פרק א
תיקון עירובין - מצוה
עוד טעמים על נחיצות העירוב מבעמח"ס נטעי גבריאל:
א) שכיח הרבה פעמים שנחלה תינוק (בחולה שאין בו סכנה) וצריכין להראותו להרופא, ובעוה"ר במדינה זו הוא מכת מדינה שאין הרופאים באים להבית לראות את מצב החולה ומוכרח לישא התינוק אצלם בשבת. וע"י העירוב יכולים להביא את התינוק ע"י עגלה ולחזור בלי לקרוא לחברה הצלה.
ב) להביא תינוק למול בשבת יש כמה עקולי ופשורי אם רשאים להביאם ע"י עכו"ם ברשות הרבים כמבואר בסימן של"א סעיף ו' ובנו"כ שם. (ויש מקומות שיש להם טענה האיך יכולים להשתמש בעכו"ם לצורך מצוה יקרה וחשובה כזו שהוא יסוד היסודות של היהדות).
ג) ביולדת שמוכרחת לנסוע בשבת לבית החולים ונוטלת חפצים שלה כי בביה"ח אין להם בגדים צנועים הראויין להן עפ"י תורה, ויש בזה איסור הוצאה או עכ"פ ריבוי בשיעורין.
ד) שכיח מאוד שצריכין לשאול שאלה ממורה הוראה וא"א להראות השאלה להרב מפני איסור הוצאה ואיכא ביטול מצות עונה וכו' וכו'.
ה) אנשים ונשים מקילין להוציא סידורים וכדומה ע"י קטנים ובאמת הרבה פוסקים מחמירין בזה, וכמ"ש הח"ס או"ח סי' צ"ט ובשו"ת ח"ו סי' י"ג ומהר"ם שיק או"ח סי' קע"ג ועוד, הגם כי ישנם מקילין, אך הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים.
ו) בפסח שחל בשבת וכדומה שנוהגים אברכים לילך לבית הוריהם לליל הסדר, עם כל בני ביתם, ומוכרחים להשאר לישון שם בלילה, ושכיח טובא צער וביטול שמחת יו"ט כי אין להם מקום מרווח, ומפריעים מנוחת האבות והזקנים, ואילו הי' יכולים לחזור לבתיהם אחר הסדר עם עגלות תינוקיהם, אזי הי' בודאי לכל אחד ואחד שמחת יו"ט בשלימות, ודו"ק.
ז) הוצאה ביו"ט יש איסור תורה שלא לצורך כלל, והעולם נכשלים בזה מאד מחמת חסרון ידיעה. ובאמת אפשר לומר, שביו"ט נחוץ העירוב ביותר, כי בשבת יודעים ההמון שיש איסור הוצאה, משא"כ ביו"ט חושבין העולם שהותרה הוצאה לגמרי, ובאמת זה אינו). ובפרט שהרבה מוציאין ביו"ט את כל "מחזיק המפתחות" וביניהם ישנם מפתחות שהם לא לצורך כלל ואסור להוציאם ביו"ט מחמת ריבוי בשיעורין.
ח) שכיח הרבה פעמים כשעושים שמחה בביתם, מוכרח להעביר ע"י עכו"ם מאכלים ומשקאות למקרר של השכן, כי אין להם מקום די אצלם, ויש בזה שאלה אי מותר, עי' בסי' ש"ז ס"ב ובנו"כ שם.
ט) הרבה בע"ב עושים לעצמם צוה"פ לפני וצדדי בתיהם כדי לטלטל שם ואין יודעים לעשותן כדין ונכשלין בכל שבת באיסור הוצאה. וכן יש הרבה שאינן בקיאין בהל' עירובי חצרות ובפרט באפארטמענט בילדינגס.
י) כשיורד גשם או שלג גדול, וכשבאים לבתיהם מנערים את המים והשלג מעל הכובע ויש בזה חשש איסור מה"ת משום ליבון כדאיתא בסי' ש"ב ס"א, משא"כ כשיש עירוב יכולים לישא פלאסטיק על הכובע.
יא) חולים ההולכים עם תרופות בכיסם.
יב) זקנים או חולים עם מקלות.
יג) בריללן לקריאה שאינו עוזר להליכה.
יד) שכיח הרבה שנשים מוציאות מפתחות שאינם תכשיט גמור.
טו) הוצאה ביו"ט שלא לצורך, ולכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא.
טז) הבאת תרופה מבית מרקחת (דרא"ג סטא"ר).
יז) כלי שמיעה באזניים.
יח) כפתורים כאלו שאינם בטלים לבגד.
לא לחפש חומרות, כיון דאתי לידי קולות ומכשולות:
וז"ל שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן קח: עלינו לחפש בחורין וסדקין אחרי פתח היתר כדי שינצל מחילול שבת ח"ו.
ועיין בבית מאיר סימן שפ"ד סעיף כ' שכתב, דעתה ששכיח דדיירי ישראל עם עכו"ם במבוי וחצרות היה אפשר לומר דמותר לערב בלא שכירות, אמנם חלילה להקל וכו', אלא בשעת הדחק טוב יותר לערב מכל מקום בלא שכירות משלא לערב כלל ולנהג איסור בטלטול, דממש קרוב לודאי שרוב המון עוברים ומטלטלים בלי עירוב כלל.
וז"ל שו"ת הרי"ם סימן ד: איני יודע למה רום מעלתו מחפש אחר חומרות בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר וכו' אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בנקל.
וז"ל שו"ת ישועות מלכו או"ח סימן כה: יש להורות לעת הצורך בפשיטות כדברי מהרי"ט, בפרט שנהגו כן אחריו כל החכמים שהיו אחריו והגאון בעל נה"מ ובעל בני יעקב והגאון המל"מ והכנה"ג חלילה להרהר אחרי הוראתם בשעת הדחק, כי ידוע כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות.
וז"ל הרה"ג ר' חיים בערלין (שהיה בנו של הגאון הנצי"ב ז"ל חתן הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל) בריש תשובתו לענין העירוב באדעסא (בקונטרוס תקון שבת): ונתתי שמחה בלבי על אשר שמו על לבם לעסוק בתקון גדול כזה בעירם, וכן ראוי והדור לנו, וכמו שאמר רבב"ח לאביי בעירובין ס"ח ע"א "מבואה דאית ביה גברי רברבי כרבנן לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף?", והמקום יהא בעזרם ותבא עליהם ברכת טוב.
וז"ל שו"ת שערי דיעה חלק ב' סימן יח: אין לגבב חומרות בדיני עירובין, שהלכו בהם להקל.
ועיין בשו"ת זקן אהרן (להרה"ג ר' אהרן וואלקין אבד"ק פינסק) ח"ב סימן יז (ומובא בספרו של השואל שו"ת חלקת יעקב ח"א סימן קפג) שכתב: כבר ידוע שרבותינו הראשונים והאחרונים צעקו ככרוכיא על אלו שמחטטים לחפש חומרות בהלכות עירוב. וע"ש ריש סימן יח וסוף סימן כ.
ועיין בספר דרשות לחם שלמה (דרשת שמחת תורה שנת תרצ"ב) מהגה"צ אבד"ק שאמלויא זצ"ל וז"ל: וכן יתאמץ כל אחד ואחד במסירות נפש שלא יפריעו ח"ו העירוב שעשינו ב"ה על צד היותר טוב. והארכתי בביאור הטובה הרבה של העירוב, וכוונתו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד, דרשות הרבים הוא מעלמא דפירודא הסטרא אחרא, ורשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כמבואר בספרים הקדושים... וכשעושין עירוב נעשה מרשות הרבים רשות היחיד ונתהפך מדין לרחמים, משם אלקים להויה ב"ה, ונמתק הדין לרחמים. וזכות זה יעמוד לנו להשמר מכל יגון וצרה, ויתרומם קרנינו בפרנסה טובה, ונזכה להושע בדבר ישועה ורחמים במהרה בימינו אמן.
ובספר רחובות העיר (אנטווערפען תשמ"ט) עמוד יח מביא בשם הגאון ר' יחזקאל אבראמסקי ז"ל (אודות העירוב באנטווערפען) שאמר לו: תעשו עירוב בלי חומרות (פירוש, שלא יפריע לכם מלעשות עירוב בגלל איזה חומרא שאינו מעיקר הדין).
וז"ל שו"ת ויען יוסף סימן קצה: ראינו לרבותינו זצ"ל שהיו משתדלים לעשות תיקון עירובין כדי להציל ההמון ממכשול, והיו מחשבין זאת לזיכוי רבים וכו', ואם לא היה אפשר לצאת ידי כל הפוסקים בזה, היו סומכים על שיטות המקילין, וכו' הלכה כדברי המיקל בעירוב וכו' כל שאינו נוגע לדאורייתא מילתא דמסתברא דגם לענין מחיצות נאמר כלל זה דכללא הוא בשל סופרים הלך אחר המיקל וכו', כיון שראו רבותינו שהמון עם בפרט נשים ועמי הארצות נכשלים באיסור הוצאה וכו' על כן השתדלו לעשות תיקון עירובין להצילם מזה.
מנהג העולם בכל הדורות:
זה לשון שו"ת הרא"ש כלל כא סימן ח: נהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח.
וז"ל המנחת אלעזר בספרו נמוקי או"ח סימן שצא סוף אות ב: בכל עיירות הגדולות הישנות בפולין וגליציען וכמו קראקא ולבוב [15] אשר ישבו בה כסאות למשפט רבותינו הקדושים בעלי השו"ע ונושאי כליו וכו', והיה בהם מעולם עירובין וטלטול בתוך העיר עכ"ל. ובתשובה מהרה"ג רמ"מ קרענגיל מקראקא ע"ד העירוב שם (נדפס בספר "תורת רבינו שמואל מסלאנט" או"ח סימן טז), כתב שהיה בקראקא עירוב עוד מימי הרמ"א (אבד"ק קראקא) והאריז"ל (הוא כתב קונטרס הנ"ל בערך בשנת תרנ"ב, וכתב שם שזה יותר משלש מאות שנה שהיה עירוב בקראקא, רק עכשיו הסירו אותו והרחיבו העירוב).[16]
אף בליטא היו עירובין ברוב העיירות (וכמ"ש במשכנ"י ובמשנ"ב ובהרבה ספרים דגדולי ליטא). וז"ל שו"ת לבוש מרדכי (עפשטיין) סימן ד אות א: "אבותינו מאז ומעולם השתדלו בכל יכלתם לעשות עירוב ע"י צורת הפתח, ובודאי נעשה תמיד בהשתדלות הגאונים שישבו על כסאות הרבנות". ועיין במשמרת שלום סוף סימן כד בפירושו שבבריסק ובווילנא היה עירוב. ועיין שו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח שמזכיר "אחד מהרבנים הגדולים בעירנו משגיח על העירובין פה". (ובשו"ת תשובות והנהגות להגר"מ שטערנבוך שליט"א ח"א סימן תתמד מביא, שבענין חובת רב בעירו היה מורגל בפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנא לומר שצריך ג' דברים, ואחד מהם הוא לסדר עירוב. ועיין תקון שבת - אדעסא סימן ט עמוד 62 מהרה"ג ר' שלמה זלמן סלוצקי מו"ץ דווילנא, שכתב ע"ד תקון העירוב באדעסא: "מאד אשמח כאשר יעזור לו ה' להרים המכשלה מהעיר הגדולה"). וכן בראדין, החפץ חיים "היה משגיח מאד על העירובין" (דוגמא מדרכי אבי עמוד לא אות יד). וכן החזון איש בבני ברק היה משגיח על העירובין [17] (עיין ארחות רבינו ח"א ועוד). והערוה"ש (בסימן שמה סעיף יח) כתב בימיו: "שהעירובין נתפשטו ברוב ערי ישראל הרבה מאות שנים מקודם". וז"ל האגרות משה באו"ח ח"ה סימן כט: "בכל עיירות שהיו נמצאים יהודים היו מתקנין עירובין."
ובימי הגאון ר' שמואל סלאנט זצ"ל ("זקן ההוראה של ירושלים"), "היו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים על פי הוראת רבם באין מוחה ומערער" (לשון החזון איש בספרו או"ח סימן לט אות ה). ועיין עוד בסוף ספר 'כל בו' לוח של מאות עיירות שהוזכרו בספרי השאלות ותשובות לענין עירוביהן.
______________________
[15] ועיין שו"ת שואל ומשיב (להגאון מוה"ר יוסף שאול נאטאנזאן אבד"ק לעמבערג זצ"ל) מהדורא תליתאה ח"א סימן רג שמזכיר העירוב בעירו ובבראד.
[16] וע"ש שבתחלה היה העירוב עשוי ע"י צוה"פ כנהוג, ואח"כ הסירו השלטונות כל צוה"פ ונאלצו להרחיב ההיקף בעירוב החדש. (וע"ש בכל הקונטרס שאף אחד לא חשש משום רה"ר, רק כל המו"מ היה ע"ד חששות דרבנן). וע"ע בירחון אור ישראל עמוד רמז אות ב.
[17] ובארחות רבינו חלק ג עמוד רנא כתב: "כל עניני העירוב של בני ברק נעשה על פי מרן החזון איש, והממונה על העירוב היה מטעמו, שמרן למדו והדריכו וכו', ועשה עירובין בהרבה ערים בארץ ישראל בהתאמה עם מרן החזון איש זצוק"ל, עכ"ל.
No comments:
Post a Comment