Tuesday, August 12, 2008

Does Anyone Have a Right to Override a Mitzvah d’Rabbanan?

שאלה

עיר שתיקנו בה עירוב על פי יסודות ההלכה, האם יכולים לאסור לטלטל בו מחשש שיבואו לידי פריצות.

תשובה

מבואר בראשונים ואחרונים שאין בכוחנו לגזור גזירות חדשות אפילו בדבר הרשות, וכל שכן לעקור מצוה דרבנן.

א) עיין בהרב המגיד הל' חמץ ומצה פ"ה ה"כ שכתב: "אין לנו לגזור גזירות מדעתינו", וברא"ש שבת פ"ב סימן טו: "תמיהני האיך יוכלו הגאונים לחדש גזירה אחר שסתם רב אשי הש"ס", ובמסכת נדה פ"י סימן ג כתב: "דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נמצא בהש"ס, ואם אדם חשוב מרוב ענוותנתו ופרישתו אינו רוצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה, ינהג מדת פרישתו לעצמו, אבל לא ניתן ליכתב בספר להורות בו לדורות הבאין", ובשו"ת ריב"ש סימן רמ"א "אין לנו להוסיף על גזרות של דבריהם", וכ"כ שם בסימן קכה ורעא, ובסימן שצ (תשובת הר"ן) ד"ה ונשוב, ושו"ת מהר"י מברונא סימן קח, וב"י וד"מ או"ח סימן יג (ומג"א ומחצה"ש שם סק"ח), ובסימן תסב, ומג"א ומחצה"ש סימן שא ס"ק נח, ושו"ת רדב"ז ח"א סימן קמט, ושו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סימן קד, ושו"ת אמונת שמואל סימן ד, ופר"ח או"ח סימן תסא ד"ה עוד כתב, ובסימן תרנא, וביו"ד סימן פד ס"ק יז ועוד, ויד מלאכי ח"ג כלל קנג, ושו"ת שבות יעקב חלק ג סימן כח, ושו"ת בית יהודה או"ח סימן יא וכא, ושו"ת צדקה ומשפט או"ח סימן ד, ושו"ת מכתם לדוד או"ח סימן א ויו"ד סימן מא, ושו"ת חיים שאל סימן עד ובח"ב סימן יז, ושו"ת יוסף אומץ סימן טז, וברכי יוסף סימן רפד אות ג וסימן שלט סק"ז, ושו"ת פעולת צדיק ח"ג סימן יד, ושו"ת משפטים ישרים סימן תכד, ועקרי הד"ט סימן יד אות כא, ושו"ת משיב דבר ח"ב סימן לח, ושו"ת קרן לדוד סי' צו, וערוך השלחן או"ח סימן תקט סק"י, ושו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן מב, ושו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סימן י"ב ד"ה ויש עוד.

ב) ובשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן כה כתב וז"ל: אין לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ודי שיעמדו אנשי הדורות האלה להזהר בגזירות המפורשים להדיא בדברי חכמים. ובספר ידי חיים (הוספות תשובות על ספר הנ"ל רב פעלים) סימן א יש עוד תשובה ממנו על דברי תשובה הנ"ל, וז"ל שם: דהסכימו הפוסקים דכל דבר שלא גזרו בו חז"ל בפירוש, אין אנחנו יכולים לגזור בו ולאוסרו, אע"פ שהוא דומה לאותו דבר שגזרו בו חז"ל, ואע"פ דהוא עדיף מיניה וכו', אפילו אם נמצא בו טעם לומר דודאי אם היה בזמן חז"ל היו אוסרים אותו משום גזירה וכו', עם כל זה כיון דאין חז"ל הראשונים שיש בידם כח לאסור המותר משום גזירה מצויים עתה לאוסרו משום גזירה זו, אין לנו כח לעשות דבר זה לאסור את המותר משום גזירה, עכ"ל. וע"ע בשד"ח מערכת ג כלל יא ובפאת השדה מערכת ג סי' ד, ושו"ת דברי יואל יו"ד סימן עו אות ז וסימן קה אות א.

ג) ועיין שו"ת בית אב תנינא סימן א ענף ז' ד"ה ואולם שכתב: שמעתי דבת עם, אשר לדעתי המה עוברי דרך התורה, שמים אור לחושך וחושך לאורה, שאומרים: כי זהו מצוה הבאה בעבירה, כי בהתיר טלטול בשבת לההמון יטלטלו גם דברים המוקצים בשבת, וגם זילותא היא לקדושת שבת אם הכל מטלטלים בשבת ואפילו בהיתר, וכהנה סברות הכרס מלאות ארס אשר יבדו להם. לזאת הנני להודיעם כי בתשב"ץ הגדול ח"ב סימן לז נשאל בזה וכו' והשיב וכו' "ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וזכות גדולה היא למתקן".

ד) ועיין בתקון שבת (אדעסא) עמוד 36 בתשובת הרה"ג ר' שלמה יצחק משעביז שכתב: "כמה גדולה החרפה לטעון שעירוב בעיר הוא מכשול, נגד הש"ס ונגד הגאונים בעלי התשובות קמאי ובתראי וכו', והמה מחשיכים שמש האמת".

ה) ועיין שו"ת הר צבי או"ח הלכות עירובין סימן כד בענין גזירות חדשות לגבי עירובין שכתב: "כבר אמרו הראשונים שאין לנו לגזור גזירות מעצמנו", ע"ש באריכות.

ו) ובתשובת הרה"ג רא"מ אבד"ק הוניאד כתב: רוב תושבי עיר וועסברין היו מעולם קלי הדעת מכת המתחדשים, ועכ"ז זירז החתם סופר (בשו"ת שלו או"ח סימן צט) את הרב דשם לתקן עירוב בעירו, ולא חשש שקלי הדעת יכשלו בו. וע"ע באום אני חומה סימן ע וסוף סימן עא, ובעמוד שע-שעא.

ז) ובתשובת האדמו"ר ממונקאטש שליט"א אות ד כתב: באתי לעורר על מה ששמעתי שיש אנשים שמנבאים שעתיד העירוב לפרוץ את חומות הצניעות ח"ו. לדעתי הם דברים שאסור לשומעם וכל שכן לאומרם, כי הם דברים נגד תקנת חז"ל, וא"א להאמין כלל שיצאו דברים מנוסח זה מפה קדוש שמסר נפשו להעמיד דברי חז"ל ולא לסותרם ח"ו. ורב אחד טען ואמר לי שחז"ל שתקנו לעשות עירוב לא הכירו את אמריקה. ואמרתי לו שהם דברי כפירה רחמנא ליצלן, ושכך אומרים הרפורמים מעולם.

זאת ועוד, דבר פשוט הוא, שמה שכותב רבן של ישראל החתם סופר ז"ל (בשו"ת או"ח סימן צ"ט) "שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם קטנים כאלו, וגם לא נשותיהם וחלושי דעת, לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת וקטנים ופתם בידם", הנה הוא שקול כנגד כל החששות כולם. ואיך נחשוש על העתיד בחששות הבדוים מן הלב, במקום שהחתם סופר מעיד ומוכיח כן מהש"ס שבלי עירוב אי אפשר לשמור שבת כבר עכשיו בהוה מדי שבת בשבתו, עכ"ל.

ח) ואנו רואים שבכל עיירות הגדולות נעשו עירובין בהוראת גדולי הפוסקים (ווארשא, לאדז, בריסק, ווילנא, קראקא, לעמבערג, פינסק, בארדיטשוב, וכן בכמה ערי ספרד וכו', וכלשון האגרות משה באו"ח ח"ה סימן כט: "בכל עיירות שהיו נמצאים יהודים היו מתקנין עירובין"), וכן בימינו (ירושלים, בני ברק, אנטווערפן, קאנאדא, וכמה עיירות גדולות בארצות הברית, ועוד), ולא חששו מטעם "השקפה" לעקור ח"ו מצוה דרבנן. בבני ברק ועוד עיירות גדולות בארץ ישראל נתייסדה העירוב ע"י מרן החזון איש (עיין ארחות רבינו), ובירושלים נתייסדה ע"י הגאונים דבד"צ עדה החרדית מדור הקדום ושבימינו, באנטווערפען ע"י הגאון האדיר הגר"ח קרייזווירטה זצ"ל, בקאנאדא ע"י גדולי הרבנים דשם, ובארצות הברית התיר האגרות משה בכמה עיירות גדולות כשלא היה חשש על פי הלכה לשיטתו (קיו גארדענס הילס בקווינס, עיין או"ח ח"ד סימן פו "הנני רואה בזה תועלת גדולה והצלה ממכשול בשוגג ובמזיד", ובדעטרויט, עיין בחלק או"ח ח"ה סימן כט "שיש שם פחות ממאה אלף תושבים", ובסי-געיט, עיין שם סימן כ"ח ד"ה ומה שהביא מסיגעיט "שם עשיתי בעצמי העירוב"!), ובבארא-פארק ובוויליאמסבורג ע"י גדולי הפוסקים שבשם, הגאון הגדול הישיש אבד"ק האליין והגאון הגדול אבד"ק קארלסבורג, וכולם לא חששו ח"ו לחששות זרות כאלו, וכמנהג ישראל יותר מאלף שנה בכל העיירות בכל העולם כולו שתקנו עירובין היכא שהיה אפשר, ואליהם תשמעון.

ט) ובזה מובן דבר התמוה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן ל"ז ד"ה האחד עשר, וז"ל השאלה שם: אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות, וכל הרואה דבריו משתומם, איזה חשש עבירה יכול להיות בתקוני מבואות? ועל כן הכניס המוציא לאור תיבת [לת"ח] בחצאי ריבוע, כאילו השאלה הוא אם תלמיד חכם ישתדל בתיקון המבואות, אבל התמיה עדיין קיימת, איזה חשש עבירה יש?

ובימינו שנתרבו שועלים המחבלים את הכרמים, ומוציאים דיבה על גדולי ישראל כאילו ח"ו אסרו לעשות עירוב משום חשש פריצות וכדומה (דבר שלא נמצא בשום ספר מגדולי הפוסקים מעולם), מובן היטב מה דברי השואל הנ"ל, האם יש חשש עבירה בתקוני מבואות?

ובזה נבין תשובה החריפה של תשב"ץ וז"ל: ח"ו, אבל הזריז בזה ה"ז משובח, אדרבה הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן וכו, ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וזכות גדולה היא למתקן וכו', עכ"ל.

תקנת הקהלה

ואפילו אם רב של קהלה (שנבחר לשירותו ע"י בחירות מכל הקהלה) יעשה תקנה חדשה שלא לטלטל, לא מהני.

א) דזה הוא דבר פשוט בפוסקים דלעשות תקנה חדשה בעינן הסכמת הקהל, וכיון שבני העיר לא יסכימו לתקנה כזה אין בו שום תוקף. ( עיין שו"ת צמח צדק החדש יו"ד סימן קצ"ה (טו:), ומשפט שלום למהרש"ם על חו"מ סימן רל"א בקונטרס תקון עולם בדיני תקנות הציבור, ודרכ"ת סימן א' ס"ק ר"ח, וע"ע שו"ת בעי חיי להכנה"ג יו"ד סוף סימן ר"ד ד"ה עתה, ועיין שו"ת אריה דבי עילאי יו"ד סימן א', שנהג לפרסם תקנתו ברבים, כיון שידע שרוב אנשי העיר יהיו מסכימים אתו, אבל בלא הסכמתם לא היה לו תוקף, ועיין דעת תורה סימן א' ס"ק נ"ז שהעיקר כשיטת אריה דבי עילאי הנ"ל, ומובא בדרכי תשובה סימן ס"ה ס"ק צ"ד).

ואפילו כשיש הסכמת כל הקהלה אי אפשר לאסור לקהלה אחרת. וז"ל החידושי הרי"ם (נדפס במאיר עיני הגולה מכתב לג): ואם רו"מ מעלתו מתירא שאולי בתורת תקנה תיקן "רבה של לובלין" ועשה איסור, אתמה מאד על רו"מ, דאם היו חסידים יראים מענינים כאלו, לא ימצאו בשום מקום מנוחה, ידוע שבתורת תקנה צריך להיות רוב העיר, עכ"פ התלמידי חכמים, ושיהיה לצורך, ושיהיה לשם שמים. גם פשוט שהדין כמו ב' בתי דינין בעיר אחת, ומפורש בכל תשובות הספרדים שאי אפשר לקהל אחד לתקן על קהל אחר שום תקנה, עכ"ל הקדוש. (ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן ט"ו שכתב בשנת תשמ"א: "וברור שיש בלאנדאן שני בתי דינים וליכא משום לא תתגודדו").

ב) וכל זה כשמתקנים לאסור דבר הרשות, אבל לעשות תקנה לעקור מצוה דרבנן (מצות עירוב) אי אפשר אפילו בהסכמת כל העיר. התבוננו כרגע, מה היו אומרים אם יבא רב אחד לעקור ימי פורים בעירו, מפני שנכשלו כמה בעירו בהוללות ובפריצות, אתמהה.

אסור לאסור את המותר

וכיון שביררנו שאי אפשר לאסור לטלטל בהעירוב, בין ע"י גזירה ובין ע"י תקנה, נביא גם חומר הענין לאסוק דבר המותר (אפילו בדבר הרשות).

א) זה לשון הש"ך ביו"ד סוף סימן רמב אות ט: "כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר, אפילו בשל עכו"ם, ואפילו במקום שאין הפסד", ומקורו בירושלמי סוף פרק ב' דעבודה זרה, (והובא בתוספות עבודה זרה מ.).

ב) ועיין שו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סימן קצב שכתב וז"ל: "אין אדם רשאי להחמיר במקום דאיכא למיחש שמא יטעו ויקבעו הלכה לדורות, לפי שחותמו של הקב"ה אמת, וצריך לקיים האמת במה שהוא אמת אפילו לקולא".

ג) וז"ל הדברי חיים ח"א יו"ד סימן ב: "אם שיקר ועיות לומר על דבר שידע שמותר ואמר אסור, בודאי עבר על לאו ד'לא תעשו עול במשפט' כמבואר במנין המצות להרמב"ם ז"ל סי' רע"ג, וגם עבר על לאו ד'לא תעמוד על דם רעך' ע"ש.

ד) וז"ל השל"ה הקדוש במסכת שבועות ד"ה ותכלית הלימוד: "אין זה נקרא מורה הוראה להחמיר לאחרים שלא כדין, ולו לעצמו יחמיר כטוב בעיניו, ובמסכת ברכות פרק קמא (ד.) אמר בדוד המלך ע"ה שהיו ידיו מלוכלכות בשפיר כו' כדי לטהר אשה לבעלה, לא אמר 'כדי לטהר או לטמא', רק היה יגע כל כך, באם הוא טהור בבירור על פי הדין, שחס ושלום לא יטמאנה ויחמיר לאחרים לבטלם מפריה ורביה, ומכל שכן שמוזהר בעל הוראה שלא יכשיל חס ושלום אחרים, רק בא לאשמועינן כח דהיתרא, וכן הוא הדין בכל הוראות".

ה) וזה לשון שו"ת תשובה מאהבה ח"א סוף סימן קפא: מרגלא בפומי לאמר לתלמידי, צאו וראו איזהו עונשו מרובה, המחמיר [לאחרים] שלא כדין או המקיל שלא כדין? הוי אומר המחמיר שלא כדין עונשו חמור! כי המקיל שלא כדין חטאו בין אדם למקום ב"ה ושב ורפא לו, אבל המחמיר שלא כדין צריך (להרצה) [לרצות] את חברו. וסימנך 'הלכה חמורך טרפון' (סנהדרין לג.), גם הוא רמז על מי שמחמיר ומטריף הכל, עכ"ל. ובספר ברכת אהרן עמ"ס ברכות אות רלג הביא כן בשם הישועות יעקב.

סוף דבר

לאסור עירוב שמותר על פי הלכה יש בו כמה איסורים חמורים: א] עוקר מצוה דרבנן שתקנו לעשות עירוב כדי לטלטל בו, כמ"ש בפרישה (סי' שצ"ה) ובפרי מגדים (א"א ר"ס סק"ג) ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן צ"ט). ב] מבטל מצות עשה מדברי קבלה "וקראת לשבת עונג". ג] מצער אלפי בני ישראל. ד] אוסר דבר המותר ה] ולפי דברי התשב"ץ יש חשש שמינות נזרקה בו.

וכל זה אפילו לאסור לפי שעה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאסור בכל שבת ושבת לדורות עולם!