תורת רה"ר, ואי נימא דרה"ר הוא דוקא כשעוברין ברחוב עצמו ס' רבוא בכל יום, מה בכך שהעיר הוא של רבים ויש בה ס' רבוא, כל שאין ברחוב עצמו ס"ר עוברין בו בכל יום, הרי אין זה דומה לרה"ר, ולמה אין מערבין את כולה. אע"כ מבואר כאן דכל שיש ס"ר בהעיר, בזה סגי למיהוי רה"ר שלה רה"ר דאורייתא, ולכן בעיר כזו שיש בה ס"ר, לו היו רחובותיה רחבין ט"ז אמה, היו רה"ר דאורייתא, ועתה שאין רחובותיה רחבין ט"ז אמה הוי דומה לרה"ר.
וכן מבואר שם להדיא ברש"י ד"ה מערבין את כולה וכו', דבהך עיר דאיירי בה מתני', אי א' מרחובותיה רחב ט"ז אמה, הוי רה"ר מה"ת, ולא התנה כלל שיהא גם כל הס"ר של העיר עוברין בו בכל יום.
והנה הראשונים הקשו על שיטת רש"י דאין מקור בגמ' לתנאי זה של ס"ר, וכתבו האחרונים דהמקור הוא משנה הנ"ל עפ"י פירש"י הנ"ל, [דלפי מה שפי' שאר הראשונים אין להביא כלל ראי' ממשנתינו ואכמ"ל].
ולהאמור הרי במשנה מבואר רק דצריך שיהא עיר של רבים, וא"כ רק ע"ז יש מקור ותו לא.
תגובתינו
כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י והראשונים שהביאוהו והשמיטו תיבת "עיר", משום דה"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ס"ר ברחוב.
וזה לשונם: יבואר עוד ראי' מוכרחת מדברי הרמב"ן דסגי שיהא בעיר ס"ר
ה) ועי' רמב"ן עירובין נ"ט ע"א שכתב וז"ל "ורש"י עצמו כתב שם מדבר בזמן הזה אין מקום הילוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי, ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוי תמן ששים רבוא, ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם, אין מדקדקין בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכ"ע הוא, אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר" עכ"ל.
והנה אי נימא דלרש"י בעי שיהא ס"ר עוברין בפועל ברה"ר, אין שום מקור לחלק בין רחובות שבתוך העיר לרחובות שבין עיר לעיר, אלא ע"כ דדעת רש"י דסגי שיהא בעיר ס"ר, שאז רחובותיה משמשים לס"ר, וע"ז יצא הרמב"ן לחדש דזה דוקא ברחוב שבתוך העיר שעומד רק לשימוש בני העיר, צריך שיהא בתוך העיר ס"ר, אבל בין עיר לעיר שעומד לתשמיש של כל בני העולם, אף אם בעיירות עצמם אין ס"ר ג"כ הוי רה"ר כיון שהוא מיוחד לכל העולם.
תגובתינו
הנה מה שכתבו בדעת הרמב"ן דאי בעינן ס"ר עוברין בפועל, אין שום מקור לחלק בין רחובות שבתוך העיר לרחובות שבין עיר לעיר, זה אינו וטועים הם בהבנתם, דכוונת הרמב"ן פשוטה דהואיל והסרטיא שייכת לכל העולם לכן לא נזקקין למילף מדגלי מדבר, כי הוי רה"ר מצד עצמה מבלי הזדקקות לס' רבוא, מחמת שהיא מסורה לכל, משא"כ בעיר המשמש רק את בני העיר בלבד, ילפינן מדגלי מדבר דבעינן שיעברו עליה ס' רבוא בפועל ממש ולא סגי במשמש להם. ומפורש כן בדברי הרמב"ן שכתב דחוץ לעיר אין מדקדקין בעוברים עליה ס' רבוא, הרי דבתוך העיר מדקדקין שיעברו עליה ס' רבוא, ולא סגי במשמש לבני העיר. ואף להגאון ישועות מלכו לא סגי במשמש לס' רבוא בתוך העיר אלא בעינן דרך ורשות לילך, וכדמפורש בתשובתו (או"י סי' כ"א) וז"ל "כי גם לדעת רש"י דוקא בעיר בעינן ס"ר מצוי, משום דגדר רה"ר שיהיה דרך ורשות לרבים... וכל שיש ס"ר מקרי דרך ורשות שיש כולם שוין, לא כשהדרך כבוש לכל העולם ולא לרשות", עכ"ל הישועות מלכו.
ולמעשה, מקור דעת יחידאי זו דלא בעינן שיהיו ס"ר מצויין בפועל אלא די במסור/משמש, הוא מהבנת המשכנ"י (רק) באיזה ראשונים, ואף להני ראשונים דעתו דאין הס"ר תלוי כלל בעיר, אלא שיהי' מסור/משמש לרחוב, וממילא אין כל נפ"מ לשיטתו בין אם העיר היא גדולה או קטנה, אלא כל שדרך המלך עובר בה ורוחבה ט"ז אמה, הוי רה"ר לשיטתו אף בכפר קטן, והאיך מביאין ראיה משיטה שלא נתקבלה כלל בישראל, הן להלכה והן למעשה. [ואגב, דעת המשכנ"י לגבי שאר ראשונים בשיטת רש"י בעינן שהס"ר ברחוב צריכין להיות מציין בפועל ממש.]
ואצ"ל דגם להאג"מ שכתב דשיטת רש"י תלוי בעיר (י"ב על י"ב מיל), ס"ל כפשטות כהשו"ע שהס"ר צריכין להיות מצויין בפועל ממש ולא די במסור/משמש (עי' להלן).
הרי דמכל הנ"ל מתבאר דאין שיטה כזו דהוי רה"ר רק משום דרחובותיה מסורים/משמשים לס' רבוא אוכלוסיה.
וזה לשונם: ובחידוש זה של הרמב"ן דרחובות בין עיר לעיר הוי בכל אופן רה"ר, הישועות מלכו סי' כ"ב וסי' כ"ו נקט כן להלכה, גם מלשון המ"ב שמ"ה סקכ"ד, ובה"ל שם משמע שחושש לשיטת הרמב"ן, ועי' בזה אבנ"ז או"ח סי' רע"ג, שחולק על הישועות מלכו.
תגובתינו
א) מה שהזכיר שהאבנ"ז חלק על הישועות מלכו שסובר דסרטיא אינו זקוק לס' רבוא, אינו נוגע לענינינו כלל, כי הם דנים על רה"ר שבין עיר לעיר (סרטיא), משא"כ נידון דידן הוא על רה"ר שבתוך העיר ועל זה הכל מודים דבעינן שיעברו ס"ר בפועל ממש.
ב) האבנ"ז אינו יחיד בזה, דכן פסקו המהרש"ם (ח"א סי' קס"ב וח"ג סי' קפ"ח), והאג"מ (ח"א סי' קל"ט ענף ה', ח"ד סי' פ"ז, ח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז), ובאמת מוכח כן מדברי הרמ"א (או"ח סוף סי' שנ"ז), וז"ל בד"מ (שם ס"ק ג'), "וכתב המרדכי כו' דאף בזמן הזה דלית לן רק כרמלית, אפילו הכי בעיר דשכיחי ר"ה אסור אף בכרמלית, אבל מחוץ לעיר שלא שכיחי ר"ה אפילו לדברי מהר"ם". וכן מוכח גם מדברי המחצית השקל (או"ח שנ"ז ס"ק י"א). ועי' בקונטרס מנות הלוי להגר"א הלוי אשכנזי ראב"ד טבריה שהאריך דבעי ס' רבוא מחוץ לעיר והוכיח כן מכמה ראשונים.
ג) הנה מה שכתב דמלשון המ"ב משמע שנקט להלכה כהרמב"ן לגבי סרטיא, זה אינו, כי בביה"ל הנ"ל כתב רק דישנם ראשונים אחרים שהסבירו שיטת רש"י באופן אחר, ותו לא מידי.
ואגב יש לציין שהגאון ישועות מלכו עצמו בתשובתו האחרונה (בסי' כ"ז) סיים את הענין הנ"ל בזה"ל, "אמנם גם לדעת הסוברים דגם בדרך צריך ס"ר בוקעין, לא קשיא מהא דעירובין וכו".
וזה לשונם: והנה עפ"י כל הנ"ל פשוט שבלונדון יש דין רה"ר דאורייתא, מאחר שבעיר יש הרבה יותר מס"ר אנשים, וא"כ הוי רה"ר גמורה.
תגובתינו
כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י עצמו (עירובין נ"ט ע"ב), וכן מכל הראשונים שהביאוהו, דהס"ר אינו תלוי כלל באוכלסי העיר, אלא בעוברים הדורסים על "רחובה של עיר", ועכ"פ לא נמצא מציאות כזו בשכונות החרדיות בעיר לונדון. וכדיבואר להלן דזהו מלבד שאר תנאי רה"ר החסרים שם, שאם חסר אפילו רק אחד מתנאי רה"ר, מותר ומצוה לתקן צוה"פ לכתחילה.
וזה לשונם: יבואר עוד ב' הוכחות דא"א לומר שהכוונה שיעברו ברחוב ס"ר בכל יום
ו) עוד יש הוכחה פשוטה, דלא יתכן לומר שהכוונה שצריך שיהא ס"ר עוברין בה בכל יום ויום, דזה א"א במציאות, דהלא מבואר בגמ' ושו"ע דשיעור רוחב רה"ר הוא ט"ז אמה ובהכי סגי, [ושיעור זה הוא רוחב 8 מטר לשי' הגר"ח נאה ז"ל, ולשי' החזו"א הוא 9.6 מטר] ועפ"י חשבון בשטח רוחב כזה, אף אם ימלא כל הרחוב של ט"ז אמה באנשים, וילכו שמה כן אנשים זה אח"ז משך כל היום, לא יתכן שיעברו במקום א' ס"ר במשך יום אחד, א"כ הרי אין מציאות שברחוב ט"ז אמה יעברו ס"ר אנשים בכל יום, אע"כ הכוונה דששים רבוא היא שיהא נמצא בהעיר ס"ר, ואז הוי רה"ר דאורייתא.
תגובתינו
בעלי הקונטרס הלונדוני באו חשבון עם הגאונים הגדולים כמו המ"ב והדברי מלכיאל, להוכיח כמה טעו בהבנתם פשטות השו"ע דהס"ר צריכין להיות בוקעין ברחוב. ובאמת אין ראוי להגיב על דברי בורות וליצנות כדרך המשכילים הלועגים על דברי חכמים, שלטענם לא שייך במציאות "דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא" ברחוב הרחב ט"ז אמה. דבריהם נלקטו באיזהו רשות הרבים, שעפ"י חשבונם יקח לעבור ס' רבוא אנשים ברחוב הרחב ט"ז אמה בשיירא של 37,500 שורות של ט"ז בני אדם, לא פחות מזמן של 10.5 שעות לערך, ולפי"ז לא שייך ששיטת ס"ר קאי על הרחוב, אלא על אוכלסי העיר.
ואנו אין לנו אלא לקיים "ודע מה שתשיב", כי רבותינו בעלי השו"ע והפוסקים לא טעו חלילה בדבריהם הקדושים, והטועים הם בעלי הקונטרס התועים, שהתבססו על מהלך פסיעה אחת במשך שניה (סעקונד) אחת, ובכך הגיעו לחשבון מוגזם של יותר מעשר שעות למעבר של ס' רבוא.
אבל אמת תוה"ק מורה לנו שהחשבון הוא כפול, באשר מהלך אדם במשך שניה אחת שתי פסיעות, עי' פסחים (צד ע"א), וכן הוא בכל הפוסקים דאדם בינוני יכול לילך כשיעור מיל (אלפיים אמה) במשך י"ח דקות, שהם אלף ושמונים שניות, נמצא דמהלך אדם בשניה אחת הוא שני אמות פחות משהו, נמצא שמספר 37,500 שורות בנ"א יכולים לעבור במקום אחד במחצית הזמן ממה שכתבו הטועים, ובמשך חמש שעות לערך יכולים בשופי לעבור ס' רבוא ברחוב הרחב ט"ז אמה.
וזה לשונם: ועיין בשו"ת אגרות משה [או"ח ח"א סי' קל"ט ענף ה'] כתב להוכיח דסגי שיהא בהעיר ס"ר, מהא דמבואר בעירובין כ"ב ע"ב דמעלות בני מרון הוי רה"ר, [לר"י דס"ל אתי רבים ומבטלי מחיצתא ע"ש] ופירש"י שם בד"ה מעלות בני מרון "זקופין מאד ומהלכין בה זה אחר זה ולא שנים יחד" עכ"ל. ובאופן זה במעלה קצרה שא"א ללכת בה ב' אנשים ביחד זה אחר זה אף כ"ד שעות בלא הפסק, לא יתכן במציאות שיעברו שם ס"ר אנשים, ומ"מ מבואר כאן דהוי רה"ר דאורייתא, אלא מוכח מזה דסגי שמשמש לס' רבוא אף שלא יעברו בה ביום אחד. [וע"ע מש"כ בזה בישועות מלכו סי' כ"ז, ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח ובדעת תורה שמ"ה סעי' ז'].
תגובתינו
אין זאת אלא סילוף וזיוף בדברי הגאון בעל אג"מ זצ"ל, א) דהנה בתשובתו שם אין זכר בדבריו ל"משמש לס' רבוא" ואדרבה בתשו' שם כתב להיפך ד"סגי בזה שישנם בעיר ולכל היותר שישנם ברחובות כל העיר ס' רבוא". ב) מה שכתבו בשם האג"מ "אף שלא יעברו בה ביום אחד", הנה לא מבעיא דעל רה"ר של סרטיא כתב מפורש (או"ח ח"ד סי' פ"ז) וז"ל "בדרכים צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום כלשון המחבר" (וכן כתב באו"ח ח"א סי' קל"ט ענף ה', ובח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז דבעינן שיעברו בכל יום), וכן כתב מפורש (שם סי' פ"ח) בסיום דבריו לגבי רה"ר שבעיר וז"ל "כיון דבשו"ע כתב בדעת שיטה זו דצריך שיעברו ס' ריבוא בכל יום יש אולי להקל".
ולעצם הראיה מ"מעלות בית מרון" שלכאורה מוכח משם דלא שייך מציאות כזו שיהיו מצויין ס' רבוא ברחוב, הוסיפו בעלי הקונטרס לציין במוסגר מראי מקומות מהישועות מלכו ומהמהרש"ם, באופן שהקורא התמים יסבור דהנה גם רבותינו גדולי הפוסקים הקודמים הנ"ל הביאו ראיה זו דשיטת ס"ר תלוי בעיר ולא ברחוב. אך כבר קבעו חז"ל דשקר אין לו רגלים, דמה שהקשו הפוסקים הנ"ל מרה"ר דמעלות בית מרון, הוא על עצם שיטת רש"י, משום דלא יתכן במציאות שיעברו שם ס' רבוא, ועל זה השיבו דלא קשיא כלל, וז"ל הישועות מלכו (בסי' כ"ז) "דכל שרה"ר סובבין אותו מכל צד אע"פ שבמקום אחד אין בוקעין בו, לא בטיל רה"ר כעין שכתבו התוס' גבי י"ג אמות ושליש" (וכ"כ בשו"ת בית שערים, סי' קל"ב). וכן השיב המהרש"ם (ח"ג סי' קפ"ח ובדע"ת סי' שמ"ה ס"ז) וז"ל "שהרי למעלה הי' רחב ט"ז אמה וס"ר עוברין, אלא שהי' מסביב מחיצה מקום המעלות, וכיון דרבים בוקעין בו, אף דהוי בפחות מס"ר, מ"מ בטלו המחיצות וממילא יש לו דין רה"ר שבסביבו".
היוצא לנו מדבריהם, דלא רק שאין שום קושיא ממעלות בית מרון, אלא משם גופא ראיה להיפך, דס"ל לגדולי הפוסקים הנ"ל שהס"ר תלוי דייקא ברחוב ולא בעיר, דאל"כ, אין מקום לקושייתם כלל, אי סברי דהס"ר קאי בעיר ולא ברחוב.
המשך יבוא בס"ד
No comments:
Post a Comment