Part 5: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

למרות הערעור לא נמנעו מלתקן עירובין

למעשה, ה"חוששני לחטאת" של המשכנות יעקב כלל לא הפריע לתקן צורת-הפתח[44] ברוב העיירות שבעולם כמאז ומקדם, כולל במבצרי ליטא כווילנא, וואלוז'ין, בריסק, ואפילו בקארלין.[45]

ואף החפץ חיים שהחמיר לעצמו[46] משום "גררא דחיוב חטאת"[47] מ"מ לא הביע שום התנגדות לתיקון צורת-הפתח בעירו ראדין, ואדרבה, החפץ-חיים עצמו היה משגיח על כשרות צורת-הפתחים שבעירו.[48]

דהרי פסק להדיא במשנה ברורה[49] "דאין למחות לאחרים[50] הנוהגין להקל ע"י צורת-הפתח, שכן נהגו מעולם ע"פ דעת הפוסקים המקילין בזה, מ"מ כל בעל נפש[51] יחמיר לעצמו[52] שלאלטלטל ע"י צורת-הפתח לבד".[53] וכדנימק טעמו,[54] דהוא משום ד"אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו,דדעה זו ג"כ לאו יחידאה היא... וכן צדדו כמה אחרונים".[55] דרק היכא דמתקיים התנאי של ששים רבוא בוקעין בו הוי רשות הרבים דאורייתא, והלכך דאג החפץ חיים זצ"ל על תיקון העירוב שבעירו.

ואכן "אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם" ונוהגים כשיטת רש"י בדין ודאי[56] אף לבעלי נפש. ובכל הדורות השתדלו ועודדו וזירזו ע"ד תיקון עירובין בכל עיירות ישראל די בכל אתר ואתר. ועד כדי כך, שאפילו אם לצורך תיקונו נזקקו להשתמש בכמה "קולות",[57] עכ"ז החמירו להקל...

אך רבים תמהין, שבספר משנה ברורה שהעתיק את דברי המשכנות יעקב,[58] מדוע לא הזכיר כלל את ה"בית אפרים"[59] בתור בר-פלוגתיה? הלא הגאון משכנות יעקב שלח את תשובתו כ"שאלה"[60] לגאון-הדור בעל בית אפרים.[61]

תא חזי כיצד מתייחס מאור-הגולה מרן החתם סופר זצ"ל אל הגאון רשכבה"ג בעל בית אפרים זצוק"ל, באיזה הכנעה, ובאיזה תוארים מפליגים:[62] "קדוש ישראל צדיקו של עולם, אורן של ישראל גולת אריאל, נר ישראל פאר הדור גאון אמתי, משדד עמקים קודר בהרים, כהרף עין בורא יש מאין בפלפולו ושנונו, לא נראה כבושם הזה, מחזה אל מחזה, מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול דברותיו המכוונים".[63]

____________________________

[44] כי צוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא, וכדנקטו להלכה גדולי הפוסקים ה"ה "ראש יוסף" (שבת ו ע"ב) לבעל פמ"ג, שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), הגר"ח מוואלוז'ין (ראה לעיל הערה 14),"גאון יעקב" (עירובין יא ע"א), "צמח צדק" (עירובין סוף פרק ה ודלא כמו שהבין הדברי נחמיה בדעת הרב), "אשל אברהם" (סימן שמ"ה), שו"ת ישועות מלכו" (או"ח סימן כ"א), שו"ת "אבני נזר" (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), "ערוך השלחן" (או"ח סימן שס"ד סעי' א), שו"ת "לבוש מרדכי" (או"ח סימן ד) לאב"ד סלובודקה שכתב דשפיר ניחא מה שאבותינו השתדלו תמיד לעשות עירובין ע"י צורת הפתח.

[45] מקום רבנותו של המשכנות יעקב. כפי שראינו בכת"י שטר-התמנות חדשה להרבני ה' משה ב"ר זאב ווילק שישמש כמשגיח לפקח על העירוב דק"ק קארלין, לאחר שההשגחה עד כה היתה בעצלתיים, ובאו על החתום ביום ד' טו"ב כסליו תרנ"ו עשרים ושתים בעלי-בתים, ומתחתיהם חתימת המרא-דאתרא הגאון הגדול שר התורה מוהר"ר דוד פרידמאן זצ"ל אב"ד דק"ק קארלין.

[46] ראה להלן הערה 48, וזאת כי לעירו היו כל שאר תנאי רשות-הרבים )חוץ מס' רבוא(, וכדכתב במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק ח וז"ל: "ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן צורת-הפתח אף שרחובותיה רחבין הרבה, ומפולשין משער לשער, וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר, ומדינא הוי רשות-הרבים גמור" (לדעת הרבה ראשונים). וראה להלן הערה 53 דיותר מצוי רשות-הרבים בעיירות קטנות מבערים הגדולות.

[47] ביאור הלכה סימן שס"ד סוף ד"ה ואחר שעשה.

[48] כעדותו של הגרא"ל הכהן אבד"ק ראדין בן החפץ חיים זצוק"ל (בקונטרס "דוגמא מדרכי אבי" עמוד ל"א או"ק י"ד), שאביו "היה משגיח מאד על העירובין בעיר, אמנם הוא בעצמו כמעט לא הוציא שום דבר מעודו".

[49] סימן שס"ד ס"ק ח.

[50] ובספר בית מאיר (המוזכר בביאו"ה בסימן שמ"ה ד"ה וי"א ובסימן שס"ד ס"ב סוף ד"ה ואחר שעשה), פסק מפורש שאסור להורות בזה שום איסור לאחרים, כיון דהמתירים סומכים על דעת המהר"ם מרוטנבורג המובא בדרכי משה (סימן שס"ד) שתופס לחלוטין כדעת רש"י לעיקר במה דפשיטא לי' דבזה"ז לית לן רשות-הרבים אלא כרמלית.

[51] הנה גם בשו"ע הרב מודפס "וכל יר"ש יחמיר לעצמו". ועל כך העיר הגאון רבי חיים נאה זצ"ל וז"ל: "בדפוס קאפוסט תיבות 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' נדפסו בחצאי עיגול במאמר מוסגר, וכן בדפוס טשערנאוויץ כו'. ולפי"ז אפשר שהמאמר המוסגר הזה אינו מרבינו ז"ל אלא הוספה, ולכן אין ציון במראה-מקום בין כל המראי-מקומות, אלא ציון מיוחד בכוכב שהוסיפו אח"כ. ובקונטרס אחרון (סי' רנ"ב ס"ק ב) כתב רבינו בזה"ל, 'ואף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהאומרים שיש לו דין רה"ר', ולא כתב 'ואף שיש ליר"ש להחמיר'. מכל זה נראה דמה שכתוב כאן 'וכל יר"ש יחמיר' הוא מאמר מוסגר, כמו שנדפס בקאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל [אחי רבינו]". ולבל יטעה הקורא, דפשוט שדברי שו"ע הרב כאן לא איירי כלל בצורת-הפתח, דהרי פוסק (או"ח סי' שס"ד סעיף ד) דמן התורה מהני צוה"פ אף לרה"ר דאורייתא. ועי"ע ביאור נרחב בין שיטת המשנה ברורה ובין שיטת הרב בעל-התניא בספר "קנה וקנמון" (סימן ה אות נו) להגאון בעל זכרון יוסף זצ"ל.

[52] ראוי להעתיק פה דברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הנדפס בספר "הליכות שלמה" (הלכות תפלין סימן ל"א באורחות הלכה הערה 96), וז"ל: "מרגלא בפומי', שרק לאחר העסק והעיון היטב בשרשי ההלכה ובעומק הסוגיא, ראוי להחמיר אם מרגיש צורך ורצון לכך, כי הרי יש להתבונן, איך מותר לאדם להחמיר? הרי הוא מחויב לנהוג כמנהג הציבור וכפי עיקר ההלכה בשו"ע! אלא דכיון שהעמיק בסוגיא ודעתו נוטה להחמיר, עליו להחמיר מפני שכך נראית לו ההלכה לאחר העיון, ותבוא עליו ברכה. אבל הריבוי בחומרות שלא בדרך זו, מביא לידי כך שהטפל נעשה עיקר, ולא זו הדרך, ובפרט כשהדבר מקשה על אנשי הבית והסובבים. וכן הי' משיב כשנשאל אם ראוי להחמיר שלא לסמוך על עירוב עירוני - אף שנעשה בהידור וכו'. ובפרט הורע מאד בעיניו הדבר, שבעקבות כך שהאברכים יראי ד' מחמירים על עצמם שלא לסמוך על העירוב, נושאות נשותיהם העגלות וכו' לבדן, וכמה פעמים גער על כך... ואירע פעם שראה אב ובנו הולכים ברחוב ביום השבת, כשהאב נושא ספסל ובנו צועד לצדו ואינו נושא כלום, וכאב לבו על הדבר מאוד. ובהזדמנות ראשונה דיבר על כך בסערת רוח בלימוד הישיבה, האיך משום חומרה בהלכות עירוב מזלזלים כל כך במצות כיבוד אב, החמורה שבחמורות. ובפרט שהרי מסתברא כהחזון איש (סימן קז ס"ק ה-ז) שדעתו נוטה דבזה"ז כמעט אין לנו רשות-הרבים-דאורייתא, ולענין זה יש לסמוך על כך".

[53] ואף גם זאת הוא רק במקום שמתקיימים בו כל שאר תנאי רשות-הרבים, שאז יש להחמיר (לעצמו), וכמפורש בביאור הלכה (סימן שמ"ה ד"ה וי"א בשם האלי' רבא) דבמקום שיש עוד איזה "צד להקל" אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על הי"א. וכ"ש במקום דידן שיש יותר מכמה וכמה יסודות חזקות להקל, כגון שרחובותינו אינם "מפולשין משער לשער" שחסר א' מתנאי רשות הרבים, כמבואר במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק דמפולשין היינו שהרחובות צריכים להיות מכוונים משער לשער (ביושר ולא בעיקום) זה כנגד זה. וכן הזכיר המשנה ברורה תנאי זה דמפולשין גם בסימן שס"ד סעיף ב (בביאור הלכה ד"ה ואחר שעשה, בהקשותו שם "על מנהג העולם שמסתפקין בצורת-הפתח ברשות הרבים שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער"). הרי לנו מפורש דדעת המשנה ברורה אינו כהסוברים ד"מפולשין משער לשער" הוא דין רק בערים המוקפים חומה, אלא ס"ל כרוב הפוסקים דהוא אחד מתנאי רשות-הרבים הנוגע לעיירות שלנו שאינם מוקפים חומה, דאם רחובותיה אינם מפולשין הוי רשות היחיד מן התורה, ומהני צורת-הפתח אף לבעל נפש. וכאן המקום לציין שלדעת המשכנות יעקב, שייך יותר רשות-הרבים-דאורייתא בעיירות הקטנות מאשר בערים הגדולות, כמבואר במכתבו של הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל מראשי וועד הרבנים דווארשא, וז"ל: "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור, והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של 'אינו מפולש' מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה, ועי' בב"י סימן שמ"ה ומג"א ס"ק ה שפירשו דמפולשים היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, ובכסף משנה הל' שבת פי"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו [ווארשא] נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרשות-הרבים-דאורייתא", עכ"ל (צילום הכת"י של מכתבו זה מודפס ב"דברי מנחם" או"ח ב דף מב). ובאמת כבר הקדימו הגאון בעל "דברי מלכיאל" (ח"ד סוס"י ג') וז"ל: שיהא המבוי מפולש מקצה לקצה... אינו מצוי כלל בעיירות גדולות, ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' רבוא, כיון שאין שם ר"ה מפולש". (ובשו"ת "שדה אלחנן" סימן כ"ד גם הזכיר יסוד הנ"ל.)

[54] בסימן שמ"ה ס"ק כ"ג.

[55] הלא הם מגיני ארץ רבותינו המג"א והט"ז (כדציין בשעה"צ שם), שהאריך להקשות עליהם ולהפריכם בטענותיו של המשכנות יעקב, ראה להלן בהערה 147 ד"ה "כידוע" ובסוף הערה 59 והבן.

[56] דרוב הפוסקים סומכים על שיטת ס' רבוא ולא הזכירו דעל בעל נפש להחמיר, ואף הגאון בעל אגרות משה שפסק בהחלט כרש"י בדין ודאי (ראה הערה 83) לא הזכיר כלל שיש מקום להחמיר לבעל נפש מצד שיטה זו. ומיעוטי דמיעוטי מבעלי הנפש אשר החמירו באירופא שלא לטלטל בעירוב, עיקר טעמם היה מצד חששתם לשיטת הרמב"ם בצוה"פ, ראה להלן הערה 194.

[57] שו"ת חידושי הרי"ם (סימן ד) וז"ל: "על דבר הטלטול בעירנו... איני יודע למה רו"מ מחפש אחר חומרות, בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר ע"פ זקנים ואחריו כנסה"ג תלמידו והגאון החסיד דבר שמואל ושיבח הרבה המתירין, כי באמת הוא להרים מכשול, וחכם צבי מחזיק את הרב דבר שמואל לחסיד והי' חבירו של הגידולי תרומה... לפענ"ד אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בניקל". וז"ל: שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ק"ח, "חובה לחפש בחורין ובסדקין אחרי פתח היתר, כדי להציל מחילול שבת ח"ו".

וז"ל הגאון בעל שו"ת נפש חיה (או"ח סוף סימן כ"ה): "ולדינא בעיר שרבו המתפרצים... צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל. ובחתם סופר בסימן פ"ט הביא שבעירו פרעשבורג הי' שם פרצה במקום א' בהעיר באופן שאוסרת ע"פ דין, ולא אמר מידי, לאשר הדור פרוץ במילואו והי' קשה לפניו לתקן. ואם זה אמר החתם סופר בעיר פרעשבורג ובימים הראשונים אשר היו טובים מאלה, מה נאמר אנחנו בימים האלה".

וגאון דורנו בעל "אגרות משה" שנטה קו להחמיר, נראה דהוא משום דסבר שבדורנו כבר לא נחוץ כל כך תיקון עירובין כפי שהיה נחוץ בדורות הקודמים (אגרות משה או"ח ח"א סי' קלט ענף ו, ובאו"ח ח"ה סי' כ"ח אות כא-כב). ובתשובה שאחריה כתב: "שאם רוב הרבנים יודעים מקהילותיהם שרוצים ותובעין שיתקנו עירובין, שנמצא שהוא צורך גדול, יש להשתדל לתקן עירובין" (או"ח חלק ה סי' כט). ובתשובתו לשכונת קיו גארדענס היללס כתב "הנני רואה בזה תועלת גדולה והצלה ממכשול בשוגג ובמזיד כו' דלכן הוא טובה גדולה ותועלת לשמירת שבת, ואני אומר שיפה עשיתם" (אגרות משה או"ח ח"ד סי' פו). ואגב יש לציין, דכל השקו"ט בתשובותיו הנ"ל הם רק לענין לכתחילה אם לעשות עירוב, אבל על עירוב של צוה"פ שעשאוהו כדין, לא כתב האגרות משה בשום מקום שלא יטלטלו בו משום חומרותיו. וראה עוד בסוף הערה 100 ד"בדיעבד בשעירבו הרי יהיה מותר".

[58] בביאור הלכה סימן שמ"ה ד"ה שאין ששים רבוא, שרובם של דברי הביאו"ה שם הם דברי המשכנות יעקב (כדהעיר כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א בתשובתו בהערה ב), ורק בסימן שס"ד בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה, הזכיר את המשכנ"י.

[59] למרות שהמשנה ברורה מביא כסדר להלכה פסקי הלכותיו מספרי מטה אפרים, שערי אפרים ויד אפרים. והנה בס' תולדות שמואל (ח"ג מצוה ל"ב סימן פ"א או"ק ז ובסימן פ"ו או"ק ח) ובשו"ת בית אב (ח"ב ס"ה) כתבו, שהמשנה ברורה לא ראה את דברי הבית אפרים, וכ"כ בשו"ת אבן ישראל )או"ח סימן ל"ו( ובשו"ת דברי יציב )ח"ב סימן קעג(. ואכן נמצא ראיה לדבריהם בהל' ברכת הפירות סימן ר"ח סעי' ט, וז"ל המשנה ברורה שם בביאו"ה ד"ה אינו מברך: "עי' בשערי תשובה שכתב וכו' ולא ביאר טעמו ]וספר בית אפרים שלו אין בידי[". ואולי יש לתלות זאת ב"עטו" של הגרא"ל הכהן אב"ד ראדין כאשר העיד בעצמו וז"ל: "הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע ...לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול, והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר, ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי, הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה..., קיבלתי עלי את העבודה הכבדה... ואעיר בכאן את הקורא התורני, כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעֵט אחת, נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם. יעיין התורני במשנה ברורה סימן שי"ח ס"ק י"ד שכתב 'אבל במוצ"ש מותר מיד וכו', ובסימן שכ"ח ס"ק ס"ג כתב 'ומה שנאסר למוצ"ש אסור אפילו לחולה בעצמו' עיי"ש. וסיבת הדבר הוא, שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא, והוא אחז בשיטת הרא"ה וכו', ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי, ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה וכו', עכ"ל ("מכתבי החפץ חיים" עמודים ל"ז-ל"ח). ואולי י"ל דהיינו טעמא נמי לענין העלם שמו של המשכנות יעקב בביאו"ה הנזכר לעיל בהערה הקודמת, דהרי רגליים לדבר דגם סימנים שמ"ה ושס"ד יצאו מעֵטו בנו הגרא"ל הכהן, ולא מאביו הגאון החסיד שבכהונה זצוק"ל.

[60] ראה לשונו בהערה 15.

[61] עי' בהקדמת ספר "קרן אורה" (אחיו של המשכנות יעקב) שכותבים בני המחבר וז"ל: "דודנו הגאון מוה"ר יעקב ז"ל עוד באביב ימיו נתקבל לאב"ד דאוויר-הארדאק, ומשם שלח את דברי תורתו להרב הגאון המפורסם כמוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראדי, ונתפרסם ע"י זה לגאון בישראל".

[62] "שלמא למר ידידות נפשנו הרב הגאון האמתי, נזר ישראל ותפארתו, ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה זלמן מרגליות נ"י, מכתב קדשו הגיעני עם ספרו הקדוש" (שו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן מ"א). "הגאון האמיתי, נשיא אלקים, מבחר גברינו, מגדול עוז תפארתינו, נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת בעה"מ ספרי בית אפרים, עוד ינוב בשיבה טובה. דברת קדשו מלהבת אש תורת ה' אמת בפיו הגיעני... ושם נצטויתי מפי קדשו לשים עיוני וכו" (שם יו"ד סימן ר"ט). "גאון עולם, תפארת ישראל, פאר הדור נזר הזמן... מצלאין אנחנו לחיי רב רבנן... וירום קרן צדיקיו ובראשם ידי"נ הדר"ג" (שם סימן רל"ד). "קדוש ישראל, צדיקו של עולם, אורן של ישראל, גולת אריאל, נר ישראל, פאר הדור, גאון אמתי" (שם רל"ה). "והדרנא בי מפני שמצאתי להגאון בתשו' בית אפרים ה' יאריך ימיו" (שם ח"ב יו"ד סימן ר"ט), ועי' בדרשות חתם סופר בהספדו על הבית אפרים, ש"הדרנא בי" זה הוא אחד מב' הפעמים שחזר בו החתם סופר מהוראתו במשך ארבעים שנה.

[63] ובוא וראה כיצד ביטל עצמו אליו הגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זצ"ל וזל"ק: "מי אנכי, אפילו להחמיר, נגד הארי החי הבית אפרים זלל"ה" (שו"ת "דברי חיים" ח"ב יו"ד סימן פ"ד. ועד"ז שם חו"מ סימן מ"ב. ועי"ע שם אבה"ע סימן קס"ו, "ידוע לכל דרך הקודש של הגאון מרן". ובח"א אבה"ע סימן ע"א "מי ישפוט עם התקיף ממנו, ומה אני לדבר נגד גדולת הרב הגאון זל"ה").