Tuesday, October 20, 2020

Part 3: Rebuttal to the Laws of an Eruv - Hebrew Section

 'פרק ד

בדברי האבני נזר שהעומד ברוח אחד יכול להתיר פירצה ברוח השני

וכן מבואר מדברי האבני נזר שהעומד שהולך ממזרח למערב יכול לעשות שם פתח על האויר ההולך מדרום לצפון. וכך כתב בסימן רפ"ז אות ט' י', וז"ל: "ונראה לי ללמוד מכאן דהא דמהני לחי למבוי ושני פסין בחצר אף דפרוץ מרובה במחיצה ההוא משום דבצירוף שאר המחיצות הוי עומד מרובה, וע"כ אם ע"י הפתחים שבצדדים יהיה פרוץ מרובה באמת לא יועילו או שני פסים", עי"ש. ועי"ש שלמד זאת מדברי רש"י סוכה דף ו'. וכה"ג כתב החזו"א סימן ע"ה ס"ק ג' לדייק מדברי רש"י. הרי מבואר דהעומד שברוח דרום וצפון מועיל להתיר את הרוח שבמזרח מערב, ונעשית הפירצה כפתח, אף שאין העומד נמצא כלל באותו הרוח. וא"כ כ"ש כשיש שני חלקי המחיצות באותו הרוח, אף שאין הם עומדים בקו אחד, שיש לנו לומר שכל חלקי המחיצות יכולים להתיר את הפירצה ולעשותו כפתח.

וכן מוכרח משיטת הערוך השלחן סימן שס"ב, דס"ל שא"צ בכלל שיהא העומד מרובה בדופן אחד, אלא מצרפים העומד שבכל הד' רוחות להתיר את הפירצה, וכן דעת המרכבת המשנה. א"כ כ"ש שכמה חלקי מחיצות שברוח אחד, אף שאין הם עומדים בקו אחד, שיכולים הם להתיר את הפירצה. ואפי' לדעת החזון איש סימן ע"ה ס"ק ג' והמשנ"ב סימן שס"ב ס"ק מ"ה שחולקים, טעמם הוא משום דגמירי לן שצריך להיות עומד מרובה בכל רוח בפנ"ע, אבל בזה מסתמא אינם חולקין שיכול לחול שם פתח אף שהעומד אינו באותו הקו.

ובאמת כן מבואר בחידושי הר"ן עירובין דף י"א שצריך להיות עומד מרובה בצירוף כל הצדדין, וע"כ דרוח א' מועיל להתיר את רוח האחר.


פרק ה'

אפילו גבי גוד אסיק יכולים למשוך המחיצה אף שאין כל המחיצה עשרה באותו הקו

ומה שרצה בקונטרס לומר דלדעת הגר"ח ענין עומד מרובה הוא כעין גוד אסיק, שממשיכים את הכותל ע"פ הפירצות. הנה כבר כתבתי דמוכח מדברי הגר"ח שאין הדבר כן, אבל אפי' אף אם נימא כן אינו בנותן טעם שיהא צריך להיות כל העומד באותו קו של הפירצה, מחמת כמה טעמים. א. דלא מצינו בשום מקום שמשיכת הכותל יכולה לילך רק בדרך ישר, והרי המשיכה יכולה לילך בעקמימות, כמו שכבר הוכחתי דאפי' מחיצה שהולכת מזרח ומערב יכולה לסתום אויר של צפון דרום. ב. י"ל דא"צ שכל משך הכותל ישמש כסתימה על הפירצה, אלא י"ל שכיון דיש מחיצה משהו אצל הפירצה ממשיכין משם על חלק הפרוץ, כיון שהוא חלק מן העומד מרובה שמתיר את הרשות, וע"כ יכולין למשוך מחיצה משם.

וכה"ג מצינו גבי גוד אסיק גופיה בסימן שס"ב סעיף ב', דאיתא שם דבעשה מחיצה ה' טפחים על גבי תל של ה' טפחים הוי רה"י. וכתב בביאור הלכה דבפשטות משמע דעשה המחיצה על שפת התל, אבל מדברי הגר"א בסימן שנ"ח מוכח דאפי' הרחיק המחיצה מן התל ד' טפחים ויותר מצטרף לעשות רה"י עי"ש. והרי כיון שיש על גבי הגידוד רק מחיצה ה' א"א להיות רה"י אלא ע"י גוד אסיק, וע"כ דממשיכים גוד אסיק מהמחיצה של ה' טפחים, כיון שהדין הוא שהיא מצטרפת עם הגידוד לעשות רה"י אף שלא נעשה מחיצה אחת, דמ"מ כיון דמצטרף לעשות רה"י אומרים גוד אסיק אף ממחיצה של ה' טפחים. אם כן, ה"ה לענין עומד מרובה יכולים למשוך מחיצה משהו שהיא אצל הפירצה, כיון שהדין הוא שהיא מצטרפת עם שאר חלקי המחיצה שברוח ההוא.

ובעמוד 332 כתב בקונטרס די"ל דביאור דין עומד מרובה הוא דגודל הכותל מורה על האויר שיש לדונו כפתח, א"כ כל שאין העומד באותו הקו של הפירצה א"א לומר כן. ולא הבנתי איך יכולים לומר דדוקא ע"י גודל הכותל מורה על פירצה שהוא כפתח, והרי מצינו פתחים שנעשים אפי' ע"י מחיצה משהו, דצוה"פ הוא קנה מכאן וקנה מכאן. ואף שאין ראיה מצוה"פ על פירצה, אבל מ"מ איך יכולים אנו לומר מעצמינו סברא שלא נזכרה בשום מקום ומצינו בשאר מקומות להיפך. וא"כ הרי אין שום סברא לומר כן. ואפי' אם נימא סברא זו, מהכ"ת שלא נוכל לומר דגודל הכותל של כללות הרשות או עכ"פ של הרוח ההוא מורה על הפירצה שהיא כפתח. ובכלל תמוה הדבר לומר סברות בדין שהוא הלכה למשה מסיני, והחזו"א בנה את כל שיטתו בראיות מדברי הגמ', אבל דברי הקונטרס מבוססים על סברות בלי שום ראיות.


פרק ו'

בדברי שלחן ערוך הרב דשני חלקי מחיצות שאינם עומדים בקו אחד נידון ככותל אחד עקום

עוד כתב בקונטרס הנ"ל עמוד 324 דהגר"ד פיינשטיין שליט"א אמר לו היתר חדש לצרף ב' חלקי מחיצות המרוחקין זה מזה לעשות עומד מרובה על הפרוץ, שהוא נוקט דכל חלקי המחיצות נידונים ככותל אחד עקום, אבל לא שמע ממנו את השיעור כמה יכולים הם להיות רחוקים זה מזה, דהרי לא מסתבר לומר דאפי' כשחלקי הכותל מרוחקים זה מזה טובא שיהיו נידונים ככותל אחד עקום. הנה, הוא לא כתב כלל דהגר"ד פיינשטיין אמר לו שיש איזה שיעור בדבר, אלא שהוא בעצמו כתב שלא מסתבר, ונראה מזה שדעת הגר"ד פיינשטיין דאין שום שיעור בדבר.

והנה, בענין שתי מחיצות המרוחקות שנעשו כמחיצה אחת עקומה, מבואר כן להדיא בדברי הגר"ז בשו"ע הרב בקונטרס אחרון סימן שמ"ו לענין אסקופת הבית, שדן שם אם אמרינן פי תקרה מאחר שאין בתקרה ד' טפחים אלא בצירוף תקרת הבית. וז"ל (בסופו): "ועוד שפי תקרה הוא פי המשקוף אפי' אם אין התקרה מונחת על הכותל אעפ"כ הכל אחד לענין טומאה כל שאין סדק מפסיק וה"ה לענין שבת שהיא כתקרה עבה שמגעת עד כאן, ומחיצותיה הן מחיצות הבית שהן עבות במקום זה ומגיעות עד המזוזות ועד בכלל, ולא אמרו שדופן עקומה הלכה למשה מסיני אלא בגובה אבל לא בכה"ג אלא ודאי משום שהדלת סותמות ואין שם מחיצות ד'" עכ"ל.

ר"ל דרק לענין גובה צריכין אנו להלל"מ לומר דופן עקומה, אבל לענין משיכות הדופן לארכו ולרחבו ידעינן מסברה דהוי ככותל אחד דמתעקם, דאל"כ חצר העשוי כזה (ד) וכי נימא דבשטח הא' לית ליה שלש מחיצות וע"כ דמחיצה 1 נעשית אחת עם מחיצה 2, מאחר שהן מחוברות.

ובעל הקונטרס הבין דאנו צריכין לראות כאילו נתקרבו שתי המחיצות כדי שיהא נידון ככותל אחד, לכן כתב דלא מסתבר שיכולים להיות מרוחקין טובא. אבל באמת אין הפירוש דאנו רואין כאילו הן נתקרבו, דע"ז הרי היו צריכין להלל"מ, אלא הכונה היא שמאחר ששתי המחיצות משמשות לאותה הרשות ואין פירצה ביניהם, לכן הן מצטרפות יחד לעשות רה"י, ולכן שפיר מסתבר שאין שום שיעור עד כמה מותר להיות מרוחקין שיעשה ככותל אחד.

וכן מצינו לענין גובה, שנחלקו בזה הראשונים גבי בית שאין תוכו י' וחקק בו להשלימו לעשרה. עיין במג"א סימן שמ"ה (ס"ק י"ג) ובא"ר שם ובמשנ"ב (ס"ק ס"ג), דלדעת הרא"ש אם נתרחקו המחיצות יותר מג' טפחים אין מצרפין את המחיצות כמו שהדין הוא לגבי סוכה, ושאר הראשונים החולקים ביארו דאף דלא נעשה כותל אחד, מ"מ לענין שבת העיקר הוא למנוע רגל הרבים. עיין בבית מאיר סימן שמ"ה שהאריך לבאר דין זה. חזינן מזה דבאמת לא נעשה כמחיצה אחת ממש אלא שמצרפין אותו להיות כותל אחד לענין זה שיעשה רה"י, ולענין לצרף המחיצות במשך כו"ע ס"ל כן. ולכן מסתבר דאפי' אם הם מרוחקין טובא בלי שום שיעור נידון ככותל אחד, וכן משמע מסתימת דברי ש"ע הרב שהבאתי.


No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...