Friday, September 16, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 6


או"ק ו
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הוצאה בשבת היא מהאיסורים היותר חמורים בכל התורה כולה. הוצאה ברשות הרבים היא איסור סקילה, ואילו איסורים אחרים המקובלים כחמורים שבחמורות הם איסור כרת שהוא יותר קל.

ולכן תיקנו חכמינו ז"ל עירוב:
כי מבלעדיו אי אפשר למנוע ממכשול איסור הוצאה היותר חמור. ומה שבא ללמדינו ד"הוצאה ברה"ר היא איסור סקילה", תמוה מה זה נוגע לענינינו בזמנינו? הרי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, וכדפסק הרמ"א דהשתא לית רה"ר דאורייתא, וכל הרשויות שלנו אינם אלא כרמלית.   

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
צא ולמד כמה גזירות וחומרות קבעו לנו חז״ל בענין הוצאה, עד שבאו ובטלו מצות עשה דאורייתא - כלולב ושופר (וכן מגילה) - שמא ואולי יכשל איזה בר-ישראל ויעביר ד׳ אמות ברשות הרבים (ר״ה כט ע״ב; סוכה מב ע״ב; מגילה ד ע״ב ועוד).

צא ולמד:
"מה דקיימא לן שופר ולולב ומגילה דלא דחי שבת משום גזירה דשמא יעבירנה, והאידנא דלית לן ר"ה כדכתבו הפוסקים ואפילו הכי אסורין, והיינו משום כיון דהני שכיח אמרינן בי' אע"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה" (מחנה ארן, ביצה לו). והובא בשו"ת מהרש"ם (או"ח חלק ח' סימן כה) וז"ל: "בעיקר חשש דשמא יעבירנו... יש לי לדון עוד, דהנה בשו"ת בשמים ראש סי' שמט העיר דלדידן דליכא רה"ר בזה"ז אין לגזור שמא יעבירנו, וצ"ל משום דכבר נגזר במנין" (ועי"ע בחלק ג' סימן קפח). ועיין בענין זה בארוכה בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק סימן קיא).  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואף איסור מוקצה הוא לפי רוב הראשונים מחמת הוצאה (עי׳ השגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ שבת פכ״ד הי״ב), והוא מהגמרא בשבת (קכד ע״ב) ש״לא אסרו טלטול אלא משום הוצאה״.

פשיטא, מאי קמ"ל?
ברם יש לזכור, שבאיסור טלטול עדיין השאירו חכמינו ז"ל היתר טלטול על כלים ואוכלים, כדי שלא לבטל עונג שבת, עי' רש"י (ביצה לז ע"א ד"ה אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא), וזהו אחד מהסיבות שחז"ל תיקנו מצות עירוב, כמבואר בפרישה (טור או"ח סימן שצ"ה ס"ק א) ד"ה מצוה לחזר בין אחר עירובי חצרות וכו' וז"ל: "לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג". 

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
כל מה שתיקן שלמה המלך עירוב, הכל היה לסייג ושמירה שלא יעברו על איסור הוצאה, עד שהסכימו עמו מן שמיא, וקרא עליו הפסוק (משלי כג, טו) ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״ (עירובין כא ע״ב).

צא ולמד מהו חכמת שלמה בתיקון עירובין:
וזה לשון מרן החת"ס (שו"ת או"ח סימן צט): "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה בת קול ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני. והקשה תוס' הא גם שניות תיקן, וי"ל לפי הנ"ל במה שהוסיף חומרא לאיסור שניות אע"ג שהוא מצוה לעשות סיג לתורה, מ"מ לא שייך ישמח לבי, כי אולי יכשלו בזה בני אדם שאינם הגונים, אבל כשעשה סיג לשמירת שבת וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז ישמח לבי גם אני... דהאי ברכה על מצות עירוב, היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה - אשר ממש אי אפשר להזהר ממנו".

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אף שידועים דברי חז״ל שבית המקדש הראשון נחרב מפני ע״ז ג״ע וש״ד (יומא ט ע״ב). אבל סיבה נוספת פירש ירמיהו הנביא בלשון היותר ברור והיותר מודגש (ירמיה יז), הנביא הזהיר את העם: ״ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת... והיה אם שמוע תשמעון אלי נאם ה׳ לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת... וישבה העיר הזאת לעולם... ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא, ובא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה״. וגם בנחמיה כתוב שבית המקדש הראשון נחרב מפני איסור הוצאה - ״הלוא כה עשו אבותיכם... ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת״ (עזרא יג, יח - יט).

צא ולמד מה שכתב רבינו הבה"ג:
"ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא הוא דאסיר לאיניש לטלטולי ארבע אמות היכא דליכא עירוב. אלא אפילו בין מבוי למבוי בין ממבוי לחצר, בין מן מחצר לחצר, בין מחצר לבית, בין מן בית לחצר, בכולהו אסור לטלטולי היכא דליכא עירובא. ואפילו במבוי גופו אסור לטלטולי ארבע אמות, אלא אם כן עירבו, שנאמר (ירמיה יז, כב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. וצריכא מאתא למעבד בה עירובא הדר הודרנא בחבלים או בצורת פתח" (הלכות גדולות – בערלין – עירובין עמוד 127), עכ"ל ואין מה להוסיף.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וכמה מדאיבה הפצת השמועה, שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל, וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין, וכביכול מתוך שמירה על ״כבוד עדתם״ (מה שאינו נכון כלל) גורמים לחילול שבת בפרהסיא - והדברים נוראים.

אכן יש להבין ולהכיר את גודל מדאיבתו:
ובפרט לאור העובדא הידועה שכ"ת ומיודעיו היו מציתי אש תבערת המחלוקת "שעוד קודם" מימים ימימה.
ומש"כ "וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין". כבוד בעל שלחן הלוי, את "מי" מאשים שלא בירר כלל את עצם הדין?  וכי גדולי הרבנים פוסקי הדור "שעוד קודם"... כמו הגאון הגדול מהר"י שטייף זצ"ל בתשובתו, האם עליו התכוין שלא בירר לנו את עצם הדין? או על הגאון הגדול מהרמ"ד ווייסמאנדל  זצ"ל בתשובותיו? האם גם על הגאון הגדול הגרי"א הענקין זצ"ל אין להתחשב במכתב "זירוזו" לתקן עירוב בברוקלין? וכי תשובת ומכתב הגה"צ בעל "ויחי יוסף" אבד"ק פאפא זצ"ל אינה אמורה לקהילתו הגדולה לסמוך על הוראתו, וה"ה על שאר מכתבי גדולי הרבנים משנות תשל"ג עד תשמ"א שנפרסמו בחייהם? וכי לא בולט מבין שורות שלחן הלוי אלו, להסית ולהדיח את הציבור שלא יצייתו לקול מוריהם ורבותיהם?
ומש"כ "שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל... וכביכול מתוך שמירה על 'כבוד עדתם' (מה שאינו נכון כלל)", כל זה יתבאר היטב לאחר הערת כ"ת בהערתו דלהלן.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:
כאן נבוא להבהיר ולהזים מה שנפוץ בזה כאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדת החסידים למתנגדים, וכביכול דעת החסידים בעד עשיית העירוב והמתנגדים סוברים שבעיר גדולה הוא פסול. ועל כן על כל אחד לנהוג בזה כמו דעת רבותיו, והעושה להפך הרי הוא מוציא לעז ופוגע בכבודם. ברם כל הענין הזה הוא בדוי מתחילה ועד סוף - מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.
 
מכלול דברי כ"ת אלו מבולבלים ומבוהלים:
ראשית יש להבהיר ולהזים כאן ומיד את ההשוואה, כאילו אין שום חילוק בין ב' החוגים בעיר גדולה שהוא פסול. הרי שלאחר מלחמת העולם נתיישבו בניו יארק אדמורי"ם ורבנים מחוגי חסידים ומחוגי  החת"ס ותלמידיו, ולא ויתרו על המנהגים שנהגו באירופא וביקשו לשותלם בארץ החדשה, ובראשם היה תיקון עירובין ("שמבלעדה א"א להשמר מאיסור הוצאה החמורה") אף בעיירות הגדולות. וכמה וכמה השתדלויות טרחו ועשו במכתביהם ותשובותיהם למען תיקון עירובין בניו יארק רבתי, ה"ה כ"ק האדמורי"ם מאמשינוב, קופשניץ, בויאן, נאוואמינסק, ראדזין, שאץ, זצ"ל. וה"ה הרבנים הגאונים מחוגי החסידים או מחוגי תלמידי החת"ס: רבי יונתן שטייף, רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל, רבי מנחם צבי אייזנשטאט, רבי מנחם סג"ל פולאק, רבי נפתלי הערצקא העניג, רבי יוסף גרינוואלד, רבי יוסף הירש, רבי מנחם מ. כשר,  זצ"ל.
ומאידך, רוב ראשי הישיבות ורבני ליטא, התנגדו לתיקון עירובין, וחלקם לא רק בניו יארק רבתי, אלא אפילו בעיירות הקטנות מחמת דסגי להו רוחב ט"ז אמה דליהוי רה"ר, ולא סמכו כלל על שיטת הי"א של ס' רבוא.
הרי דלדעת רבני החסידים והרבנים מחוגי החת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני ליטא ובמיוחד יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים. ולאור מציאות זו דברי כ"ת ש"מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים" הם בדויים מתחילתם ועד סופם.
ואם בהבהרה והזמה עסקינן, נחוץ להעתיק ב' עדויות מוסמכות ביותר:
א) מה שסיפר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ"ל אב"ד ור"מ דישיבת "עמק הלכה", באסיפת שלושים רבנים ומורי צדק (בבארא פארק ביום ד' ויגש תש"ס), וזה תורף דבריו: שלאחר ששלח הגה"צ ר' יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל מכתב לכל רבני ניו יארק, שהיות וזכה בחסדי ה' להיות מהשרידים שניצולו מכבשן האש באירופא, עליו  להשיב לה' על כל תגמולוהי, לזכות את הרבים ע"י תיקון עירוב בעיר. ולאור זאת נתקיימה אסיפה באגודת הרבנים. והואיל והגאון ר' טוביה לא היה יכול להשתתף באסיפה, שאל למחרת את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מה נתחדש באסיפה ההיא? והשיב לו, שהוא הי' מאד נסער ונרגז. ולשאלתו מדוע, השיב הגרמ"פ שהגר"א קוטלר זצ"ל בנאומו, פתח ספר משכנות יעקב והקריא מתוכו את מנין הראשונים החולקים על שיטת רש"י שהם הרוב, ולפי זה אסור לעשות עירוב. ועל זה כבר לא הי' הגרמ"פ יכול להתאפק והשיב לרבי אהרן, "מה אתם מביאים פה משכנות יעקב, הלוא  המג"א והטו"ז ידעו את שיטות הראשונים הללו ועכ"ז לא הכריעו להלכה כדעתם. והרי כולנו יודעים שפסק המשכנות יעקב לא נתקבל להלכה בקרב ישראל".
וכהשלמה לעובדה הנ"ל ראוי להעתיק פה מה שסיפר הרה"ג מו"ה יחזקאל בעסער ז"ל מראשי המדברים באגודת ישראל דארה"ב, שהוא הי' נוכח באסיפה הרבנים הנ"ל, וז"ל: "מיד לאחר האסיפה נגשתי לרבי אהרן (הגר"א קוטלער זצ"ל) ושאלתי: הרי בפולין הבית-אפרים הי' הפוסק, ומי פסק במקומינו כהמשכנות יעקב? והשיב לי רבי אהרן בארשת חיוך על שפתיו: "הרי אנחנו נכדי ה'קרן אורה' (אחיו של המשכנות יעקב) ...". והשבתי לרבי אהרן בתמיה: הרי רוב כלל ישראל אינם צאצאיו, והאיך יכולים לכופם לנהוג עפ"י פסקו. ולא ענני על זה דבר ".
ב) וכן הצהיר הרי"ד סולובייצ'יק ז"ל מבוסטון: "אני מתנגד לתיקון עירובין, ועירוב באמריקה - משמעותו: ביטול איסור ההוצאה בשבת. מלבד סיבות שונות יש לי גם טעמים שבהלכה שבגללם אינני יכול לתת הסכמתי לתיקון עירובין" ("הפרדס" חוברת ד שנה נג, "מפניני הרב" עמוד פ). ו"לא הי' ניחא לי' מענין עשיית עירובין לעיירות, כי אמר, שבשעה שנחלקו הגאון בעל משכנות יעקב עם הגאון בעל בית אפרים אם נכון הדבר לסמוך על דעת הסוברים דבעינן ס' רבוא לשוויא רשות הרבים דאורייתא, היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל נוטה לדעת המשכנות יעקב שאינו מן הנכון לסמוך על זה" ("נפש הרב" להרה"ג צבי שכטר עמוד ק"ע; ועתה שנדפס תשובת הגר"ח מוואלוז'ין בריש שו"ת "נשמת חיים" ברלין, כתב הגר"ח להמשכנ"י וז"ל: "אשר כתב שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רה"ר, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל, ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו נגד המצריכים בקיעת ס' רבוא", הרי דמדבריו אלו כלל לא פשוט מה היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל).
והדרן דשוב חזינן להדיא נהרא נהרא ופשטיה, דרבני החסידים ורבני חוגי חת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים.
ואגב, אף האדמורי"ם של דור האחרון, ששמותיהם נדפסו על הכרוז נגד תיקון עירובין בשנת תשל"ט, פשיטא דלאו משום "רשות הרבים דאורייתא" קא חתמו, אלא משום "סיבות מסויימות" הידועות.
עד כאן בהנוגע לתיקון עירובין, ומעתה נוכיח עוד הבדל מהותי ב"ענין הטלטול בעירוב", אשר הגאונים הקדושים כמו מוהרצ"א מדינוב זצוק"ל בעל בני יששכר ודרך פיקודיך, ובעל חידושי הרי"ם זצוק"ל ועוד צדיקים, הקפידו לטלטל בעיר המתוקן בעירוב כהלכה, כדי שלא יהיו בכלל מי "שאינו מודה בעירוב" (נימוקי או"ח סימן שצ"ד ס"ק א, סידור תפלה "ליקוטי יהודה" עמוד קפו). הרי לפנינו שוב חילוק בין מנהגי חסידים ומתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:
כבר היה מעשה בוורשה בשנות התר״צ כשנהיתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה, שאז היו בה ס׳ רבוא בצירוף שני עברי הנהר החוצה את העיר. אלא שבימות החורף כשהנהר קפא ושני עברי הנהר נתחברו, היה מקום להסתפק אולי עכשיו יש ששים רבוא, ושוב לא יהיה העירוב כשר. וועד הרבנים של וורשה ובראשו הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל - שהיה גאון עצום שבא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים - פסק מפני סיבות מסויימות שהעירוב עדיין כשר.

שוב יש להבין את גודל מדאיבתו:
כי עיר המלוכה ווארשה, היו בה יותר מס' ריבוא תושבים, והאיך שייך שוועד הרבנים תיקנו בה עירוב? ומכח קושיא אלימתא זו נאלץ כ"ת להמציא דמיונות שוא שלא היו ולא נבראו, כי:
א) דהיתר העירוב של העיר ווארשה, מעולם לא היה מבוסס על הא דשני עברי דנהרי, דהרי ווארשה היתה החלק הגדול של העיר, ובשנת ה'תר"ס כבר הגיעו מספר אוכלוסיה ליותר מס' ריבוא, מבלי צירוף מספר הקטן של האוכלוסין (10%) שהתגוררו מעבר לנהר הנקרא "פראגה" (Rocznik Statystyczny Warszawy 1921 i 1922, 1924 p. 14). ובמשך שנות התר"ץ שהזכיר, מספר אוכלוסיה של ווארשה (מבלי פראגה) כבר היו יותר מק' רבוא, דהיינו למעלה ממיליון אוכלוסין. הרי דלמדאיבתו, לא רק שהי' בשנות ה'תר"צ הרבה יותר מס' רבוא בווארשה בלבד, אלא אפילו 30 שנה קודם (בשנת ה'תר"ס לפ"ק) כבר היתה ווארשה (לבד) עיר של ס' רבוא. טעות היסטורית זו הוכרזה במוצאי שבת שובה שנת תשמ"א (בראדיא סטעישן WEVD), ואע"פ שכ"ת חוזר ושונה עליה כ"פ בשיעוריו ובתשובתו זו, לא ישתנה עי"ז המציאות, כי סו"ס שקר אין לה רגליים. [ואגב, מהו ה"מעשה בוורשה בשנות ה'תר"צ כשנהייתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה", הרי בתקופה הנ"ל לא נשתנו המלכויות בפולין כלל.]
ב) הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל - שהזכיר כ"ת - שהיה גאון עצום שבא מליטא, הוא היה הרב היחיד שדיבר מענין ס' רבוא בווארשה, והוא כתב מפורש (במכתבו להרה"ג ר"מ שוחטמאן מפאריז הנדפס ב"דברי מנחם" ח"ב ס"ח עמ' מב) וז"ל: "כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה".
הרי דחזינן מדברי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היפך ממש ממה שכתב כ"ת בשמו, כי דבריו ברורים שההיתר של תיקון עירובין בווארשה כלל לא היה מבוסס על התנאי של ס' רבוא, דהרי נקט כהמשכנ"י (כדכתב כ"ת שהוא "בא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים"). וכל דברי כ"ת על העובדא של "תרי עברי דנהרא" אינו אלא המצאתו הדמיונית בשמו של אותו גאון עצום, כי היתר העירוב של ווארשה לדעת הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היה מבוסס על חסרון של תנאי אחר  מתנאי רה"ר, אשר כ"ת מתעלם הימנה מסיבות מסויימות, וכדלהלן.
ג) "סיבות מסויימות"?? האם הסיבות המסויימות המה מסתרי תורת הנסתר?, או הם ענינים שאינם מגלים אלא לצנועים? או שהם מהדברים שבע"פ ואינם רשאים לאומרם בכתב, שכ"ת חושש להעלותם על שלחן הלוי?
ולפלא, הרי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל עצמו, לא הסתיר את טעם ההיתר של תיקון העירוב בעיר ווארשה הבירה (שאינו מבוסס כלל על חסרון התנאי של ס' רבוא, כנזכר לעיל). ועל כרחך נראה ש"הטעם הכמוס" של בעל שלחן הלוי, הוא מחמת חששתו שמא יתגלה יסוד ההיתר של ווארשה, ואז כולם יתלוננו העם ויקשו בצדק: מאי שנא היתר עיר הגדולה ווארשה, מעיר ברוקלין. ולכן הקדים רפואה למכה, דשאני ווארשה דהתם הוה עובדא ד"תרי עברי דנהרא" וכו' וכו'...
וכדי שהקוראים הנכבדים יבינו היטב את ה"סיבות המסויימות" הרינו להעתיק את היסוד  האמיתי של היתר תיקון עירובין של העיר הגדולה ווארשה יצ"ו, וז"ל הגרש"ד כהנא זצ"ל מראשי וועד הרבנים דווארשה: "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של אינו מפולש מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה, ועי' בב"י סימן שמ"ה ומג"א ס"ק ה' שפירש דמפולשין היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, וכסף משנה הל' שבת פרק י"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו [ווארשא] נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרה"ר דאורייתא", עכ"ל.
הרי דשמעינן ממכתבו של הגאון העצום הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל, ג' ענינים מסויימים:
א) היתר שאינו "מפולש מעבר אל עבר, מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה". (יש לציין: שהגאון העצום הנ"ל כתב זאת הרבה שנים לאחר שנפרצו החומות בשנת תרל"ז.)
ב) "בעיירות הגדולות לא נמצא מפולש כלל"
ג) "בעיירות הקטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות.
ומעתה מובן לכל קוראי שלחן הלוי מדוע הסתיר תוכן ג' סעיפים אלו תחת מעטה של "סיבות מסויימות", דבאמת אין שום חילוק למעשה בין ווארשה לשאר העיירות הגדולות, כמו ברוקלין יצ"ו, כי לא נמצא בהם התנאי דמפולש כלל וכלל.
ואל יחשוב הקורא שהגרש"ד כהנא היה הגאון היחיד שסמך על ה"סיבה המסויימת" של התנאי דמפולש ומכוון, כי כבר הקדימוהו שני גאוני עולם פוסקי הדור, ה"ה המהר"י אסאד זצ"ל וז"ל (בתשובת מהרי"א - יהודה יעלה - סימן נד): "ולכ"ע נמי בלא תנאי דס' רבוא, הא מיהת מפולש משער לשער שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דוקא בעינן לתנאי רה"ר, אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער, הוי רה"י גמורה אע"פ שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסי' שמ"ה ובמג"א סק"ו שם, ובמדינתינו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים ממש זה כנגד זה". וכן פסק הגאון מלומזא בעל דברי מלכיאל זצ"ל וז"ל (ח"ד סוס"י ג'): "נהגו לערב בכרכים גדולים מאד, ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא, כיון שאין שם רה"ר מפולש (וגם כי הס"ר מפוזרין בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד)".
אכן "סיבות מסויימות" הן, וד"ל...


וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
אולם בני העיר שרובם ככולם נמנו על עדת החסידים נמנעו מלטלטל באותו עירוב. הרי לך מקרה הפוך לגמרי!

כבר הוכח "נאמנותו הגדולה" של בעל "הסיבות המסויימות":
עדיין חיים עמנו לאוי"ט שרידי זקני ת"ח ילידי ווארשה המכחישים את זממת עדותו זו, כי כאמור שההיתר בווארשה "מוסכם ונתקבל ולא ראינו מי שחולק על זה".

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
גם הבית אפרים שהקל שלא להחשיב רה״ר רחב ט״ז אמות אם אין שם ס׳ רבוא, אף שהיה בגליציה שהיתה מרכז של החסידים, מ״מ הוא עצמו היה נמנה על המתנגדים היותר גדולים במקומו,

גוזמאותיו "היותר גדולים" בכאן, מתאימים עם דמיונותיו הפורחים באויר:
והדברים פלאיים, כי מעולם לא שמענו שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" נתנו הסכמות על ספרי החסידות של תלמידי הבעש"ט והמגיד,  ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים"  נתן הסכמות על ספרי החסידות כמו: אור פני משה, אור החכמה, אורח לחיים, באר מים חיים, ברית אברם, ליקוטי מוהר"ן, נועם מגדים, צמח ה' לצבי. וכן לא שמענו מעולם שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" שכתב "הספד" על תלמידי הבעש"ט והמגיד, ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים" חיבר קונטרס מיוחד בשם "דמעת אפרים" – הספד על הרה"ק בעל "מאור עינים" מטשערנוביל זי"ע, ומביא ד"ת ששמע מפי קדשו, וכמו"כ הזכיר הגאון ביא"פ בספרו "מספד רב" (דף ח' טור ד) וז"ל "והארכתי בזה בהספד הגאון החסיד האב"ד דק"ק בארדיטשוב". 
ומעתה דבר שפתיים אך למותר להבהיר ולהזים גוזמאותיו היותר גדולים. 

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
ומכל מקום הקל בעירוב.

שוב שגג בעל "שלחן הלוי" בפליטת קולמוסו:
כי לדעת הגאון ביא"פ אין הנידון כאן בין קולא או חומרא. הנידון הוא בין שיטת הגאון משכנ"י שכתב ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלא שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת". לבין שיטת הגאון ביא"פ ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים, וכל מה שטרחתי, לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי בחדרי תורה מו' יעקב נ"י מק"ק האראדק, הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערעור על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך וכו'. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא, ולכבודו אמרתי לבוא קצת על סדר קונטרס וכו'. - בהמשך דבריו מעיר שמלבד זאת - עי' באורים ותומים בקונטרס התפיסות, שאין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים וכו', כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים כו', וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעת המחבר והרמ"א".
הרי דלדעת הביא"פ חומרתו של המשכנ"י אינה אלא עירעור נגד המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז, אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים", ואינו ענין של קולא או חומרא בדיני רשויות.

לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
זאת מלבד כל אותם גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהזכרנום לעיל, שאסרו בתוקף את העירוב. ודי בהערה זו, ואין להאריך בזה יותר.

הנה שוב מערב ערובין במין שאינו מינו:
גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהוזכרו לעיל, מעולם לא שינו מסורת ההוראה ד"השתא לית לן רה"ר דאורייתא" אף בעיירות גדולות. ואף אם היו איזה רבנים מעדות חסידים ששמותיהם הופיעו בהכרוזים של "סרסורי החתימות" נגד ת"ע, הנה דאם חתמו (ברצונם הטוב) ודאי דלאו מטעמי סברות "סרק והבל" הנזכרים לעיל, אלא מחמת ה"סיבות מסויימות" שהיו בשעתם, והדברים ידועים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
במשך תקופה של עשרים שנה מתשי״ח עד תשל״ח כל הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, קבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין, ואין מי שיכול לחלוק עליהם.

"שקר אין לה רגליים":
חזרת דבריו (המופרכים) הלוך וחזור, למרות רצונו העז, לא יעזרו לכ"ת שייהפכו למציאות היסטורית. כ"ת כופה עלינו לחזור על הדברים שהשבנו לעיל, "שעוד קודם" לשנת תשי"ח כבר הורו ב' גדולי הרבנים (בתשובותיהם) לתקן עירוב בעיר ברוקלין, ה"ה הגאון רבי יהונתן שטייף זצ"ל והגאון מוהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל. ואילו לאחר תשי"ח הפעיל הגרי"א הענקין זצ"ל "לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי". וגם לאחר תשי"ח יצאו כמה וכמה רבנים מהתאחה"ר במכתביהם המפורשים לזרז תיקון עירובין בברוקלין. ומאז ועד תשל"ח (ולא עד בכלל) לא הי' אף אחד מ"הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, שקבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין".
ומש"כ ד"אין מי שיכול לחלוק עליהם", כבר השגנו על דבריו אלו לעיל או"ק ה'. וכדאי לציין מש"כ הגאון הגדול הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בתשובתו (או"ח א' סימן קפ"ו) וז"ל, "פשוט שכיון שהם עושין ע"פ הוראה, ליכא איסור... שהעושה ע"פ הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור... אף שהאמת לדינא שהוא עוד בחיוב סקילה".
     
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואם אין בכוחנו להפסיק את החילול שבת ההמוני הזה, אז לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה.

שאלה אלינו לכ"ת העוסק בהוראת איסור והיתר:
האם יש לכ"ת, עוד דוגמא אחת בעניני איסור והיתר, כמו "רשות הרבים" שיש בה כמה תנאים, שאם חסר אחד מהם, בלבד, נסתלק לגמרי האיסור מן התורה, ויכולים לתקן עירוב ולסמוך עליו לכתחילה.
א) "ס' רבוא", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר כהמשכנ"י, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר של חסרון התנאי הבא:
ב) "מפולש ומכוון", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ג) "היתר המחוור ומרווח של החזו"א", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ד) "ג' או ד' מחיצות הבתים", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ה) "מחיצות שאצל הים סביב ברוקלין – שנבנו בידי אדם", יכולים לתקן עירוב לכתחלה.
ו) ומה עוד שעדיין ישנם כמה וכמה יסודות וצדדים של היתר לכתחלה.
ולאור כל קיבוץ ההיתרים הנ"ל, כל אחד בפני עצמו, שאין כדוגמתם בהוראות איסור והיתר, עד שכדי להורות "איסור תיקון עירובין" יזדקקו לאסוף ולרכז את כל החומרות ושיטות היחידאות, שהוא דבר שאין לו אח וריע בכל שטחי ההוראה בעולם, עד דלא שבקת חיי לכל בריה, וכעין מש"כ מרן החת"ס (יו"ד סימן לז) וז"ל, "שאם באנו לצרף דעת האוסרים בכל דיני תורה, לא נאכל לחם ולא נשתה מים כידוע, דבעו"ה נשתכחה תורה ורבו הדעות, האסור לזה מותר לזה, ולא נמצא הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", עכ"ל הזהב.
ואם אין בכוחו של בעל שלחן הלוי, להתגבר ולהודות על האמת שדרגת "כשרות העירוב" עולה הרבה על כשרות "בשר גלאט" שאנו אוכלים, הן בדיני בדיקות הריאה והן בדיני ניקור החלב והדם, דהואיל ולכה"פ הרי אית לן הכא בדיני רה"ר כמה וכמה "ספק ספיקות", שלכו"ע אזלינן (בכל אחד מהם) לקולא אף במידי דאורייתא, אזי "לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה" הנוראה שגורם חילול כבוד התורה, וכבוד הרבנות וההוראה בישראל.

ובהא נחתינן ובהא סלקינן עריכת שלחן הלוי

Friday, September 09, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 5


או"ק ה
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
 דעת גדולי הדור הקודם: עובדא היא שכל גדולי הדור הקודם - ובהם מנהיגי וראשי עדות בני ספרד ובני אשכנז, החסידים והליטאים, מכל חוג ומכל מוצא - פסקו שאין לעשות עירוב בברוקלין.

אין לך היפך האמת הגדול מה"עובדא היא":
עובדא היא: עדותו של הגאון הגדול רבי יוסף אלי' הענקין זצ"ל (במכתבו מיום כ"ח תמוז תשכ"א) וז"ל: "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין מנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים... הועד צריך להשיג קרן קבוע כדי שיוכלו לשלם שכר של שני משגיחים ת"ח מפורסמים שישגיחו על העירוב, ולזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).
עובדא היא: שהשתדל מאד הגאון הגדול רבי יונתן שטייף זצ"ל וז"ל (בתשובותיו סימן ס"ח), "ולפי"ז באופן זה אפשר לערב... וביחוד העיר ברוקלין אפשר לתקן שכונות שכונות דהיינו אותם השווקים שדרים בהם לרוב מהיראים, בקל יש לתקן אותם בצורת הפתח" (ועי"ע בקונטרס תיקון עירובין הנדפס בקובץ "אור ישראל" סיון תשס"ג שנה ח גליון ד - לב). [ומעולם לא חזר בו מזה כמוכח מהסכמתו לספר "תיקון עירובין במאנהעטען" שכתב עשרה חדשים אחר דרשתו הידועה בליל כל נדרי בהאי שתא.]  
עובדא היא: שהשתדל מאד הגאון הגדול רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל ע"ד תיקון עירובין בברוקלין כמוכח מתשובותיו תורת חמ"ד (סימן א - ה) וכעדות זקני תלמידיו המובהקים. [ואין להתחשב כלל בדברי הסילוף שכתבו בשמו בני הדור הצעיר (בילקוט המכזבים) שבסוף ימיו חזר בו וכו' וכו'. א) משום דלדבריהם חזרתו היתה לכל המאוחר בשנת תש"י, והרי בשלהי שנת תשי"א עוד המשיך לכתוב "להתיר איזה פרצות במקום שיש ג' מחיצות שלמות" (תורת חמד סי' ד'). ב) המעשה המסופר (שם בילקוט המכזבים) שהאדמו"ר מסאטמאר לא הסכים עם הגרמ"ד ווייסמאנדל מחמת שבאמעריקא אין לסמוך על ה"פארשידענע זאכן ווי בריקן" (דהיינו ה"3rd Avenue El) "שסמכו עליו מאז שנת תרס"ה בתור אחד ה"מחיצות" במאנהעטען, והא ראיה שכבר הרסו אותו שלטון העיר. ובאמת מעשיה זו היא בדותא בעלמא, כי הריסת המחיצה הנ"ל לא היתה בשנת תש"י אלא בשנת תשט"ו, ועדות ילקוט המכזבים שבטלה מקצתה בטלה כולה. ג) ובכלל טענה חצופה כזו (שיכולים לומר "שכבר חזר בו" על כל ההוראות שפסקו גדולי ישראל בתשובותיהם, ר"ל) כבר דחה והשיב בתוקף הגאון מוהר"ש לנדא זצלה"ה בן הנודע ביהודא (בשו"ת נוב"י יו"ד סי' כט, עיי"ש).]
עובדא היא: שרוב גדולי הרבנים דהתאחה"ר מדור הקודם – כתבו במכתביהם שיש לעשות עירוב בברוקלין, כמפורט רשימתם להלן.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
בשנת תשי״ח, התקיים כינוס של כל הרבנים ובראשם כ״ק האדמו״ר מסאטמאר זצ״ל, ודנו שם אודות עשיית עירוב בברוקלין.

אין זה נכון:
בשנת תשי"ח לא התקיים כלל כינוס אודות תיקון עירוב בברוקלין. אין זאת אלא המצאתו בלבד, והא ראיה שאין שום "מראה מקום" לכך בעיתונים ובכתבי עת, עד לאחר הקמת העירוב דבארא פארק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
והאדמו״ר מסאטמאר זצ״ל אמר אז בתוקף שכלל אין לדון אם אפשר לעשות עירוב בברוקלין או לא, שהרי אין לעשות עירוב בעיר גדולה מפני המכשולות הרבים המצויים בזה. ורוב הרבנים שהשתתפו באסיפה זו הסכימו עם הכרעה זו,

רבן דקרו?
היעלה על הדעת שרוב הרבנים אשר השתתפו באסיפה, הלא הם חברי התאחה"ר המקורבים ביותר לכ"ק הגה"ק מסאטמאר זצוק"ל הסכימו עם הכרעה זו בשנת תשי"ח, כביכול, לפתע פתאום התחרטו מכל וכל, ואפילו כתבו מכתבים "בעד" תיקון עירובין בשכונת וויליאמסבורג ברוקלין, ה"ה: הגה"צ אבד"ק שארמאש זצ"ל יו"ר התאחה"ר (תשל"ג), הגה"צ אבד"ק פאפא זצ"ל (תשל"ג), הגה"צ אבד"ק אודווארי זצ"ל (תשל"ב), הגה"צ אבד"ק שטשאקאווא זצ"ל (תשל"ג), מהר"י שטיינער זצ"ל דומ"ץ קהל עדת יראים (תשמ"א) ועוד ועוד, ומכתבי הרבנים הגאונים הנ"ל הרי נדפסו בחייהם בהעתון "די תורה וועלט" ובקובץ "אוצרות ירושלים" (חלק רח"צ, ש').
הרי זהו גופא ראיה ברורה שהאסיפה דשנת תשי"ח לא היה ולא נברא

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועדיין חיים עמנו אנשים, ויכולים להעיד על כך, שמאות רבנים פשוטו כמשמעו, ובהם הג״ר משה אריה ביק, הרב מדעברעצין זצ״ל ועוד, פסקו פסקם: שהמטלטל בעירוב בעיר הגדולה הרי הוא מחלל שבת.

בעל שלחן הלוי עירב כאן מין בשאינו מינו:
כי הגה"צ אב"ד דעברעצין זצ"ל מעולם לא פסק דהמטלטל בעירוב בשכונות ברוקלין נחשב כמחלל שבת ר"ל, וכמפורש בספרו שו"ת באר משה (ח"א סימן מ') דברוקלין הוי כרמלית. וכידוע דכל חששתו לא היתה אלא מצד חשש פריצות ברחובות וכיו"ב. וכן הורה למעשה בבית מדרשו לאחר התייסדות העירוב של בארא פארק בשנת תשמ"א שהכריז בשיעורו בליל שב"ק, שהואיל ויש עירוב, ע"כ המערב בחצרו לא יברך על עירובו משום ברכה לבטלה, והדברים ידועים ומפורסמים. מאידך גיסא הגאון רבי משה צבי אריה ביק זצ"ל אכן היה מנגד חריף לתיקון עירובין בכל אופן וצורה שהיא, הרבה יותר מהגאון הגדול בעל אג"מ זצ"ל שהס"ר צ"ל בוקעין ברחובות, משא"כ להמהר"מ ביק (בתשובתו המודפס בכרם ביבנה חוברת ג' כו-כז) סגי בס"ר של אוכלוסי העיר למיהוי רה"ר, וכמוכח מדברי כ"ת שנמשך אחריו לגמרי בעניני רשויות
ומה דנקט בלישנא "שמאות רבנים פשוטו כמשמעו", נראה דלשון גוזמא נקט, והוא כמו הכינוס דשנת תשי״ח שהשתתפו בו כל הרבנים.

 וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ב:
הרב מדעברעצין שהיה מגדולי הרבנים בדור הקודם, והיתה לי הזכיה הגדולה לדבר עמו בכל עת. ושמעתי מפי קדשו, שכשבא לאמריקה ולא היתה לו שום פרנסה, הוצע לו לסייע לבנות עירוב במנהטן. ושאל את פי האדמו׳׳ר מסאטמאר, שאמר לו: ״אפילו אם אין לך ׳פעני׳ אחד, אסור לך לקחת תפקיד כזה״. עוד אמר לו, שלדעתו זהו אחד מהנסיונות של דור זה, וברכו שהקב״ה יספק לו פרנסה אם יעמוד בנסיון. כן שמעתי ממנו בעצמי.

מרוב גוזמאות קשה לברור אם ישנם בדבריו איזה נקודות אמת:
דהנה בדרשתו לפני בחורי תו"ד, כאשר כ"ת סיפר להם מעשיה זו, הוסיף אז פרט שלא הזכירו כאן בתשובתו הגדולה, והוא פרט חשוב מאד הנוגע לענינינו, שהרב מדעברעצין זצ"ל עבד אצל הרה"ג רמ"מ כשר, לסייע לו בעריכת ספרו "תורה שלימה" במציאת מראי מקומות וכו'. והואיל ופרנסה לא היה לו מזה שעבד אצלו רק כמה שעות בשבוע, הציע לו הרב כשר תפקיד נוסף לסייע לו לבנות העירוב במאנהעטען. 
פרט זה שלא הזכירו כאן, משנה לגמרי את כל התמונה, כי אם יש איזה נקודת אמת במעשיה זו, הרי זהו כל העיקר ותורף המעשיה, שכ"ק האדמו"ר מסאטמאר לא הי' ניחא דעתו בחברותא עם הרב כשר, ולכן השתדל להרחיקו ממנו מטעמי ציונות, והרי לדעתו (של הגה"ק מסאטמאר זצוק"ל) "זהו אחד מהנסיונות של דור זה"...  
והא ראיה משיחת הרה"צ רבי יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל משאץ עם כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, שנתפרסם ב"המאור (תשרי תשט"ו) ובמכתבו כת"י המודפס בקונטרס "מאז ומקדם" (מהדורה חמישית ומעלה) שלאחר השקו"ט בענין תיקון עירוב במאנהעטען, שאל את כ"ק האדמו"ר בזה"ל "רבי, אם אינך נוטה לזה, אמור לי ואפסיק מלעסוק עוד בדבר הזה, ושתק ולא אמר מידי. וכשנטלתי רשות ממנו, אמרתי עוד הפעם שיאמר לי הן או לאו, שכל בטחוני עליו. ואמר לי בזה"ל בשחוק על פניו: 'איך מיש מיך נישט', ובירך אותי". הרי שממה שלא הורה לו האדמו"ר מסאטמאר להפסיק מלעסוק בעניני העירוב דמאנהעטען, מוכח שעצם ענין תיקון עירוב לא היתה הבעיה. ואם היתה איזה בעיה, היא לא העירוב אלא ההתערבות עם חוגי הרב כשר וכיו"ב, שע"כ לא הי' ניחא לי' בחברותא של הרב מדעברעצין עמו ודו"ק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואף כ״ק האדמו״ר מקלויזנבורג זצ״ל שלדעתו יש מקום להקל ולעשות עירוב גם בערים הגדולות,

מצד יסוד רעוע, או מצד סניף?:
הרי מכל תשובתו הגדולה חזינן שלדעת כ"ת אין שום מקום להקל לעשות עירוב גם בערים הגדולות, חוץ מלהמחדשים המודרניים המקילין בערים הגדולות. א"כ לדבריו כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל שלדעתו יש מקום להקל, הוא מהמחדשים המודרניים, לעומת כ"ת שהוא מסוג רבני דור הישן ?
הנה באו"ק א' לגלג כ"ת על אלו שסוברים להקל מצד עיכוב ה"אור האדום" שלדעתו הוא "יסוד רעוע", ולפתע פתאום שינה את עורו בהגדיר יסוד הנ"ל (שאינו "יסוד" אלא "סניף" כמוזכר לעיל) של כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל כ"מקום להקל"...

 וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
כתב (דברי יציב או״ח סי׳ קעג): ״ואולם במה הדברים אמורים, כשכל בני העיר דעתם נוחה בתיקון העירוב ומערבים החצרות יחד, אבל כשכמה מאנשי העיר מתנגדים ומוחים בעשיית העירוב, הרי אינם מקנים ומערבים את רשותם, ואסור להוציא ולטלטל שם כדין חצר שאינה מעורבת... ובנ״ד הרי יש רבנים ות״ח שמתנגדים ומנמקים זאת בטעמים ע״פ הלכה...״. והוסיף עוד שלא מועילה בכה״ג שכירת רשות מיד מושל העיר - ״כיון שלא מצינו קולא זו אלא בעכו״ם או באינו מודה בעירוב אנו אין לנו להקל בישראל המודה בעירוב, ואף דקיי״ל להקל בעירובין מ״מ אין לנו לגבב קולות ע״ג קולות, ולכן כיון שיש מאנשי העיר שמוחין בעשיית העירוב ל״מ לזה שכירות רשות מהאדון כנלענ״ד ברור״.

פלא והפלא:
האיך שלאחר  כל הרוגז, הכעס, הקצף, והחרי-אף החוזר ועולה על שלחן הלוי, מחמת שלדעתו כל הנושא המדובר בו הוא ענין של "דאורייתא" והוא מהאיסורים היותר חמורים שבכל התורה כולה, הכרוך באיסור סקילה ר"ל, שהיא יותר חמור מאיסור כרת (כפי שכ"ת פותח בלשונות חריפים אלו את או"ק ו' דלקמן). ולפלא שכ"ת יורד ממרומי הר סיני ומתחיל לדבר על "שכירות רשות" שכל חיובו אינו אלא מדרבנן.  
ואולי טעמו דנחית לדברי סופרים, מחמת ידיעתו שכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל (וכמו כן כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל) דעתם כהפוסקים הקודמים (הנ"ל) שאין לנו רה"ר דאורייתא בזמן הזה.
ולהלכה למעשה, הרי כל החשש הנ"ל אינו נוגע לענינינו, כי כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג כתב עוד דברים (שבעל שלחן הלוי השמיטם) וז"ל, "ואולי ס"ל להגר"ש קלוגער, שגם שרי העיר מחמת דינא דמלכותא חשיבי כבעה"ב וכפי שביאר הר"ן בשם התוס' בנדרים דף כח מפני שהארץ שלו וכו' עי"ש, ולפי זה צ"ע אם שייך הך גדר גם בשרים שבזמנינו", עכ"ל.
היוצא לנו מדברי כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, שאם חשיבי השרים שבזמנינו כבעה"ב מחמת דינא דמלכותא, אזי תפיסתם תפיסה גמורה, וא"כ סגי אפילו לישראל לשכור הרשות מהם.  וכהיום שנתברר כוחם של שרי המלוכה, לא די שיש להם זכות לקחת נכסים מן העוברים על חוקי המדינה, אלא אפילו אם הם רוצים לשנות וליפות את העיר, או להרחיב את הדרכים, הרשות בידם לסלק את בתי התושבים (עי' גינת ורדים כלל ג' סימן כב, שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' סב), ואין לך תפיסת יד גדול מזה, וזהו הוכחה על בעלותם (כלשון הר"ן והריטב"א עירובין סה ע"ב), ולפי"ז פשוט דסגי ומועיל שכירות הרשות מהם.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
זאת מלבד מרן הגר״א קוטלר זצ״ל שעוד קודם לאסיפה הנזכרת קרא לאסיפה אחרת,  והוא יחד עם מרנן הגר״י קמנצקי הגר״מ פיינשטיין והגרי״א הענקין, ועמם ראשי ישיבות ורבנים גדולים, הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט.

לא היו דברים מעולם!:
כי אודות האסיפה הנזכרת (בשנת תשי"ח) כבר הזכרנו לעיל שלא היתה ולא נבראה, וה"ה לענין האסיפה האחרת "שעוד קודם" לה.
ושוב עירוב פרשיות יש כאן:
כי הפעם הראשונה הידועה על השתתפות הגר"א קוטלר זצ"ל היה בשנת תשכ"ב לפ"ק, ושם המדובר כלל לא היה על ברוקלין, אלא על מאנהאטען. וכעדות הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בתשובותו (בהשמטה לחלק או"ח ד סימן פט) וז"ל, "אבל בזמן קצר בי"ח סיון תשכ"ב נתאספו הרבנים באגודת הרבנים בראשותו של הגאון הגר"א קאטלער ז"ל וראשי הישיבות והודיעו ברבים שא"א בשום אופן לתקן עירוב במאנהעטען". וכנ"ל חתם עמו הגר"י קמנצקי זצ"ל על מאנהעטען, מבלי להזכיר במודעה ההיא בשנת תשכ"ב על ברוקלין.
ובכלל, עצם דבריו אלו שהרבנים הנ"ל חתמו לאסור תיקון עירוב בברוקלין, אינם נכונים, כי מקורו מכרוז האיסור על פלעטבוש משנת תשל"ט, שהוא כולל את לשון הכרוז דשנת תשכ"ב על מאנהעטען שהרבנים הנ"ל חתמו עליו. וכל מטרתו להבריח את האיסור הנ"ל גם על ברוקלין, בעוד שהאיסור הנזכר שם (בכרוז תשכ"ב) היה על מאנהעטען, מבלי שום זכר לברוקלין. 
ומה שכ"ת הזכיר את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בין הרבנים ש"הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט", היא תמיה גדולה, כי ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, שבאמת כל האסיפה והכרוז שיצא נגד ת"ע דשם, הרי כתב מפורש (בהפרדס שנה ל"ג חוברת ט' סיון תשי"ט) ש"טעמי ההיתר מרובים ויש להם על מה שיסמוכו". ואילו לגבי ברוקלין שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, הרי האג"מ כפל לשונו (או"ח ח"ד סימן פז) "עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה... אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור".
הרי חזינן בפירוש מתשובתו הנ"ל, ד"מאחר שלא הוזכר (חידושו של בעל האג"מ) בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית" לחידושו, וא"כ מה כל הרעש הגדול והנורא שכ"ת מרעיש נגד ציבור הסומכים על דעת רבותינו האחרונים בספרי תשובותיהם, ולא על כרוזים וקול-קורא'ס, ששולטים בהם ידי זרים הנוגעים בדבר, כדמוכח מהזיופים של הקו"ק משנת תשל"ט ותשמ"א, הן בתוכן הכרוז והן בחתימות. [ואגב, גילוי חשוב נתגלה בהאי שתא, בראיון שנתן הגאון רבי ראובן פיינשטיין שליט"א לעיתון "המבשר" (י"ב אדר ב' תשע"א גליון 117) שההוראה שלא לתקן עירובין בעיירות גדולות, אינה משל אביו הגאון בעל אג"מ זצ"ל, אלא יצאה מ"אגודת הרבנים" ואביו "הסכים" לכך.]
ומה שהזכיר כ"ת את הגרי״א הענקין זצ"ל בין הרבנים ש"הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט", זהו כולו  שקר וכזב, כי ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, הרי לא די ששמו לא נפקד כלל בהכרוז על האיסור במאנהעטען (תשכ"ב), אלא שהיה מהרבנים התומכים לת"ע כדכתב (כתבי הגרי"א הענקין  סימן כה) וז"ל, "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין במנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים".
ואילו לגבי ברוקלין, שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, נשאלת השאלה: למי עלינו להאמין? הלא הגרי״א הענקין זצ"ל כתב (בהמשך דבריו שם) וז"ל, "הועד צריך... לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי".
והדרן קושיא לדוכתא, מה כל הרעש הגדול והנורא שכ"ת מרעיש נגד ציבור המפקפקים על כרוזים וקול-קורא'ס, ששלטו בהם ידי הנוגעים בדבר, כדמוכח מהזיופים של הקו"ק משנת תשל"ט שבו צירף מי ממיודעיו (?) את שמו של הגרי"א הענקין זצ"ל כאחד החותמים בכרוז תשכ"ב, בזמן שהגרי"א הענקין כתב להיפך ממש: "שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין ... שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב".
ומה שהזכיר עוד כ"ת "ועמם ראשי ישיבות ורבנים גדולים, הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט".  ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, שבאמת כל האסיפה והכרוז שיצא נגד ת"ע שם, היו רק חמש חתימות בלבד, ואילו מספר הרבנים הגאונים הצדיקים אשר באו על החתום למען ת"ע  היה כפלי כפליים (מפי הגאון רבי טובי' גאלדשטיין זצ"ל וראה רשימת הרבנים הגאוה"צ בספר  "דברי מנחם" או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן, עמוד י').
ואילו לגבי ברוקלין שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, הרי ידוע לנו על התקופה שקודם תשי"ח שהיו רק ג' רבנים שכתבו תשובות בענין ת"ע בברוקלין, ה"ה הגאון מוהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל (תש"ט – תשי"א) והגאון רבי יהונתן שטייף זצ"ל (תש"י), כתבו תשובות בעד ת"ע כנזכר לעיל, והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (תשי"ב, או"ח א סימן קלח) [דעתו הי' שאין לסמוך על אחד מהמחיצות של פי תקרה, שעליו סמך הגרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל, ואדרבה בתשובתו זו אין שום רמז נגד עצם ת"ע בברוקלין].   
סיכום: הגר״א קוטלר זצ״ל לא דיבר על ברוקלין. הגר״י קמנצקי זצ"ל לא דיבר על ברוקלין. הגר״מ פיינשטיין זצ"ל בדברו על ברוקלין כתב שלא אמר פס"ד ברור. הגרי"א הענקין בדברו על ברוקלין כתב "לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו'. ואילו שאר הרבנים הגדולים (שעוד קודם שנת תשי"ח) רק שניים דיברו על ברוקלין והם הגאון מהר"י שטייף זצ"ל והגאון מהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל, ושניהם היו בעד תיקון עירובין.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ג:
יש שכדי להביא סמך לדעתם, באים בפלפולי סרק והבל, ואומרים שבאופן זה או אחר מרן הגר״מ פיינשטיין היה בודאי מתיר.

מי הם "הבאים בפלפולי סרק והבל"?:
איך אפשר להכחיש את המפורסם, הלא מיודעיו של כ"ת הם ששיקרו והשחילו דברי "סרק והבל" לאוזני הגאון הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, א) שכביכול מספר האנשים הנכנסים בקביעות לברוקלין הוא קרוב למיליאן (אג"מ או"ח ד' סוף סימן פח), בזמן שלמעשה יש לכהיו"ת רק שליש מסכום הנ"ל. ב) מי הכחיש להגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאין מחיצות סביב ברוקלין (אג"מ או"ח ה' סימן כ"ח או"ק ה), בו בעת שכבר אז הי' ג' מחיצות שנבנו בידי אדם לגדור את חוף הים. ג) מי השחיל דברי סרק והבל ובפרט במלתא דעבידא לגלויי, ששכונת פלעטבוש בפני עצמה, וכן שכונת בארא פארק בפני עצמה, כל אחד מהם יש בהם ס' רבוא, וז"ל האג"מ (שם, ובהשמטה לאו"ח ד' סימן פט), "אבל ברוקלין, הא כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פארק וכדו' הם רה"ר בפני עצמם, דיש בכל אחד על משך שיעור פחות מי"ב מיל על י"ב מיל ס' רבוא, שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רה"ר דס' ריבוא" עכ"ל. ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה שהכחישו את המפורסם בדברי סרק והבל, בזמן שמספר תושביהם של ב' השכונות יחד מגיעים לערך של מחצית ס' רבוא
ובהחלט יתכן, שאילו לא הכשילו את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בדברי סרק והבל אלו, לא היה מהסס ליתן פס"ד ברור לתקן עירוב בשכונות היהודים של ברוקלין. 

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג:  
ואיך אפשר להכחיש את המפורסם,

את השאלה הזאת, ישאל כ"ת את מיודעיו שרימו והכשילו וביזו את הגאון הגדול פה"ד בדברי סרק והבל. 

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג: 
וגם אני שמעתי מפה קדשו כמו שרבים אחרים שמעו ממנו שאסור ומי שמטלטל בו הוא מחלל שבת.

אזניים להם ולא:
א) אין שום סיבה להאמין לשמועות שמקורם מכ"ת וממיודעיו. וכ"ש על לשונות כאלו שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל עצמו יוציאם מפה קדשו, ובפרט דחזינן להדיא בתשובתו (שם), שהשמיט את המילים הללו ("מחלל שבת") בהעתיקו את לשון הקו"ק של אגודת הרבנים משנת תשכ"ב, ששם נדפסו מילים אלו.
ב) הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כתב בתשובתו (או"ח ד' סימן פז), שאמר לרבני פלעטבוש בזה"ל, "בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה, כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות, וספרי השו"ע מצויים", עכ"ל, וא"כ האיך תואמים דבריו הקדושים המפורשים בכת"י קדשו, עם דברי כ"ת ומיודעיו בשם בעל האג"מ שהמטלטל בו הוא מחלל שבת...
ג) ואם לא די בזה, הרי בהמשך דבריו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לרבני פלעטבוש, לאחר שהודיע להם את דעתו ("מה שאני בעצמי סובר"), אעפ"כ אמר להם שאינו רוצה להורות להם פס"ד ברור, בהיות שחידושו "לא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית" לחידושו, וא"כ האיך שייך להאמין לכ"ת ולמיודעיו ששמעו מפה קדשו שמי שמטלטל בעירוב של ברוקלין הוא מחלל שבת ר"ל, אם בעל האג"מ בעצמו העיד בתשובתו הנ"ל שלא הורה להם פס"ד ברור. הרי דבריו הק' זועקים נגד כ"ת ומיודעיו, שזממת דבריכם הם סרק והבל, שקרים וכזבים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג: 
ופעם שאלתיו אם יכתוב על ענין זה, ואמר לי: כבר כתבתי ארבע תשובות שזה אסור (עי׳ אג״מ או״ח ח״א סי׳ קט [?] וסי׳ קלט לענין תיקון עירוב במאנהעט״ן, ובח״ד סי׳ פז וסי׳ פח לענין עירוב בפלעטבוש), ואלו שרוצים להתיר, מה ויתן ומה יוסיף להם אם אכתוב עוד תשובה? הרי גם על זה יאמרו שלדעתי באמת מותר, אלא שדברתי על מקרה אחר, ואילו הייתי יודע שיש שם מחיצה כזו או אחרת הייתי מתירו.

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:
אמת ונכון עדות כ"ת על ה"רישא" שהאג"מ כתב ארבע תשובות (באו"ח ח"א סי' קל"ט – קל"מ, ובאו"ח ח"ד סימן פז – פח), והטעם שלא כתב יותר, גם הוא אמת, כי מה יתן ומה יוסיף אם יכתוב עוד תשובה. והיינו כי בארבע תשובותיו הנ"ל כלל הגר"מ פיינשטיין את כל מה שהיה לו להורות בענין זה, אך חוץ מדברי תשובותיו הללו שכתבם בכתי"ק, אין חובה להאמין על הדברים הנאמרים בשמו ב"סיפא", ובפרט לאחר דחזינן בדברי כ"ת כל כך הרבה סרק והבל שעלו על שולחנו, בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.
ובר מן דין, כל דברי ה"סיפא" אינו סגנונו המכובד של הגאון הגדול בעל האג"מ זצ"ל. ומה שכתב בה"סיפא" שכאילו התלוצץ הגאון בעל אג"מ שאילו היה יודע שיש שם מחיצה היה מתירו, כנראה שנעלם מכ"ת מש"כ באג"מ (ח"ה סימן כח או"ק ה) וז"ל "ומצד מחיצות סביב ברוקלין, כפי הידיעה שעד עתה אינו כן (עי' לעיל), וזהו אפשר לברר", ודו"ק.
ול"סילוק השלחן" מדברי ה"סרק והבל", ראוי לציין את ההבדל שבין שתי השולחנות; דבעל שלחן הלוי ומיודעיו מתבססים עפי"ר על סברות כרסיות ועל שמועות בלתי מבוססות בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ואנן בהערותינו על שלחן הלוי, איננו מתבססים כלל על שום שמועות וסברות עצמיות בהבנת דברי האג"מ, אלא אך ורק על דבריו הקדושים המודפסים בתשובותיו, כפי שיראה כל המעיין בדברינו למול דברי בעל שלחן הלוי.
ועד כדי כך, שלמרות שהם תולים עצמם באילנו הגדול של הגאון בעל אג"מ ומשתמשים בשמו, אך למעשה הם בוררים ובוחרים מדבריו הקדושים רק מה שנוח להם ומתאים למטרתם, ואילו מה שאין נוח להם, מתעלמים לגמרי מדבריו הק'.
ולדוגמא, שהס' ריבוא צריך להיות בוקעין על ה"רחובות" כמבואר באג"מ ולא על דיירי העיר, כדנזכר לעיל.
ועוד דוגמא, פירצות עשר במחיצות, דעת קדשו של האג"מ אינו אוסר מן התורה כנזכר לעיל, ומתעלמים לגמרי מדעתו המפורש.
כן המציא בעל שלחן הלוי (בשיעורו) בדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, הטעם שהתיר תיקון עירובין בשכונת קיו גארדנס היללס שבעיר קווינס, אף שהיא אחד מהעיירות הגדולות, ומקשים העולם מאי שנא משכונות בארא פארק או פלעטבוש שבברוקלין? והמציא בעל שלחן הלוי תשובה שכל רואיה יודו שאינה אלא פטפוטי "סרק והבל".
והרי העתק תורף דבריו: דהנה כאשר שולחים מכתב לבארא פארק או לפלעטבוש, רושמים על המעטפה "ברוקלין, ניו יארק" (ולא "בארא פארק, ניו יארק"). משא"כ כששולחים לקיו גארדס היללס, רושמים את הכתובת "קיו גארדנס היללס, ניו יארק" (ולא "קווינס, ניו יארק"). מעומק סברא גאונית זו המציא בעל שלחן הלוי, שזהו יסוד טעמו של בעל האג"מ זצ"ל להתיר שם תיקון עירוב, שמחמת שאין מזכירים את המחוז הגדולה של קווינס, הרי עי"ז מפרידים בפועל ממש את "קיו גארדנס היללס" מקווינס רבתי, הרבה יותר מהלחי'ים והחוטים של צורת הפתחים שתיקנו חכמינו ז"ל...
דבר שפתיים אך למותר לתלות דברי "בוקי וסריקי" כאלו על האילן הגדול הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, הרי המצאה בדיחי זו ("קריאת השם") מנוגדת מכל וכל לשיטת בעל האג"מ זצ"ל שצריך להיות (חמש פעמים) ס' רבוא על שטח של י"ב מיל על י"ב מיל, כדי שתיחשב לרה"ר. והאיך לא מתביישים לתלות דברי "סרק והבל" כאלו על גאון ישראל בעל האג"מ זצ"ל. ובפרט להשקות מים רעים כאלו לתלמידי השיבה, אתמהה.
ומעתה ישפטו הקוראים הנכבדים, מי הם המכבדים האמיתיים של הגאון בעל האג"מ זצ"ל, ומי מתכסה ומתכבד בטליתו של גאון הדור, לקידום מטרותיו המערכתיים...       

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ד (מראי מקומות  על דברי הגרי"א הענקין זצ"ל):
עי׳ עדות לישראל עמ׳ 151. ובמאסף ׳אוצרות ירושלים׳, ירושלים תשמ״ב, חלק רצה, עמ׳ תתשו-תתשטז, הובאו מכתבי הרבנים הגאונים הנ״ל, עי״ש.
 
עירוב מין בשאינו מינו:
מה שציין בעל שלחן הלוי לעיין ב"עדות לישראל" כראיה שהגרי"א הענקין התנגד לתיקון עירוב בברוקלין "שעוד קודם" שנת תשי"ח, הוא תמוה מאד, כי לא די שהמדובר שם כלל לא היה על ברוקלין אלא על מאנהעטען. ואפילו על מאנהעטען לא דיבר על העירוב השני (משנת תש"ט ו"עוד קודם תשי"ח" עד תיקון העירוב בשנת תשכ"ב), כי הספר "עדות לישראל" הנ"ל נדפס לראשונה בשנת תרצ"ו (בשם "לוח היובל של עזרת תורה") והמדובר שם היה על תיקון העירוב הראשון בשנת תרס"ה. וכבר הזכרנו לעיל שהגרי"א הענקין זצ"ל כתב "שיש לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).
ומה שציין בעל שלחן הלוי לעיין ב"אוצרות ירושלים" כמראה מקום למכתבי הרבנים הגאונים הנ"ל (ה"ה הגר"א קוטלר, הגר"י קמנצקי, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"א הענקין, זצ"ל) שהתנגדו לתיקון עירוב בברוקלין "שעוד קודם" שנת תשי"ח, אינו נכון, כי כל הרבנים הגאונים הנ"ל הרי לא דיברו אז על ברוקלין, וכדכתבנו לעיל. והאיך מעלים כ"ת שבאותו מאסף 'אוצרות ירושלים', ובאותה שנה, בחלק רח"ץ ובחלק ש' נדפס בהם רשימה גדולה של גדולי הרבנים ומהם של התאחדות הרבנים, שעודדו וזירזו לתקן עירוב בברוקלין, וכדנזכר לעיל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
כך נמשך הדבר במשך כל השנים, עד שבערך בשנת תשל״ח ואילך, קמו כמה אנשים ואמרו כי אף שגדולי הדור הקודם אמרו כך - אנחנו אומרים אחרת.
 
אנשים או רבנים?:
כך טוען כ"ת. הבה ונשווה את לשון עדותו של הגאון בעל אג"מ זצ"ל (או"ח ח"ד סימן פז, משנת תשל"ח) וז"ל: "הנה כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א, והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש". הרי (אנשים) ה[רבנים] הנ"ל באו להתייעץ עם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל,
וז"ל המשך תשובת האג"מ (שם) "אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה.. אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור".
לאחר שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר להם את מה שהוא בעצמו סובר, אך מ"מ לא הורה להם לפס"ד ברור.  ולפי"ז האיך כותב כ"ת שהם "קמו ואמרו אנחנו אומרים אחרת", הרי בעל האג"מ לא הורה להם הוראה ברורה, מאחר שרבותינו האחרונים והערוך השלחן  אומרים אחרת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
והרי גם אם היתה איזו סברא נכונה בכל אותם הפלפולים שכתבו המתירים, אין למי שיהיה הרשות לקום ולפרוק עול ומרות גדולי התורה של הדור הקודם. יחס זה לתורה הוא הרס הדת רח״ל.
 
סברות ופלפולים:
א) גדולי הרבנים פוסקי הדורות שאבותינו ורבותינו סומכו עליהם, לא נהגו לפסוק עפ"י "סברות ופלפולים", אלא עפ"י דרכי ההוראה הסלולה מדורי דורות.
ב) כ"ת סותר עצמו מיניה וביה:
וזה לשון כ"ת להלן: "הרי לן, שאם היה האיסור מחמת ההלכה – יש אופן לשנותו, הגם שלא מסתבר שיימצא בדורינו אותו בי"ד הגדול בחכמה ובמנין מכל אותם גדולי הדור שעבר, אבל מצד הדין יש אפשרות לשנותו". ובלאו הכי יבואר להלן עד כמה דבריו אלו מוטעים מכל וכל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אולם טענתם בפיהם, כי אותם גדולי תורה לא אסרו את העירוב מצד ההלכה אלא מטעם ״השקפה״. ובהשתנות הנסיבות יש מקום לקיים את העירוב כיון שאין מניעה מצד ההלכה. ועד כמה נסתמאו עיניהם מראות, שגם אם כדבריהם שאין זה מצד הלכה אלא מצד השקפה - הרי הדבר יותר ויותר חמור! כי אף שקי״ל שפסק של בי״ד אחד, יכול בית דין אחר הגדול במנין ובחכמה לבטל דברי בי״ד חבירו (ע״ז לו ע״א), אבל ״במה דברים אמורים, בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא כשאר דיני תורה, אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסרן לעשות סייג, אם פשט איסורן בכל [ישראל] אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים״ (רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב הל׳ ב-ג, ועי״ש בנו״כ שהוא מהגמ׳ בע״ז שם, ״אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן, בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו, חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו״).

דברי כ"ת אינם נכונים כלל וכלל:
ראשית, אלו הרבנים שבאו לאסור מצד "סיג" היו יחידים ממש, ומבלי מושב בי"ד כלל, וחתימותיהם נאספו בערבוביא יחד עם חתימות הרבנים שמצד "הלכה". והשנית, מהיכי תיתי שאיסורם אלו בכלל נחשבים כ"סיג".
והשלישית, הרי אותם הרבנים לא אסרו את העירוב אלא כל זמן שהיה בו חששות, אבל מעת שיתבטלו החששות, הלא אותם הרבנים עצמם היו מסכימים לתקן עירוב, דהרי ודאי לא יבואו חלילה לעקור דברי השו"ע דמצוה לחזר אחר תיקון עירובין. וא"כ אין כאן נידון כלל של "אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו", כיון שאיסורם מעיקרא לא חל מעולם. ומלתא זו דמיא לדברי הב"ח (סימן סח) שהקשה על הטור דכתב שטוב לבטל אמירת הקרוב"ץ, והלא ר"א הקליר (וחבריו) שהיה תנא, תיקן לאומרו, והרי אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו. ותירץ הב"ח, דס"ל להטור דאף הם לא תיקנוהו אלא לדורם, אבל כהיום שנשתנה הענין שמפסיקין בשיחה בטילה, אף ר"א הקליר היה מסכים היום לבטלה עי"ש. הרי דפשיטא דהיכא דהם עצמם הסכימו לבטל את התקנה שלהם, אין שייך לומר אין ב"ד יכול לבטל וכו'.
וכעין זה חזינן מדברי הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל שהיה בשעתו נגד תיקון העירוב במאנהעטען, כי לטענתו העירוב שרצו לעשות שם, לא היה בו סימני "היכר" של צורת-הפתחים, כי "היתר העירוב תלוי במציאות, כלומר מאנהעטען היא 'אי' מוקפת בימים ונהרות מכל צד, וצריכים להסביר לציבור שלפי"ז אין צריכים לעשות מחיצות, וכמעט שאין צורך לשום תיקון, כי אם לשכור את העיר משרי העיר ולקנות קופסא של מצות, וחסל", והציבור לא יבין מאי-שנא דעד השתא אסרו הרבנים לטלטל, והשתא התירו פרושין את הדבר.
  לכן הציע הגאון הרב שוואב זצ"ל: "שישתקע הדבר לעת כזאת, ולא יזכר ענין העירובין במנהטן עד אשר איכשר דרא, ויערה רוח של תשובה עלינו, ואז תתקנו תקון שלם בעזרת הצור ועל ישראל שלום" (שבט תשכ"ב, נדפס ב"הפרדס" חוברת ה' שנה ל"ו, והדפיסו בספרו "מעין בית השואבה" עמוד רל"א-רל"ד), "ועלינו לקוות להחזקת התורה בדור הצעיר וכל בנינו יהיו למודי ה' ויד גדולי התורה תהי' תקיפה, ואז כל אחד ישמח להשתתף בזכות הרבים ולתת יד לתקון עירובין בכל עיר ועיר עפ"י הלכה ועפ"י הסברא גם יחד, ושלום על ישראל" (אסרו חג פסח תש"ך ונדפס ב"המאור" אייר-סיון תש"ך שנה י"א קונטרס ז').
  [ואם היה בדעת הרבנים הנ"ל לעקור את מצות העירוב לעולם, אפי' היכא דליכא שום מכשול, לא היה כח זה בידם, דהרי גם עליהם נאמר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו, ה"ה רבותינו בעלי השו"ע שכתבו דמצוה לחזר אחר תיקון עירובין, וכמבואר בתשובת חת"ס (סימן צ"ט) גודל החיוב בזה. ואין כח בידם לבטל את דברי הפוסקים הקודמים.]
 והרביעית, כל דברי כ"ת הם טעות אחת גדולה, ומופרכים מכל וכל ואין להם שחר. שהרי הרמב"ם (שם) התנה דוקא בתקנה דפשט איסורן בכל ישראל, והלא כאן לא פשט איסורן בכל ישראל, דהרי אגודת הרבנים לא אסרו משום סייג, אלא מפני שלפי סברתם אסור מדינא מצד רה"ר דאורייתא, ומה שהקהילות הנמשכים אחריהם לא עירבו, הוא רק מחמת שיטה זו. והם לא קיבלו על עצמם את תקנת הרבנים הללו שאסרו אותו מצד סייג, כי רק איזה קהילות בודדות נמשכו אחר אלו הרבנים שאסרו משום סייג. ולאור זאת הרי לא נתפשטה התקנה בכל ישראל, וע"כ דברי הרמב"ם שהביא כ"ת בדין תקנה משום סייג לא שייך לענינינו.
 והחמישית, חלק גדול מהקהילות לא קיבלו על עצמם את התקנה שלא לעשות עירוב, ומה שלמעשה לא עירבו, אינו אלא מחמת סיבות צדדיות (כגון טעראר), והדברים ידועים ואין כאן המקום להאריך בזה. וא"כ שוב הרי לא נתפשטה תקנה זו בכל ישראל.
 והשישית, לא שייך כאן דברי הרמב"ם הנ"ל כלל, שהרי תקנה זו לא נתפשטה בישראל, דהלא נהגו בכל תפוצות ישראל לערב בכל הערים הגדולים כגון, טאראנטא ודיטרויט, שיקאגו, לאס אנג'עלעס, אנטווערפן, ירושלים ובני ברק ועוד עוד, ולא עלה על דעתם לעשות סייג נגד תקנת חז"ל, א"כ שוב לא נתפשטה כלל התקנה בכל ישראל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הרי לן, שאם היה האיסור מחמת ההלכה - יש אופן לשנותו, הגם שלא מסתבר שיימצא בדורנו אותו בי״ד הגדול בחכמה ובמנין מכל אותם גדולי הדור שעבר, אבל מצד הדין יש אפשרות לשנותו, אבל אם נעשתה התקנה בתור מה שמכונה ״השקפה״ (ובלשון הרמב״ם: ״לעשות סייג״) - אז אין מקום ואפשרות לשינוי כלל.

דבריו אלו מופרכים מכל וכל:
דהמעיין בדברי הרמב"ם בהלכות ממרים (שם, פרק ב' הלכה ב-ג) יראה דכל הדין שצריך ב"ד גדול בחכמה ובמנין לבטל דברי ב"ד חבירו, אינו אלא בב"ד "שגזרו גזירה או התקינו תקנה", אבל כבר מבואר ברמב"ם (שם הלכה א' ובנו"כ) בב"ד שאסרו דבר מצד הדין, יכול ב"ד אחר אף שהוא קטן ממנו לבטלו, וא"כ אם אסרו העירוב מחמת הלכה, יכול גם ב"ד קטן לחלוק עליהם.
ועוד תמוהין דבריו, דהרי כל אלו הרבנים שבאו לאוסרו מצד סייג, הרי חולקים על הרבנים שבאו לאסור מצד הלכה, כי הם נוקטים כהפוסקים דלית לן חשש רה"ר דאורייתא, ע"כ מה שכתב כ"ת שלא יימצא בדורינו ב"ד הגדול מכל אותם גדולי הדור שהזכיר, אין לדבריו שחר. כי הרי אותם גדולי הדור שגילו דעתם דס"ל כהפוסקים דאין לנו רה"ר בזה"ז, הם מחולקים על אותם גדולי הדור שבאו לאסור מצד הלכה, א"כ לא היה דעה אחת ב"אותו בי"ד הגדול מכל אותם גדולי הדור" שהזכיר.  ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ה'.

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...