סיפור המסירות-נפש
של הגה"ק בעל "נפש חיה" זצוק"ל
למען תיקון עירובין בפולין
"...כידוע, אחת הסיבות (או "אמתלאות" בפי המתבוללים) לפרעות הידועות ביהודי קאליש בשנת תרל"ח – היתה העירוב שתיקן הרב הגאון הגדול רבי חיים אלעזר וואקס זצ"ל [בעל שו"ת 'נפש חיה']. המתבוללים בשנאתם כי רבה, הסיתו נגד הרב השכם והערב בעיתונות הפולנית המקומית, נגד שקדנותו לחזק ולבצר את מוסדות הדת בעיר. התוצאה לא איחרה לבוא, השלטונות אסרו את תיקון העירוב. ולא זו בלבד, השלטונות הוציאו צו בכל רחבי פולין לאסור תיקון עירובין. כמובן שדעתו של ה'נפש חיה' חלשה עליו, כי לא די שלא הצליח לתקן את עירו, עוד נגרם מזה מכשול לכל ערי מדינת פולין...
כל קשריו שהפעיל הרב למען ביטול הגזירה, נתקלו בקיר אטום. השתדלנים שפעלו בשמו לא יכלו להועיל שום דבר, כי הצו יצא מ"גבוה מעל גבוה" – הלא הוא סגן המושל הכללי הממונה על כל המדינה. כל הנסיונות לשחד אותו עלו בתוהו, כי לשום איש לא היתה גישה אליו. מודיעיו של הרב הודיעו שהמושל הנ"ל הינו מתבודד מן החברה, והעיקר ש"אינו לוקח". כל החקירות והדרישות אחריו לא גילו שום פירצה באישיותו, שדרכו יוכלו להתקרב אליו. הפקידים ידעו רק שהוא מזרע המלוכה, וכי הגיע לווארשא מטיפליס שבגרוזיה.
בכדי לגלות פרטים אודותיו, שלח ה'נפש חיה' משלחת לטיפליס, אולם למגינת לבו חזרה המשלחת ריקם. גם בטיפליס לא ידעו לספר עליו הרבה, מלבד שהיה שתקן ואיש צנוע שאינו מעורב בין הבריות.
ברם פרט אחד נתגלה להם בטיפליס, כי לשם הוא הגיע מראדום שבפולין. ה'נפש חיה' הזמין בדחיפות את ידידו ר' מענדל דאנציגר (בן אחיו של הצדיק רבי פייבל'ה מגריצה מייסד שושלת חסידות אלכסנדר) על מנת לברר על טיבו ומהותו של המושל. ר' מענדל הופתע ביותר בשומעו את שמו של המושל, כי הוא היה נמנה על ידידיו המעטים, וכן היה גר עמו – בהיותו מושל בראדום – תחת גג אחד, ואתו עמו היה ביחסי ידידות הדוקים, וגמלו זה לזה הרבה טובות בהזדמנויות שונות.
ר' מענדל התנדב מיד לנסוע עם ה'נפש חיה' לווארשא. לא היה לו קשה לעקוב אחרי המושל, מכיון שהוא נהג ללכת רגלי למשרדו. כאשר התברר לר' מענדל שזה הוא האיש המבוקש, מיהר מיד לאכסנייתו של ה'נפש חיה' לבשר לו על כך. לאחר ששניהם טכסו עצה כיצד לגשת לענין, הוחלט שראשית יגש ר' מענדל לדירת המושל בעת העדרו מן הבית, לגשש אצל אשתו אודות בעלה.
אשת המושל הכירה מיד את ר' מענדל והביעה את שמחתה מביקורו, ולאחר שנתוודע לו ממנה הרגלי הליכות בעלה, המתין לו ר' מענדיל בשעה שחזר לביתו, וכאילו באופן מקרי נקרה לו בדרכו. המושל המופתע חיבק את ידידו משכבר הימים ושאל לשלומו ועל מטרת בואו לווארשא.
ר' מענדל, כשארשת כאב משתפכת על פניו, תינה לפני המושל את כל הצרות הניתכות על ראשי אחיו היהודים, וכי רק בו תלוי הדבר. המושל קבע לו ראיון למחרת היום בביתו הוא.
ה'נפש חיה' הכין את ר' מענדל איך להכנס עמו בדברים ולגשת לענין – כי חלילה כל צעד בלתי מחושב, או מלה מיותרת, עלולים להכשיל את כל הענין. היה איפוא עליהם להסביר למושל מה זה עירובין, וכי לא נשקפת מזה שום סכנה לאיפריה הרוסית.
ר' מענדל שהיה מחונן בכשרון דיבור ושכנוע ובעל נימוסים יפים, הצליח להסביר למושל, שמצד אחד ישנו דין בתורה המגביל את התנועה בשבת (מרשות לרשות), אולם מצד שני, במקרה של חשש פיקוח נפש, לא זו בלבד שמותר להוציא ולהביא, אלא שזה ממש חובה. אבל היות ויש בינינו הדיוטות שאינם יודעים להבחין מתי מותר ומתי אסור, וכתוצאה מכך עלולים להגיע לידי סכנת נפשות, כגון חולה כי יחלה ולא יביאו לו את התרופה בזמן, או מגיפה כי תפרוץ ויהססו להביא חומרי חיטוי, לכן תיקנו חכמינו עירובין, דהיינו שכל הרשות המגודרת דינה כרשות אחת, כך שהתיקון הזה הוא רק טובת האנושות ולא נשקפת מזה כל סכנה לשום בריה בעולם.
ההסבר מצא אוזן קשבת אצל המושל, ובו במקום הבטיח לבטל את הגזירה. ואכן אחר זמן קצר נתפרסמה הודעה מטעם שלטונות הממשלה בכל רחבי פולין שמותר ליהודים לתקן עירובין.
(ספר "שם ושארית לנפש חיה" ירושלים תשכ"א בחלק התולדות עמוד 22)
No comments:
Post a Comment