A Purim Line From the Past

I am thrilled to be able to share with you a rare find! This poem was sent as a Purim greeting, urging recipients to donate funds for the upkeep of the eruv of Lublin in 1899. Notice the acrostic in the poem which reads “Purim Tikun Eruvin.”

Courtesy of The Library of The Jewish Theological Seminary

See also the following teshuvos regarding an eruv in Lublin: Shu”t Maharshal (siman 18); Shu”t Rema (siman 120), and Shu”t Bach (HaChadashos siman 3).

A Startling Discovery 2

Please read the first post here regarding the teshuvah of Rav Chaim of Volozhin prior to reading the following post. In this second post, I focus on the teshuvah itself and include important footnotes.

תשובת הגאון החסיד אור העולם מרנא רבינו חיים מוולאזין זיע"א[1]

בו אינו מסכים לדעת תלמידו המשכנ"י דאיכא 'חשש חטאת' למטלטלים בצוה"פ

[2]אשר כתב[3] שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רשות הרבים, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל.[4] ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו[5] נגד המצריכים בקיעת ששים רבוא. (ואיזה ראיות מסתלקים, ע"י דיחוי דהתם הי' בקיעת ס' ריבוא ע"י ריבוי נכרים שהיו שם).

ואשר כתב שהמטלטלים במבואות שבהם דרך הרבים עוברת ע"י צורת הפתח עוברים על איסור דאורייתא,[6] אזיל לשיטתי' שתופס לעיקר דעת המלחמות בסוגי' דדרך הרבים מפסקתן.[7] אבל לשיטת התוס'[8] שם ובכמה דוכתי קי"ל כרבנן דסגי בשם ד' מחיצות, ואפילו לעומדים באמצע הפילוש דליכא מכל הצדדים אלא צה"פ, לא הוי רשות הרבים לרבנן, מכל שכן היכא דאיכא שני מחיצות גמורות ומשני צדדים צורת הפתח ודאי נפיק לי' מאיסור דאורייתא לשיטת התוס'.[9] ומה שיש לדקדק בזה בסוגי' דהכשרו בלחי הזורק לתוכו חייב דף י"ב, אין רצוני להאריך ותן לחכם ויחכם ויבין מדעתו וכן בסוגי' דנעץ ב' קונדסין דף י"א ובתוס' שם.

ועל המנהג אין לתמוה כל כך, כי אבותינו היו בצרפת אשר שם לא היו מבואותיהן רחבים י"ו אמה כמבואר, ועם היות שיפה כיון מעלתו בדעת כמה פוסקים דבאמת סברי כהסמ"ק והג"א[10] בסוגי' דכיצד מערבין דרך רה"ר, מכל מקום אין דין זה מוסכם מכל הפוסקים, ובדרבנן קי"ל כריב"ק ע"ז ד"ו דהלך אחר המיקל.[11] ובמדינותנו שהמבואות רחבות י"ו אמה, אם הוא סרטיא,[12] ודאי גם לדעת רש"י בעי דלתות.[13]

ויש מקום להמליץ קצת ברוב העיירות השייכים לאדון העיר יחיד, מהא דמסקינן דף ך"ב שבילי בית גלגול קאמרת כו' מסרה ליחיד, וידוע דעת מרבותינו דס"ל דכל היכא דמסור ליחיד לא הוי רה"ר אף אי ניחא תשמישתי'. ודקדוק התוס' שם אינו מוכרח כ"כ. וגם זה הוא דוחק גדול לסמוך ע"ז למעשה, ובפרט לצרף כמה קולות.[14] ובמבואות שדרך המלך עוברת בהם,[15] אפס מקום להתיר ע"י צורת הפתח.[16]

____________________________

[1] תשובה זו שנכתבה לפני כמאתיים שנה, לא היתה ידועה עד כה, ונדפסה לראשונה בריש שו"ת "נשמת חיים" לנכדו הגאון רבי חיים ברלין ז"ל במהדורה החדשה תשס"ח לפ"ק.

[2] כוונתו לתלמידו הגדול בעל משכנות יעקב, שכידוע ערך מערכה גדולה נגד היתר הטלטול הנהוג מימות עולם במבואות המתוקנים בצוה"פ, ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת". והיא לו נדפסה בתשובות משכנ"י סימן ק"כ.

[3] התשובה ששלח המשכנ"י לבראדי אל הגאון מוהרא"ז מרגליות (כמודפס במשכנ"י ראש סימן ק"כ), שלח גם לרבו הגר"ח מוואלוזין, כמוכח ממכתבו המצורף של המשכנ"י (כת"י מתאריך ז"ך ניסן תקע"ד) להגאון מוהרא"ז מרגליות, בו מודיעו שהמתין "לראות מה יענני בדבר אדומ"ו הגדול המפורסם מוהר"ר חיים נ"י האב"ד דק' וואלוזין יע"א, וזה קרוב קבלתי ממנו תשובה קצרה מאד, בקיצור נמרץ הלכה למעשה ובכלל הסכים לרוב דברי בשיטת רש"י ז"ל בפשיטות גם אם אין רחב י"ו אמה כתב שיפה דקדקתי מכמה פוסקים, רק שכתב שיש מחלוקת כו' ובשל סופרים כו' [הלך אחר המיקל], והנני שולח העתק [מתשובה זו של הגר"ח מוואלוזין] להוד כת"ר עם היותה קטנה מאד הואיל וחביבא לי כי בקשתי לי חבר ומצאתי רב, ואף שיש לי קצת דקדוקים בדברי אדומ"ו נ"י... והן עתה אוסיף לבקש... לשים עינו הבדולח עליהם ולהביאם בכור המבחן והאמת ואת אשר יבחר הוד כת"ר יקריב' [יקובל]"(!), עכ"ל תורף מכתבו של המשכנ"י להגאון בעל בית אפרים.

[4] ראה להלן בהערה 12.

[5] וממילא נסתלקו גם חלק מהראיות שהביא המ"ב (שמקורם מהמשכנ"י) בסימן שמ"ה ס"ז בביאו"ה ד"ה שאין ס' רבוא, כגון מהרשב"ם ומגזירת תקיעת שופר בשבת, די"ל דאיירי בסרטיא דהוי רה"ר לעולם אף בלא ס' רבוא.

[6] וכן נגרר אחריו המ"ב בסימן שס"ד ס"ב (בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה) ע"ד מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ ברה"ר הרחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער, הוא על סמך דלדידן לית לן רה"ר משום דאין ס"ר בוקעין במבוי המפולש, אך קשה לסמוך ע"ז ב"איסור סקילה", ועי"ש שתלה הוראתו על המשכנ"י. והנה עתה מתברר מתשובת רבו אדומ"ו הגאון רבי חיים מוולאזין זיע"א שלא הסכים עמו בזה, וכפי שיראה הקורא להלן דפסק להדיא כהפוסקים דצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא (ראה להלן בהערה 9), ובדרבנן הרי קי"ל דהלך אחר המיקל.

[7] נחוץ לציין מש"כ הגאון יעקב (עירובין דף ו') דשיטת הרמב"ן (מלחמות) דס"ל אתו רבים וכו' הוא דוקא בפרוץ מרובה, אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי מחיצתא. וגם הראב"ד המובא ברשב"א (דף כ"ב ע"ב) והמאירי (דף כ' ע"א) כתב להדיא דבמחיצות שלימות מודה ר' יהודה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ולא חלק אלא בשם ד' מחיצות, וכן כתב רבינו יונתן להדיא (כ"ב ע"א). והר"ן (דף כ"ב ע"א) שהביא דברי הראב"ד, משמע דס"ל כוותיה.

[8] ודעימיה רוב הראשונים דפסקו כחכמים, ה"ה רבינו חננאל (המובא בראבי"ה עמוד 321), הראביה (עמוד 270), הרמב"ם (פרק י"ז מהל' שבת ה"י, ל"ג, ובפירוש המשניות עירובין פרק ב משנה ד), המגיד משנה (שם), הגהות מיימוניות (שם בתרא אות ט), האשכול (עמוד 163), ספר הבתים (פרק י"ג), התוס' ישנים (שבת דף ו ע"ב), האו"ז (עירובין קכ"ט דף לג ע"ב), מהר"ח או"ז (עירובין פרק ב אות נ"ז), הרמ"ק (בהגהות אשרי עירובין כ ע"ב), רבינו חננאל בן שמואל (עירובין כ"ב), ריבב"ן (שם), הרי"ד (שם), ריא"ז (פ"ב הלכה א אות ו), המאורות (ריש עושין פסין). ולאור זאת י"ל דאילו היתה מתגלית תשובה זו בדור שלפנינו, דהמטלטלים במבואות שבהם דרך הרבים עוברת ע"י צוה"פ אינם עוברים על איסור דאורייתא, לא היה נגרר הגר"א קוטלר זצ"ל (בספרו משנת רבי אהרן סי' ו') אחר דברי המשכנ"י - נגד דעת רבו הגר"ח מוואלוזין זי"ע.

[9] וכן נקטו להלכה גדולי הפוסקים ה"ה הפמ"ג בספרו ראש יוסף (שבת ו ע"ב), שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), גאון יעקב (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (סימן שמ"ה), ישועות מלכו (או"ח סימן כ"א), אבני נזר (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), ערוך השלחן (או"ח סימן שס"ד סעי' א), לבוש מרדכי (או"ח סימן ד) להגאון אב"ד סלובודקה.

[10] שהמשכנ"י הבין בדבריהם דאף בכרמלית בעינן דלתות. אמנם בשו"ת בית אפרים (סי' כ"ו) הוכיח דאפילו הסמ"ק והגהות אשרי לא ס"ל כן, וכן הבין המ"ב בביאור הלכה (סימן שמ"ה ס"ט ד"ה ושני ראשיהן מפושלין לרה"ר) דההג"א לא איירי על כרמלית אלא על רה"ר.

[11] הוראתו זו של מוהר"ח מוואלוזין הזכיר המשכנ"י במכתבו הנ"ל להבית אפרים (כמובא בהערה 3). ושוב י"ל דאילו זכינו להתגלות תשובה זו בדור שלפנינו, לא היה הגר"א קוטלר זצ"ל (בספרו משנת רבי אהרן סי' ו' באו"ק ג' וי') תופס לעיקר את דברי המשכנ"י להצריך דלתות בכרמלית.

[12] הנה רוב הפוסקים ס"ל דאין חילוק בזה בין סרטיא לפלטיא ובשניהם בעינן ס' רבוא, כן משמע ברמ"א (או"ח סוף סי' שנ"ז ובד"מ שם ס"ק ג'), ובמחצית השקל (או"ח שנ"ז ס"ק י"א), ומפורש כן להדיא בבית אפרים (סי' כ"ו), וכ"כ הגר"א הלוי אשכנזי (בקונטרס מנות הלוי), והאבנ"ז (או"ח סי' רע"ג), והמהרש"ם (ח"א סי' קס"ב וח"ג סי' קפ"ח), והאג"מ (ח"א סי' קל"ט ענף ה', ח"ד סי' פ"ז, ח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז). ובאמת המשכנ"י עצמו מודה (בסי' קכ"א) דכל הראשונים דאזלי בשיטת רש"י ס"ל דאין חילוק בזה בין פלטיא לסרטיא. ואפילו לדעת הישועות מלכו (סי' כ"ב וכ"ו) דבסרטיא א"צ ס' רבוא בפועל, מ"מ דעתו דדין סרטיא הוא רק מחוץ לעיר, משא"כ בתוך העיר בעינן ס"ר, ולפי"ז אף מדרבנן א"צ דלתות בתוך העיר.

[13] מדרבנן, כדכתב לעיל דצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא. אבל בעיירות גדולות שיותר מצוי בהם שיחסר שאר תנאי רה"ר, אף מדרבנן לא בעינן בהו דלתות, וראה להלן הערה 16.

[14] אבל הגאונים בית אפרים (או"ח סימן כ"ו) והאבני נזר (או"ח סימן רע"ג או"ק ו') סמכו על זה הלכה למעשה, ועי"ע בשו"ת אהל אברהם (שאג) מש"כ לבאר דברי התוס' הנ"ל.

[15] ראה לעיל הערה 12 דרוב הפוסקים ס"ל דאין חילוק בזה בין סרטיא (דרך המלך) לפלטיא, ובשניהם בעינן ס' רבוא. ויש לציין דבעיירות הגדולות אינו מצוי כל כך סרטיא (שהרבים שמחוץ לעיר משתמשים בה כדי לילך לעיר אחרת), ועי' במאירי (דף ו) ובבית אפרים (סימן כ"ו בדף מ"ב ע"ב).

[16] כי מדרבנן בעינן דלתות הואיל ולדעתו לא בעינן ס"ר בדרך המלך (סרטיא) וכדלעיל בהערה 13. וכאמור דכל זה אי מדובר על צוה"פ לבד, אבל אם המדובר על מקום המוקף בג' מחיצות פשוט דס"ל להגר"ח מוולאזין דאף מדרבנן א"צ דלתות. והואיל דלדעתו הגדולה אין "חשש חטאת" בצוה"פ, א"כ פשוט דבכל "ספק" שיצטרף, ודאי יפיק חיוב דלתות מדרבנן, ואצ"ל דבעיירות גדולות שכמעט אינו מצוי התנאי דמפולשין ומכוונין, פשיטא דסגי בצוה"פ לכולי עלמא.

Harav Yechezkel Besser zt”l

In Part 7 of Meoz U’Mekedem note 82 (see here) I write:

עדות נאמנה נוספת שמענו מפי הרב י"ב שליט"א מראשי העסקנים החשובים של היהדות החרדית בניו יארק, שגם הוא הי' נוכח באסיפה הרבנים הלזו, וז"ל: "לאחר האסיפה נגשתי לרבי אהרן (הגר"א קוטלער זצ"ל) ושאלתי: הרי בפולין הבית-אפרים הי' הפוסק, וכי מי פסק אצלינו כהמשכנות יעקב? והשיב לי רבי אהרן בארשת חיוך על שפתיו: "הרי אנחנו נכדי ה'קרן אורה' (אחיו של המשכנות יעקב, ראה לעיל הערה 61) ...". על כך השבתי בתמיה: הרי רוב כלל ישראל אינם צאצאיו, והאיך יכולים לכופם לנהוג עפ"י פסקו. ולא ענה לי על זה דבר".

The petira of Harav Yechezkel Besser zt”l is truly a great loss. Now that he is no longer with us, I feel that the time is right to divulge the identity of הרב י"ב mentioned above as being none other than Rav Besser himself. Even though Rav Besser allowed us to use his name at the time, and no doubt he would have stuck to his story even under the great pressure that he would have been subjected to, nevertheless, we felt there was a need to spare him unnecessary duress by protecting his identity from the anti-eruv cabal. Experience has shown us that the cabal will stop at nothing to extract a refutation from those who disagree with their viewpoint (e.g. witness what they did to Reb Yossel Ashkenazi, v’hamavin yavin). Therefore, we only used his initials in this footnote. I should also note that I mentioned Rav Besser’s zichronos in the epilogue of the history of the Krakow eruv (see here).

Part 15: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

סיפור השתלשלות תיקון העירוב בעיה"ק ירושלים ת"ו [217]

בשנת תרנ"ח לערך, נפרצה חומת העיר העתיקה, אשר בה דרו רוב תושבי ירושלים, כעדות המגיד הירושלמי הרה"ג רבי בן ציון יאדלר זצ"ל,[218] ואז תיקנו צורת-הפתח להתיר הטלטול בשבת.[219]

"...[220] לאחר שהגאון בעל האדר"ת זצ"ל[221] עלה לא"י[222] ביוזמת הגאון הישיש הרב שמואל סאלאנט זצ"ל, קרא הרב האדרת לר' בן ציון יאדלר[223] וביקש ממנו לתקן עירוב על חשבונו.[224] אחר שעשו החשבון כמה ממון יצטרכו עבור עשיית העירוב והחזקתו, נתייסד העירוב בירושלים החדשה (נחלת שבעה, בית ישראל וכו').

ולאחר שנסתלק הגאון בעל האדר"ת זצ"ל לבית עולמו,[225] הלך הגר"ש סאלאנט יחד עם ר' בן ציון יאדלר אל הראשל"צ הגאון ר' יעקב שאול אלישר זצ"ל, כדי לקבל מקופת העדה הספרדית מחצית ההוצאות. כשנכנסו אליו בהצעת הענין, הסכים תומ"י שיש להתחלק בהוצאות בין הקהילה האשכנזית והספרדית, אך מיניה וביה חזר בו וטען, למה עלינו לשלם בשבילכם האשכנזים, הרי אנן נקטינן כהדעה הראשונה של מרן הב"י,[226] ולא הסכים שקהילתו תשתתף בהוצאות העירוב,[227] ועי"ז נפל כל העול על הגר"ש סאלאנט והקהילה האשכנזית בלבד".[228]

ולסיומא דמלתא: "אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם, ונוהגים כדבריהם במקום שהם חולקים על גדולי ספרד".[229]

____________________________

[217] ראינו לנכון להרחיב הידיעה אודות השתלשלות ותאריכי תיקון העירובין בעיה"ק ירושלים ת"ו, לא רק מצד העובדות ההיסטוריים שהעתקנו ממקורות נאמנים, אלא גם כדי לסתור דברים בדויים שנאמרו ברבים, שבעיה"ק ירושלים, מאז שנפרצו חומותיה, לא היה עירוב כלל עד שנת תש"ח לפ"ק.

[218] אלו תורף דבריו משנת תש"ח (מודפס "בטוב ירושלים" פרק י): "לפני כחמישים שנה היה כל הישוב בירושלים העתיקה. העיר העתיקה לא היתה צריכה עירוב, מפני שהיא מוקפת חומה. (בעת שביקר המלך הגרמני וילהלם בירושלים, נפרצה החומה לכבודו אצל שער יפו, ומאז צריכה תיקון). באותו הזמן שלטה ממשלת טורקיא בא"י, ובזמנה היה מעמד השלטון החרדי בתוקף על שמירת התורה והמצות. לזה היה נהוג שבכל יום השבת מבוקר ועד ערב היו שומרי משמרת הקודש מעמידים שומרים על יד "שער יפו", שלא יטלטלו מחוץ לעיר העתיקה, כי מחוצה לה לא היה עירוב.

"בין השומרים היה גם הרב משה סמניצער ז"ל ועל ידו "קאוואס" (שומר-ראשו של החכם-באשי [הראשל"צ] לעדת הספרדים, והיה בידו שלטון כמו למושל העיר), ועל ידם היה שוטר טורקי, וכל מי שיצא מהעיר היו בודקין בכליו אם הוא מטלטל דבר מה. וכשנמצא דבר היו מוציאים הימנו ומניחים אותו על יד השער, ורק כשחזר ונכנס היו מקבלו חזרה.

"בשנת תרס"א, כשנתמנה הרב האדר"ת זצ"ל כרב בירושלים, וראה שהישוב מתרחב מחוץ לעיר, וההשגחה על יד השער קשה מאד, השתדל ועשה עירובין מחוץ לעיר, כדי שנוכל לטלטל גם מחוץ לעיר העתיקה, והוא בעצמו סידר את העירובין בהקפדה, שיהא עשוי רק בקורות וחוטים, בלי שום צירוף של חוטי טלפון וכדומה. וכשנגמר העירוב נתפרסמו מודעות בשם "בשורה טובה לתושבי ירושלים. העירוב היה מתנהל הכל על חשבונו הפרטי של האדר"ת, וכששאלו הרב אשר זוסמן ז"ל (גזבר כולל מינסק), "הלא יוכל למסור את חשבון הוצאות העירוב לוועד הכללי", ענה לו האדר"ת: "חז"ל הזהירו אותנו "רובן בגזל", רוב בני אדם נכשלים בעוון זה, וכשגזל ואינו יודע למי גזל, יעשה צרכי רבים, ואין לך צרכי צבור יותר מזה כשעושין עירוב והצבור יכול לטלטל, וממילא נהנה מזה הנגזל או בנו, וזה נקרא 'השבה". ועיין עוד ב"סדר אליהו" עמוד 67 אודות השתדלות האדר"ת לתיקון עירוב בעיר זימל דליטא.

[219] וז"ל החזון אי"ש (או"ח בקונטרס השיעורים סי' ל"ט או"ק ה): "וכתב לי נאמן, שמסר לו הרב"צ ידלר שליט"א ממונה על תיקון עירובין בירושלים, שגם הגרש"ס זצ"ל זקן ההוראה של ירושלים היה מקיל פרצה עד עשר אמות ... והיו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים ע"פ הוראת רבם באין מוחה ומערער".

[220] הסיפור דלהלן הוקלט משיחתו של הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שסיפר שהוא שמעה מפי ר' בן ציון יאדלער, ונדפס בספר "עלינו לשבח" (פרקי חיזוק ואמונה השקפה ומוסר מאת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטא) על פרשת ויקרא עמודים סז-סח.

[221] רבי אליה דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל.

[222] בשנת תר"ס.

[223] שהי' הממונה לפקח על העירובין בעיה"ק ירושלים במשך כל ימי חייו, וכן על המשקולות, ותרומות ומעשרות.

[224] באומרו לו בלחישא, שהיות וחושש שמא במשך ימי רבנותו בליטא נהנה מאיזה כספים שלא כדין, לכן רוצה לעשות ממעותיו איזה תיקון לצרכי רבים.

[225] "ה, ד' שנים קודם הסתלקות הגאון ר' שמואל סאלאנט זצ"ל. למחרת, נכנס ר' בן ציון יאדלר אל הגר"ש סאלאנט, וסיפר לו מי החזיק את העירוב עד עתה, ומכאן ואילך אם רוצים להמשיך בו צריך ממון להחזקתו. נענה הגר"ש סאלאנט ושאל, אמנם עירוב הוא דבר גדול, אך מדוע הסתיר ממנו עד כה מי החזיקו? ע"ז השיב ר' בן ציון, כי הרב האדר"ת התנה עמו להחזיק הדבר בסוד כל ימי חייו.

[226] מתוך השאלה המודפסת בשו"ת "שמחה לאיש" (או"ח סימן ג) להגרי"ש אלישר ז"ל מיום ה' לך לך תרמ"א, מוכח שאז התחיל הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער ז"ל (בעל לב העברי) לתקן צורת-הפתח בשכונת "נחלת אבן ישראל" בירושלים החדשה. והרה"ג רבי יצחק מפראג ס"ט ז"ל הרעיש נגדו דאחינו הספרדים אסורים בהוצאה והכנסה עפ"י הכלל המסור בידינו כשמרן הב"י הביא סברא בסתם וסברת החולקים בשם י"א, הלכה כסתם דלא בעינן ס' רבוא לרשות-הרבים. וע"כ דרש מהרשל"צ הגרי"ש אלישר למחות ולהסיר המכשלה.

והשיב לו הגרי"ש אלישר דשפיר חזי להרב מהריט"ץ אודות צורת-הפתח שתיקנו בעיר צפת לאחר שנפרצו חומותיה, דהואיל ורש"י והתוס' והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא, וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ע אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל. הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל היה בדורו של מרן ז"ל, אשר נתבקש לישיבה ש"מ בשנת של"ה, ותשו' מהריט"ץ (בסימן לא ולג) היא משנת ש"מ, וכתב בסוף התשובה שהרצה תשובתו לפני הרב מהר"ם אלשיך ז"ל, והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעיה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר, ואחריו גם נמשך הרב מים רבים, וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון, באיזה כח נוכל למחות, ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר הרמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם, מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל. הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה וכמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים, כי חכמים המה בעיניהם, ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל.

ע"כ לאור שאין בידנו כח למחות, וכמו שכתב מרן בסימן ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו', וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי, מוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כדעת רש"י והרא"ש ז"ל, יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהרמב"ם והרמב"ן ז"ל, וכמו שיראה הרואה בטור שמנה אותם, וגם הרב מג"א ז"ל כתב דדעת רוב הפוסקים להקל. ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בשו"ע או"ח סימן רס"ח סעי' ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף וכו' וסיים והכי נקטינן, והרב ב"ח כתב בעד מרן ב"י דדעתו כסברת הי"א שכתב לבסוף, חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה, ועוד שהם רבים... הראת לדעת הרב יד-מלאכי דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים, ולא כסברא ראשונה.

ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל שאסף וקבץ להקת הפוסקים העומדים בשיטת רש"י ז"ל בה"ג והתוס' ור"ת [לפי סברתו] וראב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבלי לקט ומהר"מ ריקנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל, וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו, ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכתב נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו, ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואכמ"ל, כו'. אחרי כתבי זאת מצאתי לה' או"ז (הנד"מ בדף כא ע"א) שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל: ודוקא לרשות-הרבים אסור כו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל כו' והר"ב ב' יצחק כתב כו' ודוקא להו, אבל לדידן דלית לן רשות-הרבים שרי. כו' הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט.

[227] אף שלמעשה פסק להתיר לספרדים, עכ"ז תקילא ליה מילתא, כמבואר בסוף תשובה ו סוף ד"ה וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה, ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים, יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן, ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת, ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ס' רבוא בוקעים גם מחוץ לעיר כו', ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רשות-הרבים בזה"ז, ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו, ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אפילו באיסורא דאורייתא (וסיים שם:) "ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה, לא! חלילה חלילה!", עכ"ל. וכנראה מתוך "מודעה" שנתפרסמה לאחר יובל שנים בחוצות ירושלים העתיקה והחדשה, שהרה"ג בן ציון יאדלר ז"ל כבר היה אז ממונה לפקח על העירובין גם מהרבנים הגאונים הספרדים.

[228] לאחר שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל גמר לספר את העובדא הזאת ב"עד כאן שמעתי מפי ר' בן ציון יאדלר", הוסיף ואמר: ודאי רוצים אתם לדעת מה הי' התוצאה? ובכן מרוב הקהילה העיראקית הנ"ל, יצאו בניהם לתרבות רעה ר"ל ולא נשארו מהם הרבה שומרי שבת (שלא כשאר בני הקהילה המארוקנית והחלאבית), ומהם נהיו אח"כ ראשי ומנהיגי ההסתדרות החילונית שהסיתו והדיחו לחילול שבת בפרהסיא ר"ל, ע"כ.

[229] לשון הגאון בית אפרים (סימן כ"ו, הובא בתחילת מאמרנו). ואכן נתברר דהראשונים דקיימי בשיטה דבענין ס' רבוא לרשות-הרבים המה מחכמי אשכנז וצרפת, והחולקים המה מגדולי ספרד.

Part 14: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

מניין לו לרש"י

הנה ידוע קושיית הראשונים,[205] מניין לקח רש"י את מקורו דרשות-הרבים צריכה ששים רבוא, הרי תנאי זה לא נזכר בש"ס. מה עוד לאחר שנתברר בדורנו שישנם מ"ג ראשונים דקיימי בשיטת רש"י דבעינן ס' רבוא, ובראשם ה' גאונים שהיו לפניו. על כרחנו הדעת נוטה דמוכרח שהיה קיים גרסא כזו בהעתקות הש"ס, שהיו מצויים אצל חכמי אשכנז וצרפת, ולא היו אצל חכמי ספרד.

ואכן נתגלה[206] שהיתה גרסא ישנה זו בראבי"ה[207] שהביא מאמר עולא (שבת ו.) וז"ל "אמר עולא אין דרך רה"ר בבבל". מאמר זה לא נמצא בש"ס דילן.

וכן מצינו גרסא דומה לזו במאירי וז"ל: "לפי שאמרו בכאן אין רשות הרבים בבבל".

והנה מאמר עולא בגרסת הראבי"ה תואמת למאמר עולא בברכות (דף נ"ח.) "אמר עולא נקיטינן אין אוכלסא בבבל".[208] ומבואר בגמ' שם, דאוכלסא אין פחות מס' רבוא. הרי לנו תלמוד מפורש, דאין רה"ר אלא בס' רבוא. ומסתמא להגאונים ולרש"י כך היה הגירסא בש"ס שלהם. ואכן ישנם כתבי-יד עתיקים של הש"ס[209] בהם מוזכר מאמר זה של עולא דאין דרך רה"ר בבבל.

ברם, עדיין קשה ראיית הגר"א ז"ל[210] נגד שיטת רש"י, ממאמר ג' של עולא (עירובין ו:) "הני אבולא דמחוזא אילמלא דלתותיהן ננעלות חייבין עליהן משום רה"ר". הרי דהוי רה"ר אף בלא ס' רבוא, דהא נקטינן בברכות דאין אוכלוסא בבבל.

ותירץ הרה"ג ר' מרדכי יהודה ליב זק"ש ז"ל במאמרו הנ"ל[211] דתרי בבל הוו, בבל המדינה ובבל העיר,[212] ומה שאמרו אין אוכלוסא בבבל, לא נאמר אלא על העיר בבל שנתקללה, אבל המדינה בבל לא נתקללה, ובה יש יותר מס' רבוא, א"כ שפיר יתכן שגם בעיר אחת במדינת בבל כמו מחוזא היו ס' רבוא, ותו לא קשיא מידי על שיטת רש"י ז"ל. ואדרבה המעיין ברש"י יראה שהרגיש בזה, וז"ל בד"ה אבולי דמחוזא: שערי העיר מכוונים זה כנגד זה והיו בה ששים ריבוא". ובשו"ת בית אב[213] כבר הקדימו בתירוץ זה דתרי בבל הוו.

ועיין בספר מנחת פתים[214] להגאון רבי מאיר אריק ז"ל אבד"ק טורנא, דהא דאמרו בברכות אין אוכלסא בבבל, לענין ברכה איירי, דהרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים.[215] ובבבל אכן לא היה אוכלוסא של ס' רבוא ישראל לבד, כי אם בצירוף אומות העולם, משא"כ לענין דיני רה"ר הרי מחשבין ס' רבוא מכל אומות העולם, ותו לא קשיא מידי על שיטת רש"י ז"ל.[216]

____________________________

[205] ובראשם הרמב"ן שבת (נז ע"א, נט ע"א) וז"ל: "ולא ידענו מנין לו לרש"י כן, שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום, אבל בהלכות גדולות נמצא כן כו', וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רה"ר שש עשרה אמה", עכ"ל, וכן הקשו הריטב"א (שבת נט ע"א), והמגיד משנה (הל' שבת פי"א או"ק א), והריב"ש (סימן ת"ה).

[206] ע"י הרה"ג ר' מרדכי יהודה ליב זק"ש ז"ל רב ור"מ בעיה"ק ירושלים, במאמרו "גילוי מקור שיטת רש"י בענין רה"ר לשבת", הנדפס ב"הפרדס" (כ"ז-ו סימן ל"ב), ובספרו "חידושי הרמב"ם לתלמוד" הערה 25, וכן בספרו "מילי דמרדכי" סימן י.

[207] סימן ר"א עמוד 276.

[208] יש לציין שהמאירי (שהביא קושיית הרמב"ן על רש"י) ולא מצריך ס' רבוא לרה"ר, משמע שלא היה לו גרסא זו (במסכת ברכות) עם המלה "בבבל", אלא רק ד"אין אוכלסא פחות מס' רבוא", וחסר אצלו ההשוואה הנ"ל בין ב' מאמרי עולא לענין התנאי של ס' רבוא לרשות הרבים בבבל. ואכן בכת"י פאריז (מספר 671) מפורש כן: "אמר עולא מצינן אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא".

[209] במאמרו הנ"ל ציין הרב זק"ש ז"ל שמצא קטע מגמרא מס' שבת כת"י רומי (מספר 127 דף 35 ע"א) וזו לשונה: א' עולא אין רשו' הרבי' בבבל אמ' רבה בר חנה ירושלים אילמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבי' משו' רשו' הרבי', עכ"ל והוסיף דנראה מגליון ההגהה שבכת"י ש"ס מינכן שכן היה הגרסא. גם מצאנו עוד גמרא עתיקת יומין באוסף פרידברג (MS Friedberg 9-002 ) שהיא כגרסת כת"י רומי הנ"ל.

[210] מובא ב"גאון יעקב" עירובין ו ע"ב, ובבית מאיר (שם), ובביאו"ה (סימן שמ"ה סעיף ז ד"ה שאין ששים רבוא).

[211] בהערה 206.

[212] וכן נראה מדברי רש"י שבת לו ע"ב ועי' שם בתוס' ד"ה נפקא, ועי"ע במגיני שלמה שם, ובשו"ת מהריט"ץ אבה"ע ב סימן י"א, ובשו"ת שרידי אש ח"ג סימן ל"ח.

[213] ח"ב סימן ה או"ק א.

[214] סימן שמ"ה סעי' ז.

[215] וכן נפסק להלכה ברמב"ם (פ"י מהלכות ברכות הלכה יא) וז"ל: הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם, אומר: בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה (ירמיהו נ,יב). ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר: בא"י אמ"ה חכם הרזים .

[216] קושיה זו בשם הגר"א ז"ל נגד שיטת רש"י, הובאה גם ע"י הגר"י שטייף זצ"ל בהסכמתו על ספר "תיקון עירובין במאנהעטען" (המוזכר לעיל בהערה 88) בשם ספר "בני בנימין" בהגהתו על הרמב"ם פי"ד מהל' שבת. והגר"י שטייף מיישב שם מדעת עצמו תירוץ זה של הגאון בעל מנחת פתים.

Part 13: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

כוונת רש"י בפירושו

"ועיר שמצוין בה ס' רבוא"

הנה מלשון רש"י[195] יש שהבינו דהתנאי של ס' רבוא תלוי באוכלסי העיר,[196] אך מלשון הבה"ג,[197] שהוא מקורו של רש"י, הדבר תלוי בדריסה על דוכתא/מקום, ואין הדבר תלוי באוכלוסי העיר.

ואם כן קשה מדוע הזכיר רש"י בפירושו "ועיר" שמצויין בה ס' רבוא.

אך רש"י עצמו כבר פירש דבריו במקום אחר, ש"עיר" הוי היכי תימצי שימצא בה רה"ר במבואות העיר שהיו נהוגים בזמן הש"ס וכדמפרש רש"י להדיא לקמן:

"דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה ... והני דרסי בהך רה"ר ... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה".[198]

ומבואר שם מן הסוגיא, דלא היה להם פתח אחר לצאת מן העיר אלא דרך רה"ר זו.

וכנ"ל מצינו גם בתוס' רי"ד וז"ל:

"דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות ... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".[199]

וראיה ברורה לכך מלשון הראשונים אשר הביאו את דברי רש"י הנ"ל, בהשמטת מלת "עיר", והם התוספות[200] הרא"ש[201] והריטב"א[202] והר"ן[203] והמאירי.[204]

וכאמור, דלא בכדי השמיטוהו, כי העיר אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין בה ששים רבוא דורסין במבוי האמצעי שלה, אשר הוא הוא הרשות הרבים, ופשוט.

____________________________

[195] עירובין דף ו ע"א ד"ה רשות הרבים וז"ל: "משמע רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא".

[196] ראה לעיל הערה 106.

[197] "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר", ראה לעיל הערה 147.

[198] עירובין נט ע"ב ברש"י ד"ה אלא לאורכה.

[199] שם

[200] עירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין וז"ל: "פירוש הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא".

[201] שם סימן ח וז"ל: "ורשות הרבים פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא".

[202] שבת דף ו ע"א ד"ה ואיזהו רשות הרבים וז"ל: "ופלטיא השוקים והרחובות שנושאים ונותנים רבים תדיר, ומבואות המפולשים כשהם רחבים י"ו אמה ויש בהם דרך לששים רבוא וכפרש"י בפ"ק דעירובין".

[203] עירובין ו ע"א, וז"ל: "פרש"י ז"ל דרשות הרבים בעינן שיהא רחב ט"ז אמה ועוד שמצויין בה ששים רבוא".

[204] שם ע"ב וז"ל: "ורשות הרבים הוא לדעת רש"י שהוא רחב י"ו אמה ושתהא דריסת ששים רבוא מצויה לשם".

Part 12: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

שוברו של הגאון בית אפרים

כבר הוזכר לעיל יסודו הברור והתקיף של הבית אפרים: ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים"- וכל מה שטרח הגאון בית אפרים בתשובתו הארוכה לא טרח אלא בשביל ידידו החכם השלם הגאון בעל משכנות יעקב, כי "הנה זה בא וקרא ערעור[145] על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך על דיעה זו שרשות-הרבים לא מקרי בפחות מס' רבוא שהוא דעת רוב הפוסקים. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא"...!

ולא עוד - טוען הבית אפרים - הרי כבר קבע התומים: ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים..., כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים".

ואכן רוה"ק הופיע בבית מדרשו, כי בימינו נתגלו עוד הרבה ראשונים העומדים בצד המקילין, שעודם היו בכתובים בזמנו של המשכנות יעקב,[146] המחייבים ס' רבוא לרשות-הרבים, והרי מנין רשימתם המלאה:

א. הלכות גדולות (בה"ג)[147] ב. רב עמרם גאון[148] ג. רב שר שלום גאון[149] ד. גאון המובא בספר העתים[150] ה. רש"י[151] ו. תוספות[152] ז. האשכול[153] ח. המנהיג[154] ט. ספר התרומה[155] י.סמ"ג[156] יא. ספר העיתים[157] יב. ראב"ן[158] יג. פסקי הרי"ד[159] יד. רוקח[160] טו. ראבי"ה[161] טז. ריא"ז[162] יז. אגודה[163] יח. ריבב"ן[164] יט. האגור[165] כ. מהרמ"ק[166] כא. רבינו ירוחם [167]כב. אור זרוע[168] כג.פסקי מהר"ח או"ז [169]כד. מהר"ם מרוטנבורג[170] כה. סמ"ק[171] כו. צידה לדרך[172] כז. מחזור ויטרי [173] כח. העיטור[174] כט.רא"ש[175] ל. הגהות אשר"י [176]לא. ספר הנייר[177] לב. הגהות מיימונית[178] לג. מרדכי[179] לד. אורחות חיים[180] לה. טור[181] (ובנוסף יש עוד גאון וכמה ראשונים שכתבו דלית לן רשות-הרבים בזמן הזה: לו. רב פלטוי גאון[182] לז. שבלי הלקט[183] לח. תניא רבתי [184]לט. ריקאנטי[185] מ. מהרי"ל[186] מא. לקט יושר[187] מב. תוס' ישנים.[188])

והשתא, אם המשכנות יעקב שראה לנכון לקרא תגר נגד מנהגן של ישראל, על סמך שמצא רוב ראשונים מחמירים שמפרשי השו"ע לא ראו אותם בזמנם,[189] א"כ לשיטתו כ"ש להיפך, שבאם המצא ימצאו עוד ועוד ראשונים אחרים, עד שרוב מנין ובנין יתהפך לצד המקילין, ודאי דיחול חובה לחזק ולקיים מנהג ותיקין אשר נתייסד ע"פ גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז שממיהם אנו שותים...

וה"ה די"ל כן גם לדעת המשנה ברורה, שכתב[190] דרוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא רשות-הרבים-דאורייתא כמבואר במשכנות יעקב שהאריך בזה, והיינו מטעם דס"ל דלא בעינן ס' רבוא לרשות-הרבים, וכן מה שכתב[191] דרוב הפוסקים העתיקו כרבי יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. דהנה עתה שנתברר בימינו שמנין רוב הראשונים נהפך לצד המקילין, דבעינן ס' רבוא לרשות-הרבים ולית לן רשות-הרבים דאורייתא. ומאידך גם ניתוספו הרבה מאד ראשונים שהמשנה ברורה לא ראה אותם,[192] ונתהפך מנין רוב הראשונים לצד הסוברים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא,[193] ומעתה תו לא קשה מידי על מנהג העולם שמסתפקין בצורת-הפתח, כי לא נותר שום מקום להחמיר אף לבעל נפש.[194]

____________________________

[145] וז"ל: "על דבר המנהג אשר בזמנינו להתיר לטלטל בכל העיירות ע"י צורת-הפתח... אי שפיר עבדי או לא. תשובה. נראה ברור דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת. ולדעתם זו (של י"ד הראשונים אשר מנה מצד המחמירים נגד ח' ראשונים מצד המקילים) המטלטל ברחובות שלנו ע"י צורת-הפתח מחלל ש"ק מדאורייתא וחייב חטאת. ונראה ברור שדעה זו עיקר להלכה שהם מחמירין בשל תורה, ועוד שהם רוב מנין ובנין... ולפי שראיתי שהרב בעל ט"ז כתב שדעת רוב הפוסקים להקל... ובאמת לא בא לחשבון יפה... ויראה המעיין כי אדרבה רובא דרובא פוסקים הם מחמירים", עכ"ל המשכנות יעקב סימן ק"כ.

[146] ואף בדורם של הערוך השלחן והמשנה ברורה, עדיין היו בכתובים ולא נדפסו.

[147] דעת הגאון בעל "הלכות גדולות" (בה"ג) כבר מובא בתוספות (עירובין ו ע"א) וז"ל: "וכן יש ב'הלכות גדולות' דבעינן דריסת ס' רבוא". וברמב"ן (עירובין נט ע"א) וז"ל: "בכמה מקומות פירש [רש"י] שאין רשות-הרבים גמורה אלא בעיר שיש שם ס' רבוא, ולא ידענא מנין לו לרש"י כן... אבל ב'הלכות גדולות' נמצא כן". ובחידושי הר"ן (שבת ו ע"א.) וז"ל: דפירש רש"י ז"ל ובה"ג דלא הוי רשות-הרבים אלא שיש ששים רבוא". ובמהר"ם מרוטנבורג (פסקים עירובין אות ט) "ובה"ג פירש נמי דבעינן ס' רבוא", ובתוס' הרא"ש (עירובין ו ע"ב) וז"ל: "וכן מפורש בה"ג דבעינן דריסה של ס' רבוא".

אך המשכנות יעקב (סימן קכא) סבר דמכיון דלא מצא זאת בדברי הבה"ג עצמו ע"כ דעתו לא נחשב, וז"ל בתשובתו השנית להגאון בית אפרים: "אינני רואה בזה שום טעות כלל ח"ו ועיינתי בחושבנאי, לכן ראיתי לשוב כו' להתחיל על סדר בה"ג בזה אשר לא נמצא בהן מה שכ' התוס' בשמן דבעי ס' רבוא", ושוב חזר ע"ז בתשובתו שם וז"ל: "והרי הר"ן והריטב"א והריב"ש וכל הפוסקים הביאו בשם רש"י ולא הזכירו שכן דעת 'הלכות גדולות' שדבריו דברי קבלה ואין נוחין לדחות בקל, אלא ודאי משמע שלא מצא הדברי בה"ג", עכ"ל המשכנות יעקב.

כידוע נמשך אחריו המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) וז"ל: "ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו המג"א והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א, הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקצור נמרץ את עקרי השיטות, דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה, אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה: ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו]", עכ"ל. אכן הקרה ה' לפנינו שבדורות האחרונים נמצאו ב' כתבי-יד של הבה"ג: א) כת"י Biblioteca Apostolica ebr. 142 הנדפס בשנת תרנ"ב בבערלין בעמוד 131: "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר". ב) כת"י Biblioteca Apostolica ebr. 304: "רשות הרבים דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפי גברי ביומא כדגלי מדבר" (וזהו ממש לשון ספר העיתים אות ר"ט בשם גאון), והם הם ה"דברי קבלה" של רבינו הבה"ג המובא בראשונים הנ"ל, וכבר כתב התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סימן כה ס"ק ב) וז"ל: וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".

[148] וז"ל רבינו עמרם גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים, סימן ע): "מי שנפסקה לו ציצית בדרך בשבת, אם רשות הרבים היא, מקום שיש שם ס' רבוא בני אדם, אסור לטלטלה עד שתצא שבת".

[149] וז"ל רבינו שר שלום גאון (חמדה גנוזה סימן ע ושערי תשובה סימן רט): "מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא, או יש בהם ששים רבוא ויש בהם חומה ודלתותיהן ננעלות בלילה, אין נעשות רשות הרבים ואין חייבין כרת וסקילה, מאי טעמא, דבעינן כדגלי מדבר". (נדפס גם בתשובות רב שר שלום גאון סימן לז ומובא גם בספר העתים אות צב בשם גאון).

[150] וז"ל ספר העתים (אות רו): "ובתשובות לגאון ד' רשויות לשבת מאי פירושה, כך אמרו חכמים ... ואיזו הוא רה"ר גמורה הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... סרטיא שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רובא ... ושנו חכמים המוציא מחנות לפלטיא ומבואות המפולשין לרה"ר והם מקום שיש בו ס' רובא".

[151] עירובין ו ע"א, ו ע"ב, מז ע"א, נט ע"א

[152] שבת ו ע"ב, סד ע"ב, עירובין ו ע"א, כו ע"א, נט ע"א.

[153] הלכות ציצית אות ל"א, הלכות עירובין אות ס"ד.

[154] דף פ"א אות קל"ח (בהלכות שבת הצריכות) וז"ל: "ורבינו יעקב פסק כר' ענני בר ששון כו' לפי שרשות הרבים שלנו דינו ככרמלית וכחצר שאינו מעורבת שאינו דומה לדגלי מדבר, שאין בו שש עשרה אמה ואין עוברין עליו בכל יום ששים רבוא, ואין שערי העיר מכוונות זו כנגד זו".

[155] דף ס"ד אות רי"ד, דף ע"ב אות רל"ט. ודבריו הובאו בחידושי הר"ן עמ"ס שבת דף סד ע"ב, ובתוספות שבת שם, ובסמ"ג הל' שבת דף יח, ובאור זרוע הל' שבת סימן טז, ובהגמי"י שבת פרק יט אות ח ואות י, וברמב"ן עמ"ס שבת דף נז, ובמרדכי עמ"ס שבת פרק כל כתבי שצד, ובטור או"ח סימן ש"ג.

[156] הלכות שבת דף יז ע"א.

[157] אות צ"ב, ר"ו, ר"ט.

[158] שבת שמ"ט. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנות יעקב) מונה את הראב"ן בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הראב"ן הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש וז"ל: "דהראשונים לא מיחו בנשים שלנו משום דסברי דעיירות שלנו כיון דאין רשות-הרבים שבהן דומה לדגלי מדבר שאינו רחב ט"ז אמה... וגם אין בהם דריסת ששים רבוא כדגלי מדבר". וכנראה הרגיש בזה המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הראב"ן במנין הראשונים האוסרים אשר נמנו במנין המשכנות יעקב.

[159] עירובין ו ע"א, נט ע"א, פסחים סט ע"א.

[160] הלכות שבת קע"ה

[161] הלכות עירובין שע"ט, שצ"א, והובא בהגהות מרדכי שבת פרק יח.

[162] עירובין פרק א אות ה, פרק ה הלכה ה. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנות יעקב) מונה את הריא"ז בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הריא"ז הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש (בפרק א אות ה) וז"ל: "מבואות של כרכין המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה, והן רחבין ט"ז אמה, והם מעבר לששים רבוא כדרך כרכין שכל באי העולם עוברים שם, הרי המבואות הללו רשות-הרבים גמורה". וכנראה הרגיש בזה המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הריא"ז במנין הראשונים האוסרים אשר מנה המשכנות יעקב.

[163] עירובין פרק ה אות נ"ו.

[164] עירובין ו ע"ב, נט ע"א.

[165] סימן תקל"ז.

[166] שבת ו ע"א, והובא בהגהות אשר"י עירובין ו ע"ב, כ ע"ב.

[167] תולדות אדם וחוה, נתיב שנים עשר חלק ד, ונתיב שנים עשר חלק י"ז.

[168] הלכות שבת סימן ט"ז, הלכות עירובין סימן קכ"ט.

[169] עירובין פרק ב אות נ"ז.

[170] פסקים עירובין אות ט, י.

[171] מצוות התלויות בשבת יום השביעי עמוד רצ"ו, רצ"ט.

[172] מאמר רביעי כלל הראשון פרק מ"ב, מ"ו.

[173] פרק במה אשה אות ל"א, ל"ב.

[174] הלכות ציצית שער שלישי שער אדם חלק א.

[175] עירובין ו ע"א, ביצה כד ע"א.

[176] עירובין ו ע"ב, כ ע"ב.

[177] הלכות עירובין.

[178] הלכות שבת פרק ה אות ב, ד.

[179] שבת ס"ד ע"ב רמז שנ"ה. ובמשנה ברורה (סימן שמה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) מונה את המרדכי בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת המרדכי הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש בפרק הזורק וז"ל: "דאין לנו רשות-הרבים וכל רחובות שלנו כרמלית הן, דלא מיקרי רשות-הרבים אלא א"כ רחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער וס' רבוא בוקעין בו".

[180] הלכות שבת אות רפ"ד.

[181] אורח חיים סימן שמ"ה, שס"ד, שצ"ב.

[182] הלכות פסוקות סימן קמ"ד.

[183] שבת ק"ו, ק"ז.

[184] י"ט אות י"ז.

[185] שבת אות צ"א.

[186] הל' שבת דף כט ע"ב, שו"ת אות קל"ח, שו"ת החדשות סימן ל"ח, סימן מ' סעיף א' וב', וסימן מ"א.

[187] עמוד 66.

[188] שבת יט ע"א.

[189] ראה לעיל הערה 17.

[190] בביאו"ה סימן שס"ד ד"ה ואחר שעשה.

[191] שם.

[192] וכדכתב הערוך השלחן הטעם שהמשכנות יעקב הרעיש העולם על שמצא ראשונים שלא ראו אותם מפרשי השו"ע כי לא נדפסו בימיהם, ראה לעיל הערה 17.

[193] ואלו הם: א. התוס' (כמ"ש הבית אפרים דף ל"ט ע"ב, אבני נזר סימן רע"ו). ב. רבינו חננאל (עיין בראבי"ה עמוד 321 שהעתיק את לשון הר"ח דלית הלכתא כר' יהודה כלל). ג. הרמב"ם (הל' שבת פרק י"ז הלכה י, ל"ג, פירוש המשניות עירובין פרק ב משנה ד) ד. המגיד משנה (שם). ה. הגהות מיימוניות (שם בתרא אות ט). ו. הראבי"ה (עמוד 270). ז. האשכול (עמוד 163). ח. ספר הבתים (פרק י"ג). ט. התוס' ישנים (שבת דף ו ע"ב). י. האו"ז (עירובין קכ"ט דף לג ע"ב). יא. פסקי מהר"ח או"ז (עירובין פרק ב אות נ"ז). יב. הרמ"ק (בהגהות אשרי עירובין כ ע"ב). י"ג. רבינו חננאל בן שמואל (עירובין כ"ב). יד. הריבב"ן (עירובין כ"ב). טו. הרי"ד (עירובין כ"ב). טז. פסקי ריא"ז (פ"ב הלכה א אות ו). יז. ספר המאורות (ריש עושין פסין). ואגב יש להוסיף, דרוב מנין ובנין (למעלה מחמשים) גדולי האחרונים פסקו להדיא כחכמים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא.

וכמה נפלא לראות האיך הופיע רוח הקודש בבית מדרשו של הבית אפרים (והחזון איש שנמשך אחריו), דאף שהוא לא ראה את דברי הראשונים הרשב"א והר"ן והראב"ד והמאירי שנדפסו בזמנינו, הסיק דרוב הפוסקים ס"ל כחכמים, ורק הריטב"א הוא שפוסק להדיא כר' יהודה אפילו בעומד מרובה. דהרי הראב"ד המובא ברשב"א (דף כ"ב) ובמאירי (דף כ) כתב דבעומד מרובה על הפרוץ מודה ר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא, ולא פליג אלא בפרוץ מרובה על העומד. וכן כתב רבינו יונתן להדיא. וכן הר"ן (דף כ"ב) שהביא את דברי הראב"ד, משמע דס"ל כוותיה. וכן כתב להדיא הגאון-יעקב (דף ו) דלהרמב"ן דוקא בפרוץ מרובה ס"ל אתי רבים וכו' אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי מחיצתא. א"כ כמה צדקו דברי הבית אפרים דאכן לא נשאר מרבותינו הראשונים מי שפוסק כר' יהודה אפילו בעומד מרובה, אלא רק הריטב"א בלבד.

[194] והדברים ק"ו, דהרי כבר פסק המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאור הלכה ד"ה וי"א) כהאלי' רבא, דבמקום שיש "צד להקל" אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על ס' רבוא, א"כ כ"ש וק"ו הכא שאינו רק "צד" אלא שובר ממש בהוכחת צדקת טענותיו החזקים של הבית אפרים נגד המשכנות יעקב ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים, כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים", וכפי שאכן נתברר בזמנינו שהגאונים ורוב הראשונים ס"ל דבעינן ס' רבוא לרשות-הרבים, ולית לן רשות-הרבים-דאורייתא בזמן הזה (יעויין עוד בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן ל"ג עמוד נ"ו), וכ"ש וק"ו לאחר שנתברר בזמנינו דגם רוב הראשונים ס"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ואגב, כבר הזכרנו לעיל הערה 53 שגם בלא"ה עדיין יש יסוד חזק להקל אף לבעל נפש.