Wednesday, October 25, 2006

Part 11: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin

סימן ו


בירור בענין משכיר שאינו יכול לסלקו אלא לאחר זמן

בשו"ע סימן שפ"ב סעיף י"ח, נכרי שהשכיר ביתו לחבירו נכרי, אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו, ואם לאו אינו מועיל, אלא א"כ שכרו מן השוכר. והנה לכאורה צריך שיוכל לסלקו מיד, דאם אינו יכול לסלקו אלא לאחר זמן כגון שלושים יום, לא מהני, דהרי בכל שוכר כאשר כלה זמן השכירות יכול לסלקו, ואפ"ה לא מהני אלא כשיכול לסלקו בתוך הזמן, והטעם דכדי שיוכל להשכיר על אותו שבת, צריך שיהא כח המשכיר בהבית באותו שבת, וע"כ צריך שיוכל לסלקו באותו שבת.

ואמנם יש להסתפק היכא דיכול לסלקו בכל עת שירצה, רק שצריך המשכיר להודיע לו מקודם יום או יומים או חודש, כדי שיהיה לו זמן למצוא לו מקום אחר לדור שם, ואם לא הודיע לו א"א לסלקו, יש לעיין אם בכה"ג יכול גוי המשכיר להשכיר לישראל את רשותו, שהרי באמת אין המשכיר מודיע להעכו"ם השוכר שיסתלק, כי באמת אינו רוצה לסלקו, א"כ נהי דזה גופא אינו מגרע דהרי בידו להודיע לו ולסלקו, מכל מקום כשנכנס השבת ולא הודיע לו מקודם, שוב הרי אינו יכול לסלקו בשבת זו, א"כ לכאורה על שבת זו השכירות אינה יכולה לחול, וכן הוא בכל שבת ושבת, דאף שמתחילה היה יכול לסלקו מ"מ כשמגיע השבת אינו יכול לסלקו, כיון שלא הודיע לו קודם.

אמנם י"ל דז"א, דע"כ לא אמרינן דצריך שיוכל לסלקו אלא כדי שיהיה לו הכח והבעלות בהבית, כמ"ש הריטב"א דף ס"ה דכיון שיכול לסלקו אין לך תפיסת יד גדול מזה, א"כ אם אינו יכול לסלקו תוך הזמן, א"כ בתוך הזמן אין הבית שלו, משא"כ בגוונא דידן דבאמת יכול לסלקו בכל עת שירצה, א"כ ודאי יש לו תפיסה בהבית, ומה שצריך להודיע לו קודם הוא רק כדי שיהיה לו זמן למצוא לו מקום אחר, ולא משום כח קנינו על הבית ששכר, בכה"ג י"ל דאין מזיק מה שלע"ע אינו יכול לסלקו, כיון דמ"מ יש להמשכיר הבעלות לענין שיוכל לסלקו.

ויש לדמותו למש"כ בש"ע סעיף ח' דאם בתוך הזמן השכיר הנכרי דירתו לאחר, די בשכירות הראשון שאף שאינו יכול לסלקו אח"כ, מ"מ כיון שכבר חל השכירות כשעדיין היה יכול לסלקו, אף שאח"כ אינו יכול לסלקו נשאר כח השכירות. והט"ז ביאר דכיון דהנכרי לא סילק נפשו ממנו, כיון שאחר זמן תחזור לו, וא"כ ה"ה בגוונא דידן הרי הנכרי אינו מסולק ממנו שהרי בידו לסלקו בכל עת שירצה, אם יודיע לו מקודם, וכ"ש לדעת הא"ר דאף שנכרי מכרו לאחר ומסולק לגמרי, מ"מ כיון דכבר שכרו לישראל והישראל כבר זכה ממנו שוב לא איכפת לן בעכו"ם המשכיר, אף שעתה אינו יכול לסלקו. ובמ"ב פסק כהא"ר, כששכרו לזמן ידוע.

אמנם אף את"ל שלא כדברינו, אלא דנימא דאף היכא דאינו יכול לסלקו רק מחמת שלא הודיע לו מקודם, ג"כ נקרא אינו יכול לסלקו, נלענ"ד דמ"מ חל השכירות על שבת שאחר הזמן שיכול לסלקו אם היה מודיע לו, כגון אם צריך להודיע לו שלושים יום קודם שמסלקו,יכולין לשכור מן המשכיר עתה על שבת שלאחר השלושים יום, אף שבאמת כשיגיע השבת ההוא לא יכול לסלקו, מחמת שגם אז לא הודיע לו.

דהנה אמרינן בכתובות דף נ"ט ע"ב הא לאדמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנו ממך תיקדש דקדשה, וקאמר ר' אשי הטעם משום דלאחר עשר שנים בידו לפדותה. והנה בשו"ת אבני נזר אהע"ז סימן שכ"ט אות ג' נתקשה בדברי הגמ' מה בכך דבידו לפדותה לאחר עשר שנים, הרי אין בידו לפדותה עתה, והרי יש אומרים דמחוסר זמן הוי דבר שלא בא לעולם, א"כ מה שהוא בידו לאחר עשר שנים הרי הוא מחוסר זמן (עיין מל"מ פ"ד מהלכות אישות), ועוד דאף אם נימא דמחוסר זמן לא הוי לא בא לעולם, מכל מקום לאהוי בידו, דמבואר בריטב"א קידושין דדוקא בתרומה שבידו להפריש בשעת תלישה, אבל אין בידו לקדשה אלא לאחר שיגרשנה ולא עכשיו, אם כן הכי נמי לא מיקרי בידו לפדותה, כיון שאין בידו לפדותה עתה.

ומפרש האבנ"ז כוונת הגמרא, דכיון דבידו לפדותה לאחר עשר שנים,אם כן אין לבעל המשכנתא אף הקנין פירות, כיון שיכולין לפדותה, ואין לו עליו אלא שעבוד בלבד, ואחר כך כשנסתלק השעבוד, הקדושה חל ממילא, ע"כ הוי ברשותו עכשיו להקדישו וחל לאחר עשר שנים, אם כן הוא הדין כשאומר שיהא קדוש לאחר עשר שנים כשיפדנה דמהני, דיש בכוחו עתה להקדישו על להבא, כיון דבאמת גם בתוך זמנו יש לו כח להקדיש אלא שהשעבוד בעל המשכונה מעכב, מבואר מזה דגם בתוך זמנו יש לו הכח של לאחר העשר שנים בכח, ומשום הכי לא חשוב דבר שלא בא לעולם, אלא שבפועל אין לו קנין הפירות אלא כשפדאו, ודומה לזה ביאר בקובץ שיעורים כתובות אות קצ"ה, דיש לו עתה הזכות של לאחר העשר שנים, כיון דאז בידו לפדותו.

ולפי"ז ה"ה גבי שכירות באופן שבידו לסלקו לאחר שלושים יום, יכול להשכיר עתה על השבתות של לאחר שלושים יום, כיון שעתה בידו לסלקו על הזמן של אח"כ, יש לו עתה הכח וזכות של הזמן של אח"כ, ויכול להשכירו, והנה אף שגבי הקדש א"א לחול בפועל אלא כשפדאו אח"כ, נראה דלענין שכירות לענין שבת, א"צ שאח"כ כשבא הזמן שיהא יוכל לסלקו אז, דהרי כיון דהיה אפשר בתחילה לחול השכירות בכח, כיון דאז היה יכול לסלקו על לאחר זמן, שוב אינו מעכב מה שבפועל אינו יכול להשכירו, דהרי באמת לענין גוף השכירות שיזכה בה הישראל א"צ כלל שהמשכיר יהא יכול לסלקו, כמבואר בש"ע סעיף ח' והט"ז ס"ק ט' ביאר דבאמת אין שום סתירה בין מה שהוא ברשות העכו"ם לשכירות הישראל, כיון דשכירות הישראל אינו אלא לענין היתר טילטול, אם כן דוקא בהא דמשכנתא אי אפשר לההקדש לחול אלא כשפודהו לבסוף, דכשלא פדאו שעבוד המלוה על השדה מעכב את ההקדש לחול, כמ"ש האבנ"ז, משא"כ גבי שכירות, דרשות העכו"ם בהבית אלא שיהא לו הכח והזכות להשכיר, וכח זה הרי היה לו בתחילה קודם הל' יום ודו"ק.

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...